סביליה

סביליהספרדית: Sevilla, סֶבִייָה) היא בירת הקהילה האוטונומית אנדלוסיה ופרובינציית סביליה בדרום-מערב ספרד. מספר התושבים של סביליה, נכון לשנת 2015, הוא כ-694,000 והיא העיר הרביעית בגודלה בספרד. מוטו העיר הוא "NO8DO" - שמסמל את המשפט "היא (סביליה) לא עזבה אותי". סביליה משופעת בבניני פאר, חלקם עוד מתקופת השליטים המוסלמים ובין אתריה המפורסמים ניתן למצוא את קתדרלת סביליה והחירלדה, מגדל הפעמונים של הקתדרלה, ארכיון איי הודו, מצודת סביליה ומגדל הזהב. בעיר ישנם מוסדות עתיקים, כמו אוניברסיטה, שהוקמה בשנת 1502 לצד אתרים חדשים, כמו כיכר אספניה, אשר נבנתה בשנת 1929 לקראת היריד האיברו-אמריקני. כיכר אספניה היא דוגמה טובה של האדריכלות המקומית. העיר מתגאה בדמויות ההיסטוריות, שנולדו בה כמו הקיסר טראיאנוס, הציירים ולסקס ומורילו, אך גם באלה שקבורות בה, כמו כריסטופר קולומבוס. בסביליה התקיימה קהילה יהודית גדולה עד גירוש ספרד.

סביליה
Sevilla
Escudo de Sevilla (Sevilla)
סמל סביליה
Flag of Sevilla, Spain
דגל סביליה
Cathedral and Archivo de Indias - Seville
מראה כללי של סביליה הכולל את הקתדרלה (משמאל) ואת ארכיון איי הודו (מימין)
מדינה ספרד  ספרד
קהילה אוטונומית אנדלוסיה  אנדלוסיה
מחוז סביליה  סביליה
ראש העיר חואן אספאדס
שטח 140 קמ"ר
גובה 7 מטרים
אוכלוסייה
 ‑ בעיר 688,711 (נכון ל־2018)
 ‑ במטרופולין 1,519,639 (2011)
 ‑ צפיפות 4,948 נפש לקמ"ר (2015)
קואורדינטות 37°22′38″N 5°59′13″W / 37.37722°N 5.98694°W
אזור זמן UTC +1
http://www.sevilla.org

היסטוריה

התקופה הקדומה

התיישבות במקום החלה בסביבות 1000 לפני הספירה. האגדה מספרת שסביליה הוקמה על ידי הרקולס. יותר סביר שהעיר הוקמה על ידי הפיניקים, ומדובר באל הפיניקי מלקרת (שהרקולס הוא המקבילה היוונית שלו) המסורת הפיניקית מספרת כי מלקרת הפליג אל מעבר למיצרי גיברלטר והקים תחנות מסחר בקדיז וסביליה של היום. השם עצמו, כנראה, בא מהגרסה הפיניקית של המילה "שפלה".[1] בהמשך נכבשה על ידי היוונים ולאחריהם נשלטה על ידי קרתגו.

סביליה תחת השלטון הרומי

בשנת 205 לפני הספירה הרומאים כבשו את העיר מהקרתגנים. ב-42 לפניה"ס יוליוס קיסר בנה את חומות העיר. הקיסר טראיאנוס נולד בסביליה בשנת 53..

סביליה תחת שלטון הויזיגותים

במשך כ-300 שנים, מתחילת המאה ה-5 ועד הכיבוש המוסלמי בשנת 712, סביליה הייתה חלק מהממלכה הויזיגותית. בתחילת המאה השביעית פעל בה איזידורוס הקדוש שבהשפעתו עברו הוויזיגותים מהנצרות האריאנית לנצרות הקתולית.

סביליה תחת השלטון המוסלמי

בתקופה המוסלמית נקראה העיר "אישביליה", בערבית (اشبيلية), כפי שניתן לראות בחותם של הקהילה היהודית מאותה תקופה, וכפי שמעיד שמו של אחד הראשונים שחיו בספרד בימי הביניים, הריטב"א (ר' יום טוב בן ר' אברהם אל אישבילי).

בשנת 710 הוביל המנהיג הבֶּרְבֶּרִי טַרִיף, באמצעות תמיכתו של מנהיג ויזיגותי מקומי בשם ג'וליאן, פשיטה על חצי האי האיברי דרך מצרי טריפה. הצלחתו של טריף, הובילה את טאריק בן זיאד, העבד המשוחרר של המושל הערבי בצפון מערב אפריקה מוסא אבן נֻצַיר, לערוך פשיטה נוספת בחצי האי בראש צבא בן כ-7,000 איש. הוא הביס את הצבא הוויזיגותי ולכד את קורדובה וטולדו.[2] לאחר מכן בשנת 712 הגיע לחצי-האי אדונו לשעבר, מוסא אבן נֻצַיר, מלווה בצבא המונה כ-10,000 איש. מוסא כבש את סביליה ואזורים נוספים בדרום ספרד. המוסלמים הלכו והתפשטו עד שנת 718, במהלכה הושלם הכיבוש המוסלמי של חצי האי האיברי.

