נשיא אוניברסיטה

נשיא אוניברסיטה או נגיד אוניברסיטה הוא הניצב בראש אוניברסיטה.

באוניברסיטה מתקיימות שתי הירארכיות ארגוניות: החלק האקדמי, שבראשו עומד רקטור, והחלק המנהלי, שבראשו עומד מנכ"ל. מעל שני אלה נמצא הנשיא. בחלק מהמדינות, במיוחד מדינות חבר העמים הבריטי, נשיא האוניברסיטה מכונה גם סגן הצ'נסלור, ומעליו ניצבת דמות ייצוגית לגמרי - הצ'נסלור. באוניברסיטת אדינבורו, למשל, אן, הנסיכה המלכותית היא הצ'נסלור. במדינות אחרות, כמו ארצות הברית, ישנן אוניברסיטאות בהן תפקיד הנשיא מכונה צ'נסלור. במדינות אחרות, כמו אוסטרליה, גרמניה וישראל נשיא האוניברסיטה הוא הדמות הבכירה ביותר בהיררכיה של האוניברסיטה.

תפקידיו וסמכויותיו

הנשיא אינו עוסק בניהול השוטף של האוניברסיטה, אלא בקידום מיזמים אסטרטגיים, כגון פתיחת מסלולי מחקר ולימוד חדשים, גיוס תורמים המממנים חלק ניכר מתקציב האוניברסיטה וכדומה.

באוניברסיטה העברית הנשיא חבר מתוקף תפקידו בסנאט האוניברסיטה ובוועדה המתמדת שלה, והוא רשאי להשתתף בישיבותיהם ובדיוניהם של כל הרשויות והגופים של האוניברסיטה[1].

היקף סמכויותיו של נשיא האוניברסיטה נמצא לעיתים במחלוקת בין חבר הנאמנים המעוניין בסמכויות גדולות לנשיא שיאפשרו גמישות ניהולית, לבין סגל האוניברסיטה הדורש הבאת החלטות לאישורו של הסנאט. בראשית ימיה של האוניברסיטה העברית החזיק יהודה מגנס, שכונה אז קנצלר האוניברסיטה, בסמכויות ניהוליות רחבות. בשנת 1934 הוקם סנאט לאוניברסיטה[2], ובשנת 1935 הועברו רוב סמכויותיו לסנאט, לרקטור ולדיקנים של הפקולטות השונות, ותוארו הומר ל"נשיא"[3]. מחליפו בתפקיד, זליג ברודצקי, התפטר מתפקידו לאחר שלא הצליח לרכז בידיו סמכויות ניהוליות רבות יותר. בשנות ה-50 החזיק בנימין מזר בו זמנית בתפקידי הרקטור והנשיא של האוניברסיטה העברית. סביב תפקיד כפול זה נוצרה מחלוקת, כאשר ותיקי האוניברסיטה דרשו את המשך הצמדת התפקידים, בעוד הצעירים דרשו את הפרדת התפקידים[4][5].

מינוי

בניגוד לרקטור הנבחר על ידי הסנאט, נשיא האוניברסיטה ומנכ"ל האוניברסיטה נבחרים על ידי חבר הנאמנים של האוניברסיטה, והם כפופים לחבר הנאמנים, המהווה את "הבעלים" של האוניברסיטה.

קיימת מחלוקת ציבורית האם על נשיא אוניברסיטה להיות איש אקדמיה. תומכי היות הנשיא איש אקדמיה גורסים שתפקיד הנשיא הוא תפקיד ייצוגי ועל האוניברסיטה להיות מיוצגת על ידי אקדמאי מובהק. לעומת זאת, המתנגדים לדרישה שהנשיא יהיה איש אקדמיה גורסים שתפקיד הנשיא הוא קודם כל תפקיד ניהולי ותפקיד של גיוס משאבים ויש לבחור לתפקיד את האדם המתאים ביותר לביצועו[6].

