נשיא הסנהדרין

נְשִׂיא הסַנְהֶדְרִין היה אישיות מרכזית שישבה בראש הסנהדרין הגדולה, כשלצידו מכהן אב בית דין. כינוי נוסף לנשיא הסנהדרין היה ראש ישיבה, כאשר חברי הסנהדרין ישבו בעת הדיונים, והוא שימש כראש להם (רמב"ם, משנה תורה סנהדרין א,ג). רוב נשיאי הסנהדרין הידועים לנו על סמך מגוון מקורות הם מתקופת התנאים; אולם, כדוגמה הרמב"ם בהקדמתו לספרו משנה תורה מביא רשימה של נשיאי סנהדרין שונים. למן הלל הזקן, תפקיד הנשיא עבר בירושה בשושלתו.

רקע היסטורי

25 השנים שלאחר חורבן הבית השני היו השנים שבהן התארגנה ההנהגה המרכזית החדשה, ששימשה גם מעין תשתית למבנה הלאומי-רוחני של העם היהודי בארצו ובתפוצות הגולה. זה כלל בית דין גדול - הסנהדרין, ובית מדרש גדול, שהוקמו ותפקדו בהצלחה בזכות פעולותיהם של שני אישים מרכזיים: רבן יוחנן בן זכאי ורבן גמליאל.[1]

מכיוון שעם חורבנו של בית המקדש איבדה הכהונה את מקור הכוח הייחודי שלה, הופיעו בארץ ישראל ובבבל מנהיגים של שתי קהילות היהודים הגדולות; הנשיאים בארץ ישראל וראשי הגולה בבבל. את סמכותם ומעמדם הם שאבו מהיותם נצר לבית דוד. עם זאת, טוען ישעיהו גפני הם עובדים בזיקה מפורשת לשלטון הזר - הרומי בארץ ישראל והממלכה הססאנית שבבבל התלמודית. לדעתו, אין הוכחה חותכת לכך שתחילתם של התפקידים הנישאים הללו החלה בתקופת הבית. ייתכן בהחלט, שכדרך מוסדות מתהווים חדשים הם מנסים ליצור סביב מעמדם אווירה של עתיקות יומין.[2]

השאלה, שרבים מתחבטים בה היא מאימתי החל שלטון הנשיאות בארץ ישראל. במשנה מוזכרים הנשיאים והזוגות מספר פעמים.[3] אך מועלית ההשערה שמכיוון שהמשנה נערכה בתקופתו של רבי יהודה הנשיא, ייתכן שהמושגים לגבי התפקידים הבכירים בציבור נלקחו מהתפקידים של התקופה המאוחרת.[4]

המידע על הנשיאים בתקופת המשנה רב יותר מזה שניתן על הנשיאים בתקופת התלמוד. שלושה בלטו מאוד בין נשיאי המשנה: רבן גמליאל דיבנה, (85 - 114), רבן שמעון בן גמליאל (150 - 180 לערך), רבי יהודה הנשיא (180 - 220). רבן יוחנן בן זכאי, לו מיוחס אחד התפקידים הראשיים בבניינה המחודש של הקהילה היהודית לאחר החורבן - לא קיבל את תואר הנשיא, משום שלא היה שייך לשושלת בית דוד. משערים שהוא תפקד כנשיא כל עוד רבן גמליאל נעדר מהמקום עקב מעורבותו במרד הגדול.[4]

התואר "רבן" ניתן רק לנשיאים.  מכך, מסיק אלון, שגם רבן יוחנן בן זכאי היה נשיא או לפחות עשה עבודה של נשיא. גם התקנות שהוציא מאפיינות נשיא, אך ייתכן שלא כל גופי העם הכירו בו, כמו למשל הכהנים. הסיבה שבן זכאי כיהן כנשיא תקופה קצרה לדעתו, היא משום שרבן גמליאל היה נרדף על ידי שלטונות רומי. זו הסיבה כנראה לבסיס האגדה שמספרת על בקשתו של רבן יוחנן בן זכאי מאספסיינוס את שושלת דרבן גמליאל, משמע שישחרר את האחרון ממעצר.[5] ומכיוון שריב"ז היה רודף שלום ורבן גמליאל היה לוחם מטבעו, זו הסיבה שבן השושלת דחק את רגליו של רבן יוחנן בן זכאי מיבנה, והאחרון הלך והקים לעצמו ישיבה בברור חיל.[1]

הנשיא היה צריך לקבל את ההסמכה (ה"רשות") מהשלטון הרומי, וכך גם ניתן להבין את המסופר בתלמוד: "ומעשה ברבן גמליאל שהלך ליטול רשות אצל הגמון אחד שבסוריא".[6] מרכז השלטון המקומי היה בסוריה, אך ידועים גם מסעותיהם של נשיאים לרומא וקשריו האישיים של רבי יהודה הנשיא עם הקיסר אנטונינוס.

