סבסטיה

סבסטיהערבית: سبسطية) הוא כפר פלסטיני בהרי השומרון, סמוך לעיר שכם, בנפת שכם אשר בתחום הרשות הפלסטינית. בשם הכפר השתמר השם "סבסטי" (Sebaste), שם שניתן לעיר שומרון על ידי הורדוס שבנה אותה מחדש.[1] הכפר מצוי בסמוך לאתר הארכאולוגי של העיר שומרון, עיר קדומה בארץ ישראל ובירת ממלכת ישראל במאות ה-9 וה-8 לפנה"ס.

סבסטיה (כפר)
سبسطية
Sebastia vill
הכפר סבסטיה
טריטוריה הרשות הפלסטינית  הרשות הפלסטינית
נפה שכם
שטח 4.80 קמ"ר
אוכלוסייה
 ‑ בכפר 2,900 (2006)
קואורדינטות 32°16′33″N 35°11′38″E / 32.2757938°N 35.1938435°E
אזור זמן UTC +2
(למפת צפון השומרון רגילה)
North-shomron
 
סבסטיה
סבסטיה
גן לאומי סבסטיה שומרון 08
עתיקות שומרון בגן לאומי סבסטיה 2016

ראו גם

הערות שוליים

  1. ^ נחמן אביגד, שומרון (העיר), האנציקלופדיה החדשה לחפירות ארכאולוגיות בארץ ישראל, עמ' 1493
א-נאקורה (נפת שכם)

אַ-נַּאקוּרַה (בערבית: الناقورة) הוא כפר פלסטיני בנפת שכם ליד היישוב שבי שומרון. מספר תושביו, נכון לסוף שנת 2006, הוא 1,658. בכפר נקבת מים קדומה, "מעיין חתום", שממנה זרמו מים אל העיר שומרון העתיקה.

איקבין

איקבין היה יישוב יהודי בשומרון בתקופת המשנה והתלמוד, אשר נזכר בכתובת רחוב כאחת העיירות המותרות בתחום סבסטיה לעניין חובת קיום המצוות התלויות בארץ, בשל מגורי הכותים באזור.

העיירה איקבין נזכרת בשורה ה-27 בכתובת, לצד עיירות נוספות באזור צפון שומרון, ובהן ציר, דותן, שפירין, יצת, כפר יהודית, כפר כסדיה, פנטאקומוותה, שילתה, עננין ובלעם עלייתה.

הצעת הזיהוי המקובלת ליישוב הקדום היא בכפר עקאבה שבשוליה המזרחיים של בקעת סאנור, הסמוך לעיירות הנזכרות לצד איקבין בכתובת, ובהן ציר (הכפר ציר), שפירין (ח'רבת ספירין) וכפר כסדיה (ח'רבת כשדה).

דיר שרף

דיר שרף (בערבית: دير شرف) הוא כפר פלסטיני בנפת שכם פירוש השם - מנזר כבוד. מספר התושבים לסוף שנת 2006 היה 2,759. הכפר מהווה צומת דרכים בין כביש 57 טולכרם - שכם לבין המשך כביש 60 ירושלים - ג'נין. כחצי קילומטר צפונית מזרחית לכפר עברה מסילת הרכבת הטורקית שנסללה במלחמת העולם הראשונה מתחנת הרכבת מסעודיה (סבסטיה) לשכם. תוואי זה הוא שלוחה של הרכבת מג'נין לדרום הארץ שהושלם לאחר חציבת מנהרת רמין. התכנון היה להמשיכו משכם לירושלים, אולם הביצוע הופסק בלחץ צרפת שחששה למצב הכלכלי של המסילה בין יפו לבין ירושלים. בסופו של דבר פוצלה המסילה בתחנת סבסטיה וסעיף אחר של המסילה המשיך לטול כרם ומשם לבאר שבע. סעיף האחר של המסילה המשיך בתוואי המתוכנן והושלם רק עד שכם. בתוואי זה בנוי היום הכביש היוצא משבי שומרון להר עיבל.

שלוחה מסעיף המסילה לשכם הוביל לפאתיה הצפוניים של דיר שרף, מעט דרומה, מול הכניסה המזרחית לשבי שומרון (היום סגורה). שם מצויה קבוצה של מבנים בני קומה אחת (ראו בתמונה) ששימשו מחסנים של הרכבת.

