נתן העזתי

אברהם נתן בן אלישע חיים הלוי אשכנזי, המכונה נתן העזתי (ה'ת"ד, 1643, ירושליםי"א בשבט ה'ת"ם, 12 בינואר 1680, סקופיה), היה מקובל תושב עזה, נביאהּ של התנועה השבתאית ואחת מהדמויות המרכזיות בה.

Nathan of Gaza 1
נתן העזתי
Nathan of Gaza
ציור של נתן העזתי משנת 1667 באיזמיר מתוך ספרו של תומאס קנן באמסטרדאם 1669

תולדות חייו

אברהם נתן אשכנזי נולד בירושלים, אביו היה הרב אלישע חיים אשכנזי ששימש כשד"ר הקהילה הירושלמית למרוקו. למד בישיבתו של רבי יעקב חגיז. בהיותו כבן עשרים, נישא לבתו של שמואל ליסבונה, עשיר יליד דמשק שהתגורר בעזה, ועבר גם הוא להתגורר בעזה. לאחר נישואיו ניהל חיי פרישות, היה נחשב לבעל ידע תורני. עסק רבות במיסטיקה ובקבלה ולדבריו פקדו אותו חזיונות נבואיים רבים. הוא החל מתפרסם כעושה נפלאות וכ"מתקן נשמות", ושמו החל יוצא בארץ ישראל ובמצרים.

בשנת 1665 הגיעו השמועות על אודותיו למצרים, בה שהה שבתי צבי בחצרו של הג'יליבי (ראש יהודי מצרים) רפאל יוסף, שר האוצר המצרי. רפאל יוסף שלח שליחים על מנת לתהות על קנקנו של עושה הנפלאות, ומשקיבל מהם חוות דעת נלהבות, מיהר שבתי צבי עצמו לבקר אצל העזתי על מנת למצוא תיקון לנפשו המעונה. לפגישה זו, שהתקיימה בחודש אייר ה'תכ"ה (1665), הייתה השפעה מכרעת על שניהם, כאשר העזתי שכנע את שבתי צבי באמיתות משיחיותו. העזתי סיפר לשבתי צבי כי בחודש אדר (חודשיים קודם לכן) חווה התגלות נבואית ברורה, שבה נראתה לו דמותו של שבתי צבי עצמו ונאמר לו כי איש זה הוא "משיח ישראל". חוויה נבואית זו תוארה מאוחר יותר בידי נתן באיגרותיו בפרוטרוט, ותומצתה בידו במשפט: "כה אמר ה' הנה מושיעכם בא שבתי צבי שמו, יריע אף יצריח על אויביו יתגבר".[1]

בעוד שבתי צבי שב לירושלים, שממנה המשיך במסעו לאיזמיר עיר הולדתו, הכריז העזתי על שבתי צבי כמשיח, ובהשפעת איגרותיו, שנשלחו לכל תפוצות ישראל, נגרפו ההמונים בהתלהבות משיחית. העזתי ריכז סביבו תנועת תשובה המונית, שכללה מעשי סיגוף ותשובה רבים. בהוראותיו הישירות נדפסו סדרי "תיקון" רבים שכללו תפילות ותחינות למאמיני שבתי צבי. רבים ביצעו מעשי תשובה קיצוניים, ואף מכרו את רכושם כהכנה לעלייתם לארץ ישראל, ורק מעטים הרהיבו עוז להטיל ספק בדבריו.

