נשיא בית המשפט העליון

נשיא בית המשפט העליון הוא שופט משופטי בית המשפט העליון בישראל, העומד בראש בית המשפט העליון, ומתוקף כך יש לו השפעה רבה על מערכת בתי המשפט בישראל בכללה. נשיאת בית המשפט העליון הנוכחית היא אסתר חיות, שהושבעה ב-26 באוקטובר 2017.

נשיאת בית המשפט העליון
Esther Hayut - November 2017 (cropped)
איוש נוכחי אסתר חיות
תאריך כניסה לתפקיד 26 באוקטובר 2017
דרכי מינוי הוועדה לבחירת שופטים
שיטת הסניוריטי
תחום שיפוט ישראל
מושב המשרה ירושלים, ישראל
משך כהונה קצוב עד גיל 70
ייסוד המשרה 14 בספטמבר 1948
איוש ראשון משה זמורה

תהליך המינוי

לפי הוראות סעיף 4(א) לחוק יסוד: השפיטה, נשיא בית המשפט העליון ממונה על ידי נשיא המדינה, לפי בחירה של הוועדה לבחירת שופטים. נהוג שהבחירה נעשית בשיטת הסניוריטי, לפיה ממונה לנשיא השופט הוותיק ביותר המכהן בעת שהנשיא היוצא מסיים את תפקידו. לפיכך לשופט שמונה בגיל צעיר יש סיכוי רב יותר להתמנות בסופו של דבר לנשיא. שרי המשפטים חיים רמון,[1] דניאל פרידמן[2] ואיילת שקד[3] פעלו כדי לבטל את שיטת הסניוריטי, אך זו נשארה על כנה.

אורך כהונת השופטים בישראל מוגבל: סעיף 13 לחוק בתי המשפט קובע כי בישראל כהונת שופט מסתיימת בפרישה לגמלאות בהגיעו לגיל 70. בתיקון מס' 45 לחוק בתי המשפט,[4] שאושר בשנת 2007, נקבע כי תקופת כהונתו של נשיא בית המשפט העליון היא שבע שנים מיום המינוי, ולא ניתן לשוב ולמנותו לתקופת כהונה נוספת באותו תפקיד.

בתיקון לחוק בתי המשפט מחודש יולי 2007,[4] שעבר ביוזמת שר המשפטים דניאל פרידמן, נקבע שלא ימונה לנשיא בית המשפט העליון מי שנותרו לו פחות משלוש שנות כהונה. בינואר 2012 תיקנה הכנסת בשנית את החוק וביטלה מגבלה זאת, ביוזמת חבר הכנסת יעקב כץ.[5] ההחלטה זכתה לכינוי "חוק גרוניס", כיוון שאפשרה את מינויו של אשר גרוניס לנשיא בית המשפט העליון זמן קצר לאחר חקיקתה.

סמכויות

חוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984 מקנה סמכויות אחדות לנשיא בית המשפט העליון:

  1. מינויים שונים של שופטים, כגון מינוי שופט לכהונה בפועל בתפקיד רם יותר, הם בסמכותו של שר המשפטים, אך דורשים את הסכמתו של נשיא בית המשפט העליון. במקרים נוספים נדרש השר להתייעץ עם נשיא בית המשפט העליון.
  2. נשיא בית המשפט העליון קובע את גודלו וממנה את הרכבו של בית הדין המשמעתי לשופטים.
  3. בית המשפט העליון דן במותב של שלושה שופטים, אך נשיא בית המשפט העליון רשאי להורות, לפני תחילת הדיון בעניין מסוים, על מותב אי-זוגי גדול יותר.
  4. השופט או השופטים הדנים בעניין פלוני שהובא בפני בית המשפט העליון נקבעים בידי נשיא בית המשפט העליון.
  5. נשיא בית המשפט העליון רשאי לפסול שופט מלדון בתיק מסוים, אם הוא סבור שקיים לגביו חשש לניגוד עניינים.

סמכויות נוספות נקבעו בחוק יסוד: השפיטה:

  • נשיא בית המשפט העליון נמנה עם תשעת החברים בוועדה לבחירת שופטים.
  • לנשיא בית המשפט העליון וליושב ראש הוועדה לבחירת שופטים נתונה סמכות להתחיל הליך להדחתו של שופט.
  • העברת שופט דרך קבע לבית משפט אחר מצריכה את הסכמתו של נשיא בית המשפט העליון או החלטה של בית הדין המשמעתי לשופטים.
  • פעילות של שופט בעיסוק נוסף או בתפקיד ציבורי מותרת רק לפי חוק או בהסכמת נשיא בית המשפט העליון ושר המשפטים.
  • כאשר הוגשה על שופט קובלנה לבית הדין המשמעתי לשופטים, נפתחה נגדו חקירה פלילית או הוגש נגדו כתב אישום, רשאי נשיא בית המשפט העליון להשעות את השופט לתקופה שיקבע.