לפי כתבים עתיקים היה בדיר שרף מנזר לנשים. אדם זרטל בסקר הר מנשה כותב שהסוקרים לא מצאו עדות לכך בכפר.

הפטריארכיה היוונית-אורתודוקסית של ירושלים

הפטריארכיה היוונית-אורתודוקסית וכנסיית הקדושים הלנה וקונסטנטינוס המכונה גם "המנזר היווני" (ביוונית: Πατριαρχεῖον Ἱεροσολύμων, בערבית: كنيسة الروم الأرثوذكس في القدس) היא מקום מושבם של הפטריארך הנוצרי-יווני-אורתודוקסי בירושלים של הסינוד הכנסייתי ושל צוות הניהול של הפטריארכיה ונכסיה, הפטריארך הנוכחי (נכון ל-2011) הוא הפטריארך תיאופילוס השלישי מירושלים. הפטריארכיה מייצגת את הקהילה הנוצרית הגדולה במדינת ישראל, ורוב בני הקהילה הם ערבים.

הפטריארכיה, שתוארה המלא הוא "פטריארכיית עיר הקודש ירושלים וכל פלסטין, סוריה, מעבר לנהר הירדן, כנא שבגליל, וציון הקדושה", שוכנת ברחוב הפטריארכיה היוונית ברובע הנוצרי בעיר העתיקה משני צדדיו. היא ממונה על כל כהני הדת והמאמינים האורתודוקסים בארץ ישראל, בממלכה הירדנית ההאשמית ובחצי האי סיני.

על פי מסורתה, ראשיתה של הפטריארכיה בימיו של ישו, כאשר אחיו, יעקב הצדיק היה ראש הקהילה הנוצרית בירושלים ויורשיו בתפקיד המשיכו לשאת בתואר הבישוף של ירושלים. אחרי ועידת כלקדון וכחלק מהחלטותיה מונה הבישוף של ירושלים יובנליס, כפטריארך במעמד עצמאי (אוטוקפלי)

ראשית המתחם שבו שוכנת הפריארכיה כיום במאה ה-13, כמנזר על שם קונסטנטינוס והלנה (דיר א-רום, בערבית: كنيسة الروم الأرثوذكس في القدس). באתר שכן בעבר המנזר הביזנטי ספדיו, אשר בנתה פלוויה יוליה הלנה. רוב המבנים הנוכחיים נבנו מהמאה ה-17 ואילך. מתחם הפטריארכיה מכיל 6 כנסיות (הכנסייה הראשית – כנסיית קונסטנטין והלנה, בה עורך הפטריארך את המיסות. כנסיית טקלה הקדושה. קתדרלת סנט ג'יימס הקרוי על שם יעקב, אחי ישו. כנסיית דמטריוס הקדוש. כנסיית מריה מגדלנה, כנסיית ארבעים הקדושים המעונים של סבסטיה מנזר סנט ניקולאס מהמאה ה-14 ובו מוזיאון הפטריארכיה המכיל, לפי המסורת, פיסה מצלבו של ישו, ואת הפירמאן שניתן לפטריארך סופרוניוס, משרדים, מעון הפטריארך, בית הדין של העדה, דרגומן, אכסניה, בית דפוס, ספרייה עשירה המכילה כרכים שהיו בעבר במנזר המצלבה ובמנזר מר סבא.

עד מותו בדצמבר 2000 עמד בראש הפטריארכיה של ירושלים דיאודורוס קריבליס. באוגוסט 2001 נבחר כיורשו אירינאוס הראשון, שקיבל את הכרת הממשלה באפריל 2004. אולם החל מדצמבר 2007 מכהן תיאופילוס השלישי כפטריארך, לאחר שממשלת ישראל הכירה בהחלטה של הסינוד הקדוש מאוגוסט 2005 להדיח את אירינאוס ולבחור בתיאופילוס במקומו, דבר חסר תקדים והראשון בהיסטוריה של הפטריארכיה. העברת הכהונה מאירינאוס לתיאופילוס לוותה בפניות רבות לבית המשפט לביטול המינוי, אולם כולן נדחו. מאז 2007 כלוא אירינאוס בביתו ואינו יוצא ממנו.

