נתן רוטנשטרייך

נתן רוטנשטרייך (31 במרץ 191411 באוקטובר 1993) היה פרופסור לפילוסופיה ורקטור באוניברסיטה העברית.

נתן רוטנשטרייך
Picnat01

ביוגרפיה

רוטנשטרייך נולד בעיירה סאמבור שבגליציה. אביו, אפרים פישל רוטנשטרייך, היה מנהיג מוכר בתנועה הציונית בפולין וכיהן כציר ציוני בפרלמנט הפולני, עד עלייתו לארץ ב-1935. לאחר עלייתו היה חבר הנהלת הסוכנות היהודית ויזם מפעלים כלכליים.

בנעוריו הצטרף לתנועת הנוער הציונית- חלוצית "גורדוניה". חברי התנועה היו מחויבים להגשמה: עלייה ארצה והצטרפות להתיישבות הקיבוצית, אולם הנהגת התנועה החליטה לאפשר לו ללמוד באוניברסיטה העברית בירושלים. עם עלייתו בשנת 1932, בגיל 18, החל את לימודיו ובחופשותיו עבד בחקלאות בקיבוץ חולדה.

בשנת 1938 קיבל תואר דוקטור[1]. הוא השתלם באוניברסיטת שיקגו והצטרף לסגל החוג לפילוסופיה באוניברסיטה העברית ב-1950. בשנים 1958–1962 כיהן כדיקן הפקולטה למדעי הרוח ובשנים 1965–1969 כרקטור האוניברסיטה.

נמנה עם מקימי האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים ובעת פטירתו היה סגן הנשיא שלה. היה בין הפעילים בהקמת הוועדה לתכנון ולתקצוב של המועצה להשכלה גבוהה, והיה היו"ר הראשון שלה.

פרסם 80 ספרים ויותר מאלף מאמרים בשפות שונות. בנוסף הרבה לכתוב מאמרים בעיתונות היומית ולהשתתף בשיח הציבורי.

היה מיוזמי ומנסחי מכתב בקשת החנינה עבור אדולף אייכמן, יחד עימו חתמו על המכתב הפרופסורים מרטין בובר, הוגו ברגמן, עקיבא ארנסט סימון ואחרים.[2]

פרסים

הנצחה

הוועדה לתכנון ותקצוב של המועצה להשכלה גבוהה ייסדה מפעל מְלַגות לדוקטורנטים מצטיינים במדעי הרוח בכל האוניברסיטאות בארץ הנושא את שמו. בירושלים ישנה כיכר על שמו ליד תיאטרון ירושלים, בבאר שבע ישנו רחוב על שמו לציון תרומתו לביסוסה של אוניברסיטת בן-גוריון בבאר שבע. כמו כן ספריית המכון הטכנולוגי בחולון נקראת על שמו.