נתן נשאר בעזה כל ימי פריחת השבתאות וכל ימי שבתו של צבי במאסרו הראשון, אך ב-1666 נאסר שבתי צבי בפקודת הסולטאן העות'מאני ונאלץ לבחור בין מוות להמרת דתו. שבתי צבי בחר בהתאסלמות, ועם ההמרה יצא נתן את עזה בדרכו לטורקיה כשהוא דבק באמונתו שלהמרת הדת היו טעמים מיסטיים. במהלך חורף תכ"ז הגיע העזתי לבורסה ולאיזמיר, שאליה נכנס למרות ניסיונותיהם של רבני העיר למנוע אותו מכך, וריכז סביבו את מאמיני שבתי צבי. לאחר תקופה קצרה ניסה העזתי להיכנס לאדריאנופול, על מנת להיפגש עם משיחו, אך מנהיגי העיר מנעו ממנו את הכניסה והוא נדד ברחבי אסיה הקטנה והבלקן וריכז סביבו את מאמיני שבתי צבי סביב הטיעון כי להמרת הדת היו טעמים קבליים נסתרים וכי שבתי צבי יופיע שנית ויגאל את עם ישראל. הוא עצמו התנגד בתוקף לדרישתו של שבתי צבי להתאסלם, והורה לתלמידיו להתרחק ככל האפשר מ"אמיר"ה" (כינויו של ש"צ בקרב מאמיניו, ראשי תיבות של "אדוננו מלכנו ירום הודו" ופרפרזה על הכינוי "אמיר המאמינים" של הסולטאן) בשעות ה"הארה" (הפירוש המיסטי שניתן להתקפי המאניה דפרסיה) שלו, בנימוק כי בשעות ההארה "כל הנמצאים לפניו הוא רוצה להכניסם בדת ישמעאל".

העזתי אף נדד לאיטליה והגיע לוונציה, לליוורנו, לרומא, לאנקונה ולכל הקהילות החשובות. בכל מקום ריכז סביבו בסתר את מאמיני שבתי צבי, למד עמהם קבלה, וחיזק את רוחם. כלפי חוץ לא ניהל העזתי שום תעמולה, ואף הכחיש את אמונתו.

במהלך שנת ה'תכ"ט (1669) שב העזתי לטורקיה, ונפגש עם שבתי צבי באדריאנופול. לאחר מכן השתקע בעיר קסטוריה (כיום בצפון יוון), והוסיף לנדוד ברחבי תראקיה והבלקן ולחזק את מאמיניו.

לאחר מותו של שבתי צבי ביום הכיפורים ה'תל"ז (1676) שקע העזתי בדיכאון עמוק וסירב להשיב לפניותיהם של מאמיניו התוהים. הוא נטש את קסטוריה והתיישב בסופיה שבבולגריה. כעבור שנתיים של שתיקה החל להפיץ את הרעיון כי שבתי צבי כלל לא מת אלא "התעלם באורות העליונים" וישוב ויתגלה במהרה, רעיון זה פותח בידי תלמידיו שמואל פרימו (סופרו של שבתי צבי), ישראל חזן ושמואל גנדור.

נתן העזתי נפטר ונקבר בסקופיה (כיום בירת מקדוניה) בי"א בשבט ה'ת"ם (12 בינואר 1680), וקברו היה מוקד לעולי רגל שבתאים. אחדים מכתביו הרבים נשמרו בכתבי יד, בהם "ספר הבריאה" ו"דרוש התנינים".

חוקרים וחכמים רבים מייחסים לנתן העזתי את הספר המוסרי-קבלי האנונימי "חמדת ימים".

מסופר בספר רוחות מספרות[2] שבשנת 1911 רוחו של נתן העזתי באה אל רבי יהודה פתיה לבקש תיקון, ורבי יהודה פתיה תיקן את נשמתו מן חטאיה הרבים, והביא לה מנוחת עולמים.

לקריאה נוספת

  • אגרת נתן העזתי: על שבתי צבי והמרתו / הוציא לאור גרשם שלום,‫ [ירושלים: חמו"ל, תשכ"ח?]
  • בעקבות משיח: אוסף מקורות מראשית התפתחות האמונה השבתאית / מלוקטים מתוך כתביו של ר’ אברהם בנימין נתן בן אלישע חיים אשכנזי המכונה נתן העזתי; יוצאים לאור מתוך כתבי היד על ידי גרשם שלום, ירושלים: ספרי תרשיש, תש"ד.
  • אברהם אלקיים, סוד האמונה בכתבי נתן העזתי (חיבור לשם קבלת תואר דוקטור לפילוסופיה; בהדרכתו של פרופ' יהודה ליבס), האוניברסיטה העברית, כסלו תשנ"ד (תקציר, באנגלית).