השלטון המוסלמי יצר סדר חברתי חדש בכך שביטל את מעמד האצולה והכמורה, וחילק את אדמותיו. בשל השיפור באיכות החיים אזרחים רבים המירו את דתם מנצרות לאסלאם, ויחד עם מהגרים מוסלמים רבים מצפון אפריקה והמזרח הביאו לשגשוג כלכלי בספרד. בשנת 741 בשליחות הח'ליפה מדמשק, באלאג' אבן-בישאר הביס את השלטון הבֶּרְבֶּרי והשליט ריבונות סורית על ספרד. לכל ג'ונד (מחוז צבאי) סורי, ניתנה בעלות על מחוז ספרדי, כאשר סביליה הוקצתה לג'ונד הסורי- חִמְף.[3]

לאורך התקופה המוסלמית בספרד, השלטון על סביליה עבר בין שושלות אומייות, עבאסיות, ושושלות מוסלמיות מקומיות.[4] למעט שתי תקופות בהן הייתה לממלכה עצמאית, סביליה הייתה כפופה לשלטון המרכזי בקורדובה.[5] בשל מיקומה על נהר הגואדלקיוויר, סביליה הייתה לאחת מן הערים המרכזיות והחשובות בספרד המוסלמית. בזכות הנהר שסיפק לה קרקע פורייה, הייתה סביליה לאחת מערי המסחר החשובות באגן הים-התיכון.[6]

סביליה תחת שלטון הח'ליפות האומיית

בשנת 756 הנסיך עבד א-רחמן הראשון, אשר ברח מהמהפכה העבאסית בבגדאד, הביס את יוסוף אל-פירחי, מושל אנדלוסיה. מערכת היחסים ההדוקה שנוצרה בין סוריה, בה ישבה החליפות האומיית, לבין המחוזות הספרדים, אפשרה לנסיך האומיי להכריז על עצמו כאמיר (נסיך) של אנדלוסיה, ולכונן בה שושלת אומיית עצמאית. האומיים עודדו הגירה מסיבית של אליטה אומיית סורית לקורדובה על-מנת לשמור על יציבות המשטר האומיי. למרות-זאת, במשך תקופת שלטון השושלת אנדלוסיה סבלה מניסיונות רבים של הפיכה וממרידות פנימיות; מצד הערבים, הברברים, וכן מצד נוצרים מקומיים ששיתפו פעולה עם כוחות מן הממלכה הפרנקית. תחת שלטונו של עבד א-רחמן השני, סביליה הפכה למוקד מסחר משגשג, דבר שהביא לפיתוח משמעותי של העיר והעלה את איכות החיים של תושביה.[7]

ניסיון פלישת הנורמנים לאנדלוסיה, ונפילת שלטון הח'ליפות האומיית

בשנת 844 החלו הנורמנים לפלוש לחצי האי האיברי. לאחר שהצליחו להביס את המוסלמים בערים אחרות, הגיעו בשנת 859 לחומות העיר של סביליה. במקום נערך קרב קשה שבסופו הנורמנים הוכרזו באופן לא רשמי כמנצחים, ושבו עם הביזה לספינותיהם שבליסבון. תוצאות הקרב היו קשות עבור סביליה; חומות העיר (אשר עמדו עוד מעידן האימפריה הרומית) הופלו, והמסגד אשר בנה א-רחמן השני נחרב.[8] תבוסה חלקית זו של הח'ליפות האומיית לנורמנים, בישרה את תחילת הנפילה של השושלת בחצי האי האיברי.

בשנת 888, נעשתה סביליה באופן זמני לעצמאית, אם-כי להלכה בלבד, תוך כיבוד שלטונו של איברהים אבן חיג'אג' השמיני, האמיר שישב בקורדובה. בשנת 913 היא סופחה חזרה לקורדובה, תחת שלטונו של הח'ליף עבד א-רחמן השלישי.[9] הח'ליף, ששיקם את העיר, הביא לפיתוח וקידום התשתיות ופני העיר בצורה משמעותית; הוא הרחיב והעמיק את תעלת נהר הגואדלקיוויר על-מנת לשפר את יכולת הניווט של ספינות המסחר, שתל עצי דקל שייבא מאפריקה, הקים גנים, והקיף את העיר בבניינים מרשימים. החשוב מכולם הוא המסגד, שעל-פי העדויות היה מרשים בגודלו וביופיו. בנוסף הייתה סביליה בתקופה זו בעלת חשיבות גדולה עבור הח'ליפות, בהיותה מרכז תרבותי ולימודי מפואר. בין האישים החשובים שצמחו בסביליה, היה המלומד המוערך, אבו עומר אחמד בן עבדאללה המכונה "המשכיל", שחיבר אנציקלופדיה של המדע.[9]

