סאקו דיפנס Mk-19

סאקו דיפנס Mk-19 הוא מקלע רימונים (מקל"ר) בקליבר 40 מ"מ. המקל"ר נכנס לשירות בצבא ארצות הברית בשנת 1967 בזמן המלחמה הקרה וזכה לטבילת אש מבצעית במלחמת וייטנאם. המקל"ר נמצא בשירות צבא ארצות הברית וצה"ל עד היום. המקל"ר מיוצר על ידי סאקו דיפנס, שכיום היא חטיבה של ג'נרל דיינמיקס.

מקלע רימונים סאקו דיפנס Mk-19
MK19-02
מקל"ר Mk-19 בקליבר 40 מ"מ
מידע כללי
סוג מקלע רימונים
תכנון סאקו דיפנס
מדינה מייצרת ארצות הברית  ארצות הברית
שנות שירות 1967 (צבא ארצות הברית) עד ימינו
מלחמות מלחמת וייטנאם, מלחמת המפרץ, מלחמת אפגניסטן, מלחמת עיראק, מלחמת לבנון השנייה
מידע טכני
תחמושת רימון נפיץ בקליבר 40 על 53 מ"מ
פעולה Advanced Primer Ignition / Blowback
אורך כולל 1095 מ"מ (43.1 אינץ')
רוחב 340 מ"מ (13.4 אינץ')
אורך קנה 412 מ"מ (16.25 אינץ')
משקל ריק 35.2 ק"ג (77.6 ליברות)
קצב אש 325-375 רימונים לדקה
טווח אפקטיבי 1500 מטר
טווח מקסימלי 2,212 מטר

סקירה כללית

סאקו דיפנס Mk-19 הוא מקלע רימונים, כלומר: כלי ירייה אוטומטי היורה תחמושת נפיצה (רימון) בקליבר 40 מ"מ. המקל"ר הוא מטול רימונים מוזן בשרשיר תחמושת, עם מנגנון פעולה blowback (רתע), ומתופעל על ידי צוות חיילים. המקל"ר פועל במכנס פתוח. התחמושת מוזנת באופן מכני אל עבר בית הבליעה עם משיכת ידית הטעינה. כאשר ההדק נלחץ, הבריח נסגר והנוקר משוחרר. הרתע דוחף אחורה את הבריח, טוען רימון חדש אל בית הבליעה, שדוחף את התרמיל המשומש החוצה מבית הבליעה.

המקל"ר יורה תחמושת נפיצה בקליבר 40 מ"מ בקצב אש של 325-375 רימונים לדקה, אך בפועל בעל קצב אש של 40-60 רימונים לדקה. המקל"ר פועל בפעולת blowback, המשתמש בלחץ שבבית הבליעה מכל רימון שנורה כדי לטעון ולדרוך מחדש את הנשק. טווח הירי המרבי של המקל"ר הוא 2,212 מטר (כ-2 ק"מ), אך טווח הירי האפקטיבי שלו למטרה נקודתית הוא כ-1,500 מטרים, עקב מגבלות הכוונת. המרחק הבטוח המינימלי לירי רימונים הוא 75 מטר באימונים. בנוסף, הסתרשף של המקל"ר והעדר עשן רב בעת הירי מקשים על האויב לאתר את היורה. לפעילות לילית, ניתן להתקין על המקל"ר אמצעי ראיית לילה AN/TVS-5.

המקל"ר מתופעל על ידי צוות חיילי חי"ר (ובצה"ל גם על ידי עמדת קטלנית של רפא"ל, המתפעלת את המקל"ר כאשר השליטה נעשית מבטן הרק"מ עליו מותקנת העמדה). המקל"ר מוצב על חצובה בת 3 רגליים או על כלי רכב צבאי עקב משקלו הרב: משקל המקל"ר לבדו הוא כ-35.2 ק"ג (77.6 ליברה). עקב הרתע הנמוך של המקל"ר הוא אומץ עבור פלטפורמות רבות ומגוונות, בהן סירות תקיפה, רכבי שטח צבאיים (כמו ה-HMMWV), נגמ"שים (כמו ה-AAV האמפיבי והסטרייקר) ועוד.

