סאמוס

סאמוסיוונית: Σάμος) הוא אי יווני במזרח הים האגאי, הממוקם בסמוך לחופי טורקיה, ומהווה יחידה אזורית ורשות מוניציפלית נפרדת של יוון במחוז צפון הים האגאי. סאמוס שייך לקבוצת האיים האגאיים הצפון מזרחיים, והוא בין הדרומיים בקבוצה. האי ממוקם בדרום מפרץ קושדסי, ומפורד מהחוף הטורקי שבמזרחו על ידי מצר ים שרוחבו הוא כ-1.6 ק"מ. מנהלתית, היחידה האזורית של סאמוס גובלת בטורקיה בצפון ובמזרח, קלימנוס בדרום, ואיקריה במערב.

סאמוס (יחידה אזורית)
Περιφερειακή ενότητα
Σάμος
Samos
העיר סאמוס, בירת היחידה האזורית
מדינה יוון  יוון
מחוז צפון הים האגאי
חבל ארץ האיים האגאיים
רשויות מוניציפליות ביחידה האזורית 1. סאמוס
בירת היחידה האזורית סאמוס
שטח 468 קמ"ר
אוכלוסייה
 ‑ ביחידה האזורית 32,977 (2011)
 ‑ צפיפות 69 נפש לקמ"ר (2011)
קואורדינטות 37°45′00″N 26°50′00″E / 37.75°N 26.8333°E 
אזור זמן UTC+2
http://www.samos.gr/
Map of Lemnos

מיקומו של האי סאמוס (מסומן באדום), ביחס לחופי טורקיה, ולשאר איי מחוז צפון הים האגאי

גאוגרפיה

שטח האי הוא 468 קילומטרים רבועים ואוכלוסייתו מונה, נכון ל-2011, 32,977 נפשות. היישוב הגדול ביותר באי, המשמש כבירת היחידה האזורית, הוא עיר הנמל סאמוס. העיר השנייה בגודלה היא ואת'י, הצמודה לעיר סאמוס.

האי היה במוקדן של מספר רעידות אדמה חזקות. ביולי 1875 נהרסו ברעידת אדמה 150 בתים ועשרה אנשים נהרגו[1]. רעש אדמה נוסף פקד את האי בשנת 1904[2].

אתרי מורשת

האי סאמוס הוא מולדתם של אפיקורוס, אריסטרכוס ופיתגורס, וכחלק ממורשתו של האחרון נהוגה באי עד היום מכירה לתיירים של מה שידוע כגביע פיתגורס (או כוס ה'צדק'), הנחשב כהמצאה של פיתגורס. בתקופת יוון העתיקה, סאמוס הייתה מרכז תרבות יווני שהגיע לשיא פריחתו בתקופתו של פוליקרטס, במאה ה-6 לפנה"ס, עת הוקמו בה מקדש ההריון הענק ופיתגוריון, שניהם אתרי מורשת עולמית מאז שנת 1993.

היסטוריה

במהלך ההיסטוריה נשלט האי בידי אימפריות רבות (פרסים, סלוקים, רומאים, ביזנטים, עות'מאנים), וצורף ליוון רק במרץ 1913[3]. בתחילת יוני 1925 התחוללה באי מרידה אשר הובילה לתפיסת השלטון ביוון על ידי הגנרל פנגלוס[4][5]. האי נתפס על ידי המורדים במרד הכושל של מרץ 1935[6].

במהלך מלחמת העולם השנייה נכבש האי על ידי גרמניה הנאצית.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ מהעיר סאמוס מודיעים, חבצלת, 30 ביולי 1875
  2. ^ קאנסטאנטינאפיל, חבצלת, 28 באוקטובר 1904
  3. ^ כבוש היונים, הצפירה, 17 במרץ 1913
  4. ^ מרד על האי סאמוס, דבר, 9 ביוני 1925
  5. ^ המרד החדש ביוון, דואר היום, 29 באוגוסט 1926
  6. ^ המורדים ביוון כובשים איים, דואר היום, 10 במרץ 1935
אדמטה

אַדְמֵטֵה (ביוונית: Ἀδμήτη, "הבלתי־נכבשת") הוא שמן של שתי דמויות נשים במיתולוגיה היוונית:

אדמטה, נימפת ים, בתם של אוקיינוס וטתיס ובת לוויתה של פרספונה.

