נתינות

נתינוּת היא מעמד משפטי המשתמעת ממנו השתייכות למדינה או לריבון, וכפיפות לחוקים אותם מחוקק הריבון, אך ללא הזכויות המוענקות לאזרח.

בעבר, במשטרים מונרכיים או דיקטטוריים, היחס אל תושבי הממלכה היה כאל נתינים, החייבים לעשות את רצון הריבון - המלך או הדיקטטור. במשטרים מודרניים יש מצבים המביאים לכך שאדם יהיה נתין אך לא אזרח, מצב ממנו משתמעת כפיפות לחוקי המדינה, ללא קבלת מלוא הזכויות. כך למשל, תושבי ארץ ישראל תחת שלטון המנדט הבריטי נקראו נתינים, שכן על אף שהיה עליהם לציית לחוקים שחוקק שלטון המנדט, לא הייתה להם זכות הבחירה לפרלמנט הבריטי, והמושל שהיה למעשה הריבון עבורם, הנציב העליון, מונה לתפקידו על ידי גופים ומוסדות שלא הייתה להם זכות בחירה אליהם או השתתפות בהם או כל השפעה דומה אחרת. מצב משפטי היוצר מעמד של נתינות התקיים גם לפי חוקי נירנברג, ששללו את אזרחותם של היהודים תחת שלטון גרמניה הנאצית בשלב הראשון של השואה, והפכו אותם לנתינים החייבים בציות לחוק, אך ללא זכויות כלשהן.

אדירנה

אדירנה (בטורקית Edirne; ביוונית Αδριανούπολη (אדריאנופולי); בבולגרית Одрин (אודרין)) היא עיר בתראקיה, בחלקה האירופי של טורקיה. היא שוכנת כ-250 ק"מ מערבית לאיסטנבול, בסמוך לגבולותיה של טורקיה עם יוון ובולגריה. העיר משמשת כבירתה של נפת אדירנה, ובשנת 2010 התגוררו בה כ-138,793 תושבים.

איי ריוקיו

איי ריוּקיוּ (ביפן נקראים איי נָאנסֵיי, 南西諸島) הם קבוצת איים ביפן, השוכנים דרום מערבה מהאי קיושו ועד לאי טאיוון במערב האוקיינוס השקט. הגדול מבין האיים הוא האי אוקינאווה. אדמיניסטרטיבית, איי ריקיו הצפוניים, איי סאצוּנָאן, שייכים למחוז קגושימה, בעוד שהאיים הדרומיים, המכונים ריוּקיוּ שוֹטוֹ, שייכים למחוז אוקינאווה. באיים שורר אקלים סובטרופי גשום המאופיין בחורפים נוחים וריבוי משקעים.

על האיים התקיימו מספר ממלכות קטנות, אשר במאה ה-14 התאחדו לשלוש ממלכות. בתחילת המאה ה-15 אחת הממלכות קיבלה את תמיכתה של סין והצליחה לאחד את שלוש הממלכות לממלכת ריוקיו המאוחדת, אשר התקיימה כממלכה עצמאית תחת חסות סין עד לשנת 1609. בשנה זו נכבשו האיים על ידי משפחת סַאצוּמָה היפנית, והמלך המקומי הפך לווסאל של הדאימיו של סאצומה. עם זאת, עד למאה ה-19 נהנתה הממלכה מעצמאות יחסית, היות שקשריה עם סין איפשרו סחר בין האיים לסין, אשר באותה תקופה סחרה רק עם נתינות שלה. בזמן רסטורציית מייג'י האיים הוכרזו רשמית כחלק מיפן. בעת מלחמת העולם השנייה, התנהלו על שטחי האיים קרבות רבים, ביניהם קרב אוקינאווה. לאחר תום המלחמה, המשיכו האיים להיות תחת שליטתה של ארצות הברית עד שנות ה-70. גם היום מהווים מחנות צבא ארצות הברית כ-20 אחוז משטחי האיים.