התחמושת העיקרית של המקל"ר הוא רימון נפיץ דו-שימושי מדגם M430 בקליבר 40 מ"מ (על 53 מ"מ אורך). רדיוס ההריגה של הרימון הוא 5 מטר. בפגיעה ישירה (בזווית 0 מעלות), הרימון יכול לחדור 2 אינץ' של פלדה (RHS), בכך הוא מהווה נשק שימושי כנגד רק"ם רך כמו נגמ"שים. הנשק יעיל במיוחד נגד ריכוזי חי"ר. התחמושת באה בחבילות עגולות של 32 או 48 רימונים השוקלות 19 ק"ג ו-27 ק"ג בהתאמה. למרות שקוטר הרימונים זהה לאלה של מטול M-203 המותקן על רובי סער, התחמושות של שני כלי הנשק שונות ולא ניתנות לירי בכלי השני, ולהפך. התחמושת של ה-M203 הם רימוני "מהירות נמוכה" ומשתמשות בראש קרבי של חומר נפץ מרסק, בעוד שהתחמושת של המקל"ר היא רימוני "מהירות גבוהה" (240 מטר לשנייה = 790 רגל לשנייה) המשתמשים בראש קרבי של חומר נפץ מרסק דו-שימושי (HEDP).

המקל"ר Mk-19 החליף את דגם Mk-18 שתופעל ידנית.

שירות

המקל"ר Mk-19 נכנס לשירות לראשונה בחיל הים האמריקאי במלחמת וייטנאם כאשר הותקן על סירות סיור ששטו בנהרות. בעקבות שימוש זה הוא אומץ על ידי צבא ארצות הברית ועבר מקצה שיפורים. המקל"ר שימש את הכוחות המזוינים של ארצות הברית בסומליה (1993) ועיראק (1991) בידי יחידות מיוחדות שפעלו מעבר לקווי האויב.

צה"ל משתמש גם הוא בנשק, שמשרת הן את יחידות חיל הרגלים והן חיל רגלים ממוכן (כאשר מותקן על נגמ"שים דוגמת הנמ"ר).

שוודיה מייצרת את הMk-19 תחת רישיון בשם Grksp 40 mm grenade launcher. טאיוואן מייצרת גם היא את הMk-19 תחת רישיון, בשם Type 83.

הפולנים רכשו מספר כלים עבור פעילותם באפגניסטן.

צבא מקסיקו משתמש במקל"ר באופן נרחב כנגד קרטלי סמים.

משתמשים

ראו גם

  • Mk-47 Mod 0 סטרייקר
  • HK GMG
  • SB LAG 40
  • ST Kinetics CIS 40 AGL

קישורים חיצוניים

הצבא המלכותי של תאילנד

הצבא המלכותי של תאילנד (בתאית: กองทัพบกไทย) הוא צבא היבשה של תאילנד ואחראי על הגנת ריבונותה. הצבא הוא הזרוע הוותיקה ביותר מבין הזרועות של הכוחות המזוינים המלכותיים של תאילנד. הצבא הוקם ב-1874, בין השאר כתגובה לאמנת בורינג (Bowring Treaty), הסכם סחר שנחתם בין בריטניה לבין סיאם בשנת 1855 ושפתח את שערי הממלכה בפני זרים.

חטיבת גבעתי

חטיבת גבעתי (חטיבה 84) היא חטיבת חיל רגלים סדירה בצה"ל, הנמצאת תחת עוצבת הפלדה. החטיבה הוקמה בשנת 1983 ונקראה על שם חטיבת גבעתי שפעלה במלחמת העצמאות.

חיילי חטיבת גבעתי חובשים כומתה בצבע סגול עם סמל חיל רגלים ונועלים נעליים שחורות. סמלה של החטיבה משלב בתוכו את סמלי חטיבת גבעתי שלחמה בתש"ח וסיירת שקד.

חטיבת הנח"ל

חטיבת הנח"ל (חטיבה 933) היא חטיבת חיל רגלים סדירה בצבא ההגנה לישראל, הכפופה לעוצבת הפלדה. החטיבה השתתפה בכל מערכות ישראל החל ממלחמת שלום הגליל, למעט מבצע עופרת יצוקה בה תפסה קו בגבולות סוריה ולבנון.

שמה של החטיבה נגזר מראשי תיבות של מסגרת נוער חלוצי לוחם (נח"ל), משום שמקורה בגרעיני הנח"ל שהוקמו החל מימיה הראשונים של מדינת ישראל. עם זאת, במשך הזמן הורכבה רוב החטיבה מחיילים מכלל הציבור, שאינם קשורים לתנועת ההתיישבות ולגרעינים. חיילי חטיבת הנח"ל חובשים כומתה בצבע ירוק בהיר עם סמל חיל רגלים ונועלים נעליים אדומות. תג היחידה של הנח"ל מורכב מחרב, מגל וחיטה. החרב מסמלת את ההגנה והמגל והחיטה מסמלים את עבודת האדמה והחלוציות. ארבעת החצים מסמלים את גדודי החטיבה: שחם, גרניט, בזלת והגדס"ר (גדוד הסיור).

מפקד החטיבה הנוכחי הוא אלוף-משנה ישראל שומר.

חטיבת הצנחנים

חטיבה 35 היא חטיבת צנחנים סדירה בצה"ל, הכפופה לעוצבת האש. בראש החטיבה עומד קצין בדרגת אלוף-משנה. מפקד החטיבה הנוכחי הוא אל"ם יובל גז.