שלטון השושלת העבאדית על סביליה

ארכיטקטורה בעלת סממנים מוסלמיים במרכז ההיסטורי של סביליה
ארכיטקטורה מוסלמית במרכז ההיסטורי של סביליה

ניסיונות נוספים של פלישה נוצרית, נבלמו על ידי המפקד הצבאי מחמד אבן אבי עאמר המכונה אל-מנצור, שהצליח להדוף את הפולשים, ולהשיב את השקט לתקופה נוספת. בנו של המפקד, עבד א-רחמן סנג'ול, שירש את אביו בשנת 1009, הכריז על עצמו בתעוזה רבה כיורש החליף הסורי. הכרזה זו זעזעה את האימפריה המוסלמית, ובעקבות כך החלו ניסיונות הפיכה רבים של מושלים מוסלמים מקומיים, ששאפו להקים ישויות עצמאיות. הקאדי מחמד אבן עבאד, ניצל את ההזדמנות והפך עצמו לשליטה של סביליה, ובכך השיב את עצמאות העיר בשנית. זאת הוא ביצע בעורמה, תוך טענה כי הח'ליפות האומיית נפלה ומינתה אותו לשלטון.[10] השלטון המוסלמי בספרד החל לקרוס, ואנדלוסיה התחלקה לממלכות קטנות אשר כונו טָאִיפוֹת. המוסלמים שנחלשו לא היו עוד לשליטיה הבלעדיים של ספרד, וכל אחד מחלקיה היה תחת שלטון שונה; הברברים שלטו בדרום האי, הסלאבים במזרח, הערבים המקוריים שלטו בדרום-מערב, והנוצרים בצפון. הנוצרים שהלכו והתחזקו למול היחלשות המוסלמים, החלו לגבות מיסים משליטי הממלכות המוסלמיות של ספרד.[11]

בדור השני לשושלת העבאדית, תחת בנו של הקאדי, אבו עמרו עבאד (שידוע יותר בשם אל-מתעאצד), סביליה הייתה לעיר השנייה בחוזקה בספרד אחרי טולדו. אבו עמרו עבאד היה שליט תקיף ושאפתן, אכזרי ביותר, אשר ביצע מעשי זוועה במתנגדיו ונודע כשתיין ונהנתן.[12] הוא מת בשנת 1069, בנסיבות לא ברורות.[13] בנו אבו אל-קאסם מחמד, המכונה אל-מעתמד, המשיך את השלטון של השושלת העבאדית בסביליה.[14] בשונה מאביו, אל-מעתמד היה מלומד ואיש תרבות.[15] הנוצרים שהלכו והתעצמו, החלו להוות איום על הממלכה בסביליה. אל-מעתמד הצליח להשיג שקט של כמה שנים נוספות בזכות העובדה שחיתן את ביתו זאידה עם אלפונסו השישי, שליטה הנוצרי של קסטיליה.[14]

נפילת השושלת העבאדית ועליית אל-מוראביטון ואל-מֻוַואחִידוּן

לאחר נפילת טולדו בידי אלפונסו השישי בשנת 1085, אל-מעתמד שיתף פעולה עם טאיפות אחרות כדי לבלום את הכיבוש הנוצרי של האזור.[16] שליטת העבאדים הגיעה לסופה עם עליית אל-מוראביטון, אשר הגיעו מצפון אפריקה באמצע המאה האחת-עשרה בהזמנת מלכי הטאיפות, שביקשו לחזק את הגבולות אל מול האיום הנוצרי של המלך אלפונסו השישי.[17] בשנת 1091 הח'ליף אבו יעקוב יוסוף, מנהיג אל-מוראביטון, סיפח את סביליה וכל אנדלוסיה תחת האימפריה שהקים.[18] הוא הביא לסיום שלטונו בן העשרים ושבע שנים של האמיר אל-מעתמד, שהוגלה לאפריקה ומת שם בשנת 1095. פחות מחצי מאה מאוחר יותר השלטון של אל-מוראביטון פינה את מקומו לעלייתם של אל-מֻוַואחִידוּן, אשר סיפחו את סביליה לאימפריה שהקימו בשנת 1146.[19]

