נתן יונתן

נתן יונתן (23 בספטמבר 1923 - 12 במרץ 2004) היה משורר ישראלי. פרסם בחייו תשעה קובצי שירה (לא כולל לקטים), ארבעה ספרי שירים, סיפורים לילדים ונוער וספר סיפורת אחד. עסק גם בתרגום שירה מיידיש לעברית. שיריו תורגמו לשפות רבות, ורבים מהם הולחנו והוקלטו על ידי מבצעים רבים. עם שירי הזמר הידועים שלו נמנים "הרדופים ליד החוף","שיר ארץ", "נאסף תשרי", "חופים", "האיש ההוא", "החול יזכור", "דוגית נוסעת", "כמו בלדה", "יש פרחים" ו"שיר אהבה ישן" ("אניטה וחואן").

נתן יונתן
Natan Yonatan
תמונה זו מוצגת בוויקיפדיה בשימוש הוגן.
נשמח להחליפה בתמונה חופשית.
שם לידה נתן קליין
עיסוק משורר, סופר, מתרגם
לאום יהודי
תחום כתיבה שירה, סיפורת, ספרות ילדים, תרגום
נושאי כתיבה ארץ ישראל, המולדת, געגועים, המקורות, שכול
יצירות בולטות חופים, האיש ההוא
הושפע מ אברהם שלונסקי
www.natanyonatan.com
פרסים והוקרה פרס ביאליק, פרס זאב, פרס אקו"ם
נתןיונתן
שולחן עבודתו של המשורר
PikiWiki Israel 10493 natan yonatan square yehud
כיכר נתן יונתן ביהוד

תולדות חייו

נולד בשם נתן קליין בקייב, ברית המועצות (כיום בירת אוקראינה), למשפחה אמידה. בגיל שנתיים עלה לארץ ישראל עם הוריו, יונה ולאה. מאוחר יותר שינה את שם משפחתו ליונתן - צירוף שם אביו עם שמו. תחילה התגוררה המשפחה בקיבוץ גבעת השלושה, לאחר מכן בפתח תקווה, ובשנת 1935 נמנתה עם חלוצי המתיישבים במושב "בהדרגה" ששמו שונה לאחר מכן ל"מעש". כחניך בתנועת הנוער "השומר הצעיר" הצטרף ב-1945 לקיבוץ שריד, ובו התגורר 46 שנים, עד 1991.

נוף ילדותו ניכר היטב בשיריו, ומרכיבים שונים שלו מככבים ביצירתו. כך, לדוגמה, מוצאים התייחסות למבצר אנטיפטרוס ולמקורות הירקון בשירו "פתיחה אפשרית לאפילוג" (1980):

חַיַּי עָבְרוּ בֵּין הֲרִיסוֹת מִבְצָר עַתִּיק עַל מֵי הָעַיִן
לִשְׂדוֹת קוֹצִים וּבָרָקִיעַ הֵאִיר כּוֹכָב אֶחָד בָּהִיר
שֶׁקָּרָאתִי לוֹ בְּשֵׁם...

למד בבית הספר העממי פיק"א בפתח תקווה ולאחריו בתיכון מחוזי חקלאי גבעת השלושה. בפסח 1942 השתתף כמדריך במסע למצדה כאשר מספר חניכים שלו נספו באסון המטיילים בעין גדי ויונתן חיבר, שנה לאחר מכן, את טקסט הגלעד לזכרם.[1]

בשנת 1940, בגיל 16, פרסם את שירו הראשון, "כשספינות הולכות הימה". השיר עסק בסוגיה הכאובה של ההעפלה והוקדש במיוחד למעפילים בספינה "אטלנטיק". השיר פורסם ב"על החומה", העיתון של "השומר הצעיר" בעריכת משה שמיר. בראיון עם חיים גורי בעיתון "על המשמר" בשנת 1980, סיפר על השיר:

"זאת הייתה תקופה שבה הייתה לשלונסקי השפעה דומיננטית עלי... אבל היה משהו בתוכי שגונן עלי, שלא עשני אפיגון לשלונסקי... בכלל אני חושב שהטון המינורי שלי נשאר מאז... והמשפט (חותם את שירו הראשון לעיל) 'לבבות בוכים עם ערב, ארובות עשן כבות / כשספינות הולכות הימה, הן אינן שבות' מלווה אותי כל הזמן".

ספר שיריו הראשון, "שבילי עפר", יצא לאור ב-1951, ועד מותו פרסם כשלושים ספרים, בהם תשעה קובצי שירה (לא כולל לקטים), ארבעה ספרי שירים וסיפורים לילדים ונוער, קובץ סיפורים למבוגרים וכן מבחרי שירים שתרגם מיידיש משל איציק מאנגר, דורה טייטלבוים, פרץ מרקיש, לייב קויטקו, איציק פפר, דוד הופשטיין ואחרים. לאחר מותו ראו אור אנתולוגיה מכל שיריו (2004) אותה הספיק לערוך בעצמו, מהדורה דו-לשונית של שיריו המתורגמים לאנגלית (2005) וקובץ שירים מעיזבונו של יונתן (2007).

נתן יונתן רכש את השכלתו הגבוהה באוניברסיטה העברית בירושלים ולאחר מכן באוניברסיטת תל אביב, בה קיבל תואר מוסמך בספרות כללית. כמו כן השתלם באוניברסיטת אוקספורד. הוא לימד במכללת אורנים, במכללת לווינסקי, באוניברסיטת חיפה ובבתי ספר תיכוניים. כיהן במשך 27 שנים (1971-1997) כעורך ראשי בהוצאת "ספרית פועלים". בין התפקידים הציבוריים שמילא: חבר מליאת רשות השידור (1981-1984), יו"ר אגודת הסופרים העבריים בארץ ישראל (1983-1984) ונשיא האגודה (1995-1999). בשנותיו האחרונות היה "משורר אורח" במערכת החינוך, ונפגש במסגרת זאת עם מאות תלמידים מכל רחבי ישראל, הנחה סדנאות לכתיבה יוצרת בבית אריאלה, בבית הסופר, ועוד. הרבה בהרצאות בנושאי הספרות העברית בקהילות יהודיות ובאוניברסיטאות ברחבי העולם ושימש כנציג הסופרים בכנסים ובמפגשים בינלאומיים רבים.

שיריו של יונתן תורגמו ללשונות שונות וראו אור באנגלית, ביידיש, בערבית, ברוסית, בספרדית, בפורטוגזית, בצרפתית, בגרמנית, בהולנדית, בבולגרית, בווייטנאמית ובסינית. הוא זכה בפרסים ספרותיים רבים, ובהם פרס ראש הממשלה לסופרים עבריים, פרס נוצת הזהב של אקו"ם על מפעל חיים, פרס אוניברסיטת בר-אילן, ובפרסים הבאים: פרס ביאליק, פרס למדן, פרס זאב, פרס פיכמן, פרס ברנר, פרס אלתרמן ועוד.

בתחילת שנות ה-40, בקן השומר הצעיר בפתח תקווה, הכיר את צפירה שה-לבן. ב-1945 עברו השניים לקיבוץ שריד וכעבור שנתיים נישאו. בראשית שנות ה-60 נשלחו בני הזוג לשליחות בארצות הברית מטעם הסוכנות היהודית. בנם הבכור ליאור נולד ב-1952, בנם השני, זיו, נולד ב-1961. בנו ליאור נפל במלחמת יום הכיפורים בהיותו מפקד מחלקת טנקים בצפון תעלת סואץ והוא בן 21.[2] נפילתו של בנו ליאור העמיקה ביונתן כאב שהכה בו עד יום מותו (עליו גם כתב שירים רבים, ראו בפרק על יצירתו).

