נצרת

נָצְרַת או נָצֶרֶת (ערבית أَلنَّاصِرَة, תעתיק מדויק: אלנָּאצִרַה, תעתיק חופשי: א-נָּאסִירַה; לטינית Nazara) היא עיר עתיקה במחוז הצפון בישראל, וכיום היא העיר הערבית הגדולה בישראל.

בסוף שנת 2016 התגוררו בעיר כ-78,000 איש, רובם ככולם ערבים, כ-70% מהם מוסלמים ויתרתם נוצרים. נצרת היא מרכז כלכלי, פוליטי, תקשורתי ותרבותי ראשון במעלה בקרב ערביי ישראל, והיא סמן חשוב להלך הרוח במגזר הערבי בישראל.

מדי שנה מהווים אירועי יום האדמה והפגנות האחד במאי תזכורת לעובדה זו, וחלק ניכר מאירועי אוקטובר 2000 התחולל בעיר.

אזור נצרת היה מיושב כבר בתקופה הפרהיסטורית כפי שמעידים ממצאים שהתגלו במערת קדומים על הר הקפיצה שבדרום העיר.

בתקופת בית שני התקיים בנצרת יישוב קטן, ועד לתקופה הביזנטית היא הייתה עיר יהודית. עם הכיבוש הצלבני עלתה חשיבותה של העיר, היא הייתה לבירת דיוקסיה קתולית וקמו בה כנסיות. לאחר מכן ידעה העיר עליות ומורדות, וזכתה לתקופת שגשוג של ממש רק במהלך המאה ה-19, כאשר מעצמות אירופה החלו מגלות בה עניין. בתקופה זו ובמהלך המחצית הראשונה של המאה ה-20 הוקמו בעיר כנסיות, מנזרים ומוסדות חינוך ובריאות רבים.

לפי הברית החדשה התגוררו מריה, אם ישו ובעלה יוסף הקדוש בנצרת, בה ניתנה הבשורה ובה הגיע ישו לבגרות. מסיבה זו שוכנים בעיר מספר אתרים קדושים לנצרות, שבראשם אתרים המזוהים עם הבשורה. העיר היא יעד פופולרי לביקור צליינים.

שלושה אפיפיורים פקדו אותה - פאולוס השישי ב-5 בינואר 1964, יוחנן פאולוס השני בחג הבשורה ב-25 במרץ 2000, והאפיפיור בנדיקטוס השישה עשר ערך בה מיסה המונית ופקד את בזיליקת הבשורה ב-14 במאי 2009.

מספר ערים ברחבי העולם קרויות נצרת על שמה של העיר.

נצרת
Nazareth COA
PikiWiki Israel 17818 Cities in Israel

מראה ממערב - נצרת ובמרכזה בזיליקת הבשורה.
שם בערבית الناصرة
מחוז הצפון
מעמד מוניציפלי עירייה
ראש העירייה עלי סלאם
גובה ממוצע[1] ‎347‏ מטר
סוג יישוב עיר 50,000‏–99,999 תושבים
נתוני אוכלוסייה לפי הלמ"ס לסוף 2018[1]
  - אוכלוסייה 77,064 תושבים
    - דירוג אוכלוסייה
‎20
    - שינוי בגודל האוכלוסייה
‎0.7%‏ בשנה עד סוף 2018
  - צפיפות אוכלוסייה 5,417 תושבים לקמ"ר
    - דירוג צפיפות ‎28
תחום שיפוט[2] 14,140 דונם
    - דירוג שטח שיפוט
‎102
(למפת הכרמל רגילה)
Carmel
 
נצרת
נצרת
32°42′07″N 35°17′42″E / 32.7018880980735°N 35.294985998672°E
מדד חברתי-כלכלי - אשכול
לשנת 2015[2]
3 מתוך 10
מדד ג'יני
לשנת 2016[2]
0.3882
    - דירוג מדד ג'יני
‎154
פרופיל נצרת נכון לשנת 2017 באתר הלמ"ס
http://www.nazareth.muni.il

אטימולוגיה

מקור השם "נצרת" אינו ידוע בוודאות, אך בהיות היישוב העתיק במקום יהודי, סביר שהשורש הוא עברי, או למצער שמי. ייתכן שמדובר בשם שמקורו במילה "נצר" (במשמעות של חוטר, ענף), והנוצרים רואים בכך רמז לכך שישו הוא נצר לבית דוד[3]. אפשרות אחרת היא שמדובר בשורש "נ.צ.ר." במשמעות שמירה, שכן ההר שעליו נמצאת העיר משקיף על עמק יזרעאל, ויכול לשמש עמדת הגנה מפני צבאות זרים. שמה של העיר העניק לנצרות ולנוצרים את שמם בעברית.

מיקום ומתאר עירוני

Nazara
יום קניות בשוק בנצרת צולם בינואר 2016

נצרת שוכנת על רכס הרי נצרת בגליל התחתון, בגובה של כ-350 מטר מעל לפני הים. היא ממוקמת בעמק מוקף בהרים מכל צדדיו שגובהם כ-500 מטרים מעל פני הים, ועד 575 מטרים בהר יונה. ממזרח לעיר נמצא הר כסולות שעל מורדותיו שוכנת נצרת עילית, מדרום הר הקפיצה, ממערב הר צמרת ומצפון הר אביהוא. על המורדות המערביים של עמק זה שוכנים רובע העיר העתיקה והרובע הלטיני, שהם ברובם מבוך של סמטאות להולכי רגל. העיר המודרנית התפשטה מאזור זה לכל הכיוונים, אך מרכזה שוכן ממזרח ומדרום לרובע העתיק, ומעט נמוך ממנו.

רחובה הראשי של העיר הוא רחוב פאולוס השישי, שיחד עם המשכו הצפוני, המכונה רחוב הגליל, חוצה את העיר בכיוון כללי מדרום-מערב לצפון-מזרח. רחוב חשוב נוסף הוא רחוב אל-בישארה (البشارة - "הבשורה") המקביל לו ממערב, והמוליך מכיכר העיר בדרום, צפונה דרך העיר העתיקה ועד לכיכר המעיין ולכיכר הכנסייה בצפון. מכיכר העיר יוצאים שני רחובות ראשיים נוספים - רחוב תאופיק זיאד לכיוון דרום ורחוב איכסאל לכיוון דרום-מזרח. מדרום, ממזרח ומצפון מקיף את העיר כביש ראשי בין-עירוני המסומן ככביש 75 והמשכו המסומן ככביש 700, ובין היתר הוא מבדיל בין נצרת לנצרת עילית. לרוב רחובותיה של העיר לא הוענקו שמות והם מסומנים במספרים.

בדרום העיר שוכנת מובלעת קטנה השייכת לנצרת עילית, ובה נמצאים בסיס מחוז צפון של פיקוד העורף ובית מלון.

היסטוריה

פרהיסטוריה

בתקופה הפרהיסטורית היה אזור נצרת מיושב, מה שניכר במערות הרבות בסביבת העיר ומספר מעיינות שהידוע בהם הוא מעיין מרים. המערה הידועה ביותר היא מערת קדומים או מערת הקפיצה השוכנת למרגלות הר הקפיצה שמדרום למרכז העיר. חפירות במקום נערכו בשנת 1933 ובהפסקות גם בין 1965 ל-1979. במקום התגלו שרידים להבערת אש, כלי חרס, עצמותיהם של שלושה-עשר בני-אדם ועצמות בעלי חיים, אשר העידו כי המערה שימשה הן כמקום מגורים והן כאתר קבורה[4]. שרידי האדם מתוארכים ללפני 30,000 שנה ויש המעריכים את גילם סביב 90,000 שנים, והם רומזים לסבירות להרגלי רבייה משותפת של האדם הניאנדרטלי עם מין מתקדם יותר של אדם. ממצא חשוב נוסף הוה שרידי אוכרה שנמצאו במקום והמראים על קיומו של פולחן קבורה טקסי בעל משמעות סמלית[5].

העת העתיקה

Annunciation IMG 3080
שרידים בחפירות הארכאולוגיות בבזיליקת הבשורה

נצרת עצמה אינה מוזכרת בתנ"ך או בכתביו של ההיסטוריון יוספוס פלאביוס ואף לא בתלמוד. אין ראיה לכך שהעיר עצמה הייתה מיושבת בתקופה שקדמה לימי בית שני, ובתקופה זו היו יפיע מדרום-מערב לעיר[6] וכפר כנא מצפון-מזרח לה היישובים החשובים באזור. בסוף תקופת בית שני (המאה ה-2 לפנה"ס והמאה ה-1 לפנה"ס) שכן במקום כפר קטן[7].

ממצא חשוב התגלה על ידי מיכאל אבי יונה בחפירות שנערכו בקיסריה בשנת 1962, בדמותה של אבן שיש אפורה שעליה מופיע השם "נצרת"; הממצא מתוארך למאה ה-3[8]. בפיוטים מהתקופה הביזנטית מוזכר יישוב בשם נצרת, כאחד מן הכפרים שבהם התיישבו סיעות כוהנים אחרי המרד הגדול. בנצרת התיישבה משמרת "הפצץ", והפייטן אלעזר בירבי קליר הזכיר אותה, עת קונן על גורלן של משפחות הכהונה הגולות. נצרת הייתה ככל הנראה כפר לווין של ציפורי, ואוכלוסייתה בתקופה זו מוערכת בכחמש מאות תושבים.