בהתאם לחוק ועדות חקירה, ה'תשכ"ט-1968, לאחר שהוחלט על הקמתה של ועדת חקירה ממלכתית, קובע נשיא בית המשפט העליון את הרכבה.

נשיאים

Reuven Rivlin is swearing in incoming Supreme Court President Esther Hayut at Beit HaNassi, October 2017 (5054)
בטקס השבעתה של אסתר חיות לנשיאת בית המשפט העליון. יושבים, מימין לשמאל: הנשיא בדימוס מאיר שמגר, שרת המשפטים איילת שקד, נשיא המדינה ראובן ריבלין והנשיאה אסתר חיות; עומדים, מימין לשמאל, הנשיאים בדימוס אהרן ברק, מרים נאור, דורית ביניש ואשר גרוניס
# נשיא תחילת כהונה תקופת כהונה
1 Moshe Smoira משה זמורה 14 בספטמבר 1948 5 שנים ו-321 ימים
2 Yitzhak Olshan22 יצחק אולשן 1 באוגוסט 1954 10 שנים ו-198 ימים
3 Shimon Agranat 1962 שמעון אגרנט 18 במרץ 1965 11 שנים ו-174 ימים
4 Yoel Sussman 1962 יואל זוסמן 8 בספטמבר 1976 3 שנים ו-179 ימים
5 Mechira Pumbit - Moshe Landau משה לנדוי 5 במרץ 1980 2 שנים ו-56 ימים
6 Israel Supreme Court Itzhak Kahan יצחק כַהן 30 באפריל 1982 1 שנה ו-211 ימים
7 Meir Shamgar מאיר שמגר 27 בנובמבר 1983 11 שנים ו-295 ימים
8 AHARON BARAK אהרן ברק 13 באוגוסט 1995 11 שנים ו-32 ימים
9 DORIT BEINISCH דורית ביניש 14 בספטמבר 2006 5 שנים ו-167 ימים
10 ASHER D. GRUNIS אשר גרוניס 28 בפברואר 2012 2 שנים ו-321 ימים
11 Justice Miriam Naor מרים נאור 15 בינואר 2015 2 שנים ו-284 ימים
12 Esther Hayut - November 2017 (cropped) אסתר חיות 26 באוקטובר 2017 מכהנת

בהתאם לשיטת הסניוריטי, הבאים ברשימה מטה עתידים לכהן בתפקיד נשיא בית המשפט העליון:

# שופט תחילת כהונה
13 עוזי פוגלמן 16 באוקטובר 2023‏[6]
14 יצחק עמית 6 באוקטובר 2024
15 נועם סולברג 20 באוקטובר 2028
16 דפנה ברק-ארז 22 בינואר 2032
17 עופר גרוסקופף 2 בינואר 2035

משנה לנשיא

ב-1953 חלה נשיא בית המשפט העליון, משה זמורה, ושר המשפטים פנחס רוזן יזם תחיקתית את תפקיד ממלא מקום קבוע של נשיא בית המשפט העליון על מנת שניתן יהיה להחליפו בכל עת שמחלתו תמנע ממנו לתפקד. ואמנם בדצמבר 1953, משזמורה הפסיק עבודתו, מונה יצחק אולשן לממלא המקום הראשון על ידי ועדת המינויים.[7]

בשנת 1984, ביוזמתו של מאיר שמגר, שמונה לנשיא בשנה קודם לכן, תוקן החוק והוחלף השם "ממלא מקום קבוע של נשיא בית המשפט העליון" ב"משנה לנשיא בית המשפט העליון"[8] וראשונה נשאה בתואר זה השופטת מרים בן-פורת.

על מינויו של המשנה לנשיא בית המשפט העליון חלות מגבלות דומות לאלה החלות על מינויו של נשיא בית המשפט העליון: כהונתו מסתיימת בפרישה לגמלאות בהגיעו לגיל 70; בהתאם לתיקון מס' 45 לחוק בתי המשפט משנת 2007, תקופת כהונתו כמשנה לנשיא בית המשפט העליון היא שבע שנים מיום המינוי, ולא ניתן לשוב ולמנותו לתקופת כהונה נוספת באותו תפקיד.