בישראל, רוב נשיאי האוניברסיטאות הם אנשי אקדמיה, אולם היו נשיאים שלא היו אנשי אקדמיה, כמו אליהו אילת שהיה נשיא האוניברסיטה העברית בירושלים בשנים 1962–1968, עמוס לפידות ועמוס חורב שהיו נשיאי הטכניון, גרשון אבנר, יוסף טייכר, אפרים עברון, עמוס ערן ועמוס שפירא שכיהנו כנשיאי אוניברסיטת חיפה ויוסף תקוע ושלמה גזית שכיהנו כנשיאי אוניברסיטת בן-גוריון.

הערות שוליים

  1. ^ החוקה והתקנון הכללי של האוניברסיטה, פרק ז': נושאי-משרות, אתר האוניברסיטה העברית
  2. ^ פתיחת שנת הלימודים באוניברסיטה, דואר היום, 25 באוקטובר 1934
  3. ^ הנהלת האוניברסיטה העברית ותכנית התפתחותה הקרובה, דבר, 18 בספטמבר 1935
  4. ^ היום ייבחר הרקטור החדש, דבר, 8 במרץ 1961
  5. ^ פרופ' יואל רקח נבחר רקטור האוניברסיטה העברית, דבר, 9 במרץ 1961
  6. ^ המאבק על כתר הנשיאות, דבר, 30 במרץ 1962
25 בינואר

25 בינואר הוא היום ה־25 בשנה בלוח הגריגוריאני. עד לסיום השנה, נשארו עוד 340 ימים (341 ימים בשנה מעוברת)

אישעיה באומן

אישעיה באומן (באנגלית: Isaiah Bowman;‏ 26 בדצמבר 1878, ווטרלו, אונטריו, קנדה - 6 בינואר 1950, בולטימור, ארצות הברית) היה גאוגרף אמריקאי ונשיא אוניברסיטת ג'ונס הופקינס, 1935-1948.

הפארק ההיסטורי הלאומי של תרבות צ'אקו

הפארק ההיסטורי הלאומי של תרבות צ'אקו (באנגלית: Chaco Culture National Historical Park) הוא פארק לאומי הנמצא בין אלבקרקי לפרמינגטון שבמדינת ניו מקסיקו בארצות הברית, וכולל בתוכו את הריכוז הגדול ביותר של בתי פואבלו של ילידים אינדיאנים באזור דרום־מערב ארצות הברית. הפארק שוכן בקניון שנחצב על ידי הנחל האכזב צ'אקו ווש (Chaco Wash). הפארק נועד לשימורו של אחד האזורים ההיסטוריים והתרבותיים המרתקים ביותר בארצות הברית, ובשנת 1987 אף הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית.

בין השנים 900 ל־1150 היה קניון צ'אקו מרכז תרבותי עיקרי של אנשי הפואבלו הקדומים, שהיה נהוג לכנותם בשם "אנסאזי" (בשפת נאוואחו: "העתיקים"). תושביו הקדומים של קניון צ'אקו חצבו גושי אבן חול גדולים, גררו עצים ממרחקים גדולים, והקימו חמישה־עשר מכלולי מבנים שהיו הגדולים ביותר בצפון אמריקה עד המאה ה-19. בצ'אקו נמצאו עדויות לעיסוק באסטרונומיה, כאשר הפטרוגליף, "פגיון השמש" השוכן בגבעת פאג'אדה, מהווה דוגמה פופולרית לכך. ישנן השערות שלפיהן מבנים רבים בקניון צ'אקו נבנו בכיוונים מסוימים כך שיתאימו למחזורי השמש והירח – בנייה הדורשת דורות רבים של תצפיות אסטרונומיות ומאות שנים של בנייה מבוקרת. על פי ההשערה המקובלת, נטשו בני הצ'אקו את הקניון בשל שינויי אקלים ובצורת ממושכת, שהחלה ב־1130 ונמשכה כחמישים שנה.האתרים הצ'אקואנים שוכנים באזור הצחיח והקשה למחיה של ארבע הפינות. החשש מפני הרס ובליה כתוצאה מפעילות של תיירים באזור היה אחד מהגורמים לסגירתה של גבעת פאג'אדה בפני הציבור. האתרים נחשבים כמקודשים עבור אנשי ההופי והפואבלו, הממשיכים לשמור על מסורות שהועברו מדור לדור בדבר הגירתם מהקניון והקשר הרוחני שלהם עם המקום. אף על פי שמאמצי השימור בפארק עלולים להתנגש עם האמונות הדתיות של האינדיאנים, עובדים נציגי השבטים בשיתוף פעולה עם שירות הפארקים הלאומיים של ארצות הברית, במטרה לחלוק ידע זה ולכבד את מורשת תרבות צ'אקו.