ספריו

  • בין הנחות יסוד למציאות: עיונים בציונות ובמדינת ישראל. תל אביב: עם עובד, תשנ"א, 1991.
  • המחשבה היהודית בעת החדשה. תל אביב: עם עובד, תשמ"ז, 1987.
  • עיונים בדיוקן של עצמנו: סוגיות ותגובות. תל -אביב: עם עובד, תשמ"ד, 1984.
  • מעשה - טכניקה וטכנולוגיה. חיפה: הטכניון, תשמ"ג.
  • ביטויי הזדהות לאומית בקיבוץ היהודי שבארצות הברית. ירושלים: ספרית שזר, המכון ליהדות זמננו, האוניברסיטה העברית, תשמ"ב, 1982.
  • עיונים באורחות הזמן והחברה הישראלית. תל אביב, עם עובד, תש"ם, 1980.
  • בין עקרונות לניווט: על מחשבתו החברתית של פנחס לבון. תל אביב: עם עובד, תשל"ט, 1979.
  • עיונים במחשבה היהודית בזמן הזה. תל אביב: עם עובד, תשל"ח, 1978.
  • עיונים בציונות בזמן הזה. ירושלים: הספרייה הציונית, תשל"ח.
  • אחריותה של מדינת ישראל לתפוצות/ נתן רוטנשטרייך, ש"ד אברמוב, יהודה באואר. ירושלים: ספריית שזר, המכון ליהודת זמננו, האוניברסיטה העברית, תשל"ח.
  • מדינת ישראל וגולת ישראל בזמן הזה. ירושלים: ספרית שזר, המכון ליהדות זמננו, האוניברסיטה העברית בירושלים, תשל"ה, 1975.
  • זמן ומשמעות: על קיום האדם ומידותיו; בשלושה שערים. מרחביה: ספרית פועלים: הקיבוץ הארצי השומר הצעיר, תשל"ד, 1974.
  • על חידוש הרעיון הציוני. ירושלים: דפוס רונלד, תשל"ב.
  • על הקיום היהודי בזמן הזה. תל אביב: ספרית פועלים, תשל"ב, 1972.
  • על תחומה של הפילוסופיה. ירושלים: מאגנס, האוניברסיטה העברית, תשכ"ט, 1969.
  • עיון ומעשה: על התייחסויותיו של האדם ליקום. ירושלים: מוסד ביאליק, תשכ"ט, 1969.
  • גלות ישראל במחשבה היהודית של ארצות הברית. ירושלים: המכון ליהדות בת זמננו, האוניברסיטה העברית בירושלים, תשכ"ז, 1966.
  • המחשבה היהודית בעת החדשה. תל אביב: עם עובד, 1966.
  • הרוח והאדם: דיון במעמדו של האדם ביקום. ירושלים: מוסד ביאליק, תשכ"ו, 1965.
  • בין עם למדינתו. תל אביב, הקיבוץ המאוחד, תשכ"ו, 1965.
  • סוגיות בחינוך: בשני שערים. ירושלים: בית הספר לחינוך של האוניברסיטה העברית ומשרד החינוך והתרבות, תשכ"ד.
  • על גלגוליו של המושג התנכרות. ירושלים: מאגנס, תשכ"ד.
  • עוצמה ודמותה: מסה בפילוסופיה חברתית ומדינית. ירושלים, מוסד ביאליק, תשכ"ג, 1963.
  • חינוך ופוליטיקה. ירושלים: המחלקה לעליית ילדים ונוער- מדור להדרכה, תשכ"ג.
  • סוגיות בפילוסופיה. תל אביב: דביר, תשכ"ב.
  • תרבות והומאניזם. ירושלים: מאגנס, האוניברסיטה העברית, תשכ"ב, 1961.
  • הרוח והאדם: דיון במעמדו של האדם ביקום. ירושלים: מוסד ביאליק, תש"ך, 1959.
  • היהדות וזכויות היהודים: פרק בפולמוס האמנציפציה. תל אביב: הקיבוץ המאוחד, תשי"ט, 1959.
  • אמות מידה: ארבעה שערים בענייני חברה, מדיניות וחינוך. תל אביב: עם עובד, תשי"ח, 1958.
  • הזעם הלא קדוש: על טוינבי, היהדות והיהודים. ירושלים: הספרייה הציונית, תשי"ז.
  • על אחד העם: במלאת מאה שנה להולדתו. ירושלים: המחלקה לעלית ילדים ונוער, מדורה ההדרכה, עיונים למדריך ולמורה; חוברת 24, תשט"ז.
  • בין עבר להווה: דרכי ההכרה ההיסטורית. ירושלים: מוסד ביאליק, תשט"ו, 1955.
  • על "גילוי וכיסוי בלשון: לח.נ. ביאליק. מהדורה שנייה; ירושלים: המחלקה לעליית ילדים ונוער, מדור הדרכה, עיונים למדריך ולמורה, חוברת 2, תשט"ו.
  • על התמורה: פרקים בשאלת העם והמדינה. תל אביב: עם עובד, תשי"ג.
  • חינוך ופוליטיקה. ירושלים: המחלקה לעלית ילדים ונוער, תשי"ב.
  • יסודות הפילוסופיה של מרכס: בעקבות ההנחות על פויארבך. תל אביב: מחברות לספרות, תשי"ב.
  • על הסמינריון למדריכים. ירושלים: המחלקה לעליית הנוער, 1946.
  • ההסתדרות הציונית העולמית: מהותה ומבנה/ מאת נתן אפרתי (=נתן רוטנשטרייך). ירושלים: הוצאת ראובן מס, תש"ד.
  • האומה בתורתו של א.ד. גורדון. ירושלים: המחלקה לענייני נוער של הנהלת ההסתדרות הציונית ובהשתתפות קרן היסוד, ר. מס, תש"ב.
  • על השיטה: מחקר במבנה המחשבה. ירושלים: ראובן מס, תש"ב, 1942.
  • מחלט והתרחשות במשנתו של רנ"ק. תל אביב: תש"א.
  • תפישתו ההיסטורית של רבי נחמן קרוכמל. ירושלים: תש"א.
  • בעיית העצם בפילוסופיה מקנט עד הגל. ירושלים: ראובן מס, 1939.
  • בעיית בקרת כח המשפט: וספקנותו של שלמה מימון. ירושלים: תרצ"ט.
  • שתי תקופות בפילוסופיה של פיכטה. ירושלים: תרצ"ח.
  • הריאליזמוס הויטאלי. ירושלים: דפוס ארץ ישראל, תרצ"ז.