בידיהם של הנשיאים מדור יבנה ואילך היו הכוח והסמכות שהגיעו לידי שיאם בתקופתו של רבי יהודה הנשיא. הם ייצגו את העם בפני השלטון הרומי וקיבלו ממנו את סמכותם. העם ראה בנשיא את מנהיגו המדיני והרוחני כאחד. רק לאחר ימיו של רבי ועד תום תקופת הנשיאות, גבר, בשלבים מתמשכים, המעמד הפוליטי על זה ההלכתי.[2]

עם תום תקופת התלמוד והתנצרותה של האימפריה הרומית הגיע לסופו גם מעמד הנשיאות בארץ ישראל.[4]

תפקידיו

הרמב"ם עוסק בתפקידו של נשיא הסנהדרין:

הגדול בחכמה שבכולן מושיבין אותו ראש עליהן, והוא ראש הישיבה; והוא שקורין אותו חכמים נשיא בכל מקום, והוא העומד תחת משה רבנו; ומושיבין הגדול שבשבעים משנה לראש, ויושב מימינו, והוא הנקרא אב בית דין. ושאר השבעים יושבין לפני שניהם, כפי מעלתם, כל הגדול מחברו בחכמה, יהיה קרוב לנשיא משמאלו יותר מחברו; והם יושבין בכמו חצי גורן בעיגול, כדי שיהיה הנשיא עם אב בית דין רואין את כולן

משנה תורה לרמב"ם, ספר שופטים, הלכות סנהדרין והעונשין המסורין להם, פרק א', הלכה ג'

דברי הרמב"ם בעצם מבהירים את חשיבותו המעמדית, והכבוד שחלקו לנשיא הסנהדרין; הוא יושב בראש כולם, ועל פי מיקומו מדורגת רמת החשיבות.

הלוח העברי

מלבד תפקידו הלאומי והייצוגי היו לנשיא גם סמכויות הלכתיות נרחבות. ראשית, היה הנשיא אחראי על קביעת הלוח העברי בארץ ישראל ובגולה. עדויות רבות מופיעות במשנה ובתלמוד על קביעתו הנחרצת של הנשיא את תאריך קידוש החודש.

דמות צורות לבנות היו לו לרבן גמליאל בטבלא ובכותל בעלייתו, שבהן מראה את ההדיוטות ואומר: הכזה ראית או כזה? מעשה שבאו שנים ואמרו, ראינוהו שחרית במזרח וערבית במערב. אמר רבי יוחנן בן נורי: עדי שקר הם. כשבאו ליבנה קיבלן רבן גמליאל.

זהו רק אחד הסיפורים שמעידים על נוהל העדויות אצל הנשיא לקידוש החודש מצד אחד, ועל פסיקתו הקובעת מצד שני. וידוע הסיפור על המחלוקת שבין רבן גמליאל לרבי יהושע לגבי קידוש החודש; רבן גמליאל חייב את רבי יהושע לבוא אליו בתאריך שעל פי חשבונו שלו (של רבי יהושע) חל להיות ביום הכיפורים במקלו ובמעותיו. כל זאת כדי להוכיח לקהילה שדעתו של הנשיא בנושא זה היא הקובעת. לכשביצע רבי יהושע את הוראת רבו קידם אותו הנשיא בברכה: "בוא בשלום רבי ותלמידי רבי בחכמה ותלמידי שקבלת את דברי"[7]

כמה תפקידים הצריכו את מעמדו וסמכותו של נשיא הסנהדרין. כך בזמן עיבור השנה נצרך שנשיא הסנהדרין יהיה שותף להחלטה; בעת דיון בשלושה דיינים הנשיא צריך להסכים לעיבור, ובעת דיון בשבעה דיינים הנשיא חייב להיות חלק מהדנים (רמב"ם, קידוש החודש, ד,י). בדברים אלו מודגשת הנייטרליות של הנשיא, לעומת המלך והכהן הגדול שאינם חלק מהדיון בעיבור השנה. דוגמה נוספת לצורך ייחודי בנשיא הסנהדרין הוא ביחס לקרבן העלם דבר של ציבור, קרבן זה אשר הסנהדרין מתחייבים להביא בעת הוראה לא נכונה (בהגבלות מסוימות); חיוב כזה לקרבן קיים רק כאשר נשיא הסנהדרין היה שותף להחלטה, כפי שכותב הרמב"ם:

