סבאט

סבאטצרפתית: Savate, "נעל ישנה", ידועה גם בשם "איגרוף צרפתי") היא אמנות לחימה שפותחה בצרפת במהלך המאה ה-19 על ידי ימאים, במיוחד בנמל מרסיי, וגם ברחובות פריז, כאשר נזקקו האזרחים לדרך הגנה עצמית. סבאט נקראת על שם הנעל הישנה אותה נעלו לוחמי סבאט כאשר נלחמו והגנו על עצמם.

לוחם סבאט נקרא בשם "סבאטור" ולוחמת סבאט נקראת בשם "סבאט'וס".

סבאט
Savate
Bridgeman Savate
בארוזי (אחד מהאבות של הסבאט המודרני) נלחם עם מקל
ארץ מקור צרפת  צרפת
ספורט אולימפי לא
Savate 001
אנשים הנלחמים באמנות הלחימה "סבאט" בטכניקת הגנה עצמית

היסטוריית הסבאט

Savate-Old-Pic
סבאטורים הנלחמים על הספינה ומשתמשים בבעיטה מיוחדת הנותנת להם יציבות על הספינה הרועדת בים הסוער

בתחילת המאה ה-19 שיחקו המלחים הצרפתים בנמלים (לרוב בנמל מרסיי) במשחק בשם "Jeu marseillais" ("המשחק של מרסיי"), שלאחר זמן מה השתנה ל-"Chausson" (על שם הנעל שהייתה רכושם) כדי להפיג את השעמום בספינה כאשר היו בים.

המשחק כלל מספר סגנונות של בעיטות:

  • בעיטות גבוהות ומדויקות באזור הבטן והראש.
  • בעיטות המתבצעות כאשר הלוחם נאחז בקרקע עם שתי ידיו (הלא ממש יציבה לפעמים על ספינה בים סוער למשל) הנותנת ללוחם את האחיזה החזקה בקרקע כך שהוא לא יפול על הסיפון וגם יתן בעיטה חזקה ומדויקת אחורנית אל יריבו.

באותו זמן, התחוללו בפריז מהומות גדולות ברחובות, וכתוצאה מכך פיתחו חלק מהצרפתים טכניקות הגנה עצמית הכוללות:

  • בעיטה נמוכה המכוונת לאחורי השוקיים של היריב בשביל להכשילו ולגרום לו ליפול על הקרקע.
  • בעיטה הממוקדת אל אזור הברכיים כדי לגרום לו לאי יציבות וכאב רב ברגליים.
  • שימוש במקלות אשר נמצאו ברחובות פריז ככלי הגנה והתקפה לשימוש בטכניקות הדומות לאיגרוף.
  • בעיטות אכזריות אל מקום איברי הרבייה של הלוחם.
  • בעיטות המשתמשות בנעליים הקשות כחוד אל בטן היריב ורקתו.
  • אגרוף מהיר מטווח קרוב והגנה תמיד עם ידיים באזור הראש.

אנשי מפתח בפיתוח הסגנון לחימה ואיחוד הטכניקות

מישל קסאוקס (1794–1869), רוקח צרפתי, וצ'ארלס לקור (1808–1894) היו אנשי מפתח בפיתוח הסגנון, בכך שהפכו אותו מטכניקת הגנה עצמית ברחוב ללחימת סבאט מודרנית. קסאוקס החל ב-1825 לקדם ולשנות את לחימת הסבאט הכוללת גם את סגנון הלחימה בנמל (Chausson) וגם את סגנון ההגנה העצמית מרחובות פריז ושילב אותם ביחד בפעם הראשונה לסגנון ייחודי משלו. על אף ההשפעה המרובה מפריז, התמקדה הגרסה של קסאוקס ללחימת סבאט בלחימת המלחים "Chausson".