בעריכתו

  • האנציקלופדיה העברית, כללית, יהודית וארצישראלית. ירושלים-תל אביב: חברה להוצאת אנציקלופדיות בע"מ, תש"ט-תשנ"ה.
  • ספר דב סדן: קובץ מחקרים מוגשים במלאת לו שבעים וחמש שנה. המערכת: שמואל ורסס, נתן רוטנשטרייך, חנא שמרוק. ירושלים; תל אביב: הקיבוץ המאוחד, תשל"ז.
  • דת התבונה ממקורות מן היהדות/ הרמן כהן; תרגם צבי וויסלבסקי (שערים טו-כב בתרגום חנוך אלקלעי), ערכו הוסיפו הערות שמואל הוגו ברגמן ונתן רוטנשטרייך; פרקי מבוא וחתימה סיני אוקו ויוסף בן שלמה. ירושלים: מוסד ביאליק, תשל"ב, 1971.
  • דת ומדע: קובץ מאמרים והרצאות/ יצחק יוליוס גוטמן; תרגם שלום אש, ערכו שמואל הוגו ברגמן ונתן רוטנשטרייך. ירושלים" מאגנס, תשט"ו, 1955.
  • מבחר מאמרים/ אדמונד הוסרל; ערוך בידי שמואל הוגו ברגמן ונתן רוטנשטרייך. ירושלים: מאגנס, האוניברסיטה העברית, תשי"ב, 1952.
  • הגות: תשורה לשמואל הוגו ברגמן במלאת לו ששים שנה/ עורכים: מרטין בובר ונתן רוטנשטרייך. ירושלים: החברה הפילוסופית, תש"ד.