יצת

יצת הוא יישוב מתקופת המקרא, בית שני, המשנה והתלמוד, ששכן בשומרון, ואשר לפי הסברה שמו השתמר בשם הכפר הערבי יאציד, מצפון לשכם.

היישוב אינו נזכר בתנ"ך, אך נזכר רבות בחרסי שומרון כיישוב בשומרון. חרס 47 מחרסי שומרון קושר את משפחתה של חגלה מבנות צלפחד ליישוב זה.

בתקופת התלמוד נזכר היישוב בפסיפס כתובת רחוב כאחת העיירות היהודיות ב"תחום סבסטיה" לעניין פטור ממצוות התלויות בארץ, לצד עיירות נוספות בשומרון, ובהן כפר יהודית, כפר כסדיה, דותן, מזחרו, איקבין, שילתה, פנטקמוותה, בלעם עלייתה, ציר, עננין ושפירין.

כפר יהודית

כפר יהודית היה יישוב יהודי בשומרון בתקופת המשנה והתלמוד, אשר נזכר בכתובת רחוב כאחת העיירות המותרות בתחום סבסטיה לעניין חובת קיום המצוות התלויות בארץ, בשל מגורי הכותים באזור.

כפר יהודית נזכר בשורה האחרונה בכתובת, לצד עיירות נוספות באזור צפון שומרון, ובהן דותן, מזחרו, איקבין, יצת, ציר, כפר כסדיה, פנטאקומוותה, שילתה, שפירין, עננין ובלעם עלייתה.

הצעת זיהוי ליישוב הקדום היא בחורבה הקרויה ח'רבת יהודא, דרומית מזרחית לכפר יאציד (המזוהה עם "יצת" המנויה בכתובת רחוב בסמיכות לכפר יהודית).

כפר כסדיה

כפר כסדיה היה יישוב יהודי בשומרון בתקופת המשנה והתלמוד, אשר נזכר בפסיפס כתובת רחוב כאחת העיירות המותרות בתחום סבסטיה לעניין חובת קיום המצוות התלויות בארץ, בשל מגורי הכותים באזור.

כפר כסדיה נזכר בשורה השלישית מסוף הכתובת, לצד עיירות נוספות באזור צפון שומרון, ובהן דותן, מזחרו, איקבין, יצת, ציר, פנטאקומוותה, שילתה, שפירין, עננין, כפר יהודית ובלעם עלייתה.

הצעת הזיהוי המקובלת ליישוב הקדום היא בחורבה הקרויה ח'רבת כשדה, בסמוך מדרום מערב לעיירה טובאס, ויש הסבורים כי מקור השם קשור בהגליות האשוריות, אשר הביאו למקום את הכַּשְׂדִּים.

מזחרו

מזחרו היה יישוב יהודי בשומרון בתקופת המשנה והתלמוד, אשר נזכר בכתובת רחוב כאחת העיירות המותרות בתחום סבסטיה לעניין חובת קיום המצוות התלויות בארץ, בשל מגורי הכותים באזור.

העיירה מזחרו נזכרת בסוף השורה ה-27 בכתובת, לצד עיירות נוספות באזור צפון שומרון, ובהן ציר, שפירין, איקבין, דותן, יצת, כפר יהודית, כפר כסדיה, פנטאקומוותה, שילתה, עננין ובלעם עלייתה.

הצעת זיהוי ליישוב הקדום היא בח'רבת מחרון הסמוכה ממזרח לתל דותן, שלצדו גם נזכרת מזחרו בכתובת. אתר זה נזכר במיקומו ליד דותן, בגרסה "מ(ח)רוס", גם באונומסטיקון של אוסביוס.