אל-מֻוַואחִידוּן הוציאו לפועל מפעל ארכיטקטורי מכובד אשר במרכזו בניית מסגד הגירלדה, אחד מגורדי השחקים המרשימים ביותר שנבנו בימי הביניים,[20] אשר נבנה על חורבות המסגד שהוחרב על ידי הנורמנים. מלבד הבנייה המרשימה, אל-מֻוַואחִידוּן הפכו את סביליה למחוז המוסלמי החזק ביותר במערב, על ידי שיפור הכלכלה והמסחר.[21] אבו יעקוב יוסוף, היה הראשון אשר יצר מעבר משורת סירות צמודות אשר עליהם ניתן היה לחצות את נהר הגואדלקוויויר. הגשר תרם רבות לעמידותה של סביליה, משום שאיפשר תקשורת רציפה עם מוקדי התמיכה והאספקה של העיר מהעבר השני של הגדה.[22] שליטת אל-מֻוַואחִידוּן לא נמשכה יותר משבעים שנה.[23]

נפילת השלטון המוסלמי על ידי הנוצרים

בשנת 1212 החלו הנוצרים תחת אלפונסו השמיני, מלך קסטיליה לתקוף את החליפות, והביאו להטיית הכף לטובתם בקרב לאס נאבאס דה טולוסה, בו ניצחו את החליף א-נאצר. הייתה זאת תחילת שקיעתו של שלטון אל-מֻוַואחִידוּן. א-נאסר שמר על שלטונו שבע שנים, שאחריהם ירש אותו בנו, אבו יוסוף יעקוב אל-מוסטאנסר, אשר שלט למשך ארבע שנים נוספות.[24] בשנים-עשר בדצמבר לשנת 1248, לאחר מצור שנמשך חמישה-עשר חודשים, פרננדו השלישי, מלך קסטיליה השתלט על העיר. בכך הביא לסיום השליטה המוסלמית על סביליה לאחר 536 שנה.[25]

התקופה הנוצרית

סביליה שימשה שער לטריטוריות הספרדיות באמריקה במשך המאות ה-16 וה-17.

אתרים בעיר

בין האתרים החשובים בעיר:

גלריה

חותם של קהילת סביליה ספרד

חותם של הקהילה היהודית העתיקה בסביליה

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ La emergencia de Sevilla - Universidad de Sevilla
  2. ^ ברנרד לואיס, הערבים בהיסטוריה, מאנגלית מרדכי ברקאי, (תל אביב: דביר, 1995), עמ' 127–128. Thomas F. Glick, Islamic and Christian Spain in the Early Middle Ages, (Princeton, New Jeresy: Princeton University Press, 1979), p. 32.
  3. ^ ברנרד לואיס, הערבים בהיסטוריה, מאנגלית מרדכי ברקאי, (תל אביב: דביר, 1995), עמ' 128.
  4. ^ ברנרד לואיס, הערבים בהיסטוריה, מאנגלית מרדכי ברקאי, (תל אביב: דביר, 1995), עמ' 129
  5. ^ Albert F. Calvert, Seville-an Historical and De-Scriptive Account of "The Pearl of Andalusia", (London: London John Lane, 1907), p. 8-9.
  6. ^ Irwin Press, “The City as Context: Cultural, Historical, and Bureaucratic Determinants of Behavior in Seville”, Urban Anthropology 4.1, The Institute Inc, (1975) p. 28
  7. ^ .Thomas F. Glick, Islamic and Christian Spain in the Early Middle Ages, (Princeton, New Jeresy: Princeton University Press, 1979), p. 38-39
  8. ^ .Albert F. Calvert, Seville-an Historical and De-Scriptive Account of "The Pearl of Andalusia", (London: London John Lane, 1907), p. 10-11
  9. ^ 9.0 9.1 .Albert F. Calvert, Seville-an Historical and De-Scriptive Account of "The Pearl of Andalusia", (London: London John Lane, 1907), p. 8-9
  10. ^ .Albert F. Calvert, Seville-an Historical and De-Scriptive Account of "The Pearl of Andalusia", (London: London John Lane, 1907), p. 11-12
  11. ^ .Enrique Sordo, and Wim Swaan, Moorish Spain: Cordoba, Seville, Granada, General editors Elizabeth and Paul Elek, Translation Ian Michael, (London: Elek Books, 1963), p. 61
  12. ^ .Enrique Sordo, and Wim Swaan, Moorish Spain: Cordoba, Seville, Granada, General editors Elizabeth and Paul Elek, Translation Ian Michael, (London: Elek Books, 1963), p. 65-66
  13. ^ המחקר חלוק לגבי נסיבות מותו של אבו עמרו עבאד, ראו לדוגמה מאמרו של נעמן ארז: "חצרו של אלמעתמד אבן עבאד מלך סביליה: 461-484/1069-1090", אשר לפיו אבו עמרו עבאד מת מוות טבעי, והוריש לבנו את השלטון במלוכה. לעומת זאת אלברט פ. כלברט טוען בספרו, "'Seville-an Historical and De-Scriptive Account of 'The Pearl of Andalusia", כי אבו עומר נרצח על ידי בנו.
  14. ^ 14.0 14.1 .Albert F. Calvert, Seville-an Historical and De-Scriptive Account of "The Pearl of Andalusia", (London: London John Lane, 1907), p. 13
  15. ^ .Enrique Sordo, and Wim Swaan, Moorish Spain: Cordoba, Seville, Granada, General editors Elizabeth and Paul Elek, Translation Ian Michael, (London: Elek Books, 1963), p. 69
  16. ^ .Thomas F. Glick, Islamic and Christian Spain in the Early Middle Ages, (Princeton, New Jeresy: Princeton University Press, 1979), p. 47
  17. ^ Enrique Sordo, and Wim Swaan, Moorish Spain: Cordoba, Seville, Granada, General editors Elizabeth and Paul Elek, Translation Ian Michael, (London: Elek Books, 1963), p. 75. Albert F. Calvert, Seville-an Historical and De-Scriptive Account of "The Pearl of Andalusia", (London: London John Lane, 1907), p. 16
  18. ^ Enrique Sordo, and Wim Swaan, Moorish Spain: Cordoba, Seville, Granada, General editors Elizabeth and Paul Elek, Translation Ian Michael, (London: Elek Books, 1963), p. 83
  19. ^ .Albert F. Calvert, Seville-an Historical and De-Scriptive Account of "The Pearl of Andalusia", (London: London John Lane, 1907), p. 16
  20. ^ Albert F. Calvert, Seville-an Historical and De-Scriptive Account of "The Pearl of Andalusia", (London: London John Lane, 1907), p. 20-21
  21. ^ .Albert F. Calvert, Seville-an Historical and De-Scriptive Account of "The Pearl of Andalusia", (London: London John Lane, 1907), p. 25
  22. ^ .Albert F. Calvert, Seville-an Historical and De-Scriptive Account of "The Pearl of Andalusia", (London: London John Lane, 1907), p. 26
  23. ^ .Albert F. Calvert, Seville-an Historical and De-Scriptive Account of "The Pearl of Andalusia", (London: London John Lane, 1907), p. 31
  24. ^ .Albert F. Calvert, Seville-an Historical and De-Scriptive Account of "The Pearl of Andalusia", (London: London John Lane, 1907), p. 31-32
  25. ^ .Albert F. Calvert, Seville-an Historical and De-Scriptive Account of "The Pearl of Andalusia", (London: London John Lane, 1907), p. 34
2007 בספורט