על פי הברית החדשה הייתה נצרת ביתם של מרים, אם ישו ושל בעלה יוסף הקדוש. בה התרחשה הבשורה למרים עת בישר לה המלאך גבריאל כי היא נושאת ברחמה את בן האלוהים, והיא המקום שבו גדל ישו מינקות ועד לתחילת משרתו. כמה היסטוריונים מפקפקים בכך, וטוענים כי נצרת לא הייתה נושבת בתקופת ישו. לשיטתם מדובר בשיבושים בתרגומים ליוונית, וכי "ישו מנצרת" אינו מן העיר נצרת, כי אם נצר לבית דוד. בכל אופן, גם לפי הברית החדשה הייתה נצרת מקום נידח, כפי שעולה מדברי נתנאל מקנה (השליח ברתולומאוס הקדוש):

"וַיִּפְגַּע פִּילִפּוֹס אֶת־נְתַנְאֵל וַיֹּאמֶר אֵלָיו מָצָאנוּ אֵת אֲשֶׁר כָּתַב משֶׁה בְּסֵפֶר הַתּוֹרָה וְהַנְּבִיאִים אֶת־יֵשׁוּעַ בֶּן־יוֹסֵף מִנְּצָרֶת׃ וַיֹּאמֶר אֵלָיו נְתַנְאֵל הֲמִנְּצֶרֶת יֵצֵא טוֹב וַיֹּאמֶר אֵלָיו בֹּא וּרְאֵה".

ימי הביניים

Meister der Kahriye-Cami-Kirche in Istanbul 001
פסיפס המתאר את בתי נצרת ואת הר הקפיצה. כנסיית קארייה באיסטנבול (תחילת המאה ה-14)

אפיפניוס מסלמיס, שמת בשנת 402, קבע כי עד לזמן הקיסר קונסטנטינוס במאה ה-4 הייתה נצרת מיושבת ביהודים בלבד. כך היה גם בכפר כנא הסמוך לעיר מצפון. רק במאה ה-5 החלה העיר למשוך צליינים נוצרים וקמו בה הכנסיות הביזנטיות הראשונות - בזיליקת הבשורה בשנת 427[9] ובמאה ה-6 כנסיית גבריאל הקדוש הראשונה ליד מעיין מרים. הנוסע אנטונינוס מפלקנטיה מספר בשנים 560–570 על ישוב יהודי בנצרת[10].

בשנת 614 כבשו הסאסאנים את ארץ ישראל, ויהודי נצרת סייעו להם במעשי הטבח באוכלוסייה הנוצרית המקומית. כאשר שבו הביזנטים וכבשו את ארץ ישראל בשנת 630, הורה הקיסר הרקליוס על גירוש יהודי העיר, והיישוב היהודי במקום פסק.

עם הכיבוש הצלבני בשנת 1100 לערך, עלתה קרנה של נצרת, ובשנת 1108 הקים בה בלדווין הראשון דיוקסיה קתולית עצמאית והפך אותה לעיר-מחוז. הארכיבישוף של נצרת חלש על העיר ועל עשרה מכפרי הסביבה, בין ציפורי לכפר כנא[11]. באתר בזיליקת הבשורה הוקם מבנה חדש ומפואר מקודמו, והנוצרים האורתודוקסים נושלו ממעמדם והתיישבו באזור כנסיית בית הכנסת. נצרת התפשטה לכיוון צפון וכנסיית גבריאל הקדוש בסמוך למעיין מרים[12] נבנתה גם היא מחדש. אך למרות חשיבותה של העיר, נותרה נצרת קטנה והיא לא בוצרה[13].

בעקבות קרב קרני חיטין ב-1187 כבש צלאח א-דין את נצרת ללא התנגדות, והורה על גירוש הכמורה הקתולית מהעיר, אך ב-1192 היא הורשתה לשוב אליה בעקבות הסכם יפו. לאחר מכן התחדשה גם תנועת הצליינים אל העיר, ובשנת 1229 הושבה נצרת לשלטון הצלבנים מכוח הסכם יפו בין פרידריך השני לסולטאן המצרי אל כאמל. עם זאת העיר הוגדרה כאזור מפורז מנוכחות צבאית ורוב תושביה היו נוצרים בני העדות המזרחיות. העלייה לרגל אל העיר החלה נושאת אופי טקסי והכנסייה הקתולית העניקה מחילת עוונות למשתתפים בה.

ב-1263 נכבשה נצרת על ידי הסולטאן הממלוכי בייברס, אשר הורה להרוס את כנסיית הבשורה ואת כנסיית גבריאל הקדוש. תנועת עולי הרגל אל נצרת התמעטה, והעיר ירדה מגדולתה והייתה לכפר עני.

התקופה העות'מאנית

Nazareth the holy land 1842
נצרת ב-1842 כפי שהתרשם ממנה דייוויד רוברטס. במרכז נראית כנסיית הבשורה הקודמת

התקופה העות'מאנית בארץ ישראל החלה ב-1517, וסימנה שינוי לטובה בארץ ישראל כולה וגם בנצרת. כאשר כבש הנסיך הדרוזי פחר א-דין השני את הגליל ב-1610, החלה תקופת שגשוג בנצרת. פחר א-דין נודע באהדתו לאוכלוסייה הנוצרית, ואפשר לה חופש פולחן מלא. הוא מסר לחזקת המסדר הפרנציסקני את מערת הבשורה, והתיר לנזירים להקים במקום כנסייה ומנזר. בתקופה זו התיישבו בעיר מארונים מלבנון ובעיר נוסדה קהילה מארונית. בעקבותיהם הגיעה לנצרת משפחה נוצרית יוונית אורתודוקסית מירדן. לאחר מותו של פחר א-דין ב-1635 שוב התדרדר מצבה של העיר עד שכבש אותה דאהר אל-עומר ב–1735. יחסו של עומר אל הנוצרים היה דומה לזה של פחר א-דין, והוא ראה בהם גורם נאמן למשטרו. הוא סיים את המחלוקת בין העדות הנוצריות בעיר וחילק ביניהן את כנסיותיה, מצב שהשתמר עד היום. הקתולים שמרו על חזקתם בכנסיית הבשורה, האורתודוקסים זכו בכנסיית גבריאל הקדוש, ליוונים-הקתולים נמסרה כנסיית בית הכנסת ולמארונים ניתנה הרשאה להקים כנסייה משל עצמם.

Nazareth 1657
מפה עתיקה של נצרת משנת 1657

דאהר אל-עומר הקים את בית הסראייה בעיר בסביבות שנת 1740, ובו שכנו דירתו של אל-עומאר, אורוות ובית מעצר. מאחר שבעת הקמת המבנה טרם היה בעיר מסגד, שימש חלק ממנו כמקום תפילה מוסלמי. בתקופה זו הייתה לעיר עדנה והיא זכתה להגנה מפני מסעות הביזה של הבדואים ואנשי הר שכם. את מקומו של אל-עומר תפס אחמד אל-ג'זאר בשנת 1775. תחילה נותר מצבה של נצרת ללא שינוי, ואל-ג'זאר אף התיר לפרנציסקנים להקים קפלה באתר שבו הוקמה לימים כנסיית מנזה כריסטי, אולם בעקבות סכסוכו עם הסוחרים הצרפתים בעכו ב-1791, הכביד את זרועו על נתיניו האירופים ועל הנוצרים בכלל. תושבי העיר צידדו בנפוליאון כאשר ניסה לכבוש את עכו מידיו של אל-ג'זאר ב-1799, והראשון אף שהה בעיר לאחר קרב תבור. כשנפוליאון נסוג ביקש אל-ג'זאר לטבוח בתושבי העיר, ורק התערבות בריטית מנעה זאת. תחת זאת העלה אל-ג'זאר את המיסים ודילדל את כלכלת העיר[14]. תקופת שלטונו של סולימאן פאשה (1805-1819) שוב עמדה בסימן של שגשוג לעיר, ובניית המסגד הלבן הסתיימה ב-1812[15]. אולם בימיו של השליט הבא עבדאללה פאשה שוב סבלה העיר הנוצרית.

Nazareth, by Fadil Saba 1
נצרת בתחילת המאה ה-20. על הרכס נראית הכנסייה הסלזיאנית ומשמאל לה בית היתומים (כיום בית הספר הטכנולוגי דון בוסקו). בקדמת התמונה משמאל נראית בזיליקת הבשורה הקודמת ומימין לה המינרט של המסגד הלבן

בהמשכה של המאה ה-19 השתפר המצב בעיר לאין ערוך, היא גדלה והתרחבה ושמשה כבירת נפה בסנג'ק עכו. חדירת המעצמות האירופיות לארץ ישראל חיזקה את מעמד נתיניהן אשר זכו לזכויות יתר (קפיטולציות). בעיר קמו 12 כנסיות ומספר מנזרים, ולצידם קמו מוסדות חינוך, שני בתי חולים (בית חולים הצרפתי סנט וינסנט דה פול ובית החולים האיטלקי המשפחה הקדושה שהוקם ב-1882), בתי יתומים, בתי-מלון ואכסניות לשירות הצליינים (בהן ה"קאזה נובה" שליד המנזר הפרנציסקני וה"מוסקוביה" הרוסית שנבנתה החל ב-1904).

הקונסול הבריטי בירושלים באמצע המאה ה-19, ג'יימס פין, תיאר בספרו את הנשים בעיר: "נצרתיות אלו בריאותן איתנה כל כך עד כי לא די שהן עושות את המלאכה המוטלת על נשים בכל מקום במזרח, מלאכת שאיבת המים ונשיאתם, אלא אפשר גם לראותן מהלכות בחבורות ובידיהן גרזנים כבדים, לשעות את עבודתם השנייה...בחטיבת עצים ביערות הירוקים שסביב התבור"[16].