בשנות השמונים עבר יונתן לחיות עם נילי כרמל, וגידל עמה את בתה מנישואיה הקודמים נטע (נולדה ב-1968) ואת נכדה תום (נולד ב-1988).

נתן יונתן נפטר ב-12 במרץ 2004, לאחר מחלה. הוא נטמן בחלקת ההורים השכולים בבית הקברות קריית שאול. ביום קבורתו יצא לאור הספר "שירים בכסות הערב", מבחר מכל שיריו, שהפך במהרה לרב-מכר.

ליד ביתו ביהוד, שם התגורר בשנותיו האחרונות, נקראה כיכר על שמו. בכיכר ניטע עץ ערבה בוכיה המוזכר בשירו "האיש ההוא", במילים: "...איפה ישנם עוד אנשים כמו האיש ההוא, אשר היה כערבות הבוכיות...". ב-1 בספטמבר 2010 נוסד בית ספר יסודי הקרוי על שמו בעיר מגוריו פתח תקווה.

קווי יסוד לשירתו

מאפייני שירתו[3]

במשך כל שנות פרסומה (19402004), שירת נתן יונתן עברה שינויים מרחיקי לכת, הן בפרוזודיה ובצורת השיר, הן בעיצוב הדיוקן הלירי, הן ביחסי הדובר לעצמו ולנמעניו והן בתפיסת הפונקציה השירית בכללותה. אך עם זאת, נותרו בה יסודות עקביים המתבטאים הן בצורה והן בתוכן. מבחינת הצורה שומרים שיריו על הבעתו הנקייה והבהירה. הריאליה שלו מתמקדת במספר מראות אופייניים: מרכיב המים (ים ונחלים), מרכיב המדבר והשממה, הכפר והדרכים, ובזמנים נבחרים – הערב והסתיו. עצם ההתמדה בהם במשך 60 שנות שירה מעידה על האותנטיות שלהם. הזיקות האנושיות בשיריו (החברתיות והארוטיות גם יחד) מצביעות על צורך המשורר להתנחם במגע עם בני האדם. שירת נתן יונתן נאחזת בבריות, דווקא מתוך מודעות מלאה לארעיות הקיום האנושי. לכן לא נמצא בה מרירות אנטי-חברתית שהפכה רווחת בשירה העברית מאז שנות החמישים, אלא דווקא מאמץ לגשר, ליצור קרבה ושיתוף למרות הקושי. גורמים אלה משמשים "הצלה" או "נחמה" אל מול נקודת התורפה הקיומית, הנגזרת מכוח החלופיות. אפשר לומר, שבשירתו של יונתן הגורם הראשוני במעלה הוא המודעות לחליפת הזמן, וכי הגורמים המצילים הללו נגזרים ממנו. יונתן עצמו ניסח זאת הן בשפה יומיומית בראיון מאוחר: "יש התנחמות ביופי הנצחי, בדברים הנשארים אחרי", והן במספר רב משיריו, כגון בשורות הבאות מהשיר "הפלגה" (1984):

...הַזְּמַן אוֹזֵל וְכָלֶה. בִּנְקִיקֵי הַחוֹף מַקְצִיף וְרוֹתֵחַ הַגַּל.
גַּם בְּאוֹקְטוֹבֵּר הַשָּׁנָה מַשְׁחִיר הַזָּהָב עַל הַיָּם
מָה לַעֲשׂוֹת בְּכָל זֶה אֵיךְ בָּאִים אֶל דּוּמִיַּת-הַסִּפְרִיָּה
אֶל מִפְרְצֵי הַשֶּׁקֶט הַלְּבָנִים לְחַפֵּשׂ נִחוּמִים בְּכִתְבֵי חֲכָמִים

...

אֶת עַצְבוּת הַלַּיְלָה הָאַחֲרוֹן לְהַמְתִּיק בְּשָׂפָה זָרָה
לְבַקֵּשׁ הַצָּלָה עַל קֶרֶשׁ צָף שֶׁל מִלָּה.
לְהִשָּׁאֵר קֶצֶף עַל מַיִם רַבִּים
כְּמָשׁוֹט לְהִנָּעֵץ בַּחוֹל
לְהַלְבִּין רָחוֹק
כַּחֲצָבִים.

גם מבחינת התשתית הלשונית והתרבותית ניכרת עקביות רבה לאורך יצירתו של נתן יונתן: המקורות שעליהם נבנית השירה תמיד נוכחים בשיר, אם בציטוט ישיר או אם בוואריאציות של הרמזים. המקורות הם בראש ובראשונה – המקרא, ובמיוחד ספר קהלת. לצד המקור העברי בולטת ספרות יוון הקלאסית ובמיוחד הומרוס והרקליטוס, כאשר בין שני העולמות אין כל מתח. בשניהם מודגש היסוד המימי – סמלי הנהר, הנחל והים כגילומי הזמן והנצח, וזו כנראה הסיבה לקשר העמוק שבין משורר עברי עכשווי לבין מקורות כה קדומים.

התמורות בשירת יונתן לא היו עניין פתאומי ומפתיע ולא התרחשו ב"קפיצות" בין אופנות משתנות, כי אם בהבשלה איטית ומבוקרת, מתוך צורך עצמי ומתוך קשב לחידושי הפואטיקה בתקופה הנסערת ביותר של השירה הישראלית החדשה. היה זה תהליך מצטבר של ניסיון שירי, המשתכלל והולך מתוך עצמו, ובה בעת נפתח לקלוט השפעות המתאימות לו מבחוץ. בדיעבד, ניכר קו ההתפתחות מקובץ לקובץ כמאבק ממשי על פואטיקה אישית ועצמית.

תמורות אלו חובקות שני תחומים, השלובים זה בזה: מעבר מפרוזודיה מדודה וסגורה אל מבנים פתוחים וגמישים מציין פריקת עול של אסכולה סמכותית ורבת הישגים, וכן סילוק של מעצורים פנימיים. כתוצאה מכך, מתחדשים גם הנושאים ונעשים אישיים יותר. כלומר, ההשתחררות ממסגרות של חריזה ומשקל נותנת חופש גם להבעה ולחשיפה אישית. יש כאן ממש נוסחה: ככל שהשירים חופשיים יותר מבחינה צורנית ופרוזאיים יותר מבחינת הלשון, כך הם גמישים יותר, נכונים יותר להבעות אישיות ולווידויים ליריים.

מקורות ההשראה לשיריו

שירתו של יונתן ספוגה בנופי טבע ארץ ישראליים ומלאים אהבה לאדמה ולמולדת. שירים רבים שלו הם שירי געגועים לארץ, והם נכתבו בתקופות בהן היה בשליחויות שונות בחוץ לארץ.