אדמטה בת אֶוּריסתֶאוּס. בביבליותקה (פסאודו-אפולודורוס) מסופר כי אחת המטלות שהטיל אוריסתאוס על הרקלס הייתה להביא עבורה את חגורת היפוליטה, מלכת האמזונות, זו שניתנה לה על ידי ארס אל המלחמה. לדברי יואנס טסטסס (Tzetzes), המשורר והמלומד הביזנטי בן המאה ה־12, נלוותה אדמטה אל הרקלס במסעו. אתנאיוס מביא מסורת נוספת, אותה קרא בחיבורו של מנודוטוס איש סאמוס. על פי גרסה זו נמלטה אדמטה מארגוס אל סאמוס, ולאות תודה להרה על הצלתה, החלה משמשת אותה במקדשה בסאמוס. הדבר היה לצנינים בעיני אנשי ארגוס. הם שידלו בכסף את הַטִירֶנִים, שעסקו בספנות ובשוד ימי, לגנוב את דיוקנה של האלה. כשיוודע הדבר לסאמיים, כך חשבו, יטילו את האשם באדמטה ויפגעו בה. הטירֶנים הגיעו אל סאמוס וגנבו ללא קושי את פסלה של האלה מן המקדש. לאחר שהניחוהו בבטן ספינתם, הרימו עוגן, התירו חבלים והחלו חותרים, אך הספינה מיאנה לזוז. בחושבם כי סימן הוא מן השמיים, הוציאו את הפסל מבטן האונייה, הניחוהו בחוף ונסו בבהלה. קארים שראו את הפסל על שפת הים סברו, כדרכם של ברברים, כי הפסל נמלט בעצמו מן המקדש, ולכן אסרו אותו בחבלים. אדמטה היא שהתירה את פסל האלה מאסוריו, טיהרה והשיבה אותו למקומו במקדש. אתנאיוס מוסיף ומספר, כי מאז חוגגים הסאמיים מדי שנה בחוף הים את הצלת פסל האלה בחגיגה הנקראת "טוֹנאיָה".

אספאסיה

אַסְפָּאסְיָה (ביוונית: Ἀσπασία‏; 470 לפנה"ס - 400 לפנה"ס) הייתה פילגשו של המדינאי האתונאי פריקלס ומהנשים המפורסמות ביותר שחיו ביוון העתיקה.

אספאסיה נולדה בעיר מילטוס שבאסיה הקטנה ובשלב מסוים בחייה עברה לאתונה, שם חיה עד מותה. לה ולפריקלס נולד בן הקרוי פריקלס הצעיר. ממקורות אחדים עולה כי לאחר מותו של פריקלס הייתה אספאסיה בת זוגו של מדינאי אתונאי אחר בשם ליסיקלס.

בכתביהם של אפלטון ופילוסופים אחרים וכן אצל חוקרים מודרניים מוצגת אספאסיה כדמות יוצאת דופן, המתבלטת בשל השפעתה הפוליטית הרבה והכריזמה האינטלקטואלית שלה. עם זאת, מעט מאוד ידוע על חייה באופן ודאי. אומנם כתבים עתיקים מציינים כי אספאסיה הייתה יצאנית שניהלה בית בושת, אך רבים מהכתבים הללו היו שירים קומיים שמטרתם מלכתחילה הייתה ללעוג לפריקלס ולדרך בה ניהל את מלחמת סאמוס, ולא לשמש כמקור היסטורי. מכל מקום, העובדות אודותיה אינן נתמכות בראיות מוחלטות וברורות. חוקרים אחדים אף מעמידים בסימן שאלה אפילו את עצם היותה פילגש או הטאירה.

ארטפרנס (בן ארטפרנס)

אַרְטַפְרֶנֵס בן ארטפרנס (ביוונית: Ἀρταφέρνης) היה מצביא פרסי, שפעל בראשית המאה ה-5 לפנה"ס תחת דריווש הראשון מלך פרס ואחר כך תחת קסרקסס יורשו. אביו, ארטפרנס בן היסטספס, היה אחיו של דריווש והסטרפ של סרדיס במהלך המרד האיוני.