ערך מורחב – 2007

אליפות העולם באתלטיקה 1999

אליפות העולם באתלטיקה 1999 הייתה אליפות העולם השביעית באתלטיקה, שנערכה בין 20 באוגוסט ל-29 באוגוסט 1999 באצטדיון האולימפי שבסביליה, ספרד. בתחרות השתתפו 1,821 אתלטים ואתלטיות מ-201 מדינות, ב-46 תחרויות (22 לנשים ו-24 לגברים).

אנדלוסיה

אנדלוסִיה (בספרדית: Andalucía) היא קהילה אוטונומית בספרד. בירתה היא סביליה. באנדלוסיה חיים 8.2 מיליון איש - המאוכלסת שבקהילות האוטונומיות, והיא מורכבת משמונה מחוזות (provincias).

מצפון תוחמות את אנדלוסיה אקסטרמדורה וקסטיליה-לה מנצ'ה, במזרח מורסיה והים התיכון, במערב פורטוגל והאוקיינוס האטלנטי (בדרום-מערב), בדרום הים התיכון (בדרום-מזרח) שמחובר לאוקיינוס האטלנטי במצר גיברלטר המפריד בין ספרד ומרוקו וסמוכה לו המושבה הבריטית גיברלטר.

גביע המלך הספרדי

גביע המלך (בספרדית: Copa del Rey, ידוע גם בתור La Copa, הגביע) הוא המפעל השני בחשיבותו בכדורגל הספרדי, אחרי ליגת העל הספרדית. בטורניר משתתפות 83 קבוצות ספרדיות.

התחרות נוסדה באופן רשמי בשנת 1903, מה שהופך אותה לתחרות הכדורגל הספרדית הוותיקה ביותר. בדרך כלל, זוכת גביע המלך תשתתף בליגה האירופית, אלא אם כן היא העפילה לליגת האלופות.

ולנסיה היא מחזיקת הגביע הנוכחית, שזכתה בו בפעם ה-8, לאחר שניצחה 1-2 בגמר את ברצלונה באצטדיון בניטו ויימארין

גרנדה (ספרד)

גְרָנָדָה (ספרדית: Granada), עיר בדרום ספרד, בירת הפרובינציה בעלת אותו שם בקהילה האוטונומית של אנדלוסיה. בשנת 2005 נמנו בה 237,000 תושבים, ובאזור המטרופוליטני כולו 473,000 תושבים. העיר שוכנת כ-700 מטר מעל פני הים, למרגלות רכס הסיירה נוואדה, במפגש הנהרות חֶנִיל, דארוֹ ובֶּיירוֹ. סביבה משתרעת רמת גרנדה, אזור חקלאי פורה.