בין 18731875 נסלל כביש חיפה-נצרת, והעיר הפכה למוקד מסחרי וכלכלי ליישובי האזור. אוכלוסיית העיר גדלה מכאלף תושבים בתחילת המאה ה-19 לכ-8,000 איש בסופה. בעיר התגבשו שלושה רבעים - הרובע היווני (חרת א-רום) בצפונה, הרובע הלטיני (חרת אל-לטין) בצידה הדרום-מערבי והרובע המוסלמי (חרת אל-אסלאם) במזרחה (כיום מכונה "השכונה המזרחית").

במלחמת העולם הראשונה שכנה בנצרת המפקדה המשולבת של צבא גרמניה והצבא העות'מאני. העיר נכבשה בידי הצבא הבריטי ב-20 בספטמבר 1918.

המנדט הבריטי

בשנת 1926 התגוררו בנצרת כ-8,000 תושבים, כשליש מהם מוסלמים, והיתר נוצרים. יהודים בודדים בלבד גרו בעיר, ועפולה שנוסדה ב-1925, שימשה כמרכז העירוני היהודי באזור. העיר נקלעה לקיפאון וקצב הגידול שלה היה איטי ביחס לערים ערביות אחרות בארץ ישראל[17]. למרות זאת קמו בעיר מספר מבנים חדשים ובהם בית החולים האנגלי שנחנך ב-1924 והכנסייה הסלזיאנית שבנייתה הסתיימה ב-1923, והיא חוברה בכביש לעפולה. בשנות ה-30[18] התחדשה צמיחתה של נצרת והשלטון הבריטי הפך אותה לבירת נפה וב-1944 לבירת מחוז הגליל. ב-1947, ערב מלחמת העצמאות, התגוררו בעיר כ-17,000 תושבים.

לאחר עצמאות ישראל

VOTING IN NAZARETH ON ELECTION DAY
הבחירות הראשונות לכנסת בנצרת, 1949
Wwwm8196
מצעד יום העצמאות בנצרת (1954

במלחמת העצמאות שכנה מפקדתו של פאוזי קאוקג'י בתחנת המשטרה מדרום לעיר. במסגרת מבצע דקל ב-16 ביולי 1948 כבש כוח צה"ל של חטיבה 7 בפיקודו של בן דונקלמן את העיר בסיוע חטיבת כרמלי וחטיבת גולני. כיבוש העיר מוטט את מערך ההגנה הערבי בגליל התחתון והביא לכניעת כפרים ערבים רבים ללא קרב[19].

נצרת הייתה, ועודנה, העיר הערבית הגדולה במדינה, מיום הכרזתה כעיר. בשנת 1957 הוקמה בצמוד לנצרת העיר נצרת עילית, על מנת שתשמש לה כמשקל נגד יהודי. עיר זו אמורה הייתה להיות בירתו החדשה של המחוז, מבחינה מנהלית. הקמת העיר החדשה במזרח נצרת לוותה בהפקעת אדמות, שגרמה להתמרמרות בקרב תושבי העיר הנתונים בממשל צבאי. כחלק מכך הידרדרו הפגנות האחד במאי בשנת 1958 למהומות אלימות, בהן נפצעו שלושים שוטרים ואזרחים רבים נעצרו, ביניהם סמירה חורי, לימים חברת מועצת העיר.

הד למקומה המרכזי של העיר במגזר הערבי, ניתן לראות בעובדה שארבעה משבעת ראשי העיר שכיהנו בה מאז קום המדינה, כיהנו גם כחברי כנסת. ראש העיר השני של העיר, אמין-סלים ג'רג'ורה כיהן בכנסת הראשונה, לפני שנבחר למשרה. יורשו, סיף א-דין א-זועבי, כיהן בתשע הכנסות הראשונות, ובמקביל, משך שש שנים, שימש גם כראש העיר. קרוב משפחתו, העיתונאי עבד אל-עזיז א-זועבי, כיהן בכנסת השישית, השביעית והשמינית, ואילו המשורר וחבר הכנסת תאופיק זיאד, נבחר בשנת 1975 לתפקיד ראש העיר מטעם רק"ח, ושימש בתפקיד זה עד למותו בשנת 1994. בין היתר היה זיאד ממובילי הכרזת השביתה הכללית של ערביי ישראל בשנת 1976, ממנה התפתחו אירועי יום האדמה. ב-1974 נבחרה לראשונה אישה, סמירה חורי, למועצת העיר.

בשנת 1995 הוחלט על הקמת ועדת היגוי שתתכנן את תוכנית "נצרת 2000", שנועדה להכין את העיר לקראת אירועי שנת האלפיים להולדתו של ישו, ליצור תשתית מתאימה לבואם של תיירים רבים לאזור וליצור מקומות תעסוקה ומיזמים תיירותיים. האפיפיור יוחנן פאולוס השני ביקר בעיר בחג הבשורה, ב-25 במרץ 2000, והתפלל בבזיליקת הבשורה. על אירועי שנת ה-2000 העיב ויכוח שפרץ בין נוצרים למוסלמים בעיר, בשל כוונת המוסלמים לבנות מסגד במקאם שהאב א-דין השוכן מול בזיליקת הבשורה. הפרשה שזכתה לכינויים "מסגד המריבה" או "כיכר המריבה", הייתה מוקד לעימותים וחיכוכים בלתי פוסקים בין שני חלקי האוכלוסייה, החל באישור התוכנית על ידי הממשלה ב-1997, דרך ביטולה בשנת 2002 ואף לאחר מכן.

באירועי אוקטובר 2000 הייתה העיר זירה לאירועים קשים במהלכם נהרגו שלושה תושבים. האירועים החמורים ביותר התרחשו ב-8 באוקטובר בגבול שבין נצרת לנצרת עלית ובמהלכם נהרגו שניים מתושבי העיר. אתר הנצחה להרוגים הוקם בקרבת מקום, ברחוב א-שוהדאא שבמזרח העיר.

במלחמת לבנון השנייה בשנת 2006 נורו לעבר העיר מספר רקטות. מטח קטלני גרם למותם של שני ילדים בשכונת צפפרה בצפון העיר.

ב-3 במרץ 2006 הגיעו חיים אליהו חביבי, אשתו ובתו לבזיליקת הבשורה, ופוצצו נפצים במרכזה. האירוע עורר מהומה בעיר נצרת במיוחד עקב חשד שמדובר בניסיון פיגוע במקום כה מקודש לנצרות. חלק מתושבי העיר ניסו לערוך לינץ' כנגד משפחת חביבי, ובמהומה נפצעו כ-30 איש, מחציתם שוטרים ומחציתם אזרחים. לאחר כחצי שנה נשפטו בני-הזוג חביבי ונמצאו אשמים במעשה[20][21].

ב-14 במאי 2009 ביקר האפיפיור בנדיקטוס השישה-עשר בנצרת. הוא ערך מיסה המונית על הר הקפיצה וביקר בבזיליקת הבשורה. לקראת הביקור בוצעו ברחבי העיר עבודות בנייה ושיפוץ בהיקף נרחב, בעלות של 20 מיליון ש"ח[22].

פרשת הבחירות לעירייה בשנת 2013

בבחירות לרשויות המקומיות שהתקיימו בשנת 2013, זכה עלי סלאם, סגנו של ראש העיר המכהן ראמז ג'ראיסי במשך 15 שנים ויריבו בבחירות, ב-43.21% מהקולות, וניצח את ג'ראיסי בהפרש של 22 קולות בלבד. ג'ראיסי ערער על תוצאות הבחירות בפני בית המשפט המחוזי בנצרת, וביום 23 בדצמבר 2013 הורה זה על ספירה מחודשת של 47 מעטפות שנפסלו בשל כך שלא נחתמו על ידי חבר ועדת הקלפי[23]. סלאם הגיש ערעור מטעמו על ההחלטה, ובטרם זה הוכרע, ביום 8 בינואר 2014, נערכה ספירת המעטפות שבמחלוקת, והסתבר כי ג'ראיסי גבר על סלאם בתשעה קולות[24]. ביום 11 בפברואר 2014 הורה בית המשפט העליון, במסגרת החלטתו בבר"ם 582/14 שהוגשה על ידי סלאם, על עריכת הבחירות בעיר מחדש, ושר הפנים גדעון סער, קבע כי אלה יתקיימו ב-11 במרץ 2014[25]. בבחירות גבר סלאם על ג'ראיסי ונבחר כראש העיר. עם ניצחונו של סלאם בבחירות לראשות העירייה באו לסיומן 38 שנות שלטון של חזית נצרת הדמוקרטית (אחד ממרכיבי חד"ש) בעיריית נצרת.

Somewhere in Israel 1965

נצרת בשנת 1965, ברקע: בזיליקת הבשורה בבנייתה

Andartnazareth

האנדרטה לזכר הרוגי אירועי אוקטובר 2000

MayDayInNazarth

עצרת האחד במאי בנצרת בשנת 2005

העיר כיום

Nazareth View
מראה כללי של העיר מכיוון צפון-מערב: במרכז נראית בזיליקת הבשורה. משמאל לה המנזר הפרנציסקני וכנסיית יוסף הקדוש הניכרת במגדל הפעמונים שלה. לפניהם נראה המסגד הלבן הניכר בכיפה הירוקה ובמינרט הנושא צריח ירוק, ומימין לו ולעץ שבמרכז התמונה נראית הכיפה נושאת הצלב של כנסיית בית הכנסת החדשה. מימין לבזיליקת הבשורה נראית הכנסייה האנגליקנית הבלתי גמורה, ומעליה הקאזה נובה
International Mary Center Nazareth
"מרכז מרים הבינלאומי" - בניין בו ממוקמת תצוגה המתארת את חיי מרים אמו של ישו
Centar 0241
בית התרבות והאמנות

העיר משמשת כיום כמרכזו של גוש מטרופוליני ערבי, שליבו היא נצרת, ואליו מחוברות ברצף עירוני העיירות יפיע, ריינה, עילוט, כפר כנא, משהד ואכסאל. השכונות הסמוכות בנצרת עילית מאוכלסות בחלקן בערבים ונחשבות אף הן חלק מרצף זה. סך הכל מתגוררים בגוש עירוני זה כ-150,000 תושבים (ללא תושביה היהודים של נצרת עילית), דהיינו, כעשירית מכלל ערביי ישראל. אורכו של השטח הבנוי הרציף הוא כ-12 ק"מ ורוחבו המקסימלי מגיע לשישה קילומטרים.