וכן אם הורו בית דין הגדול שדם הלב מותר, ולא היה ראש ישיבה עימהן.. ועשו העם על פיהם.. הרי בית דין פטורין

שגגות יג, ב

דברים אלו מצביעים על משמעותו של הנשיא, ועל ההשקפה המסורתית יהודית והחזיון שבו הביטה בתפקיד זה. להשקפתה נשיא הסנהדרין מבטא את הנייטרליות (לעומת המלך או הכהן הגדול); בנוסף הנשיא הוא בעל הידע, כשנוכחותו מקטינה את הסיכוי לטעות; לדברים אלו יש לצרף את היצוגיות שיש בו, ואת יכולתו להכריע בדברים כלליים הנוגעים לכלל האוכלוסייה, דבר המתבטא בנוכחותו או הסכמתו המחויבים בעת עיבור השנה.

הסמכה ומינוי

חכמים נתנו חשיבות גדולה לדרגות שונות של למדנות והכישורים הדרושים למלא תפקידי דיינות והטלת קנסות. לנסמך היה תואר רבי (בניגוד לנשיא, שתוארו: רבן) ורק הוא היה רשאי לשבת בסנהדרין. אין פלא שיוחסה חשיבות גדולה לתפקיד ההסמכה.[4].[8]

בראשונה היה כל אחד ואחד ממנה את תלמידיו כגון רבי יוחנן בן זכיי מינה את רבי ליעזר ואת רבי יהושע ורבי יהושע את רבי עקיבה ורבי עקיבה את רבי מאיר ואת ר"ש [...] חזרו וחלקו כבוד לבית הזה. אמרו בית דין שמינה שלא לדעת הנשיא אין מינויו מינוי ונשיא שמינה שלא לדעת בית דין מינויו מינוי. חזרו והתקינו שלא יהו ב"ד ממנין אלא מדעת הנשיא ושלא יהא הנשיא ממנה אלא מדעת ב"ד

בתקופתו של רבי יהודה הנשיא לא נמנו לצדו אב בית דין ונציג החכמים, כנהוג אצל שאר הנשיאים, ונראה שעקב הדומיננטיות שלו, הייתה הסמכות מופקדת בידיו בלבד.[2] המינוי, מסביר גדליהו אלון, הנחיל סמכויות נרחבות לחכמים בתחום ההלכתי, המשפטי, המעמדי והאישי-כלכלי.  התזכורות הרבות שיש במקורות לעניין המינוי מעידות על חשיבותו ומשמעותו בעיניהם של חכמים.

תפקיד ייצוגי

מול השלטונות הרומיים ניצב הנשיא כנציג וראש כל היהודים באימפריה. הוא מינה שליחים שפיקחו על קהילות ישראל בתפוצות. שליחים אלה עסקו גם בגביית מס אפוסטולי (מילולית:מס השליחים) מיהודי הגולה עבור מימון מוסד הנשיאות בארץ ישראל. המס נגבה בחסות רומית ולפי חוק האימפריה, כך שחייב בדין את יהודי הגולה. דבר שהביא למתח מתמיד בין הגולה לנשיא.[9]

בין נשיא לחכמים

גילויים של מתיחות הקיימת בין מעמד החכמים למעמד הנשיאות מוצאים מדי פעם ביטויים במקורות. ניתן להסביר את המתיחות הזו בעובדה הבאה: מעמדו של הנשיא נקנה בחסד ולא בזכות – הוא קיבל את תוארו בירושה. זכות אבות איננה מבטיחה שהאדם אכן ראוי לתפקידו הנישא. חכמים, לעומת זאת, זכו למעמדם המכובד בסנהדרין רק בזכות כישוריהם: בקיאותם, למדותנם וחריפותם בתחום ההלכתי. לא תמיד הם היו מוכנים לקבל את גזר דינו של הנשיא, שקיבל את מינויו שלו בזכות אבות מצד אחד, וברשותו של השלטון הזר, מצד שני.[10]

ידועים העימותים החריפים של רבן גמליאל עם רבי יהושע, אשר נאלץ ללכת עם מקלו ומעותיו ביום הכיפורים, שחל להיות על פי חשבונו – רק משום שהעז לחלוק על קביעתו של רבן גמליאל בנושא קידוש החודש. אך רבן גמליאל הרחיק לכת בסיפור הסוגיה של תפילת ערבית – רשות או חובה? לאחר שנודע לנשיא שרבי יהושע חולק עליו

