סדר נזיקין

סֵדֶר נְזִיקִין הוא הסדר הרביעי מבין ששת סדרי המשנה.

הסדר עוסק בסדרים חברתיים, ובפרט בהלכות נזקי רכוש, פגיעות באדם, הלכות שכנים ושותפים לדירה, סדרי בתי המשפט, סדר הדין הפלילי והלכות שופטים ודיינים. כמו כן מכיל הסדר אמרות חכמים, המרוכזות במסכת אבות, עדויות של חכמים על הלכות קדומות ויוצאות דופן (מסכת עדויות) ודיני עבודה זרה (במסכת עבודה זרה). כבר נאמר בגמרא, "הרוצה להחכים יעסוק בדיני נזיקין"[1].

בתלמוד[2] נדרש הפסוק "וְהָיָה אֱמוּנַת עִתֶּיךָ חֹסֶן יְשׁוּעֹת חָכְמַת וָדָעַת..."[3] על ששה סדרי משנה. המילה הרומזת לסדר נזיקין היא "יְשׁוּעֹת", משום שהסדר מזהיר שלא להזיק ולא להתחייב ממון וחיסכון בכסף הוא ישועה[4].

סדר נזיקין
בול של רשות הדואר המוקדש לסדר נזיקין. מעצבת הבול: דנה זדה.

המסכתות בסדר נזיקין

בסדר נזיקין נכללות עשר המסכתות הבאות:

במקור היו בסדר שבע מסכתות, אלא ש"מסכת נזיקין" שפתחה את הסדר פוצלה לשלוש "בבות" (שערים) בשל גודלה הרב, ומסכת "סנהדרין" פוצלה ל"סנהדרין" ו"מכות".

על הסיבה לסידור זה כותב הרמב"ם[5], שמסכת בבא קמא סודרה ראשונה מפני שקודם כל צריך לכתוב על הסרת הנזק מבני האדם ואחר כך לכתוב על שאר הדינים, כמו שבתורה מופיעים דיני ארבעת השומרים אחרי דיני שור שנגח. לכן, אחרי מסכת בבא קמא סודרה מסכת בבא מציעא, שמדברת על פקדונות וטענות וכדומה ולאחר מכן מסכת בבא בתרא, שסודרה אחרונה, מפני שכולה סברות ואין לה מקורות מפורשים בתורה. ואחרי שדיבר רבי יהודה הנשיא על כל הדינים החברתיים, התחיל לדבר על דיני הדיינים עצמם במסכת סנהדרין. מסכת מכות סודרה אחר כך, הואיל ובסוף מסכת סנהדרין דובר על הנהרגים, המשיכה מסכת מכות בדיני הגולים והלוקים ודומיהם. אחרי מסכת מכות באה מסכת שבועות, מפני שגם שבועה, כמו המלקות, אין רשות לכל אדם להטיל על השני, אלא רק לדיינים יש את היכולת הזו. אחר כך התחיל לדבר על דברים המוכרחים לדיין שידע אותם וסידר את מסכת עדויות שמדברת על הלכות שהעידו אותם אנשים נאמנים ובאותו עניין סידר את מסכת עבודה זרה, כי הדיין גם מוכרח לדעת בדיוק את כל מנהגי הגויים כדי שידע מה נקרא עבודה זרה ומה לא. מסכת אבות סודרה אחר כך, מפני שני דברים. האחד, מפני שבתחילת המסכת מובאת השתלשלות התורה שבעל-פה, כדי שנדע לכבד את הדיינים ולא לסור מפסקם. והשני, כי הדיינים הם האנשים שצריכים להיות הכי מוסריים, כי אם אנשים פשוטים לא יכבדו אנשים אחרים, אין הנזק כל כך גדול, אך אם השופט לא יהיה בעל מידות טובות, הוא עלול להזיק לכל האנשים שבאים לפניו לדין. לכן, הרבה אמירות המובאות במסכת מדברות על דיינים[6] והשאר מדברות על דברים מוסריים אחרים שהכרחי שיהיה לשופט (וגם לאנשים אחרים). ואחר שסידר רבי יהודה הנשיא את דיני הדיינים, הכניס את ההלכות של מקרים שבהם הדיינים טועים (גם הם בני אדם), במסכת הוריות.

הסדר מחוץ למשנה

מיקום סדר נזיקין

סדר נזיקין ממוקם במשנה אחרי סדר נשים. הרמב"ם[7] אומר, שהסיבה לכך היא שבספר שמות, דיני נזיקין מופיעים אחרי דיני הנשים - "וכי ימכור איש את ביתו לאמה... וכי ינצו אנשים ונגפו אישה... כי יגח שור את איש"[8].

