סווטוניוס

גאיוס סווטוניוס טרנקווילוס (בין 6975 - אחרי 130 לספירה) היה סופר והיסטוריון רומאי.

סווטוניוס
Gaius Suetonius Tranquillus
סווטוניוס, איור מתוך כרוניקת נירנברג, 1493
סווטוניוס, איור מתוך כרוניקת נירנברג, 1493

ביוגרפיה

הוא נולד בצפון אפריקה וחי שם זמן מה (לפי גרסה אחרת נולד ברומא למשפחה שמוצאה בצפון אפריקה[1]). בראשית דרכו היה עורך דין, אך עבר לכתיבה ספרותית והיה מקורב לסופר פליניוס הצעיר. סווטוניוס כיהן כמזכיר לענייני תרבות של הקיסר טראיאנוס ובין השנים 119 ל־121 שימש מזכירו של הקיסר אדריאנוס[2], אחד מחמשת הקיסרים הטובים, שבתקופתם הייתה פריחה לאמנויות ולתרבות ברומא. הוא הודח ממשרתו אצל אדריאנוס כנראה עקב פגיעה בכבוד אשת הקיסר והקדיש עצמו לכתיבת ספרים.

סווטוניוס חיבר ספרים רבים, ביוגרפיות ומחקרים בתחומי לשון ומדעי הטבע. ביניהם ספר על אנשי רוח רומים ידועים אשר רק חלקים מצוטטים ממנו שרדו.

חיי שנים-עשר הקיסרים

ספרו הידוע ביותר הוא "חיי שנים-עשר הקיסרים" (De Vita Caesarum). הספר, שהופיע לראשונה ברומי בשנת 120 לספירה, כולל ביוגרפיות מקוצרות של הדיקטטור הרומאי האחרון ואחד-עשר הקיסרים הרומיים הראשונים, והם:

הספר הוא ספר קריאה ומקור לחקר תקופת האימפריה הרומית. כפי הנראה בעת ששימש מזכירו של אדריאנוס היו גנזכי המדינה הרומית פתוחים בפני סווטוניוס, וניתנה לו גישה למסמכים אישיים הנוגעים לחיי הקיסרים. סווטוניוס עשה בחומר זה שימוש, לפחות לגבי שתי הביוגרפיות הראשונות. הביוגרפיות שכתב מתמקדות בחייהם האישיים של נשואי כתיבתו, ורק לאחר מכן בחייהם הציבוריים. המדובר באוצר בלום של מידע, הגולש לעיתים לרכילות אנקדוטלית, שאין ספק שלא היה משתמר ללא פעולתו של סווטוניוס. הקורא את הספר חש שהוא מכיר אישית את הקיסרים, על מעלותיהם וגחמותיהם, ולעיתים טירופם ופשעיהם. עם זאת אין המדובר ברכילות גרידא, כי אם בספר שהוציא מתחת ידו סופר מוכשר ומיומן המסוגל להתעלות לרמת כתיבה גבוהה כאשר הנושא מחייב אותו לכך, כגון בתיאור מותו של קיסר.

הספר השפיע על הכתיבה ההיסטורית במשך שנים רבות, ולאחריו הייתה נטייה להיסטוריונים הרומים לתת לכתביהם צורה ביוגרפית.

תרגומי ספריו לעברית

  • קאיוס סוטוניוס טראנקויללוס, חיי הקיסרים: 1: בית פלויוס – אספסיינוס, טיטוס, דומיטיינוס. מתורגם מן המקור הלטיני בצרוף מבוא והערות מאת מנחם שטיין. ורשה, א"י שטיבל, ת"ש 1940.
  • גאיוס סויטוניס טרנקוילוס, חיי שנים-עשר הקיסרים. תרגם מרומית: ד"ר אלכסנדר שור. תל אביב, מסדה, תשט"ו.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ צבי יעבץ, טיבריוס וקליגולה, הוצאת דביר, 213
  2. ^ אלכסנדר פוקס, הקדמה לתרגום "חיי שנים-עשר הקיסרים, הוצאת מסדה, תשט"ו
אגריפינה הצעירה

יוליה אוגוסטה אגריפינה (בלטינית: Julia Augusta Agrippina;‏ 7 בנובמבר 15 - 19/23 במרץ 59), הידועה יותר בשם אגריפינה הצעירה (Agrippina Minor), הייתה אצילה רומאית מהשושלת היוליו-קלאודית. לאגריפינה נודעה השפעה רבה על הפוליטיקה הרומית במאה ה-1 לספירה. היא הייתה בתו של גרמניקוס, נכדתו המאומצת של טיבריוס, נינתו של אוגוסטוס, אחותו של קליגולה, אשתו של קלאודיוס ואמו של נירון.

