נשיא מדינת ישראל

הנָשִׂיא במדינת ישראל הוא ראש המדינה. מאחר שישראל היא דמוקרטיה פרלמנטרית, תפקידו של הנשיא ייצוגי וסמלי בעיקרו, והוא נותן ביטוי לאחדות העם. סמכויותיו ומעמדו של הנשיא מוגדרים בחוק יסוד: נשיא המדינה.

בעקבות שינוי בחוק ב-1998, הנשיא נבחר על ידי הכנסת לתקופת כהונה אחת בת שבע שנים. לפני השינוי, תקופת הכהונה הייתה בת חמש שנים עם אפשרות להאריכה בחמש שנים נוספות.

נשיא מדינת ישראל
Presidential Standard of IsraelSquare
Reuven Rivlin as the president of Israel
נשיא מדינת ישראל הנוכחי, ראובן ריבלין
איוש נוכחי ראובן ריבלין
תאריך כניסה לתפקיד 28 ביולי 2014
דרכי מינוי היבחרות בכנסת
תחום שיפוט ישראל  ישראל
מעון משכן הנשיא, ירושלים
מושב המשרה ירושלים, ישראל
משך כהונה קצוב 7 שנים
ייסוד המשרה 16 בפברואר 1949
איוש ראשון חיים ויצמן
president.gov.il

סמכויות הנשיא

לנשיא סמכויות אחדות בתחום הטקסי, כגון חתימה על חוקים, הסמכת שגרירים של ישראל, קבלת כתבי האמנה של שגרירים זרים וחתימה על אמנות בין ישראל למדינות אחרות. הנשיא משתתף בטקסים רשמיים של המדינה ומייצג אותה כלפי חוץ.

עם זאת, לנשיא מספר סמכויות מעשיות, שהבולטת בהן היא הסמכות לחון אסירים ולקצוב את עונשם של אסירי עולם. בדרך כלל זהו הליך מנהלי שגרתי, אך לעיתים הנשיא בוחר אחרת, לרוב מפני שנקלע ללחצים פוליטיים עזים לשחרורם של אסירים מסוימים, כגון יהודים שהורשעו בטרור ומחבלים פלסטינים במסגרת עסקות חילופי שבויים.

סמכות נוספת בידי נשיא המדינה המעוגנת בחוק יסוד: הממשלה היא להטיל את תפקיד הרכבת הממשלה על אחד מחברי הכנסת (בדרך כלל ראש הסיעה הגדולה ביותר בכנסת) כשנדרשת הקמת ממשלה חדשה: לאחר בחירות, לאחר הבעת אי אמון בממשלה ולאחר התפטרות הממשלה או ראש הממשלה. סמכות זו, המוכרת ברוב הדמוקרטיות הפרלמנטריות, יש בה שיקול דעת והיא נעשית לאחר התייעצות עם סיעות הכנסת ולפי הערכה אישית של הנשיא מיהו בעל הסיכויים הטובים ביותר להקמת ממשלה.

נשיא המדינה גם ממנה את נגיד בנק ישראל בהמלצת ממשלת ישראל לתקופה של חמש שנים על פי חוק בנק ישראל. מינוי הנגיד על ידי הנשיא ולא על ידי הממשלה ישירות נועד לאותת על עצמאות הבנק מהממשלה.

מעבר לסמכויות הניתנות לנשיא בחוק, מעמדם של הנשיאים מאפשר להם ליזום מיזמים שונים ולגייס להם כספי תרומות. כמקובל בעולם, גם הנשיאים הישראליים הקימו קרנות מלגות, לתמיכה במיזמים ציבוריים (כמו סיוע לנכים ולמדענים) שהנשיא המכהן הופקד על ניהולן. בשנת 2011 קבע מבקר המדינה, מיכה לינדנשטראוס, שהנשיא משה קצב חרג מהניהול התקין של כספי בית הנשיא והנהיג הפקרות תקציבית, בזבז את ההון של קרנות אלה והביא לסגירתן[1].

היסטוריה חקיקתית

סמכויות נשיא המדינה בישראל מעוגנות ברובן בחוק יסוד: נשיא המדינה משנת 1964. טרם חקיקת חוק היסוד, עוגנו סמכויותיו בחוק המעבר, התש"ט–1949 ובחוק כהונת נשיא המדינה, התשי"א–1951. חוק יסוד: נשיא המדינה התקבל בשנת 1964, לאחר שהועלה כהצעת חוק ממשלתית בשנת 1963, וביטל את רוב ההסדרים שנקבעו לגבי מוסד הנשיאות בחוקים קודמים. אף על פי שחוק היסוד לא שינה באופן מהותי את סמכויותיו של נשיא המדינה, הוא עורר מחלוקות שונות בעת הדיונים בכנסת הן לגבי העובדה כי חוק היסוד הוגש כהצעת חוק ממשלתית ולא על ידי ועדת החוקה, חוק ומשפט כפי שנקבע בהחלטת הררי, והן בשל האופי המצומצם יחסית של סמכויותיו.