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ תלמוד בבלי, מסכת בבא בתרא, דף קע"ה, עמוד ב'.
  2. ^ תלמוד בבלי מסכת שבת דף לא' עמוד א'
  3. ^ ספר ישעיהו פרק לג' פסוק ו'
  4. ^ רש"י שם בדיבור המתחיל "סדר נזיקין"
  5. ^ בהקדמה לפירוש המשנה
  6. ^ פרק א' משנה א', ח', ט',יח'
  7. ^ בהקדמתו לפירוש המשנה
  8. ^ ספר שמות פרק כא' פסוקים ז', כב' וכח'
אבות דרבי נתן

אָבוֹת דְּרַבִּי נָתָן (בראשי תיבות: אדר"נ או אבדר"נ) היא תוספת למסכת אבות, שזמן יצירתה ועריכתה משוער לתקופת הגאונים (700-900 לספירה). במסכת 41 פרקים (בנוסחה א' הנפוצה), או 48 פרקים (בנוסחה ב').

זהו חיבור מגוון, הכולל עניינים רבים: אמונות ודעות, דרך ארץ, מעשי חכמים ומדרשים. המסכת נחלקת לשניים: מאמרי החכמים עד ראשוני האמוראים (א-כט או לב) ומאמרים מאוחרים יותר.

טעם קריאת שם המסכת אבות דרבי נתן איננה ברורה. רבי שמחה בן שמואל מוויטרי, תלמיד רש"י, כותב: "וברייתא זו קורין אבות דרבי נתן ולא ידעתי על מה. ויש לומר שר' נתן [רבי נתן, מזוהה כרבי יונתן] סדרהּ, וכך מסורת בידם".

הרב חיים יוסף דוד אזולאי (החיד"א), כתב על אדר"נ פירוש בשם "כיסא רחמים", והרב רחמים נסים יצחק פלאג'י מאיזמיר כתב על אדר"נ פירוש המכיל שלושה חלקים בשם "אבות הראש".

לראשונה נדפסה המסכת יחד עם הדפסת התלמוד בפרנקפורט בשנת ה'ת"ף, יחד עם מסכת עבודה זרה.

במהדורות התלמוד פורסמה המסכת בין המסכתות הקטנות, והיא מודפסת על פי רוב בסוף סדר נזיקין. בשנת תרמ"ז פרסם שלמה זלמן שכטר מהדורה מדעית של אבות דרבי נתן, כאשר לנוסח המופיע בדפוסי התלמוד קרא "נוסחא א' ", שעליה הוסיף תיקונים מכתבי יד קרובים אליה, ובמקביל לו פרסם נוסח חדש מכתב יד, שהיה בלתי ידוע עד זמנו, שלו קרא "נוסחא ב' ". שכטר הבחין שגרסת כתב היד הזה (ואחרים הקרובים אליו) מקבילה לנוסח שהיה ידוע עד אז ("נוסחא א' "), אך שונה ממנו במקומות רבים, במעט או בהרבה.

מנחם קיסטר הקדיש את עבודת הדוקטורט שלו לבדיקת דרכי העריכה והנוסח של אבות דרבי נתן, והגיע למסקנה כי אמנם אפשר שביסודה המסכת היא תנאית (על כך מרמזת העובדה שלמסכת אין הרחבות לקטעים במסכת אבות שהן תוספות שנוספו בתקופה האמוראית, וכן היעדרם המוחלט של שמות אמוראים), אך נוסחה עבר שינויי נוסח ועריכה מהותיים כה רבים במהלך השנים, עד שקשה ולעיתים בלתי אפשרי לשער מה הייתה צורתו המקורית של החומר. בדיקתו העלתה ששני הנוסחים רחוקים מאוד מן המקור, אם כי יש עדיפות קלה לנוסח ב', באופן כללי.

בעקבות עבודתו הוציא קיסטר מהדורה מחודשת של "אבות דרבי נתן מהדורת ש"ז שכטר" בשנת 1997, בהוצאת בית המדרש לרבנים באמריקה. מהדורה זו כוללת את צילום עבודתו של שכטר, עם הרחבות וציוני מקורות.