אגריפינה נודעה כאשה יפה, עשירה ומשפיעה, אך גם כמושחתת, שתלטנית ואכזרית. נטען שרצחה שניים מבעליה, אולם הדבר אינו וודאי. היא עצמה נרצחה בסופו של דבר בהוראת בנה, נירון.

אינקיטאטוס

אִינְקִיטַאטוּס (בלטינית: Incitatus) היה סוסו האהוב של קליגולה, קיסר רומא בין השנים 37 עד 41 לספירה. משמעות שמו בלטינית היא מהיר.

על פי ההיסטוריון קסיוס דיו, קליגולה נהג להזמין את אינקיטאטוס לסעודות רשמיות ונהג בו בכבוד רב, נהג להאכיל אותו שעורה מעורבת בפתיתי זהב והשקה אותו ביין מגביעי זהב. הוא אף נהג להישבע בחייו ובמזלו של הסוס והבטיח למנות אותו לקונסול, הבטחה שלא יצאה לבסוף אל הפועל בעקבות רציחתו של קליגולה בשנת 41. כמו כן הוא מדווח שקליגולה מינה אותו לכהן בחבר הכוהנים שהוא הקים לעצמו.ההיסטוריון סווטוניוס מספר שקליגולה סיפק לאינקיטאטוס אורווה משיש, אבוס משנהב, שמיכות סגולות ורסן מצופה באבנים יקרות. כמו כן סיפק לו בית מרוהט וחבר עבדים שנועדו לשרתו. קליגולה ציווה על חייליו לשמור על השקט בשכונה שבה אינקיטאטוס התגורר ביום לפני המשחקים כדי שלא יפריעו את מנוחתו ונהג לזמן אורחים בשמו לביתו. כמו קסיוס דיו, סווטוניוס מספר שקליגולה תיכנן למנותו לקונסול אולם בניגוד אליו הוא מסייג את הדבר באומרו שזאת שמועה.יש היסטוריונים מודרניים שמקבלים את התיאור במקורות העתיקים ורואים בכך עוד הוכחה לטירופו של קליגולה, אולם היסטוריונים כאנטוני בארט חולקים על הדימוי השלילי שניתן לקליגולה וטוענים שיחסו המיוחד לאינקיטאטוס נבע מחוש הומור שלא הובן כהלכה על ידי בני זמנו ואי ההבנה הזאת חדרה לספרי ההיסטוריה. דעה נוספת טוענת כי הסיפור הוא בדיה שנועדה להציג את קליגולה כאדם חסר כבוד למוסדות המכובדים ביותר (כמו הקונסולאט) וכפועל על פי גחמותיו האישיות, תיאור אופייני לעריצים.

אספסיאנוס

טִיטוּס פְלַאוְויוּס אַסְפַּסְיָאנוּס (בלטינית: Titus Flavius Vespasianus;‏ 17 בנובמבר 9 - 23 ביוני 79) היה קיסר רומי משנת 69 עד 79 ומייסד השושלת הפלאבית. לפני שעלה לכס הקיסר, היה אספסיאנוס מפקד בצבא הרומי, ופיקד על דיכוי המרד הגדול של היהודים ברומאים. לצד בנו טיטוס מוזכר אספסיאנוס במקורות היהודיים כאחד מגדולי הצוררים שקמו לעם היהודי.

ארגמן

ארגמן הוא צבע בגוון סגול אדמדם. ארגמן נחשב לצבע המייצג מלכות. בתקופה העתיקה הכינו את הצבע מנוזל הגוף של חלזונות מסוג ארגמונים, ששכנו לחופי הים התיכון.

בתנ"ך ארגמן הוא אריג מצמר הצבוע בצבע הארגמן. הארגמן מוצג מספר פעמים כגון (שמות, כה, ד) "וּתְכֵלֶת וְאַרְגָּמָן וְתוֹלַעַת שָׁנִי, וְשֵׁשׁ וְעִזִּים." בעברית בת ימינו משמש השם ארגמן גם כשם נוסף לצבע האדום העמוק או הכהה.

