נתן בירנבוים

נתן בירנבוים (לעיתים: בירנבאום; בגרמנית: Nathan Birnbaum‏; י' באייר ה'תרכ"ד, 16 במאי 1864כ"א בניסן ה'תרצ"ז, 2 באפריל 1937), שנודע, בין היתר, בשם העט מתתיהו אחר,[1] היה הוגה דעות יהודי. בירנבאום החל את הקריירה שלו כציוני, לאחר מכן נעשה יידישיסט ובסופו של דבר חזר בתשובה ומונה למזכירה של אגודת ישראל. בין היתר, התפרסם כמי שטבע את המונחים ציונות ואוסטיודן.

נתן בירנבוים
נתן בירנבױם
Birnbaum Nathan

תולדות חייו ופועלו

בירנבוים נולד בווינה בירת אוסטריה, למנחם-מנדל בירנבאום ומרים זלנפרוינד, אמו הייתה נכדת הרב אלעזר לעוו. בצעירותו למד בבתי ספר גרמניים והתרחק משמירת מצוות. בגיל חמש עשרה הוציא, מתוך תודעה לאומית, חוברת נגד ההתבוללות.

בשנת 1881 הצטרף לתנועת חובבי ציון, ושנה לאחר מכן הקים עם ראובן בירר ומשה שנירר את "אגודת קדימה"[2]אגודת הסטודנטים היהודית הראשונה באוסטריה. היה פעיל בהפצת רעיונות התחייה הלאומית ועורך העיתון היהודי הלאומי הראשון בגרמניה - "Der colinist".[3] שמו המשני של עיתון זה היה "Magazine for the advancement of oppressed jews" (מגזין עבור התקדמותם של יהודים מדוכאים) שעסק באפשרות התיישבות בפלשתינה.[4] בשנת 1885 הוציא לאור עלון שהוקדש לרעיון חיבת ציון ונקרא בעברית השתחררות עצמית. ב-1 באפריל 1890 טבע בעיתונו את המונח "ציונות" ('ציוניזמוס'), לתיאור תנועת "חובבי ציון".

למד באוניברסיטת וינה ובשנת 1897 קיבל תואר דוקטור למשפטים. באותה שנה השתתף בקונגרס הציוני הראשון כמזכיר הראשון של הוועד הפועל הציוני המצומצם, שנוהל על ידי הרצל, אשר אימץ את השם שקבע בירנבוים לתנועה. לבירנבוים היו חילוקי דעות עם הרצל בנוגע למטרת הציונות: לפי הרצל המגמה הייתה הגשמה לאומית, ולפי בירנבוים המגמה הייתה הבלטת חשיבותה של התרבות הלאומית בתנועה הציונית. בשנת 1898 עזב את התנועה הציונית ונעשה אחד מדובריה של "הלאומיות הגלותית". הוא העדיף פעילות מדינית בארצות הגולה לשם השגת אוטונומיה לאומית תרבותית של יהודים בארצות בהם ישבו, במקום הגשמת תוכנית הציונית מדינית.

ב-1907 העמיד עצמו לבחירה במחוז בוצ'אץ' לפרלמנט האוסטרי, אולם לא נבחר.

בירנבוים עסק בתעמולה ספרותית עניפה לפרסום דעותיו. בשנת 1908 היה בין יוזמי "ועידת הסופרים היהודים" בצ'רנוביץ, שבה הוכרזה היידיש כשפה הלאומית של העם היהודי.

רחוב בירנבוים בירושלים
רחוב בירנבוים בשכונת זיכרון משה בירושלים

בתקופת מלחמת העולם הראשונה חזר בתשובה, הצטרף לאגודת ישראל והיה מזכיר התנועה. הוא דרש "קידוש החיים היהודיים לשם הגשמתו של היעוד הרוחני של עם ישראל", וביקר את היהדות החרדית שלטענתו פעלה כ"מאובנת". הוא הטיף ליסוד חבר "עולים" שדרך חייהם המוסרית תשמש מופת לאחרים ותכשיר את הקרקע לעלייה הרוחנית של העם היהודי.[5] בשנות ה-20 של המאה ה-20 התגבש סביבו חוג של סופרים חרדיים, שכלל את בנימין מינץ.[6] בשנת 1933, עם עליית הנאצים לשלטון, עזב בירנבוים את גרמניה והתיישב בהולנד, שם המשיך לפרסם כתבי עת ומאמרים.