כאשר נתפנה מקומו של נשיא בית המשפט העליון וכל עוד הנשיא החדש לא התחיל לכהן, או נעדר הנשיא מן הארץ או שנבצר ממנו זמנית למלא תפקידו, ממלא המשנה לנשיא את התפקידים המוטלים על הנשיא.

נשיא בית המשפט העליון רשאי להאציל מסמכויותיו למשנה לנשיא.

רשימת המשנים וממלאי המקום לנשיא בית המשפט העליון
# משנה וממלא מקום תחילת כהונה
1 יצחק אולשן 11 בדצמבר 1953
2 שניאור זלמן חשין 1 באוגוסט 1954
3 שמעון אגרנט 29 בפברואר 1960
4 משה זילברג 18 במרץ 1965
5 יואל זוסמן 7 באוקטובר 1970
6 משה לנדוי 14 בספטמבר 1976
7 חיים כהן 5 במרץ 1980
8 יצחק כַהן 26 במרץ 1981
9 מאיר שמגר 30 באפריל 1982
10 מרים בן-פורת 28 בנובמבר 1983
11 מנחם אלון 26 באפריל 1988
12 אהרון ברק 1 בנובמבר 1993
13 שלמה לוין 13 באוגוסט 1995
14 תאודור אור 20 בפברואר 2003
15 אליהו מצא 23 באפריל 2004
16 מישאל חשין 4 בינואר 2005
17 אליעזר ריבלין 17 בספטמבר 2006
18 מרים נאור 31 במאי 2012
19 אליקים רובינשטיין 15 בינואר 2015
20 סלים ג'ובראן 12 ביוני 2017
21 חנן מלצר 30 באוקטובר 2017

מאז פרישתו של השופט ג'ובראן ב-4 באוגוסט 2017 לא נשא אף שופט בתואר המשנה לנשיא, עד למינויו של חנן מלצר ב-30 באוקטובר 2017. בהתאם לשיטת הסניוריטי הייתה צפויה אסתר חיות להתמנות למשנה לנשיאה ב-4 באוגוסט (לאחר פרישתו של ג'ובראן), אך ויתרה על כך, וב-5 בספטמבר הגישה חיות את מועמדותה לנשיאה ומלצר את מועמדותו למשנה לנשיאה. ברשימה מטה, מצוינים השופטים שצפויים לכהן בתפקיד המשנה לנשיא בית המשפט העליון:

# שופט תחילת כהונה
22 ניל הנדל 12 באפריל 2021‏[9]
23 עוזי פוגלמן 27 באפריל 2022‏[10]
24 יצחק עמית 16 באוקטובר 2023
25 נעם סולברג 6 באוקטובר 2024
26 דפנה ברק ארז 20 באוקטובר 2028
27 עופר גרוסקופף 22 בינואר 2032

ראו גם

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ רמון: אבדוק את מינוי בייניש לנשיאת העליון; "הכל פתוח - אינני כבול לנוהג", באתר גלובס, 24.5.2006
  2. ^ יובל יועז, פרופ' פרידמן בעד הגבלת סמכויות בג"ץ, הארץ, 6.2.2007, באתר וואלה!
  3. ^ שקד: מרגישה שכבלו את ידי
  4. ^ 4.0 4.1 חוק בתי המשפט (תיקון מס' 45), התשס"ז-2007, ס"ח 2103 מיום 12 ביולי 2007
  5. ^ יהונתן ליסהכנסת אישרה את חוק גרוניס, באתר הארץ, 2 בינואר 2012
  6. ^ פוגלמן בעל ותק דומה לעמית אבל מבוגר ממנו ולכן זוכה לעדיפות בהתאם לשיטת הסניוריטי
  7. ^ יצחק אולשן, דין ודברים, הוצאת שוקן
  8. ^ חוק השפיטה (הוראות מעבר), התשמ"ד-1984, ס"ח 1110 מ־8 במרץ 1984.
  9. ^ הנדל בעל ותק זהה לפוגלמן ועמית אך מבוגר מהם ולכן נהנה מעדיפות בהתאם לשיטת הסניוריטי
  10. ^ עמית בעל ותק זהה לפוגלמן והנדל אך פוגלמן מבוגר ממנו ולכן פוגלמן נהנה מעדיפות בהתאם לשיטת הסניוריטי
בית המשפט העליון

בית המשפט העליון הוא המוסד השיפוטי הגבוה ביותר של מדינת ישראל. תפקידיו העיקריים של בית המשפט העליון הם דיון בערעורים על פסיקות שניתנו בבית המשפט המחוזי, ודיון כבית המשפט הגבוה לצדק כערכאה ראשונה.

