נתן אלתרמן

נתן אלתרמן (14 באוגוסט 1910, ט' באב ה'תר"ע28 במרץ 1970, כ' באדר ה'תש"ל) היה משורר, עיתונאי, ומחזאי ישראלי, מחשובי משוררי השירה העברית המודרנית, שהשפעתו עליה הייתה ניכרת. חתן פרס ישראל לספרות לשנת 1968.

נתן אלתרמן
נתן אלתרמן בשנות ה-40
נתן אלתרמן בשנות ה-40
לידה 14 באוגוסט 1910
ורשה, האימפריה הרוסית
פטירה 28 במרץ 1970 (בגיל 59)
תל אביב, ישראל
תחום כתיבה שירה, פזמונים, מחזות, תרגום
יצירות בולטות ספרי שיריו "כוכבים בחוץ", "שמחת עניים" ומחזותיו "שלמה המלך ושלמי הסנדלר" ו"כנרת כנרת"
פרסים והוקרה

ביוגרפיה

Ha Ma Le, 40th
חבורת "מחברות לספרות" בבית הקפה קנקן, ברחוב דיזנגוף 13 בתל אביב, ראשית שנות הארבעים (מימין לשמאל: א"ד שפיר, ש' גינס, ד' פילר, אליהו טסלר, נתן אלתרמן, ישראל זמורה, צילה בינדר)
Yo a Ha, 1948
יוצרים ואנשי צבא בקפה מאור בתל אביב, במחצית השנייה של 1948. (מימין לשמאל: יצחק שדה ובנו יורם, ישראל זמורה, יצחק שנהר, יעקב הורוביץ, נתן אלתרמן, יודל מרמרי (שלישו של יצחק שדה), צילום: בנו רותנברג, מאוספו של יורם שדה, יפו
Al A Hu, 1950
עם הסופר יעקב הורוביץ בקפה מאור בתל אביב, ספטמבר 1950. צילום: בנו רותנברג
Memorial plate to the poet Nathan Alterman
לוחית זיכרון בפתח ביתם של נתן אלתרמן, רחל מרכוס ותרצה אתר, בשדרות נורדאו 30 בתל אביב

נתן אלתרמן נולד בעיר ורשה שבפולין, אז במערב תחום המושב של האימפריה הרוסית, כבנם הבכור של בלה לבית ליבוביץ, רופאת שיניים ואחותו של שלמה זלמן אריאל, ויצחק אלתרמן, מחלוצי גן הילדים העברי והמנהל הראשון של מחלקת החינוך בעיריית תל אביב. ב-1914 עברה משפחתו למוסקבה, ב-1918 נדדה לקייב שבדרום-מערב רוסיה (כיום אוקראינה), וב-1919 ברחה ממנה והתיישבה ב-1920 בעיר קישינב, שם למד נתן במסגרת הגימנסיה העברית "מגן דוד", והחל לכתוב שירים, שפורסמו בעלון הגימנסיה. בשנת 1925, בגיל 15, עלה עם משפחתו לארץ ישראל. המשפחה התיישבה בתל אביב, ואלתרמן למד בגימנסיה הרצליה.

בגיל 19 יצא לצרפת – תחילה ללימודים באוניברסיטת סורבון בפריז, וכעבור שנה עבר ללימודי חקלאות בנאנסי, שם שהה שנתיים והשתלם כאגרונום. במהלך שהותו שם התקרב לחוגי בוהמה, ובהשפעתם ובעזרת אביו התפרסם לראשונה במרץ 1931 שיר מפרי עטו בבמה ספרותית מוכרת: השיר "בשטף עיר" ראה אור בכתב העת "כתובים", בעריכת אברהם שלונסקי.[1] במהלך חופשת הקיץ, שבה בילה בארץ ישראל, התפרסמה רשימתו הראשונה ב"הארץ" (22-23 בספטמבר 1931). לאחר מכן הוסיף לפרסם משיריו ב"כתובים" וב"גזית". כששב לארץ ישראל בקיץ 1932 עבד במשך תקופה קצרה במקווה ישראל, אך במהרה עבר לעסוק בכתיבה עיתונאית – תחילה בעיתון "דואר היום" וב"במחנה", ואחר כך, לזמן קצר, בשבועון "בשער". במקביל המשיך לפרסם גם ב"כתובים" (בשם העט "נ. העזתי"), ב"טורים" וב"הארץ", ובמהלך 1933 החל לכתוב פזמונים לתיאטרון "המטאטא".

ביולי 1934 החל לפרסם בעיתון "דבר" טור שירי אקטואלי בשם "סקיצות תל אביביות", שעליו חתם בשם העט "אלף נון". במהלך ארבעה חודשים הופיעו 26 טורים. בנובמבר 1934 עזב את "דבר" והחל לפרסם ב"הארץ" טור דומה אך בעל אופי פחות לירי ויותר סאטירי, בשם "רגעים". הוא התמיד בכתיבתו שמונה שנים, שבהן התפרסמו 297 טורים חתומים בשם העט "אגב".

לצד כתיבתו האקטואלית הצטרף אלתרמן לקבוצת המשוררים "יחדיו" של אברהם שלונסקי ולאה גולדברג, קבוצה שהתרכזה סביב כתב העת "טורים" ומרדה (עוד קודם לכן) בממסד הספרותי של אותה עת, שהיה מזוהה עם חיים נחמן ביאליק. ספר שיריו הראשון, "כוכבים בחוץ", יצא לאור ב-1938 בהוצאת "יחדיו" (למעשה, הוצאה עצמית של חברי הקבוצה), והתקבל כחידוש בשירה העברית.

ב-1935 נשא לאישה את שחקנית התיאטרון הקאמרי רחל מרכוס, ובינואר 1941 נולדה בתם היחידה תרצה, לימים המשוררת תרצה אתר. במקביל לנישואיו עם מרכוס ומגוריו עמה בדירה בשדרות נורדאו עד יום מותו, ניהל בידיעתה יחסי אהבה ממושכים עם הציירת צילה בינדר, אשר איירה אחדים מספריו לילדים. הוא היה ידוע במצבי רוחו המתחלפים תדירות, בשתיינותו (היה יושב יום יום בקפה "כסית" בתל אביב), בחדות לשונו ובצניעותו החומרית.

בתחילת 1943 עזב אלתרמן את "הארץ" עקב ויכוח כספי עם המו"ל גרשום שוקן, וחזר ל"דבר", שם החל לכתוב את מדורו האקטואלי "הטור השביעי", שהתפרסם מאז מדי שבוע עד תחילת 1967. בינואר הוצג לראשונה בתיאטרון "האוהל" המחזה "שלמה המלך ושלמי הסנדלר" מאת סמי גרונמן, בתרגומו של אלתרמן. מאוחר יותר באותה שנה יצא הראשון מספרי הילדים שלו, "האפרוח העשירי". ב-1944 הפסיק לכתוב לתיאטרון "המטאטא" והחל לכתוב לתיאטרון "לי-לה-לו".