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ החלק השני הוא ציטוט מספר ישעיה, פרק מ"ב, פסוק י"ג, שבו הוא נאמר על הקב"ה עצמו.
  2. ^ רבי יהודה פתיה, רוחות מספרות, עמ' מח
אברהם הלוי אמיגו

רבי אברהם הלוי אמיגו (ה'ש"ע 1610 (לערך), אדריאנופול - ה'תמ"ג 1683, ירושלים) היה מחכמי ארץ ישראל שבאו מטורקיה. פוסק נודע, מקובל, דרשן ובעל מוסר.

אברהם מיכאל קרדוזו

אברהם מיכאל (מיגֶל) קרדוזו (Abraham Miguel Cardozo;‏ 1627–1706) היה רופא ומקובל יהודי, יליד ספרד, מהוגי הדעות הגדולים והמרכזיים של התנועה השבתאית, שפעל בעיקר בצפון אפריקה ובטורקיה במחצית השנייה של המאה ה-17.

אדירנה

אדירנה (בטורקית Edirne; ביוונית Αδριανούπολη (אדריאנופולי); בבולגרית Одрин (אודרין)) היא עיר בתראקיה, בחלקה האירופי של טורקיה. היא שוכנת כ-250 ק"מ מערבית לאיסטנבול, בסמוך לגבולותיה של טורקיה עם יוון ובולגריה. העיר משמשת כבירתה של נפת אדירנה, ובשנת 2010 התגוררו בה כ-138,793 תושבים.

דיסוננס קוגניטיבי

בפסיכולוגיה חברתית ובחקר העמדות, דיסוננס קוגניטיבי (או צְרִיר הַכָּרָנִי) הוא מצב שבו חשיבתו של האדם מתמודדת עם סתירה וקונפליקט. התאוריה טוענת כי אצל בני האדם טמון רצון חבוי שמטרתו לשמור על העקביות בין עמדותיהם ותפיסותיהם לבין התנהגותם בפועל.

חיים אבולעפיה (הראשון)

רבי חיים בן יעקב אבולעפיה הראשון (נפטר ב- ת"ל 1670) היה רב, אבי שושלת משפחת אבולעפיה בארץ ישראל. היה אחד הרבנים המובהקים וגדולי התורה בדורו.

ר' חיים אבולעפיה היה נצר למשפחה יהודית ענפה של רבנים ועסקני ציבור ממגורשי ספרד, שמוצאה מן האזור ההיסטורי קסטיליה שבספרד. נין ונכד לרב מאיר הלוי אבולעפיה. נמנה בין תלמידיו של מהרי"ט יחד עם חבריו ר׳ חיים בנבנישתי מחבר הספר כנסת הגדולה, ור' יהושע בנבנשתי מחבר ספר שדה יהושע, ור' אברהם בן חנניה. עלה לארץ ישראל ושימש כדיין בצפת, כרבה של טבריה, עבר לחברון בזמנו של הרב אברהם אזולאי ולבסוף התיישב בירושלים. היה ראש משלחת הרבנים שיצאה ב-1662 לתהות על טיבו של נתן העזתי ולפי דברי השבתאים, הוא זה שהביא לגירושו של שבתי צבי מארץ ישראל. נכדו ר' יעקב אבולעפיה היה רבה של טבריה לפני חורבנה, ונינו, ר' משה אבולעפיה, היה אביו של ר' חיים אבולעפיה (השני) מחדש היישוב היהודי בטבריה.

חמדת ימים (ספר)

ספר חמדת ימים הוא ספר העוסק במנהגים והלכות, בעיקר של מועדי ישראל, הספר רצוף תוכחות מוסר, על פי הקבלה בכלל וקבלת האר"י בפרט, ופורסם לראשונה בידי הרב ישראל יעקב אלגאזי באיזמיר תצ"א (סביבות 1731). שאלת זהותו וטיבו של המחבר - האם קדום או מאוחר, והאם היה שבתאי או נאמן למסורת היו נתונים במחלוקת בעבר, ובעקבות כך גם היחס למנהגים הכתובים בספר.