מקור השראה מרכזי נוסף של יונתן הם המקורות בכלל והתנ"כיים בפרט. גיבורי התנ"ך מככבים ברבים משיריו באופן מתוחכם ומשמשים רובד נוסף של משמעויות לשיר. בשנת 1998 יונתן אף כינס 30 שירים בהשראת המקרא והאגדה בקובץ "שירים על ספר הישר". בין הדמויות המקראיות החביבות על יונתן: איוב, יונה וקהלת. על ספר קהלת אמר: "בי הייתה ואף מתחזקת קרבה רגשית, רוחנית, כמעט אישית אל קהלת, ורבים משירי כתובים בהשראתו". דוגמה מובהקת לשיר כזה היא השיר "קהלת מביט בשולמית":

קֹהֶלֶת מַבִּיט בַּשּׁוּלַמִּית
לְעֵת יַיִן-שֶׁל-עֶרֶב
נַפְשׁוֹ יוֹצֵאת אֵלֶיהָ וְנִבְהֶלֶת
וְיָדוֹ הָעֲיֵפָה מוֹחֶקֶת
שׁוּרָה אַחַר שׁוּרָה מִתּוֹךְ
הַפֶּרֶק הָאַחֲרוֹן שֶׁלּוֹ, קֹהֶלֶת.
הוּא מַבִּיט וּמַבִּיט
נַפְשׁוֹ נִמְלֵאת חֲשֵׁכָה וָטַל
רְסִיסֵי לַיְלָה נוֹצְצִים
בְּעֵינֶיהָ שֶׁל הַשּׁוּלַמִּית
וְקֹהֶלֶת מַבִּיט.

בשירתו של נתן יונתן תופס השכול מקום נכבד, ועשרות משיריו הוקדשו לבנו ליאור ולחברים ומכרים נוספים שנפלו במלחמות השונות. בין השאר כתב בשיר "גל אחרון":

...וַאֲנִי בְּכָל כּוֹחִי נֶאֱחָז
בְּפֵרוּר זִכָּרוֹן
מְכַוֵּן אֶת הַלֵּב לַמָּקוֹם
שֶׁבּוֹ רְאִיתִיהוּ עוֹזֵב
בַּפַּעַם הָאַחֲרוֹנָה
הָעֶצֶב שֶׁהָיָה בְּעֵינָיו
מַפְנֶה אֵלַי אֶת גַּבּוֹ
עוֹלֶה עַל רִכְבּוֹ
עוֹזֵב אֶת הַבְּלָמִים
וְהַכְּלִמָּה שׁוֹבֶרֶת אוֹתִי
לְעוֹלָמִים.

או בשיר "איש מביט בבנו":

אִישׁ מַבִּיט בִּבְנוֹ
וְרוֹאֶה בְּעֵינוֹ אֶת מָה שֶׁהָיָה
וּמָה שֶׁהִנּוֹ וּמָה שֶׁיִּהְיֶה כְּשֶׁהוּא
עַצְמוֹ כְּבָר אֵינוֹ
וְכָל הַמַּרְאֵה הַזֶּה אֵיךְ כָּבָה
כְּמוֹ בְּמַכַּת-רַעַם
וּמִי יָמֹד אֶת יְגוֹנוֹ
אִם הוּא כְּשֹׁרֶשׁ עֵץ
אוֹ הוּא כַּאֲמִירוֹ
...
וְרַק אָב וּבְנוֹ הוֹלְכִים
שְׁנֵיהֶם יַחְדָּו
וְלֹא אֵשׁ וְלֹא עֵצִים
וְלֹא שֶׂה וְלֹא שׁוֹפָר
וְלֹא הָיְתָה עוֹד כָּאַהֲבָה הַהִיא
עַל עָפָר.

רבים מייחסים בטעות שירים אחדים של יונתן לנושא האבדן, אף שנכתבו לפני האסון, במידה מסוימת של חוש נבואי, כפי שהגדיר זאת יונתן בעצמו. כך, למשל, "עוד שיר על אבשלום" הכתוב כהספד של אב על בנו, נכתב שלוש שנים לפני המלחמה. השיר המולחן "זמר לבני" שהולחן והוקלט על ידי שלמה ארצי לאחר נפילת הבן, נכתב כשהיה ליאור רק בן 3. שיר נוסף המיוחס בטעות לשכול הוא "החול יזכור" המדבר על אובדן "הנעורים שבאו פתע אל סופם" ולא על אובדן החיים (כך העיד המשורר עצמו בראיון רדיופוני). השיר "שני אלונים" מוקדש כיום לליאור יונתן ולחברו אמנון שפירא,[4] שנפגע אף הוא בתחילת המלחמה ונפטר כשבועיים לאחר מכן, אך למעשה פורסם בעיתון "משמר לילדים" כבר ב-9.12.1958.[5]

מקומו של נתן יונתן בזמר העברי

לאחר נתן אלתרמן וחיים נחמן ביאליק, נתן יונתן הוא המשורר המולחן ביותר בזמר העברי. קרוב למאתיים שירים שלו זכו ללחנים, חלקם לכמה לחנים שונים. כמה משיריו הפופולריים זכו אף לעשרות ביצועים של זמרים והרכבים שונים (על פי אקו"ם: "אניטה וחואן" זכה לכ-80 ביצועים, "חופים" - לכ-50).

מן הראוי לבצע הפרדה בין שתי חטיבות של שירים מולחנים של נתן יונתן:

  • האחת כוללת בעיקר מילים שכתב בצעירותו ללחנים הרוסיים ששימשו מנגינת רקע לילדותו: אותם שרו לו הוריו, אותם שר בתנועת הנוער ומהם שאב השראה. ביניהם נמנים "דוגית נוסעת", "על ענפי שיטה", "שאון התותחים נדם", "טוב ללכת בדרכים" ועוד. המנגינה המקורית של האחרון נכתבה במקור כ"קנטטה לסטלין" על ידי ל. רבוצקי והשידוך בינה לבין מילותיו העבריות של יונתן נעשה בזכות רעייתו דאז צפירה, שהייתה מורה למוזיקה בקיבוץ בו התגוררו. אפשר לקרוא לשירים הנכללים בחטיבה זו כ"פזמונים" שנכתבו כמעין תחביב, ומטרתם העיקרית הייתה חברתית-חינוכית: לשיר אותם בתנועה, ללמדם בשיעורי מוזיקה בבתי-הספר וכו'. מכל מקום, אין לראות בשירים הללו מייצגים את שירתו הקאנונית והמאוחרת של יונתן, ומכאן הצורך בהפרדה.
  • החטיבה השנייה נוגעת לשירים שנכתבו כשירה לירית לכל דבר, והולחנו מאוחר יותר. בהמשך דרכו כמשורר, שיריו של יונתן זכו לאהבתם של מלחינים מהשורה הראשונה, ובזכות כך הופצו לציבור הרחב, והפכו לנכסי צאן וברזל של החברה הישראלית.

המלחין הבולט ביותר בשיתוף הפעולה שלו עם נתן יונתן הוא חברו נחום היימן, שהלחין עשרות שירים שלו. בין הלחנים המוכרים של היימן למילות יונתן: "אניטה וחואן" (שנקרא במקור "רומנסה" או "שיר אהבה ישן"), "חופים הם לפעמים", "החול יזכור", "שירים עד כאן" ועוד.

גידי קורן הלחין אף הוא שירים רבים למילות יונתן, ובהם: "כמו בלדה" ("אם זר קוצים כואב"), "אם העולם", "שני אלונים", "בסוף הדרך" ועוד. להקת "האחים והאחיות", שהקים קורן ב-1971, הוציאה אלבום משיריו של יונתן, קיימה שיתוף פעולה הדוק איתו לאורך השנים והקליטה שירים נוספים שלו במהלך שנות פעילותה. בשנת 2004 התאחדה הלהקה ובהופעותיה חלק נכבד הוקדש לשיריו.