במלחמת העצמאות התגייס לצה"ל וצורף לגדוד מרגמות שהוקם במסגרת חטיבה 8. באוקטובר 1948 השתתף במבצע יואב, אולם מפקד החטיבה, יצחק שדה, שחרד לגורלו של המשורר, הורה לשחררו. על תחושותיו בעקבות הקרב, כתב בשיר "ליל חניה".[2]

בשנת 1959 פרסם נתן זך את מאמרו "הרהורים על שירת אלתרמן", שהיווה מתקפה על סגנונו השירי של אלתרמן והאשימו במלאכותיות ובחוסר-רגש. מאמר זה הופנה נגד אלתרמן, אך כוון נגד כל חבורת "יחדיו" ופתח פתח לשירה עברית צעירה, ללא חרוז ומשקל על נושאי יומיום כמגמה מנוגדת לזו שהובילו אלתרמן ובני דורו.

ב-1967 הפסיק לכתוב את "הטור השביעי" ב"דבר" והחל לכתוב מאמרים פובליציסטיים ב"מעריב", שכונסו לאחר מותו בספר "החוט המשולש".

לאורך השנים היה אלתרמן מזוהה עם תנועת העבודה ומפא"י בפרט, ונמנה עם מעריציו של דוד בן-גוריון, אף שהיו ביניהם גם מחלוקות, למשל בעניין הסכם השילומים.[3][4] בן-גוריון מצדו כינה את אלתרמן בשם "נתן החכם".[5] בשל קרבתו זו לבן-גוריון, זכה אלתרמן גם לביקורת, ולעיתים כונה "משורר החצר".

לאחר מלחמת ששת הימים נמנה אלתרמן עם מייסדי "התנועה למען ארץ ישראל השלמה". את נכונותו של בן-גוריון לוותר על מרבית השטחים תמורת שלום אמת תיאר כ"היפותטית - אפילו אוטופית".[6]

במהלך חייו זכה אלתרמן בפרסים רבים, בהם פרס טשרניחובסקי לתרגומי מופת ב-1946, על תרגומיו למחזות "פדרה" מאת ז'אן רסין ו"נשות וינדזור העליזות" מאת שייקספיר, ושוב ב-1967, על תרגומיו למחזות מולייר; פרס רופין ב-1947, על ספרו "שמחת עניים"; ופרס ביאליק לספרות יפה (1957). ב-1968 זכה בפרס ישראל לספרות על מכלול יצירתו.

נתן אלתרמן-קבר
צילום קברו של המשורר נתן אלתרמן בבית הקברות בקריית שאול בתל אביב. בוצע בשיתוף פעולה על ידי החברה קדישא שם.

נתן אלתרמן חלה בשנת 1970 במחלת מעיים, לאחר שנים של אלכוהוליזם. ב15 במרץ הובהל לבית החולים,שם,במהלך ניתוח מעיים הוא לקה בהתקף לב ואיבד את הכרתו. הוא נפטר ב-28 במרץ 1970.[7] כשהובל באמבולנס לבית החולים כתב את צוואתו. בשל בקשתו "להיקבר כאחד האדם", הוא נקבר בבית הקברות קריית שאול, ולא בחלקת הסופרים בבית העלמין טרומפלדור. לאחר מותו החלה הוצאת הקיבוץ המאוחד בכינוס והוצאה לאור של כל כתביו, מפעל שארך שנים רבות, בעריכת מנחם דורמן.

יצירתו

יצירתו העשירה של נתן אלתרמן כוללת שירה לירית ופזמונים, שירי ילדים ומחזות, וכתיבה אקטואלית בשירה ובפרוזה. מלבד כתיבתו המקורית הרבה אלתרמן גם בתרגום יצירות מופת מספרות העולם.

שירה

ספרו הידוע והמוערך ביותר הוא ספרו הראשון "כוכבים בחוץ", שבו מתבונן המשורר בהתפעלות בבריאה ומתאר את חוויותיו ממפגשים רבי-היבטים עם אובייקטים שונים בעולם. הספר נפתח בשיר "עוד חוזר הניגון" – מהידועים בשיריו, שאף זכה לכמה לחנים. בשיר מופיעות כמה מה"דמויות" המלוות את הספר לכל אורכו: ההֶלֶך עובר־האורח והדרך הארוכה שהוא הולך בה, העיר, העצים, ואיתני הטבע – הרוח, הגשם והברקים. ברבים משירי הספר שב ההלך ומופיע, ויחסו אל "הדרך" והנופים שסביבה מביע את חוויית העולם של המשורר – התפעמות מהעולם ומעוצמת הטבע ואיתניו, ותחושת חידלון לעומתם.

עם צאתו לאור ב-1938 התקבל הספר בהשתאות מהחדשנות הרבה שבו, משפתו העשירה בציורים לשונייםמטפורות, אוקסימורונים וסינתסזיה – ומהמסתורין וריבוי המשמעויות שניתן לקרוא בשיריו:

דּוּמִיָּה בַּמֶּרְחָבִים שׁוֹרֶקֶת.
בֹּהַק הַסַּכִּין בְּעֵין הַחֲתוּלִים.
לַיְלָה. כַּמָּה לַיְלָה! בַּשָּׁמַיִם שֶׁקֶט.
כּוֹכָבִים בְּחִתּוּלִים.
- - -
בְּמַגְלֵב זָהָב פַּנָס מַפִּיל אַפַּיִם
עֲבָדִים שְׁחוֹרִים לְרֹחַב הָרָצִיף.
- - -
רֹעַ יְרַקְרַק. תְּסִיסַת אוֹרוֹת וָחֶשֶׁד.
רְתִיחַת מַטְמוֹן בַּקֶּצֶף הַשָּׁחֹר.

"ליל קיץ", כוכבים בחוץ

השיר "פגישה לאין קץ", למשל, זכה לפרשנויות רבות בשל העמימות שבו: האם הנמענת בשיר היא אהובה בלתי מושגת, או שמא השיר הוא פנייה אל העולם או הבריאה בגוף שני יחיד, כאל נקבה, פנייה החוזרת גם בשירים נוספים בספר:

כִּי סָעַרְתְּ עָלַי, לָנֶצַח אֲנַגְּנֵךְ.
שָׁוְא חוֹמָה אָצוּר לָךְ, שָׁוְא אָצִיב דְּלָתַיִם!
תְּשׁוּקָתִי אֵלַיִךְ וְאֵלַי גַּנֵּךְ
וְאֵלַי גּוּפִי סְחַרְחַר, אוֹבֵד יָדַיִם!