י"א בשבט

י"א בשבט הוא היום האחד עשר בחודש החמישי

בשנה העברית, למניין החודשים מתשרי, והוא החודש האחד עשר

למניין החודשים מניסן.

על פי הלוח העברי הקבוע, פרשת בר המצווה של ילד שנולד בי"א שבט היא,

ברב השנים, פרשת בשלח. אבל אם בר המצווה חל בשנה שלמה המתחילה ביום חמישי (שנה מקביעות השא או השג) פרשת בר המצווה היא פרשת יתרו.

יהודה רוזאניס

הרב יהודה רוזאניס (ה'תי"ז - כ"ב בניסן ה'תפ"ז) היה רב ופוסק טורקי נודע, חיבר ספרים שונים, המפורסם והמשפיע שבהם הוא משנה למלך על משנה תורה לרמב"ם.

יעקב פרנק

יעקב פרנק (1726 - 10 בדצמבר 1791) היה מיסטיקאי ומנהיג יהודי אנטינומיסטי שהגדיר את עצמו כמשיח בפולין של המאה ה-18. פרנק סחף אחריו כת מאמינים, והוא נחשב אחד מממשיכי דרכו של שבתי צבי. הוא ייסד את כת הפרנקיסטים, ובסתיו 1759 התנצר עם קבוצה מתלמידיו. זמן קצר לאחר מכן סר חינו בעיני המלך והוא נכלא במנזר צ'נסטוחובה.

פרנק החיה מחדש את השבתאות, תנועתו של שבתי צבי, בגלגול חדש. יש הטוענים כי פרנק לא היה מקובל, וכן חתר לפשטות בהגותו, לעומת הגותו של נתן העזתי. בכת שגיבש היו נוהגים כלפי חוץ כיהודים, ובסתר על פי מנהגיהם. כדי לזכות באהדת הכנסייה קבע את עיקרי הכת כדומים מאוד לעיקרי הנצרות, אולם בפנים כפולות: הוא השתמש בכינוי "משיחו שישוב" לתיאור שבתי צבי, בעוד הכנסייה הבינה שהכוונה לישו.

לצד שבתי צבי, נחשב פרנק כסמל של משיח שקר ביהדות.

יעקב קופיל ליפשיץ

יעקב קופיל (קאפיל) ליפשיץ בן משה (?- 1740 (ת"ק)), היה מקובל שחי בעיר מזריטש.

לימד בבית המדרש במזריטש, ותלמידיו הפיצו את תורתו. בתס"ב עבר לישיבת הרב אברהם ברודא.

ספריו זכו להסכמות של גדולי החסידות, בהם רבי לוי יצחק מברדיצ'ב. הספרים הודפסו במהדורות רבות ושימשו בסיס לספרים רבים.

הרב ליפשיץ התעמק בספר התמונה ובתורת השמיטות. הוא התנגד לשבתאות והפנה את הקוראים ל"דברי הקדמונים", כלומר טרום השבתאות. עם זאת, הוא הושפע מדברי נתן העזתי. בספר "שערי גן עדן", ניתן לראות השפעה מפרשנותו של נתן על ההפרדה בין מעשה בראשית למעשה מרכבה כתקופות שלפני ואחרי שבירת הכלים. לתקופה שאחרי השתלשלות העולמות הוא קורא "מעשה מרכבה".

אחיו היה הרב חיים ליפשיץ.

מספריו

סידור קול יעקב - פרשנות לכוונות האר"י הנוגעות לסידור התפילה. הספר היווה בסיס לכל סידורי האר"י שנדפסו בפולין וסביבותיה[דרוש מקור]

שערי גן עדן - על קבלת האר"י. הבעל שם טוב שיבח את הספר ולכן הוא נפוץ בחצרות חסידיות רבות. לספר שלושה חלקים: אורח צדיקים, דרך אמת ושער האותיות.