בבית המשפט העליון מכהנים 15 שופטים, הנבחרים על ידי הוועדה לבחירת שופטים. כהונת שופט בבית המשפט העליון נמשכת עד פרישתו בגיל 70, אלא אם חדל לכהן קודם לכן. נשיאת בית המשפט העליון כיום היא השופטת אסתר חיות. מספר התיקים בהם דנים שופטי העליון נע בין 9,500 ל-11,500 מדי שנה לערך.משכנו של בית המשפט העליון בירושלים. תחום שיפוטו הוא כל שטח מדינת ישראל. בנוסף הוא מוסמך לדון בחלק מהעניינים הפליליים והאזרחיים (בעיקר של אזרחים ישראלים) הקשורים לשטחי יהודה ושומרון שבהחזקתה (במסגרת ערעור על פסקי דין של בתי משפט מחוזיים), וכן בפעולות המדינה בשטחים אלה.

חוק יסוד: השפיטה קובע, כי פסיקת בית המשפט העליון יוצרת תקדים מחייב לכל בית משפט בישראל, זולת בית המשפט העליון עצמו.

בית המשפט העליון של רוסיה

בית המשפט העליון של רוסיה (ברוסית: Верховный Суд Российской Федерации) הוא הסמכות השיפוטית העליונה על פי החוק הרוסי. בית המשפט העליון הוא הגוף העומד בראש ההיררכיה של הרשות השופטת ומהווה את המוסד השיפוטי הגבוה ביותר של הפדרציה הרוסית. תפקידיו העיקריים של בית המשפט העליון הם דיון בערעורים על פסיקות שניתנו בערכאות נמוכות יותר. תחום שיפוטו הוא כל שטח הפדרציה הרוסית. בית המשפט הוקם ב-1992 על ייסוד בית המשפט העליון של ברית המועצות, שהוקם ב-4 בינואר 1923.

משכנו של בית המשפט העליון ברחוב פובארסקאיה 15 במוסקבה, אם כי בשנת 2014 נחקק החוק הפדרלי "אודות בית המשפט העליון של הפדרציה הרוסית" שנכנס לתוקפו ב-1 בינואר 2017 וקבע כי מקום מושבו של בית המשפט העליון הוא סנקט פטרבורג, אך עד להשלמת בניית קומפלקס הבניינים עבור בית המשפט העליון, ישיבותיו ממשיכות להתקיים במוסקבה. באוגוסט 2014 אוחד בית המשפט העליון עם בית המשפט העליון לבוררות.

הוועדה לבחירת שופטים

הוועדה לבחירת שופטים היא הגוף הבוחר את השופטים בבתי המשפט בישראל; לאחר בחירתם, מתמנים השופטים לכהונה על ידי נשיא המדינה; הוועדה הוקמה ב-1953, בעקבות חקיקת חוק השופטים; כללי הרכב הוועדה נועדו להפחית השפעת לחצים פוליטיים על בחירת השופטים, אך הם מושא פולמוסי-ציבורי מתמשך.

המושל הכללי של ניו זילנד

המושל הכללי של ניו זילנד (באנגלית: The Governor-General of New Zealand, במאורית: Te Kāwana Tianara o Aotearoa) הוא נציג המונרך של ניו זילנד (בימינו אליזבת השנייה). המושל הכללי פועל כמשנה למלך המייצג את המלכה בניו זילנד ויש הרואים בו ראש המדינה דה פקטו של ניו זילנד. "חוק החוקה" של 1986 קובע ש"המושל הכללי, הממונה על ידי הריבון, הוא נציג הריבון בניו זילנד". לא קיימת הגדרה מדויקת לאורך כהונתו של המושל הכללי, אך מקובל שהמושל הכללי מכהן כחמש שנים. הכינוי המלא של התפקיד הוא: "המושל הכללי והמפקד העליון של ממלכת ניו זילנד" (The Governor-General and Commander-in-Chief of the Realm of New Zealand).

תפקידי המושל הכללי מוגדרים במכתב הרשאה שהוצא ב-1983 (ותוקן ב-2006) והוא כולל:

מינוי שרים ושופטים

פיזור הפרלמנט

הענקת הסכמה מלכותית לחוקים

הוצאת צו לעריכת בחירות

הענקת כיבודיםכל תפקידיו של המושל הכללי מבוצעים בשמה של המלכה.

