סבוראים

סָבוֹרָאִים (מסבירים) - ובספרות התורנית רבנן סבוראי - הוא כינוים של חכמי ישיבות בבל מסוף תקופת האמוראים (סוף המאה ה-5) ועד לתקופת הגאונים (אמצע המאה ה-6 או אמצע המאה ה-7). כינוי זה מבוסס על השם "סבורא", שמופיע בתלמוד הירושלמי, מסכת קידושין, שפירושו בעל סברא, מבין דבר.

המקור הקדום ביותר המזכיר את הסבוראים, מגדיר אותם כקבוצה-תקופה ומכנה אותם בשם זה הוא אגרת רב שרירא גאון.

בשונה מקודמיהם, האמוראים, שיצרו את התלמוד, עסקו הסבוראים לא ביצירה חדשה אלא בעיקר בהסברה, הטמעה והשלמה של התלמוד. לסבוראים חלק רב בעריכת התלמוד הבבלי – ליקוט גרסאות והשוואת נוסחאות, ויש מדבריהם שנכנסו לגוף התלמוד. בכך סיימו הסבוראים את תהליך כינוסו ועריכתו של התלמוד. מלבד זאת, לא הותירו הסבוראים אחריהם טקסט כתוב, בשונה מכל שאר תקופות ישראל, לכן הידע עליהם הוא דל ביותר.

השתלשלות ההלכה

סוגיות סבוראיות

על פי עדויותיהם של כמה מן הראשונים, בתלמוד שבידינו נטמעו כמה סוגיות סבוראיות, רובן בראשי המסכתות או בפתחם של נושאים חדשים. העיסוק הפרשני בסוגיות הללו הוא בדרך כלל באמצעות ניתוח לשוני, ולעיתים קרובות יש בו השוואה בין חלקי המסכת, והרחבה של הדיון, אך אין בו תוספות הלכתיות ועקרוניות. דוגמאות ידועות לסוגיות סבוראיות: הפתיחה למסכת קידושין (ב/א-ג/א), הפתיחה לסדר נזיקין (בבא קמא ב/א-ג/ב), סוגיית המגדף (סנהדרין נו/א).

פסיקות סבוראיות

קיימת דעה כי חלק מהמקומות שבתלמוד בו חלוקים אמוראים, ובסוף מחלוקתם נאמר "והלכתא כרב פלוני" או "והלכתא כך וכך", פסיקה זו היא הוספה של הסבוראים[1].

שמות סבוראים ידועים

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ ב"מ לוין, רבנן סבוראי ותלמודם, ירושלים תרצ"ז, פרק י: "פירוש" בצורת "והלכתא", עמ' 46–53.
גאונים

גאון היה התואר של ראשי ישיבות סורא ופומבדיתא שבבבל ושל ישיבת ארץ ישראל, מסוף המאה ה-6 (או סוף המאה ה-7) ועד אמצע המאה ה-11 – תקופה הידועה בתולדות ישראל כתקופת הגאונים. הגאונים היו הסמכות ההלכתית העליונה, לא רק בבבל אלא בכל ישראל. הגאונים עסקו בפירוש התלמוד כפי שקיבלו אותו מהסבוראים (וקודמיהם האמוראים), והתמקדו בהנחלתו לעם כך שישפיע על כל תחומי החיים.

בעברית מודרנית משמש הכינוי "גאון" לציון יכולת שכלית גבוהה, ובהקשר התורני כתואר חשיבות תורני כללי, המתייחס לכל תלמיד חכם גדול.

חז"ל

חז"ל (בראשי תיבות: חכמינו זכרם לברכה) הם המנהיגים הרוחניים וההלכתיים של עם ישראל לאחר חתימת המקרא בימי אנשי כנסת הגדולה ובעיקר מתקופת בית שני (החל מתחילת תקופת הזוגות במאה ה-3 לפנה"ס) ועד לחתימת התלמוד הבבלי, בתחילת המאה ה-6. חז"ל הניחו את היסודות לכל התורה שבעל פה ומהווים תשתית לכרונולוגיה וההיסטוריה בתולדות עם ישראל במיוחד בדורות הרבים בהם לא הייתה ריבונות.