מסילת השומרון

מסילת השומרון, עפולה - ג'נין - מסעודיה - שכם, היא מסילת רכבת היסטורית, עיקרה לאורכה של הארץ, שנסללה בשיתוף פעולה בין הטורקים לגרמנים בין השנים 1912 ל-1914. מוצאה של המסילה בצומת הרכבות עפולה לצד מסילת העמק ומשם נסללה דרומה עד לתחנת הרכבת מסעודיה כ 12 ק"מ צפונית לשכם, ומשם המשיכה דרומה לשכם. על פי התכנון המקורי נועדה המסילה לחבר את ירושלים אל מסילת הרכבת החיג'אזית באמצעות שלוחת רכבת העמק. בפועל צורכי מלחמת העולם הראשונה הביאו לחיבורה למסילה המזרחית, באמצעות השלוחה מתחנת הרכבת מסעודיה מערבה לכיוון טול כרם, שלוחה שנסללה בראשית 1915.

סילת א-ד'אהר

סילת א-ד'אהר (בערבית: سيلة الظهر) הוא כפר פלסטיני בצפון השומרון המשתייך לנפת ג'נין של הרשות הפלסטינית. הכפר שוכן על כביש שכם - דיר שרף - ג'נין - חלק מכביש 60 - כביש האורך של השומרון, ונמצא בק"מ ה-20 בכביש שכם - ג'נין כביש 596, בגובה של כ-450 מטר מעל פני הים. בכפר הייתה תחנה של הרכבת שעברה במסילת השומרון - סעיף של מסילת הרכבת החיג'אזית מעפולה לשכם ולטולכרם, שכללה מנהרה מיוחדת שנחפרה למעבר הרכבת והקיימת עד היום, היא מנהרת רמין. מספר התושבים הוא 6,259 (2006).

בסקר הר מנשה הוערך כי ניתן לזהות את המבנה המבוצר בכפר עם Sileta אשר בשנת 1178 הוענק על ידי בלדווין הרביעי, מלך ירושלים להוספיטלרים. כמו כן, היישוב נזכר כבר בפסיפס כתובת רחוב כאחת העיירות היהודיות בתחום סבסטיה לעניין מצוות התלויות בארץ, ונקרא שם בשם "שילתא" (התוספת המודרנית "א-ד'אהר" היא על שם השבט ששלט באזור, ונועדה להבחין את הכפר מכפר נוסף בשם "סילת" בשומרון, הלא הוא סילת אל-חארית'יה). היישוב נזכר בכתובת רחוב לצד העיירה "פנטקמוותא" (היא פנדקומיה של ימינו), מה שמחזק זיהוי זה.

במרד הערבי הגדול היה הכפר בסיס חשוב לכנופיות הערביות. קרוב אליו, במערה ליד הכפר הערבי ג'בע נתפס השודד המפורסם "אבו ג'ילדה".

באינתיפאדה ב-2001 התרחשו בכפר מספר פיגועי ירי, זריקת אבנים וחסימת ציר לישראלים. במסגרת תוכנית ההתנתקות פונו מסביבות הכפר ההתנחלויות שא נור מצפונו וחומש מדרומו. השליטה הביטחונית באזור נשארה ביד ישראל.

עאנין

עאנין (בערבית: عانين) הוא כפר פלסטיני בצפון השומרון. היישוב מונה, נכון לשנת 2006, כ-3,719 תושבים מוסלמים.

גאוגרפית הכפר נמצא בקצה הצפון מערבי של השומרון ממזרח לאזור אום אל פחם.

יש המזהים את הכפר עם היישוב הקדום עננין, הנזכר בכתובת רחוב התלמודית כאחת העיירות היהודיות בתחום סבסטיה לעניין מצוות התלויות בארץ.

ענבתא

ענבתא (בערבית: عنبتا) היא עיירה פלסטינית בהרי השומרון 9 ק"מ מזרחית לטולכרם. העיירה שוכנת על כביש הרוחב של השומרון, כביש 57, טולכרם-שכם. מספר תושביה הוא 7,300 (2006). דרך זו שימשה גם כן כדרך מרכזית בתקופת המקרא ובתקופה הרומית – ביזאנטית (דרך קיסריה – סבסטיה) בהיות קיסריה בירת ארץ ישראל. בכפר הייתה תחנה של הסעיף המערבי של מסילת השומרון, בקטע מסעודיה-טולכרם היציאה המזרחית של הכפר ליישובי השומרון, כולל ליישובים הפלסטיניים, עוברת דרך מחסום המאויש על ידי צה"ל. במחסום היו התקלויות עם פלסטיניים אשר בכליהם נמצאו כלי נשק או חומר נפץ.