דיני הנשיאות

בחירה, נבצרות, הדחה וחסינות

כל אזרח ישראלי כשיר להיות מועמד לנשיא המדינה, בתנאי שלפחות עשרה חברי כנסת יתמכו במועמדותו. מי מבין המתמודדים שקיבל את קולותיהם של לפחות 61 מבין כל חברי הכנסת, נבחר לנשיא. הבחירה לנשיא מתבצעת באופן חשאי. חוק יסוד: נשיא המדינה מסדיר את הליכי הבחירה המדויקים.

אם נבצר מהנשיא למלא תפקידו דרך ארעי, או שהוא נמצא מחוץ לגבולות המדינה, ממלא את מקומו יושב ראש הכנסת. כאשר הנשיא מעוניין להכריז על נבצרות זמנית (למשל בזמן מחלה שמונעת ממנו למלא את תפקידו) הוא צריך להעביר בקשה לכנסת, ורק לאחר קבלת בקשתו בידי ועדת הכנסת הוא יכנס למעמד זה.

הכנסת רשאית, ברוב של שלושה רבעים מחבריה (90 מחבריה), להדיח את הנשיא אם מצאה שהתנהגותו אינה הולמת את מעמדו. כדי להתחיל תהליך הדחה יש להגיש קובלנה על ידי לפחות עשרים חברי כנסת. הקובלנה חייבת להיות מנומקת והיא תועבר ללא דיחוי לידי נשיא המדינה. כדי לקבל החלטה להדחת נשיא יש צורך ברוב של שלושה רבעים מחברי ועדת הכנסת (19 מתוך 25 חברי הוועדה). לנשיא או לבא כוחו יש זכות לסתור את הקובלנה בוועדת הכנסת וגם במליאת הכנסת.

לנשיא יש חסינות מוחלטת בכל הקשור לתפקידו, ואין הוא חייב למסור בעדות מידע שנודע לו כחלק ממילוי תפקידו כנשיא גם לאחר תום תקופת כהונתו. כמו כן יש לנשיא, כל זמן שהוא מכהן, חסינות פרוצדורלית מוחלטת – לא ניתן להעמידו לדין פלילי ולא ניתן לעוצרו. היה ונוצר צורך לגבות ממנו עדות, ניתנת לנשיא הזכות לקבוע את מקום מסירת העדות ומועדה.

נשיא בפועל

בחוק

בסעיף 23(א) לחוק יסוד: נשיא המדינה, נכתב כך:

נתפנה מקומו של נשיא המדינה וכל עוד נשיא המדינה החדש לא התחיל לכהן, יכהן יושב ראש הכנסת כנשיא המדינה בפועל.

בהמשך (בסעיף ג') נקבע שיו"ר הכנסת ימלא את תפקידי הנשיא והוא בעל סמכויות, כאשר היו"ר צריך להודיע ברשומות על התפנות משרתו של הנשיא ועל תחילת כהונתו שלו (סעיף 24).

היסטוריה

עקב מחלתו, הודיע חיים ויצמן על חוסר יכולתו לכהן כנשיא ועל כן יוסף שפרינצק, ששימש כיו"ר הכנסת, החל לכהן כנשיא בפועל ב-11 בדצמבר 1951 . שפרינצק כיהן כנשיא בפועל משך כמעט שנה שלמה, עד בחירתו של יצחק בן צבי לנשיא, ב-8 בדצמבר 1952. במהלך תקופה זו שפרינצק מילא באופן נמרץ את תפקידו כנשיא בפועל. הסיבה לכך היא שויצמן החל לכהן כנשיא כשכבר היה חולה ואף היה מאוכזב מהתפקיד הטקסי שיצר עבורו דוד בן-גוריון. לעומת ויצמן, עבור שפרינצק זו הייתה קפיצת מדרגה פוליטית.

הכהונה הבאה של נשיא בפועל הייתה קצרה יותר. קדיש לוז, שכיהן כיו"ר הכנסת בכנסות ה-4 ה-5 וה-6, כיהן גם הוא כנשיא בפועל, לאחר פטירתו של יצחק בן צבי במהלך כהונתו. בן צבי נפטר ב-23 באפריל 1963; תהליך הבחירה של הנשיא הבא (זלמן שזר) ארך זמן, ולוז כיהן כנשיא כמעט חודש ימים עד 21 במאי 1963.