תרגום לעברית

  • הדת בגבולות התבונה בלבד/עמנואל קאנט:תרגם והוסיף מבוא והערות נתן רוטנשטרייך. ירושלים: מוסד ביאליק, תשמ"ו, 1985.
  • לשלום הנצחי: שרטוט פילוסופי/ עמנואל קאנט. תרגמו, הוסיפו מבוא והערות: שמואל הוגו ברגמן ונתן רוטנשטרייך. ירושלים: מאגנס, האוניברסיטה העברית, תשל"ו, 1976.
  • ביקורת כוח השיפוט/ עמנואל קאנט; תרגמו והוסיפו מבוא והערות שמואל הוגו ברגמן, נתן רוטנשטרייך. ירושלים: מוסד ביאליק, תשכ"ט.
  • ביקורת התבונה המעשית/ עמנואל קאנט; תרגמו והוסיפו מבוא והערות שמואל הוגו ברגמן, נתו רוטנשטרייך. ירושלים: מוסד ביאליק, תשל"ג.
  • ביקורת התבונה הטהורה/ עמנואל קאנט. תרגמו והוסיפו מבוא ונספחים שמואל הוגו ברגמן, נתן רוטנשטרייך; העריכה הסגנונית: פרופ' דב סדן. ירושלים: מוסד ביאליק, תשכ"ו.
  • מסה על הפילוסופיה הטרנסצנדנטלית/ שלמה מימון; מתורגם וערוך בידי שמואל הוגו ברגמן ונתן רוטנשטרייך. ירושלים: חברה להוצאת ספרים על-יד האוניברסיטה העברית, תש"א, 1941.

ביבליוגרפיה

  • יוסף גלרון-גולדשלגר (עורך), ביבליוגרפיה של כתבי נתן רוטנשטרייך, מוסד ביאליק, 2010.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ הר הצופים, הצופה, 1 במאי 1940
  2. ^ צבי צמרת, כשאנשי הרוח ביקשו לחון את אדולף אייכמן, באתר מידה, 28 בינואר 2016.
1963 בישראל

1963 בישראל ה'תשכ"ג-ה'תשכ"ד, הייתה השנה בה חגגה 15 שנה מיום היווסדה. אחד האירועים הבולטים בשנה זו היא פרישתו של בן-גוריון מראשות הממשלה, לאחר שכיהן במשרה זו כמעט ברציפות מאז 1948. במקומו מתמנה לראש הממשלה לוי אשכול.

1963 במדע

ערך מורחב – 1963הקמת אוניברסיטת חיפה

אברהם שפירא (פצ'י)

אברהם שפירא (פצ'י) (נולד ב-1935 בחיפה) הוא עורך והיסטוריון תרבותי, מורה, חוקר ומנהיג תרבותי, ממובילי "חוג שדמות" לגיבוש זהות יהודית-חילונית.

אמות (כתב עת)

אַמּוֹת: דו-ירחון לענייני חברה וספרות היה כתב עת שראה אור בישראל בין השנים 1962–1965. את כתב העת ערך שלמה גרודזנסקי, ועם חברי המערכת נמנו אברהם יבין, גרשם שלום, לאה גולדברג, נתן רוטנשטרייך, דב סדן ומאיר יגובסקי. בסך הכל יצאו 20 חוברות הממוספרות באופן רציף מא' ועד כ'.

בפתח החוברת הראשונה כתב גרודזנסקי שכוונת כתב העת להיות, על פי הטרמינולוגיה הרוסית, "כתב עת עבה" ובאנגלית "high brow", כלומר כתב עת רציני המיועד לקורא בן המעמד הבינוני, רחב דעת ואופקים, המתעניין בקביעת עמדה תרבותית ופוליטית ובבירור עיוני של סוגיות בתחומי הפילוסופיה הפוליטית, הסוציולוגיה והתרבות. אחת המגמות של כתב העת הייתה לחבר בין היצירה העברית במדינת ישראל לבין יצירה עברית ויהודית בתפוצות, בעיקר בארצות הברית. בין היתר היווה כתב העת במה להוגים יהודים מחוץ לארץ כהנס מורגנטאו ומילטון הימלפרב. כוונה מוצהרת נוספת הייתה להתנתק מהחיבור, שהיה קיים באותה תקופה, בין כתבי עת לבין מנגנונים מפלגתיים.כתב העת התחלק לשלושה מדורי-על: עיונים, בעל "תפקיד השכלתי", ובו סיכומים אקטואליים לגבי חזית המחקר במדעי החברה בעיקר באמצעות סקירות מקוריות ומתורגמות מאת אנשי אקדמיה בכירים בתחומם. עדויות, הכולל סיפורים ושירים בעיקר של יוצרים בני הדור וגנזך, המיועד לקריאה מחודשת של חומרים של יוצרים עבריים שספריהם אזלו מן השוק וסקירות מודרניות של חומר ישן (למשל מסה של נתן זך על יוסף חיים ברנר). כמו כן התקיימו המדורים מכתבים, למכתבים למערכת, שוליים למאמרי-תגובה קצרים, וספרים לסקירת ספרים.