אמר ליה [לו]: יהושע עמוד על רגליך ויעידו בך. עמד רבי יהושע על רגליו [...]. היה רבן גמליאל יושב ודורש ור' יהושע עומד על רגליו, עד שרננו כל העם ואמרו לחוצפית התורגמן: עמוד! ועמד. אמרי [אמרו]: עד כמה נצעריה וניזיל [יצעירנו וילך]? בר"ה [בראש השנה] אשתקד צעריה [ציער אותו], בבכורות במעשה דר' צדוק צעריה [ציער אותו], הכא נמי צעריה. תא ונעבריה [גם עכשיו ציער אותו. בואו ונעביר אותו מתפקידו]!

הנשיא התנהג עם אחד מגדולי החכמים של דורו כבתלמיד בית רבו שסרח, והתלמוד מבהיר בגלוי שנקעה נפשם של חכמים מיחס מתנשא זה של נשיאם, והם מיהרו להענישו; הם הדיחו את רבן גמליאל מכהונתו לתקופת מה ומינו את רבי אלעזר בן עזריה. עם תום התקופה החזירוהו.

גורלו של בנו, רבן שמעון בן גמליאל, שפר עליו; המרד שהכריזו עליו שניים מחכמי הדור: רבי מאיר ורבי נתן – נכשל. יתרה מכך: ה"מענישים" הפכו לנענשים.

א"ר [אמר רבי] יוחנן: בימי רשב"ג [רבן שמעון בן גמליאל] נישנית משנה זו: רבן שמעון בן גמליאל – נשיא. רבי מאיר – חכם. רבי נתן - אב"ד [אב בית דין]. כי הוה רשב"ג התם [כאשר היה בא רשב"ג לשם] הוו קיימי כולי עלמא מקמיה [היו עומדים הכל לפניו]. כי הוו עיילי [כאשר היו נכנסים] רבי מאיר ורבי נתן הוו קיימי כולי עלמא מקמייהו [היו קמים הכל מפניהם]. אמר רשב"ג: לא בעו למיהוי היכרא בין דילי לדידהו? [האם לא צריך להיות היכר ביני ובינם] וכו'

שני המשנים לנשיא נעלבים מתקנות הכבוד החדשות ומתכננים להדיחו באמצעות בקיאותם היתירה על פניו במסכת עוקצים, ולתפוס את מקומו. בסופו של דבר, נחשפה מזימתם של שני החכמים ורשב"ג מגרש אותם מבית המדרש. בשני הקטעים ניתן להתרשם מגילויי השררה של הנשיאים; רשב"ג דורש נוהלים ברורים של גילויי כבוד מעבר לאלו שמקבלים החכמים ואילו רבן גמליאל איננו מאפשר מחלוקת על דעותיו ומשפיל את הנציג הבולט של החכמים. מאידך, גם החכמים מפעילים את כוחם והשפעתם כדי להעניש את מנהיגם.

גם בימי כהונתו של רבי יהודה הנשיא היו מספר גילויים במקורות על מתיחות מסוימת בין רבי לבין חכמים,[11] אך הדברים לא הגיעו לידי מרד גלוי; רבי יהודה הנשיא ריכז בידו את כל הסמכויות ושימש כנשיא ואב בית דין כאחד. גדולתו המעמדית ובקיאותו ההלכתית עמדו לו כנגד כל ביקורת, ולו גם הקטנה ביותר. ועל כך אמרה הגמרא: "מימות משה ועד רבי לא מצינו תורה וגדולה במקום אחד"[12]

כיום

צמצום סמכויות הנשיא ב-415 וביטול תפקיד הנשיא על ידי הרומאים לאחר מותו של רבן גמליאל השישי ב-425 הוביל לביטול הסנהדרין, וממילא לביטול תפקיד הנשיא בצורתו הקלאסית; אולם השאיפות לחידוש הסנהדרין, עוררו אף התייחסויות להקמת מוסד הנשיאות, וחידוש תפקיד נשיא הסנהדרין. הרב עדין אבן ישראל נשא בתואר נשיא 'הסנהדרין החדשה' שהקים ארגון "השיבה שופטינו" בין שנת 2005 לפרישתו מיוזמה זו בשנת 2008.