צ'ארלס לקור, תלמידו של קסאוקס, הוסיף ללחימת הסבאט את האגרופים עקב צפייתו בקרב אגרוף אמריקאי בצרפת בין אוואן סוויפט וג'ק אדמס. לטעמו, העניקו האגרופים יתרון ללחימת הסבאט מכיוון ששימוש בידיים רק להגנה מפני בעיטות לא הספיק. לאחר זמן מה, הצטרפה גם לחימת המקלות (או מקלות הליכה) לסבאט, בעזרתו של בארוזי וגם עקב המהומות שהיו בפריז, במהלכן נעשה שימוש במקלות רגילים (קצרים וארוכים), מקלות הליכה, כיסאות, סכינים ומחבטים[1] ברחוב, שנוספו גם הם בהדרגה אל תוך הסבאט. הסבאטורים בפריז ניצלו והשתמשו בחפצים הללו כדי להגן על עצמם ופיתחו כמה טכניקות מקל המזכירות את הדיפת חבורות פורעים בהן השתמשו המאסטרים בפריז הישנה.

על אף השימוש בחפצים ברחובות פריז, מתמקד השימוש במקלות (או מקלות הליכה) בקרב (אם מדובר בקרב סבאט המשתמש בחפצים ולא רק במגע גוף) יותר מאשר עם חפצים אחרים, אך זאת תלוי במכון האימונים של הסבאט.

סגנון נוסף הפחות נפוץ בימיו הקדומים של סבאט, הוא הסבאט מזרחי; שילוב של סבאט קלאסי ושל ג'וג'יטסו.

אחרית דבר

הסבאט התמסד תחת "ארגון האיגרוף הצרפתי הלאומי" (National de Boxe Francaise) על ידי תלמידו של צ'ארלס צארלמונט, קאונט פיירי בארוזי (dit Barrozzi). בארוזי נחשב כאחד האבות הרוחניים של אומנות הסבאט המודרנית. בארוזי גם זכה בצרפת ומושבותיה 11 פעמים כאלוף סבאט, כאשר התחרות הראשונה בה נטל חלק נערכה בזמן מלחמת העולם הראשונה. הארגון הלאומי של הסבאט נקרא F.I.S (ראשי תיבות ל-International Savate Federation) אשר נחשב גם כארגון עולמי.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ "Weapons". Bridge man savate.com
איגרוף

איגרוף הוא ענף ספורט המוכר עוד מימי קדם, ובו שני ספורטאים מתמודדים על הניצחון בקרב אגרופים.

באיגרוף ספורטיבי מודרני המתחרים עוטים כפפות מרופדות ("כפפות איגרוף"), מגנים על שיניהם באמצעות מגן שיניים ומתחרים בתוך זירה במסגרת חוקים מוגדרים היטב. באיגרוף חובבני (ספורטיבי, שאינו מקצועני), בתחרות שאינה אולימפית, המתאגרפים חובשים גם כובעי מגן מרופדים.

איגרוף תאילנדי

איגרוף תאילנדי (בתאית: มวยไทย; להאזנה (מידע • עזרה)) היא אמנות לחימה עתיקה שמוצאה מתאילנד, ונקראת בשם מואי תאי (בתאית: มวยไทย, באנגלית: Muay Thai).

אייקי

קרב מגע אייקי עמי ניב היא אמנות לחימה ישראלית המחנכת נגד אלימות רחוב. השיטה פותחה במהלך שנות ה-90 של המאה ה-20 על ידי עמי ניב אשר ראה צורך חיוני לחנך את תלמידיו נגד אלימות פיזית ומילולית ורק לאחר מכן ללמד את חניכיו כיצד להגן על עצמם נגד אלימות רחוב.

מקור המילה "אייקי" מהשפה היפנית ופירושה "איי" – הרמוניה; "קי" – אנרגיה. בנוסף לכך, המילה "אייקי" מהווה עבור ניב ראשי תיבות של "אמנות קרב ישראלית".

אמנויות לחימה משולבות

אמנויות לחימה משולבות (באנגלית: Mixed Martial Arts; בראשי תיבות: MMA) הוא ענף ספורט המדמה קרב פנים אל פנים, שבו מותר השימוש במגוון רחב של שיטות לחימה גופנית ללא נשק, כאשר החוקים מאפשרים למשתתף להשתמש בכל אמנויות הלחימה שהם יודעים, תוך כדי לחימת עמידה (סטרייקינג) או לחימת קרקע (גראפלינג).