טוביה בר-אילן

טוביה בר-אילן (כ' בטבת ה'תרע"ג, דצמבר 1912 – כ' בסיון ה'תשל"ט יוני 1979) היה דוקטור לכימיה, מעובדי מכון ויצמן למדע, ממקימי תעשיית הפלסטיק בישראל, יו"ר ועדת התרבות ברחובות, יו"ר מועדון העובדים המדעים של התחנה לחקר החקלאות ומכון ע"ש דניאל זיו ברחובות, חבר ההגנה ויו"ר מד"א ברחובות. מזכיר הסתדרות הכימאים רחובות. עם קום המדינה שרת כמפקד בסיס חיל המדע במחנה שנלר בירושלים בדרגת רב-סרן, תחת פיקודו של אפרים קציר. יו"ר בפועל של האיגוד לחקר הפלסטיקה בישראל. מנכ"ל אוניברסיטת בר-אילן, ומפרסם מאמרים בכתבי עת מדעיים בתחום הכימיה האורגנית, הביוכימיה, והפלסטיקה. חבר הדירקטוריון של הנדסת התפלה בישראל (תהליך זרחין) בע"מ.

בר-אילן היה בנו של הרב מאיר בר-אילן (שעל שמו קרויה האוניברסיטה), מראשי ומנהיגי תנועת המזרחי ומייסדו של עיתון "הצופה", ונכדו של הרב נפתלי צבי יהודה ברלין, ראש ישיבת וולוז'ין.

יחסי גרמניה–נמיביה

יחסי גרמניה–נמיביה מתייחסים לקשרים הדו-צדדיים של גרמניה ונמיביה. קשר זה הוא בעל חשיבות מיוחדת שכן נמיביה נכבשה על ידי הקיסרות הגרמנית במאה ה-19, וגרמניה היא כעת התורמת הגדולה ביותר של נמיביה לסיוע בפיתוח.

פיטר קת'ביווי, נשיא אוניברסיטה הראשון של אוניברסיטת נמיביה וחבר SWAPO ותיק (ארגון העם של דרום מערב אפריקה), היה שגריר נמיביה בברלין מאז 2006.

