נתן אקסלרוד

נתן אקסלרוד (7 באפריל 19056 באוקטובר 1987) היה מאבות תעשיית הקולנוע בארץ ישראל.

נתן אקסלרוד
Natanaxelrod
פרופיל ב-IMDb

קורות חיים

נתן אקסלרוד נולד בשנת 1905 בעיירה דוברובנה שברוסיה הלבנה, אז בתחום המושב היהודי של האימפריה הרוסית וכיום בבלארוס, למשפחת מהפכנים יהודים. בפרוץ הפוגרומים ברחה המשפחה לפולטבה שבאוקראינה[1]. ברוסיה היה פעיל ציוני ואסיר ציון. עלה לארץ ישראל בשנת 1926. החל להפיק סרטים עבור שלטונות המנדט וכן עבור הסוכנות היהודית. בסוף שנות העשרים עבד בחברת סרטים בשם "סרטי מולדת" של ירושלים סגל. החברה הפיקה כותרות בעברית לסרטים אילמים, פרסומת ותיעוד על אירועים חשובים בחיי היישוב. במסגרת זו ניסה אקסלרוד ליצור סרט עלילתי ("החלוץ", במאי: אלכסנדר פן, מפיק: ירושלים סגל, צלם: נתן אקסלרוד) ונכשל. כנגד זה יש חשיבות לסרטי הפרסומת שכמה מהם היו בעלי סיפור, גיבור ועלילה (כנראה שביים אותם ירושלים סגל).

בשנת 1932 צילם אקסלרוד את הסרט "ויהי בימי" – קומדיה קצרה על רקע חגיגות העדלאידע, בבימויו והפקתו של חיים הלחמי ובעיצובו האמנותי של צבי גולדין. זה היה הסרט העלילתי הקצר הראשון שהופק בארץ ישראל, במימון פרטי ובכוח אדם מקומי, לקהל של קוני כרטיסים. בשנת 1933 צילם את הסרט "עודד הנודד", גם הוא בבימויו והפקתו של הלחמי ועיצובו האמנותי של גולדין, שהיה הסרט העלילתי הראשון באורך מלא בארץ ישראל. הסרט זכה להצלחה קופתית.

בשנת 1935 יסד אקסלרוד חברה בשם "סרטי כרמל" שהפיקה את יומן כרמל, שהיה יומן חדשות שבועי אילם. בשנת 1936 הפך היומן למדבר. היומן תיעד את כל המתרחש ביישוב וצילומיו מהווים מקור רב ערך לתולדות היישוב. בשנת 1936 הפיק וצילם את הסרט "מעל החורבות".

אקסלרוד היה היחיד שצילם במצלמת קולנוע את טקס הכרזת העצמאות של מדינת ישראל ביום 14 במאי 1948.

בתקופה שלאחר קום המדינה המשיך אקסלרוד בהפקת היומן וכן הפיק סרטי קולנוע שלא זכו להצלחה גדולה, כדוגמת הסרט "דן וסעדיה". כן הפיק את הסרט "הבו בנות לאילת" (1964). הפקת יומן כרמל נפסקה שנים אחדות לאחר קום המדינה, לאחר שלא יכול היה לעמוד בתחרות עם יומן גבע שנוסד באותה עת.

בשנת 1984 זכה בתואר עמית כבוד של המחלקה לקולנוע בבית צבי. היה אח באחים נאמנים ובבונים החופשיים.

נתן אקסלרוד נפטר בשנת 1987.

על שמו רחוב בעיר תל אביב.

Agadati katz018-s
בצילומי הסרט "חתונה תימנית" (1926–1927). בשורה השנייה משמאל: בת שבע כץ, יצחק חזין, ירושלים סגל, ברוך אגדתי, נתן אקסלרוד, יצחק כץ. תצלום מעזבון בת שבע ויצחק כץ, מרכז המידע לאמנות ישראלית, מוזיאון ישראל, ירושלים