מעבר לתפקידיו החוקתיים, למושל הכללי יש תפקידים טקסיים חשובים. הוא נוסע ברחבי ניו זילנד כדי לפתוח ועידות ונוכח בתפילות ובטקסי אזכרה. כאשר המושל הכללי נוסע מחוץ לניו זילנד, רואים בו כנציגה של המדינה ושל המלכה הוא זוכה ליחס שניתן לראש מדינה כמעט ברוב המובנים. על פי "חוק החוקה של ניואה", המושל הכללי גם מייצג את המלכה בניואה. בעוד שניואה היא חלק מממלכת ניו זילנד, משמעות מעמדה כשטח בממשל עצמי, הוא שהמושל הכללי מייצג את המלכה כראש מדינה בניואה בנפרד ממשרתו כמושל הכללי של כל ממלכת ניו זילנד.המושלת הכללית הנוכחית היא דיים פטסי רדי, שהחלה את כהונתה ב-14 בספטמבר ושהושבעה לתפקידה ב-28 בספטמבר 2016. היא החליפה את סר ג'רי מטפארה ומונתה לתפקידה על ידי המלכה במרץ 2016 בעצת ראש ממשלת ניו זילנד, ג'ון קי. רדי היא האדם ה-21 המכהנת בתפקיד והאישה השלישית. נכון ל-2017, סגניתה של המושלת הכללית היא שאן אליאס, מתוקף תפקידה כנשיאת בית המשפט העליון של ניו זילנד. את הסיוע המנהלתי מקבל המושל הכללי ממשרד ראש ממשלת ניו זילנד והקבינט.

השבעת נשיא ארצות הברית

השבעת נשיא ארצות הברית (באנגלית: United States presidential inauguration) היא האירוע הרשמי לציון תחילת כהונה חדשה בת ארבע שנים של נשיא ארצות הברית. ההשבעה מתקיימת עבור כל תקופת כהונה, גם כאשר הנשיא ממשיך בתפקיד לתקופת כהונה שנייה. את שבועת המשרה עצמה מנהל נשיא בית המשפט העליון בהתאם לחוקת ארצות הברית הקובעת, כי על הנשיא להישבע אמונים לפני שיוכל להתחיל להתחיל בתפקידו. עם זאת, לאורך השנים, הורחב טקס ההשבעה מאירוע פשוט ליום שלם של טקסים חגיגיים, הכולל מצעדים, נאומים ונשפים.

מאז 1937 יום השבעתו לתפקיד של הנשיא הוא 20 בינואר (קודם לכן היה זה ב-4 במרץ), כאשר כהונת הנשיא מתחילה ב-12 בצהריים באותו יום. מאז 1981, נעשית ההשבעה בחזית בניין הקפיטול, מקום מושב הקונגרס של ארצות הברית, אלא אם כן מזג האוויר החורפי אינו מאפשר זאת (כפי שהיה בעת השבעתו של רונלד רייגן לתקופת הכהונה השנייה שלו ב-1985, אז הועבר הטקס אל תוך הבניין). כאשר 20 בינואר חל ביום ראשון, ההשבעה מתקיימת באופן פרטי על ידי נשיא בית המשפט העליון באותו יום ופעם נוספת בטקס פומבי למחרת, ה-21 בינואר.

ההשבעה האחרונה שהתקיימה היא השבעתו של דונלד טראמפ, ביום שישי, ה-20 בינואר 2017, שציינה את תחילת הכהונה שלו כנשיא, לאחר שנבחר לתפקיד בפעם הראשונה.

ויליאם הווארד טאפט

ויליאם הווארד טאפט (באנגלית: William Howard Taft;‏ 15 בספטמבר 1857 - 8 במרץ 1930) היה נשיאה ה-27 של ארצות הברית (1909-1913) ולאחר מכן נשיא בית המשפט העליון של ארצות הברית (1921-1930), העשירי במספר. הוא האדם היחיד ששירת בשני התפקידים. טאפט נבחר לנשיאות ב-1908 כיורשו של תיאודור רוזוולט, אולם לא הצליח להיבחר מחדש והפסיד לוודרו וילסון ב-1912 לאחר שרוזוולט פילג את הרפובליקנים ורץ כמועמד שלישי. ב-1921, הנשיא וורן הרדינג מינה את טאפט לנשיא בית המשפט העליון, משרה בה שירת טאפט עד כחודש לפני מותו.