במהלך כהונתו של שזר התקבלה לראשונה החלטת ועדת הכנסת למנות ממלא מקום ליו"ר הכנסת מבין סגניו, על מנת שמקרי העדרות משותפת של הנשיא ויו"ר הכנסת מהמדינה לא יותירו את מדינת ישראל ללא ראש מדינה נוכח. דבורה נצר הייתה הראשונה להיבחר למעמד זה וכיהנה בתפקיד למשך יממה בנובמבר 1968. מסורת זו מתקיימת מאז, על פיה בהיעדרו של יו"ר הכנסת בוחרת ועדת הכנסת כממלא מקומו את סגן יו"ר הכנסת המכהן מטעם מפלגתו של יושב הראש.

עקב התפטרותו של עזר ויצמן בעקבות פרשה בה הסתבר כי הוא קיבל סכומי כסף גדולים מאיש עסקים מבלי שדיווח על כך, נכנס יו"ר הכנסת אברהם בורג לתפקיד מיום התפטרותו (13 ביולי 2000) ועד לבחירתו של משה קצב לתפקיד (ב-1 באוגוסט). אולם קצב עצמו התפטר גם הוא (ב-1 ביולי 2007) ומילאה את מקומו דליה איציק עד לבחירתו של שמעון פרס ב-15 ביולי. איציק כיהנה כממלאת מקום נשיא המדינה במשך כחצי שנה קודם לכן, עקב נבצרותו הזמנית של קצב מתפקידו.

נבצרות זמנית

Office of the President of Israel by David Shankbone
לשכת הנשיא

בחוק

בסעיף 23(ב) לחוק יסוד: נשיא המדינה מצוין:

בתקופה שנשיא המדינה הפסיק זמנית למלא תפקידו ולהשתמש בסמכויותיו יכהן יושב ראש הכנסת כממלא מקום נשיא המדינה.

בהמשך (בסעיף ג') נקבע כי יו"ר הכנסת ימלא את תפקידי הנשיא והוא בעל סמכויות, כאשר היו"ר צריך להודיע ברשומות על התפנות משרתו של הנשיא ועל תחילת כהונתו שלו (סעיף 24). כאשר הנשיא יוצא מחוץ לגבולות המדינה (דבר המחייב את אישור הממשלה) צריך ראש הממשלה לפרסם ברשומות על יציאתו ועל שובו.

נבצרות זמנית בהיסטוריה

במשך כחצי שנה, מינואר עד ה-1 ביולי 2007, כיהנה דליה איציק כממלאת מקומו של הנשיא משה קצב, עד התפטרותו וכניסתה לתפקיד כנשיאה בפועל. קצב, אשר נדרש לאישור ועדת הכנסת, ביקש בינואר 2007 לאשר את נבצרותו בעקבות הודעת היועץ המשפטי לממשלה מני מזוז על כוונה להגיש כנגדו כתב אישום. נבצרות זו נמשכה כחצי שנה. קודם לתקופת נבצרות זו, נרשמה נבצרות קצרה של כ-16 שעות בספטמבר 2006, אשר גם בה כיהנה דליה איציק כממלאת מקום נשיא המדינה. היה זה ביום השבעתה של דורית ביניש לנשיאת בית המשפט העליון.

המשמעות הייצוגית של בחירת האישים

משמעותו הייצוגית והסמלית של תפקיד זה הביאה לכך שעל אף שהבחירה נעשית על ידי פוליטיקאים, נבחרת לתפקיד אישיות בעלת שיעור קומה, שזכתה לאהדה רבה בכל שדרות העם, ולכן אפשר לחנך את הדור הצעיר לאורה. בהתאם לעיקרון זה נבחרו לתפקיד אנשים בעלי תרומה בולטת למימוש החזון הציוני, כאלה שמלבד מעורבות בחיים הציבוריים גם הגיעו להישגים מיוחדים בתחומים נוספים. כך נבחרו לתפקיד אנשי מדע בעלי שם עולמי (חיים ויצמן ואפרים קציר), אלופי צה"ל בעלי קול ייחודי (חיים הרצוג ועזר ויצמן), מלומדים ואנשי רוח (יצחק בן צבי, זלמן שזר ויצחק נבון).

בקדנציות האחרונות נבחרו לתפקיד פוליטיקאים, למרות הצעות חוק שונות שניסו למנוע זאת, על מנת למנוע מתפקיד זה להפוך לפוליטי. בחירתו של עזר ויצמן לתפקיד נשיא המדינה בשנת 1993 היוותה את הנקודה בה החלה מגמה זו, ואחריו נבחרו משה קצב, שמעון פרס לאחר 48 שנות פוליטיקה בכנסת, ורובי ריבלין.