שלטון וכלכלה

העיר נצרת היא מרכז שלטוני וכלכלי לסביבתה, ואף שנצרת עילית היא בירת מחוז הצפון ובה שוכנים משרדי הממשלה ובתי המשפט, הרי שקריית הממשלה של מחוז הצפון נמצאת למעשה על קו הגבול בין שתי הערים. בנוסף, מטה מחוז הצפון של משטרת ישראל שוכן במתחם ה"קישלה" בצפונה של העיר, סמוך לבית העירייה, ובשטחה נמצאת מפקדת מחוז הצפון של פיקוד העורף.

בעקבות אירועי אוקטובר ותחילת האינתיפאדה השנייה נגרמה לכלכלת העיר, התלויה במידה רבה בתיירות, פגיעה קשה, הן בשל היעלמותם הכמעט מוחלטת של התיירים והן בשל הימנעותם של יהודים מלפקוד את העיר. המלון הגדול בעיר (כיום מלון גולדן קראון) אף הוסב למשך מספר שנים לבית מעצר לשוהים בלתי חוקיים. מאז מתאוששת כלכלת העיר באיטיות. נוסף על התיירות, עוסקים התושבים במסחר, בהסעדה ובמתן שירותים.

תחבורה

דרך הים, הדרך ההיסטורית העיקרית בין מצרים לסוריה עברה בעמק יזרעאל לרגלי הר תבור והרי נצרת. גם כיום שוכנת נצרת בצומת כבישים מרכזי, על גבולם של עמק יזרעאל ושל הגליל התחתון. את כביש 60 המוביל ממרכז העיר דרומה לכיוון עפולה, דרך קטע מפותל ותלול, מחליף קטע חדש המכונה "כביש מנהרת איכסאל"[26]. כביש זה אשר ירש את סימונו של כביש 60, עובר במנהרה דרך הר הקפיצה ועוקף את הקטע הבעייתי ממזרח. הוא מתחבר אל התוואי הישן של הכביש במחלף איכסאל שבעמק יזרעאל. כביש 75 מוביל מנצרת מערבה לכיוון מגדל העמק, קריית טבעון וחיפה, ומצפון לו יוצא מהעיר כביש 79 המחבר את העיר אל שפרעם ואל הקריות. העיר מחוברת באמצעות כביש 754 אל כפר כנא, משהד וצומת בית רימון.

שירותי אוטובוסים מאוחדים נצרת היא חברת האוטובוסים המפעילה את שירותי התחבורה הציבורית העירונית באזור נצרת, נצרת עילית ובסביבתן. החברה שייכת במלואה לחברת הנסיעות והתיירות נצרת המפעילה שירותי תחבורה בין עירוניים אל העיר וממנה, לצידן של אגד וסופרבוס

באוקטובר 2016 החלה פעילות של רכבת העמק, קווי האוטובוס של סופרבוס הפועלים בעיר נוסעים עד לתחנת הרכבת עפולה ונותנים שירות בין נצרת עילית ונצרת לרכבת העמק

תרבות ותקשורת

נצרת משמשת כמרכז תרבותי ותקשורתי ראשון במעלה לאוכלוסייה הערבית בצפון ישראל. בצפונה של העיר שוכן "בית התרבות והאמנות" העירוני המקיים פעילויות תרבותיות שונות ומציג תערוכות מתחלפות. בנצרת פועלים מספר מוזיאונים ובהם "בית הפולקלור אלסיבאט", המציג את החיים בעיר במאה ה-19, ו"כפר נצרת" המשחזר את החיים בארץ ישראל בתחילת השלטון הרומי כמו כן בעיר מספר גלריות לאמנות. תזמורת נצרת למוזיקה ערבית פועלת בעיר מאז שנת 1991. משנת 2010 נערך בעיר בחודש דצמבר פסטיבל חג המולד, במסגרתו הואר בשנת 2012 עץ חג המולד הגדול במזרח התיכון[27]. בכל שנה נערכת ב-24 בדצמבר תהלוכת חג המולד המסורתית, המושכת תיירים רבים מישראל ומהעולם.

בשנת 2007 נוסד בעיר תיאטרון שוליים. כמנהלו האמנותי משמש השחקן הישאם סלימאן, שגם נולד בעיר.

מכבי אחי נצרת היא קבוצת כדורגל ששיחקה בעבר בליגת העל, ונכון לעונת 2018/2019 משחקת בליגה הלאומית. קבוצות כדורגל נוספות מהעיר הן בית"ר אל-עמל נצרת והפועל בני נצרת. בעיר פועל מועדון הכדורסל מכבי ימק"א נצרת.

בעיר שוכנות מערכות העיתונים "כל אל-ערב" ו"א-סינארה", שהיה העיתון הפרטי הראשון במגזר הערבי בישראל. רדיו א-שמס, הרדיו הפרטי הערבי היחיד בישראל, משדר מכפר החורש הסמוך לעיר.

חינוך

משנת 2009 פועלת בעיר המכללה האקדמית הערבית הראשונה, המוסד האקדמי נצרת.

בריאות

בעיר שלושה בתי חולים מרכזיים:

  • בית החולים האיטלקי המשפחה הקדושה נמצא כיום ברשותן של נזירות איטלקיות. בערבית הוא מכונה "אל-נמסאווי" ("האוסטרי") שכן הוקם ב-1882 על ידי "מסדר האחים של יוחנן התאולוגי האוסטרי". הוא שוכן בשכונת נמסאווי בצפון-מזרחה של העיר.
  • בית חולים אי.מ.מ.ס הסקוטי, המכונה גם "בית החולים האנגלי", הוקם בשנת 1924 על ידי "החברה הרפואית המיסיונרית מאדינבורו" ושוכן דרומית-מערבית למרכז העיר, ובמקביל לבית החולים, יש בית הספר לסיעוד שגם הוקם בשנת 1924, כך שעם סיום הלימודים מוענקת לסטודנטים תעודת אח מוסמך המותנית במבחן הרישוי של משרד הבריאות.
  • בית החולים סנט וינסנט דה פול הוא בית חולים צרפתי השוכן מדרום למרכז העיר.

ב-7 ביולי 2011 חתמו שלושת בתי החולים על הסכם לשיתוף פעולה שמטרתו להביא לאיחודם, לאחר שבמשך שנים התחרו ביניהם[28].

חגיגות חג המולד בנצרת
הארת עץ חג המולד בעיר נצרת
Bus0282

אוטובוס תוצרת סקניה של חברת שירותי אוטובוסים מאוחדים נצרת ברחוב פאולוס השישי בעיר

Nazaret Verkuendigungsbasilika BW 9

מיסה במערת הבשורה בבזיליקת הבשורה

PikiWiki Israel 18608 Cities in Israel

נצרת בחג המולד

Salesian Church in Nazareth

בית הספר הטכנולוגי דון בוסקו ליד הכנסייה הסלזיאנית

אוכלוסייה

לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ"ס) נכון לסוף 2018, מתגוררים בנצרת 77,064 תושבים (מקום 20 בדירוג רשויות מקומיות בישראל). האוכלוסייה גדלה בקצב גידול שנתי של ‎0.7%‏. לפי נתוני הלמ"ס נכון לסוף 2017, לנצרת דירוג של 3 מתוך 10, במדד חברתי-כלכלי - אשכול לשנת 2015. אחוז הזכאים לתעודת בגרות מבין תלמידי כיתות י"ב בשנת ה'תשע"ז (2016-‏2017) היה 59.9%. השכר החודשי הממוצע של שכיר במשך שנת סוף 2016 היה 6,284 ש"ח (ממוצע ארצי: 8,913 ש"ח).[29] להלן גרף התפתחות האוכלוסייה בעיר מאז 1922[30][31][32]:

בנצרת כבכל ישראל, נמצא אחוז הנוצרים בקרב האוכלוסייה הערבית בירידה מתמדת. בעוד שבשנת 1949 היוו הנוצרים 60% מכלל אוכלוסיית העיר, בשנת 1972 מנו 53% ובשנת 1983 הפכו למיעוט בעיר, עת מנו 40% בלבד מכלל האוכלוסייה. בשנת 2007 היו 69.4% מקרב תושבי העיר מוסלמים, והיתר נוצרים.