לאחר כישלון המסע של מרדוניוס ליוון ב-492 לפנה"ס, מינה דריווש את דאטיס ואת ארטפרנס בראש מסע מלחמה נוסף להכנעת האיים במרכז הים האגאי ולהענשת אתונה וארטריה על סיוען למרד האיוני. חיל המשלוח נאסף בקיליקיה שבאסיה הקטנה, ומכאן יצא לדרכו ב-600 טריארות. הצי הפליג תחילה אל סאמוס ומשם אל האיים הקיקלאדיים. לאחר כיבוש נאקסוס, הכנעת דלוס והחרבת קאריסטוס וארטריה שבאי אובויה, נחת הצבא הפרסי במרתון. בקרב המפורסם שניטש במישור מרתון נחלו הפרסים מפלה (490 לפנה"ס), ולאחר ניסיון כושל לתקוף את אתונה מן הים שבו לאסיה.בעת פלישת קסרקסס ליוון, ב-480 לפנה"ס, פיקד ארטפרנס על חילות הלידים והמיסים.

אריסטרכוס מסאמוס

אַרִיסְטרכוֹס מסאמוס (יוונית: Ἀρίσταρχος;‏ 310 לפנה"ס - 230 לפנה"ס) היה אסטרונום ומתמטיקאי יווני, אשר נולד באי סאמוס ביוון העתיקה.

אריסטרכוס היה מהראשונים להציע מודל הליוצנטרי של מערכת השמש, כלומר מודל הממקם את השמש ולא את כדור הארץ במרכז היקום הידוע (וזו גם הסיבה שהוא ידוע לפעמים כקופרניקוס היווני). רעיונותיו האסטרונומיים נדחו והוחלפו באלו של אריסטו ותלמי, אך כמעט אלפיים שנה מאוחר יותר זכו לתחייה, כשפותחו על ידי קופרניקוס.

על שמו קרוי מכתש אריסטרכוס. זהו המכתש הבוהק ביותר על הירח, וניתן לזהותו אף בעין בלתי מזוינת.

האסכולה האלאטית

האסכולה האלאטית היא אסכולה בפילוסופיה הקדם-סוקרטית התופסת את המציאות כמהות אחת, קבועה, בלתי מונעת ובלתי משתנה. היא טוענת שמה שנתפס בעינינו כשינוי, אינו אלא אשליה. בפועל, המציאות קבועה ובלתי משתנה.

פרמנידס וזנון נמנים על אסכולה זו. הם נולדו ופעלו בעיר אליאה שמצויה בדרום איטליה ועל שמה הם קרויים. גם מליסוס איש סאמוס היה ממפתחי הפילוסופיה.

ההריון בסאמוס

ההריון בסאמוס (יוונית Ηραίον Σάμου) הוא אתר על חופו הדרומי של האי האגאי סאמוס ביוון, הכולל את שרידיהם של שלושה מקדשים יווניים שניצבו במקום זה אחר זה בין המאה ה-8 לפנה"ס והמאה ה-6 לפנה"ס, לכבוד האלה הרה. כיום שרדו מהמקדשים שרידים בודדים, ויחד עם העיר העתיקה פיתגוריון השוכנת כ-6 ק"מ מזרחה ממנו, הוא הוכרז כאתר מורשת עולמית בשנת 1992.

מקורותיו של ההריון במאה ה-8 לפנה"ס והוא נחשב למקדש היווני הראשון שהוקף בפריסטיל עמודים. במאה ה-7 לפנה"ס נוספה לו שורת עמודים נוספת בצד הסמוך אל הכניסה אליו, והוא היה לראשון המקדשים היווניים שהתאפיין בשתי שורות עמודים בכניסה.