תפקיד נשיא המדינה הוא בדרך כלל התפקיד האחרון בקריירה הפוליטית. יוצא דופן היה יצחק נבון, שביקש לנצל את הפופולריות שצבר במהלך כהונתו הראשונה כנשיא, פרש מהתמודדות על תקופת כהונה שנייה ושאף לקבל לידיו את מנהיגות מפלגת העבודה והמערך בבחירות לכנסת האחת עשרה.

תקציב מוסד הנשיאות

בשנת 2014, עמד התקציב השוטף של המוסד על 57 מיליון שקלים[2] (לא כולל רכיבים סמויים כמו רנטה – הכסף אותו מפסידה המדינה, כשהיא מקצה עבור משכן הנשיא כעשרה דונם בשכונת טלביה – אחת משכונות המגורים היקרות ביותר במדינת ישראל, במקום למכור או להשכיר את המתחם). מרכיבים אחדים מתקציב מוסד הנשיאות:

  • משכורות ותנאי הפרישה של עובדי המוסד
  • העלות התפעולית של המוסד
    • עלות תחזוקת מבנה משכן הנשיא והגן הנלווה לו, כולל ארנונה לעיריית ירושלים על מבני המשכן, הממוקמים בשכונה היקרה ביותר בעיר
    • עלות הטקסים והאירועים הנערכים על ידי הנשיא
    • נסיעות, כולל נסיעות פמליית הנשיא לחוץ לארץ (לחיים הרצוג, למשל, היו טיסות רבות לחו"ל)
  • עלות פרטי האמנות הפזורים במשכן הנשיא ועלות אחזקתם.
  • עלות חיילי צה"ל אחדים שעובדים במוסד
  • עלות אבטחת המשכן והנשיא

משכורת הנשיא ותנאי פרישתו

בהתאם לסעיף 16 לחוק-יסוד: נשיא המדינה נקבעת משכורתו של נשיא המדינה על ידי ועדת הכספים של הכנסת. קביעה זו ניתנה בהחלטת משכורת נשיא המדינה, התשמ"ב–1982. ב-1 ביולי 2013 נקבעה משכורת הנשיא ל-50,315 ש"ח לחודש[3]. משכורת זו מתעדכנת בהתאם לשינויים בשכר הממוצע במשק.

בהתאם לסעיף 1 לחוק גמלאות לנושאי משרה ברשויות השלטון, תשכ"ט–1969, תנאי הפרישה של הנשיא נקבעים אף הם על ידי ועדת הכספים, והם ניתנו בהחלטת גמלאות לנושאי משרה ברשויות השלטון (נשיא המדינה ושאיריו), התשמ"א–1981[4]. תנאים אלה כוללים:

שורת פסלי הראש
חמישה מפסלי הראש של נשיאי ישראל לשעבר בבית הנשיא, 2016
  • פנסיה חודשית בסכום 70% ממשכורת הנשיא, מיום פרישתו של הנשיא (גם אם טרם הגיע לגיל פרישה) לכל ימי חייו, ולאלמנתו אחריו לכל ימי חייה. אם הנשיא לשעבר זכאי לפנסיה נוספת מקופה ציבורית, לא תעלה הפנסיה הכוללת המשולמת לו על משכורתו כנשיא. שיעור הפנסיה חריג לטובה, משום ששר צובר, במשך 7 שנים, פנסיה של 14% בלבד.
  • לנשיא לשעבר ולבני משפחתו, לשאירי נשיא ולשאירי נשיא לשעבר יינתנו שירותים רפואיים ואשפוז באותם תנאים ובאותו היקף שהיו זכאים להם בעת כהונת הנשיא.
  • נשיא לשעבר, אלמנת נשיא ואלמנת נשיא לשעבר זכאים לטלפון בדירתם, והוא יותקן על חשבון אוצר המדינה. נשיא לשעבר זכאי לתשלום של הוצאותיו בעבור החזקה ושימוש בטלפון סלולרי ובטלפון שהותקן בדירתו (אלמנת נשיא ואלמנת נשיא לשעבר זכאיות לתשלום זה במשך תקופה של שמונה עשר חודשים מיום פטירתו של הנשיא או הנשיא לשעבר).
  • נשיא לשעבר זכאי לדיור בדירת שרד ולרכב צמוד עם נהג במשך שבע שנים מיום סיום כהונתו. אם נפטר במשך תקופת הזכאות, זכאית אלמנתו לזכויות אלה עד לסיום שבע השנים.
  • נשיא לשעבר זכאי, לצורך פעילותו הציבורית, לתקציב לשירותי משרד, במשך שבע שנים מיום סיום כהונתו. זכות זו אינה נשללת, גם אם מצבו הרפואי של הנשיא לשעבר אינו מאפשר לו לנהל משרד.