שלמה ארצי הלחין כמה שירים של יונתן, לאחר שנפגשו בתחילת שנות ה-70 וארצי קיבל מיונתן ספר שירים שלו. בין השאר הלחין את "הרדופים ליד החוף", "זמר לבני", "האיש ההוא", "רק עלה" ועוד. שירו "האיש ההוא" הפך להמנון אחרי רצח יצחק רבין. יונתן כתב את השיר כבלדה אוטוביוגרפית על עצמו, על חייו ומותו, מעל שלושים שנה קודם לכן, והוא שויך לאורך השנים על ידי הציבור והתקשורת לדמויות מרכזיות שהלכו לעולמן, כגון יצחק שדה ויגאל אלון. לאחר רצח רבין, הקדיש אותו נתן לראש הממשלה המנוח, שהיה מכר קרוב שלו ובן דורו.

גם סשה ארגוב הלחין כמה משיריו של יונתן, ובהם "אל הנירים האפורים", "מילים", "שיר ארץ", "שיר אהבה" ועוד. נתן יונתן זכה, כאמור, לחיבתם של מלחינים רבים נוספים, בהם ידועים כמו צביקה פיק ("השנים שחלפו", "נאסף תשרי", שנכתב על ידי יונתן כשיר קינה אישי על פי שירו של שמואל הנגיד, שנפתח במילים "מת אב ומת אלול"), מוני אמריליו ("יש פרחים", "לכל אחד ירושלים"), יאיר רוזנבלום ("היה לנו הכל") אך גם צעירים כמו מיקה קרני ("כל קיץ") ורמי גורן ("צלילי קסטה רחוקים" המוכר כ"פלורידה").

בין הזמרים שהרבו לבצע משיריו: חוה אלברשטיין, חני ליבנה, רונית אופיר, יזהר כהן ושלמה ארצי.

פרופ' יגאל שוורץ אמר על שירי יונתן:

"הוא איפשר גם למי ששירה אינה התחום הטבעי שלו להיות חלק ממנה. אין שום מקום אחר שבו יש חיבור כל-כך אינטנסיבי בין שירה למוזיקה פופולרית. יונתן עשה חיבורים חשובים בין חוויות של טיולים על החוף, ארץ-ישראל היפה, חוויות התבגרות, מלחמות ושירים לבנו ליאור. הוא הצליח להלך על החבל הדק שבין סנטימנטליות ונאיביות לבין הגבוה, ואיפשר את שני העולמות".

שאלת ההתקבלות

בניגוד לאהדת הקהל הרחב, המלחינים והזמרים ובמידה רבה גם התקשורת, לא זכה יונתן להכרת הממסד האקדמי והביקורת הספרותית. בכל הנוגע לאקדמיה, החוגים לספרות והמבקרים - שירתו לא קנתה לה מעמד גבוה במיוחד, לא נלמדה באוניברסיטאות ובבתי הספר ולא זכתה להתייחסות מיוחדת במדורי הספרות. בנוסף לכך, לדעת רבים היה ראוי יונתן לפרס ישראל אף כי לא זכה בו.

לאורך השנים תמיד הפרידו אותו גם ממשוררים בני דורו ואלה הקרובים אליו בתפיסותיהם ובשירתם. האקדמיה מעולם לא הכירה בו כממשיך דור אלתרמן-שלונסקי-גולדברג או כשייך לאסכולת זך-עמיחי-רביקוביץ ואחרים, ובמידה רבה בצדק.

יונתן אכן לא יצר מהפכה בזירת השירה כשלונסקי, לא כתב כתיבה פוליטית כאלתרמן ולא מרד בדור הקודם לו כזך. כתיבתו הייתה מאז ומעולם מינורית, אף פעם לא ביקשה לזעזע, ואפשר שזו הייתה מכשלתו העיקרית. מן הצד השני, אפשר שדווקא בזכות עובדה זו התקבל באהבה כה רבה על ידי הציבור הרחב.

גם נסיבות שונות הקשורות למסלול היצירה שלו, שחלקן הן יד המקרה וחלקן נובעות מאופיו האישי - אפשר שיש להן חלק בעניין זה. כך, למשל, ניתן לומר ש"החמיץ" את המהפכה הפואטית של "חבורת לקראת" (או שאולי מלכתחילה אופיו לא זימן אותו לכך) ובעצם לקח לו זמן רב יותר מלבני דורו להתנתק מאסכולת הכתיבה השלונסקאית ולהתחיל לפתח את הקו הפואטי האישי שלו.

כך, בעוד ספרי השירים הראשונים של חבורת "לקראת": משה דור, דוד אבידן, משה בן-שאול, אריה סיון, יהודה עמיחי ונתן זך - שהחלו להנהיג סגנון חדש - פורסמו בשנת 1955 (חבורת "לקראת" התגבשה בשנים 54–1952) והמתקפה הידועה של זך על אלתרמן התרחשה ב-1960, הספר הראשון של יונתן שהחל לנטוש את הקו השלונסקאי היה "שירים לאורך החוף" ב-1962 שכלל עדיין ערבוביה של שירים "ישנים" מול "חדשים".

אולם לאוהבי שירתו של יונתן לא הייתה סיבה להצר על כך. יש הטוענים ש"פיגור" זה מנע ממנו את פרס ישראל המיוחל, אולם דווקא התפתחות איטית, לא מתוקשרת, נטולת מרפקים זו, היא שאפשרה את צמיחת הקו הייחודי והאישי שלו, שמתיישב עם אישיותו.

לבטים פואטיים אלה מצאו לעצמם ביטוי, כצפוי, גם בשירים עצמם. כך, במעין תגובה-עצמית לשיר "החורף חורש את הים" מספרו הראשון ("שבילי עפר", 1951), פרסם יונתן בספרו "שירים לאורך החוף" מ-62 את השיר "שוב החורף חורש את הים". השיר הראשון כתוב בנוסח שלונסקאי מובהק, הן מבחינה צורנית - חמישה בתים מרובעים (שניים מהם בפיצול שורות) עם הקסמטר אנפסטי וחריזה מסורגת, חרוזים מודרניסטיים עשירים (כגון: לשמיים/חכמה היא) והן מבחינה תוכנית: שיר מז'ורי המתייחס לגיבורי המיתולוגיה היוונית ולחולשה האנושית, וכולל משפטים קודרים בנוסח "כמו אחרית הימים, וכאז, משחירות אוניות על המים" שאינם אופייניים ליונתן המאוחר. בתשובה לשיר זה, כאמור, כותב יונתן את "שוב החורף חורש את הים", שיר מאוד שונה, הן פורמלית הן תמטית, העוסק בעצם במהפכה השירית שיונתן מרגיש כמו נקלע אליה בלית ברירה:

שׁוּב הַחֹרֶף חוֹרֵשׁ אֶת הַיָּם
לֹא שָׁכַחְנוּ כָּל מָה שֶׁהָיָה
אַךְ נַתְחִיל מֵחָדָשׁ לְשׁוֹרֵר.

אִם נוּכַל כַּמּוּבָן אִם נוּכַל
בֵּינְתַיִם דְּבַר-מָה פֹּה עָבַר
וְשָׁרִים כָּאן בְּאֹפֶן אַחֵר...