באיים התפתחה תרבות מקורית, אשר אומנם הושפעה מתרבות סין ויפן, אך נשמרה במשך מאות שנים על ידי האוכלוסייה המקומית. השפות והניבים של איי ריוקיו מהווים את אחד משני הענפים של עץ השפות היפניות, כאשר את הענף השני מרכיבה היפנית וניביה. הדת של איי ריוקיו מתבססת על פולחן מתים, ולנשים תפקיד מוביל בדת. עד היום היחס של תושבי האיים להיותם חלק מיפן אמביוולנטי, כאשר לא פעם קמות שאלות של אפליה נגד תושבי האיים ביפן. ככלל, התושבים הצעירים של האיים פחות מתעניינים ובקיאים בתרבות אבותיהם, ורואים בעצמם יפנים לכל דבר, בעוד שהתושבים הוותיקים נוטים לשמור בקפדנות על מנהגי ושפות אבותיהם.

מריוקיו יצאו אנשים מפורסמים בתרבות יפן כגון אנקו איטוסו מייסד הקראטה ואיקואה אסאזאקי זמרת ריוקיונית בולטת ביפן.

בכור בהמה טהורה

מצות בכור בהמה טהורה היא מצווה בתורה, להפריש את הולד הראשון של בהמה טהורה ולתת אותו לכהן. כאשר הבכור הוא תמים (ללא מום) – הכהן מקריבו בבית המקדש בירושלים ואוכל את בשרו עם בני ביתו בירושלים; כאשר הבכור הוא בעל מום – הוא אינו קרב בבית המקדש, והכהן רשאי לאוכלו כבשר חולין (בשר שאין בו קדושת קורבן). נתינה זו, של הבכור לכהן, כלולה בעשרים וארבע מתנות כהונה, והיא אחת משלוש נתינות של בכורים לכהנים (ביחד עם מצוות בכור אדם ובכור בהמה טמאה)

בעידן המודרני בו מתקיים גידול בהמות בהיקפים גדולים, נהוג בישראל הליך של מכירת חלק מגוף בהמות ממין נקבה שטרם המליטו באופן מרוכז לגוי באמצעות הרבנות הראשית, על מנת שהוולד הנולד לא יחשב כבכור בהמה טהורה.

האקדמיה האמריקאית לאמנויות ולמדעים

האקדמיה האמריקאית לאמנויות ולמדעים (באנגלית: American Academy of Arts and Sciences) היא ארגון המוקדש לידענות ולקידום הלמידה בארצות הברית. זהו ארגון לאומי כלל-אמריקאי המאגד את אנשי המדע הבכירים בארצות הברית ובעולם, מארגן כנסים ותומך במחקרים.

ג'יימס בודוין (James Bowdoin), ג'ון אדמס וג'ון הנקוק ייסדו את האקדמיה בבוסטון במהלך המהפכה האמריקאית. מטרתם, כפי שהוצהרה בכתב האמנה הייתה "לטפח כל אמנות ומדע שייתכן שיובילו לקידום תחומי העניין, הכבוד, המעמד, והאושר של בני אדם חופשיים, עצמאיים ומוסריים." רוברט פיין הרכיב את האקדמיה לראשונה מ-58 מנהיגי קהילה מקומיים. אנשים בולטים אחרים הצטרפו במהרה בכללם בנג'מין פרנקלין (שהחברה הפילוסופית האמריקאית שלו בפילדלפיה דירבנה את מנהיגי בוסטון ליצור חברה בעלת נטייה פוליטית יותר), ג'ורג' וושינגטון, תומאס ג'פרסון ואלכסנדר המילטון. ברשימת חברי הארגון למעלה מ-170 חתני פרס נובל. חברות בארגון או חברות כבוד של אזרח זר בארגון נחשבת ליוקרתית ביותר. בשנים האחרונות, רוב מקבלי פרס נובל נבחרו לחברים בטרם זכייתם בנובל כפי שקריאה קפדנית ברשימת זוכי פרס נובל ורשימת החברים הנוכחיים באקדמיה תגלה.

מטה האקדמיה הנוכחי ממוקם בקיימברידג', מסצ'וסטס. היא תומכת בוועידות, פרויקטי מחקר, ומפרסמת כתב עת מדי רבעון בשם "Dædalus". האקדמיה הנוכחית מונה כ-4,000 חברים בעלי נתינות של ארצות הברית וכ-600 חברים בעלי אזרחות זרה. במהלך השנה האקדמית, חברים מוזמנים לדיונים קבועים ולפגישות בקיימברידג' ובמטות האזוריים של הארגון באוניברסיטת שיקגו ובאוניברסיטת קליפורניה באירוויין.