התנאים המפורטים לעיל נקבעו במהלך כהונתו של הנשיא משה קצב, והם תקפים החל מכהונתו של שמעון פרס כנשיא. ביחס לכהונתם של נשיאים קודמים ושאיריהם חלים תנאים טובים יותר[5].

בעקבות החשדות למעשים פליליים שהועלו נגד הנשיא קצב, החליטה ועדת הכספים בשנת 2007, שמנשיא לשעבר שהורשע בעבירה שיש עמה קלון נשללות כל הזכויות הנ"ל, מלבד הזכות לפנסיה חודשית ולשירותים רפואיים[6].

נכון לשנת 2013, בית הנשיא משלם פנסיה נשיאותית לארבעה נשיאים לשעבר או אלמנותיהם. תשלומים אלה הם אחד ממרכיבי התקציב המרכזיים של בית הנשיא.

נשיאי מדינת ישראל

נשיא בפועל ונבצרות זמנית:

  • יוסף שפרינצק - שפרינצק כיהן כנשיא בפועל כמעט שנה. בעקבות מחלתו הקשה של הנשיא חיים ויצמן, כיהן יוסף שפרינצק כממלא מקום נשיא המדינה, החל מ-11 בדצמבר 1951. בעקבות מותו של חיים ויצמן ב-9 בנובמבר 1952, כיהן שפרינצק כנשיא המדינה בפועל, וזאת עד לכניסתו של יצחק בן צבי לתפקיד הנשיא ב-8 בדצמבר באותה שנה.
  • קדיש לוז - לוז כיהן כנשיא המדינה בפועל כמעט חודש בין פטירתו של נשיא המדינה יצחק בן-צבי ב-23 באפריל 1963 לבין תחילת כהונתו של זלמן שזר ב-21 במאי באותה שנה.
  • דבורה נצר - בנובמבר 1968 מונתה נצר להיות נשיאה בפועל למשך יום אחד, שהייתה דאז סגנית יושב ראש הכנסת למלא את תפקידו של זלמן שזר בזמן שנסע לחו"ל ויושב ראש הכנסת, קדיש לוז נעדר מהארץ.
  • אברהם בורג - בורג זכה לכהן כנשיא המדינה בפועל כמעט חודש, בתקופה שבין התפטרותו של עזר ויצמן ב-13 ביולי 2000 לבין תחילת כהונתו של משה קצב ב-1 באוגוסט אותה שנה.
  • דליה איציק - ב-14 בספטמבר 2006 נרשמה נבצרות קצרה של 16 שעות. היה זה ביום השבעתה של דורית ביניש לנשיאת בית המשפט העליון. דליה איציק כיהנה כממלאת מקום נשיא המדינה בזמן זה וקיימה את ההשבעה. איציק כיהנה כנשיאה בפועל במשך חצי שנה (25.01.2007 – 1.7.2007) בעקבות נבצרותו של משה קצב. לאחר שקצב התפטר איציק כיהנה כנשיאה בפועל 15 ימים נוספים (1.7.2007 – 15.7.2007), עד כניסתו של שמעון פרס לתפקיד.
  • מג'לי והבה - בכנסת השבע עשרה כיהן והבה כממלא מקום נשיא המדינה במשך שלושה ימים, החל מ-8 ביולי 2007, זאת לאחר שלרגל נסיעתה לחו"ל, מילא את מקומה של יושבת ראש הכנסת דליה איציק, שמילאה באותה העת את מקומו של הנשיא הנבצר משה קצב. בכך היה והבה לזמן קצר ממלא מקום נשיא המדינה הלא-יהודי (הדרוזי) הראשון של מדינת ישראל[7]. במהלך תקופה זו והבה לא ביצע כל פעולה הנגזרת מתפקידו כנשיא.

ציר זמן

מועמדים שלא נבחרו לתפקיד

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ תומר אביטל, מבקר המדינה על בית הנשיא: קצב ניהל באופן קלוקל כספי תרומות ובזבז כספי ציבור, באתר כלכליסט, 2011
  2. ^ נועם (דבול) דביר, 57 מיליון: מהן ההוצאות של בית הנשיא?, באתר ynet, 12 במרץ 2014
  3. ^ הודעת משכורת נשיא המדינה, התשע"ד–2013, ק"ת 7294 מיום 7 באוקטובר 2013
  4. ^ החלטת גמלאות לנושאי משרה ברשויות השלטון (נשיא המדינה ושאיריו), התשמ"א–1981
  5. ^ החלטת גמלאות לנושאי משרה ברשויות השלטון (נשיא המדינה ושאיריו), התשמ"א–1981 – נוסח קודם
  6. ^ לילך ויסמן, ‏ועדת הכספים החליטה פה-אחד: ההטבות של קצב כנשיא לשעבר יישללו – אם יורשע, באתר גלובס, 30 ביולי 2007
    החלטת גמלאות לנושאי משרה ברשויות השלטון (נשיא המדינה ושאיריו) (תיקון), התשס"ז–2007, ק"ת 6610 מיום 22 באוגוסט 2007
  7. ^ מגלי והבה נשיא המדינה בפועל, באתר גלובס, 8 ביולי 2007
24 בנובמבר