לינדון ג'ונסון

לינדון ביינס ג'ונסון (באנגלית: Lyndon Baines Johnson, בראשי תיבות: LBJ‏; 27 באוגוסט 1908 – 22 בינואר 1973), היה נשיאהּ השלושים ושישה של ארצות הברית, בין השנים 1963–1969. כחבר המפלגה הדמוקרטית מטקסס, מילא ג'ונסון מספר תפקידים במהלך קריירה ארוכה בקונגרס האמריקאי, בו שירת כחבר בית הנבחרים (בשנים 1937–1949), וכן כסנאטור (בשנים 1949–1961). בין תפקידיו כיהן במשך שש שנים כמנהיג הרוב בסנאט, עד שנבחר לסגן נשיא ארצות הברית ב-1960, תחת הנשיא ג'ון פ. קנדי. בנובמבר 1963, לאחר ההתנקשות בקנדי, הוא הפך לנשיא. ג'ונסון הוא אחד מארבעה האנשים ששירתו בכל המשרות הניתנות לבחירה בממשל הפדרלי.ג'ונסון נולד בחווה בסטונוול שבטקסס, ועבד כמורה ועוזר פרלמנטרי לפני שנבחר בעצמו לבית הנבחרים ב-1937. הוא נבחר לסנאט ב-1948, ומונה למצליף הרוב בסנאט ב-1951. ב-1953 הפך למנהיג המיעוט בסנאט, וב-1955 מונה למנהיג הרוב בסנאט. כמנהיג הסנאט, נודע ג'ונסון כאדם דומיננטי ובקשריו עם פוליטיקאים רבים שסייעו לו לקדם חקיקה. ג'ונסון ניסה להתמודד במפלגה הדמוקרטית בבחירות של 1960. הוא נכשל, אולם קיבל את ההזמנה של הסנאטור ג'ון קנדי ממסצ'וסטס להיות עמיתו למירוץ. הם ניצחו במירוץ צמוד את המועמדים של המפלגה הרפובליקנית, ריצ'רד ניקסון והנרי קבוט לודג' הבן, וב-20 בינואר 1961, הושבע ג'ונסון לתפקיד סגן הנשיא. ב-22 בנובמבר 1963, לאחר ההתנקשות בקנדי בדאלאס, טקסס, ומותו באותו היום, ירש ג'ונסון את קנדי כנשיא. כעבור שנה, נבחר לכהונה מלאה בבחירות ב-1964, כשניצח את הסנאטור בארי גולדווטר מאריזונה.

בתחומי הפנים, החל ותכנן את ביצוע "החברה הגדולה" – תוכנית חברתית רחבה שכללה שירותי בריאות לחולים ועניים כמדיקר ומדיקייד, שיפור מערכת החינוך, מלחמה בעוני, שיפור זכויות האדם ושוויון לשחורים. יחד עם עזרה חלקית מכלכלה צומחת, המלחמה בעוני עזרה למיליוני אמריקאים לעלות מעבר לקו העוני בעת נשיאותו של ג'ונסון. חוקי זכויות אזרח שנחתמו בידיו אסרו אפליה על רקע גזעי במקומות ציבוריים, בסחר בין-מדינתי, במקומות עבודה ובדיור. חוק זכות ההצבעה אסר דרישות מסוימות שהונהגו במדינות דרומיות על מנת להפלות אפרו-אמריקאים. עם העברת חוק ההגירה והאזרוח, ביצע רפורמה במערכת ההגירה של המדינה, ועודד הגירה ממדינות שאינן באירופה. נשיאותו נחשבה לשיא הליברליזם לאחר תקופת הניו דיל.

בתחומי החוץ, נתפס ג'ונסון כאחראי לעיקר ההסלמה שחלה במלחמת וייטנאם, כאשר ב-1964 העביר הקונגרס חוק שאישר שימוש בכוח צבאי בדרום-מזרח אסיה ללא הכרזת מלחמה. מספר החיילים האמריקאים בווייטנאם ב-1963 היה כ-16,000 יועצים, ובתחילת 1968 היו בה כמעט 550,000 חיילים. מספר ההרוגים במלחמה עלה ומאמצי השלום נתקעו. אי-הנוחות מן המלחמה לוותה בתנועות אנטי-מלחמתיות גדולות ואגרסיביות, בפרט בקרב אוניברסיטאות וקמפוסים בארצות הברית וברחבי העולם.

בקיץ 1965 החלו מהומות רבות נגד מלחמת וייטנאם בערים הגדולות, והפשיעה עלתה במהלך הקיצים לאחר מכן. אויביו הפוליטיים החלו לדרוש החזרת החוק והסדר. על אף שהחל את נשיאותו עם תמיכה ענפה ונחשב למועמד מוביל בתחילת מערכת הבחירות של 1968, החליט לפרוש כבר בשלביה המוקדמים, נוכח התסכול הרב בציבור ובמפלגתו שלו עם המלחמה וההתנגדות לה. ניקסון נבחר להחליפו, כשקואליציית הניו דיל ששלטה בפוליטיקה במשך שלושים ושש שנה התפרקה. לאחר עזיבת תפקידו ב-1969, חזר אל החווה שלו בטקסס, ומת מהתקף לב בגיל שישים וארבע ב-22 בינואר 1973.