"פגישה לאין קץ", כוכבים בחוץ

את הזדהותו עם גורלם של היהודים הביע בספרו "שירי מכות מצרים", שיצא בתקופת מלחמת העולם השנייה ותיאר לפרטים את סבלם של אב ובנו הבכור תחת עשר המכות. סמוך לפרוץ המלחמה התפרסם ספרו "שמחת עניים", קובץ שירים מלנכולי וקשה שגיבורו הוא מת הבוחן את עולם החיים שעזב – את רעייתו, את חבריו ועוד. אלתרמן מעולם לא פירש ספר זה, והתייחסותו אל המלחמה נותרה עמומה. רמז לעמדתו נמצא בדבריו על הספר – "ראיתי שהעולם הולך לאבדון, ושאלתי את עצמי: מה יישאר ממנו לאחר מכן?"

לאחר קום המדינה התמקד בשירים בעלי נושאים חברתיים ואישיים. שיריו אלה מאופיינים בהתנגשות ובהתנצחות בלתי פוסקת בין עולם "קדוש" לבין עולם "טמא" (הדבר ניכר במיוחד בתארו נשים טהורות או, לחלופין, שפלות). בספרו "עיר היונה" שיצא לאור ב-1957 מתערב הפן האישי עם החברתי והלאומי.

בשנותיו האחרונות נאחז חרדה לגורל בתו, המשוררת תרצה אתר, בעלת הסגנון הייחודי והדיכאוני. לאחר שניצלה מניסיון אובדני, אחד מני אחדים, כתב עבורה את "שיר משמר" ("שִׁמְרִי נַפְשֵׁךְ"), שלימים הולחן בידי סשה ארגוב; בתגובה היא כתבה לו את "שיר הנשמרת".

מחזות

אלתרמן כתב מספר מחזות תיאטרון. שלושה מהם זכו להצלחה גדולה על במות תיאטרון הקאמרי והבימה: "כנרת כנרת" העוסקת בימי ההקמה של קבוצת דגניה, "פונדק הרוחות" על אמן המגלה כי שועבד להצלחה על חשבון זוגתו וחייו הפרטיים ו"שלמה המלך ושלמי הסנדלר", קומדיה על חילופי תפקידים בין שלמה המלך לסנדלר פשוט שאותו תרגם ועיבד למחזמר על פי מחזהו של סמי גרונמן. מחזותיו הנוספים היו "משפט פיתגורס", "אסתר המלכה" ו"ימי אור האחרונים" (מחזה שנמצא בעזבונו ולא הוצג).

תרגומים

אלתרמן תרגם מחזות ויצירות מאנגלית, צרפתית, גרמנית ויידיש, לילדים ולמבוגרים. הוא תרגם לעברית מחזות של ויליאם שייקספיר, בהם "אותלו", "יוליוס קיסר" ו"נשי וינדזור העליזות", את מחזותיו של מולייר "הקמצן", "דון ז'ואן", "תעלולי סקפן" ו"החולה המדומה", את המחזה "אנטיגונה" מאת ז'אן אנווי ואת המחזה "פדרה" מאת ז'אן רסין, עליו זכה בשנת 1946 בפרס טשרניחובסקי לתרגומי מופת. כמו כן תרגם בלדות ושירי זמר אנגליים וסקוטים, בהם הבלדות הסקוטיות "לורד רנדל", "שלושה בני עורב" ו"אדוארד אדוארד".

כתיבה אקטואלית

בטור "רגעים" שכתב ב"הארץ" מסוף 1934 ועד תחילת 1943, עסקו רבים מהשירים בעיר תל אביב, אך עם פרוץ מלחמת העולם השנייה עסקו שירים רבים במלחמה זו ובשואה, ונימתם הייתה של עידוד ונחמה. לאחר מותו קובצו שירי המדור בספר "רגעים" (שני כרכים, הוצאת הקיבוץ המאוחד, תשל"ד).

לאחר שעזב את "הארץ" וחזר לכתוב בדבר, הופיעו שיריו האקטואליים במדורו "הטור השביעי" שהתפרסם אחת לשבוע במשך 24 שנים. במהלך השנים קובצו שירי הטור בכמה מהדורות של ספרים הנקראים "הטור השביעי".

רבים משירים אלו הביעו מחאה נגד הבריטים וביטויי תמיכה בפלמ"ח וב"הגנה" שלחמו בהם. בחלק מהשירים הוקיע את מעשי האצ"ל והלח"י. אחד משירי "הטור השביעי" הידועים ביותר הוא "מגש הכסף", שהודפס ב"דבר" ב-19 בדצמבר 1947, עם פרוץ קרבות מלחמת העצמאות, המתאר את הקרבתם של הלוחמים להקמת המדינה ואת מחיר הדמים שנדרשה המדינה לשלם.[8]

גם לאחר הקמת המדינה המשיך בפרסום הטור ועסק גם בשאלות מוסר, כבשיר "אלמנת הבוגד", שפורסם בעקבות הוצאתו להורג של מאיר טוביאנסקי, והשיר "על זאת" שבו ביקורת על פשע מלחמה שביצעו לוחמים ישראלים במהלך מלחמת העצמאות, ובן-גוריון הורה להפיצו לקציני צה"ל. אחד הפרסומים, "יום הזיכרון והמורדים", עורר פולמוס רב כשתבע בו כי לא יבדילו בין גבורת מורדי הגטאות לבין תגובתם של שאר היהודים בשואה, כולל זו של היודנראט.

בשירו האחרון, "אז אמר השטן", שנמצא בעזבונו על ידי בתו, מזהיר אלתרמן את עמו מפני קטרוגו של השטן את צדקת דרכה המוסרית של מדינת ישראל, על ידי זה שיטע בה רגשות אשם וישכיח את ההיסטוריה: "אכהה את מוחו ושכח שאיתו הצדק". בשיר אחר, "ארץ ערבית", יוצא אלתרמן נגד טענת ערביי ארץ ישראל, שהם העם הילידי בארץ ישראל: "נוצצים כוכבי-ליל במצמוץ וזורעים את אורם הרעוד על העיר השוקטת אל-קודס שחנה בה המלך דאוד".[9]

פזמונים

אלתרמן היה יוצר פורה גם בתחום הזמר העברי. פזמוניו ללחניהם של נעמי שמר, משה וילנסקי, סשה ארגוב, יאיר רוזנבלום, ומלחינים נוספים היו פופולריים מאוד, ובהם: "על אם הדרך", "אליפלט", "כלניות", "אני מצפת", "זמר שלוש התשובות", "שיר העמק", "רינה", "חנה'לה התבלבלה", "בכל זאת יש בה משהו", "מסביב למדורה", "צריך לצלצל פעמיים", "אוריאנה", "לילה לילה" ועוד. את פזמוניו כתב לתיאטראות "המטאטא" ו"לי-לה-לו", למופעי הזמר "צץ וצצה" ו"שוק המציאות", ולזמרים (בעיקר לשושנה דמארי ולצמד אילי גורליצקי ויונה עטרי).