טאפט נולד ב-1857. אביו, אלפונזו, היה מזכיר המלחמה תחת הנשיא יוליסס סימפסון גרנט. טאפט למד באוניברסיטת ייל והיה חבר באחוות הגולגולת והעצמות כמו אביו, ולאחר שהפך לעורך דין מונה להיות שופט עוד כשהיה בן עשרים. הוא המשיך לצבור תאוצה, מונה להיות פרקליט המדינה ולאחר מכן הפך לשופט בבית המשפט לערעורים. הנשיא ויליאם מקינלי מינה אותו לתפקיד המושל האזרחי בפיליפינים. ב-1904, מינה אותו רוזוולט לתפקיד מזכיר המלחמה, והוא הפך ליורשו הנבחר של רוזוולט. אף על פי שרצה להיות השופט העליון, טאפט דחה הצעות להתמנות לתפקיד בבית המשפט העליון של ארצות הברית, באמונה שעבודתו הפוליטית הייתה חשובה יותר.

בעזרתו של רוזוולט, טאפט לא זכה להתנגדות מצד הרפובליקנים כשמונה למועמדם לנשיא ב-1908, והוא ניצח בקלות את ויליאם ג'נינגס ברייאן בבחירות בנובמבר ומונה לנשיא. בבית הלבן, הוא התמקד במזרח הרחוק ולא באירופה, והתערב בענייני אמריקה הלטינית. טאפט רצה להוריד את מכסי המגן, שהיו מקור מרכזי להכנסה ממשלתית, אולם החוק שהוצע בנושא היה נגוע באינטרסים אישיים. הממשל שלו היה מפולג בין השמרנים במפלגה הרפובליקנים, אליהם היה טאפט מקורב, והאגף הפרוגרסיבי, שבו תמך רוזוולט. מחלוקות בנוגע לשמורות טבע ולשבירת מונופולים הפרידו עוד יותר בין שני האישים. רוזוולט ניסה להיבחר כמועמד הרפובליקני ב-1912. טאפט השתמש בשליטתו במנגנון המפלגתי כדי לזכות ברוב הצירים, ורוזוולט נטש את המפלגה. הפילוג הותיר לטאפט סיכוי זעום להיבחר מחדש, וכשוילסון ניצח אותו, טאפט השיג אלקטורים רק מיוטה ומורמונט.

לאחר תום כהונתו שימש טאפט כפרופסור למשפטים באוניברסיטת ייל, והמשיך בפעילותו הציבורית. ב-1921, הנשיא הרדינג מינה אותו לנשיא בית המשפט העליון. כשופט, היה טאפט שמרן בנושאי עסקים, אולם קידם את נושא הזכויות ליחידים. עקב מצב בריאותי רע, הוא התפטר בפברואר 1930. כעבור חודש מת ונקבר בבית הקברות הלאומי ארלינגטון, הנשיא ונשיא בית המשפט העליון הראשון שנקבר שם. טאפט נחשב כנשיא בינוני יחסית.

ויליאם רנקוויסט

ויליאם רנקוויסט (באנגלית: William Hubbs Rehnquist;‏ 1 באוקטובר 1924 - 3 בספטמבר 2005) היה נשיא בית המשפט העליון של ארצות הברית בשנים 1986–2005.

ועדת אגרנט

ועדת אַגְרָנָט הוא כינויה של ועדת חקירה ממלכתית, שהוקמה ב-21 בנובמבר 1973 לחקר נסיבות פריצתה של מלחמת יום הכיפורים. בראש הוועדה ישב הד"ר שמעון אגרנט, נשיא בית המשפט העליון, ולצדו ישבו השופט משה לנדוי, מבקר המדינה ד"ר יצחק נבנצאל, והרמטכ"לים לשעבר פרופסור יגאל ידין וחיים לסקוב.

ועדת חקירה ממלכתית (ישראל)

בישראל, ועדת חקירה ממלכתית היא ועדה ציבורית שהוקמה על-פי החלטה של ממשלת ישראל או בהחלטה של הוועדה לענייני ביקורת המדינה של הכנסת, ומונתה על ידי נשיא בית המשפט העליון, לשם בירורו המעמיק של נושא הנמצא במרכז סדר היום הציבורי. הממשלה יכולה להורות על מינוי ועדת חקירה ממלכתית בכל עת. הוועדה לענייני ביקורת המדינה יכולה להורות על מינוי כזה רק בעקבות דיון בדוח של מבקר המדינה.

ועדות חקירה מוקמות בדרך-כלל בעקבות לחץ ציבורי, אולם לעיתים הממשלה מעדיפה להקים ועדת חקירה ממלכתית כדי שלא תואשם ב"טיוח" של מחדלים.