חטיבת הצנחנים היא חטיבה בצה"ל ומוגדרת כחטיבה מוצנחת, מוטסת ורכובה. החטיבה מתניידת על גבי האמרים וכלי רכב מיוחדים אחרים. יכולות אלו משפיעות על המקום והאופן בו יופעלו כוחות החטיבה בפעילות מבצעית ובמלחמה.

מהחטיבה צמחו תשעה רמטכ"לים, והם: מרדכי גור, רפאל איתן, משה לוי, דן שומרון, אמנון ליפקין-שחק, שאול מופז, משה יעלון, בני גנץ ואביב כוכבי. שישה מתוכם אף כיהנו כמפקדי החטיבה. רמטכ"ל נוסף שאף שלא נמנה עם יוצאי החטיבה, אך חבש את הכומתה האדומה, היה אהוד ברק, יוצא סיירת מטכ"ל.

בחטיבה 4 גדודים: גדוד 890 - אפעה, גדוד 101 - פתן, גדוד 202 - צפע, וגדוד הסיור 5135 - שרף.

חטיבת ירושלים

חטיבת ירושלים (חטיבה 16) היא חטיבת חיל רגלים (חי"ר) בצה"ל, שלחמה בכל מלחמות ישראל.

החטיבה הוקמה לקראת סוף מלחמת העצמאות על בסיס לוחמי ההגנה (חיילי חי"ש, חי"מ), האצ"ל והפלמ"ח ממרחב ירושלים. חטיבת המחוז 16 (היא חטיבת ירושלים) נוצרה, בינואר 1949 ממיזוג חיילי חטיבת עציוני (חטיבה 6) עם חיילי יחידות אחרות במחוז. בחטיבה היו שמונה גדודי מילואים (ארבעה גדודי חי"ר וארבעה גדודי חי"מ). בנוסף לגדודי החי"ר היו כפופים לחטיבה גם כוחות שריון (18 טנקים), ארטילריה, הנדסה, הג"א (8,000 חיילים) והגנה מרחבית (5,000 חיילים).

בהקמתה היה יעודה העיקרי של החטיבה ההגנה על ירושלים, ובמיוחד הר הצופים והקו העירוני, אולם עם השנים השתנה היעוד והרכב הכוחות, ומאז מלחמת יום הכיפורים אין קשר מבצעי בין החטיבה לבין ירושלים. עד שנת 1974 היה מחנה שנלר מחנה הקבע של החטיבה, ועד שנות התשעים של המאה ה-20 היו רוב חיילי החטיבה בני העיר ירושלים וסביבתה. לאחר מלחמת יום הכיפורים פוצלה חטיבה 16 לשתי חטיבות: חטיבת חיר"מ (חי"ר מעולה) 97 וחטיבת חי"ר 266. בשנת 1985 נסגרה חטיבה 266 וחטיבת חיר"מ 97 הפכה לחטיבה 310. בשנת 2010 נערך בגבעת התחמושת בירושלים טקס בו הוחזר לחטיבה 310 מספרה המקורי, 16, במעמד ראש העיר. נכון ל-2017, חטיבה 16 היא חטיבת חיר"מ במילואים השייכת לעוצבת עידן. החטיבה מאוישת בעיקר ביוצאי גדוד 50 (בזלת) מהנח"ל. בעבר אוישה גם ביוצאי חטיבות החי"ר הסדירות גולני, גבעתי.

עד שנת 2009 היה מפקד החטיבה גם מפקד משמר הכבוד בטקס פתיחת יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ברחבת הכותל, אחראי על סידורי הקבורה של מנהיגי העם בחלקת גדולי האומה בהר הרצל, ואחראי על מצעדי צה"ל שהתקיימו בירושלים.

חטיבת כפיר

חטיבת כפיר (חטיבה 900) היא חטיבת חיל רגלים הנמצאת תחת פיקודה של עוצבת עידן בפיקוד המרכז של צבא ההגנה לישראל.

"כפיר" היא החטיבה הצעירה והגדולה מבין חטיבות החי"ר. החטיבה מורכבת מחמישה גדודים אשר מתמחים בלחימה זעירה ולוחמה כנגד טרור בדגש על שטחים בנויים ומורכבים. החטיבה מתמרנת בכלל הגזרות ובעלת יכולות ייחודיות ללחימה בטרור. חיילי החטיבה חובשים כומתה בצבעי הסוואה (מנומרת) עם סמל חיל הרגלים ונועלים נעליים אדומות.

מפקד החטיבה מ-4 ביולי 2019 הוא אלוף-משנה ערן אוליאל.