באתי, ראיתי, ניצחתי

"באתי, ראיתי, ניצחתי" או "באתי, ראיתי, כבשתי" (בלטינית: Veni, vidi, vici, קרי: וֶני, וידי, ויקי) הוא ביטוי לטיני שטבע המצביא והמדינאי הרומי יוליוס קיסר. לפי ההיסטוריון הרומי סווטוניוס, הביטוי הופיע בכתובת שהוצגה בטריומף (מצעד ניצחון) שערך קיסר ברומא, לאחר ניצחונו המהיר על פארנאקס השני, מלך פונטוס, בקרב זלה , שנערך ב-2 באוגוסט בשנת 47 לפנה"ס. לפי ההיסטוריון אפיאנוס, קיסר השתמש בביטוי במכתב ששלח לסנאט הרומי לאחר הניצחון בקרב. ככל הנראה, קיסר השתמש בביטוי הן במצעד הניצחון שלו והן במכתב ששלח לסנאט.

יש המחזיקים בדעה כי משפט זה בא להראות את הניצחון המהיר של קיסר בקרב ואת עוצמתו וכישוריו הצבאיים. מצד שני, יש הטוענים כי המשפט נועד לבטא את הבוז שקיסר רחש לסנאט הרומי.

ביטוי זה הפך למטבע לשון שגור בעולם המערבי, לציון השגת מטרות או ניצחונות אשר באים בקלות וללא מאמץ רב.

קדמו לביטוי זה גרסאות דומות:

פתגם יווני האומר: "העולם הוא במה, והחיים – עלייה על הבמה: אתה בא, רואה ומסתלק".

המחזאי הרומי טרנטיוס כתב בעקבות הפתגם היווני: Imus, venimus, videmus – אנו הולכים, באים, רואים.הפתגם היה משולב בעבר כמוטו על הלוגו של חברת הטבק פיליפ מוריס.

ביוגרפיה

המונח בִּיּוֹגְרַפְיָה (מיוונית: ביו - חיים, גרפיה - כתיבה) משמעו כתיבת תולדות חיים של אדם (במינוח האקדמיה ללשון העברית: סִפּוּר חַיִּים). המונח מתייחס לרוב לסוגה בספרות ובקולנוע, המתאר את תולדות חייו של אדם מסוים. ביוגרפיה יכולה לתאר אדם ממשי או בדיוני, אך השימוש במושג מתייחס בדרך כלל לדמות שחיה במציאות. ביוגרפיה מתאפיינת בתיאור אינטימי ומפורט של חיי האדם, והיא עוסקת לא רק בעובדות יבשות, אלא גם ברגשותיה ומחשבותיה של הדמות. פעמים רבות מלמדת הביוגרפיה לא רק על האדם שבו היא עוסקת, אלא שופכת אור דרכו על כל הסביבה שבה חי.

גנאיוס פומפיוס מגנוס

גנאיוס פומפיוס מגנוס (בלטינית: Gnaeus Pompeius Magnus‏, 29 בספטמבר 106 לפנה"ס - 29 בספטמבר 48 לפנה"ס) היה מדינאי רומי, מצביא ואיש ציבור אשר היה מתחרהו הגדול של יוליוס קיסר, עמו ניהל מלחמת אזרחים בסופה קיבל קיסר את השלטון המוחלט ברומא. בתולדות עם ישראל זכור פומפיוס ככובש ירושלים בשנת 63 לפנה"ס.

דומיטיאנוס

טִיטוּס פְלַאוְויוּס דוֹמִיטְיָאנוּס אוֹגוּסְטוּס (24 באוקטובר 51 - 18 בספטמבר 96) היה קיסר רומא משנת 81 ועד למותו.

המאה ה-2

המאה ה-2 היא התקופה שהחלה בשנת 101 והסתיימה בשנת 200. היא המאה השנייה של המילניום הראשון.

חיי שנים-עשר הקיסרים

הספר חיי שנים-עשר הקיסרים (בלטינית: De Vita Caesarum, "על חיי הקיסרים") הוא חיבור ידוע של 12 ביוגרפיות המספרות על קיסריה הראשונים של האימפריה הרומית החל מיוליוס קיסר ועד לתקופתו של דומיטיאנוס, אשר נכתב בידי גאיוס סווטוניוס טרנקוילוס.

טיבריוס

טִיבֶּרְיוּס קְלַאוּדִיוּס נֵירוֹן קֵיסָר (16 בנובמבר 42 לפנה"ס - 16 במרץ 37 לספירה) היה קיסר רומא בשנים 14–37 לספירה. טיבריוס היה הקיסר השני מן השושלת היוליו-קלאודית.