לקריאה נוספת

  • 'אכסלרוד, נתן', בתוך: דוד קלעי, ספר האישים: לכסיקון ארצישראלי,‫ תל אביב: מסדה – אנציקלופדיה כללית, תרצ"ז, עמ' 44.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ נתן אקסלרוד (1905-1987), מתוך: נתן ויעקב גרוס, הסרט העברי - פרקים בתולדות הראינוע והקולנוע בישראל, באתר "סינמטק".
1926 בקולנוע

ערך מורחב – 1926

אחים נאמנים

"אחים נאמנים" הייתה אגודת סתרים ישראלית ברוח ערכי תורה ועבודה המושפעת מהבונים החופשיים, שפעלה בתל אביב ובירושלים משנת 1922 ועד לשנות ה-80, אז התאחדה עם תנועת "בני ברית". האגודה הוקמה על ידי משה אלפרט, אברהם מינץ ופנחס דוד קליין בירושלים. האגודה קמה כמתחרה לאגודת אחווה האליטיסטית.

אלה מטרות האגודה כפי שנרשמו ברשומות המנדטוריות:

המסדר מעולם לא הקיף המונים. עד 1929 היו חברים באגודה כ-110 איש בלבד, ואחר כך חל גידול מואץ במספר החברים. בשיאו, בשנות החמישים והשישים, היו חברים בו כ-1,000 איש ברחבי הארץ, כ-400 מהם בירושלים. בימי השיא של פעילות המסדר והשפעתו, בשנות הארבעים והחמישים, דנו בו רבות בשאלה אם לפתוח אותו לקהל רחב יותר או לשמור על האליטיזם. ב-אחים הנאמנים היו חברים בעיקר יהודים דתיים לאומיים, אבל הוא כלל ככל הנראה גם חרדים וגם חילונים, כמו הבמאי וחלוץ הקולנוע הארץ ישראלי נתן אקסלרוד. היו בו גם אינטלקטואלים וסופרים ומשוררים כמו הד"ר אליהו בלנק ובצידם סוחרים ופקידים וגם עסקנים מהמגזר הדתי והחילוני, ובהם אישים ידועים כמו יצחק רפאל מהמפד"ל (לימים סגן שר הבריאות ושר הדתות שחתם בפרסומי המסדר בשמות בדויים כמו "א' האזרחי") ומנחם פורוש, מראשי אגודת ישראל .

טקסי הארגון היו סודיים. החברים נקראו "אחים", וראשי הלשכות נקראו "נשיאים", כמו בבונים החופשיים ובבני ברית, שחלק מהחברים היו חברים גם בהם. לכאורה היה זה עוד ארגון של עזרה הדדית, אבל מנהיגי המסדר שאפו להרבה יותר מזה. הם שאפו להטביע את חותמם על פני המדינה. לפחות בעשרות השנים הראשונות של קיומו היו למסדר מטרות רדיקליות של שינוי החברה. רובן לא פורטו בכתבי העת, וכנראה בוטאו יותר בעל פה.

הלשכה בירושלים, לשכת "מוריה", הייתה תמיד הגדולה והפעילה ביותר. היו בה כמה מאות אנשים והיא שימשה לשכת אם ללשכות אחרות והפיקה את כתב העת של המסדר, "ילקוט בני ציון", ואחר כך "ציונים", בעריכת יוסף בנזימן אביו של העיתונאי עוזי בנזימן.

פעילות האגודה לוטה בערפל, ולא קיים די מידע על האידאולוגיה שלה, אך ידוע כי הייתה לה השפעה רבה על תנועת "הפועל המזרחי".

אלכסנדר זיסקינד רבינוביץ'

אלכסנדר זיסקינד בן צבי-הירש רבינוביץ (בראשי תיבות: אז"ר; כ"ד בשבט תרי"ד, 22 בפברואר 1854 – 3 בספטמבר 1945, כ"ה באלול תש"ה) היה סופר, עורך, ביוגרף ומתרגם עברי.

ארכיון הסרטים היהודיים ע"ש סטיבן שפילברג

ארכיון הסרטים היהודיים ע"ש סטיבן שפילברג (באנגלית: Steven Spielberg Jewish Film Archive) הוא מרכז לשימור ומחקר של סרטים תיעודיים העוסקים בהיסטוריה יהודית, באוניברסיטה העברית בירושלים. הארכיון מנוהל בשיתוף בין המכון ליהדות זמננו באוניברסיטה והארכיון הציוני המרכזי של ההסתדרות הציונית העולמית.