חנן מאישקיא

רב חנן מאישקיא (מאישקא) היה ראש ישיבת פומבדיתא החל משנת ד'שמ"ט (589). הקים מחדש את הישיבה בפומבדיתא לאחר שהישיבה הייתה סגורה; פעולה זו נחשבת בעיני רבים לתחילתה של תקופת הגאונים, ולדעה זו רב חנן הוא ראשון הגאונים. יש שמונים אותו עם הסבוראים, ומתחילים את תקופת הגאונים כמאה שנים אחר כך, לאחר פטירת רב ששנא. רבותיו היו חכמי הדור השני והשלישי של הסבוראים.

מר בר רב הונא

רב מר בר רב הונא - (נפטר בשנת 614 או 620) מראשוני הגאונים, ראש ישיבת סורא שבבבל בשלהי שלטון האימפריה הסאסנית. בראשותו נפתחה ישיבת סורא מחדש, לאחר למעלה מ-50 שנה שלא הייתה פעילה בעקבות גזירות שמד ופרעות נגד היהודים שבבבל בימי הסבוראים. רב מר בר רב הונא נחשב, לפי דעה אחת, המתבססת על איגרת רב שרירא גאון, לראשון הגאונים בסורא; ולפי דעה אחרת - נמנה עם חכמי תקופת הסבוראים.

מר זוטרא בר מר זוטרא

מר זוטרא בר מר זוטרא, או מר זוטרא השלישי, היה בנו היחיד של ראש הגולה בבבל, מר זוטרא השני, בתחילתה של תקופת הסבוראים. אביו מרד בשלטון הסאסאני, ולאחר דיכוי המרד על ידי צבאו של המלך קבאד הראשון נתלה על גשר העיר מחוזא. מר זוטרא הבן, שלפי המסופר בסדר עולם זוטא נולד ביום תלייתו של אביו ונקרא על שמו של אביו, עלה לארץ ישראל בשנת ד'ר"פ (520) וישב שם בראש ועד החכמים. בתקופה זו פעלו בבבל חכמי הסבוראים.

מרי בר רב דימי

רב מרי בר רב דימי (סורגו, לחלק מהגרסות) היה ראש ישיבת פומבדיתא אחרי רב חנן מאישקיא, בתקופה שיש שרואים בה תחילת תקופת הגאונים ויש שמשייכים אותה לתקופת הסבוראים, בסביבות שנת ד'ש"ס (600). לפני כן לימד בישיבה בפירוז שבור; והיה לו שם בית מדרש שנקרא על שמו "בית רב מרי" והיה קיים בימי רב שרירא גאון. מצאצאיו היו רב שרירא גאון ורב האי גאון.

נחמן קטופא

נחמן קטופא (על כי נקטף בנעוריו), הנקרא גם (על פי מסורת יותר מאוחרת) נחמן חטופא (על כי חטפו המוות) (נולד על פי המסורת בשנת ד'רמ"ה (485 לספירה) בזמן רבנן סבוראי עליו נכתב ספר "נבואת הילד". קברו, הנמצא באזור ברעם שבגליל העליון, נחשב למקום קדוש, שבזכותו נפקדו עקרות והבריאו ילדים.

רב אחאי

רב אחאי (לפעמים מוזכר בשם רב אחא) - מחכמי הדור הראשון של הסבוראים, עם סיומה של תקופת האמוראים. רב אחאי הוא הסבורא ששמו מוזכר בתלמוד הבבלי יותר מכל חכם סבוראי אחר. קושיותיו מובאות בתלמוד בפתיחה "פריך רב אחאי" (הקשה רב אחאי). בארץ ישראל אמרו עליו: "היזהרו ברבנו אחאי, שמאיר עיני גולה הוא". לגבי זהותו ותקופתו המדויקת קיימות מספר השערות.

רב יצחק (פירוז שבור)

רב יצחק היה גאון ישיבת פירוז־שבור שבבבל בתקופת המעבר שבין הסבוראים לגאונים. ישיבת פירוז־שבור התקיימה מספר דורות כישיבה שלישית בבבל, במקביל לישיבת פומבדיתא ולישיבת סורא, רב יצחק היה ראש הישיבה האחרון בפירוז־שבור. בשעת כיבוש בבל בידי המוסלמים בראשותו של עלי בן אבי טאלב יצא רב יצחק לקבל את פניו בלוויית קהל יהודי גדול.