למרות העושר התוכני ואנשי השם שכתבו בכתב העת והשתתפו בעריכתו, כתב העת לא היה כלכלי ונתמך על ידי הוועד היהודי-אמריקאי. כיוון שכתב העת לא נמנע מלעסוק בעניינים אקטואליים, הגיעו עד מהרה תלונות על כך שהעורך נוקט עמדה פוליטית מפלגתית בניגוד להצהרותיו, וזאת בתקופת מערכת הבחירות לכנסת השישית סביב הדחתו של דוד בן-גוריון מהנהגת מפא"י על–ידי "דור הביניים" של המפלגה. הקרע בין הגורם המממן, הוועד היהודי-אמריקאי, שדרש להתרחק מפוליטיקה לבין העורכים גרודזנסקי וסדן, שביקשו להתמודד עם האקטואליה, גרם לסגירת כתב העת בסוף 1965.

אפרים פישל רוטנשטרייך

ד"ר אפרים פישל רוֹטֶנשטרַיְיך (בפולנית: Fiszel Rotenstreich, לעיתים Fischel Rottenstreich; י' בסיוון תרמ"ב, 28 במאי 1882, קולומיאה, גליציה, האימפריה האוסטרו-הונגרית – ח' בתמוז תרצ"ח, 7 ביולי 1938, ירושלים) היה כלכלן, קובע מדיניות כלכלית, ממנהיגי התנועה הציונית בגליציה, מחנך, עיתונאי וחבר הסיים והסנאט הפולניים בין מלחמות העולם מטעם הציונים הכלליים, חבר הנהלת ההסתדרות הציונית והנהלת הסוכנות היהודית. אביהם של הפילוסוף נתן רוטנשטרייך ועורך הדין יהושע רוטנשטרייך.

ביקורת כוח השיפוט

ביקורת כוח השיפוט (בגרמנית: Kritik der Urteilskraft) הוא ספרו העיקרי של הפילוסוף עמנואל קאנט בשדה האסתטיקה, נקרא גם "הביקורת השלישית" (לאחר ביקורת התבונה הטהורה וביקורת התבונה המעשית). הספר ראה אור בשנת 1790 ומשמש סיום וסיכום מפעלו השיטתי הגדול. הספר שב ודן בשאלות שהועלו ב"ביקורת התבונה הטהורה" וב"ביקורת התבונה המעשית": שאלת ההתאמה בין המחשבה והניסיון ושאלת ההתאמה בין הרצון לבין הטבע. ומחדש בהעלאת שאלות אסתטיות, כאשר השימוש במילה "אסתטיקה" אצל קאנט קשור לתרומתה של החישה להכרה. בפרט עוסק הספר בשאלות על היפה, הנשגב והתכלית שבטבע. חלקו הראשון של הספר עוסק בתורת היופי וכולל את "משפט הטעם הטהור". בחלק זה מציג קאנט גישה אסתטית המכילה מתח בין סובייקטיביזם אסתטי לבין אובייקטיביזם אסתטי. חלקו השני של הספר עוסק בשיפוט עולם הטבע לפי תכליתו (טלאולוגיה).

הספר תורגם לעברית על ידי שמואל הוגו ברגמן, נתן רוטנשטרייך ויצא לאור בהוצאת מוסד ביאליק בשנת 1961.

בית ואסף בשאראת

בית ואסף בשאראת, הוא מבנה המצוי בשכונת טלביה בירושלים, ברחוב מרכוס 16, בסמוך לכיכר נתן רוטנשטרייך.