חלק משיריו הליריים של אלתרמן הולחנו ובוצעו בידי זמרים אף שלא נועדו להלחנה, בהם "פגישה לאין קץ" ו"ליל חניה".

שירים ותרגומים לילדים

אלתרמן כתב גם שירים לילדים. החל משנת 1932, החל לפרסם שירים וסיפורים במוסף "לילדים" שצורף לעיתון "דבר" ובעיתון "כלנוע". אחד המפורסמים בהם הוא "זה היה בחנוכה" שהומחז לרוב בגני ילדים ובתי ספר.

הוא תרגם קלאסיקות מספרות הילדים העולמית, בהם: "המלחמה לאש" מאת ז"ה רוני, "רדי הזקן", של פרדריק מריאט, את שירי הילדים הכלולים בספר פו הדוב, את "לימפופו" של קורניי צ'וקובסקי, את הזמיר מאת אנדרסן ואת שירי הילדים ביידיש של קדיה מולודובסקי שיצאו בספר "פתחו את השער".

בשנת 1958 הוציא ספר שירי ילדים בשם "ספר התיבה המזמרת". השירים בספר עסקו בנושאים ציוניים (כמו בשיר "אנשי העלייה השנייה" העוסק באידיאל ההתיישבות והעבודה) ובסיפורים תנ"כיים והיסטוריים (כמו בשיר "ספני שלמה המלך" העוסק בספנים העבריים בעציון גבר בתקופת המלך שלמה והשיר "מסעות בנימין מטודלה" העוסק בנווד היהודי המפורסם) . לדברי חוקרת הספרות זיוה שמיר, אלתרמן הרבה לכלול בשירים בספר זה דיונים ספרותיים מתוחכמים שספק אם ילדים יכלו לקלוט את משמעותם המלאה, וכן אקרובטיות לשונית שבאה "לרמוז לקוראים הצעירים (והמבוגרים) על החשיבות של כל מילה וכל אות וכל תג ניקוד, שכל שינוי בהם יכול לברוא עולם ולהחריבו".[10]

הנצחתו

200 New Sheqalim2015 Obverse & Reverse
אלתרמן בשטר 200 ש"ח

על שמו של אלתרמן קרויים מספר רחובות בערי ישראל, כולל בעירו תל אביב.

דמותו של אלתרמן מעטרת שטר כסף בערך 200 ש"ח בסדרת השטרות שהנפיק בנק ישראל החל מ-2014 ומנציחה משוררים. השטר הנושא את דיוקנו של אלתרמן יצא בדצמבר 2015.[11]
בנוסף, נקרא על שמו בית הספר העל-יסודי "תיכונט ע"ש אלתרמן" הנמצא בצפון תל אביב, וכן חטיבת הביניים "אורט ע"ש נתן אלתרמן" שנמצאת בקריית השרון שבנתניה.

ספריו

  • כוכבים בחוץ הוצאת "יחדיו", 1938
  • שמחת עניים, הוצאת "מחברות לספרות", 1941
  • האפרוח העשירי, הוצאת "מחברות לספרות", 1943
  • שירי מכות מצרים, הוצאת "מחברות לספרות", 1944
  • הטור השביעי: חלק א', הוצאת "עם עובד" ו"דבר", 1948
  • הטור השביעי: חלק ב', הוצאת "דבר", 1954
  • עיר היונה, הוצאת "מחברות לספרות", 1957
  • ספר התיבה המזמרת, הוצאת "מחברות לספרות", 1958
  • שיר עשרה אחים, הוצאת "מחברות לספרות", 1960
  • כנרת, כנרת, מחזה, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1962
  • כתבים בארבעה כרכים, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1962
  • ערדל הפלא, הוצאת "מחברות לספרות", 1962
  • פונדק הרוחות, מחזה, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1963
  • משפט פיתגורס, מחזה, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1965
  • חגיגת קיץ, הוצאת "מחברות לספרות", 1965
  • אסתר המלכה, מחזה, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1966
  • המסכה האחרונה, הוצאת ספריית מעריב, 1968
  • החוט המשולש, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1971
  • ספר החידות, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1971
  • לילדים, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1972
  • רגעים, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1974
  • פזמונים ושירי זמר, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1976
  • שירים 1931–1935, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1984
  • איזה פלא, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1983
  • על שתי דרכים - דפים מן הפנקס, ההדיר, ביאר והוסיף אחרית-דבר דן לאור, הוצאת הקיבוץ המאוחד, תל אביב, 1989, 160 עמ'[12]
  • למה צריכות החיות זנב? (על פי ו. ביאנקי), איורים: דני קרמן, 2011
  • הטור השביעי 1 1945-1943, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2010
  • הטור השביעי 2 1948-1945, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2010
  • הטור השביעי 3 1952-1948, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2012
  • הטור השביעי 4 1954-1952, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2013
  • הטור השביעי 5 1959-1955, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2016
  • הטור השביעי 6 1965-1959, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2017
  • רגעים 1 1935-1934, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2012

לקריאה נוספת

נתן אלתרמן הוא אחד המשוררים המוערכים מבין משוררי השירה העברית החדשה. באינדקס רמב"י של הספרייה הלאומית, רשומים יותר מ-300 מאמרים על יצירתו. עם החוקרים, המבקרים, המסאים ואנשי הספרות שכתבו על יצירתו נמנים: מנוחה גלבוע, חדוה דגן, זיוה שמיר, מרדכי נאור, נסים קלדרון, נורית גוברין, דבורה גילולה, שלמה יניב, סבינה שבייד, ראובן שהם, אריאל הירשפלד, רות קרטון-בלום, חנן חבר, דן לאור, ידידיה פלס, אהוד לוז, חיה שחם, יוחאי אופנהיימר, דן אלמגור, דן מירון, חיים גורי, אהרון מגד, אהרון קומם, עוזי שביט, בועז ערפלי, הלל ברזל, מנחם דורמן, מרדכי שלו, עוזי אורנן, גרשון שקד, חמוטל בר-יוסף, הרי גולומב, דב סדן, אלכס זהבי, יוסף האפרתי, יריב בן-אהרן, דינה פורת, יחיעם ויץ, אבידב ליפסקר, ישראל זמורה, שמואל טרטנר, אורציון ברתנא, אברהם בלבן, עמנואל סיון, מנחם רגב, דוד אבידן, נתן זך, ראובן קריץ, רויאל נץ, אמנון נבות, אידה צורית, יאיר צורן, צור ארליך, דרור אידר ואלישע פורת.