יש הטוענים כי גם לפופולריות הרבה לה זכו שירי הלחן של יונתן - תחילה המילים שחיבר ללחנים רוסיים ולאחר מכן שירי הספר שלו שהולחנו - יש חלק בסיווגו על ידי האקדמיה כ"פזמונאי" שלא ראוי ליחס של משורר. תרמה לכך גם פתיחותו האישית למלחינים ולהלחנה, והנכונות שלו אפילו לבצע שינויים מינוריים בשיריו על מנת שיוכלו להיות מולחנים. כך למשל נמצא חילופי גרסאות בשיר "חופים" בין גרסת הספר המקורית לבין גרסה המולחנת והמושרת בפי כל, אותה ערך יונתן תוך כדי עבודה עם חברו המלחין נחום היימן, על מנת לאפשר חיבור בין השיר המוכן לבין מנגינה מוכנה שהביא היימן:

מקור:

חוֹפִים הֵם לִפְעָמִים גַּעֲגוּעִים לְנַחַל שֶׁאָהַב.
יֵשׁ בַּמְּקוֹמוֹת שֶׁלָּנוּ נַחֲלֵי אַכְזָב;
רָאִיתִי פַּעַם חוֹף
שֶׁעֲזָבוֹ הַנַּחַל וּשְׁכֵחוֹ
וְהוּא נִשְׁאַר עִם לֵב שָׁבוּר שֶׁל אֲבָנִים וְחוֹל.
גַּם הָאָדָם יָכוֹל
שֶׁיִּשָּׁאֵר נָטוּשׁ וּבְלִי כּוֹחוֹת
כְּמוֹ הַחוֹף.

מולחן:

חוֹפִים הֵם לִפְעָמִים גַּעֲגוּעִים לְנַחַל.
רָאִיתִי פַּעַם חוֹף שֶׁנַּחַל עֲזָבוֹ
עִם לֵב שָׁבוּר שֶׁל חוֹל וָאֶבֶן.
וְהָאָדָם, וְהָאָדָם הוּא לִפְעָמִים גַּם כֵּן יָכוֹל
לְהִשָּׁאֵר נָטוּשׁ וּבְלִי כּוֹחוֹת
מַמָּשׁ כְּמוֹ חוֹף.

לא ברור מדוע לא זכה יונתן לאותה הפרדה לגיטימית בין פזמונים לבין שירים לה זכה למשל אלתרמן, שכתב כידוע מאות פזמונים במהלך הקריירה שלו (בעיקר לתיאטראות הסאטיריים השונים) ובכל זאת לא הוטל ספק בהיותו משורר לירי לכל דבר. במקרה של יונתן, מעריציו טוענים כי האקדמיה פסלה אותו באופן גורף, מבלי להתאמץ אפילו להכיר את שירתו המאוחרת, הקאנונית, השונה בתכלית משיריו המוקדמים, המולחנים. חלק מהמבקרים הבינו את טעותם רק לאחר מותו, והכו על חטא. מנחם בן התבטא ב"מעריב":

"זה קורה לי בפעם השנייה, אף כי מסיבות שיריות הפוכות: פעם לא הבחנתי בשירה בגלל רוב שיגעוניותה, פעם לא הבחנתי בשירה בגלל פשטותה. אבל ההחמצה נשארת אותה החמצה: משורר מת, ואני מגלה את מלוא יופיה של שירתו רק אחרי מותו. זה קרה לי עם יונה (וולך), ועכשיו זה קורה לי עם יונתן (נתן). משורר נפלא, ששירתו התחבאה מעיני רוב מבקרי השירה.
במשך שנים נחשב נתן יונתן למשורר פזמונאי, ואף על פי שאני נוטה בדרך כלל לבדוק דברים מחדש עם עצמי, הנחתי לדימוי הזה שלו להסתיר מפני את שירתו. השארתי את נתן יונתן במגירת השירה הפשטנית, ולא פתחתי אותה, בעיקר לא לעצמי".[6]

מספריו

  • שבילי עפר, מרחביה, ספרית פועלים, (1951) - (ספרו הראשון)
  • אל הנירים האפורים, איורים: רות שלוס, שירים לבני הנעורים, מרחביה, (1954)
  • אשר אהבנו, שירים, איורים: יחזקאל קמחי, מרחביה, (1957)
  • בין אביב לענן, סיפורים לבני הנעורים, צייר משה גת, (1959)
  • שבילי עפר/אשר אהבנו (מהדורה מאוחדת של 2 ספרים קודמים), מרחביה, (1960)
  • שירים לאורך החוף, איורים: יחזקאל קמחי, מרחביה, 1962
  • לילך מקבוצת אילנות, צילם: פטר מירום, סיפור לילדים, מרחביה, (1963)
  • שירי עפר ורוח, צייר יצחק גרינפלד, לבני הנעורים, מרחביה, (1965)
  • עד סוף הקיץ האינדיאני, איורים יחזקאל קמחי, רשמי מסע בארצות הברית, מרחביה, (1968)
  • שירים בערוב הים, ציורים יחזקאל קמחי, מרחביה, (1970)
  • עוד סיפורים בין אביב לענן, ציורים: רות צרפתי, סיפורים לבני הנעורים, תל אביב (1971) - זכה בפרס זאב לספרות ילדים ונוער.[7]
  • שירים (ליאור), ספרית פועלים, תל אביב, (1974)
  • אבנים בחשכה - Stones in the Darkness, אנגלית: ריצ'רד פלנץ' (1975)
  • שירים עד כאן, תל אביב, ספרית פועלים, (1979)
  • מבחר שירים, 1980-1940 (ספרון כיס), 1940-1980, תל אביב, (1982)
  • חופים - מבחר שירים מולחנים (כולל תווים), ירושלים: הוצאת כתר, (1983)
  • שירים אחרים, רישומים רוני רכב, תל אביב, (1984)
  • שירים על קו הרכס, תל אביב, זמורה ביתן, (1988)
  • שירים באהבה, מבחר שירי אהבה, תל אביב, ספרית פועלים, (1989)
  • שירים על אדמה ומים, מבחר שירי ארץ, ספרית פועלים, (1993)
  • רעול פנים הזמן, תל אביב, ספרית פועלים, (1995)
  • מלח ואור - מבחר שירים מתורגמים לבולגרית, ספרית פועלים, (1995)
  • חסד השירים, מבחר שירים על השירה, ספרית פועלים, (1996)
  • לקט שכחה ופאה, מבחר שירים, ספרית פועלים, תל אביב, (1997)
  • שירים על ספר הישר, מבחר שירים בהשראת המקרא והאגדה, תל אביב, אור עם (1998)
  • שירים בכסות הערב, מבחר, משכל, ידיעות אחרונות, (2004)
  • לחיות בתוך השיר - Within the Song to Live, עברית/אנגלית/CD אנגלית: ג'ניס רביבו ואחרים (2005)
  • שירים שנשארו - שירים מהעיזבון, תל אביב: ספרי חמד, ידיעות אחרונות (2007)
  • Apostar Al Tiempo - מהדורה דו לשונית עברית-ספרדית (ויסור, מדריד, 2008)
  • אל הנירים האפורים - הוצאה מחודשת (2010)
ספרים שערך

דיסקוגרפיה

לאחר מותו

לאחר מותו של יונתן נוסדו שני פרסים ספרותיים על שמו. האחד, מוענק מטעם אקו"ם ליצירה המוגשת בעילום שם בתחום השירה. השני, מטעם מרכז ההדרכה לספריות בישראל ובשיתוף עמותה שהוקמה לשימור מורשתו של המשורר, הוענק לראשונה בשנת 2009 למשורר ליאור שטרנברג.