חבורת שומר אמונים

חבורת שומר אמונים (או השם הנפוץ אך השגוי שומרי אמונים). הוקמה בעיר סאטמאר שברומניה, על ידי האדמו"ר רבי אהרן ראטה. מחבורה זו השתלשלו חסידות שומרי אמונים וכן חסידויות תולדות אהרן ותולדות אברהם יצחק הקיימות היום.

חוזה נאנקינג

חוזה נאנקינג הוא חוזה שבריטניה אילצה את סין לחתום עליו בעיר נאנג'ינג ב-29 באוגוסט 1842, לאחר שזו הפסידה במלחמת האופיום הראשונה. החוזה כלל מספר תנאים בעבור חידוש תנאי המסחר עם בריטניה. התנאים בחוזה, רובם ככולם, היו משפילים עבור סין והיטיבו בעיקר עם בריטניה.

בין סעיפי החוזה נקבע כי בריטניה תקבל לידה את הונג קונג כבסיס טריטוריאלי לצמיתות, וסין תשלם פיצויים של 21 מיליון דולר ויקבעו מכסים קבועים לסחורות. הסינים אולצו לשלם בנוסף לכך פיצוי בסך של 6 מיליון דולר על סחורת האופיום אותה הם החרימו מסוחרים בריטיים ב-1839.

בנוסף, 5 נמלים נוספים נפתחו לסחר בריטי: שאנגחאי, גואנגג'ואו, טיינג'ין, פוג'ואו ואמוי (שְׂיָאמֵן). בנמלים אלו, על פי ההסכם, לא יחולו החוקים הסינים על אזרחים בעלי נתינות זרה.

בעקבות ההסכם נאנקינג החלה חדירת שאר המעצמות לסין.

חוקי נירנברג

חוקי נירנברג היו חוקי גזע בימי שלטון גרמניה הנאצית, אשר הגדירו מיהו אזרח גרמני ("בעלי דם גרמני או קרוב לו"). חוקים אלו נוסחו בכנס ועידת המפלגה הנאצית השנתי בעיר נירנברג, ב־15 בספטמבר 1935, ומטרתם הייתה לשלול זכויות אזרח מכל מי שאינו עונה להגדרה זו מכיוון שאיננו ממוצא ארי. ב־14 בנובמבר אותה שנה פורט החוק הבסיסי, וכוּון ספציפית נגד היהודים. ב-3 בינואר 1936 הורחבה תחולת החוקים כך שיכללו גם את הצוענים שבשטח הרייך.

יהודים מחוץ לאירופה תחת כיבוש נאצי

במסגרת תוכנית "הפתרון הסופי", תכננו הנאצים את חיסול העם היהודי בכל תפוצותיו ולא רק את השמדת יהודי אירופה.

הראיה הראשונה, לכך שמטרת הנאצים הייתה רצח-העם היהודי ככללו, נמצאת ביחסם של הנאצים ליהודים כגזע אחד, השולט בעולם. על פי דבריו של אדולף היטלר באוזני אאוגן קווטרניק, ב-21 ביוני 1941, אסור שתהיה מדינה שתארח ולו משפחה יהודית אחת, כי זאת "תהיה הבסיס לחתרנות חדשה". בה-בעת, אנשיו שקדו על תוכניות ה"שמורות": בתחילה, רצו לעודד הגירת יהודים מגרמניה לארץ ישראל, אך במשך-הזמן נתרצו לפתרון קשה יותר: ריכוז היהודים ב"שמורות": ההצעה הראשונה הייתה תוכנית לובלין: ריכוז היהודים באזור לובלין, שהיה משופע ביצות והושם תחת פיקודו של אודילו גלובוצניק. הנאצים קיוו, שהיהודים יכלו במיתה "טבעית" בשמורה הסגורה. התוכנית הבאה, שמורת מדגסקר, נועדה להכיל כ-20 מיליון יהודים (ומניין יהודי אירופה בעת ועידת ואנזה היה רק 11 מיליון), ועוד הייתה מיועדת לשימוש באסורי מדגסקר כ"בני-ערובה" במאבק עם יהדות ארצות הברית.