רב סימונא

רב סימונא (לעיתים: רב סמוניה, רב סמונא, רב סימוניא, רב סמוניא) - ראש ישיבת פומבדיתא. מראשי הדור השני של הסבוראים, החכמים היהודיים שפעלו בבבל לאחר תקופת האמוראים. במקביל לו עמד רב עינא בראש ישיבת סורא. נפטר בשנת ד'ש' (540).

רב עינא (סבורא)

רב עינא (רבים מזהים אותו עם רב גיזא או רב גדא שמופיע ב"סדר תנאים ואמוראים") - חכם יהודי מראשי הדור השני של הסבוראים. ראש ישיבת סורא שבבבל ומקבילוֹ של רב סימונא, ראש ישיבת פומבדיתא. היה תלמידו של רבינא האחרון. לפי דברי רב שרירא גאון באיגרתו, הוסיפו רב עינא ורב סימונא תוספות אנונימיות בתלמוד הבבלי, במסגרת העריכה הסבוראית שכללה ביאורים, דיוקים והכרעות. רב עינא נפטר בסביבות שנת ד'ש' (540).

רב רחומי השלישי

רב רחומי (רב ריחומי) היה מראשוני הסבוראים, שעסקו בעריכת התלמוד הבבלי ובהשלמתו אחרי האמוראים. לפי אגרת רב שרירא גאון, נפטר בחודש ניסן שנת ד'רס"ו (506).

קדמו לו שני חכמים בשם זה, "רב רחומי": הראשון היה אמורא בן הדור החמישי ותלמידו של אביי, והשני בדור השביעי, אמורא גם הוא, תלמידו של רבינא; לכן מקובל לכנות אותו רב רחומי השלישי.

היה תלמידו של רבה תוספאה.

נשא ונתן עם רבה יוסי (שמוזכר כ"רב יוסף" או כ"אבא יוסי"), ראש ישיבת פומבדיתא, ומחלוקת אחת שלהם מובאת פעמיים בתלמוד. המחלוקת היא בעניין פירוש המושג "פתחי שימאי", שמוזכר בעירובין בעניין "צורת הפתח" ובמנחות בפרטי דיני מזוזה. לדעה אחת, "פתחי שימאי" הם פתחים חסרי משקוף מלמעלה; ולדעה השנייה אלו פתחים חסרי מזוזות - שתי דפנות הפתח.

כמה חוקרים זיהו את רב רחומי עם "רב נחומי" (או רב נחומאי), שמוזכר בתלמוד כמי שחולק על רבה, בהסבר מחלוקת תנאים בנושא עירוב חצרות בלחם וביין. לפי זיהוי זה, מדובר בשני סבוראים. באותו מקור תלמודי קיימות נוסחאות אחרות בספרי הראשונים והאחרונים, כמו: "רב רחומי ורבה בר יוסף", "רבה יוסי ורב רחומאי", "רב ריחומאי ואבא יוסי", "רב רחומאי ורב יוסף" ועוד.

זיהוי נוסף, הוא עם "ר' נחוניא" שמוזכר במסכת חולין בלימוד הלכה ששאל בארץ ישראל בהלכות טרפות. גם שם מופיעות נוסחאות נוספות בכתבי יד ובספרות התורנית, כמו "רב נחומאי", "רב נחמיה" ועוד. חוקרים מסוימים זיהו אותו עם רב רחומי.

רבאי מרוב

רב רבאי מרוב (רב רבאי דמן רוב) - חכם יהודי, מראשי הסבוראים (שאחרי האמוראים) בבבל בדור השלישי. ראש ישיבת פומבדיתא לאחר פטירת רב סימונא, בשנת ד'ש' (540). היה בן העיר רוב, הסמוכה לנהרדעא. בימיו הופסק הלימוד בישיבת פומבדיתא בשל גזירות ורדיפות, והחכמים עברו עם תלמידיהם לעיר פירוז שבור הסמוכה לנהרדעא. כשאר החכמים שפעלו בתקופת הסבוראים, המידע שידוע עליו מצומצם ביותר, כיוון שהסבוראים לא חיברו חיבורים עצמאיים ותוספותיהם בתלמוד נעשו לרוב באופן אנונימי, בלי לציין את שם החכם. המעט שידוע לנו מבוסס, כמעט באופן מוחלט, על איגרת רב שרירא גאון.