טיטוס

טִיטוּס פְלַאוְויוּס אַסְפַּסְיָאנוּס (30 בדצמבר 39 - 13 בספטמבר 81), קיסר רומא משנת 79 לספירה ועד שנת מותו. טיטוס היה בנו של הקיסר אספסיאנוס, ואחד משלושת הקיסרים מבית הפלאביים. בקרב הרומאים נחשב ל"תענוג לבני אדם" (כפי שכינה אותו, במרירות, יל"ג בשיר "בין שני אריות", ובמקור הלטיני של סווטוניוס - "amor ac deliciae generis humani"), אך במסורת היהודית נחשב טיטוס לאחד מגדולי הצוררים והרשעים שקמו לעם כיוון שדיכא את המרד הגדול והחריב את בית המקדש השני.

יוליוס קיסר

גאיוס יוליוס קיסר (בלטינית: Gaius Iulius Caesar;‏ 13 ביולי 100 לפנה"ס – 15 במרץ 44 לפנה"ס) היה מנהיג צבאי ופוליטי חשוב ברפובליקה הרומית. הוא הרחיב את גבולות הרפובליקה ואת תחום השפעתה של התרבות הרומית אל תוך גאליה, יזם מלחמת אזרחים וניצח בה – ניצחון שהותיר אותו כשליט בלתי מעורער של האימפריה הרומית – והחל ברפורמה מקיפה של הממשל והחברה ברומא. הוא הכריז על עצמו כדיקטטור לכל ימי חייו, וריכז את הכוח הפוליטי בידיו.

רציחתו הדרמטית באידו של מרץ (15 במרץ) זירזה מלחמת אזרחים נוספת, שציינה את קיצה של הרפובליקה הרומית ואת ראשיתה של הקיסרות הרומית. בסוף מלחמת האזרחים עלה לכס הקיסר בנו המאומץ אוגוסטוס קיסר כשליט יחיד של האימפריה הרומית.

נירון קיסר

נֵירוֹן קְלַאוּדִיוּס קֵיסָר אוֹגוּסְטוּס גֶרְמָנִיקוּס (בלטינית: Nero Claudius Caesar Augustus Germanicus;‏ 15 בדצמבר 37 - 9 ביוני 68) היה קיסר רומאי, החמישי והאחרון מהשושלת היוליו-קלאודית. הוכתר לקיסר בשנת 54, לאחר מות דוֹדהּ של אמו, שהיה גם אביו המאמץ, הקיסר קלאודיוס. יצא לו שם כאחד הראוותניים, המטורפים והאכזריים שבשליטי רומא מאז ומעולם. נירון הודח בשנת 68, ומסופר כי התאבד. בתקופת שלטונו פרץ ביהודה המרד הגדול.

המקורות ההיסטוריים הראשוניים על תקופה זו הם במיוחד כתבי טקיטוס וסווטוניוס, החשודים בהטיה פוליטית לרעתו של נירון, ומשום כך יש להתייחס בספקנות לכמה מן הסיפורים השליליים המסופרים במקורות אלו אודותיו.

נירון קלאודיוס דרוסוס

דֶקִימוּס או נֵירוֹן קְלַאוּדִיוּס דְרוּסוּס, לרוב דרוסוס בלבד או דרוסוס הראשון (38 - 9 לפנה"ס), היה בנם הצעיר של ליוויה, אשת אוגוסטוס קיסר, ובעלה הראשון, טיבריוס קלאודיוס נירון. דרוסוס נולד שלושה חודשים לאחר גירושיה של ליוויה ונישואיה לאוגוסטוס, עניין שהיה בסיס לשמועה כי דרוסוס הוא למעשה בנו של אוגוסטוס. ההיסטוריון הרומי, סווטוניוס, ציין כי דרוסוס נולד תחת השם דצימיוס אך במהרה שונה שמו לנירון. הוא היה בנו החורג של אוגוסטוס, אחיו של הקיסר טיבריוס, סבו של הקיסר קליגולה מצד אביו, אביו של הקיסר קלאודיוס וסבא רבא של הקיסר נירון מצד אמו.

פובליוס קלאודיוס פולכר

פובליוס קלאודיוס פולכּר (Publius Claudius Pulcher) היה מצביא רומאי ובן למשפחת הקלאודיים. הוא היה בנו של המדינאי הרומאי המפורסם אפיוס קלאודיוס קאודקס, והראשון לבית האב של הקלאודיים שקיבל את הכינוי (cognomen) פולכר שפירושו 'נאה'.