רשימת נשיאי הסנהדרין בתקופת בית שני ואחריה

ראו גם

לקריאה נוספת

הערות שוליים

  1. ^ 1.0 1.1 גדליהו אלון, תולדות היהודים בארץ-ישראל בתקופת המשנה והתלמוד. 2 כר', הקיבוץ המאוחד, מהד' ג', תשי"ט, עמ' 78-53
  2. ^ 2.0 2.1 2.2 ישעיהו גפני, קהל ישראל : השלטון העצמי היהודי לדורותיו - העת העתיקה (כרך א) ירושלים, מרכז זלמן שזר לחקר תולדות העם היהודי, תשס"א - 2001, עמ' 7.
  3. ^ ראו למשל: בבלי, שבת, ט"ו, א: "הלל ושמעון גמליאל ושמעון נהגו נשיאותן <לפני> [בפני] הבית מאה שנה"
  4. ^ 4.0 4.1 4.2 4.3 האוניברסיטה הפתוחה, מירושלים ליבנה, 1976, חלק ב' - הנשיאות
  5. ^ ראו בבלי, גיטין, נ"ו, ב': "אמר ליה [אמר לו הקיסר אספסיינוס] ... אלא בעי מינאי מידי דאתן לך [מה תבקש ממני ואתן לך] אמר ליה תן לי יבנה וחכמיה ושושילתא [ושושלת] דרבן גמליאל"
  6. ^ בבלי, סנהדרין, י"א, א'
  7. ^ בבלי, ראש השנה, כ"ה, א'
  8. ^ תלמוד ירושלמי, מסכת סנהדרין, פרק ו', הלכה א' (דפוס וילנא: ב, עמוד ")
  9. ^ מיכאל אבי יונה, בימי רומי וביזנטיון, ירושלים, ה'תש"ו, עמוד 14.
  10. ^ זאב ספראי, "נתנו כבוד לבית הזה — חכמים ונשיאות; חכמים במערך הפוליטי בתקופת המשנה והתלמוד", המסורת הפוליטית היהודית לדורותיה : ספר זיכרון לדניאל י' אלעזר, הוצאת אוניברסיטת בר-אילן, 2010, עמ' 43 - 82
  11. ^ ראו למשל: בבלי, סנהדרין, ל"ח, א' - על שני בניו של רבי חייא; בבלי. מגילה, ה', ע"א- ע"ב - כשניסה לבטל את צום ט' באב, ועוד.
  12. ^ בבלי, גיטין, נ"ט, א'
אבטליון (זוגות)

אַבְטַלְיוֹן היה אב בית דין בסוף תקופת הזוגות, חברו של שמעיה שהיה נשיא הסנהדרין. אחריהם באו הלל ושמאי, שחתמו את תקופת הזוגות.

שמעיה ואבטליון היו גרים, - הם עצמם, או שהיו רק בני גרים. לפי דברי התלמוד הבבלי היו מבני בניו של סנחריב, שהיה אחד ממלכי אשור.

לפי המסורת נמצאים בגוש חלב קבריהם של שמעיה ואבטליון בסמוך לכניסה לכפר. זהו מבנה קטן ובו סרקופג כפול. קבריהם היו מקובלים על עולי הרגל בימי הביניים.

הלל

האם התכוונתם ל...

הלל הזקן

הִלֵּל הַזָּקֵן (על פי המסורת ג'תרמ"ח-ג'תשס"ח; 113 לפנה"ס-8 לספירה) היה נשיא הסנהדרין האחרון בתקופת הזוגות. שמאי הזקן, שהיה אב בית הדין באותה התקופה, היה בר-הפלוגתא הקבוע שלו, לאחר שמנחם עזב את התפקיד.

הלל נשיאה

הלל נשיאה (הנשיא, בארמית), המכונה גם הלל השני והלל האחרון, היה נשיא הסנהדרין בדור החמישי לאמוראי ארץ ישראל. על פי המסורת המעבר ללוח העברי המחושב ניקבע על ידו.

יהודה בן טבאי

יהודה בן טבאי היה נשיא הסנהדרין, בן זוגו של שמעון בן שטח, ששימש לצידו כאב בית דין. הם היו הזוג השלישי בתקופת הזוגות. במחלוקת על הסמיכה בחג יהודה בן טבאי אחז בדעה שלא לסמוך.

בתלמוד (חגיגה טז ע"ב) מובע ספק בעניין הזוג השלישי - מי מהם היה נשיא ומי אב בית דין.

יהושע בן פרחיה

יהושע בן פרחיה היה נשיא הסנהדרין בימי יוחנן כהן גדול. בן זוגו של נתאי הארבלי, ששימש לצידו כאב בית דין. הם הזוג השני בתקופת הזוגות.