דניאל אלבס

דניאל אלבס דה סילבה (בפורטוגזית: Daniel Alves da Silva; נולד ב-6 במאי 1983 בז'ואזיירו שבברזיל) הידוע בשם דני אלבס, הוא כדורגלן ברזילאי המשחק בעמדת המגן ימני בסאו פאולו ובנבחרת ברזיל, שם הוא משמש כקפטן. הוא השחקן המעוטר ביותר בהיסטוריה של הכדורגל, עם 40 תארים, נכון ל-2 באוגוסט 2019.

הליגה האירופית

הליגה האירופית של אופ"א (באנגלית: UEFA Europa League) היא תחרות כדורגל אירופית למועדונים, המנוהלת על ידי אופ"א, התאחדות הכדורגל האירופית. הליגה האירופית נחשבת לטורניר כדורגל המועדונים השני בחשיבותו באירופה, אחרי ליגת האלופות. בתחרות משתתפות קבוצות שסיימו במקומות מסוימים בצמרת הליגה של ארצן או שזכו בגביע הלאומי. לכל מדינה מוקצה מספר מקומות בטורניר בהתאם למיקומה בדירוג הליגות של אופ"א.

הטורניר הוקם בשנת 1971 ונקרא בשם גביע אופ"א כהמשך לטורניר גביע ערי הירידים. בשנת 1999 אוחד הטורניר עם גביע אירופה למחזיקות גביע, ומאז החלו להעפיל לטורניר גם קבוצות אשר זכו בגביע בארצן. בשנת 2009 אוחד הטורניר עם גביע האינטרטוטו, והחל להיקרא הליגה האירופית, כחלק מתהליך מיתוג שעבר. הזוכה בליגה האירופית משחקת בסופר קאפ האירופי מול זוכת ליגת האלופות.

הליגה הספרדית השנייה בכדורגל

הסגונדה דיוויסיון (בספרדית: Segunda División, פירוש מילולי: הליגה השנייה) היא ליגת הכדורגל השנייה בחשיבותה בספרד, לאחר הלה ליגה. מטעמי חסות שמה הרשמי של הליגה הוא La Liga SmartBank, והיא מוצגת גם כ-La Liga2.

ריאל מורסיה היא הקבוצה שזכתה באליפות הליגה השנייה מספר הפעמים הרב ביותר עם 9 זכיות במפעל.

הסופר קאפ הספרדי

הסופר קאפ הספרדי (בספרדית: Supercopa de España) הוא גביע כדורגל ספרדי, שנוסד בשנת 1982 ומנוהל על ידי התאחדות הכדורגל הספרדית. הגביע משוחק בכל קיץ בפתיחת העונה והוא בן סיבוב אחד בלבד ושתי קבוצות משתתפות בלבד. מפגיש את הקבוצה שזכתה בעונה הקודמת בליגה הספרדית ואת הקבוצה שזכתה בעונה הקודמת בגביע המלך הספרדי.

עד למהדורת 1995, אם קבוצה זכתה בדאבל, היא הייתה זוכה אוטומטית בסופר קאפ; מאז 1996, קבוצה שזוכה בדאבל מתמודדת מול סגנית מחזיקת הגביע על תואר זה.

המהדורה האחרונה עד עתה של הטורניר נערכה בשנת 2018, ובו זכתה ברצלונה לאחר שגברה על סביליה 1-2. ברצלונה מובילה את דירוג הזכיות בטורניר עם 13 זכיות, אחריה ריאל מדריד עם עשר זכיות ובמקום השלישי ניצבת דפורטיבו לה קורוניה עם שלוש זכיות.

את שמו הנוכחי הסופר קאפ הספרדי קיבל בשנת 1982. במהדורה הראשונה של הטורניר תחת השם החדש זכתה ריאל סוסיאדד שניצחה את ריאל מדריד.

כדורגל בספרד

הכדורגל בספרד הוא ענף הספורט הפופולרי ביותר. התאחדות הכדורגל הספרדית היא הגוף המפקח על הכדורגל במדינה, והיא ייסדה את לה ליגה, גביע המלך הספרדי והנבחרת הלאומית של ספרד. הכדורגל המודרני הונהג בספרד בשנות ה-80 של המאה ה-19 על ידי פועלים מהגרים בריטיים כמו גם ימאים שביקרו במדינה וסטודנטים ספרדים שחזרו מבריטניה.