המקדש המקורי הוחלף במקדש גדול בהרבה בסביבות שנת 570 לפנה"ס כאשר נבנה במקום מבנה באורך של כ-80 מטר וברוחב של 45 מטר. לאורכו של המבנה ניצבו 21 עמודים ולאורך צלעות הרוחב היו 8 עמודים. המקדש חולק לשלושה מעברים אורכיים על ידי שתי שורות עמודים, וסך הכל כלל לפחות 100 עמודים. גם במהדורתו זו קבע ההריון בסאמוס חידוש באמצו את לראשונה את סגנון ההסדר האיוני החדש.

שלושים שנים לאחר מכן הושמד המקדש בפלישת הפרסים, וגרסה שלישית של המקדש החלה להיבנות. גרסה זו של המקדש הייתה גדולה עוד יותר, ואורך המבנה בבסיסו הגיע ל-108 מטר בעוד שרוחבו עמד על 55 מטר. לשם ההשוואה הוא היה כפול בגודלו מהפרתנון באתונה ושטחו הוא הגדול בין כל המקדשים היווניים הידועים. עם זאת, המבנה לא הושלם מעולם, ולא נמצאו שרידים המעידים על כך שהותקן בו גג. במקום ניצב עמוד בודד בגובה של 10 מטר, אך נראה כי נישא במקור לגובה כפול.

עוד נשתמרו במקום מזבחים, מקדשים קטנים יותר, סטואות ובסיסי פסלים, וכן שוכנים באתר שרידיה של בזיליקה נוצרית מהמאה ה-5.

היפון

היפון או היפו (מיוונית: Ἵππων) היה פילוסוף יווני שחי במחצית השנייה של המאה החמישית לפני הספירה. איש סאמוס (ויש אומרים רגיום, קרוטונה או מטפונטום; קיימת השערה כי מדובר על יותר מאדם אחד). כפילוסוף חזר אל הרעיון שהמים הם ראשית כל הדברים, רעיון שהגה לראשונה תאלס ממילטוס כמאה שנה קודם לכן. בעיקר טען שהנשמה עשויה מים, בדומה לזרע של כל דבר. הוא ניסה לְהָזֵם את הדעה שהנשמה עשויה דם, שכן הזרע איננו עשוי דם.

הפיתגוריון בסאמוס

הפיתגוריון בסאמוס (ביוונית: Πυθαγόρειο Σάμου) הוא שמם של שרידי בירתו העתיקה של האי סאמוס, אשר שכנה לחופיו של מפרץ טבעי קטן בדרומו של האי בים האגאי ביוון. העיר שקמה על חצי אי מוגן על ידי הר קאסטרו מצפונה, הגיעה לשיאה בתחילת התקופה הקלאסית ביוון העתיקה, במאה ה-6 לפנה"ס. בשנת 1992 הוכרזו חורבות פיתגוריון, יחד עם מקדש ההריון שנמצא כ-6 ק"מ מערבית לה כאתר מורשת עולמית.

וסיליוס צפיריס

וסיליוס צפֵיריס (ביוונית: Βασίλειος Τζαφέρης; הוגים בערך "צְזַפֶריס" ‏1 באפריל 1936, סאמוס ‏–‏ 1 בינואר 2015, סלוניקי) היה ארכאולוג ישראלי ממוצא יווני. בחודש אוקטובר 2010 קיבל פרס מפעל חיים מרשות העתיקות.

טבעת פוליקרטס

טבעת פוליקרטס היא מעשייה שסופרה מפי הרודוטוס.

פוליקרטס היה שליטו העשיר ורב העוצמה של האי סאמוס. הצלחות רבות נחל צי המלחמה תחת שלטונו, וכבש ערים רבות באסיה הקטנה ובאיי הים האגאי. הוא גם קיבץ סביבו משכילים רבים, אולם פיתגורס לא הסכים עם דרכו ועזב את האי.

בכל מה שעשה פוליקרטס שיחק לו המזל עד שבן בריתו, הפרעה יעחמס השני, התחיל חושש פן תעורר הצלחה כה מרובה את קנאת האלים. על כן כתב לפוליקרטס ויעץ לו להשליך לים את אחד החפצים היקרים לו ביותר כדי שיגרום נזק לעצמו ובכך ישכך את חמת האלים. פוליקרטס שעה לעצתו והשליך טבעת יקרת ערך לים כדי לפייס את האלים. שלושה ימים לאחר מכן הגיע דייג לחצרו והעניק לו במתנה דג גדול שתפס. כשהדג בותר לנתחים מצאו במעיו את הטבעת של פוליקרטס. משנודע הדבר לפרעה, מיד ביטל את בריתו עם פוליקרטס, כי ידע שאסון גדול יומט עליו. כעבור זמן קצר נשבה שליט סאמוס על ידי אויביו והוצא להורג.