בית החולים אלישע

בית החולים אלישע הוא בית חולים פרטי השוכן במרכז הכרמל בחיפה.

בית החייל

בית החייל היא רשת מתקני הארחה ולינה המספקים לכל חיילי צה"ל ושוטרי משמר הגבול בשירות סדיר אפשרות מגורים ונופש פשוטה וזולה.

בתי החייל הוקמו על ידי האגודה למען החייל ופרושים בערים שונות ברחבי הארץ.

בבתי החייל לרוב מספר גדול של חדרי שינה (בדרך כלל 3-4 מיטות בחדר), שירותים ומקלחות צמודים וחדרי אוכל.

חלק מהמתקנים מציעים גם מתקני ספורט, חדרי כושר, בריכות ואודיטוריומים.

דן וסעדיה

דן וסעדיה או דן קישוט וסעדיה פנסא, הוא סרט ילדים ישראלי משנת 1956 בהפקתו ובבימויו של נתן אקסלרוד.

העלילה היא על הרפתקאותיהם של שני נערים, דן וסעדיה, תלמידי פנימייה בתקופת מלחמת העצמאות. דן הוא ממוצא אירופי, יש לו הורים דואגים והוא לומד בבית ספר. סעדיה הוא תימני עם פאות, הוריו אינם מוזכרים והוא עובד כל היום לפרנסתו כמצחצח נעליים ברחוב.

הסרט צולם ברובו בכפר הנוער הדסים. את המוזיקה חיבר חנן וינטרניץ אבל שיר הנושא של הסרט הוא "עורי ציון" של משה וילנסקי שמופיע בפסקול בביצוע תזמורת, חליל סולו ובשירה.

שמשון בר-נוי מופיע באחד התפקידים הראשיים וגם שר ביחד עם תלמידי הדסים את "עורי ציון". בתפקיד אביו של דן מופיע אלימלך רם שהיה אז מפורסם כקריין בקול ישראל וביומני גבע.

החלוץ (סרט)

החלוץ הוא סרט ראינוע שצולם במצלמת 35 מ"מ Full Frame בשחור לבן. הסרט צולם בארץ ישראל בשנת 1927 על ידי חברת "מולדת". זה היה ניסיון ראשון להפקת סרט באורך מלא, אחרי שורה של הצעות, רעיונות והפקות קצרות של דוקודרמות וסרטי פרסומת על ידי "הקינו סטודיו מולדת". המפיק ירושלים סגל, הצלם נתן אקסלרוד הבמאי, התסריטאי והשחקן הראשי היה אלכסנדר פן.

הכרזת העצמאות

הכרזת העצמאות של מדינת ישראל התקיימה ביום שישי, ה' באייר ה'תש"ח, 14 במאי 1948 בעיר תל אביב, בבית דיזנגוף שבשדרות רוטשילד 16. בטקס, שהתקיים בהתאם להחלטת מנהלת העם כשמונה שעות לפני סיום המנדט הבריטי בהתאם להחלטת החלוקה של עצרת האו"ם מכ"ט בנובמבר 1947, הכריז יושב ראש מנהלת העם דוד בן-גוריון על הקמת מדינת ישראל ונחתמה מגילת העצמאות. מאז חוגגת מדינת ישראל מדי שנה בתאריך זה את יום העצמאות.

יומן קולנוע

יומן קולנוע הוא יומן אירועים מצולם שנהוג היה בעבר להקרינו בבתי הקולנוע לפני הקרנת הסרט, וכן בבתי קולנוע שעסקו רק בהקרנה של יומני קולנוע.

יומן הקולנוע היה יומן אירועים מצולם בן כעשר דקות, שהוקרן בבתי הקולנוע לפני הקרנת הסרט העיקרי. היומן ימיו כימי הקולנוע והיה מוקרן בבתי הקולנוע עוד מימי הסרט האילם, ה"ראינוע". היומן היה אקטואלי ושיקף את אירועי השבוע שחלף. בימים שלפני היות הטלוויזיה הייתה ליומן השפעה עצומה על קהל הצופים, שחזה באופן מוחשי באירועים הפוליטיים, הצבאיים והתרבותיים בעולם וכן באירועי הספורט. לשיא השפעתו הגיע היומן בימי מלחמת העולם השנייה כאשר צילומי הקרבות מכל החזיתות הוקרנו בפני הקהל בעורף.