שני מועדוני הספורט הוותיקים ביותר להם יש היום קבוצת כדורגל הם ז'ימנסטיק שנוסד ב-1886 וסביליה שנוסד ב-1890. אולם שני מועדונים אלו הקימו את קבוצות הכדורגל שלהם רק בתחילת המאה ה-20. מועדון הכדורגל הוותיק ביותר הפועל ברציפות בספרד הוא רקראטיבו ולבה, שהוקם ב-23 בדצמבר 1889 על ידי ד"ר אלכסנדר מקאיי ופועלים בריטים שהועסקו על ידי חברת "Rio Tinto".

המשחק הרשמי הראשון נערך בעיר סביליה ב-8 במרץ 1890 באצטדיון "Tablada Hippodrome". רקראטיבו ולבה שיחקו נגד סביליה, קבוצה שהורכבה מעובדים שהגיעו מ"עובדי המים של סביליה". מלבד שני שחקנים ספרדים ששיחקו בוולבה שחקני שתי הקבוצות היו כולם בריטים, ומסיבה זו נקראה סביליה בשם בעל האוריינטציה האנגלית "Sevilla Fútbol Club" ולא בשם התקני בספרדית "Sevilla club de fútbol".

בחבל הבסקים בשנות ה-1890 המאוחרות כוננו ספנים, עובדים וכורים בריטים את מועדון הכדורגל בילבאו, המועדון הראשון מחבל זה. מאוחר יותר השלימו סטודנטים בסקים שחזרו מבריטניה את הקמתו. ההשפעה המוקדמת של הבריטים על הכדורגל בספרד נשתקפה בשימוש בשמות אנגליים, כדוגמת "Recreation Club", ‏"Athletic Club" ‏ו-"Football Club".

כיום, שתי הקבוצות החזקות ביותר במדינה הן ברצלונה וריאל מדריד. בין שתי הקבוצות שוררת יריבות חזקה הנחשבת לאחת מהגדולות בעולם, ונעוצה בסוציולוגיה

ובפוליטיקה של שני אזוריהם, קסטיליה וקטלוניה, וכן במאבק בין הקבוצות בימי שלטונו של הרודן פרנסיסקו פרנקו, כשריאל מדריד היא קבוצתו האהובה של השליט ואילו ברצלונה שייכת למיעוט הקטלוני הנרדף. המשחקים ביניהן מכונים בשם "אל קלאסיקו". מלבד מדריד וברצלונה נחשבות כיום כחזקות גם קבוצות ולנסיה, ויאריאל, אתלטיקו מדריד וסביליה, שנאבקות ביניהן על המקומות הגבוהים אך כמעט ולא מסכנות את ההגמוניה של שתי הגדולות.על פי סברת רבים, הליגה הספרדית הראשונה היא הטובה ביותר בעולם. עם זאת, סובל הכדורגל הספרדי בשנים האחרונות ממחסור כלכלי ביחס לליגות אחרות, כאשר ישנן קבוצות המתנהלות בחוסר ארגון, נקלעות לחובות ואף מתקשות לשלם משכורת לשחקניהן.מלבד הצלחתו נחשב סגנון הכדורגל בספרד להתקפי ויפה. זכייתה של נבחרת ספרד ביורו 2008 כונתה בתקשורת כ"ניצחון הכדורגל היפה". מלבד ב-2008, זכתה נבחרת ספרד באליפות אירופה גם ב-1964, ובמונדיאל 2010.

מלבד הלה ליגה, ישנן 8 ליגות כדורגל נמוכות יותר בספרד:

ליגת המשנה (Segunda Division) - ליגת הבוגרים השנייה

ליגת המשנה ב' (Segunda Division B) - ליגת הבוגרים השלישית; מחולקת ל-4 בתים

הליגה הרביעית (Tercera Division) - ליגת הבוגרים הרביעית; מחולקת ל-18 בתים

הליגות האזוריות (Divisiones Regionales) - ליגה המנוהלת על ידי מספר התאחדויות פנימיות בספרד

ליגת הכבוד לצעירים (Division de Honor Juvenil) - ליגת הנוער הראשונה; מחולקת ל-7 בתים

הליגה הלאומית לנוער (Liga Nacional Juvenil) - ליגת הנוער השנייה; מחולקת ל-21 בתים

סופרליגה פמינינה (Superliga Femenina) - ליגת הנשים הראשונה

ליגת המשנה לנשים (Liga Nacional Femenina) - ליגת הנשים השנייה; מחולקת ל-6 בתים

לה ליגה

לה ליגה (בספרדית: Primera División, החטיבה הראשונה, או La Liga) היא ליגת הכדורגל הבכירה בספרד, ונחשבת לאחת הליגות הטובות בעולם. נכון ל-2019 הליגה מדורגת במקום הראשון בדירוג אופ"א. מטעמי חסות, שמה הרשמי הוא La Liga Santander.