אתרי נצרת

כנסיות ואתרים נוצרים

Basilica of the Annunciation
בזיליקת הבשורה מוארת
New maron church nazareth
כנסית אנטוניוס הקדוש המרונית מקושטת בדגלי הוותיקן לרגל ביקורו של האפיפיור בנדיקטוס השישה-עשר בנצרת בשנת 2009
Kikar0161
כיכר העיר בנצרת
ISRAEL, Nazareth Catholic Church Annunciation (plaphon 9)
תקרת כנסיית הבשורה נצרת 2015
  • בזיליקת הבשורה, הידועה בדרך כלל בכינוי כנסיית הבשורה, היא בזיליקה קתולית במרכזה של העיר, השוכנת באתר שבו על פי המסורת הנוצרית ניצב ביתה של מרים הבתולה, אמו של ישו, ובו בישר לה המלאך גבריאל את הבשורה. מבנה הבזיליקה הנוכחי תוכנן על ידי ג'ובאני מוציו עבור הקוסטודיה הפרנציסקנית, ונחנך בשנת 1969. הבזיליקה היא אחת הכנסיות החשובות בעולם, והיא הייתה לסימן ההיכר המזוהה ביותר עם העיר.
  • כנסיית יוסף הקדוש היא כנסייה נאו-רומנסקית שהוקמה במתחם בזיליקת הבשורה ב-1914. לפי מסורת מימי הביניים, היא הוקמה במקום שבו שכנה הנגרייה של יוסף הקדוש, בעלה של הבתולה, ולפי גרסה מאוחרת יותר גם ביתו.
  • המנזר הפרנציסקני הוא מבנה גדול מידות השוכן בין בזיליקת הבשורה מדרום לכנסיית יוסף הקדוש מצפון, ובו מנזר פרנציסקני, בית הספר הקתולי "טרה סנטה", בית הדין הדתי של העדה הקתולית בעיר, ומוזיאון קטן.
  • כנסיית גבריאל הקדוש או כנסיית הבשורה היוונית-אורתודוקסית היא כנסייה יוונית-אורתודוקסית מאמצע המאה ה-18. היא ניצבת ליד מעיין מרים[12] ומתחתיה קריפטה צלבנית שבה נובע מעיין מרים.
  • מעיין מרים הוא סביל שאליו תועלו מימי המעיין הסמוך. המעיין הנובע ליד כנסיית גבריאל הקדוש הסמוכה, שימש את תושבי העיר מימי קדם, ועל פי אחת המסורות הנוצריות, בסמוך לו ניתנה הבשורה למרים. המעיין אומץ כסמל העיר.
  • הכנסייה הסלזיאנית או כנסיית ישו הנער שוכנת על הגבעה הגבוהה שמצפון-מערב למרכז העיר. הכנסייה הוקמה בין השנים 19061923 והיא מתאפיינת בחזית רומנסקית מרשימה. לידה שוכן בניין בית היתומים הסלזיאני המשמש כיום כבית ספר הטכנולוגי דון בוסקו.
  • כנסיית בית הכנסת - כנסייה יוונית-קתולית השוכנת בשוק העירוני, במבנה אשר שימש בית כנסת עתיק. לפי המסורת, במקום זה נהג ישו ללמוד ולהתפלל, ובו הכריז בפני המתפללים כי הוא המשיח. בעקבות הכרזה זו הוציאו אותו המתפללים מהעיר וביקשו לדחוף אותו מראש הר, אך הוא קפץ אל העמק, וההר נודע כהר הקפיצה.
  • כנסיית מנזה כריסטי - כנסייה פרנציסקנית לא פעילה, שהוקמה ב-1861 במקום שבו ניצב שולחן אבן שאליו הסבו ישו והשליחים, עת נגלה אליהם בקומו מן המתים.
  • הכנסייה האנגליקנית היא כנסייה אנגליקנית שנחנכה בשנת 1871, ונותרה ללא הצריח המחודד שתוכנן לה בשל מחסור כספי.
  • כנסית אנטוניוס הקדוש המרונית שוכנת במבנה מודרני העשוי מבטון חשוף, בקצה המערבי של העיר. הכניסה אל הכנסייה היא דרך דלת הקבועה במגדל הפעמונים שלה, ואשר צורתו כשל פירמידה קטומה. בראש המגדל ניצב פסל הבתולה ופעמוני הכנסייה נראים דרך חלונות בצורת מלבן המתרחב בחלקו העליון לקשת. בצידה המזרחי של הכנסייה ניצבת כיפה בצורת כדור ועליה צלב.
  • כנסיית הבשורה הקופטית נמצאת ליד מסגד השלום, ממזרח לעיר העתיקה. הכנסייה הוקמה בשנת 1952 ועבודות הבנייה נעשו על ידי בני העדה בהתנדבות. המבנה עשוי אבן ובחזיתו שני מגדלים בני ארבע קומות, הנושאים גגות אדומים בצורת חרוט. בין שני המגדלים ניצב צלב גדול.
  • הר הקפיצה או הר קדומים - הר השוכן בדרומה של העיר ומשקיף לעבר עמק יזרעאל מגובה של 397 מטר מעל פני הים. במערת קדומים השוכנת על ההר ואשר העניקה לו את אחד משני שמותיו, נמצאו שרידים של האדם הקדמון. מקורו של השם האחר הוא במסורת לפיה ישו קפץ מההר אל העמק עת עזב את העיר. מסורת זו שוב איננה מקובלת כיום. ב-14 במאי 2009 נערכה על ההר מיסה המונית שנוהלה על ידי האפיפיור בנדיקטוס השישה-עשר.
  • כנסיית ההשלכה הידועה גם ככנסיית ארמון הבישוף, היא כנסייה חרבה מהמאה ה-19 הצופה לעבר הר הקפיצה.
  • הבישופות היוונית-אורתודוקסית - משכנו של הבישוף היווני-אורתודוקסי של נצרת שוכן סמוך לכיכר הבישוף בעיר העתיקה, והוא הוקם ב-1860 על ידי הבישוף ניפון. בבניין שצורתו כשל האות ח שוכנת כנסיית אל-קילאי שנחנכה ב-1863 והוא מוקף חומה. במקום שוכן בית-הדין של העדה. מתחת לבניין נמצאו שרידי מערות, ככל הנראה מהתקופה הרומית, אשר קישרו בין אזור המעיין מצפון למבנה ובין הגרעין העתיק של העיר העתיקה שמדרום לו. במערות נתגלתה כנסייה עתיקה הפונה לכיוון צפון, ואף על פי שאין בה איקונוסטאזיס היא הוכשרה לפולחן בידי הבישוף.
  • בעיר מספר מנזרים ובהם מנזר האחיות הלבנוניות, מנזר בית אראם, מנזר האחיות יוסף הקדוש, מנזר הנזירות הכרמליתיות, מנזר נזירות נצרת, מנזר האחיות הקלריסיות, מנזר האחיות מרים, מנזר שארל דה פוקו ומנזר הנזירות הפרנציסקניות.

מסגדים ואתרים קדושים לאסלאם

Nazaret Souk BW 4
הכניסה לשוק העירוני
  • המסגד הלבן - המסגד העתיק ביותר בעיר שוכן בשוק העירוני ומכונה גם "המסגד הישן". בנייתו הסתיימה ב-1812 והוא מנוהל על ידי משפחת אל-פאהום כהקדש משפחתי.
  • מסגד השלום (ג'מעת א-סלאם) או המסגד החדש, הוקם בשנות ה-60 ממזרח לעיר העתיקה.
  • מקאם א-נבי סעין - שוכן על הגבעה שבמערב העיר, לא הרחק מהכנסייה הסלזיאנית. זהו מבנה קבר קדוש שהורחב ונוסף לו מינרט, והוא הוסב למסגד. לא ברור למי מיוחס הקבר שכן באסלאם אין נביא בשם סעין.
  • מקאם שהאב א-דין - קברו של שהאב א-דין, אחיינו של צלאח א-דין, שמצא את מותו בקרב קרני חיטין ב-1187. המקום נמצא מול חאן אל-באשה בדרום השוק העירוני וסמוך לבזיליקת הבשורה. הוא ניצב בלב המחלוקת בין הנוצרים והמוסלמים בעיר, בשל כוונת האחרונים לבנות בו מסגד. במקום שוכן מבנה קטן ובו חדר בודד הנושא כיפה ירוקה ומתפקד גם כמסגד.
  • מקאם א-שייח עאמר - קבר שייח השוכן במבנה משנת 1911 בסמוך לכנסייה האנגליקאנית. שייח זה היה אחיו של שהאב א-דין, וגם הוא נהרג בקרב קרני חיטין ונקבר בנצרת.