בעולם הרחב היו ידועים "יומן פוקס" בארצות הברית ו"יומן מוביטון" בבריטניה. על השפעתו הגדולה של היומן מעיד הסיפור, שנכלל בספרו של אפטון סינקלר "מלך המכוניות", אודות לואי ב. מאייר, ממייסדיה של מטרו גולדווין מאייר, שהצליח בשנות העשרים לאלץ את הנרי פורד לחדול ממסע אנטישמי שערך, בכך שהבליט ביומניו את תאונות הדרכים שהיו מעורבות בהן מכוניות פורד.

בארץ ישראל הופיעו היומנים החל מ"יומן מולדת" של נתן אקסלרוד בסוף שנות העשרים ובהמשך "יומן אגא" שהופק על ידי ברוך אגדתי בשנים 1931–1934 ו"יומן כרמל" שנוסד על ידי נתן אקסלרוד בשנת 1935, שהפך ליומן מדבר בשנת 1936. בתקופת המדינה הפך היומן ליומן כרמל - הרצליה. צילומי היומן, שנשמרו בחלקם, מהווים מקור רב ערך לתולדות היישוב. הסרט "עץ או פלסטיין" של אורי זוהר משנת 1962, סוקר את תולדות היישוב עד לאותה עת, כפי שהשתקפו ביומניו של אקסלרוד.

החל מהתרחבות שידורי הטלוויזיה, בארצות הברית מראשית שנות ה-50 ובישראל מסוף שנות ה-60, הפכו היומנים להיות מיותרים עד שהפקתם נפסקה כליל.

יומני כרמל

יומני כרמל (לאחר קום המדינה הפך היומן ל"יומן כרמל - הרצליה") היו יומני קולנוע באורך 7–12 דקות שצולמו בשחור לבן, מייסודו של נתן אקסלרוד בשנת 1935. הם הוקרנו באולמות הקולנוע בישראל בשנים 1935–1971, לפני סרטי הקולנוע העיקריים. החל מתחילת שנות ה-50 הוקרנו באולמות הקולנוע לסירוגין "יומן כרמל - הרצליה" ו"יומני גבע". בשנת 1971 הופסקו "יומני כרמל" בעקבות הקמת הטלוויזיה הישראלית והירידה בביקוש ליומני חדשות קולנועיים.

במשך 17 השנים הראשונות היו יומני כרמל היחידים בישראל שהציגו בפני הציבור באופן ויזואלי אירועים אקטואליים מהשבוע החולף, מן היישוב היהודי לפני קום המדינה ובשנותיה הראשונות.

ירושלים סגל

ירושלים סגל (24 ביולי 1898 – 29 באפריל 1993) - חלוץ, מתנדב בהגנה ובמשטרה, ומתרגם סרטים ישראלי.

כ"ט בנובמבר

כ"ט בנובמבר הוא הכינוי לתאריך 29 בנובמבר 1947 (י"ז בכסלו תש"ח), היום בו החליטה (החלטה 181) עצרת האומות המאוחדות (האו"ם) בפארק פלאשינג מדוז על סיום המנדט הבריטי והקמת שתי מדינות עצמאיות בארץ ישראל – מדינה יהודית ומדינה ערבית (תוכנית החלוקה). עוד נקבע כי ירושלים וסביבתה יוכרזו כשטח תחת פיקוח בינלאומי.

כביש 25

כביש 25 הוא כביש רוחב ארצי המוביל מגבול רצועת עזה ליד נחל עוז דרך צפון הנגב עד לצומת הערבה. אורכו 118 קילומטר והוא כביש הרוחב הארוך במדינת ישראל. בנוסף, הוא אחד משלושת הכבישים היחידים בישראל שחוצים אותה לכל רוחבה (שני הכבישים האחרים הם כביש 1 וכביש 57).