יוסי בן יוחנן

יוסי בן יוחנן איש ירושלים היה אב בית הדין הראשון מתקופת הזוגות. בן זוגו, נשיא הסנהדרין, היה יוסי בן יועזר איש צרדה.

יוסי בן יוחנן למד אצל שמעון הצדיק ואנטיגנוס איש סוכו.

במחלוקת המפורסמת של תקופת הזוגות, על הסמיכה (חגיגה, טז ע"א), מוזכר שמו בין אלו שאחזו בדעה שמותר לסמוך על הקורבן ביום טוב.

המאמר הידוע ביותר שלו מוזכר בפרק ראשון במסכת אבות (משנה ה): "יהי ביתך פתוח לרווחה, ויהיו עניים בני ביתך, ואל תרבה שיחה עם האשה. באשתו אמרו, קל וחומר באשת חברו".

נשיא מדינת ישראל

הנָשִׂיא במדינת ישראל הוא ראש המדינה. מאחר שישראל היא דמוקרטיה פרלמנטרית, תפקידו של הנשיא ייצוגי וסמלי בעיקרו, והוא נותן ביטוי לאחדות העם. סמכויותיו ומעמדו של הנשיא מוגדרים בחוק יסוד: נשיא המדינה.

בעקבות שינוי בחוק ב-1998, הנשיא נבחר על ידי הכנסת לתקופת כהונה אחת בת שבע שנים. לפני השינוי, תקופת הכהונה הייתה בת חמש שנים עם אפשרות להאריכה בחמש שנים נוספות.

רב הונא קמא

רב הונא, שמוזכר גם כרב הונא קמא (=הראשון; להבדילו מן האמורא הבבלי המפורסם רב הונא, בן הדור השני) היה ראש הגולה בבבל בתקופה שבה פעל רבי יהודה הנשיא בארץ ישראל, בדור החמישי לתנאים. מצאצאי משפחת המלוכה של דוד המלך.

רבי יהודה נשיאה

רבי יהודה נשיאה (הראשון; ידוע גם כרבי יהודה השני), דור ראשון לאמוראי ארץ ישראל, נשיא הסנהדרין בציפורי ונכדו של חותם המשנה, רבי יהודה הנשיא. היה בנו ותלמידו של רבן גמליאל ברבי.

רבי נתן

רבי נתן, או רבי נתן הבבלי, היה תנא בבלי בדור הרביעי. עלה בצעירותו לארץ ישראל, כ-200 שנים לאחר עליית הלל הזקן, וכיהן כאב בית דין בסנהדרין שבאושא, תחת נשיא הסנהדרין, רבן שמעון בן גמליאל. מיוחסת לו המסכת אבות דרבי נתן, שהיא כעין גרסה מורחבת ומפורטת של מסכת אבות. מרבותיו של רבי יהודה הנשיא.

במשנה מוזכר רק פעמיים, בסוף מסכת ברכות ובסוף מסכת שקלים.

רבי נתן היה ידוע כדיין מומחה ש"יורד לעומק הדין". אחת מהלכותיו המפורסמות נקראת "שעבודא דרבי נתן":

"רבי נתן אומר: מנין לנושה בחבירו מנה וחבירו בחבירו, מניין שמוציאין מזה ונותנין לזה? תלמוד לומר: 'ונתן לאשר אשם לו'".הוא השתתף בניסיון להדחתו של רבן שמעון בן גמליאל, יחד עם רבי מאיר. לאחר שהניסיון סוכל, קנס רבן שמעון את רבי נתן שלא יזכירו את שמו בבית המדרש, ואת תורתו ימסרו בשם "יש אומרים".

היה מומחה בענייני ברית מילה, והורה מתי יש להזהר מלמול את התינוק, מחשש פיקוח נפש. הוא עצמו, הורה מתי למול תינוקות ששלושה בנים ממשפחתן נפטרו אחרי ברית מילה, והסביר מתי הזמן בו יש לערוך את ברית המילה. בעקבות כך, נקראו התינוקות "נתן הבבלי" על שמובמדרש קהלת ז' מובא: "טוב- זה רבי נתן, וחוטא- זה תלמידו". לאור מדרש זה נראה שהיה לו תלמיד שנעשה מין.

רבן גמליאל ברבי

רַבַּן גַּמְלִיאֵל בָּרַבִּי (כלומר, בנו של רבי, נקרא גם רבן גמליאל השלישי) - נשיא הסנהדרין במאה ה-3, מחכמי 'דור המעבר' שבין התנאים לאמוראים.