בוועידת ואנזה, מנה אדולף אייכמן את יהודי אירופה לארצותיהם. ברם, ברשימה ההיא נכללו כלל יהודי ברית המועצות (גם בשטחים הלא-אירופאיים שלה).

התעמולה הנאצית פעלה ברחבי-העולם, וכיוונה לעשות נפשות במערכה-כלל-עולמית נגד היהודים. כך, למשל, היה מבצע ברנהרד מכוון נגד יהודי בריטניה, שכן כוונתו הייתה להוכיח לבריטים שהם אכן נלחמים את מלחמת היהודים.

יחזקאל דנין (סוכובולסקי)

יחזקאל דב דָנין (סוכובולסקי) (1868, ביאליסטוק – 30 בדצמבר 1945, תל אביב) היה יזם, סוחר, תעשיין, פעיל ציוני, מראשוני אחוזת בית.

יחסי ישראל–רוסיה

יחסי ישראל–רוסיה ידעו עליות ומורדות רבות. מאז הקמתה של מדינת ישראל ועד 1991, עת התפרקה ברית המועצות, נודעו יחסי ישראל-רוסיה כיחסי ישראל-ברית המועצות. בסוף 1991, עם התפרקות ברית המועצות, הפך שגריר ברית המועצות בישראל, אלכסנדר בובין, לשגריר רוסיה בישראל, וכוננו יחסי ישראל-רוסיה. גם בשני העשורים האחרונים ידעו יחסי המדינות טלטלות לא מעטות, אולם בעשור האחרון ניכר שיתוף פעולה נרחב בין שתי המדינות, ששיאן בביטול הוויזות בספטמבר 2009.

יעקב נוישוץ

יעקב נוישוץ, נכתב גם ניישאץ (Jacob de Neuschotz)‏ 1819 - 25 באוגוסט 1888 היה איש עסקים ובנקאי, עסקן ציבור ונדבן יהודי רומני, חלוץ בתחום הביטוח והבנקאות בנסיכות מולדובה, בעל נתינות אוסטרו-הונגרית וברון, מייסד ובונה בית הכנסת המודרני שנשא את שמו, בית יעקב או בית הכנסת נוישוץ ביאשי.

מרכז היהודים (סלובקיה)

מרכז היהודים (בסלובקית: אוסטרדנה ז'ידוב ÚŽ, בגרמנית: יודנצנטרלה) הוא שמו של היודנרט ליהודי סלובקיה, שפעל בסלובקיה בתקופת השואה, בהתאם להוראה שנתן ריינהרד היידריך ב-21 בספטמבר 1939.

גוף בעל שם דומה, "המרכז היהודי", פעל ברומניה באותה תקופה ובנסיבות דומות.

במהלך מלחמת העולם השנייה סופחה צ'כיה לרייך השלישי ובסלובקיה הוקם ממשל חסות פרו-נאצי. מרכז היהודים הוקם בברטיסלאבה ב-1940, ומשם ייצג את כל יהודי סלובקיה בפני הממשלה של "מדינת סלובקיה העצמאית" שנשלטה על ידי מפלגת העם הסלובקית של הלינקה (Hlinkova Slovensko Ludoa Strana - HSLS. כונתה על ידי היהודים "מפלגת הלודקים") והעביר הוראות והודעות של השלטון לקהילה היהודית.

המרכז החליף את "המשרד היהודי המרכזי", שהוקם ב-1938 במטרה לתאם את פעולותיהם של כל הארגונים היהודים שפעלו בסלובקיה.

הגופים העיקריים שהשתתפו בהקמת המרכז היו הקהילה האורתודוקסית (הלשכה המרכזית החרדית), ההסתדרות הציונית והלשכה הנאולוגית (שיצגה את היהודים הקונסרבטיביים והרפורמים). בראש המרכז היהודי עמד זקן-היהודים ("סטרוסטה"). תפקיד זה מילאו היינריך שוורץ שנעצר על ידי השלטונות, ארפד שבשצ'ן ואחריו אוסקר טימן.