מקורו של ענף ספורט זה בקרבות "ולה טודו" (בפורטוגזית: Vale tudo; מילולית: "הכל הולך"), ספורט לחימה גופנית ללא נשק וללא הגבלות כלשהן, אשר היה קיים בברזיל מאז שנות ה-20. בתחילת שנות ה-90 הביאה משפחת גרייסי הברזילאית את העיסוק בספורט לארצות הברית, וממנו התפתח ספורט ה-MMA. בשנת 1993 פרץ הספורט לתודעת הציבור כאשר נערכה לראשונה תחרות אליפות הלחימה האולטימטיבית (UFC), שהייתה פתוחה לספורטאים מכל קשת אמנויות הלחימה הקיימות, והן התחרו זה בזה כמעט ללא הגבלות, כדי לקבוע מיהו הלוחם הטוב ביותר. אופייה של תחרות זו הדהים רבים בציבור ברמת האלימות שהייתה בה, ובקרבות שאינם מופסקים אף שהיריבים זבים דם. תחרויות דומות נערכו אף ביפן החל משנת 1989.

במהלך העשור הראשון לתחרות, הוכנסו בהדרגה חוקים אשר הגבילו את שיטות הלחימה, זאת במטרה להפוך את האומנות ל"ספורט לגיטימי" ובטוח יותר. שינויים אלו גרמו לענף לצמוח במהירות, בעיקר בערוצי שלם וצפה, כאשר המכירות בערוץ הגיעו לרמה של תוכניות ותיקות ופופולריות כמו אגרוף והיאבקות מקצועית.

אמנות לחימה

אמנות לחימה היא מיומנות גופנית נרכשת, שעיקרה שיפור יכולת הלחימה בשעת קרב פנים-אל-פנים, אך מקיימת ערכים נוספים, כגון ערך אמנותי, יכולת שליטה בגוף, שיפור היכולות התודעתיות וכדומה.

מקורן של מרבית האומנויות במזרח הרחוק. האמנויות יונקות משורשים עתיקים, אולם ההתגבשות של רובן לצורה בה הן נלמדות כיום, נוצרה במאה השנים האחרונות.

באטרוק המזנק

באטרוק המזנק (באנגלית: Batroc the Leaper) הוא דמות בדיונית של נבל-על המופיעה בחוברות הקומיקס קפטן אמריקה ביקום מארוול קומיקס. הדמות הופיעה לראשונה בחוברות Tales of Suspense #75 ממרץ 1965 ונוצרה על ידי הכותב סטן לי והמאייר ג'ק קירבי. אף על פי שהוא הופיע מעל דפי חוברות קפטן אמריקה, הוא משמש גם כיריבם של המעניש, ספיידרמן, דדפול, הוקאיי, איירון פיסט וגמביט.

ג'ורג'ס באטרוק הוא שכיר חרב ואמן אמנות לחימה צרפתית בשם סבאט, שנולד במרסיי, צרפת ושירת בלגיון הזרים הצרפתי. הוא מנהיג קבוצה משלו הנקראת "הבריגדה של באטרוק" שנלחמה בעיקר נגד קפטן אמריקה. בהופעתו הראשונה, באטרוק נשכר על ידי ארגון הידרה המרושע כדי לגנוב רכיב צבאי. בתקופת מלחמת האזרחים של מארוול הוא גויס בעל כורחו לצבא ת'נדרבולטס של ברון זמו, אך כשחזר למעצר פדרלי נרשם כתומך בחוק רישום העל-אנושיים.הכותב מארק וייד תיאר את הדמות כאחת שהקדימה את זמנה, וכי הוא "ז'אן קלוד ואן דאם של שנות ה-60".את דמותו של באטרוק מגלם בסרט הלייב אקשן "קפטן אמריקה: חייל החורף" לוחם ה-UFC ג'ורג' סנט-פייר.

בה ג'י צ'ואן

בה-ג'י צ'ואן (בסינית: 八極拳, באנגלית:‏ Baji Quan, בתרגום חופשי: "אגרוף שמונת הקיצונים") היא אמנות לחימה שמקורה במחוז חביי שבמזרח סין.[דרוש מקור] זוהי אמנות לחימה המתמחה בהכאה בטווחים קצרים, תוך שימוש בכוח גוף מלא ובטכניקות הטלה, אגרופים ומכות מרפק.