אבל רבתי

אבל רבתי היא אחת מן המסכתות הקטנות. לעיתים היא מכונה בלשון סגי נהור מסכת שמחות, מכיוון שהיא עוסקת בהלכות גוסס, התאבדות, הלוויית המת, דיני הספד וקבורה, ניחום אבלים ודיני אבלות. המסכת מחולקת לארבעה עשר פרקים.

על פי רוב היא נדפסת בסוף סדר נזיקין שבתלמוד. חכמי התלמוד ראו אותה כברייתא, ויש ממנה הרבה מובאות בתלמוד בעיקר במסכת מועד קטן העוסקת בין השאר בדיני אבלות, בלא הזכרת שמה. אולם יש בתלמוד ציטטות ממסכת זו תנא באבל רבתי, שאינן בנוסח שבידינו.

הנוסחה המקובלת הייתה משובשת במקומות רבים, והגר"א הגיה אותה רבות לפי דברי הראשונים שציטטו אותה, וכן כמנהגו לפי שיקול דעתו. בשנת תרצ"א ההדיר מיכאל היגר את המסכת לפי ארבע כתבי יד, וקבע את הנוסח לפי המסתבר מביניהם. מהדורה מדעית אחרת של המסכת יצאה לאור על ידי דוב זלוטניק בשנת 1966. היגר בהקדמתו למסכת מראה שציטוטים רבים של הראשונים ממסכת זו אינם מצויים בנוסחאות שלפנינו.

כמה וכמה פירושים התחברו על המסכת ביניהם בנין יהושע לרבי יהושע פאלק, נחלת יעקב לרבי יעקב נוימבורג, ושמחת יהודה לרבי יהודה נג'אר. במהדורת עוז והדר נוסף גם "קובץ מפרשים" מאחרונים נוספים כמו היעב"ץ, לב חכמים, פעולת שכיר ועוד.

קיימת גם מסכת "אבל זוטרתי" (=אבל קטן) שעיקרה דברי אגדה העוסקת בהלכות חולה שנוטה למות ובדברי מוסר והתעוררות וחזרה בתשובה לקראת הדין בעולם הבא, אשר ציטוטים ממנה נמצאים בספרות הגאונים ומכאן הידיעות עליה. גם היא מכונה בלשון סגי נהור שמחות זוטרתי ובמקורות אחרים שמחות דרבי חייא. היא נשתמרה בכתבי-יד ונדפסה, כמו אבל רבתי, במהדורות מדעיות. המהדורה הראשונה יצאה לאור בפרנקפורט תרמ"ט מכתב יד, ואחריה נדפסה מהדורה אחרת על ידי מיכאל היגר בניו יורק תרצ"א על פי כתבי יד נוספים.

בבא מציעא

בָּבָא מְצִיעָא הוא החלק השני והאמצעי של מסכת נזיקין, הפותחת את סדר נזיקין שבמשנה. פירוש השם בארמית הוא "השער האמצעי", כאשר לפניה נמצאת בבא קמא - השער הראשון, ולאחריה בבא בתרא - השער האחרון.

חלוקת מסכת נזיקין לשערים היא בבלית, ואילו בארץ ישראל המסכת נחשבה תמיד כמסכת אחת. החלוקה לשלושה חלקים נעשתה באופן טכני - עשרה פרקים בכל מסכת - כאשר מבחינה תוכנית ניתן היה לחלק אחרת את המסכת; כך לדוגמה הפרק האחרון של בבא מציעא עוסק באותו נושא כמו הפרק הראשון של בבא בתרא. בתוספתא של המסכת מחולקת גם היא לפנינו ל"בבות", עם אחד עשר פרקים בכל "בבא", כאשר המקבילה לפרק א' של בבא בתרא נמצאת (יחד עם המקבילה לפרק י' של בבא מציעא) בפרק י"א של "בבא מציעא".

בתלמוד בבלי יש למסכת זו 118 דפים.

מסכת בבא מציעא ככלל עוסקת בתביעות וטענות שבין אדם לחברו שלא מחמת נזק, כגון דיני אבידה ומציאה, דיני שומרים ואחריותם, דיני הלוואות, אונאה, ריבית ושכירות.

בבא קמא

בָּבָא קַמָּא הוא החלק הראשון של מסכת נזיקין שבסדר נזיקין, העוסק בעיקר בדיני נזיקין שבין אדם לחברו במשפט העברי. פירוש השם "בבא קמא" בארמית הוא "השער ראשון", ומצטרפות אליה בבא מציעא (השער האמצעי) ובבא בתרא (השער האחרון), כאשר כולן יחד מרכיבות את מסכת נזיקין.