כיכר צינה דיזנגוף

כיכר צינה דיזנגוף (מוכרת בשם כיכר דיזנגוף), נמצאת בתל אביב ברחוב דיזנגוף במפגשו עם הרחובות ריינס, פינסקר, בן עמי וזמנהוף. הכיכר קרויה על שם צינה דיזנגוף, רעייתו של ראש העיר הראשון, מאיר דיזנגוף. הכיכר נחשבת כאחד מסמליה של העיר תל אביב.

מעל החורבות

מעל החורבות הוא סרט קולנוע שהופק כולו בארץ ישראל בשנים 1936–1938 על ידי חברת "סרטי כרמל" בהנהלת נתן אקסלרוד.

לצד שחקני תיאטרון האהל השתתפו בסרט נערים ונערות משכונת מונטיפיורי בה היה ממוקם האולפן של אקסלרוד ותלמידי בית הספר בורוכוב בגבעתיים ובהם אמנון כרמי ששיחק בתור הנער אלחנן ונפל בקרב על גבעת הרדאר ב-26 במאי 1948.

כן השתתפו תלמידי ומורי כפר הנוער אהבה בקריית חיים (בסרט הוא נקרא "נחלת אחים"), בו צולם חלק מהסרט. חלק אחר צולם במבצר שוני.

הסרט שוחזר בעריכה מחודשת ועיבוד ממוחשב על ידי יעקב גרוס לפסטיבל הקולנוע בירושלים ב-2003.

עדלאידע

עדלאידע (עדלידע) היא תהלוכה היתולית הנערכת בחג פורים או בחג שושן פורים. עריכת העדלאידע היא מסורת שראשיתה בראשית ימיה של תל אביב, ב-1912. היא הייתה לאירוע המוני בתקופת היישוב וחודשה בימי המדינה.

עץ או פלסטיין

עץ או פלסטיין הוא סרט תיעודי ישראלי, שהופק בשנת 1962 ובוים בידי נתן אקסלרוד, יואל זילברג ואורי זוהר.

הסרט הופק על ידי "סרטי כרמל" וא. דשא (פשנל), והתבסס על מהדורותיו של "יומן כרמל" - יומן חדשות שבועי, משנות ה-30 ועד ליום העצמאות הראשון בשנת 1949. בחירת הקטעים לסרט הציגה את תולדות היישוב בגישה הומוריסטית-נוסטלגית.

קטעי הקריינות בסרט נכתבו על ידי חיים חפר והוקראו על ידי חיים טופול.

את הפסקול כתב המנצח והמעבד יצחק גרציאני.

שמו של הסרט נובע מהשם ששימש בתקופת המנדט, שבה עוסק הסרט, להטלת מטבע.

ראינוע

ראינוע, או הסרט האילם היא הטכנולוגיה שקדמה לקולנוע, ועיקרה הקרנת יצירות מצולמות של קטעי תנועה, אך ללא צליל מוקלט מראש. עד לסוף שנות ה-20 של המאה ה-20 היו כל הסרטים אילמים. על אף שנעשו ניסיונות להתאים צליל לתנועה, ההתפתחות הטכנולוגית אפשרה זאת רק לקראת סוף שנות ה-20. למשך זמן מה התקיימו שתי הטכנולוגיות במקביל, והיו יוצרים שהמשיכו לצלם סרטים אילמים למשך תקופה קצרה. בנוסף, היו יוצרים שהפיקו סרטים עם פסקול מוקלט שכלל מוזיקה בלבד, אך ללא צלילים דיאגטיים הנובעים מההתרחשויות עצמן. אחד הסרטים האלו הוא אורות הכרך של צ'ארלי צ'פלין.

היו במאים, למשל רנה קלייר וסרגיי אייזנשטיין, שראו בשילוב הקול בתמונה פגיעה באמנות המבוססת של הסרט האילם, שנראתה כסוג נפרד ושונה של אמנות. עם זאת, מרגע הקרנת הסרט המדבר הראשון, "זמר הג'אז" בכיכובו של אל ג'ולסון בשנת 1927, נטשו צופי הראינוע את הסרט האילם ודרשו הפקתם של סרטי קולנוע.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.