ברטיטסו

ברטיטסו (אנגלית: Bartitsu) היא אמנות לחימה אקלקטית שפותחה באנגליה בין השנים 1898-1902 על ידי אדוארד ויליאם ברטון-רייט. הברטיטסו לא הייתה פעילה במשך עשרות שנים, ונמצאת בתהליך התחדשות מאז 2002.

ג'ו ג'יטסו ברזילאי

ג'ו ג'יטסו ברזילאי, או BJJ, היא אמנות לחימה וענף ספורט שהשתמרה בברזיל בידי הליו וקרלוס גרייסי ממשפחת גרייסי (Gracie) ממוצא סקוטי, על-פי ידע ואימונים שהוענקו להם ממאמנים מקומיים שהתאמנו בעצמם אצל ג׳ודוקא יפני בשם מיטסויו מאידה. כיום הרבה מהמתרגלים מתמקדים בגראפלינג, בעיקר גראפלינג קרקע, ומטרתם להגיע לעמדת שליטה ביריב ומשם להכניעו בעזרת בריחים או חניקות. בג'ו ג'יטסו, מנצל המתחרה את הטכניקה הנכונה ואת השימוש בתנופה ובמנוף, ופחות בכוחו.

כיום, ג'ו ג'יטסו ברזילאי מהווה חלק בלתי נפרד מתחרויות הלחימה המשולבת (MMA) ויש אלפי מתחרים בענף זה בכל רחבי העולם.כמו בג׳ודו, החליפה היא חלק בלתי נפרד מהלחימה, אך בזכות חשיבות הג׳יו ג׳יטסו בMMA, נערכות תחרויות ג׳יו ג׳יטסו ללא חליפה (No-Gi) וישנם אפילו מועדוני לחימה רבים שמתאמנים בשיטה זו בלבד, והסיבה היא - ריאליסטיות. בקרב רחוב הלוחמים יהיו ללא חליפה.

גנדאי בודו

גֶנדַאי בוּדוֹ (ביפנית: 現代 武道 או "Modern-Day Martial Ways") הוא שמן הכולל של אמנויות לחימה שהתפתחו ביפן לאחר תקופת הרסטורציה של מייג'י במהלך 1868, ובמיוחד לאורך המאה ה-20. פירוש השם גנדאי בודו הוא: "אמנויות לחימה מודרניות". סוגה זו מוגדרת למול הקוריו - שמן של שיטות הלחימה העתיקות. טבען של אמנויות הנחשבות 'גנדאי בודו' הוא שהן עברו התאמה מכמה סוגים אפשריים:

הפיכתן לפציפיסטיות יותר.

הדגשת האלמנט הרוחני או הדתי שבהן.

הדגשת הפן האסתטי שבהן על חשבון זה הלחימתי.

עידוד תחרותיות על חשבון גישה העוסקת בקרבות "מלוכלכים" והגנה עצמית.חלק מאמנויות הגנדאי בודו מיישמות את כל השינויים שנמנו מעלה.

המונח גנדאי בודו מתייחס לרוב לאמנויות הלחימה:

ג'ודו

קנדו

איאיידו

אייקידו

סומו מודרני ספורטיבי (בשונה מסומו מסורתי)

קראטה (גרסתו הספורטיבית של הקראטה)תהליך דומה ומקביל לתופעת הגנדאי בודו התרחש בסין בהקשרן של אמנויות לחימה סיניות, בעידוד הממשלה הסינית הקומוניסטית, והביא ליצירתו של הוושו המודרני.

שמה של גישת/שיטת הלחימה ג'יט קוואן דו מושפע אף הוא מתופעת הגנדאי בודו. משמעות שמה של שיטת לחימה זו הוא "דרך האגרוף המיירט". בסינית מנדרינית שמה אמור להיכתב: "ג'ייה צ'ואן דאו" (Jie Quan Dao), ובסינית קטונזית כ-"ג'יט קוואן דאו" (Jit Kuan Dao). אף על פי כן, מפתחה של שיטה זו, ברוס לי, בחר להשתמש בסיומת "דו" (הגרסה היפנית של המילה "דאו" בסינית), משום שזו הייתה פופולרית ומקובלת בעולם אמנויות הלחימה בעת פעילותו המקצועית, במחצית השנייה של המאה ה-20.