המרכז דאג בתחילה למקומות עבודה, להכשרה ולהסבה מקצועית (בעיקר לעבודה גופנית), ניהל בתי-ספר ומוסדות צדקה יהודים וסייע במזון, אך היה כבמקומות אחרים שותף לשליחת יהודים בעלי נתינות זרה או חסרי נתינות, בהתחלה להונגריה ומאוחר יותר למחנות שבפולין ולאספקת כוח עבודה למחנות עבודה. בשלב מאוחר יותר היה המרכז שותף למשלוחים למחנות העבודה ומחנות ההשמדה מתוך מחשבה שכך יוכלו להציל את שאר הקהילה. נציג של הזרם שתמך בשיתוף פעולה למטרות הצלה חלקית היה קרל הוכברג. המרכז אמנם היה שונה מהיודנרטים בפולין ותפקידיו היו מורחבים יותר, אך הדילמה של שיתוף הפעולה עם הנאצים השתקפה גם כאן.

האופוזיציה למרכז כינתה עצמה "קבוצת העבודה", אותה הנהיגה נציגת ויצו גיזי פליישמן בתמיכת הרב מיכאל דב בר ויסמנדל. קבוצה זו, פרט לפעולות עזרה והצלה, יזמה את תוכנית אירופה להצלת שרידי יהדות אירופה.

המרכז היה כפוף הן למחלקה ה-14 (המחלקה לענייני יהודים) במשרד הפנים הסלובקי, והן למשרד המרכזי לענייני כלכלה ("אוסטריני הוספודרסקי אורד"), שנודע בראשי התיבות של שמו - או.או. (.U.U) שהיה כפוף להאופטשטורמפירר דיטר ויסליצני.

ניל"י

ניל"י (ראשי התיבות: נצח ישראל לא ישקר, מתוך ספר שמואל א', פרק ט"ו, פסוק כ"ט) היה ארגון מחתרתי שהוקם בשנת 1915 ופעל ביישוב העברי בארץ ישראל בתקופת מלחמת העולם הראשונה. הארגון מנה כמה עשרות חברים פעילים באופן מלא, ורבים נוספים שפעלו באופן חלקי. הוא התמקד במתן שירותי מודיעין לחיל המשלוח המצרי, שהיה הכוח הבריטי שנלחם מול האימפריה העות'מאנית במערכה על סיני וארץ ישראל, ושאף למנף את הקשר המודיעיני לכדי נכס מדיני, על מנת לקדם את הקמתו של בית לאומי לעם היהודי בארץ ישראל. בנוסף לפעילות הריגול, עסקו אנשי ניל"י גם בהברחת כספים מחו"ל לכלכלת היישוב. לאחר כשנתיים של פעילות, חשפו העות'מאנים את המחתרת. חלק מראשיה נתפסו והוצאו להורג, וכמה מאנשיה נשפטו לעונשי מאסר. לאחר חשיפת הארגון הענישו העות'מאנים וכלאו גם אנשים רבים מהיישוב שכלל לא היו קשורים לפעילותו.

סיגט

סִיגֶט (ברומנית: Sighetu Marmaţiei; בהונגרית: Máramarossziget; מילולית: "אי") היא עיר בצפון רומניה, בסמוך לגבול עם אוקראינה. העיר שוכנת במחוז מרמורש, בטרנסילבניה.

פורט סעיד

פורט סעיד (בערבית: بورسعيد, תעתיק מדויק: בוּרְ סַעִיד) עיר נמל במצרים, הנמצאת על חוף הים התיכון, בסמוך לתעלת סואץ. יש לה עיר תאומה בצדה השני של תעלת סואץ בשם פורט פואד. לפורט סעיד יש מעמד של אזור סחר חופשי.

צ'כוסלובקיה

צ'כוסלובקיה (בצ'כית: Československo, בסלובקית: Česko‑Slovensko) הייתה מדינה שהתקיימה בעבר כאיחוד השטחים שמרכיבים כיום את המדינות צ'כיה וסלובקיה. נוצרה ב-1918 בעקבות התפרקות האימפריה האוסטרו-הונגרית לאחר מלחמת העולם הראשונה. ב-1 בינואר 1993 פוצלה המדינה לשתי מדינות עצמאיות: צ'כיה וסלובקיה.