אתרים אחרים

Babur147
מראה במטחנת הגליל
Paulus6A
רחוב פאולוס השישי בנצרת עם בוקר
HaBesora0040
רחוב הבשורה
Jora 0240
מכסה ביוב בשוק העירוני
Mutran094
חזיתו המטופחת של בית הארחה בעיר העתיקה
  • השוק העירוני - ראשית השוק במאה ה-17 אך הוא התפתח בעיקר במאה ה-19. בעבר היה מחולק לשוקי משנה שעסקו בתחומים מוגדרים, כמו "שוק הירקות", "שוק הנגרים" ו"שוק הפחחים", אך בהווה שרדו רק השמות.
  • מטחנת הגליל - חנות ומטחנת התבלינים הוותיקה שוכנת בעיר העתיקה, ובה למעלה מאלף סוגי תבלינים, עשבים ומוצרי מזון נוספים. המטחנה נוסדה על ידי משפחה טמפלרית בשלהי המאה ה-19 וסיפקה שירותי טחינה ואחסון לאיכרי האזור. המטחנות הונעו בכוח הקיטור, ולכן דבק במקום השם "אל-באבור", מהמילה הצרפתית vapeur (קיטור). לאחר כיבוש ארץ ישראל על ידי הבריטים, נאלצו הטמפלרים לעוזבה, והאתר נרכש על ידי תושב העיר בשם ג'רג'ורה קנאזע שהמשיך להפעילו. מנועי הקיטור הוחלפו במנועי דיזל ולאחר מכן הוסבו לשימוש בחשמל, וכיום מנהלים את המקום נכדיו של ג'רג'ורה.
  • בית הסראייה - המרכז השלטוני של העיר מתקופתו של דאהר אל-עומר ועד סוף המאה ה-20. מעליו ניצב אחד משבעת מגדלי השעון שהוקמו בארץ ישראל בתחילת המאה ה-20 לציון יובל 25 שנות שלטונו של הסולטאן העות'מאני עבדול חמיד השני (יש החולקים על כך שהמגדל נבנה במסגרת זו).
  • המוסקוביה - מתחם עירוני השוכן בסמוך לכיכר המעיין, אשר נבנה על ידי הכנסייה הרוסית ונחנך ב-1907. הוא שימש אכסניה לעולי רגל רוסים שפקדו עד מלחמת העולם הראשונה את כנסיית גבריאל הקדוש. האכסניה הייתה יכולה לשכן עד אלף צליינים. המתחם שנרכש מברית המועצות תמורת תפוזים שימש בית משפט השלום עד שנת 1999, ומאז הוא אינו בשימוש.
  • בית המרחץ העתיק - בית מרחץ עתיק המתוארך לתקופה הצלבנית[33] וייתכן שאף לתקופה הרומית. בית המרחץ נמצא בכיכר המעיין בצפונה של העיר העתיקה, והוא התגלה באקראי בשיפוצים שנערכו בשנות ה-90 בחנות בכיכר.
  • חאן אל-באשה - חאן בדרומו של השוק העירוני, הנחשב לגדול ולעתיק שבין חמשת החאנות בעיר. הוא קרוי על שמו של סולימאן פאשה, מושל עכו אשר שיקם את המבנה בשנת 1814. מועד הקמתו של החאן אינו ידוע. כיום הוא נמצא ברשות הווקף המשכיר את חדריו כמשרדים.
  • בית הקברות לחיילים הגרמנים בנצרת - בית קברות שבו נטמנו שרידיהם של 261 חיילים גרמנים שנהרגו במלחמת העולם הראשונה. הוא נבנה לאחר מכן ונחנך בשנת 1935. בית הקברות נמצא בבית החולים האיטלקי "המשפחה הקדושה" בצפון-מזרחה של העיר.

ראשי העיר

בנצרת כהנו שמונה ראשי עיר מאז שנת 1948, ובשתי הזדמנויות נוהלה העיר בידי ועדה קרואה[34]:

ערים תאומות

לקריאה נוספת

אמנון גופר, סודות גליליים, עם עובד, 2007, עמ' 230–259

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ 1.0 1.1 הנתונים לפי טבלת יישובים באתר הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, נכון לסוף שנת 2017
  2. ^ 2.0 2.1 2.2 2.3 2.4 2.5 הנתונים לפי טבלת רשויות מקומיות באתר הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, נכון לסוף שנת 2017
  3. ^ מקור השם נצרת[דרוש מקור: הקישור מפנה לדף הראשי של "עמותת נצרת לתרבות ותיירות"]
  4. ^ הממצאים הפרהיסטוריים[דרוש מקור: הקישור מפנה לדף הראשי של "עמותת נצרת לתרבות ותיירות"]
  5. ^ Cave colours reveal mental leap
  6. ^ האנציקלופדיה היהודית
  7. ^ תקופת רומא (37 לפנה"ס – 324 לספירה)[דרוש מקור: הקישור מפנה לדף הראשי של "עמותת נצרת לתרבות ותיירות"]
  8. ^ Nazareth dei vangeli: storia, non favola
  9. ^ נצרת הופכת לעיר קדושה לנצרות ומוקמת כנסיית הבשורה הביזנטית[דרוש מקור: הקישור מפנה לדף הראשי של "עמותת נצרת לתרבות ותיירות"]
  10. ^ מיכאל איש-שלום, מסעי נוצרים לארץ־ישראל, עמ' 65, 219: הוא מציין את יופיין של הנשים היהודיות בנצרת וגם את החמלה שרוחשים הנוצרים ליהודים, וזאת בניגוד ליהודים שבלבם "אין חמלה על הנוצרים".
  11. ^ נצרת בתקופה הצלבנית: שיקום ופריחה[דרוש מקור: הקישור מפנה לדף הראשי של "עמותת נצרת לתרבות ותיירות"]
  12. ^ 12.0 12.1 Alexandre, Yardenna. 2012. Mary's Well, Nazareth. The Late Hellenistic to the Ottoman Periods. Jerusalem, IAA Reports 49.
  13. ^ החיים בנצרת בתקופה הצלבנית[דרוש מקור: הקישור מפנה לדף הראשי של "עמותת נצרת לתרבות ותיירות"]
  14. ^ התקופה העות'מאנית (1516 – 1917)[דרוש מקור: הקישור מפנה לדף הראשי של "עמותת נצרת לתרבות ותיירות"]
  15. ^ לשכת התיירות העירונית אודות בית הסראייה בעיר[דרוש מקור: הקישור מפנה לדף הראשי של "עמותת נצרת לתרבות ותיירות"]
  16. ^ ג'יימס פין, עתות סופה, עמ' 307.
  17. ^ נצרת בתקופת המנדט הבריטי[דרוש מקור: הקישור מפנה לדף הראשי של "עמותת נצרת לתרבות ותיירות"]
  18. ^ מפת נצרת, 1930, הוכנה ע"י מחלקת המדידות של ממשלת המנדט. אוסף המפות ע"ש ערן לאור, הספרייה הלאומית, ‏1930
  19. ^ אטלס כרטא לתולדות מדינת ישראל, שנים ראשונות תש"ח-תש"ך, הוצאת כרטא, 1978, עמ' 40
  20. ^ Thousands of Israeli Arabs protest attack
  21. ^ הורשעו בני הזוג חביבי שתקפו בנפצים את כנסיית הבשורה בנצרת
  22. ^ ביקור האפיפיור בנצרת
  23. ^ דרמה בבחירות בנצרת: 47 מעטפות ייספרו מחדש; הפער: 22 קולות
  24. ^ ג'קי חורי, הבחירות בנצרת: מסתמן מהפך בתום ספירת המעטפות הפסולות, באתר הארץ, 8 בינואר 2014
  25. ^ העליון הכריע: בחירות חוזרות בנצרת בתוך 30 יום
  26. ^ אלי אשכנזי"כביש מנהרות" חדש יחבר בין עפולה לנצרת ונצרת-עלית, באתר הארץ, 18 בנובמבר 2008
  27. ^ עץ האשוח הגדול ביותר במזרח התיכון הואר בנצרת, באתר ynet
  28. ^ ליטל גרוסמן, נצרת: שלושת בתי החולים בעיר התאחדו, באתר nrg‏, 8 ביולי 2011
  29. ^ פרופיל נצרת באתר הלמ"ס
  30. ^ מקור לנתוני 1922 ו-1931
  31. ^ הנתונים לשנת 1946 מבוססים על הערכה לסוף השנה
  32. ^ מקור לאחר קום המדינה: הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה.
  33. ^ SHACHAM, Tzvi. 2012. Bathhouse from the Crusader Period in Nazareth in Kreiner, R & W. Letzner (eds.). SPA. SANITAS PER AQUAM. Tagungsband des Internationalen Frontinus-Symposums zur Technik und Kulturgeschichte der antike Thermen. Aachen, 18-22. Marz 2009 : 319-326. BABESCH SUPPL. 21
  34. ^ ראשי העיר נצרת
  35. ^ Il Messaggio della Santa Casa
  36. ^ Gemellaggi Comuni toscani
  37. ^ Den Haag: de stad in de wereld
תצפית מהכנסייה הסלזיאנית לכיוון דרום: משמאל נראית בזיליקת הבשורה וממנה מוליך רחוב תאופיק זיאד דרומה עד לצומת עם כביש 75 החוצה אותו. המשכו של הרחוב הוא כביש 60 המוביל במנהרות דרך הר הקפיצה שבמרכז התמונה. על ההר שמשמאל להר הקפיצה שוכנים שרידיה של כנסיית ההשלכה (קבוצת עצים), ומשמאל לו נראה הקצה הדרום-מערבי של נצרת עילית. הבניין דמוי המפרש הלבן הוא מרכז קניות "ביג פאשן". ברקע משמאל נראית צליליתה של גבעת המורה. הגבעה המיוערת שמימין להר הקפיצה ולפניו היא "גבעת הרעדה". העמק שמאחוריה (מימין להר הקפיצה) הוא האפיק ששימש בעבר כתוואי לכביש 60. האנטנות בצידה הימני של התמונה שייכות לפיקוד העורף.
תצפית מהכנסייה הסלזיאנית לכיוון דרום: משמאל נראית בזיליקת הבשורה וממנה מוליך רחוב תאופיק זיאד דרומה עד לצומת עם כביש 75 החוצה אותו. המשכו של הרחוב הוא כביש 60 המוביל במנהרות דרך הר הקפיצה שבמרכז התמונה. על ההר שמשמאל להר הקפיצה שוכנים שרידיה של כנסיית ההשלכה (קבוצת עצים), ומשמאל לו נראה הקצה הדרום-מערבי של נצרת עילית. הבניין דמוי המפרש הלבן הוא מרכז קניות "ביג פאשן". ברקע משמאל נראית צליליתה של גבעת המורה. הגבעה המיוערת שמימין להר הקפיצה ולפניו היא "גבעת הרעדה". העמק שמאחוריה (מימין להר הקפיצה) הוא האפיק ששימש בעבר כתוואי לכביש 60. האנטנות בצידה הימני של התמונה שייכות לפיקוד העורף.
תצפית מהר הקפיצה לכיוון צפון: בחזית התמונה נראה קצה התורן הנושא את החופה, שמתחתיה קיים האפיפיור בנדיקטוס השישה עשר את המיסה בעיר בשנת 2009. לרוחב חלקה התחתון של התמונה ובצידה השמאלי נראה כביש 75 המקיף את נצרת מדרום. מימין נראית בזיליקת הבשורה במרכזה של העיר. בשיאו של הרכס ממול נראה המינרט של מקאם אלנבי סעין ומשמאל לו החזית המוארכת של בית הספר דון בוסקו והכנסייה הסלזיאנית. מימין למינרט נראה מגדל הפעמונים של כנסיית סנט גבריאל.
תצפית מהר הקפיצה לכיוון צפון: בחזית התמונה נראה קצה התורן הנושא את החופה, שמתחתיה קיים האפיפיור בנדיקטוס השישה עשר את המיסה בעיר בשנת 2009. לרוחב חלקה התחתון של התמונה ובצידה השמאלי נראה כביש 75 המקיף את נצרת מדרום. מימין נראית בזיליקת הבשורה במרכזה של העיר. בשיאו של הרכס ממול נראה המינרט של מקאם אלנבי סעין ומשמאל לו החזית המוארכת של בית הספר דון בוסקו והכנסייה הסלזיאנית. מימין למינרט נראה מגדל הפעמונים של כנסיית סנט גבריאל.
תצפית מבית החולים האיטלקי "המשפחה הקדושה" במזרח העיר: במרכז תחתית התמונה נראה רחוב הגליל, המשכו של רחוב פאולוס השישי. בשיאו של הרכס ממול נראה המינרט של מקאם אלנבי סעין ומייד מימין לו מגדל הפעמונים של כנסיית סנט גבריאל. משמאל נראית הכנסייה הסלזיאנית.
תצפית מבית החולים האיטלקי "המשפחה הקדושה" במזרח העיר: במרכז תחתית התמונה נראה רחוב הגליל, המשכו של רחוב פאולוס השישי. בשיאו של הרכס ממול נראה המינרט של מקאם אלנבי סעין ומייד מימין לו מגדל הפעמונים של כנסיית סנט גבריאל. משמאל נראית הכנסייה הסלזיאנית.
דרך בורמה (ישראל)