היאבקות (ספורט)

היאבקות היא ספורט או משחק המדמה קרב פנים אל פנים בין שני יריבים לא חמושים. ההיאבקות מבוססת על גראפלינג, כלומר על תפיסת גופו של היריב, לפיתות ותנועות משיכה והדיפה. המתאבקים חייבים ללבוש בגד גוף צמוד, כך שאי אפשר לתפוס את הבגד של היריב במהלך הקרב (בניגוד לג'ודו). משיכת שיער היריב אסורה. גם בעיטות, סטירות והפעלת אגרופים אסורות (זהו ההבדל העיקרי בין היאבקות לבין ענפי ספורט אחרים המדמים קרבות, כמו סוגים שונים של אגרוף).

הקרב נערך בין שני יריבים, בזירה עגולה (לא מגודרת), לעיני שופט. ניצחון מיידי בקרב מושג על ידי ריתוק הכתפיים והשכמות של היריב למזרן למשך חמש שניות ברציפות. אם הקרב הסתיים ללא הכרעה, נקבע המנצח לפי מספר הנקודות המוענקות על ביצוע תרגילים ועל שליטה בקרב.

קיימים שני סגנונות היאבקות עיקריים, היאבקות יוונית-רומית והיאבקות חופשית.

היאבקות בשמן זית

היאבקות בשמן זית (בטורקית: Yağlı güreş) היא ענף ספורט טורקי מסורתי.

הפקידו

הפקידו (בקוריאנית: 합기도, באנגלית: Hapkido) היא אמנות לחימה קוריאנית שהתפתחה מתוך אמנויות הלחימה אייקידו וג'ו ג'יטסו.

פאנקרטיון

פאנקרטיון (ביוונית עתיקה: Παγκράτιον, בתרגום חופשי: "עם כל הכוח וכל היכולות") היא אמנות לחימה עתיקה הכוללת היאבקות ואיגרוף. האגדה מספרת שזאוס מלך האלים לימד את בנו הרקולס את "ספורט האלים" - הפאנקרטיון, הרקולס בהיותו חצי בן תמותה לימד את בני האדם אמנות זו.

קונג פו גמל שלמה דרומי

קונג פו גמל שלמה דרומי היא אמנות לחימה סינית.

קיודו

קיוּדוֹ‏‏ (弓道, "קיוּ" - קשת, "דוֹ" - דרך) היא אמנות קליעה בחץ וקשת יפנית, אחת מאמנויות הלחימה המודרניות (גנדאי בודו). בקיודו המתאמן לרוב שואף להגיע להתפתחות רוחנית תוך כדי אימון בקשת, כאשר האימון מתמקד בתהליך נכון ומאוזן של ירייה, ולא בפגיעה במטרה.

קיודו צמח מתוך קיוּ ג'וּטסוּ, אמנות הלחימה בקשת המסורתית, והחל להחליפה לאחר התחלת השימוש בנשק חם ביפן במאה ה-16. היום כחצי מיליון בני אדם מתאמנים בקיודו.

קיקבוקס

קיק-בוקס הוא ענף ספורט ושיטת לחימה בו משתמשים בבעיטות ואגרופים אשר פופולרי גם בתור אימון כושר גופני. לעיתים נלמד קיקבוקסינג כסגנון ייחודי, ברם במקרים רבים תחרויות קיקבוקסינג פתוחות לאומני לחימה ככלל.

שיטת הלחימה קיק-בוקס באה לעולם בשנת 1973, בתחרות אותה ארגן טומי לי. בתחרות הראשונה לא יושמו כל כללים ולא נעשתה חלוקה לקטגוריות משקל.

מאז הוקמו ארגונים ומוסדות שונים העוסקים בקיק-בוקס, בהם O.K.P.W, הנחשב לארגון המוביל בתחום. ארגון זה קבע כללים לשיטה.