בירנבוים נפטר בכ"א בניסן ה'תרצ"ז (2 באפריל 1937) בסכוונינגן שבהולנד.

בנו האחד של בירנבוים היה הצייר, הקריקטוריסט, הסופר והמשורר האקספרסיוניסטי אוריאל בירנבוים (18941956).

בן נוסף, שלמה (סאָלאָמאָן) אשר בירנבוים, היה חוקר יידיש חשוב, שעקר מגרמניה ללונדון בשנת 1933. בנו של שלמה אשר (ונכדו של נתן בירנבוים) הוא יעקב בירנבאום (2014-1926), אשר היה לוחם למען יהודי ברית המועצות.[7]

ספריו

ספריו ביידיש

ראו גם

לקריאה נוספת

  • מרדכי סליפוי, העולה הגדול: ד"ר נתן בירנבוים, חייו ופעליו, הוצאת פנינים, ירושלים, תשכ"ו 1966.
  • יהויקים דורון, הגותו הציונית של נתן בירנבאום, הספרייה הציונית, ירושלים, תשמ"ח 1988.
  • אליעזר שביד, מול "שאלות קיום היהדות": לחקר הגותו של נתן בירנבאום על הציונות, בתוך: חיים אבני, גדעון שמעוני (עורכים), הציונות ומתנגדיה, ירושלים: הספרייה הציונית, תש"ן 1990, עמ' 301–319.
  • מיכאל קוהנטופף, "נתן בירנבוים. ביוגרפיה", טיבינגן, 1990. (בגרמנית)

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ על שם אלישע בן אבויה. בירנבוים הרבה להשתמש בשם עט זה, אך עשה שימוש בשמות עט נוספים, ובהם: Dr. N. Birner, Mathias Palme, Anton Skart, Theodor Schwarz ו-Pantarhei.
  2. ^ אגודת קדימה, באתר הסוכנות היהודית.
  3. ^ יהויקים, דורון, הציונות המרכז-אירופית מול אידיאולוגיות גרמניות בין השנים 1885–1914 : הקבלות והשפעות, תל-אביב : חמו"ל, 1977, עמ' 50
  4. ^ Julius H. Schoeps, Pioneers of Zionism: Hess, Pinsker, Rülf: Messianism, Settlement Policy and the Israeli-Palestinian Conflict, Berlin : De Gruyter, 2013, עמ' 64
  5. ^ יוסף פונד, "המאמין האובד בין גורדי שחקים בעקבות העולים של ד"ר נתן בירנבוים", מורשת ישראל, 6, מאי 2009, עמ' 126–150.
  6. ^ שר הדואר בנימין מינץ נפטר אחרי מחלה קשה, דבר, 31 במאי 1961המשך.
  7. ^ יוסי קליין הלוי, "יעקב בירנבאום והמאבק למען יהדות הדממה" (חלק א', ב', ג', ד', ה', ו', ז'), בתוך: "תכלת", ירושלים: מרכז שלם.
1 באפריל

1 באפריל הוא היום ה-91 בשנה בלוח הגרגוריאני (92 בשנה מעוברת). עד לסיום השנה נשארו עוד 273 ימים.

1 באפריל הוא "יום הכזבים הבינלאומי", או בשמו האחר "יום השוטים".

אולימפיאדת השחמט 1978

אולימפיאדת השחמט ה-23 אורגנה על ידי פיד"ה וכללה תחרות פתוחה ומספר אירועים נוספים לקידום השחמט. היא התקיימה בבואנוס איירס, שבארגנטינה, בין ה-25 באוקטובר ל-12 בנובמבר 1978.

אולימפיאדת השחמט 1980

אולימפיאדת השחמט ה-24 אורגנה על ידי פיד"ה וכללה תחרות פתוחה ומספר אירועים נוספים לקידום השחמט. היא התקיימה בוולטה, שבמלטה, בין 20 בנובמבר ל-6 בדצמבר 1980.