דרך בּוּרְמָה הישרְאלית היא דרך עוקפת ששימשה מַעבר לכוחות צבא ישראלים ואספקה מאזור קיבוץ חולדה לירושלים.

דרך בורמה נסללה כדרך עפר במהלך מלחמת העצמאות מאחר שהכביש מהשפלה לירושלים נחסם בלטרון ובשער הגיא. נקראה על שם דרך בורמה ההיסטורית המקורית, שהייתה ציר אספקה בין בורמה לסין במלחמת סין-יפן השנייה.

דרך בורמה התחילה ממזרח לכפר דיר מוחיסין (היום מושב בקוע), שעל כביש מסמיה - לטרון (היום כביש 3) עברה סמוך לכפרים בית ג'יז ובית סוסין (היו ממוקמים צפונית לקיבוץ הראל). הדרך התפתלה ועלתה לרכס ממזרח לבית סוסין ואחר כך ירדה וחצתה את כביש הר-טוב - שער הגיא (היום כביש 38 מצומת שמשון לשער הגיא). שם עלתה לבית מחסיר (היום בית מאיר) ושמורת המסרק. משם המשיכה לסאריס (היום שורש ושואבה) שם התחברה לכביש לירושלים. יש מקורות בהם נקראת הדרך בשם "דרך 7" או "כביש 7" (ראו תמונה) וזאת על שם חטיבה 7 שהייתה אחראית על מרחב הלחימה של הדרך.

הליגה הלאומית בכדורגל

הליגה הלאומית בכדורגל היא הליגה השנייה בחשיבותה בכדורגל הישראלי, אחרי ליגת העל. עד תום עונת 1998/1999 ובטרם הוקמה ליגת העל, הייתה הליגה הלאומית הליגה הבכירה בישראל. בליגה הלאומית משחקות 16 קבוצות, ושתי הקבוצות המסיימות במקומות הראשונים בתום כל עונה מעפילות לליגת העל. החל משנת 2014 מנוהלת ליגה זו על ידי מנהלת הליגות לכדורגל.

הפועל נוף הגליל (כדורגל)

הפועל נוף הגליל היא קבוצת כדורגל ישראלית מהעיר נוף הגליל, המשחקת בליגה הלאומית. הקבוצה נוסדה בשנת 1962, ועד שנת 2019, לפני שינוי שם העיר, נקראה הפועל נצרת עילית. צבעי המועדון הם אדום, כחול ושחור, ומגרשה הביתי של הקבוצה הוא אצטדיון גרין השוכן בדרום העיר.

חברת הנסיעות והתיירות נצרת

חברת הנסיעות והתיירות נצרת בע"מ היא חברת אוטובוסים המפעילה שירותי תחבורה ציבורית באזור נצרת, נוף הגליל, חיפה, עפולה, עמק יזרעאל המערבי, הגליל התחתון ועמק זבולון. החברה נמצאת בבעלות משפחת עפיפי, המחזיקה בקבוצת "נזארין".

כביש 60

כביש 60 (שִׁשּים) הוא כביש אורך ארצי בישראל המתחיל בבאר שבע ומסתיים בנצרת. רובו של הכביש עובר באזורי יהודה ושומרון, והנתיב שלאורכו הוא עובר ידוע גם בשם דרך ההר או "דרך האבות", בה לפי התנ"ך צעדו האבות. בשל המעקפים הרבים שנסללו לאורך הכביש, במידה רבה אין הוא חופף עוד את הדרכים ההיסטוריות.

מבצע דקל

מבצע דקל היה אחד ממבצעי צה"ל במלחמת העצמאות, אשר נערך בעיקר נגד צבא ההצלה. הוא נערך, כחלק מקרבות עשרת הימים, בגליל המערבי ובגליל התחתון בין ליל 8 ביולי-9 ביולי 1948 ועד ה-19 ביולי 1948. מספר קרבות מקומיים נערכו גם בימים הבאים. במסגרת המבצע צה"ל כבש שטחים נרחבים בגליל המערבי ובגליל התחתון, כולל נצרת, שפרעם, ציפורי וכפרים ערביים רבים נוספים. למרות כשלונותיו ברוב הקרבות, 'צבא ההצלה' הוכה אמנם, אך לא מוגר, וגם לאחר תום המבצע שמר על כושר לחימה ניכר.

מגדל העמק

מִגְדַּל הָעֵמֶק היא עיר במחוז הצפון בישראל. העיר שוכנת על שלוחה דרומית-מערבית של הרי נצרת, כ-4 קילומטרים דרומית-מערבית לנצרת.

מחוז הצפון

מחוז הצפון הוא אחד מששת המחוזות במדינת ישראל. המחוז משתרע מרמת הגולן והגליל העליון בצפון ועד בקעת בית שאן ורמות מנשה בדרום. בירת המחוז היא נוף הגליל (נצרת עילית לשעבר), והעיר הגדולה ביותר בו היא נצרת. המחוז גובל ממערב בים התיכון, מצפון בלבנון, ממזרח בסוריה ובירדן ומדרום במרחב התפר של צפון יהודה ושומרון. גודלו של המחוז הצפוני הוא 4,473 קמ"ר. כמה מאתרי הפולחן והנופש המרכזיים בישראל, לרבות אלה שסביב ים כנרת והר חרמון, שוכנים בתחומי המחוז הצפוני. המחוז חופף פחות או יותר לאזור הגליל במובנו הרחב המקובל, בנוסף לאזור הגולן.

מטרופולין

מטרופולין היא אוסף גדול של יישובים עירוניים וכפריים המקיימים זיקות בעוצמות שונות אל עיר־אם, שעל שמה קרויה לרוב המטרופולין. עיר־האם מספקת לערי ויישובי הלוויין שירותים בתחומי התעסוקה, החינוך, התרבות, ושירותים נוספים. הזיקות לעיר הראשית מתבטאות בין השאר בנסיעות תדירות אליה.

המונח מטרופולין הוא מונח גאוגרפי-סוציולוגי, ולא תמיד מתבטא בהגדרות מנהליות או שלטוניות. במטרופולין יכולות להיות רשויות מקומיות שונות, אך במקרים רבים נכללים מטרופולינים שלמים או חלקם העיקרי תחת רשות שלטונית אחת (רשות מקומית, מטרופולינית או מחוזית המאגדת ערים שונות), המייעלת את ניהול המטרופולין והערים המרכיבות אותו. בעולם קיימת מגמה של איחוד הרשויות בתחום מטרופולין או אגד הערים המרכזי של המטרופולין לרשות אחת, בדרך כלל עם רבעים או "ערים" בתוכהּ, והדרגות השונות נוטלות סמכויות שונות בניהול החיים בעיר[דרוש מקור].

עם התפתחות האזורים המטרופוליניים הגדולים נולד המגלופוליס, חיבור של כמה מטרופולינים שונות בגודלן וקרובות גאוגרפית המקיימות קשרים שונים ביניהן.

דוגמאות למטרופולינים גדולות בעולם:

מטרופולין טוקיו, בירת יפן: 37 מיליון תושבים

סאול, בירת קוריאה הדרומית: 22.7 מיליון תושבים

מקסיקו סיטי, בירת מקסיקו: 19.4 מיליון תושבים

ניו יורק סיטי שבארצות הברית: 22.6 מיליון תושבים

סאו פאולו, שבברזיל: 18.3 מיליון תושבים.

גואנגג'ואו שבסין: 25 מיליון תושביםערי הליבה של מטרופולין רב-מרכזית אינן בהכרח מחוברות פיזית באזור עירוני רציף ביניהן, המבדיל אותן מאגד ערים, הדורש רציפות עירונית.