זכויות היוצרים על יצירתו של יונתן הופקדה בידי אלמנתו, נילי כרמל יונתן ובינה לבין גורמים שונים העוסקים ביצירתו התגלעו מחלוקות קשות. בין השאר משום שבספר שיצא אחרי מותו היא שינתה את מילותיהם של חלק מהשירים.[8]

לקריאה נוספת

  • הלל ברזל, "נתן יונתן: תוגה ואהבה", מאזנים, ס"ד, 1990. (המאמר זמין לצפייה במאגר JSTOR דרך אתר הספרייה הלאומית, לאחר הזדהות ולאחריה כניסה לכתב עת כלשהו דרך המסך המוצג. הרישום לאתר הספרייה הוא חינם)
  • זיוה בן-פורת, "שיר ופזמון בשירת נתן יונתן", ליריקה ולהיט, 1989.
  • אורציון ברתנא, "הצופן המטאפורי והצופן החברתי", ידיעות אחרונות, פברואר 1984.
  • שלמה יניב, "מ'בניאס' עד ל'מנורת הנפט', הבלדות של נתן יונתן", טורא, 1992.
  • רחל פרנקל-מדן, "וגשם אין, עיון בסונטה 'אבן גבירול' של נתן יונתן", תרבות יהדות ספרד, תשנ"ד 1994.
  • צבי לוז, "אולי באחד הימים, עיון בשיריו של נתן יונתן", עלי-שיח, 22, תשמ"ד 1984.
  • צבי לוז, שירת נתן יונתן : מונוגרפיה, תל אביב : הוצאת ספרית פועלים, תשמ"ו 1986.
  • יונה בחור, "חשבתי שיופי יכול להגן עלינו", עיתון 77, 35, 1983.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ סיפורי ארץ ישראל - מצבות מדברות
  2. ^ נזכור את כולם, www.izkor.gov.il (באנגלית)
  3. ^ מבוסס על ספרו של צבי לוז, שירת נתן יונתן : מונוגרפיה, תל אביב : ספרית פועלים, תשמ"ו 1986.
  4. ^ נזכור את כולם, www.izkor.gov.il (באנגלית)
  5. ^ על מה נכתב השיר "שני אלונים"? - הבלוג של אורי הייטנר, Israblog
  6. ^ מנחם בן, מות הרומנטיקן האחרון, באתר nrg‏, 1 באפריל 2004
  7. ^ פרס זאב לתרצה אתר ולנתן יונתן, דבר, 3 בנובמבר 1972.
  8. ^ אביבה לוריהאשה שביקשה לעצור את הים, באתר הארץ, 25/01/2008
הקודם:
אבנר טריינין, אברהם ב. יהושע
פרס ביאליק לספרות יפה
במשותף עם ט. כרמי, פנחס שדה

1990
הבא:
ס. יזהר
12 במרץ

12 במרץ הוא היום ה-71 בשנה, בלוח הגרגוריאני (היום ה-72 בשנה מעוברת). עד לסיום השנה, נשארו עוד 294 ימים.

23 בספטמבר

23 בספטמבר הוא היום ה-266 בשנה (267 בשנה מעוברת) בלוח הגרגוריאני. עד לסיום השנה, נשארו עוד 99 ימים.

נקודת השוויון (שאורך היום והלילה בה הוא בדיוק 12 שעות) מתרחשת בחודש ספטמבר בדרך כלל בין היום ה-22 ליום ה-23 בחודש.

גבר הולך לאיבוד

גבר הולך לאיבוד הוא אלבום אולפן של המוזיקאי והזמר שלמה ארצי.

האלבום נחשב לאלבום ההתבגרות של ארצי, לאחר ארבעה אלבומים שנכשלו מסחרית ביקש ארצי מחברת התקליטים שלו (הד ארצי) הזדמנות נוספת ואחרונה בתנאי שהפעם הוא מחליט על הסגנון והחומרים. התוצאה הייתה אלבום שקט עם שירים אישיים של ארצי: "גבר הולך לאיבוד", "אל תוך העיר", "בלילות אני מתגעגע" ו"את מספרת". כמו כן נכללו באלבום ארבעה שירי משוררים: "רק עלה", "כמו ציפור" ו"האיש ההוא" של נתן יונתן ושיר אחד של שאול טשרנחובסקי - "את אינך יודעת".

שיר הנושא של האלבום היה הסמל לשינוי אותו הציג ארצי, למן נגינת הפסנתר הארוכה (של משה לוי) ועד מילות השיר המפותלות. הסגנון השונה והבוגר יותר של ארצי התקבל באהדה והיה לתחילת דרך חדשה עבורו. לימים הפכה שורת הפתיחה של השיר למטבע לשון בשפה העברית: "גבר הולך לאיבוד דרך מרפסת". בשנת 1992 סיפר ארצי בראיון לשמואל וילוז'ני שאת מילות השיר כתב באמצע הלילה על חוף הים של תל אביב.

שיר נוסף שהפך לסמל - "האיש ההוא" שיר שכתב המשורר נתן יונתן כבלדה אוטוביוגרפית על עצמו, השיר נוכס במהלך השנים לאישים שונים שהלכו לעולמם, בהם יצחק שדה ויגאל אלון. לאחר רצח רבין הקדיש נתן יונתן את השיר לזכרו. ביצוע של ארצי בעצרת שנערכה שבוע לאחר הרצח הפך למזוהה עם ימי האבל, ומושמע עד היום בימי הזיכרון ליצחק רבין.

בשנת 1993 הוציא ארצי את האוסף המשולש בו נאספים שירים מהאלבום "גבר הולך לאיבוד" והלאה, ובכך "הגדיר" את הדיסקוגרפיה שלו מחדש - התעלמות מכל האלבומים שהקדימו את "גבר הולך לאיבוד".

בשנת 1995 הוציא ארצי גרסה מחודשת וקצבית לשיר "גבר הולך לאיבוד". בשנת 2000 התפרסמה גרסה נוספת לשיר בשם "גברים הולכים לאיבוד", לצורך הקלטה זו גייס ארצי את דני סנדרסון, מיכה שטרית, קובי אוז, אריק סיני ודודו טופז, אשר מקריאים את מילות השיר. לאחר הוצאת האלבום "אהבתיהם" אמר ארצי כי בחר באנשים האלו מפני שהם מייצגים את הגבריות הישראלית על כל גווניה.

האחים והאחיות

האחים והאחיות היא להקה ישראלית אשר פעלה, בהרכבים שונים, משנת 1971 עד שנת 1983, וחזרה להתקיים בשנת 2002 עד 2010.

שני תחומי הזמר העיקרי איתם מזוהה הלהקה הם שירי ילדים ושירי משוררים עבריים, כגון זאב ז'בוטינסקי, נתן יונתן, נעמי שמר ויהודה עמיחי. עובדה זו הפכה את הלהקה לאחת מהלהקות האהובות על צעירים ומבוגרים כאחד במהלך שנות השבעים ואחריהן, ולבולטת בתחום הזמר עברי. הלהקה הוקמה ונוהלה על ידי גידי קורן, אשר הלחין מספר גדול מלהיטיה.

החול יזכור

החול יזכור הוא שיר מאת נתן יונתן שנכלל בספר שיריו "שירים לאורך החוף" (ספרית פועלים, 1962). השיר מזוהה בעיקר עם לחנו הנוגה של נחום היימן וביצועה של חוה אלברשטיין. "החול יזכור" היה השיר המושמע ביותר ביום הזיכרון בישראל בשנות ה-90 והאלפיים, ומקובל לחשוב עליו כשיר שכול וזיכרון, אף שבהקשרו המקורי ביקש המשורר, לדבריו, לבטא געגוע לקצם של הנעורים שחלפו.