החלוקה לשערים היא בבלית, ואילו בארץ ישראל מסכת נזיקין נחשבה תמיד כמסכת אחת. החלוקה לשלושה חלקים נעשתה באופן טכני - עשרה פרקים בכל מסכת - כאשר מבחינה תוכנית ניתן היה לחלק אחרת את המסכת; כך לדוגמה הפרק האחרון של בבא מציעא עוסק באותו נושא כמו הפרק הראשון של בבא בתרא. בתוספתא של המסכת מחולקת גם היא לפנינו ל"בבות", עם אחד עשר פרקים בכל "בבא", כאשר המקבילה לפרק א' של בבא בתרא נמצאת (יחד עם המקבילה לפרק י' של בבא מציעא) בפרק י"א של "בבא מציעא".

בתלמוד בבלי מכילה בבא קמא 118 דפים.

מסכת

מַסֶּכֶת היא ספר המרכיב את המשנה והתלמוד, כאשר המשנה והתלמוד מחולקים לנושאים שונים ובכל מסכת נידון נושא אחד או שניים.

מסכת בכורות

מַסֶּכֶת בְּכוֹרוֹת היא המסכת הרביעית בסדר קדשים, הסדר החמישי במשנה ובתלמוד הבבלי. יש בה תשעה פרקים העוסקים בפרטי הדינים של בכורות - דיני פטר חמור (דהיינו זכר מחמור שנולד ראשון לאימו), בכור בהמה טהורה, דיני מומים הפוסלים את הקורבנות ואת הכהנים ודיני מעשר בהמה.

בתלמוד בבלי יש למסכת זו 60 דפים. בדף ח' קיים קטע אגדתא מפורסם הידוע בשם "סבי דבי אתונא".

מסכת דרך ארץ

מסכתות דרך ארץ נמנות עם המסכתות הקטנות. מסכתות אלו הן מסכת דרך ארץ רבה העוסקת בנימוסין ובעניינים שבין אדם לחברו. מסכת דרך ארץ זוטא מכילה הדרכות מוסר לתלמידי חכמים: עצות לביקורת עצמית וצניעות.

מסכתות אלו מתוארכות לתקופת התלמוד, ונערכו בזמן הגאונים. הן ממשיכות את המסורת של ספרי חכמה ומוסר, דוגמת ספר משלי המקראי, ספר בן סירא מתקופת בית שני, ופרקי אבות של תקופת התנאים.

כיום המסכתות נדפסות בדרך כלל בסוף סדר נזיקין במהדורות של התלמוד הבבלי. מסכת דרך ארץ מוזכרת במסכת ברכות בדף כב עמוד א' שרבי יהודה טבל על מנת לשנות מסכת זו לתלמידיו.

מסכת הוריות

מַסֶּכֶת הוֹרָיוֹת היא המסכת העשירית והאחרונה בסדר נזיקין, שהוא הסדר הרביעי במשנה. במסכת זו שלושה פרקים אשר עוסקים בדיני הוראת שוגג שהורו בית דין (דהיינו שטעו בדין והורו הפוך מדעת התורה), וכן בדיני כהן גדול או מלך שחטאו בשגגה. מסכת זו בתלמוד בבלי היא הקצרה ביותר מבין המסכתות בהן יש גמרא על כל המסכת, והיא כוללת 13 דפים בלבד.

מסכת חולין

מסכת חולין היא המסכת השלישית בסדר קדשים שבמשנה. המסכת עוסקת בדיני שחיטת בהמות שאינן קורבנות (חולין), ולכן נקראת מסכת זו בכתבי הראשונים בשם "שחיטת חולין" (להבדיל בינה לבין מסכת זבחים, שנקראת "שחיטת קדשים").

פרקים שביעי ושמיני שבמסכת הם מהיסודיים בהלכות איסור והיתר ולכך נקראת המסכת "כלל גדול".

בתלמוד הבבלי יש במסכת זו 141 דפים.

מסכת מכות

מַסֶּכֶת מַכּוֹת היא המסכת החמישית בסדר נזיקין במשנה, בתלמוד ובתוספתא, ובאה מיד לאחר מסכת סנהדרין. לעיתים היא נקראת "מסכת מלקות" על-שם עונש המלקות שבו עוסק פרקה האחרון.

במשנה כוללת המסכת 3 פרקים ובתוספתא יש בה 4 פרקים. על כל שלושת פרקי המסכת מצוי תלמוד בבלי ואורכו בש"ס וילנא - 23 דפים. בתלמוד הירושלמי יש גמרא רק על שני הפרקים הראשונים של המסכת.