  • גצל קרסל, לכסיקון הספרות העברית, הוצאת הקיבוץ הארצי, תשכ"ה, עמ' 121–122
  • דן לאור, השופר והחרב – מסות על נתן אלתרמן, 1983
  • מנחם דורמן, נתן אלתרמן – פרקי ביוגרפיה, 1991
  • זיוה שמיר, עוד חוזר הניגון: שירת אלתרמן בראי המודרניזם, 1989
  • משה שמיר, נתן אלתרמן – המשורר כמנהיג, תל אביב: הוצאת דביר, 1998
  • זיוה שמיר, על עת ועל אתר: פואטיקה ופוליטיקה בשירת אלתרמן, 1999.
  • חנן חבר, פתאום מראה המלחמה – לאומיות ואלימות בשירה העברית בשנות ה-40, הוצאת הקיבוץ המאוחד, תל אביב, 2001
  • עוזי שביט, שירה מול טוטליטריות – אלתרמן ו'שירי מכות מצרים', אוניברסיטת חיפה/זמורה ביתן, תשס"ג
  • דרור אידר, אלתרמן-בודלר; פריס-תל אביב: אורבניות ומיתוס בשירי 'פרחי הרע' ו'כוכבים בחוץ', ירושלים: הוצאת כרמל, תשס"ד
  • זיוה שמיר, תיבת הזמרה חוזרת – על שירי הילדים של נתן אלתרמן, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2005
  • מרדכי נאור, הטור השמיני – מסע היסטורי בעקבות הטורים האקטואליים של נתן אלתרמן, הוצאת הקיבוץ המאוחד ואוניברסיטת תל אביב, 2006
  • עוזי שביט, לא הכל הבלים והבל – החיים על קו הקץ על פי אלתרמן, הוצאת הקיבוץ המאוחד, תשס"ח
  • מנחם פינקלשטיין, "'הטור השביעי' ו'טוהר הנשק' – נתן אלתרמן על ביטחון, מוסר ומשפט", משפט וצבא 20(א), 2009, עמ' 1
  • שמואל טרטנר, מכל העמים: עיונים בשירה הלאומית של ח"נ ביאליק ונתן אלתרמן, ספריית "הילל בן חיים", הוצאת הקיבוץ המאוחד בשיתוף יד יצחק בן-צבי, תשע"א 2010
  • זיוה שמיר, הלך ומלך, אלתרמן – בוהמיין ומשורר לאומי, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2010
  • מנחם פינקלשטיין, 'הטור השביעי' ו'טוהר הנשק' – נתן אלתרמן על ביטחון, מוסר ומשפט, הוצאת הקיבוץ המאוחד, תל אביב, תשע"א 2011
  • פייר בומרשה: 'הספר מסביליה', מערכה ראשונה, תמונות א-ב בתרגום נתן אלתרמן, בתוך: דחק - כתב עת לספרות טובה, כרך א, 2011
  • זיוה שמיר. רוצי, נוצה: יצירת אלתרמן בעקבות אירועי הזמן, תל אביב: ספרא, 2013
  • דן לאור, אלתרמן, הוצאת עם עובד, 2013 תשע"ד (ביוגרפיה מקיפה)
  • אורציון ברתנא, החידה הרומנטית של כוכבים בחוץ, הוצאת כתר, 2014
  • זיוה שמיר, המוזה בארץ המראות: הדים ממסורות המערב בשירת ביאליק ואלתרמן - מסות ותרגומים, הוצאת אבן-חושן, 2015
  • זיוה שמיר, בעיר וביער: טבע ואמנות ביצירת אלתרמן, הוצאת ספרא והקיבוץ המאוחד, 2017.
  • מרדכי נאור, הטור התשיעי : אקטואליה ופוליטיקה בטורי העיתונות, השירים הליריים ושירי הזמר של נתן אלתרמן , תל אביב: הקיבוץ המאוחד, 2018

קישורים חיצוניים

כתבות

מיצירתו

מאמרים על יצירתו

הערות שוליים

  1. ^ "כתובים", שנה ה', גיליון י"ט (רט) (כ"ג באדר תרצ"א, 12 במרץ 1931), עמ' 1.
  2. ^ לימים הולחן השיר בידי יאיר רוזנבלום לפסטיבל הזמר והפזמון 1973, בוצע בידי חנן יובל, ירדנה ארזי ואפרים שמיר והפך לנכס צאן ברזל ישראלי
  3. ^ יחיעם ויץ, נתן אלתרמן וגרמניה: עמדתו כלפי המגעים עמה על רקע יחסיו עם משה שרת, 2004
  4. ^ תום שגב, המיליון השביעי: הישראלים והשואה, ז, 3, עמ' 385; עמ' 527, הערה 30: אלתרמן דרש להחליף "את השם הנורא שילומים" בביטוי "החזרת שוד".
  5. ^ נדב שרגאי, נתן החכם: 40 שנה למותו של אלתרמן, באתר נתן אלתרמן
  6. ^ נתן אלתרמן, האמנם ויכוח סרק?, מעריב, 22 בנובמבר 1968
  7. ^ טל לוי, היום לפני 40 שנה: המשורר נתן אלתרמן הלך לעולמו מהתקף לב, באתר הארץ, 28 במרץ 2010
  8. ^ דיוויד סלע, ‏70 שנים אחרי, באתר ישראל היום, 12 דצמבר 2017
  9. ^ מנחם בן, המשורר הלאומי: אלתרמן תופס את ההוויה הישראלית טוב יותר מביאליק, באתר nrg‏, 26 באפריל 2012
  10. ^ "בכל זאת יש בהם משהו: זיוה שמיר ושירי הילדים של נתן אלתרמן" באתר היקום של אלי אשד
  11. ^ ‏200 שקלים חדשים, באתר בנק ישראל
  12. ^ ביקורת: יחיעם ויץ, שני הסברים לשתי הדרכים, קתדרה 53, ספטמבר 1989
הקודם:
צבי וויסלבסקי
פרס ביאליק לספרות יפה
1957
הבא:
אליעזר שטיינמן, אברהם שלונסקי
בלדה

בלדה היא שיר המספר סיפור.

ראשית הבלדה היא לפני מהפכת הדפוס, כשהספרות עברה מפה לאוזן, מדור לדור וממקום אחד לאחר. לפיכך, התאימה הבלדה עצמה, באמצעות נוסחים שונים, לדורות, למקומות בהם סופרה ולאישיותו של הטרובדור שסיפר את הבלדה.

הבלדות הראשונות על הכתב הופיעו במאה ה-13- תקופת ימי-הביניים. לאחר מהפכת הדפוס, הבלדות נאספו, עלו על הכתב בספרים והפסיקו לעבור מפה לאוזן.

באיטלקית, פירוש המילה "בלדה" הוא "שיר מחול בעל קצב".

כלי הנגינה שבהם השתמשו הם כלי מיתר חליל ותופים. מה שמאפיין אותם זה שהם היו קלים לנשיאה ממקום למקום ושהם היו עשויים מחומרים מהטבע- עץ ועור.