על-פי פסק דין של בג"ץ, הממשלה חייבת לדון בהמלצות ועדת החקירה הממלכתית בצורה מעמיקה וממצה, אולם אין היא חייבת לקבל את ההמלצות. לעיתים קרובות יש התנגדות בממשלה להמלצות של ועדת חקירה ממלכתית, אולם עד כה, אף ממשלה לא התעלמה מהמלצות של ועדת חקירה ממלכתית. עם זאת, לא תמיד קוימו המלצות הוועדה במלואן.

יואל זוסמן

יואל זוּסמן (24 באוקטובר 1910 – 2 במרץ 1982) היה הנשיא הרביעי של בית המשפט העליון. חתן פרס ישראל למדעי המשפט לשנת ה'תשל"ה (1975).

יצחק כהן (נשיא בית המשפט העליון)

יצחק כַּהן (15 בנובמבר 1913 – 24 באפריל 1985) היה הנשיא השישי של בית המשפט העליון.

מאיר שמגר

מאיר שמגר (13 באוגוסט 1925 – 18 באוקטובר 2019) היה משפטן ישראלי, שכיהן בין היתר כפרקליט הצבאי הראשי בשנים 1961–1968 וכיועץ המשפטי לממשלה בשנים 1968–1975. ב-1975 מונה לשופט בבית המשפט העליון, ובשנים 1983–1995 כיהן כנשיא בית המשפט העליון.

משפט ועסקים

משפט ועסקים הוא כתב עת משפטי שיוצא לאור על ידי בית ספר הארי רדזינר למשפטים במרכז הבינתחומי הרצליה. כתב העת נערך על ידי סטודנטים מצטיינים למשפטים בהדרכתו של עורך ראשי, שהוא איש הסגל האקדמי.

משפט ועסקים נוסד בשנת 2004, ומפרסם מדי שנה שני כרכים: הכרך הראשון מאגד מאמרים בנושאים חופשיים מענפי המשפט המגוונים, והכרך השני מאגד מאמרים משפטיים בתחום מסוים, שנבחרו מבין כל המאמרים שהוצגו בכנס השנתי של כתב-העת. למרות שמו, כתב העת אינו מתמקד רק בנושאים עסקיים.

בכתב העת ראו אור מאמריהם של בכירי המשפטנים בישראל, בהם: נשיא בית המשפט העליון (בדימוס) פרופ' אהרן ברק, חבר הכנסת ושר החינוך לשעבר פרופ' אמנון רובינשטיין, פרופ' אוריאל פרוקצ'יה, מבקרת המדינה ושופטת בית המשפט העליון (בדימוס) מרים בן-פורת, שופט בית המשפט העליון יורם דנציגר, נשיא בית המשפט העליון (בדימוס) מאיר שמגר, פרופ' יצחק זמיר ואחרים.

באתר כתב העת מתפרסמות מעת לעת רשימות קצרות בנושאים אקטואליים.

משפטן

מִשפטן הוא אדם בעל השכלה משפטית, העוסק בתחום המשפט, או בתחום הקשור לו.

המושג "משפטן" כולל גם עורכי דין ושופטים אך השימוש העיקרי בו נעשה בהתייחסות למי שאינו נמנה עם העוסקים בשני מקצועות אלה, אלא עוסק בתחומים אחרים של המשפט: חוקר במסגרת אקדמית, פרשן משפטי, מרצה למשפטים וכדומה. פעמים רבות משמש תואר זה לזיהוי של מי שסיים לימודי משפטים אך לפי שעה לא הוסמך להיות עורך דין, אם משום שאינו מעוניין בכך או משום שהוא נמצא במהלך תקופת הסטאז' שלו.

בפסק דין (בג"ץ 65/51 ערי ז'בוטינסקי ואח' נ' פרופ' חיים ויצמן, פ"ד ה(1), 801), שעסק בסמכותו של בית המשפט העליון, נדרש נשיא בית המשפט העליון, משה זמורה לדבריו של שופט בית המשפט העליון של ארצות הברית, פליקס פרנקפורטר, בדבר "חוש המומחיות של המשפטן" (The Expert feel of lawyers).

בפסק דין אחר של בג"ץ (בג"ץ 183/76 יוסף ברגמן נ' בית-הדין הארצי לעבודה ואח', פ"ד ל(2), 668), נאמר: "על-אף טיעונו המשובח והמעניין של העותר שאינו משפטן, אנו מחליטים לדחות את העתירה למתן צו-על-תנאי".