גורדוניה

הסתדרות הנוער העממית חלוצית גורדוניה הייתה תנועת נוער ציונית-חלוצית שדגלה בערכי א"ד גורדון, ממובילי ערך העבודה העברית ודמות מופת ציונית: הגשמה, ציונות עובדת (עבודה עצמית) וחינוך האדם.

ה'תשכ"ג

ה'תשכ"ג (5723) או בקיצור תשכ"ג היא שנה עברית אשר החלה ביום א' בתשרי, אור ל-29 בספטמבר 1962, והסתיימה ביום כ"ט באלול, 18 בספטמבר 1963. שנה מסוג זשג, איננה מעוברת, ואורכה 355 ימים. זו שנה רביעית לשמיטה.

מדינת ישראל חגגה ביום העצמאות ה'תשכ"ג 15 שנות עצמאות.

האנציקלופדיה העברית

האנציקלופדיה העברית היא אנציקלופדיה מקיפה בשפה העברית, שיצאה לאור במחצית השנייה של המאה העשרים.

האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים

האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים נוסדה בשנת 1961, לפי חוק האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים, התשכ"א-1961 (למעשה הקמתה, בחירת החברים הראשונים והישיבה הראשונה נעשו עוד קודם לחקיקת החוק). נכון לאוקטובר 2016, חברים בה מאה וחמישה עשר מדענים ומלומדים ישראלים מן המעלה הראשונה, מהם שישים ושניים במדעי הטבע וחמישים ושלושה במדעי הרוח והחברה.

האקדמיה שוכנת בצמוד למכון ון ליר ואל בניין המועצה להשכלה גבוהה בירושלים ובכניסה אליה ישנה כיכר על שם אלברט איינשטיין. בתוך מתחם האקדמיה ישנו פסל של איינשטיין שהוא העתק של פסל הנמצא באקדמיה הלאומית האמריקאית למדעים בוושינגטון הבירה.

הטובים לטיס

הטובים לַטיס היא סיסמה ישראלית מפורסמת המזוהה עם חיל האוויר. הסיסמה נולדה ב-1960 ונועדה להגביר את ההתנדבות לקורס טיס. הוגה הסיסמה הוא משה הדר (פומי), שערך את בטאון חיל האוויר משך שנים ארוכות. הסיסמה זכתה לפרסום בזכות השימוש השגור בה בפיו של מפקד חיל האוויר הישראלי, עזר ויצמן, ובזכות קליטוּתה וקוצרה. היא סייעה לקבע את דימויו של חיל האוויר כמקום שבו מושלים האיכות והמצוינות.

הסיסמה ספגה ביקורת נוקבת בשנים שבהם שימשה שימוש נרחב, מצד אנשי אקדמיה, שראו בשימוש בה משום עידוד למיליטריזם. בראש המקטרגים על הסיסמה עמד נתן רוטנשטרייך, רקטור האוניברסיטה העברית. אחרים מצאו בה שמץ של התנשאות. הסיסמה זכתה מאוחר יותר להרחבה ברוח שוביניסטית – הטובים לטיס והטובות לטייסים. היו שייחסו תוספת זו לעזר ויצמן, אך לייחוס זה לא נמצאו תומכים. בשנות ה-90 של המאה ה-20, כשעתרה אליס מילר לאפשר לנשים לשרת כטייסות בחיל האוויר, סוקר מאבקה לעיתים תחת הכותרת "הטובות לטיס", כפרפרזה על האמרה.