בעל טור

בעל טור (באנגלית: Columnist) הוא תואר לעיתונאי המפרסם טור קבוע בעיתון או בכתב עת, טור המתאפיין בסגנון ייחודי ובתחומי עניין ייחודיים. בין בעלי הטורים יש העוסקים בפובליציסטיקה, אך יש העוסקים בנושאים אחרים. מרטין גרדנר, למשל, עסק בטורו ב"סיינטיפיק אמריקן" במתמטיקה, ו"בשער", טורו של עלי מוהר, במקומון "העיר", עסק בכדורגל.

מהעיתונות הכתובה עברו בעלי טורים גם לעיתונות האלקטרונית (שבה הטור קרוי "פינה"), ברדיו ובטלוויזיה. דוגמה לכך היא פינתו של יאיר גרבוז בתוכנית הטלוויזיה "תיק תקשורת", שבה הוא עוסק באופן סאטירי בתחלואי התקשורת הישראלית. עם התפתחות הבלוגים באינטרנט, יש בין בעלי הטור שפתחו בלוג, כתוספת לטור שלהם בעיתונות הכתובה.

טורו של בעל טור מתאפיין בזיהוי קבוע: מיקום קבוע בעיתון, ולעיתים גם שם מזהה לטור, כגון "חץ מסילבי קשת" של סילבי קשת, "מדרש ביתי לפרשת השבוע" של ג'קי לוי ו"אזור הדמדומים" של גדעון לוי; אך יש גם טורים רבים ללא שם. לעיתים מכונסים הטורים בספר. דוגמה בולטת לכך הם טורי "חד גדיא" של אפרים קישון וטורי "הטור השביעי" של נתן אלתרמן.

האם השלישית

האם השלישית היא בלדה עברית מאת נתן אלתרמן שראתה אור לראשונה בכתב העת "גזית" ב-1934 ובנוסח שונה מעט בספר שיריו הראשון, "כוכבים בחוץ" (1938). השיר הולחן פעמיים, ב-1970 על ידי נעמי שמר (נוסח זה נכלל באלבום הבכורה של שלמה ארצי) וב-1973 על ידי יאיר רוזנבלום עבור להקת גייסות השריון עם הסולנית עירית בולקא. ב - 1999 הוקרא השיר על ידי יוסי בנאי על רקע לחן מאת יונתן בר גיורא ובביצועו של אהרוני בן ארי בגיטרה, במסגרת הפרויקט "פגישה לאין קץ: יוסי בנאי מגיש נתן אלתרמן". כל הגרסאות המולחנות הן לפי הנוסח המופיע ב"כוכבים בחוץ". השיר (בעיקר בגירסת יאיר רוזנבלום) מושמע ברדיו ובטקסים ביום הזיכרון לחללי מערכות ישראל. בשנת 1938 הלחין גם מרדכי זעירא גרסה משלו לשיר, שבוצע בדקלום על ידי רעייתו של אלתרמן, רחל מרכוס, וכן נכתבה בהשראתו מוזיקה קונצרטנטית על ידי יחזקאל בראון.

הוצאת דבר

הוצאת דבר הייתה הוצאת ספרים עברית ישראלית. ההוצאה נוסדה בחודש יוני שנת 1925 על ידי ברל כצנלסון ומשה ביילינסון במטרה להוציא לאור את העיתון "דבר" וספרי הגות, ומאוחר יותר כתבי עת של "דבר" בהם: "דבר הפועלת", "דבר לילדים", "הגה".

ההוצאה הוציאה ספרי עיון, שירה, לכסיקונים וספרי ילדים. עד ייסוד הוצאת עם עובד ב-1942 הייתה הוצאת דבר ההוצאה הרשמית של פועלי ארץ ישראל ויצאו בה כ-80 כותרים בית הדפוס של ההוצאה היה בית הדפוס של "הפועל הצעיר".

רב-המכר של ההוצאה הוא ספר שירי רחל המשוררת, שיצא בלמעלה משלושים מהדורות. עוד יצאו בהוצאה כתבי נתן אלתרמן, דוד בן-גוריון ואחרים.

ההוצאה סגרה את שעריה בשנות ה-90 של המאה ה-20.

הטור השביעי

"הטור השביעי" היה מדור של המשורר נתן אלתרמן שהופיע במשך 24 שנים בעיתון "דבר", וכלל טור מחורז בענייני אקטואליה. השם "הטור השביעי" נובע ממיקומו של הטור, השביעי מימין (או הראשון משמאל) בעמוד הפנימי של העיתון, שמנה שבעה טורים. הטורים היו סאטיריים וביקורתיים, אך רבים מהם הגיעו לדרגת שירה לירית ופואמה לאומית. בשנים האחרונות להופעת הטור נכתבו חלק מן הטורים בפרוזה. "הטור השביעי" זכה ליוקרה רבה, ויש שנהגו להמתין ליד בית "דבר" בתל אביב ביום שישי בבוקר, כדי לקראו ראשונים[דרוש מקור]. שירי "הטור השביעי" קובצו בסדרת ספרים הנקראים "הטור השביעי", שלושה מהם הופיעו בימי חייו של המשורר, ולאחר פטירתו הופיעו קבצים אחדים ובהם לקט משירי הטור השביעי.

זה היה בחנוכה

זה היה בחנוכה או: נס גדול היה פה היא יצירה ספרותית מאת המשורר נתן אלתרמן שראתה אור במוסף "דבר לילדים" בחנוכה 1933. במקורה, נועדה היצירה להיות מסכת לחג.

יזכור (אתר אינטרנט)

יזכור הוא אתר אינטרנט המשמש להנצחת חללי מערכות ישראל והוא מכיל את רשימת חללי מערכות ישראל ובדרך כלל גם את תמונתו וסיפור חייו של כל אחד מהם. האתר נקרא בעבר "נזכור את כולם" בעקבות ציטוט מפזמון שיר "הרעות" שכתב חיים גורי. האתר כולל גם חיילי צה"ל שנפטרו ממחלה, או נהרגו בתאונה במהלך שירותם הצבאי, וכן מי שנפטרו לאחר סיום שירותם הצבאי (ולעיתים שנים רבות לאחר סיום שירותם), אך הוכרו כחללי צה"ל משום שמותם נבע מפגיעה שנפגעו במהלך שירותם. האתר הוקם ומתוחזק על ידי משרד הביטחון.

חללי מערכות ישראל הנכללים באתר הם לוחמי צבא ההגנה לישראל ושאר אנשי מערכת הביטחון שנתנו נפשם על הבטחת קיומה של מדינת ישראל, לוחמי המחתרות שנפלו למען תקומת ישראל (מאז 1860 - עת החלה היציאה מן החומות בירושלים) ולוחמי היישוב בצבא הבריטי בימי מלחמת העולם השנייה. החלל הראשון ברשימה זו הוא אהרון הרשלר שנפל ב-5 בינואר 1873, ו' טבת תרל"ג.