24 בנובמבר הוא היום ה-328 בשנה, (329 בשנה מעוברת), בשבוע ה-48 בלוח הגריגוריאני. עד לסיום השנה, נשארו עוד 37 ימים.

אות הנשיא למתנדב

אות הנשיא למתנדב הוא אות המוענק מדי שנה על ידי נשיא המדינה לגופים, מוסדות וארגונים, ליחידים או קבוצות מתנדבים הפועלים במצוינות יוצאת דופן בתרומתה לחברה.

מטרת האות לעודד את הפעילות ההתנדבותית, תוך שאיפה לטיפוח ערכים של נתינה לזולת, מעורבות חברתית, אחריות הדדית וגיבוש לאומי המבוסס על ערכי ההומניזם ואהבת האדם.

אפרים אלימלך אורבך

אפרים אלימלך אוּרְבַּךְ (Urbach;‏ י' בסיוון תרע"ב, 26 במאי 1912 – כ' בתמוז תשנ"א, 3 ביולי 1991) היה פרופסור באוניברסיטה העברית בירושלים, הוגה דעות וחוקר בתחומי היהדות. שימש נשיא האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים.

בן הזוג של נשיא מדינת ישראל

תפקיד ומעמד בן הזוג של נשיא מדינת ישראל במדינת ישראל אינו מוסדר בחוק יסוד: נשיא המדינה, ולא בשום חוק אחר. התפקיד ניתן לפרשנות אישית על ידי בן הזוג.

נכון לשנת 2019, עשר נשים היו רעיות של נשיא המדינה. אף גבר לא היה בעלה של נשיאה, משום שלא הייתה נשיאה אי פעם בתולדות מדינת ישראל.

לאורך השנים התמקדו רעיותיהם של נשיאי המדינה בפעילות חברתית וציבורית למען אוכלוסיות מסוימות, כגון עמותות לעזרה לנזקקים או גיוס תשומת הלב הציבורית לנושאים שלא תמיד זוכים למענה רשמי מטעם מדינת ישראל.

דב שילנסקי

דב שילַנְסקי (21 במרץ 1924 – 9 בדצמבר 2010) היה איש ציבור ישראלי, שכיהן כיושב ראש הכנסת וסגן שר במשרד ראש הממשלה. יקיר תל אביב.

דליה איציק

דליה איציק (נולדה ב-20 באוקטובר 1952) היא פוליטיקאית ישראלית. כיהנה כיושבת ראש הכנסת ה-17, כשרה וכחברת כנסת מטעם סיעות קדימה והעבודה.

במהלך 2007, לאחר שוועדת הכנסת אישרה את בקשת הנבצרות הזמנית של הנשיא משה קצב, מילאה את תפקידו של נשיא המדינה במשך כחצי שנה. זאת, מתוקף תפקידו של יושב ראש הכנסת כממלא מקום נשיא המדינה.

דן שכטמן

דן שכטמן (נולד ב-24 בינואר 1941) הוא פרופסור מחקר בפקולטה למדע והנדסה של חומרים בטכניון, מהנדס ישראלי וחוקר מבנה החומר, שגילה והביא להגדרתו של מבנה גבישי חדש של גבישים כמו-מחזוריים (קוואזי-מחזוריים). על גילויו זה זכה בפרס ישראל לפיזיקה לשנת 1998 ובפרס נובל לכימיה לשנת 2011.

יוסף קלוזנר

יוסף גדליה קלַוְזְנֶר (נהגה "קלאוזנר"; 20 באוגוסט 1874 ז' באלול תרל"ד – 27 באוקטובר 1958 י"ג בחשוון תשי"ט), היסטוריון, חוקר ספרות ואיש רוח ישראלי.

יצחק גרינבוים

יצחק גִרִינְבּוֹיְם (Grünbaum, לעיתים Gruenbaum;‏ 24 בנובמבר 1879, ורשה – 7 בספטמבר 1970, גן שמואל) היה מנהיג ציוני, מראשי התנועה הציונית של יהודי פולין בין שתי מלחמות העולם ושר הפנים הראשון של ישראל.