לסיסמה היו הדים נוספים בתרבות הפופולרית, והיא שימשה מצע לססמאות אחרות, ובהן "הטובים לפוליטיקה" (ובגרסה ששמה את תרבות הפוליטיקה ללעג: "הטובים לטיס – והשאר לפוליטיקה"). בהומורסקה "ניצחונו של אלעזר ויינרב או צעד גדול לקראת הסוציאליזם" של אפרים קישון מתוארים חייו העגומים של מהנדס במשרה ממשלתית, שבזכות שביתת המהנדסים יצא לחופשה בחו"ל, ושם מצא משרה מצוינת: "מוסר השכל: הטובים לטייס!". שיבוש הומוריסטי אחר בסיסמה נמצא במערכון "חִסכו ואִמצו" של הגשש החיוור, ובו נאמר "הטובים לטַיִח". עוד גרסה הומוריסטית נמצאת בשם שבחר דני סנדרסון לאלבום אוסף של שיריו מ-1992: "הטובים לטייס – נבחרת שירים". בשיר "שם צפרדע" מ-2010 של הקלת אלמנה שחורה מופיעה פרפרזה על המשפט והמשכו: "איך הטובים לטיס- הפקידות למפקדים[?]"

מחברות לספרות (הוצאת ספרים)

מחברות לספרות היא הוצאת ספרים שפעלה ביישוב ובישראל בשנים 1940–1973, ושבה לפעול בשנת 1988 במסגרת הוצאת זמורה-ביתן.

מסורת (יהדות)

המסורת היהודית היא מערכת של תרבות – מנהגים, טקסים, דעות ואמונות, תורה שבעל פה, מנהגים קדומים, מנהגים דתיים, חוקים שנמסרו מאב לבן, נוהג חוזר, ערכים וכללי התנהגות שנמסרו מדור לדור ביהדות. בנוסף לדברים אלה המשותפים עם שאר המסורות, כוללת היהדות גם את כתבי הקודש: התורה, הנביאים והכתובים והתורה שבעל פה. בתנ"ך, המעמד המכונן של התהוות עם ישראל הוא מתן תורה, כשלפניו ואחריו אירועים היסטוריים משמעותיים נוספים: יציאת מצרים וכיבוש הארץ. הכינוי הנפוץ לעם ישראל הוא "עם הספר" (שמקורו בקוראן), מבטא את הייחודיות שבמסורת היהודית המושתתת בעיקרה סביב התנ"ך.

משה הדר (פומי)

משה הדר (פומי) (אוגוסט 1926 - 28 בנובמבר 2015) היה עיתונאי, עורך, תסריטאי ואיש פרסום, אחד מוותיקי חיל האוויר הישראלי וממעצבי תדמיתו.

פרס ביאליק

פרס ביאליק לספרות יפה ולחכמת ישראל הוא פרס ספרותי המוענק ליוצרים בתחום ספרות יפה וחכמת ישראל, על ידי עיריית תל אביב-יפו. הפרס מוענק בהתאם להחלטת מועצת העיר, החל משנת 1933 במלאת 60 שנה למשורר חיים נחמן ביאליק. הפרס נוצר לשם מתן כבוד והוקרה לביאליק, אשר מיום עלותו לארץ, בחר בתל אביב כמקום יצירתו והשפיע רבות על חייה התרבותיים.

פרס טשרניחובסקי

פרס טשרניחובסקי לתרגום מופת הוא פרס המוענק על ידי עיריית תל אביב-יפו. הפרס נקרא על שם המשורר שאול טשרניחובסקי, בהתאם להחלטת מועצת העיר משנת 1942. טשרניחובסקי השתתף בניסוח תקנון הפרס ואף נכח בחלוקתו הראשונה בשנת תש"ג-1943.

הפרס מחולק לשניים: פרס אחד לתרגום מופת בשטח הספרות יפה, והפרס האחר לתרגום מהספרות המדעית.

בעקבות רפורמה בחלוקת הפרסים העירוניים של העירייה, הפרס מחולק מדי שנתיים.

פרס רופין

פרס רופין הוא פרס חיפאי לספרות, על שם ארתור רופין ולזכרו. הפרס הוענק לראשונה בשנת 1945.

שמואל הוגו ברגמן

פרופ' שמואל הוגו ברגמן (25 בדצמבר 1883, פראג – 18 ביוני 1975, ירושלים) היה פילוסוף ישראלי יליד פראג, מאנשי הרוח הבולטים של הציונות, והרקטור הראשון של האוניברסיטה העברית בירושלים.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.