חלקו העיקרי של האתר כולל דפי זיכרון אחדים לכל חלל:

פרטים מזהים: שם, דרגה צבאית, תאריך נפילה (עברי וגרגוריאני) וחיל. דף זה מכיל קישורים לשני הדפים הנוספים המוקדשים לחלל זה.

סיפור חייו של החלל, כולל תצלומו (למעטים מהחללים לא מופיע דף זה).

מקום מנוחתו: מידע מדויק על מקום קברו של החלל.את הנופלים ניתן לאתר לפי שמם, תאריך נפילתם והיישוב שממנו באו.

עוד מכיל האתר:

תפילת "יזכור" לחללי מערכות ישראל.

ארכיון של איגרות למשפחות השכולות ביום הזיכרון לחללי מערכות ישראל, משנת 1952 ועד היום.

פרקי שירה רלוונטיים, החל מקינת דוד, דרך "מגש הכסף" מאת נתן אלתרמן וכלה ב"מה אברך" מאת רחל שפירא.

גַּלְעֵד אשר מתעד את האנדרטאות שהוקמו לזכר הנופלים במשך השנים.

אפשרות להדלקת נר עבור חללי מערכות ישראל, נר כללי או אישי.

כלניות (שיר)

כלניות הוא שיר ישראלי ידוע, פרי עטם של נתן אלתרמן ומשה וילנסקי. השיר התפרסם במיוחד בביצועה של הזמרת שושנה דמארי, ששרה אותו כמעט בכל הופעותיה, והפך מזוהה עמה. השיר חובר כפזמון סנטימנטלי עבור התוכנית השנייה של תיאטרון הקברט התל אביבי "לי-לה-לו" בינואר 1945 והפך ללהיט ביישוב. בספטמבר אותה שנה הוצבה בארץ ישראל המנדטורית הדיוויזיה המוטסת הבריטית השישית שחייליה חבשו כומתות אדומות. כינוי הלעג "כלניות" דבק בצנחנים הבריטים וילדים שרו להם את השיר בקרנות רחוב, לפיכך הוצא צו זמני נגד השמעתו.

כנרת כנרת

כנרת כנרת הוא מחזה מאת נתן אלתרמן המתרחש בשנת 1912 בקבוצת דגניה א', שנוסדה שנתיים קודם לכן. במחזה שילב אלתרמן יצירה בדיונית עם תיאור היסטורי של הנוף, וההווי המקומי, תוך שהוא מתייחס לתפיסת המקום והזמן על ידי הקהל העכשווי, כמקום אוטופי חדור אידיאליזם.

זהו הראשון במחזותיו של אלתרמן שהועלה על הבמה. אלתרמן הגיש אותו לתיאטרון הקאמרי באביב 1961 עם איוריו של דני קרוון. על אף שמחזהו הראשון, "פונדק הרוחות", נכתב בשלהי 1959, הוא נתבקש לכתוב מחזה נוסף על נושא ישראלי מקומי, ולכן "כנרת כנרת" הוצג קודם לכן בהצגת בכורה מיוחדת לחניכת בית התיאטרון החדש ב-30 בדצמבר 1961.

לי-לה-לו

לי-לה-לוֹ היה תיאטרון מוזיקלי בתקופת היישוב ובימי ראשית המדינה. התיאטרון העלה 26 הצגות במהלך קיומו. בשלוש השנים בין 1945 ל-1948 הועלו 12 תוכניות. נתן אלתרמן כתב פזמונים ל-19 תוכניות ומשה וילנסקי היה ממלחיניו הבולטים של התיאטרון.

מגש הכסף

מגש הכסף הוא שיר עברי נודע של נתן אלתרמן, שפורסם במדורו "הטור השביעי" שבעיתון "דבר" ב-19 בדצמבר 1947.השיר נעשה אהוד ביישוב ולאחר הקמת המדינה, ומקובל לקוראו בטקסי יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל.

הוא הולחן על ידי נורית הירש, על ידי נחום היימן ועל ידי אורי קריב. שלושת הלחנים הם בביצועו של יהורם גאון.שם השיר הפך למטבע לשון המתאר את תרומתה של גבורת הלוחמים במלחמת העצמאות להקמת המדינה.

משורר

משורר הוא אדם הכותב שירה. משוררים פעלו החל מתקופות עתיקות והתקיימו לאורך ההיסטוריה במקומות שונים. בכל תקופה, תרבות ושפה סגנון המשוררים והטכניקות שלהם השתנו.

פזמונאי לעומת המשורר, הוא אדם הכותב טקסטים המיועדים בראש ובראשונה להלחנה. ישנם משוררים שלצד שיריהם הם כתבו גם פזמונים - למשל, נתן אלתרמן. ישנם שירים ליריים שהולחנו על אף שלא נועדו לכך - למשל, שיריו המולחנים של נתן יונתן.

משוררים בעבר נקראו גם משכילים, על אף שאנשים אחרים היו גם משכילים במידה גבוהה.

מספר משוררים כמו ג'ון גאוור וג'ון מילטון היו ידועים ביכולתם לכתוב שירה יפה ביותר משפה אחת.

לקראת המאה ה-20, החלו אוניברסיטאות רבות להציע תארים בכתיבה יצירתית, על אף שאלו לא הכרחיים למשורר, הם נותנים לו מספר שנים לא מבוטל של התעסקות בכתיבה ולמידה.

עוד חוזר הניגון

"עוד חוזר הניגון" הוא שיר שפרסם המשורר העברי נתן אלתרמן. למעשה, השיר פורסם ללא שם, ומוכר על שם השורה הראשונה בו: "עוד חוזר הניגון שזנחת לשווא".

פגישה לאין קץ

פגישה לאין קץ הוא שיר שכתב המשורר העברי נתן אלתרמן. זהו השיר השני בקובץ השירים "כוכבים בחוץ" שפורסם בשנת 1938, ונחשב לאחת מפסגות יצירתו של אלתרמן. יש הרואים בשיר זה מפתח להבנת המורכבות בשירתו של נתן אלתרמן.מושא השיר (האדם או הדבר עליו נכתב השיר) אינו מובן מהשיר עצמו, וניתן לפירושים שונים, כגון אישה אהובה, המדינה, השירה, ואחרים. ניתן למצוא בשיר רמזים לכל אחד מהפירושים.

זו שעליה נכתב השיר אינה מושגת - "שָׁוְא חוֹמָה אָצוּר לָךְ, שָׁוְא אַצִּיב דְּלָתַיִם". הכותב מוכן ורוצה לתת לה את כל כולו ללא הגבלה - "לָנֶצַח אֲנַגְּנֵךְ", "עַד קַצְוֵי הָעֶצֶב"; להקריב עבורה, ואף עבור צאצאיה, את רכושו - "אֱלֹהַי צִוַּנִי שֵׂאת לְעולָלַיִך, מֵעָנְיִי הָרַב, שְׁקֵדִים וְצִמּוקִים"; ואת עתידו ותפילותיו - "תְפִלָּתִי דָּבָר אֵינֶנָּה מְבַקֶּשֶת, תְפִלָּתִי אַחַת וְהִיא אומֶרֶת – הֵא לָךְ!"