בצוואתו (מסכת כתובות ק"ג ע"ב), מינה רבי יהודה הנשיא את רבן גמליאל בנו לנשיא, את רבי שמעון בנו לחכם (אחראי על ההוראה בסנהדרין), ורבי חנינא בר חמא "ישב בראש", כלומר יהיה אב בית הדין – אחראי על השיפוט בסנהדרין.

רבן גמליאל הזקן

רַבַּן גַּמְלִיאֵל הַזָּקֵן היה תנא בדור הראשון לתנאים, נשיא הסנהדרין סביב השנים ג'תש"ע-ג'תת"י, 10-50 לספירת הנוצרים. נכד להלל הזקן. היה הראשון שנקרא בתואר "רבן", והתוספת "הזקן" באה להבדילו מנכדו, רבן גמליאל דיבנה.

סתם רבן גמליאל הוא, בדרך כלל, רבן גמליאל דיבנה, נכדו של רבן גמליאל הזקן. ואולם, לפעמים נקרא גם רבן גמליאל הזקן בשם הסתמי "רבן גמליאל", דבר שיוצר בלבול מסוים.

רבן גמליאל הרביעי

רבן גמליאל הרביעי היה נשיא הסנהדרין בדור השני לאמוראים בארץ ישראל. בנו של רבי יהודה נשיאה, ונינו של רבי יהודה הנשיא, עורך המשנה.

לא נמסרו בשמו מאמרים בתלמוד הבבלי. התלמוד הירושלמי מספר עליו:

"ביקש רבן גמליאל בר רבי להנהיג את הדמאי בסוריה, ולא הניח לו רבי הושעיה."

על כיסאו ישב בנו, רבי יהודה נשיאה השני, שהיה תלמידו של רבי יוחנן.

רבן גמליאל השישי

רבן גמליאל השישי היה נשיא הסנהדרין האחרון, בן למשפחת הנשיאים של הלל הזקן.

עם התחזקות מעמד הנוצרים באימפריה הביזנטית, הם החלו בצעדים נגד הנשיאות היהודית. נסיונותיהם הצליחו ובשנת 415 הואשם רבן גמליאל בשורה של עבירות על פי החוקים שהונהגו באותה עת נגד היהודים: בניית בתי כנסת חדשים, מילת עבדים נוצרים ופסיקת דין במשפט בין שני צדדים נוצרים.

רבן גמליאל טען שפעולות אלו כלולות בזכויות היסוד המוקנות ליהודים, אך טענותיו לא התקבלו. הקיסר הונוריוס ביטל את תואר "פריפקטוס כבוד" שהיה מוענק לנשיא הסנהדרין במשך דורות, ציווה על הרס בתי הכנסת החדשים, שיחרר את העבדים והתרה בנשיא לבל יעבור שוב על חוקי המדינה.

כאשר נפטר רבן גמליאל, בשנת ד'קפ"ה (425), לא השאיר אחריו בן שיירש את כיסאו. הקיסר תאודוסיוס השני מנע מינוי של יורש ויהודי הארץ אכן לא מינו נשיא חדש תחת רבן גמליאל. כתוצאה מכך התבטל התפקיד ותקופת הנשיאות תמה.

רבן גמליאל היה רופא, ותרופותיו מוזכרות לשבח בכתבי הרופא הלטיני מרקלוס אמפיריקוס בן-דורו.

רבן שמעון בן גמליאל

רַבַן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל (רשב"ג) השני היה נשיא הסנהדרין באושא בדור שאחרי מרד בר כוכבא, בנו של רבן גמליאל. תנא בדור הרביעי, חברם של רבי מאיר, רבי יהושע בן קרחה ושאר תלמידי רבי עקיבא. בנו היה רבי יהודה הנשיא.

רבן שמעון בן גמליאל הזקן

רַבַּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל הַזָּקֵן (רשב"ג הראשון) - (10 לספירה - 70 לספירה לערך) היה תנא בשלהי הדור הראשון של התנאים, תלמידו של רבי שמעון בן הסגן, נשיא הסנהדרין סמוך לחורבן בית שני. צאצא למשפחת הלל הזקן, ואחד מעשרת הרוגי מלכות. היה מראשי השלטון בירושלים, יחד עם הכהנים הגדולים חנן בן חנן ויהושע בן גמלא.

שמעון בן הלל

שמעון בן הלל היה נשיא הסנהדרין, כחמישים שנה לפני חורבן בית המקדש השני.