קרב מגן ישראלי

קרב מגן ישראלי או ק.מ.י היא אמנות לחימה ישראלית, שמטרתה הגנה עצמית והתמודדות בקרב פנים אל פנים. השיטה פותחה מתוך שיטת הקרב מגע ויוסדה רשמית בשנת 1989 על ידי אלי אביקזר. לאביקזר היה חשוב ששם השיטה שפיתח יכיל את המילה "ישראל" מתוך רגשות ציוניים. זו גם הסיבה בשלה בחר מדי אימון בצבעי דגל הלאום לשיטה. לאחר פטירתו של המייסד בשנת 2004 נבחר אבי אביסידון לראש השיטה וליו"ר עמותת ק.מ.י

קרב מגע

קרב מגע היא שיטת לחימה ישראלית מתחום השיטות המבוססות מציאות ("לחימת רחוב"), ששמה דגש בלימוד ופיתוח יכולות הגנה עצמית, תוך זמן קצר ושימוש בטכניקות מהירות ויעילות, המחפשות לתת מענה למצבים נפוצים שיכולים להתרחש ב"רחוב", כשהאדם מותקף על ידי גורמים שרוצים להזיק לו או מאיימים עליו, אך לא ב"זירה". קרב מגע פותח בצבא כאמנות לחימה צבאית המשמשת ללחימה ולהגנה עצמית בקרב פנים אל פנים. היא אומצה לראשונה על ידי צבא הגנה לישראל וכיום היא מפורסמת בכל העולם, ואף אומצה על ידי כוחות לחימה במדינות אחרות.

אמנויות לחימה
סיניות וו שוקונג פובאג'י צ'ואןבה גואה ג'אנגוינג צ'אןשינג אי צ'ואןקונג פו גמל שלמה דרומי טאי ג'י צ'ואן • אגרוף ארוך • אגרוף שאולין • אגרוף שיכור • אי צ'ואן • ג'ין גאנג בה שי • גמל שלמה צפוני • הונג גאר • טאן טוי • טונג ביי צ'ואן • יין-יאנג בה פאן ז'אנג • ליו חה בה פה • מיזונג אי • עגור לבן פוג'יאני • עגור לבן • פאק מיי • פנגיי-נון • פיגואה ז'אנג • צ'ואו ג'יאו • שוואי ג'יאו • סאנשאו
יפניות איאיידואייקידוג'ו ג'וטסוג'ודוגנדאי בודונין ג'וטסוסומושוטוקאןשיטוריוקיוקושינקאיקיודוקנדושורינג'י קמפו • קיק-בוקסינג יפני • שוט-בוקסינג
אוקינוואיות קראטהגוג'ו ריווויצ'י ריו • שוריי-ריו • שורין-ריו • ריוקיו קמפו • קובודו אוקינאווי
קוריאניות הפקידוטאקוונדו • טאי קיון • טאנג סו דו • טוקונג • סון קואן מו • קוק סול וון
הודיות קאלרי-פאיאט • אדיטאדה • אמנויות לחימה הודיותעגור לבן טיבטי (קונג פו)
טיבטיות עגור לבן טיבטי (קונג פו)
פיליפיניות ארניס • יו-יאן
תאילנדיות איגרוף תאילנדי
קמבודיות פראדאל סראי
בורמזיות לאטוואי
לאוסיות איגרוף לאוסי
אירופאיות היאבקות בסגנון יווני-רומיפאנקרטיון • סבאט • ברטיטסואמנויות לחימה אירופיות היסטוריות
רוסיות סיסטמה • סמבו • קיק-בוקסינג רוסי
ארצות הברית היאבקות מקצועיתג'יט קון דווו-ווי גונג-פו • קנפו אמריקאי • קג'וקנבו • קיק-בוקסינג אמריקאי
ברזילאיות ג'ו ג'יטסו ברזילאיקפואירה • ואלה טודו
ישראליות אבי"ראייקידניס הישרדותקרב מגן ישראליקרב מגעקרב פנים אל פנים
טורקיות היאבקות בשמן
אחרות איגרוףסיףקיקבוקסהיאבקותאמנויות לחימה משולבות (MMA)גראפלינג

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.