השיר עמוס סמלים וטכניקות ספרותיות. בין היתר:

אוקסימורון - הביטוי "פִּתְאומִית לָעַד". למעשה, אף שם השיר "פגישה לאין קץ" הוא אוקסימורון (פגישה על פי הגדרתה תחומה בזמן).

האנשה - "רָקִיע לַח אֶת שִׁעולו מַרְעִים", "עָרֵי־מִסְחָר חֵרְשׁוֹת וְכוֹאֲבוֹת".

אנאפורה - "שָׁם לוהֵט יָרֵח כִנְשִׁיקַת טַבַּחַת, שָׁם רָקִיע לַח אֶת שִׁעולו מַרְעִים, שָׁם שִׁקְמָה תַּפִּיל עָנָף לִי כְמִטְפַּחַת..."

אמצעים פיגורטיביים -"...עֵינַי בָּךְ הֲלומות, עֵת בִרְחוב לוחֵם, שׁותֵת שְׁקִיעות שֶׁל פֶּטֶל, תְּאַלְּמִי אותִי לאלומות".

אליטרציה - "שׁותֵת שְׁקִיעות שֶׁל פֶּטֶל",הכותב, שבתחילת השיר מדבר על הנֶצַח בו ישאף אל אהובתו, מבלי שתהיה מושגת, מסיים את השיר באופן היחיד שבו יוכל להגיע אל מושא אהבתו: במותו. "יוֹם אֶחָד אֶפּול עוד פְּצועַ ראש לִקְטֹף אֶת חִיּוּכֵנו זֶה מִבֵּין הַמֶּרְכָּבות".

השיר "פגישה לאין קץ" הוא מהשירים הנלמדים לבחינות הבגרות בישראל.

השיר הולחן בידי נעמי שמר ובוצע לראשונה בידי "השלושרים" ב-1970. לאחר מכן חודש על ידי זמרים רבים, ובהם אריק איינשטיין, חוה אלברשטיין, יגאל בשן, אסף אמדורסקי ועמיר בניון. בשנת 2000 הלחין גם המוזיקאי יונתן בר גיורא את השיר, ולחנו זכה לביצוע מאת יוסי בנאי.

פונדק הרוחות

פונדק הרוחות הוא מחזה דרמטי-פנטסטי מאת נתן אלתרמן.

פזמונאי

פזמונאי או תמלילן הוא אדם העוסק ב"פזמונאות", כלומר, כותב פזמונים. פזמונאים רבים גם מלחינים את יצירותיהם. המילה "תמלילן" או "ליריקן" מתייחסת בדרך כלל לאדם שאינו מלחין שירים אך כותב להם טקסט המיועד להלחנה או עבור לחן נתון.

ישנם משוררים שלצד שיריהם הליריים כתבו גם פזמונים - הבולט בהם בישראל היה נתן אלתרמן. נעמי שמר, אהוד מנור ועלי מוהר הם דוגמאות לפזמונאים ידועים.

קונצרטינה וגיטרה

קונצרטינה וגיטרה הוא שיר מ-1965 שנכתב על ידי נתן אלתרמן והולחן על ידי סשה ארגוב.

השיר היה חלק מהמופע "שוק המציאות" שעלה באותה עת בכיכובם של אילי גורליצקי ויונה עטרי. את מילות כל השירים במופע (למעט "לו הייתי דג" של תרצה אתר) חיבר נתן אלתרמן, וברובם מוצגים זוגות ביזאריים ודמויות גרוטסקיות המנהלים דיאלוגים מופרכים.שיר זה הוא דוגמה טובה לכך, ובו זוג רומנטי שעובד בנמל – מר זבארה, שעובד במכס, וגברת נינה, שעוסקת בתברואה – מספרים זה לזה בפרוטרוט על עיסוקיהם המשמימים תוך שימוש במונחים טכניים מייגעים; כל זאת, כאמור, באצטלה רומנטית.

השיר כתוב במקצב של פסדובלה.

שיר משמר

שִׁיר מִשְׁמָר (שִׁמְרִי נַפְשֵׁךְ) הוא שירו של המשורר נתן אלתרמן, שראה אור לראשונה במסגרת ספרו "חגיגת קיץ" (1965). פורסם בין השאר בכותר "ארבעים שירים של נתן אלתרמן".השיר נכתב לבתו תרצה אתר ונסב על מכאובי החיים והנפש שחוותה, לצד עצות לחיים. המילים הראשונות של השיר ופסוקים מתוכו נטבעו בשיח הישראלי הציבורי והפרטי בתחום בריאות הנפש, ובמיוחד אצל נשים.כתגובה ל"שיר משמר" כתבה תרצה אתר את "שיר הנשמרת".גרסה מקוצרת של "שיר משמר" הולחנה על ידי סשה ארגוב עבור ההצגה חגיגת קיץ שהועלתה בתיאטרון הקאמרי ב-1972. בהצגה שרה אביבה שוורץ את השיר. שנה אחר-כך הקליטה חוה אלברשטיין את השיר במסגרת אלבומה "לו יהי". מבצעים נוספים של השיר כוללים את אחינועם ניני יחד עם התזמורת הפילהרמונית הישראלית, מרגלית צנעני, מתי כספי, יהודית רביץ, קובי אלדר עם ארנון פרידמן, דורית פרקש ושילה פרבר.

בשנת 2011 הוקלט על ידי מיכה ביטון וחני דינור "שיר משמר שיר הנשמרת" ללחן של גידי קורן, שיר שמהווה דיאלוג בין שני השירים של אלתרמן ואתר.

שלמה המלך ושלמי הסנדלר

"שלמה המלך ושַׁלמַי הסנדלר" הוא מחזמר, שכתב המחזאי סמי גרונמן ותרגם מגרמנית המשורר נתן אלתרמן, והוא מוזכר פעמים רבות כאחד ממחזות הזמר המצליחים בכל הזמנים במדינת ישראל, הן מבחינה אמנותית והן מבחינה קופתית.המחזה, שנכתב ב-1942 ותורגם באותה שנה בידי אלתרמן, הוצג לראשונה בשנת 1943, וב-1964 עובד על ידו, נוספו לו פזמונים בהלחנתו של סשה ארגוב והוא הפך למחזמר ב"תיאטרון הקאמרי".

המחזמר עלה שוב ב-1982, וב-2005 עלה בהפקה מחודשת בתיאטרון "הבימה".

המחזה תורגם מהנוסח העברי של אלתרמן ליידיש בידי שמואל צסלר, ולאנגלית בידי דן אלמגור.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.