חופים הם לפעמים

חופים הם לפעמים (ובחלק מקובצי שירה: חופים) הוא שירו של המשורר הישראלי נתן יונתן. ראה אור בין השאר באסופת שיריו מבחר שירים, 1980-1940.

השיר נכתב בעקבות טיול של המשורר באזור שפך נחל חדרה בשנת 1943; הוא הבחין כי מימי הנחל אינם מגיעים עד הים ונבלעים בחול מרחק קצר לפני קו החוף.[דרוש מקור] השיר הולחן על ידי נחום היימן. נתן יונתן שינה במקצת את מילות המקור כדי להתאימן ללחנו של היימן.

י"ט באדר

י"ט באדר הוא היום התשעה עשר בחודש השישי

בשנה העברית, למניין החודשים מתשרי, והוא החודש השנים עשר

למניין החודשים מניסן.

כמו בלדה

"כמו בלדה" (ידוע גם במילותיו הראשונות: "אִם זֵר קוצים כואב") הוא שירו של המשורר הישראלי נתן יונתן. אף שהשיר נכתב זמן קצר לפני מלחמת יום הכיפורים, בתודעה הציבורית קושר השיר ושירים נוספים אל אבל השכול על בנו של יונתן, ליאור, שנהרג במלחמת יום הכיפורים בסתיו 1973. הולחן על ידי המלחין והרופא גידי קורן.

השיר בלחנו של קורן נעשה אהוב מאוד, במיוחד אצל צעירים, וזכה לעיבודים וביצועים רבים, בין השאר על ידי להקת "האחים והאחיות", דודו זכאי, אייל גולן, שלומי שבת, נריה חובב ואחרים. לחן נוסף נכתב על ידי שלמה גרוניך. השיר בלחנו של גרוניך ליווה את סרטם התיעודי של נתן יונתן וחיים שירן, "ליאור", ששודר בטלוויזיה הישראלית.

לגעת ברוח

לגעת ברוח היא תוכנית ראיונות בהנחייתו של יואב גינאי בה מתארחים אושיות מכלל תחומי התרבות והבידור.

התוכנית נוצרה בערוץ 33 בשנים 2002‏-2006 ושודרה במקביל בערוץ הראשון.

האומן המתארח קובע היכן תצולם התוכנית על סמך הקשר האישי שלו למקום ומספר במהלך הראיון על מקורות ההשראה שלו, תהליכי היצירה וקטעים מסיפור חייו. במהלך התוכנית, משתתף אורח שאותו בחר המרואיין.

התוכנית "לגעת ברוח" נרכשה במלואה על ידי אוניברסיטת הרווארד.

בין המרואיינים היו אהוד מנור, חיים חפר, מנחם גולן, רבקה מיכאלי, צדי צרפתי, נתן יונתן, יפה ירקוני, איקא ישראלי, עמוס קינן, דן אלמגור, עלי מוהר, חנה מרון, עוזי חיטמן, נורית הירש, רות סירקיס, יזהר אשדות, אביהו מדינה, נחום היימן, רבקה זוהר, ירדנה ארזי, עדנה לב, יורם טהרלב, חיים גורי, ורדי כהנא, קרן אן, אילנית, דוד רובינגר, נעמי רגן, נתן זך, ג'ו עמר, חיים באר, זאב רווח, ליעד שהם, אסתרית בלצן, אבי טולדנו, חני נחמיאס, דני ליטני, ישראל יצחקי, עדי נס, אושיק לוי, אסא כשר, שייקה לוי, גלילה רון־פדר-עמית, מיכה בר-עם, אהובה עוזרי, ניסים אמון ורונה קינן.

לכל החברים מהמסע מים אל ים

לכל החברים מהמסע מים אל ים הוא אלבום של הזמר והמוזיקאי שלמה ארצי משנת 1974.

האלבום הוקלט בעקבות מלחמת יום כיפור בה השתתף ארצי כאיש בידור שעבר ממוצב למוצב ובכך חווה את התרסקותה של האופוריה הישראלית ואת קרבות המלחמה. שמו הושאל ממסע שהיה נפוץ בקרב תנועות הנוער באותם ימים ונקרא "מסע מים אל ים".

כל שירי האלבום עוסקים באופן ישיר או עקיף במלחמה ובאובדן הפיזי והמוראלי. ארצי כתב והלחין את מרבית שירי האלבום ויאיר שרגאי עיבד את מרביתם. כמו כן, נעשה שימוש בטקסטים של המשוררים והפזמונאים אהוד מנור ("גוגו" - הידוע גם בלחן נוסף מאת מתי כספי), נתן יונתן ("זמר לבני"), איציק מאנגר ("הייתי שנים"), ע. הלל ("ככה סתם"), נתן אלתרמן ("מכתבו של מנחם מנדל") והוגו פון הופמנסתאל ("הבלדה על החיים החיצוניים", שתרגם לעברית שמעון זנדבנק). המלחין סשה ארגוב הלחין את השיר "ככה סתם" ויאיר שרגאי הלחין את "בארץ ישראל", "אחד ועוד אחד" ו"LOVE לאהבה".

במהלך השנים הפך האלבום לנדיר ביותר, אך בשנת 1997 יצאה מהדורה חדשה של האלבום על גבי תקליטור.

מצעד הפזמונים העברי השנתי (ה'תש"ל - ה'תשל"ט)

ערך זה עוסק במצעדי הפזמונים העבריים השנתיים שנערכו בין שנת ה'תש"ל ל-ה'תשל"ט.

מקום (אלבום)

מקום הוא אלבום אולפן של הזמר והמוזיקאי הישראלי שלמה ארצי משנת 1982.

לאחר הצלחת אלבומו "חצות", אסף ארצי 11 שירים המתאפיינים בסגנון "שירי ארץ ישראל". בין השירים הבולטים באלבום: "הרדופים ליד החוף", "אני נושא עמי" (שיר שהוקלט בהופעה חיה, ונמשך למעלה מ-7 דקות וכולל סולו גיטרה אקוסטית בנגינת דני רובס שליווה את ארצי בהופעותיו באותה תקופה), "אומרים ישנה ארץ", והדואט עם המוזיקאית אסתר שמיר בשיר אהבה מפוכח וקודר, "ברית לא מותרת", ששמיר כתבה והלחינה ומאוחר יותר הקליטה אותו לבדה עבור תקליט שדרים.

באלבום התארחו הנגנים דני רובס, גרי אקשטיין, אלון הלל ומשה לוי. בדומה לאלבומים שהוציא בשנות ה-70 האלבום כולל שלושה שירים שהולחנו לטקסטים מאת המשורר נתן יונתן. ארצי עצמו הלחין חמישה משירי האלבום.

משורר

משורר הוא אדם הכותב שירה. משוררים פעלו החל מתקופות עתיקות והתקיימו לאורך ההיסטוריה במקומות שונים. בכל תקופה, תרבות ושפה סגנון המשוררים והטכניקות שלהם השתנו.

פזמונאי לעומת המשורר, הוא אדם הכותב טקסטים המיועדים בראש ובראשונה להלחנה. ישנם משוררים שלצד שיריהם הם כתבו גם פזמונים - למשל, נתן אלתרמן. ישנם שירים ליריים שהולחנו על אף שלא נועדו לכך - למשל, שיריו המולחנים של נתן יונתן.

משוררים בעבר נקראו גם משכילים, על אף שאנשים אחרים היו גם משכילים במידה גבוהה.

מספר משוררים כמו ג'ון גאוור וג'ון מילטון היו ידועים ביכולתם לכתוב שירה יפה ביותר משפה אחת.