קול הרמ"ז - פירוש לדיני סופרי סת"ם על פי הקבלה

פרוש על ספרא דצניעותא- מוזכר בספר שערי גן עדן, ח"ב אות א', "וכבר בארתי אלו הד"ן שמות בחבורי הגדול בספרא דצניעותא"

משיח שקר

משיח שקר הוא אדם שנחשב בעיני עצמו או תומכיו למשיח, בניגוד להשקפת הציבור הדתי אליו הוא משתייך. תופעה זו של הכרזה על אדם כמשיח, קיימת בדתות שונות, וקרויה בשפה מדעית "טוענים למשיחיות" או "פסאודו-משיח" (משיח כביכול). הגדרתו של משיח כמשיח שקר אינה חד-משמעית, ולרוב ההיסטוריה שופטת את הטוענים למשיחיות במבט לאחור.

נושאים במחלוקת במשנתו של גרשם שלום

גרשם שלום, אבי תחום חקר הקבלה, נחשב בעיני רבים לאחד מגדולי חוקרי הקבלה של המאה העשרים. רבים ממחקריו תורגמו לשפות רבות ונלמדים גם כיום במוסדות אקדמיים ברחבי העולם. אחדים מהם מוערכים על ידי רבים כיצירות מופת עולמיות שהשפעתם חורגת מעבר לתחום מדעי היהדות למרות זאת, התעוררו מפעם לפעם מחלוקות על חלק מקביעותיו, ואף הוא עצמו חזר בו בחלק מהן. חלק מהמחלוקות שהתעוררו בחייו זכו לפרסום רב והתנהלו בטונים צורמים. מחלוקות חדשות, רובן בתוך העולם האקדמי, התעוררו לאחר מותו, והן באו לערער חלק מקביעותיו, שנתפסו במשך שנים רבות כהנחות יסוד במדעי היהדות, שכמעט ואין עליהן עוררין.

נתן

האם התכוונתם ל...

עזה

העיר עַזָּה (בערבית: غزة, תעתיק מדויק: עַ'זַּה, תעתיק חופשי: רזה, גזה; לעיתים גם נקראת העיר עזה, כדי להבחין בינה לבין רצועת עזה) היא בירתה של רצועת עזה והעיר הגדולה ברשות הפלסטינית, עם אוכלוסייה של 448,426 נפש (2015). נמצאת בשליטת החמאס.

השם "עזה" מופיע בתנ"ך 22 פעמים ומקורו כנראה בשפה הכנענית.

במהלך מלחמת העולם הראשונה נכבשה עזה בידי הכוחות הבריטיים, והפכה לחלק מהמנדט הבריטי של ארץ ישראל. כתוצאה ממלחמת העצמאות עברה עזה לשלטון מצרים. במלחמת ששת הימים נכבשה העיר על ידי ישראל, אך בשנת 1994, הועברה העיר לידי הרשות הפלסטינית. בעקבות בחירות 2006, פרץ סכסוך בין הפת"ח לבין החמאס, שהוביל להשתלטות החמאס בכוח על העיר ולקרע פוליטי בין רצועת עזה לרשות הפלסטינית.

מאז תפיסת השלטון על ידי החמאס, מעבר סחורות, כמו גם מעבר בני אדם, נמצאים תחת פיקוח ומגבלות של ישראל ומצרים. המטרה המוצהרת של ישראל היא מניעת מעבר חומרים אשר יכולים לשמש לייצור אמצעי לחימה.

קבלה

הקַבָּלָה היא תורת הסוד והמיסטיקה היהודית. לתורה זו יש שורשים עמוקים במחשבה היהודית והיא נמשכת מהמיסטיקה העברית הקדומה, קרי ספרות ההיכלות והמרכבה; אולם, עיקר גיבושה ופרסומה ראשיתם בפרובאנס (דרום צרפת), בצפון ספרד ובארצות המזרח בשלהי המאה ה-12 ובראשית המאה ה-13. לקבלה השפעה גדולה מאוד על חיי הרוח היהודיים, והתבססו עליה תנועות רוחניות שונות, כגון השבתאות והחסידות. כמו כן, השפיעה הקבלה על תחומים רבים ביהדות, ובהם ההלכה והמנהגים, פרשנות המקרא, ספרות התפילה והפיוט, ספרות המוסר ועוד.