שימש כ איידיל קורולי ב-253 לפנה"ס, ובשנת 249 לפנה"ס, במהלך המלחמה הפונית הראשונה, נבחר לקונסול יחד עם לוקיוס יוניוס פולוס (Lucius Iunius Pullus). אותה שעה היו הצבא והרומי עסוקים בהטלת מצור על ליליבאום, עיר הנמל החשובה ביותר של הקרתגים במערב סיציליה. בעקבות כישלון קודמיו לפרוץ את חומות העיר, החליט פולכר להפסיק את פעולות המצור ולכבוש את דרפאנה, אחרון הבסיסים הימיים הקרתגיים באי. בקרב הימי שהתחולל סמוך לעיר הוכה הצי הרומי בפיקודו על ידי אדרבעל ואוניות הקרתגים.

קיקרו כותב, כי התבוסה בקרב נגרמה בגלל הזלזול באותות המבשרים (auspicia). לפני היציאה היה נהוג להשתמש במנחשים, כדי לשאול בעצתם של האלים כיצד יעלה הקרב. פולכר, לדבריו, "לעג לאלים בדרך הלצה, וכאשר האפרוחים אשר שוחררו מן הכלוב לא אכלו את מזונם, ציווה להטביעם במים, באומרו שישתו אם אינם רוצים לאכול."סווטוניוס מוסיף על כך ומספר, כי גם אחותו של פובליוס "הועמדה למשפט בפני העם - דבר שלא אירע עוד לאישה - בעוון שפגעה בכבודו; כי בשעה שמרכבתה התקדמה ונסעה אך בקושי בתוך ההמון הצפוף, קראה בקול קבל-עם ואמרה: 'הלוואי ואחי פולכר היה קם מקברו, מפסיד מחדש את הצי ומפחית על ידי כך מן ההמון הרומאי!' ".כשנתבקש על ידי הסנאט למנות דיקטטור לצורך ניהול הבחירות לקונסולים חדשים, מאחר שהוא ועמיתו נמצאו בסיקיליה ולא יכלו לשוב לרומא כדי לנהל את הבחירות בעצמם, מינה את מרקוס קלאודיוס גליקיה (Marcus Claudius Glicia), עבד משוחרר ששירת אותו כפקיד ושליח; המינוי נפסל לאלתר, ובמקומו מונה אולוס אטיליוס קלטינוס. פולכר עמד למשפט העם בשל כשלונו הצבאי ובשל חילול הקודש וקנס כבד הושת עליו. עניין זה אינו מופיע אצל פוליביוס, אלא רק אצל סופרים מאוחרים לו, וכפי הנראה הוא המצאה מאוחרת שבאה לתרץ את הכישלון הרומי.

קלאודיוס

טִיבֶּרְיוּס קְלַאוּדִיוּס קֵיסָר אוֹגוּסְטוּס גֶרְמָנִיקוּס (1 באוגוסט 10 לפנה"ס – 13 באוקטובר 54, נולד כ"טיבריוּס קלאודיוּס דרוּסוּס נירוֹן") היה הקיסר הרביעי של האימפריה הרומית מן השושלת היוליו-קלאודית, אשר שלט בין 24 בינואר 41 עד למותו בשנת 54. קלאודיוס נולד בעיר לוגדונום, בפרובינקיה גליה (כיום ליון, צרפת) לאביו דרוסוס ולאמו אנטוניה הצעירה, והיה הקיסר הרומי הראשון אשר נולד מחוץ לגבולות איטליה.

קלאודיוס נחשב למועמד בלתי סביר לכהונת הקיסר. על פי דיווחי בני זמנו לקה בנכות כלשהי, ומשפחתו מנעה ממנו את ההופעה בפומבי ואת התפקידים הציבוריים, עד לעלייתו לשלטון של אחיינו המטורף קליגולה, אשר מינה אותו למשרת הקונסול. נכותו של קלאודיוס הצילה אותו, יש להניח, מגורלם של אצילים רומים רבים בתקופת קליגולה וטיבריוס, אשר נרצחו ב"טיהורים" שערכו קיסרים אלו. הייתה זו יכולתו לשרוד כשלעצמה שהביאה להכרזתו כקיסר רומי לאחר רציחתו של קליגולה, שכן בשלב זה היה הגבר הבוגר היחיד ששרד ממשפחתו. על אף היעדר ניסיונו הפוליטי, קלאודיוס הוכיח את עצמו כמנהלן מוכשר, וביצע מספר רב של עבודות ציבוריות. בתקופתו התרחבה האימפריה, וכללה אף את חציה הדרומי של בריטניה הגדולה. הוא הביע עניין אישי במשפטים, שימש כשופט במשפטים פומביים, והוציא עשרים פסקי דין מדי יום. עם זאת, במהלך כהונתו נחשב כקיסר חלש ופגיע, הנתון לשרירות לבם של מזכיריו, עבדיו המשוחררים ונשותיו. סערות וטרגדיות בחייו האישיים הובילו לבסוף למותו. מוניטין זה הביא להצגתו כשוטה תלותי בכתבי ההיסטוריונים מן העת העתיקה. היסטוריונים בני זמננו שינו דעה זו.