נשיא

נָשִׂיא הוא תוארו של ראש מדינה, במדינה מסוג רפובליקה, וכן זהו לעיתים תוארם של נשיאי ארגונים ומוסדות שונים, לדוגמה: "נשיא בית המשפט העליון". סמכויותיו של הנשיא במדינה מסוימת נקבעות בהתאם לצורת המשטר הנהוגה בה.

נשיא (ארגון)

נָשִׂיא (President) הוא תפקיד בארגונים של אדם העומד בראש ההיררכיה הארגונית.

בראש ארגונים עומד ברוב המקרים מנהל כללי, אך לעיתים נמצא מעליו נשיא. השימוש בנשיא בראש ארגון הוא תוצר של מורשת הארגון או של מבנה ייחודי. דוגמאות לארגונים שבהם מכהן נשיא:

באוניברסיטה מתקיימות שתי היררכיות ארגוניות: החלק האקדמי, שבראשו עומד רקטור, והחלק המנהלי, שבראשו עומד מנכ"ל. מעל שני אלה נמצא נשיא האוניברסיטה, שאינו עוסק בניהול השוטף, אלא בקידום מיזמים אסטרטגיים, כגון פתיחת מסלולי מחקר ולימוד חדשים, גיוס תורמים המממנים חלק ניכר מתקציב האוניברסיטה וכדומה.

כאשר מייסד ובעל שליטה בחברה (תאגיד), המשמש גם מנכ"ל שלה, מעוניין לצמצם פעילותו בה (למשל לקראת פרישתו לגמלאות), הוא מתמנה לנשיא החברה, ומפנה את משרת המנכ"ל לאחר. המנכ"ל עוסק בניהול השוטף של החברה, ואילו הנשיא עוסק בנושאים בעלי חשיבות אסטרטגית, כגון גיוס שותפים עסקיים, כניסה לתחומי פעילות חדשים וכדומה.

בתאגיד רב-לאומי הנשיא עומד בראש התאגיד כולו, כשבראש הפעילות בכל מדינה ניצב מנכ"ל מקומי.

נשיא כבוד - לעיתים מינוי לנשיא הוא תפקיד ייצוגי, הניתן לאדם שהארגון חפץ ביקרו, אך אינו מעוניין לשאת בתפקיד ביצועי או שהארגון לא רוצה לתת לו תפקיד ביצועי.

בארגונים מסוימים התואר "מנכ"ל" אינו תואם את תיאור העומד בראש הארגון, וזה קרוי לעיתים נשיא. דוגמה: נשיא בית המשפט העליון, נשיא מועדון רוטרי.

נשיא בית המשפט העליון של ארצות הברית

נשיא בית המשפט העליון של ארצות הברית (באנגלית: Chief Justice of the United States) הוא האדם העומד בראש מערכת בתי המשפט הפדרליים של ארצות הברית (הרשות השופטת של הממשל הפדרלי האמריקאי). הנשיא הוא אחד מתשעת השופטים בבית המשפט העליון של ארצות הברית, והאחרים הם השופטים העמיתים של בית המשפט. באנגלית ידוע השם, בתרגום מילולי, "זקן השופטים של ארצות הברית", והיה קרוא מ-1789 ועד 1866 כ"נשיא בית המשפט העליון" (Chief Justice of the Supreme Court).

נשיא בית המשפט העליון של ארצות הברית הוא הקצין המשפטי הבכיר ביותר במדינה, ופועל כמנהל הבכיר ביותר של בתי המשפט הפדרלים. הנשיא מנהל את הלכי בית המשפט העליון ומנהל את הדיונים בעל-פה המתנהלים תחת בית המשפט. כאשר בית המשפט מעניק דעה בפסק דין, הנשיא, אם נמצא בעמדת הרוב, מחליט מי רושם את עמדת בית המשפט. לנשיא גם סמכות פוליטית מרכזית במקרים חריגים. כאשר מתרחש ניסיון הדחה של נשיא ארצות הברית מכהן, שאירע פעמיים בעבר, מנהל נשיא בית המשפט העליון את המשפט בסנאט.

משנת 2005 מכהן ג'ון רוברטס כנשיא בית המשפט העליון.

שופט

שופט הוא אדם המכריע, בבית המשפט, בסכסוך בין מספר צדדים, או מכריע בתביעה פלילית שהגישה המדינה נגד נאשם.

השופטים הם המרכיבים את הרשות השופטת, והם אמורים למלא את תפקידם על-פי החוק, ללא משוא פנים וללא שיופעלו עליהם לחצים להטיית הדין.

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.