הוא הוכתר כאיש השנה של המגזין "טיים" לשנים 1964 ו-1967. בשנת 1973 החליטה סוכנות החלל האמריקאית נאס"א לקרוא על שמו את "המרכז לטיסות חלל מאוישות" שביוסטון, הנקרא מאז "מרכז החלל ג'ונסון". עקב מדיניות הפנים שנקט, שהעבירה חוקים רבים בנושאי זכויות אזרח, שימוש בנשק, שימור הסביבה ומדיניות רווחה, נחשב ג'ונסון על ידי היסטוריונים לאחד הנשיאים הטובים שהיו לארצות הברית. עם זאת, ספג ביקורת רבה על מדיניותו במלחמת וייטנאם.

מוסטפא אבו שאקור

מוסטפא אבו שאקור (מבוטא גם אבו שאגור; בערבית: مصطفى ابوشاقور غيت ابوشاقور; נולד ב-15 בפברואר 1951) הוא פוליטיקאי לובי, פרופסור להנדסת חשמל, נשיא אוניברסיטה ויזם.

אבו שאקור כיהן כסגן ראש הממשלה הזמני של לוב בין 22 בנובמבר 2011 ל-12 בספטמבר 2012, בממשלתו של עבד אל רחים אל כיב [1].

ב-12 בספטמבר 2012 נבחר אבו שאקור על ידי הקונגרס הלאומי הכללי (הפרלמנט של לוב) לראש הממשלה המיועד הראשון של לוב המודרנית (זו שלאחר ההתקוממות בלוב בשנת 2011 כנגד השליט מועמר קדאפי [2]). אבו שאקור נבחר מתוך שמונה מתמודדים, ובסיבוב האחרון זכה ב-96 קולות, לעומת 94 קולות למחמוד ג'יבריל.

על אף שאבו שאקור נודע כ"ראש ממשלת לוב", בפועל הוא לא הצליח לזכות באמון הקונגרס לשתי ממשלות שהציע, עקב טענות להרכב לא מייצג של הממשלה המקפח שבטים ואזורים במדינה, וב-7 באוקטובר 2012 הודח בהצבעת אי אמון של הקונגרס. במקומו נבחר עלי זידאן.

מפקד האקדמיה הצבאית של ארצות הברית

מפקד האקדמיה הצבאית של ארצות הברית (שם התפקיד באנגלית: Superintendent of the United States Military Academy) הוא הראש הצבאי והאקדמי של מוסד זה, הידוע יותר בשם "וסט פוינט".

ניהול

ניהול הוא תהליך או אוסף הפעולות של הנהגה והובלה של ארגון. בניהול נעשה שימוש במשאבים שונים, ובכלל זה משאבי אנוש, הון, נכסים חומריים ונכסים לא-מוחשיים, לצורך השגת מטרות שונות של הארגון.

ניהול הוא גם תחום אקדמי, אשר נלמד ונחקר באוניברסיטאות מובילות ברחבי העולם. בעבר, היה חלק מהפקולטה למדעי החברה, אך כיום ברוב האוניברסיטאות המובילות העיסוק בו נעשה בפקולטה נפרדת או כחלק מתוכנית נפרדת תחת תוכניות למנהל עסקים ומדיניות ציבורית.

קנצלר

האם התכוונתם ל...

קנת' סטאר

קנת וינסטון סטאר (Kenneth Winston "Ken" Starr; נולד ב-21 ביולי 1946) הוא עורך דין אמריקאי ושופט פדרלי בדימוס, אשר ידוע בעיקר עקב החקירות שביצע נגד נשיא ארצות הברית ביל קלינטון בזמן כהונתו כנשיא.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.