על-פי אחת הדעות, מסכת מכות היא חלק ממסכת סנהדרין (ראו בהקדמת הרמב"ם למשנה), והופרדה ממנה מאוחר יותר.

לפי החיד"א, לימוד מסכת זו מהווה סגולה להנצל מהרהורים רעים[דרוש מקור].

מסכת נזיקין

מסכת נזיקין הייתה מסכת במשנה שפתחה את סדר נזיקין, ועסקה בכל דיני הממונות. מפאת גודלה, חולקה המסכת לשלושה "שערים", של עשרה פרקים כל אחד, וכך הם ידועים היום.

חלקיה הם:

מסכת בבא קמא - "השער הראשון", עוסקת בעיקר בדיני נזיקין וגזל.

מסכת בבא מציעא - "השער האמצעי", עוסקת בעיקר בדיני אבדות ושומרים.

מסכת בבא בתרא - "השער האחרון", עוסקת בעיקר בדיני שכנים ושותפים וגם בדיני ירושה.חלוקת המסכת לשלושה היא בבלית, ואילו בארץ ישראל המסכת נחשבה תמיד כמסכת אחת. החלוקה לשלושה חלקים נעשתה באופן טכני - עשרה פרקים בכל מסכת - כאשר מבחינה תוכנית ניתן היה לחלק אחרת את המסכת; כך לדוגמה הפרק האחרון של בבא מציעא עוסק באותו נושא כמו הפרק הראשון של בבא בתרא. בתוספתא של המסכת מחולקת גם היא לפנינו ל"בבות", עם אחד עשר פרקים בכל "בבא", כאשר המקבילה לפרק א' של בבא בתרא נמצאת (יחד עם המקבילה לפרק י' של בבא מציעא) בפרק י"א של "בבא מציעא".

מסכת סוכה

מַסֶּכֶת סֻכָּה היא המסכת השישית בסדר מועד, במסכת זו חמישה פרקים אשר עוסקים בארבע מצוות הנוהגות בחג סוכות.

שני הפרקים הראשונים במסכת עוסקים בדיני עשיית הסוכה ומצוות הישיבה בה. בפרק השלישי דנים בהלכות ארבעת המינים. בפרק הרביעי ממשיכים לדון בהלכות אלה בנוסף למצוות הערבה למזבח ומצוות ניסוך המים. הפרק החמישי מתאר את שמחת בית השואבה במקדש, וכן מוסיף פרטים על קרבנות מוספי החג ועוד עניינים מסדרי המקדש.

בתלמוד בבלי בדפוס וילנא יש למסכת זו 55 דפים ובכתב יד מינכן יש למסכת זו 17 עמודים.

מסכת סנהדרין

מַסֶּכֶת סַנְהֶדְרִין היא המסכת הרביעית בסדר נזיקין שבמשנה ובתלמוד. המסכת עוסקת ברובה בעניינים הטכניים של המשפט העברי.

בתלמוד הבבלי יש למסכת זו 112 דפים.

לפי הקדמתו של הרמב"ם למשנה, לאחר שהתבארו דיני הנזיקין במסכת הנזיקין (על שלושת חלקיה), "התחיל לדבר על הדיינין גוזרי הגזירות והדינין ההם".

מסכת עבודה זרה

מַסֶּכֶת עֲבוֹדָה זָרָה (ידועה גם בשמות: עבודת גילולים, עכו"ם) היא המסכת השמינית בסדר נזיקין, שהוא הסדר הרביעי במשנה. במסכת זו חמישה פרקים אשר עוסקים באיסור הקירוב לגויים ובאיסור עבודה זרה (בפועל). כמו כן עוסקת המסכת ביסודות איסור והיתר על כן היא נקראת בפי האחרונים "כלל גדול" (ברכי יוסף יורה דעה סימן רמו).

בתלמוד בבלי יש למסכת זו 75 דפים.

מסכת ערלה

מסכת עָרְלָה היא המסכת העשירית בסדר זרעים. במסכת שלושה פרקים העוסקים בפרטי ההלכות של ערלה. אגב הלכות ערלה יש במסכת דיון בהלכות תערובות וביטול איסורים.

כמרבית המסכתות בסדר זה היא מופיעה במשנה בלבד ולא נכתב לה תלמוד בבלי אלא תלמוד ירושלמי ותוספתא בלבד. במשנה יש למסכת שלושה פרקים אך בתוספתא רק פרק אחד.