בשנת 1927 ידע הכפר סכסוכים עם כפרים שכנים, במסגרתם הושחתו 1500 עצי זית של הכפר. לאור הסכסוכים הבלתי פוסקים שלחה משטרת המנדט לכפר באפריל 1928 כח משטרה קבוע והטילה על הכפר תשלום של 70 לירות ארץ ישראליות לחודש עבור הוצאותיהם. בשנת 1934 פעל במקום מכונת קידוח בארות מים של ממשלת המנדט. בשטפון שפקד את הכפר בפברואר 1935 נהרס גשר המוביל אל הכפר, נהרסו בתים בכפר ומספר תושבים נהרגו.

במלחמת ששת הימים כביש זה יחד עם כביש 55 : קלקיליה - שכם היו צירי ההתקדמות לעבר כיבוש שכם - העיר המרכזית בשומרון. לאחר שענבתא נכנעה לצה"ל, מונה רענן לוריא, אז מפקד פלוגה בדרגת רב-סרן, למושל הצבאי שלה. כאשר הגיעה הוראה לגרש את תושבי העיירה אל מעבר לנהר הירדן, הוא סירב פקודה והגירוש נעשה בלעדיו. לאחר מספר ימים הוחזרו התושבים לבתיהם וצה"ל סייע לשקם בתים שנהרסו. על פי עדותו של רענן לוריא, עוזי נרקיס טען שהגירוש נעשה ביוזמה מקומית של זאב שחם מפקד חטיבה 5, שזכתה בגיבוי בשתיקה של עוזי נרקיס ומשה דיין. הגירוש בוטל לאחר מספר ימים לאחר שהתושבים ישבו על כביש קלקיליה שכם ולא היה מה לעשות איתם.

כניסת ישראלים לעיירה, המצויה בשטח A, אסורה. בדצמבר 2018 כוח צה"ל שנכנס בטעות לעיירה נרגם באבנים, ובתיאום עם מנגונוני הביטחון הפלסטיניים, יצא מהעיירה.

פנדקומיה

אל-פַנדָקוּמִיָה (בערבית: الفندقومية) הוא כפר פלסטיני בשומרון, בתחום נפת ג'נין ברשות הפלסטינית. הוא נמצא סמוך לכביש המחבר בין שכם לג'נין, בגובה כ-450 מטר מעל פני הים, כ-5 ק"מ מצפון לסבסטיה.

שם הכפר הוא ההגייה הערבית של שמו היווני פֶּנְטָקוֹמְיָה (Pentacomia), שפירושו "חמישה כפרים" (פֶּנְטָה = 5, קוֹמֶס = כפר).

הכפר ידוע מהתקופה החשמונאית לפי מטבעות שנמצאו בו, וכן נזכר בפסיפס כתובת רחוב כעיירה יהודית בתחום סבסטיה, לצד היישוב שילתא (הוא סילת א-ד'אהר של ימינו).

המקום עמד שומם מהתקופה הביזנטית. בשנת 1820 הגיע למקום אחמד אנבר מחברון עם כל משפחתו, בעקבות הזמנה של מושל סנור. בשנת 1830, בעקבות סכסוך של מושל האזור עם הממשל העות'מאני, השתלט הצבא על כמה מכפרי האזור, כולל פנדקומיה, ובזז אותם. למרות זאת הוסיפו משפחות להתיישב במקום.

כיום מונה הכפר כ-3,000 תושבים מוסלמים, ברובם צאצאיו של אחמד אנבר. מרבית התושבים מתפרנסים מחקלאות.

ציר (יישוב תלמודי)

ציר היה יישוב יהודי בשומרון בתקופת המשנה והתלמוד, אשר נזכר בכתובת רחוב כאחת העיירות המותרות בתחום סבסטיה לעניין חובת קיום המצוות התלויות בארץ, בשל מגורי הכותים באזור.

העיירה ציר נזכרת בשורה 27 בכתובת, לצד עיירות נוספות באזור צפון שומרון, ובהן דותן, מזחרו, איקבין, יצת, כפר יהודית, כפר כסדיה, פנטאקומוותה, שילתה, שפירין, עננין ובלעם עלייתה.