צי סוחר

צי סוחר הוא צבר כלי שיט למטרות מסחר ותעבורה בדרך הים.

צי סוחר יכול שיהיה בבעלות ארגונית שאינה בהכרח ישות כמדינה, מה שמבדילו מצי ימי לאבטחת אינטרסים של מדינה ריבונית בימים.

המונח 'צי סוחר' מגדיר צי כלי שיט אזרחיים לצורכי הפעלת מסחר. מבדיל ומפריד צי זה ומטרותיו האזרחיות, מצי ימי למטרות ביטחון כמו אבטחה, הגנה ולחימה.

צי מצריך כח אדם מקצועי, מיומן ומנוסה, הרואה בעיסוקו דרך חיים. עליו להיות בעל נתינות מתאימה. לשם כך, דרושה מערכת הכשרה מקצועית ענפה וקירבה אל מקור כח אדם ולוגיסטיקה. הפעלת צי סוחר מאפשרת עצמאות והתפתחות כלכלית של מדינה. קיומו של צי סוחר מפותח ומתפתח, מצריך חוקים ותקנות מיסוי המתאימות לצרכיו המשתנים, כשמקור הוצאותיו מצוי במחירי דלק ומתכת לצד טכנולוגיות מתפתחות בתחום הההנע, האלקטרוניקה, המיחשוב והתוכנה. האקלים גורם מכריע. לחות ומליחות גורמים לקורוזיה, לבלאי גבוה.

לצי דרושים נמלי ים נוחים עם שטחי פריקה אחסנה וטעינה מתאימים ומערך עגורנים ברציף. הפעלת נמל מצריכה צירי תובלה יבשתית כמו מסילות ברזל וכבישים אליו וממנו, ומערך תדלוק קרוב, וצי שרות מיומן של סירות וספינות שרות, כמו גוררות, ספינות מנוף ימי, כיבוי אש, אספקה וכדומה.

שואת יהודי לוב

שואת יהודי לוב תחילתה עם פרסום חוקי הגזע בשנת 1938 וסיומה, כשבריטניה כבשה את לוב מידי איטליה הפאשיסטית בדצמבר 1942. חלק מיהודי לוב הוגלו למחנות באירופה, בהם שהו עד לסיום מלחמת העולם השנייה.

בלוב היו קיימות שתי קהילות יהודיות גדולות, האחת במחוז טריפוליטניה המערבי הגובל בתוניסיה, ובעיקר בבירתו טריפולי, והשנייה במחוז קירנאיקה המזרחי הגובל במצרים ובעיקר בבירתו בנגאזי. במהלך השואה נספו יהודים רבים, אלו שניצלו חיו בתנאים מחפירים ולרוב סבלו מעוינות מצד שכניהם הערבים, עד אשר עלו לארץ ישראל (מרביתם בשנותיה הראשונות של מדינת ישראל).

שואת יהודי נורווגיה

שואת יהודי נורווגיה מתייחסת לרדיפתם של יהודי נורווגיה בשנות מלחמת העולם השנייה ולרצח כמעט מחציתם.

בשנים 1941–1942, בתקופה בה הייתה נורווגיה כבושה על ידי גרמניה הנאצית, היו כ-2,170 יהודים בנורווגיה. לפחות 775 מהם נעצרו ורובם גורשו. יותר ממחצית הנורווגים שמתו במחנות הריכוז הגרמניים היו יהודים. 739 יהודים מנורווגיה נרצחו במחנות ו-23 יהודים נרצחו או התאבדו בנורווגיה במהלך המלחמה עקב רדיפות הנאצים וממשל קוויזלינג. בסך הכל נספו בשואה לפחות 765 יהודים נורווגים. יותר ממחצית מיהודי נורווגיה ברחו מנורווגיה, כ-900 מהם הוברחו אל מחוץ למדינה על ידי תנועת ההתנגדות הנורווגית, בעיקר לשוודיה אבל גם לבריטניה. בין 28 ל-34 מהמגורשים שרדו את כליאתם במחנות ורובם שבו לנורווגיה אחרי המלחמה.

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.