לקראת המאה ה-20, החלו אוניברסיטאות רבות להציע תארים בכתיבה יצירתית, על אף שאלו לא הכרחיים למשורר, הם נותנים לו מספר שנים לא מבוטל של התעסקות בכתיבה ולמידה.

נאסף תשרי

נאסף תשרי הוא שיר מאת המשורר נתן יונתן. הוא משוחח בו עם שירו של שמואל הנגיד, "מת אב ומת אלול". הלחן המוכר ביותר לשיר זה הוא לחנו של צביקה פיק.

ספרית פועלים

סִפרִיַּת פועלים הייתה הוצאת הספרים של תנועת הקיבוץ הארצי השומר הצעיר. נוסדה באוקטובר 1939 בקיבוץ מרחביה.

ההוצאה הוקמה מתוך תפיסה אידאולוגית שגרסה כי כך ניתן יהיה להשפיע על הציבור, אך כבר בשלב מוקדם החלה ההוצאה להוציא לצד ספרים בעלי פן אידאולוגי שמאלי, גם ספרות יפה (עברית ומתורגמת). מתוך תפיסתה האידאולוגית של ההוצאה, מחירם של הספרים היה זול על מנת שכל אדם יוכל לקנותם.

המשוררים אברהם שלונסקי ולאה גולדברג היו בין העורכים הראשונים של ההוצאה. המשורר נתן יונתן כיהן כעורך בהוצאה במשך 27 שנים (1971–1997).

מהקמתה ועד שנת 1999 הוציאה ההוצאה כ-3,400 ספרים. ארכיון "ספרית פועלים" כולל עותקים מכל ספרי ההוצאה. הארכיון נמצא בבית ההוצאה, וכן בארכיון המרכזי של השומר הצעיר, ארכיון יד יערי בגבעת חביבה.

בשנת 2001 התמזגה הוצאת ספרית פועלים עם הוצאת הקיבוץ המאוחד. מנכ"ל שתי ההוצאות והעורך הראשי שלהן עד 2018 היה פרופסור עוזי שביט. היום עומדת בראש ההוצאה המאוחדת נגה אלבלך.

בשנת 2011 נפתחה תחת הוצאת הקיבוץ המאוחד סדרת סיפורת חדשה בשם "ספריית פועלים סיפורת", המנציחה את ההוצאה הוותיקה. במסגרת הסדרה יוצאים כותרים מתורגמים מאנגלית, צרפתית, גרמנית, הולנדית ועוד, מאת מיטב הסופרים העכשוויים. עורכי הסדרה הם הסופרים נגה אלבלך ואברם קנטור.

קצפת (אלבום)

קצפת הוא האלבום ה-24 של הזמר והמלחין שלמה ארצי. האלבום יצא לחנויות ב-29 במרץ 2016. הפיקו אותו בן ארצי, פטריק סבג, טל פורר ושלמה ארצי.

באלבום 14 שירים, ואת כולם כתב והלחין ארצי, למעט "גבעה אחת", שהלחין ארצי על פי מילים של נתן יונתן.

האלבום הגיע למעמד אלבום פלטינה מחומשת, על מכירת 170 אלף עותקים בתוך חודש מצאת האלבום.

יצא על גבי תקליט ויניל במהדורה מוגבלת.

שיר אהבה ישן

שיר אהבה ישן, וגם שיר אהבה עתיק, או רומנסה, הוא שיר אהבה ובלדה של המשורר הישראלי נתן יונתן.

השיר המחורז כולל ארבעה בתים. עלילתו נסבה על שתי דמויות: אישה וגבר. האישה, אניטה שמה מחכה לגבר, ששמו חואן, כי ישעה אל אהבתה, אך הוא מאחר להגיע. באמצעות השמות הנפוצים במרחב השפה הלטיני או הספרדי וקווי המתאר הפשוטים של העלילה ושמותיו: "רומנסה" או "שיר אהבה ישן", יוצר המשורר תחושה של אירוע היסטורי. המשורר אינו מפרט מדוע ואיך הסתיימה האפשרות לממש את האהבה, אלא שהזמן או העונה המתאימה לאהבה זו הסתיימה, כך במילים, שהן פזמון השיר:

"פתאום הקיץ תם

אך לא ייתם סיפור אהבתם." לאחר תיאור העלילה הקצר, בשני הבתים הראשונים, מנסח המשורר ואף מפרש את משמעות העלילה אל כלל הגותי, אל תפיסת עולם המניחה כי החמצה נפשית ובינאנושית מתרחשת בשל התמהמהות ההבשלה הנפשית והעדר תזמון נכון; ולשם כך מביא המשורר מטאפורה על הצמח ועל הפריחה, ומדמה אותם אל לבלובם של הרגשות:

"... כל השיר

הוא שייך לחלומות

שיש לאנשים

שאיחרו לפרוח באביב"

השיר הולחן על ידי נחצ'ה היימן, נעשה אהוד מאוד, וזכה למעלה ממאה ביצועים רשומים, בין השאר של צמד דרום (הגרסה המקורית), הפרברים, חוה אלברשטיין, ריטה, אבי פרץ, ישי לוי ודוד דאור.

שיר ארץ

שיר ארץ (מוכר במילותיו הראשונות: "ארץ שיושביה היא אוכלת") הוא שיר עברי שכתב נתן יונתן בשנות ה-70 ללחן של סשה ארגוב.

שלמה ארצי

שלמה ארצי (נולד ב-26 בנובמבר 1949) הוא זמר-יוצר, מוזיקאי, מלחין, פזמונאי, בעל טור ושחקן ישראלי. נמנה עם הבולטים שבזמרי ישראל ובזמר העברי, וזוכה לקריירה מצליחה.

דרכו המוזיקלית החלה בלהקה בתנועת הצופים שהייתה מופיעה בערבי שישי. ארצי התפרסם לראשונה כסולן בלהקת חיל הים והפך לכוכב עם זכייתו בפסטיבל הזמר והפזמון 1970. מאז ראתה הקריירה המוזיקלית שלו עליות ומורדות. בין השנים 1970–1976 הוציא מספר אלבומים, חלקם עם להקת גברת תפוח. בשנים אלו זכה ארבע פעמים בתואר זמר השנה בקול ישראל, בפרס כינור דוד היוקרתי, זכייה נוספת בפסטיבל הזמר 1974 ובחירתו כנציג ישראל באירוויזיון 1975. עם זאת, שני אלבומיו הבאים נכשלו מבחינה מסחרית. בשנת 1977, כאשר כמעט היה מוכן לוותר על קריירה מוזיקלית, ביקש להוציא אלבום אחד אחרון, "גבר הולך לאיבוד" ולהפיק אותו בעצמו לפי ראות עיניו וללא התערבות חברת התקליטים. בעקבות הצלחת אלבום זה זכה ארצי בהכרה ובפופולריות מחודשת, שהגיעה לשיאה החל משנות השמונים, ועד לעשור השני של המאה ה-21.

בנוסף לפעילותו המוזיקלית, שידר ארצי את תוכניתו "עוד לא שבת" בתחנת גלי צה"ל משנת 1980 ועד שנת 2012.

ארצי הוא זוכה פרס אקו"ם על מפעל חיים לשנת 2009. ב-2012 העניקה לו אוניברסיטת חיפה תואר דוקטור לפילוסופיה לשם כבוד. ב-2018, כחלק מחגיגות שנת ה-70 למדינת ישראל, ארצי נבחר להדליק משואה בטקס הדלקת המשואות בהר הרצל.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.