הצעת הזיהוי המקובלת ליישוב הקדום היא בכפר הערבי ציר שבמזרח בקעת סאנור שמדרום לג'נין.

שומרון (עיר)

שומרון הייתה עיר קדומה בארץ ישראל. בירת ממלכת ישראל במאות ה-9 וה-8 לפנה"ס.

האתר הארכאולוגי של העיר שומרון נמצא ליד הכפר הפלסטיני סבסטיה שבהרי השומרון שבשמו השתמר השם "סבסטי" (Sebaste), כפי שנקראה על ידי הורדוס שבנה אותה מחדש. כיום האתר נמצא בשליטה ישראלית, אך ביקור במקום מתאפשר רק בקבוצה לאחר תיאום צבאי.

שכם (נפה)

נפת שכם (בערבית: محافظة نابلس) היא אחת מ-16 נפות הרשות הפלסטינית. הנפה ממוקמת במזרח יהודה ושומרון. בירת הנפה היא העיר שכם.

שטח הנפה הוא כ-605 קמ"ר. על פי מרשם האוכלסין של הלשכה הפלסטינית המרכזית לסטטיסטיקה לשנת 2007, בנפה התגוררו כ-320,830 נפשות, שחיו ב-59,663 משקי בית. מתוכם, 125,572 תושבים (או כ-39%) היו מתחת לגיל 15 וכ-81,182 (או 25%) היו פליטים רשומים. על פי מרשם האוכלסין לשנת 1997, בנפה התגוררו כ-261,340 נפשות.

שפירין

שפירין היה יישוב יהודי בשומרון בתקופת המשנה והתלמוד, אשר נזכר בכתובת רחוב כאחת העיירות המותרות בתחום סבסטיה לעניין חובת קיום המצוות התלויות בארץ, בשל מגורי הכותים באזור.

העיירה שפירין נזכרת בשורה ה-27 בכתובת, לצד עיירות נוספות באזור צפון שומרון, ובהן ציר, דותן, יצת, כפר יהודית, כפר כסדיה, פנטאקומוותה, שילתה, עננין ובלעם עלייתה.

הצעת הזיהוי המקובלת ליישוב הקדום היא בחורבה הקרויה ח'רבת א-שיח' ספירין שבין בקעת סאנור וג'נין, כ-4 ק"מ ממזרח לקבטיה.

תחנת הרכבת מסעודיה

תחנת הרכבת מסעודיה ליד סבסטיה הוקמה על ידי העות'מאנים בשנת 1915 בזמן מלחמת העולם הראשונה וממנה יוצאת השלוחה המחברת את מסילת השומרון עם תחנת טול כרם, תחנת המוצא של המסילה המזרחית שנסללה דרומה עד קוסיימה בואך קו החזית עם הבריטים בחצי האי סיני. התחנה נקראת בטעות תחנת הרכבת בסבסטיה אולם במפות מאותה התקופה ניתן לראות כי הייתה תחנה אחרת בשם סבסטיה סמוך לכניסה המזרחית ליישוב שבי שומרון של ימינו.תחנת הרכבת מסעודיה ליד סבסטיה הייתה המקום הראשון בשומרון לאחר מלחמת ששת הימים שבו נעשה ניסיון בשנת 1975 לחדש את מפעל ההתיישבות היהודי. בסופו של דבר התקבלה החלטה ממשלתית לאפשר לגרעין מתיישבים להתיישב בשומרון.

תחנת הרכבת סבסטיה

תחנת הרכבת סבסטיה הייתה התחנה החמישית (מ-6 תחנות) שבנו הטורקים בין השנים 1912 ל-1915 לאורך מסילת השומרון שנסללה מעפולה לשכם. התחנה נמצאת כקילומטר וחצי מדרום לסבסטיה וכחצי קילומטר ממזרח ליישוב שבי שומרון.

בתחנה נבנו 3 מבנים וכן מאגר מים בקרבת התחנה. חלקם כמו גם חלק מצנרת הולכת המים עדיין נראים בשטח.

קיים בארץ בלבול בין תחנת סבסטיה הרחוקה יותר מסבסטיה לבין תחנת הרכבת מסעודיה הקרובה לסבסטיה (כקילומטר וחצי מערבית לה).

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.