אוסטיודן

אוֹסטיוּדֶן (בגרמנית: Ostjuden, "יהודי המזרח") הוא מונח בשיח של יהדות גרמניה, שנועד לתאר את הריכוז הגדול של יהודים במזרח אירופה וסביבותיה שלא עברו תהליכי מודרניזציה של ממש. השם נטבע על ידי הפובליציסט היהודי-אוסטרי נתן בירנבוים ב-1900, אם כי תיאר דימוי מובחן היטב שהיה קיים בתודעה מאז ראשית המאה ה-19. הביטוי שימש כדי להנגיד את מושאיו ל"יהודי המערב" (וֶסטיודן, Westjuden) שהיו מעורים בסביבתם ולא סבלו מפער דומה; השם "אוסטיודן" נשא משמעות שלילית של נחיתות ופיגור, ושימש בעיקר בהקשר של הגירת יהודים מזרח-אירופאים לארצות דוברות-הגרמנית, תנועת אוכלוסין שעוררה חשש וניכור בקרב היהודים המערביים. בירנבאום ציין כי התכוון בעיקר ליהודי אירופה הסלאבית ואזורים בעלי רמת פיתוח נחותה זהה: "רוסיה, פולין, גליציה, בוקובינה, צפון-מזרח הונגריה ורומניה". כביטויים נרדפים ל"אוסטיודן" ו"וסטיודן" שימשו לעיתים "יהודים פולנים" או "פולאקים" לעומת "יקים".

אליפות ישראל בשחמט 1976

אליפות ישראל בשחמט 1976 הייתה האליפות ה-12, של ישראל בשחמט, היא אורגנה על ידי האיגוד הישראלי לשחמט והשתתפו בה 16 שחמטאים. התחרות החלה במאי 1974.

האליפות התקיימה בשיטת ליגה שכללה משחק בודד בין המשתתפים. עבור ניצחון הוענקה נקודה וחצי נקודה הוענקה עבור תוצאת תיקו.

האמן הבינלאומי נתן בירנבוים, שצבר 11 נקודות מ-15 אפשריות, זכה בתחרות.

אליפות ישראל בשחמט 1980

אליפות ישראל בשחמט 1980 הייתה האליפות ה-15 של ישראל בשחמט, היא אורגנה על ידי האיגוד הישראלי לשחמט ונערכה ביפו.

את התחרויות ניהלו אהרן איסרס וליקה פס.

בתחרות הפתוחה זכה נתן בירנבוים, שצבר 12 נקודות מ-15 אפשריות.

בתחרות הנשים זכתה אילנה דוד שצברה 10.5 נקודות מ-11 אפשריות והקדימה את האלופה היוצאת, לובה קריסטול, שצברה 9.5 נקודות ואת אולגה פודרז'נסקיה שצברה 8 נקודות.

בתחרות הבזק זכה ישראל גלפר שצבר 12 נקודות מ-13 אפשריות והקדים את שמעון כגן שצבר 11.5 נקודות ואת יהודה גרינפלד שצבר 9.5 נקודות.

התחרויות נערכו בשיטת ליגה.

אליפות ישראל בשחמט 1986

אליפות ישראל בשחמט 1986 הייתה האליפות ה-18 של ישראל בשחמט, היא אורגנה על ידי האיגוד הישראלי לשחמט והשתתפו בה 16 שחמטאים.

האליפות התקיימה בשיטת ליגה שכללה משחק בודד בין המשתתפים. עבור ניצחון הוענקה נקודה וחצי נקודה הוענקה עבור תוצאת תיקו.

נתן בירנבוים, שצבר 11 נקודות מ-15 אפשריות, זכה בתחרות בפעם השנייה בקריירה.

בירנבוים

בירנבוים או בירנבאום (לעיתים גם: בירנבום), הוא שם משפחה. מקור השם בעיר הפרוסית קרייס בירנבאום ובנוסף פירוש השם "בירנבאום" הוא עץ אגסים.

האם התכוונתם ל...

ההסתדרות הציונית העולמית

ההסתדרות הציונית העולמית (באנגלית: World Zionist Organization) היא ארגון של התנועה הציונית שהוקם ביוזמתו של בנימין זאב הרצל ב-3 בספטמבר 1897, בקונגרס הציוני הראשון שהתכנס בבזל שבשווייץ. ההסתדרות הציונית הוקמה כארגון גג, לאיחוד פעולתם של כל הגופים הציוניים בעולם. באותו קונגרס הוטל על היינריך אלחנן יורק-שטיינר להכין את תקנות הארגון.

ההתיישבות העובדת

ההתיישבות העובדת הוא שם כולל, שהיה מקובל בתקופת היישוב (וגם שנים רבות לאחר קום המדינה ועד עתה) לציון תנועות התיישבות ויישובים שהיו קשורים עם מפלגות פועלים ותנועות עובדים בארץ, בעיקר עם תנועת העבודה ובכלל זה עם ההסתדרות וגופים הקשורים לה.