מאיר שטרית

מאיר שטרית (נולד ב-10 באוקטובר 1948) הוא פוליטיקאי ישראלי, שהיה חבר הכנסת ושר בממשלות ישראל. קודם לכניסתו לפוליטיקה הארצית, כיהן כראש העירייה הראשון של יבנה.

מנחם אלון

מנחם אלעזר אֵלון (להאזנה (מידע • עזרה); כ"א בחשוון ה'תרפ"ד, 1 בנובמבר 1923 - כ"ו בשבט ה'תשע"ג, 6 בפברואר 2013) היה פרופסור למשפטים והיסטוריון של ההלכה, כיהן כשופט בית המשפט העליון (1977–1993) וכמשנה ה-11 לנשיא בית המשפט העליון (1988–1993). חתן פרס ישראל למשפט (1979) וראש משפחת אלון. היה מועמדה של הקואליציה לכהונת נשיא מדינת ישראל בשנת 1983.

מפעל חייו האקדמי עסק בחקר המשפט העברי והוא נחשב לאחד מגדולי המומחים בנושא זה. הקים ועמד בראש הקתדרה למשפט עברי באוניברסיטה העברית בירושלים, והיה נושא הדגל של שילוב המשפט העברי במשפט הכללי בפסיקותיו כשופט בבית המשפט העליון. נודע גם כמתנגד תקיף לאקטיביזם שיפוטי וכבעל עמדות ליברליות בנושאי חירות הפרט וזכויות האדם. חיבר וערך ספרים רבים בנושאי משפט, הלכה ופילוסופיה יהודית.

משה קצב

משה קצב (נולד בא' בטבת ה'תש"ו, 5 בדצמבר 1945) הוא איש ציבור ישראלי שכיהן כנשיאהּ השמיני של מדינת ישראל. קודם לכן כיהן כראש מועצת קריית מלאכי, כחבר הכנסת וכשר בממשלות ישראל.

קצב הורשע בביצוע עבירות אונס, מעשה מגונה בכוח והטרדה מינית של נשים שהיו כפופות למרותו בעת שכיהן כשר התיירות וכנשיא המדינה, וכן בשיבוש מהלכי משפט. בית המשפט המחוזי בתל אביב גזר על קצב שבע שנות מאסר. בדצמבר 2016, בתום חמש שנות מאסר, שוחרר מהכלא בתנאים מגבילים, לאחר שעונשו קוצר. קצב הוא נשיא מדינת ישראל היחיד שהורשע בעבירה פלילית.

משכן הנשיא

משכן הנשיא (הידוע גם בשם בית הנשיא או משכן נשיאי ישראל) הוא מעונם הרשמי ומשרדם של נשיאי מדינת ישראל. המעון נמצא ברחוב הנשיא בשכונת טלביה בירושלים, ומשמש את הנשיאים משנת 1971.

נגיד בנק ישראל

נגיד בנק ישראל הוא האדם העומד בראש בנק ישראל. הוא מתמנה על ידי נשיא מדינת ישראל ועל פי המלצת ממשלת ישראל לתקופה בת חמש שנים. הנגיד אחראי לניהול המדיניות הכלכלית, בראש ובראשונה חתירה ליציבות מחירים במשק, באמצעות ניהול המדיניות המוניטרית, מדיניות שער החליפין וניהול יתרות המט"ח, וכן לפיקוח על הבנקים באמצעות מחלקת הפיקוח שבאחריותו. הנגיד אחראי פורמלית גם לניהולו התקין של הבנק, אם כי בפועל מנוהל הבנק בידי מנכ"ל.

תפקיד חשוב נוסף של הנגיד הוא היותו, על פי חוק, היועץ הכלכלי לממשלה, ומתוקף תפקידו זה הוא משתתף בישיבות הממשלה בהן נדונים עניינים כלכליים בעלי חשיבות גבוהה.

כחלק מתפקידו, חתימת הנגיד מתנוססת על שטרות כסף המונפקים בזמן כהונתו. בעבר הייתה נהוגה גם חתימתו של יו"ר המועצה המייעצת של בנק ישראל, אך החל מהנפקת השטר בערך של 200 ש"ח בשנת 2010, חותם הנגיד על השטרות לבדו.

נגיד בנק ישראל הראשון, דוד הורוביץ, החל לכהן בדצמבר 1954 מתוקף חוק בנק ישראל שאושר באוגוסט 1954.

נס הנשיא

נס הנשיא הוא הדגל המייצג את נשיא מדינת ישראל. זהו דגל בצורת ריבוע, רקע הדגל כחול עם שוליים לבנים, ובמרכזו מופיע סמל מדינת ישראל. הסמל מופיע על-גבי נס הנשיא ללא המגן (כלומר, ללא המסגרת התוחמת אותו בדרך-כלל). צבע המנורה, ענפי הזית, והמילה "ישראל" על-גבי נס הנשיא הוא לבן או אפור-כסוף, בשונה מהצבע הזהוב שבו הם מופיעים בהקשרים אחרים.