פרידריך שילר חיבר על פי המעשייה שיר בשם זה.

ליפסי

ליפסי (ביוונית: Λειψοί) הוא אי באיים הדודקנאסיים שביוון. האי ממוקם דרומית לאי סאמוס וצפונית לאי לרוס.

מחוזות יוון

מחוזות יוון (ביוונית: περιφέρειες; בתרגום מילולי: פריפריות) הם הרמה הראשונה של החלוקה המנהלית של יוון. קיימים 13 מחוזות שונים, כאשר תשעה מהם מתפרסים על יוון היבשתית, בחצי האי הבלקני ובחצי האי פלופונסוס, וארבעה על איי יוון (שניים באיי הים האגאי, אחד בכרתים ואחד באיים היוניים). 13 המחוזות מתחלקים כיום ל-74 יחידות אזוריות. היחידות האזוריות החליפו חלוקה מוקדמת יותר ל-51 נפות, חלוקה שהייתה נהוגה עד לשנת 2011.

מליסוס

מליסוס בן איתגנס (ביוונית: Μέλισσος), איש סאמוס, היה פילוסוף יווני בן המאה החמישית לפנה"ס, היה ממפתחי האסכולה האלאטית. הוא היה המפקד הימי של הצי של סאמוס לפני המלחמה הפלופונסית שהביס את פריקלס ואת הצי האתונאי בשנת 441 לפנה"ס.

לפי דיוגנס לארטיוס, מליסוס היה תלמידו של פרמנידס ומורו של לוקיפוס. לפי סימפליקיוס הפילוסוף היווני הוא כתב ספר אחד בשם "על אודות הטבע, או על אודות מה שקיים". הספר לא שרד. שרדו כמניין פרגמנטים אצל סימפליקיוס. דומה שהיה הפילוסוף האחרון של האסכולה של אלאה.

בדומה למורו פרמנידס הוא ראה את המציאות כיחידה, קבועה, בלתי משתנה, כלומר חסרת תנועה. הוא הוסיף על קודמו שהמציאות חסרת ריק וחסרת גבולות.

מערכת הדודקאנס במלחמת העולם השנייה

מערכת הדודקאנס במלחמת העולם השנייה (בין 8 בספטמבר 1943 ל-22 בנובמבר 1943) הייתה ניסיון של בעלות הברית להשתלט על איי הדודקאנס הנמצאים בדרום הים האגאי. האיים הוחזקו בידי איטליה, ועם כניעתה לבעלות הברית בספטמבר 1943, נוצרה הזדמנות לשני הצדדים הלוחמים לתפוס את האיים ולהחזיק בהם. וינסטון צ'רצ'יל דחף לפעולה וראה בתפיסת האיים הזדמנות לדחיקת רגלי הגרמנים מהאזור, תוך שימוש באיים כבסיס לפעולות אוויריות וימיות נגד הגרמנים בבלקן. אנשי הפיקוד העליון של בעלות הברית, ובמיוחד דווייט אייזנהאואר, התנגדו למבצע וסברו כי יש להקצות את מרב המשאבים לפלישה המתוכננת לנורמנדי. כאשר החלה הלחימה, היו הגרמנים נחושים להחזיק באיים, ובעלות הברית יצאו למבצע בכוחות חסרים וללא חיפוי אווירי מספיק. הניסיון כשל, ובתוך חודשיים וחצי נפלו כל איי הדודקאנס לידי הגרמנים, תוך אבדות קשות לבעלות הברית בכוח אדם ובציוד. המערכה נחשבת לאחד הניצחונות הגרמניים האחרונים במלחמה.