היישובים שנכללו במושג זה היו, רובם ככולם, אגודות שיתופיות חקלאיות כגון: קיבוצים, קבוצות, מושבים ומושבים שיתופיים. מושבות, ערים ויישובים עירוניים, גם אם הזדהו עם ההסתדרות ועם מפלגות הפועלים והיו "מעוזים סוציאליסטיים" (כמו קריית חיים), לא נחשבו חלק מן ההתיישבות העובדת.

הוועד הפועל הציוני

הוועד הפועל הציוני הוא המוסד העליון של ההסתדרות הציונית העולמית.

ועידת צ'רנוביץ

ועידת צ'רנוביץ או הוועידה [הראשונה] לשפה היידית (ביידיש: טשערנאָוויצער קאָנפֿערענץ או די [ערשׂטע] קאָנפֿערענץ פֿאָר דער יודישער שפּראַך), המכונה לעיתים ועידת הסופרים היהודים, הייתה ועידה אשר התכנסה בין 30 באוגוסט ו-3 בספטמבר 1908 בעיר צ'רנוביץ (אז בירת דוכסות בוקובינה שבאימפריה האוסטרו-הונגרית, כיום באוקראינה) ביוזמתו של נתן בירנבוים, ובתמיכתם של חיים ז'יטלובסקי, דוד פינסקי, יעקב גורדין ומנהיגי תרבות יהודים נוספים.

בין המשתתפים: שלום אש, הירש דוד נומברג, נח פרילוצקי, אברהם רייזן, א. אלמי (אליהו-חיים שעפּט), גרשם באדר, אסתר פרומקין, משה לייב הלפרן, מתתיהו מייזס, מיכאל וייכרט. י"ל פרץ, ממנהיגי הוועידה (אז בן 56), היה זקן המשתתפים.

י"א בניסן

י"א בניסן הוא היום האחד עשר בחודש השביעי

בשנה העברית, למניין החודשים מתשרי, והיום האחד עשר בחודש הראשון

למניין החודשים מניסן. י"א בניסן לעולם לא יחול, בלוח העברי הקבוע, בימים שני,

חמישי

ושבת, ועל כן הוא משתייך לקבוצת הימים הנקראת "לא בהז".

מתתיהו

האם התכוונתם ל...

נתן בירנבוים (פירושונים)

האם התכוונתם ל...

נתן בירנבוים (שחמטאי)

נתן בירנבוים (נולד ב-27 בנובמבר 1950 בתל אביב). הוא שחמטאי בדרגת אמן בינלאומי וחבר נבחרת ישראל לשעבר, שזכה שלוש פעמים באליפות ישראל. בוגר החוג למתמטיקה באוניברסיטת תל אביב ומנכ"ל חברה לקידום אתרים ושיווק באינטרנט.

נכון לאוקטובר 2019, מדורג במקום ה-58 בישראל לפי מד כושר.

פיק"א

פִּיקָ"א (PICA, ראשי תיבות באנגלית: Palestine Jewish Colonization Association – חברה להתיישבות יהודית בארץ־ישראל) הייתה חברה להתיישבות יהודית בארץ ישראל שהוקמה על ידי הברון אדמונד ג'יימס דה רוטשילד.

שחמט בישראל

השחמט בישראל הוא בעל היסטוריה ארוכת שנים ובעל הישגים בינלאומיים. משחק השחמט פופולרי מאוד בישראל ומתקיימות ליגות בין המועדונים שבערים השונות. האיגוד הישראלי לשחמט מוביל ומרכז חלק נכבד מפעילות השחמט במדינה.

תוכנית בזל

תוכנית בזל היא מצעה של התנועה הציונית, שגובש בעת הקונגרס הציוני הראשון בבזל, (שווייץ, 1897) ונוסח על ידי מקס נורדאו.

מטרת התוכנית: "הציונות שואפת להקים בית מולדת לעם היהודי בארץ ישראל, המובטח לפי משפט הכלל", כלומר: שאיפה להקמת בית לאומי ליהודים בארץ ישראל, בהסכמתן של אומות העולם. בתוכנית לא נעשה שימוש במונח "מדינה" אלא "בית מולדת", מחשש לתגובת העות'מאנים ששלטו באותה העת בארץ ישראל ויכלו להתנכל ליהודים שם.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.