קלאודיים

הקלאודיים (לטינית: Claudii) הוא השם (נומן גנטיליקיום) של אחד ממשפחת פטריקים ברומא העתיקה, שענפים שונים בו היו משפחות אצולה חשובות ומשפיעות בחברה הרומית.

לפי המסורת הרומאית הקלאודיים היו משפחה סאבינית מהעיר רגילום שהיגרה לרומא, על מועד הגירתם הדעות חלוקות: טיטוס ליוויוס קובע את מועד הגירתם לשנת 504 לפנה"ס כתוצאה מהשתייכות המשפחה לסיעה סאבינית שהתנגדה למלחמה כנגד רומא.(ליוויוס, מאז ייסוד העיר, ספר שני, טז') סווטוניוס לעומת זאת, מתארך את זמן הגירתם לעיר לזמן קצר לאחר ייסודה בעידן מלכותו של רומולוס וגורס שהם היגרו כתוצאה מהשפעתו של טיטוס טאטיוס ששימש כמלך-שותף לצדו של רומולוס. (סווטוניוס, טיבריוס, 1)

מייסד בית האב ברומא היה אפיוס קלאודיוס, לאחר שהיגר לעיר הוא קיבל אזרחות, חלקת אדמה באזור שמעבר לאניו וחלקת קבורה לבני משפחתו למרגלות גבעת הקפיטולין. עד מהרה קלאודיוס נהפך לפטריקי והתקבל כחבר בסנאט שבו הפך להיות אחד מהחברים הנכבדים ביותר. במשך הזמן המשפחה התפצלה לכמה בתי אב, חלקם פטריקים, שנשאו את הקוגנומן נירון, קאודקס, פולכר וקנטו וחלקם פלבאים, שנשאו את הקוגנומן מרקלוס, אסלוס, קנינה, פלאמן וקנטומלוס.

הענף הפטריקי של המשפחה העמיד בזמן הרפובליקה 28 קונסולים, חמישה דיקטטורים, שבעה קנסורים, כמו כן הם חגגו טריומף שש פעמים. הענף הפטריקי נודע בשחצנותו וגאוותנותו ועד ימיו של הקיסר קלאודיוס נמנעו מלאמץ למשפחתם בני בתי אב אחרים. (סווטוניוס, קלאודיוס האלוהי, 39)

המשפחה המפורסמת ביותר של הענף הפלבאי הייתה משפחת מרקלוס שבניה הגיעו למגיסטראטורות הבכירות ביותר. המפורסם שמבניה היה מרקוס קלאודיוס מרקלוס, שקנה את תהילתו בשירותו כמצביא בזמן המלחמה הפונית השנייה, ונבחר למשרת הקונסול חמש פעמים.

כינויה של שושלת הקיסרים הראשונה ששלטה ברומא עד שנת 69, "היוליים קלאודיים", בא לה משילוב שמות שני בתי אב: היוליים, שאליהם השתייך הקיסר אוגוסטוס, הקיסר הראשון של רומא, והקלאודיים, שאליהם השתייכו בני אשתו ליוויה, טיבריוס, הקיסר השני של רומא ואחיו דרוסוס. אף על פי שמה, הלגיטימיות של השושלת נבעה מהשתייכותה לבית האב של היוליים.

קליגולה

גַאיוּס יוּלְיוּס קֵיסָר אוֹגוּסטוּס גֶרְמָנִיקוּס (בלטינית: Gaius Julius Caesar Augustus Germanicus) הידוע בכינוי קַלִיגוּלָה (Caligula) ‏(31 באוגוסט 12 - 24 בינואר 41), היה קיסר רומא בין השנים 37 עד 41 לספירה. קליגולה היה הקיסר השלישי מן השושלת היוליו-קלאודית. קליגולה נחשב לעריץ ונודע בראוותנותו, במוזרותו ובאכזריותו. נרצח בשנת 41 על ידי אחדים משומריו.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.