נס הנשיא נועד לסמן את נוכחותו של נשיא המדינה, כשהוא נמצא בביקור רשמי במקום כלשהו. לדוגמה, נהוג להניף את נס הנשיא בחצר בניין הכנסת בעת קיום טקס שבו נוכח נשיא המדינה. הנפת נס הנשיא היא חלק מטקס קבלת הפנים שעורכת הכנסת לנשיא המדינה, והוא מורד מן התורן עם עזיבת הנשיא את משכן הכנסת. בלשכת נשיא המדינה מוצג נס הנשיא דרך קבע, בדרך כלל בצד המקום שבו הוא יושב.

הרעיון מאחורי נס הנשיא ועיצובו שאולים מכללי הטקס הנהוגים באירופה ובמדינות בעלות מסורת אירופית. במדינות אלה יש בדרך כלל דגל מיוחד המייצג את ראש המדינה, ומונף רק כשהוא נוכח באופן אישי במקום מסוים. הנפת הדגל מסמנת כי יש לנהוג על-פי כללי טקס מיוחדים בעת הכניסה למקום. דגל מסוג זה מכונה באנגלית standard.

נשיא צרפת

נשיא הרפובליקה הצרפתית (בצרפתית: Président de la République française) הוא ראש המדינה וראש הרשות המבצעת של צרפת. מקום העבודה של הנשיא הוא ארמון האליזה בפריז.

ארבע מחמש הרפובליקות הצרפתיות מאז המהפכה הצרפתית העמידו בראשן נשיא, ובכך הפכו את הנשיאות הצרפתית לעתיקה ביותר הקיימת באירופה. עם זאת, בכל אחת מהרפובליקות ניתנו לנשיא סמכויות אחרות, תפקידים אחרים, וחובות אחרות. כך, למשל, בימי הרפובליקה השלישית היה תפקידו של הנשיא בצרפת (בדומה לזה של נשיא מדינת ישראל), תפקיד טקסי בעיקרו, של ראש מדינה בתואר בעל סמכויות מצומצמות, כאשר עיקר הכוח ניתן לראש ממשלת צרפת.

כיום, בימי הרפובליקה החמישית, שחוקתה נתפרה למידותיו של שארל דה גול בימי משבר אלג'יריה שהביא להתמוטטות הרפובליקה הרביעית, לנשיא סמכויות נרחבות, אם כי עדיין עליו לקבל את הסכמת הפרלמנט למינויו של ראש הממשלה, דבר המביא למצב בו אם הרוב בפרלמנט אינו ממפלגתו של הנשיא, הנשיא ייאלץ למנות את ראש המפלגה היריבה לראש ממשלתו. מסיבה זו נחשב כיום המשטר בצרפת למשטר שאינו נשיאותי טהור, אלא שיטה מעורבת, נשיאותית ופרלמנטרית. ועדיין, הנשיא הוא הדמות הפוליטית המרכזית בצרפת, וכפי שכתב שארל דה גול בתארו את תפיסתו בדבר תפקידו של הנשיא הצרפתי, על ראש המדינה לגלם את "רוח האומה" כלפי פנים, ואילו כלפי העולם כולו עליו לספק "une certaine idée de la France" (מושג כלשהו לגבי מהותה של צרפת).

נשיא הרפובליקה מחזיק גם בתואר הנסיך השותף של אנדורה. נשיא צרפת הנוכחי הוא עמנואל מקרון, שנכנס לתפקידו ב-14 במאי 2017.

פרץ ברנשטיין

פּרץ ברנשטיין (12 ביוני 1890 – 21 במרץ 1971) היה ממנהיגי הציונות הכללית, מחותמי מגילת העצמאות, שר בממשלות ישראל וחבר הכנסת מטעם המפלגה הליברלית.

קולט אביטל

קוֹלֵט אביטל (Colette Avital; נולדה ב-1 במאי 1940) היא אשת ציבור ישראלית. מילאה תפקידים דיפלומטיים בכירים והייתה חברת הכנסת מטעם מפלגת העבודה. בשנת 2007 הייתה לאישה הראשונה שהציגה מועמדות לתפקיד נשיא מדינת ישראל.

נשיאי מדינת ישראל
חיים ויצמןיצחק בן-צביזלמן שזראפרים קציריצחק נבוןחיים הרצוגעזר ויצמןמשה קצבשמעון פרסראובן ריבלין Presidential Standard of IsraelSquare.svg

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.