פוליקרטס

פוליקרטס (ביוונית: Πολυκράτης) היה טיראן הפוליס סאמוס בין השנים 538 ל-522 לפנה"ס, אשר היה ידוע בעושרו ובעוצמתו הרבה.

פוליקרטס השתלט על הפוליס במהלך פסטיבל לאלה הרה, יחד עם שני אחיו. זמן קצר לאחר מכן, הוא הרג אח אחד והגלה את השני, ובכך לקח את מושכות השלטון לידיו. במהלך שלטונו פעל פוליקרטס רבות לפיתוח הפוליס, לרבות בניית נמל חדש, מערכת אספקת מים וכן מקדש מפואר לאלה הרה, ועל כן היה אהוד מאוד על העם.

פוליקרטס פיתח קשרים הדוקים עם טיראנים ושליטים רבים אחרים, לרבות המלך המצרי יעחמס השני. תחת שלטונו הוא הצליח לבנות צי מרשים ואף כבש ערים רבות באסיה הקטנה ובאיי הים האגאי. מסופר כי במהלך מסעות אלו איגד סביבו חכמים רבים, אולם פיתגורס סירב להצטרף אליו.

מעשייה מפורסמת אודותיו היא טבעת פוליקרטס.

פיתגורס

פיתגורס (ביוונית: Πυθαγόρας) ‏(582 לפנה"ס בקירוב- 496 לפנה"ס בקירוב) היה פילוסוף ומתמטיקאי יווני, מייסד האסכולה הפיתגוראית. כיום מוכר שמו בעיקר בזכות משפט פיתגורס.

פריקלס

פֶּרִיקְלֵס (ביוונית: Περικλής, מילולית: "עטור תהילה"; 495-429 לפנה"ס) היה מדינאי, רטוריקן ומצביא בולט בתקופה בה הגיעה אתונה לשיא כוחה - התקופה שבין מלחמת פרס-יוון והמלחמה הפלופונסית.

עדות להשפעתו הרבה של פריקלס על החברה האתונאית הדמוקרטית ניתן למצוא בכתביו של ההיסטוריון היווני בן זמנו, תוקידידס, שכינה אותו "האזרח הראשון של אתונה". פריקלס הפך את הליגה האטית-דלית לאימפריה האתונאית והנהיג את בני עמו בשנתיים הראשונות למלחמה הפלופונסית.

פריקלס עודד וקידם את האמנויות והספרות במדינתו, פעולות שהיו בין הגורמים העיקריים להפיכתה של אתונה למרכז התרבותי והחינוכי הבולט ביותר ביוון העתיקה. הוא החל במבצע הבנייה השאפתני במסגרתו הוקמו רוב המבנים הניצבים היום על גבעת האקרופוליס, לרבות הפרתנון. המבצע הפך את אתונה לאחת הערים היפות בעולם העתיק.

צפון הים האגאי

צפון הים האגאי הוא שמו של חבל מנהלי שמהווה אחד מ-13 המחוזות של יוון. כפי שאפשר להבין משמו, המחוז מורכב מאיים בלבד, כאשר האיים הגדולים מהווים מרכזים לעשרות האיים הקטנים שמסביבם. המחוז ואייו מצויים במזרחה של יוון, בים האגאי בין יוון וטורקיה. הוא גובל בחוף המערבי של טורקיה במזרח, מחוז מזרח מקדוניה ותראקיה בצפון, מחוז דרום הים האגאי בדרום, ובמחוזות מרכז יוון ותסליה במערב.

המחוז מורכב מחמש יחידות אזוריות: כיוס, לסבוס, למנוס, סאמוס ואיקריה.

קרב מיקאלה

קרב מִיקַאלֵה היה אחד משני הקרבות הגדולים (השני הוא קרב פלטאיה), שסיימו את הפלישה הפרסית ליוון במלחמת יוון-פרס. הקרב נערך לקראת סוף אוגוסט 479 לפנה"ס (במועד מקביל לקרב פלטאיה) על מורדות הר מיקאלה באיוניה, מול חופי האי סאמוס. הקרב הסתיים בחיסול כוחות פרס באיוניה, השמדת הצי האגאי הפרסי ושחרור איוניה והאיים האגאיים משליטה פרסית.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.