מסכתות קטנות

מסכתות קטנות הן קבוצת חיבורים הערוכים בסגנון המשנה. הן נחשבות בדרך כלל כברייתות (כלומר ספרות ששייכת לתקופת התנאים), אולם חלקן נכתב בתקופות מאוחרות יותר. המסכתות הקטנות נבדלות מן התוספתא בכך שחלק מהן מאוחרות - מאות שישית עד שמינית, ובכך שבניגוד לתוספתא - רובן אינן ערוכות לפי סדר המסכתות במשנה.

המסכתות הקטנות נדפסות בדרך כלל בסוף סדר נזיקין במהדורות של התלמוד הבבלי. בשמונה הראשונות יש חומר מקורי רב שאיננו מופיע במקומות אחרים בספרות חז"ל, ובשבע האחרונות ישנו בעיקר ליקוט ממקומות אחרים.

על המסכתות הקטנות לא נכתבו הרבה פרושים. בין השאר הרב חיים קנייבסקי הוציא ביאור על רוב ככול המסכתות.

סדר נשים

סֵדֶר נָשִׁים הוא הסדר השלישי בשישה סדרי משנה. הסדר עוסק בעיקר בדיני המשפחה והזוגיות. בין הנושאים בהם הוא עוסק: דיני הנישואין והגירושין, החובות שבין בני זוג האחד כלפי השני וכלפי ילדיהם. דיני ירושה וצוואות, בגידות בין בני זוג והתחייבויות אנשים נשואים האחד כלפי השני.

בתלמוד נדרש הפסוק "וְהָיָה אֱמוּנַת עִתֶּיךָ חֹסֶן יְשׁוּעֹת חָכְמַת וָדָעַת..." על ששה סדרי משנה. המילה הרומזת לסדר נשים היא "חֹסֶן", מפני שהשורש ח.ס.נ משמעותו גם ירושה והאישה מולידה יורשים.

סדר קדשים

סֵדֶר קָדָשִׁים הוא הסדר החמישי במשנה.

עניינו העיקרי של הסדר הוא עבודת הקרבנות בבית המקדש ומוספים בו עניינים נוספים המתקשרים לנושא זה.

בתלמוד נדרש הפסוק "וְהָיָה אֱמוּנַת עִתֶּיךָ חֹסֶן יְשׁוּעֹת חָכְמַת וָדָעַת..." על ששה סדרי משנה. המילה הרומזת לסדר קודשים היא "חָכְמַת", כנראה מפני שההלכות שבו מורכבות ומחכימות יותר מהלכות אחרות.

רשב"א

רבי שלמה בן אברהם אבן אדרת (ובראשי תיבות נפוצים: רשב"א) (1235, ד'תתקצ"ה - 1310, ה'ע'; ברצלונה) היה מגדולי חכמי התורה בספרד בתקופת הראשונים, וראש חכמי ספרד בדורו. השפעתו ניכרת במיוחד בתחום הפסיקה ופרשנות התלמוד, והספר 'תשובות הרשב"א' הוא ספר יסוד בפסיקת הלכה.

הרשב"א היה תלמידו של רבנו יונה גירונדי וראה בו רבו המובהק. הוא גם היה תלמידו של הרמב"ן והושפע ממנו הן בגישתו לענייני הלכה ופרשנות התלמוד, והן בחכמת הקבלה. כמו כן היה תלמידו של רבי יצחק בר אברהם מנרבונא.

הרשב"א היה משמונת הרבנים המוערכים ביותר על ידי רבי יוסף קארו על פי הקדמתו לספרו בית יוסף.

הרשב"א התנגד ללימוד פילוסופיה בקהילה היהודית, ועמד בראש פולמוס הרבנים אודות לימוד הפילוסופיה. איגרותיו נכללו בחיבור בשם "מנחת קנאות" שנערך על ידי רבי אבא מארי מלוניל, המבקר בין היתר את הספר מורה נבוכים של הרמב"ם. הוא אף הטיל, יחד עם רבנים נוספים בני זמנו, חרם כנגד הלומדים פילוסופיה מתחת לגיל 25, וחיזק את החרם עוד פעמיים. חילופי איגרותיו עם רבי ידעיה הבדרשי שהגן על לימוד הפילוסופיה, מצויים ב'תשובות הרשב"א'.

ברובע היהודי בברצלונה של היום, מצביעים על ביתו של הרשב"א כאשר במסמכי הנכס שם מצוינת הבעלות של משפחת 'אדרת'.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.