לה ליגה מדורגת במקום הראשון בדירוג אופ"א בחמש השנים האחרונות (נכון ל-2019). בסך הכל לה ליגה הייתה במקום הראשון 18 פעמים, יותר מכל ליגה אחרת. מועדוני הלה ליגה זכו ברוב הזכיות של ליגת האלופות (18) ושל הליגה האירופית (11), והשחקנים שלה זכו במספר הגבוה ביותר של פרס כדור הזהב (22).[דרוש מקור]לה ליגה היא אחת מליגות הספורט המקצועיות הפופולריות ביותר בעולם, עם ממוצע של 26,741 צופים במשחקי ליגה בעונת 2014/15. זהו הממוצע השישי בגובהו מבין כל ליגות הספורט המקומיות והמקצועיות בעולם, וכן הרביעי בגובהו מבין כל ליגות הכדורגל בעולם, אחרי ליגת העל ההודית, הפרמייר ליג והבונדסליגה.

הלה ליגה הוקמה בשנת 1929 ובשנה זאת זכתה ברצלונה.

מאלגה

מאלגה (בספרדית: Málaga, הגייה: [ˈmalaɣa]) היא עיר נמל בחבל אנדלוסיה בדרום ספרד, השוכנת על שפך הנהרות גוואדאלורסה וגוואדאלמדינה לים התיכון. העיר מהווה את מרכזו של אזור המטרופולין החמישי בגודלו בספרד, שאוכלוסייתו מונה 1,046,279 נפשות, נכון ל-2010. אוכלוסיית העיר עצמה מונה 569,002 נפשות, נכון ל-2017.

סביליה (כדורגל)

מועדון הכדורגל סביליה (בספרדית: Sevilla Fútbol Club) הוא מועדון כדורגל שמושבו בסביליה שבספרד. המועדון נוסד ב-14 באוקטובר 1905. קבוצת הכדורגל משחקת כיום בלה ליגה. הקבוצה עורכת את משחקיה הביתיים באצטדיון רמון סאנצ'ס פיחואן אשר מכיל 42,714 מקומות ישיבה.

סרחיו ראמוס

סרחיו ראמוס גארסיה (בספרדית: Sergio Ramos García; נולד ב-30 במרץ 1986) הוא כדורגלן ספרדי המשחק בעמדת הבלם בריאל מדריד ובנבחרת ספרד, ובשניהן הוא משמש קפטן. ניחן במשחק ראש טוב, שבעזרתו הוא מבקיע שערים רבים ביחס לעמדתו האחורית.

עונת 2018/2019 בלה ליגה

עונת 2018/2019 היא העונה ה-88 במסגרת הלה ליגה, הנקראת "לה ליגה סאנטנדר" עקב חסות מסחרית. העונה החלה ב-18 באוגוסט 2018 והסתיימה ב-26 במאי 2019.

קורדובה (ספרד)

קורדובה (ספרדית: Córdoba,‏ IPA‏: [ko̞ɾðo̞βaˈ]) היא עיר עתיקה בדרום ספרד, ובירת חבל קורדובה שבקהילה האוטונומית של אנדלוסיה. אוכלוסייתה של העיר מונה 330,033 נפש, נכון לשנת 2011.

קתדרלת סביליה

קתדרלת סנטה מריה דה לה סדה (ספרדית: Catedral de Santa María de la Sede) היא קתדרלה בסגנון גותי ספרדי המשולב בהשפעות מוריות, הנמצאת בעיר סביליה, ספרד. זוהי הקתדרלה הרומית-קתולית הגדולה בעולם (בזיליקת סן פייטרו איננה קתדרלה) הן מבחינת שטח והן מבחינת נפח.

ריאל בטיס

ריאל בטיס בלומפיה (בספרדית: Real Betis Balompié) היא קבוצת כדורגל ספרדית מהעיר סביליה. הקבוצה, שנוסדה ב-1907, משחקת בלה ליגה ואצטדיונה הבניטו ויימרין המכיל 60,720 מקומות ישיבה. צבעי הקבוצה הביתיים הם ירוק ולבן, וצבעי הקבוצה במשחקי החוץ הם ירוק ושחור. הקבוצה זכתה פעם אחת באליפות הליגה, בעונת 1934/35, ופעמיים בגביע הספרדי - ב-1977 וב-2005. הקבוצה הגיעה פעמיים נוספות לגמר הגביע הספרדי.

ריטב"א

רבי יום טוב בן אברהם אַשֵּׂבִילִי (או אַלְשֵׂבִילִי, כלומר בן העיר סביליה; בקיצור ריטב"א; 1250–1330) היה מגדולי רבני ספרד בתקופת הראשונים, ידוע ומפורסם כראשון חריף, אשר דבריו נהירים וברורים ללומד.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.