מטול רימונים

מטול רימונים הוא נשק המאפשר לשגר רימונים לטווח רחוק. מטולי רימונים באים ככלי עצמאי (לדוגמה: מטול רימונים M-79) או כתוסף לרובה סער (לדוגמה: מטול ה-M-203).

מטול הרימונים הסטנדרטי בצבאות ישראל, ארצות הברית ונאט"ו הוא ה-M-203, שיורה רימונים נפיצים בקוטר 40 מ"מ לטווח של כ-50–150 מטר. את ה-M-203 אפשר להתקין על מגוון רב של רובים, בייחוד ממשפחת ה-M-16. ה-M-203 מתחבר לרובה באמצעות התקנת המטול על החלק התחתון של מתפס הקנה. למטול הדק וכוונות משלו.

בצבאות רבים יש גם מטולי רימונים אוטומטיים הנקראים "מקלעי רימונים", המשתמשים בשרשיר של רימונים. מדובר בכלי ירייה כבדים (יותר ממכונת ירייה) המסוגלים לשגר בקצב מהיר עשרות רימונים לטווחים ארוכים, בדיוק רב. מקלע הרימונים הסטנדרטי בצה"ל וצבא ארצות הברית הוא הסאקו דיפנס Mk-19 שנקרא בצה"ל מקל"ר (ראשי תיבות של מקלע רימונים).

צבאות וכוחות משטרה רבים נושאים מטולי רימונים 37 מ"מ המיועדים לשגר רימוני גז מדמיע לפיזור הפגנות. מטולים אלה באים בקוטר שונה מ-40 מ"מ הצבאי ולא כתוסף לרובה סער, על מנת למנוע תאונות קטלניות כתוצאה מבלבול בין רימון גז לרימון רסס. מטולי הרימונים המשטרתיים הנפוצים הם נטעני לוע ("פדרל") או בעלי מחסנית תוף המסוגלת להכיל 5–7 רימוני גז.

נגמ"ש מרכבה

נגמ"ש מרכבה (נמ"ר) הוא נגמ"ש כבד המבוסס על תובת טנק ה"מרכבה" הישראלי, עליה מורכבות מערכות ייעודיות לפי הצורך. הנמר תוכנן מלכתחילה ככלי רכב קרבי לחי"ר וחיל ההנדסה הקרבית, שמצטיין בתכונות של מיגון ועבירות, והוא החלוץ במשפחה של כלי רק"ם כבדים, המתוכננים לשמש את חטיבות צה"ל בשדה הקרב המשולב. כלים אלה כוללים נמ"ר הנדסי, נמ"רבולנס, נמ"ר פיקוד ובעתיד גם נגמ"ש לחימה. כמו כן, הוא יכול לשמש ככלי מסייע ליחידות שריון בהובלת תחמושת ואספקה ביחד עם הטנקים. הנמ"ר נכנס לשירות בצבא ההגנה לישראל בסוף 2008 ובעקבות הצלחתו במבצע צוק איתן הוחלט להגביר את ההצטיידות בנמ"רים עם מעיל רוח.

צבא הגנה לישראל

צבא הגנה לישראל (הידוע בעיקר בראשי תיבות: צה"ל, וכן בצורה צבא ההגנה לישראל) הוא צבאה של מדינת ישראל והארגון המרכזי במערכת הביטחון הישראלית לשמירת ביטחונה וריבונותה. צה"ל משמש ככוח ההגנה העיקרי על קיומה של מדינת ישראל, ובנוסף משרת משימות לאומיות, כמו התיישבות בכל שטחי מדינת ישראל באמצעות הנח"ל, ביעור הבערות והנחלת השפה העברית באמצעות מורות חיילות, אימונים קדם-צבאיים באמצעות הגדנ"ע, משימות חילוץ והצלה באמצעות יחידת החילוץ וההצלה הארצית ועוד. צה"ל נחשב לצבא החזק ביותר במזרח התיכון ולאחד הצבאות המתקדמים והמיומנים ביותר בעולם.

סדר הכוחות של צה"ל מונה, נכון ליולי 2015, כ-176,500 חיילים, מתוכם 42,000 חיילים בקבע ובנוסף 445,000 חיילים במילואים, והוא חולש על תקציב של כ-70 מיליארד שקלים חדשים (2017).

במבנה צה"ל, הדרג הפיקודי העליון בצה"ל הוא המטה הכללי, ובראשו עומד ראש המטה הכללי (בראשי תיבות: הרמטכ"ל). הרמטכ"ל ה-22 והנוכחי של צה"ל הוא רב-אלוף אביב כוכבי (מאז 15 בינואר 2019). בהתאם לחוק יסוד: הצבא (1976), צה"ל נתון למרוּת הממשלה, והשר הממונה מטעם הממשלה על הצבא הוא שר הביטחון.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.