קובי מרימי

קובי (יעקב) מָרימי (נולד ב-8 באוקטובר 1991) הוא זמר ושחקן ישראלי. נבחר לייצג את ישראל באירוויזיון 2019 עם השיר "Home", לאחר שזכה בעונה השישית של "הכוכב הבא לאירוויזיון".

שבתאות

תנועת השבתאות הייתה תנועה משיחית-קבלית שקמה באמצע המאה ה-17 סביב שבתי צבי, שהכריז על עצמו כמשיח, ועוזרו נתן העזתי שסיפק את הגושפנקא הנבואית למשיחותו של צבי. היא סחפה חלקים נרחבים בעולם היהודי. צבי ביטל חגים וציוויים והנהיג חדשים במקומם, מתוך תפישה קבלית קיצונית שגרסה תיקון עולם בעזרת העלאת הניצוצות השבויים בקליפות. עוד בנסיקתה הוקעה השבתאות על ידי מיעוט של רבנים ובראשם יעקב ששפורטש ויעקב חגיז, ככת מינות, וביתר שאת על ידי רבני הזמן לאחר שצבי התאסלם ב-1666 ושליחותו כמשיח התגלתה ככישלון. תלמידיו וממשיכיו, כמו הדונמה ביוון וטורקיה והפרנקיסטים במזרח אירופה, נרדפו בידי הממסד עד ירידת קרנם במאה ה-19. שרידי השבתאים כיום אינם נחשבים ליהודים.

שבתי צבי

שַׁבְּתַי צְבִי (ט' באב ה'שפ"ו, 1 באוגוסט 1626 – י' בתשרי ה'תל"ז, 17 בספטמבר 1676) היה יהודי יליד איזמיר, שנחשב לאחד ממשיחי השקר המפורסמים ביותר בהיסטוריה של עם ישראל. סביב דמותו התרקמה תנועת השבתאות שהקיפה כמעט את כל העולם היהודי במשך מספר שנים, ושהתקיימה בקרב קבוצות מאמינים ניכרות במאות ה-17 וה-18. ספיחיה שרדו עד ימינו.

שבתי צבי, יליד איזמיר, עסק בצעירותו במיסטיקה ובקבלה ונתן העזתי שכנע אותו בדבר היותו משיח. שבתי צבי סבב בעולם ואסף תומכים ומאמינים רבים. באותה תקופה הוא תיקן תקנות, ביטל מנהגים דתיים ומינה את אחיו ואת מכריו ל"מלכים".

שבתי צבי נאסר על ידי העות'מאנים ב-1666 בעקבות האשמות של מקובל בשם נחמיה כהן. לשבתי צבי ניתנה אפשרות לבחור בין התאסלמות למיתה. הוא בחר להתאסלם, ולאחר מכן קיבל את השם עזיז מוחמד אפנדי, ואחריו התאסלמו חלק מתלמידיו. הדבר הכה בתדהמה את העולם היהודי. רבים ממאמיניו של שבתי צבי היו ניצולי פרעות ת"ח-ת"ט אשר במהלכן נטבחו כמאה אלף יהודים במזרח אירופה. לפיכך כששבתי צבי נתפס והתאסלם חוו יהודים רבים מטורקיה ואיטליה ועד רוסיה וליטא משבר גדול. בעקבות המקרה, הוטלו הגבלות במזרח אירופה על לימוד הקבלה, והשם שבתי צבי הפך לשם גנאי. שבתי נפטר בגלות באולצין שהייתה אז חלק מהאימפריה העות'מאנית וכיום נמצאת במונטנגרו, בגיל חמישים.

שמואל אבוהב

הרב שמואל אבוהב (1610–1694) היה רב ופוסק הלכות בעיר ונציה ומגדולי חכמי איטליה. ידידו של רבי משה זכות אשר יחד עמו הנהיג את העיר. נודע בשל ספריו דבר שמואל וספר הזכרונות. רבי שמואל היה מראשי הלוחמים במשיחיותו של שבתי צבי ובתלמידו נתן העזתי.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.