רבה יוסי

רבה יוסי, המוזכר גם בשמות רב יוסי, רבה יוסף, רב יוסף ועוד (ראו להלן), היה מאחרוני האמוראים בבבל וראש הדור הראשון של הסבוראים. עמד בראשות ישיבת פומבדיתא משנת ד'רל"ו (476) עד לפטירתו בשנת ד'רע"ד (514). היה שותף לסיום השלב הראשון של עריכת התלמוד הבבלי ביד רבינא, ובראשותו החלה העריכה הסבוראית של התלמוד, שכללה בעיקר ביאורים, השלָמות והכרעות הלכתיות.

רבי יוסי (פירושונים)

האם התכוונתם ל...

רבינא בר אמוציא

רבינא בר אמוציא (שמו השתבש בספרים בצורות שונות), חכם יהודי מתקופת הסבוראים. לפי איגרת רב שרירא גאון, נפטר בחודש אדר ד'רס"ו (506).

רבי אברהם אבן דאוד, בספרו "ספר הקבלה", מזכיר אותו בין חכמי הדור השני של הסבוראים, בשם רבינא מן אומצא. לפי "ספר הקבלה", היה רבינא זה ראש ישיבת פומבדיתא במשך שנה אחת, אחרי רב שמואל בר רבא, ונפטר בשנת ד'רע"ט (519). אחריו היה רב סימונא לראש הישיבה. מאיגרת רב שרירא גאון משמע שרבינא בר אמוציא נמנה עם חכמי הדור הראשון, דורו של ראש הישיבה רבה יוסי, ולא היה ראש ישיבה.

רבינא האחרון

רבינא האחרון, או בשמו המלא רב אבינא בר רב הונא (422[דרוש מקור] - י"ג בכסלו ד'ר"ס, 499) הוא חכם בבלי מהדור השמיני והאחרון של תקופת האמוראים. התמנה לאחר רבו, רבה תוספאה, להיות ראש ישיבת סורא במתא מחסיא, פרברה של העיר הבבלית סורא. שם פעל להשלמת עבודת רבותיו, רבינא הראשון ורב אשי, בעריכת התלמוד הבבלי וחתימת דברי החכמים של הדורות שלפניו. הוא השלים מלאכה זו זמן קצר לפני מותו.

מותו ציין את סיום תקופת האמוראים, שהם בעלי סמכות הוראה. האמור בתלמוד (בבלי, בבא מציעא פו ע"א): "רב אשי ורבינא סוף הוראה", מיוחס על ידי רב שרירא גאון באגרתו לרב אשי מן הדור השישי, עורך התלמוד, ורבינא דנן, חותמו.

החכמים שלאחריו, חלקם מתלמידיו, הסבירו את הגמרא ונקראו סבוראים.

שמואל בריה דרב אבהו

רב שמואל בריה דרב אבהו (רב שמואל בר רבא) - מחכמי הסבוראים בדור הראשון, עם סופה של תקופת האמוראים. חברו ובר הפלוגתא שלו היה רב אחאי, והם מוזכרים יחד בשתי סוגיות בתלמוד הבבלי. רב שמואל היה בנו של רב אבהו, שהיה מחכמי פומבדיתא בשלהי תקופת האמוראים.

תקופת הזוגות

על פי המסורת היהודית, תקופת הזוגות נמשכה כמאתיים שנה בימי הבית השני (המאה ה-2 לפנה"ס והמאה ה-1 לפנה"ס, ג'תק"ע - ג'תש"ע בערך), ובה ההנהגה הרוחנית של עם ישראל הורכבה מזוג חכמים שכיהנו במשותף כראשי הדור: אחד כנשיא, ומשנהו כאב בית הדין של הסנהדרין. במהלך התקופה כיהנו בתפקיד חמישה זוגות של תנאים בחמישה דורות עוקבים.

על אף שהזוגות נחשבים לתנאים, יצר מחקר התלמוד בידול ביניהם ובין התנאים ומקובל להתייחס אליהם כאל תקופה נפרדת שקדמה לתקופת התנאים [דרוש מקור].

סבוראים
דור ראשון רבה יוסי ראש ישיבת פומבדיתארב אחאירב שמואל בריה דרב אבהורב רחומי השלישי
דור שני רב סימונא - ראש ישיבת פומבדיתא • רב עינא - ראש ישיבת סורא
דור שלישי רב רבאי מרוב - ראש ישיבת פומבדיתא

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.