מכבי אחי נצרת

מכבי אחי נצרת (בערבית: مكابي اخاء الناصرة) היא קבוצת כדורגל ישראלית מהעיר נצרת, המשחקת בליגה הלאומית. המגרש הביתי של הקבוצה הוא אצטדיון עילוט, ובו 4,932 מקומות ישיבה.

מסילת חיפה–נצרת

מסילת חיפה–נצרת היא מסילת רכבת קלה עתידית שתחבר בין חיפה לנצרת ונוף הגליל ותשפר את הנגישות של "גוש נצרת" למפרץ חיפה בתחבורה מסילתית, ומשם, בשילוב יתר אמצעי התחבורה הקיימים, ליתר חלקי הארץ. התוכנית סומנה כ"תוכנית תשתית לאומית מספר 56" (תת"ל 56).

נוף הגליל

נוֹף הַגָּלִיל (שעד 2019 נקראה "נָצְרַת עִלִּית") היא עיר מחוז בגליל התחתון, מן הערים הבולטות במחוז הצפון של מדינת ישראל. היא הוכרזה כעיר בשנת 1974 לאחר שהייתה מועצה מקומית החל מ-1963. עד יוני 2019 נקראה העיר "נצרת עילית", בעקבות סמיכותה לנצרת, אז שונה שם העיר ל"נוף הגליל'".העיר נמצאת בחלק המזרחי והגבוה של רכס הרי נצרת, צפונית ומזרחית לעיר נצרת, רכס ארוך המזדקר מתוך הגליל התחתון השטוח, בגובה של כ-500 מ' מעל לפני הים. שיא גובהה של העיר, באזור הר יונה 573 מ'.

נתיב אקספרס

חברת נתיב אקספרס – תחבורה ציבורית בע"מ היא חברה המפעילה קווי תחבורה ציבורית בגליל ומטרופולין חיפה. עד 2015 החברה הפעילה קווים גם בזכרון יעקב, קריית טבעון, יקנעם עילית והעמקים (חלקם באמצעות חברת הבת "אומני אקספרס"). החברה בבעלות מלאה של חברת הנסיעות והתיירות נצרת.

בהנחיית משרד התחבורה מפעילה החברה יחד עם חברת "אגד" שירות "חופשי חודשי" במסגרתו נמכרות כרטיסיות המכובדות על ידי שתי החברות.

עין חרוד

עין חרוד הוא קיבוץ בעמק חרוד בעמק יזרעאל שהוקם על ידי חברי גדוד העבודה בי"ח באלול תרפ"א (21 בספטמבר 1921) והתפלג בשנת 1952 לשני קיבוצים: עין חרוד מאוחד ועין חרוד איחוד.

צריפין

צריפין (באופן רשמי: מחנה ידין) הוא מחנה צבאי של צה"ל בשטחן של ראשון לציון ובאר יעקב, הכולל בתוכו מספר בסיסים. המחנה גובל במזרח בכביש 44, במערב בראשון לציון (שיכון המזרח) ובדרום בבאר יעקב. המחנה נקרא על שם יגאל ידין, הרמטכ"ל השני של צה"ל.

עם בניית עיר הבה"דים, והעתקת הבסיסים הצבאיים אליו, עד שנת 2020 כלל בסיסי צריפין יפונו, והשטח יעבור למטרות נדל"ן.

קצרין

קַצְרִין היא מועצה מקומית במחוז הצפון בישראל, הממוקמת במרכזה של רמת הגולן, בגובה של 300 מטר (היישוב) עד 370 מטר (אזור תעשייה) מעל פני הים. שטח השיפוט של קצרין הוא 12,214 דונם. מדרומה של קצרין נמצאת שמורת יער יהודיה.

חוקרים משערים כי מקור השם "קצרין" הוא ביישוב קיסרין שהתקיים בתקופת התלמוד ברמת הגולן. שם היישוב נשתמר בכפר ערבי שהיה מצפון לקצרין. בתחומי פארק קצרין העתיקה.

רהט

רַהַט (בערבית: رهط) היא עיר במחוז הדרום בישראל, 12 קילומטרים צפונית לבאר שבע, בסמוך ליישוב להבים ולקיבוץ משמר הנגב. שטח השיפוט שלה הוא 42,000 דונם. היא הוקמה בשנת 1972 והוכרזה כעיר בשנת 1994.

העיר רהט היא היישוב הבדואי הגדול בישראל והעיר הבדואית היחידה. היא העיר הערבית השנייה בגודלה בישראל אחרי נצרת.

שירותי אוטובוסים מאוחדים נצרת

שירותי אוטובוסים מאוחדים נצרת בע"מ היא חברת אוטובוסים המפעילה שירותי תחבורה ציבורית באזור נצרת, נוף הגליל ובסביבתן. החברה שייכת במלואה לחברת הנסיעות והתיירות נצרת והיא מפעילה 24 קווי אוטובוס ושירותי הסעת תלמידים באמצעות 85 האוטובוסים שבבעלותה. בחברה 180 עובדים, מהם 130 נהגים, וברשותה שני מוסכים בנוף הגליל. החברה נוסדה ב-1956.

שרותי אוטובוסים הייתה החברה הראשונה בארץ שהפעילה אוטובוסים זעירים בקווי תחבורה עירוניים.

תל חי

תל חי היה יישוב קטן באצבע הגליל בראשית תקופת ההתיישבות הציונית בארץ ישראל. ב-1 במרץ 1920 התחולל בו קרב שהפך סמל ללחימת מעטים מול רבים ולערך ההתיישבות. בקרב נהרגו שמונה יהודים ובהם יוסף טרומפלדור. היישוב אוחד ב-1926 עם כפר גלעדי, ואנשיו עברו לשם. בשטח היישוב הוקמו אתר זיכרון, המכללה האקדמית תל-חי, המכללה הטכנולוגית תל חי, פארק תעשייה ואכסניית נוער.

לאום ודת[2]
יהודים: 0%ערביי ישראל|ערבים-אסלאם|מוסלמים: 71.1%ערביי ישראל|ערבים-נצרות|נוצרים: 28.9%דרוזים: 0%אחרים: 0%Circle frame.svg
לפי הלמ"ס נכון לסוף 2017
אוכלוסייה לפי גילאים[2]
 
 
 
 
 
 
 
 
 
0 10 20 30 40 50 60 70
גילאי 0 - 4 8.7%
גילאי 5 - 9 8.7%
גילאי 10 - 14 8.9%
גילאי 15 - 19 10.0%
גילאי 20 - 29 17.2%
גילאי 30 - 44 18.9%
גילאי 45 - 59 16.1%
גילאי 60 - 64 3.6%
גילאי 65 ומעלה 8.0%
לפי הלמ"ס נכון לסוף 2017
חינוך[2]
סה"כ בתי ספר 51
–  יסודיים 29
–  על-יסודיים 32
תלמידים 20,815
 –  יסודי 11,495
 –  על-יסודי 9,320
מספר כיתות 807
ממוצע תלמידים לכיתה 26.0
לפי הלמ"ס נכון לשנת ה'תשע"ז (2016-‏2017)
דגל ישראל
מחוז הצפון
נפות נפת רמת הגולןנפת צפתנפת עכונפת כנרתנפת יזרעאל
מפת מחוז הצפון
ערים בית שאןטבריהטמרהיקנעם עיליתכרמיאלמגדל העמקמעלות-תרשיחאנהריהנוף הגליל • נצרת • סח'ניןעכועפולהצפתקריית שמונהשפרעם
מועצות מקומיות אבו סנאןאכסאלאעבליןבועיינה-נוג'ידאתבוקעאתאביר אל-מכסורבית ג'ןבסמת טבעוןבענהג'דיידה-מכרג'וליסג'ש (גוש חלב)דבורייהדיר חנאדיר אל-אסדזרזירחורפישחצור הגליליתטובא-זנגרייהטורעאןיאנוח-ג'תיבנאליסוד המעלהיפיעירכאכאבולכאוכב אבו אל-היג'אכסרא-סמיעכעביה-טבאש-חג'אג'רהכפר ורדיםכפר יאסיףכפר כמאכפר כנאכפר מנדאכפר תבורמג'ד אל-כרוםמג'דל שמסמגדלמגדל תפןמזרעהמטולהמסעדהמע'ארמעיליאמשהדנחףסאג'ורע'ג'רעיילבוןעילוטעין מאהלעין קנייאעראבהפסוטהפקיעיןקצריןראמהראש פינהריינהרמת ישישבלי - אום אל-גנםשלומישעב
מועצות אזוריות אל-בטוףבוסתאן אל מרג'גולןהגלבועהגליל העליוןהגליל התחתוןמבואות החרמוןמגידומטה אשרמעלה יוסףמרום הגלילמשגבעמק הירדןעמק המעיינותעמק יזרעאל
ראשי עיריית נצרת
יוסוף מוחמד עלי אל-פהום (11 במאי 1948 - 30 ביוני 1954) • אמין-סלים ג'רג'ורה (15 ביולי 1954 - 24 באוקטובר 1959) • סיף א-דין א-זועבי (28 בדצמבר 1959 - 20 בדצמבר 1965) • עבד אל-עזיז א-זועבי (21 בדצמבר 1965 - 2 במאי 1966) • ועדה קרואה (3 במאי 1966 - 18 בדצמבר 1967) • מוסא קתילה (19 בדצמבר 1967 - 3 במרץ 1971) • סיף א-דין א-זועבי (5 במאי 1971 - 13 במאי 1974) • ועדה קרואה (14 במאי 1974 - 9 בדצמבר 1975) • תאופיק זיאד (9 בדצמבר 1975 - 5 ביולי 1994) • ראמז ג'ראיסי (4 באוגוסט 1994 - 12 במרץ 2014) • עלי סלאם (12 במרץ 2014 - מכהן) NAZARET COA.png

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.