היה בנו של הלל הזקן, והמשיך אותו כנשיא הסנהדרין. אחריו התמנה בנו, רבן גמליאל הזקן, לנשיא תחתיו.

לא ידוע עליו דבר, למעט ממקור אחד, שבו התלמוד (בבלי, שבת טו ע"א) מביא ברייתא בזו הלשון: "הלל ושמעון, גמליאל ושמעון נהגו נשיאותן בפני הבית מאה שנה". התנא מונה בברייתא זו את הנשיאים ב-100 השנים שלפני החורבן (תפקיד שעבר מאב לבן): הלל הזקן, שמעון בנו, רבן גמליאל הזקן ורבן שמעון בן גמליאל הזקן.

הרמב"ם, בהקדמתו למשנה תורה, מזכיר אותו כחלק משלשלת מסירת התורה, כמי שקיבל מהלל ובית דינו יחד עם רבן יוחנן בן זכאי.

המלומד הנוצרי טרברס הרפורד, בפירושו על פרקי אבות משנת 1925, העלה השערה, כי התנא "שמעון בנו" שמוזכר במשנה (אבות א, טז) לאחר רבן גמליאל, אינו בנו של רבן גמליאל, אלא בנו של הלל. זאת, מחמת העובדה שבמשנה הבאה מוזכר במפורש "רבן שמעון בן גמליאל".

השערה זאת הועלתה כבר בשנת 1699 על ידי אדריאן רילאנד.

במשנה זו הוא אומר "לא מצאתי לגוף טוב אלא שתיקה", מה שיכול להסביר מדוע הוא ודבריו כמעט אינם מוזכרים במקום אחר. השערה זו מתיישבת יפה עם כך שהוא נקרא במשנה זו "שמעון" ללא תואר ולא "רבן שמעון בן גמליאל". ואולם, הפרשנות המסורתית המקובלת מזהה את התנא בפרקי אבות כרבן שמעון בן גמליאל הזקן - נכדו של שמעון בן הלל, ובשמו של שמעון בן הלל עצמו לא נמסר דבר. כך מובא בספר "מגן אבות" לרשב"ץ (אבות א, טז), וכן בתוספות יום טוב למשנה זו.

שמעיה

שמעיה היה נשיא הסנהדרין בתקופת הזוגות (סוף תקופת החשמונאים), המאה השנייה לפני חורבן בית המקדש השני. הוא היה חברו של אבטליון, שהיה אב בית הדין, ויחד היו מגדולי חכמי הפרושים. אחריהם באו הלל הזקן ושמאי הזקן, שחתמו את תקופת הזוגות.

יש המזהים עם שמעיה את "סמייאס", הנזכר אצל יוסף בן מתתיהו (קדמוניות היהודים טו, ג), אולם אחרים סבורים כי סמייאס המוזכר בקדמוניות, הוא שמאי ולא שמעיה.שמעיה ואבטליון היו גרים, - הם עצמם, או שהיו רק בני גרים. לפי דברי התלמוד הבבלי היו מבני בניו של סנחריב.

לפי המסורת נמצאים בגוש חלב קבריהם של שמעיה ואבטליון - בסמוך לכניסה לכפר. זהו מבנה קטן ובו סרקופג כפול. קבריהם היו מקובלים על עולי הרגל בימי הביניים.

הסנהדרין
מונחים נשיא • אב בית דיןסנהדרין גדולהסנהדרין קטנהבית דיןמשפט עברישבעים הזקניםכנסת הגדולהסמיכת זקנים
נשיאי הסנהדרין יוסי בן יועזריהושע בן פרחיהיהודה בן טבאישמעיההלל הזקןשמעון בן הללרבן גמליאל הזקןרבן שמעון בן גמליאל הזקןרבן יוחנן בן זכאירבן גמליאל דיבנה • (רבי אלעזר בן עזריה) • רבן שמעון בן גמליאלרבי יהודה הנשיארבן גמליאל ברבירבי יהודה נשיאהרבן גמליאל הרביעירבי יהודה נשיאה השניהלל נשיאהרבן גמליאל החמישירבי יהודה נשיאה השלישירבן גמליאל השישי
מקומות מושב הסנהדרין לשכת הגזית • חנות • ירושליםיבנהאושאיבנהאושאשפרעםבית שעריםציפוריטבריה
שונות מסכת סנהדריןמסכת מכות) • עדותארבע מיתות בית דיןזקן ממראחידוש הסנהדריןהסנהדרין של פריזקברי הסנהדרין שבגן הסנהדרין בשכונת סנהדריה

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.