נפתלי הרץ טור-סיני

פרופ' נפתלי הרץ טור-סיני (Tur-Sinai) (טוֹרְטְשִינֶר (Torczyner)‏) (13 בנובמבר 1886, למברג, גליציה, האימפריה האוסטרו-הונגרית17 באוקטובר 1973, ירושלים) היה פילולוג וחוקר מקרא ולשונות שמיות עתיקות נודע. שימש נשיא האקדמיה ללשון העברית והשלים את עריכת מילון בן יהודה. חתן פרס ישראל למדעי היהדות ויקיר ירושלים.

נפתלי הרץ טור-סיני
TurSinai
תמונה זו מוצגת בוויקיפדיה בשימוש הוגן.
נשמח להחליפה בתמונה חופשית.
ענף מדעי בלשנות
ארצות מגורים אוסטרו-הונגריה, גרמניה, ישראל
פרסים והוקרה חתן פרס ישראל למדעי היהדות בשנת תשט"ו
תרומות עיקריות
חקר מקרא ולשונות שמיות עתיקות, שימש נשיא האקדמיה ללשון העברית והשלים את עריכת מילון בן יהודה.

ביוגרפיה

טור-סיני נולד בשם הארי טורטשינר (Harry Torczyner) בשנת 1886 בלמברג שבגליציה שתחת שליטת האימפריה האוסטרו-הונגרית (כיום לבוב שבאוקראינה), בנו של יצחק אייזיק טורטשינר, סוחר וסופר עברי מברודי. בגיל 6 עבר לבירת האימפריה, וינה. שם למד בבית הספר, ומ-1905 עד 1909 למד פילולוגיה באוניברסיטת וינה וסיים בתואר דוקטור. במקביל למד בבית המדרש לרבנים בווינה. לאחר ביקור אקדמי קצר בברלין, שבמהלכו למד אשורולוגיה. טור-סיני הגיע ב-1910 לארץ ישראל והשתתף בייסודן של הגימנסיות העבריות רחביהירושלים) והרצליהתל אביב), ולימד בהן.

בין 1912 ל-1919 כיהן כמרצה (Privatdozent) ללשונות שמיות באוניברסיטת וינה. משנת 1918 היה גם מנהל הסמינר העברי למורים בווינה (שהיה שותף בייסודו). ב-1919 עבר לברלין בירת גרמניה, ומאז ועד 1933 היה דוֹצֵנְט (Dozent) ללימודי המקרא ופילולוגיה שמית בבית המדרש הגבוה ללימודי יהדות.

בשנת 1933, עם עליית הנאצים לשלטון בגרמניה עלה טורטשינר לארץ ישראל. עם עלייתו ארצה התקבל לאוניברסיטה העברית בירושלים ונמנה עם ראשוני המרצים בחוג ללשון עברית ובחוג לבלשנות שמית. באותה תקופה מונה גם לעמוד בראש הקתדרה לתנ"ך[דרוש מקור] של האוניברסיטה ולעורך כתב העת "לשוננו". תרגומו של התנ"ך לגרמנית הוא בין התרגומים הבודדים שהושלמו במלואם עד לתקופתו.

בשנת 1934 נבחר לשמש כנשיא ועד הלשון העברית, בראשו עמד עד לייסוד האקדמיה ללשון העברית והמשיך כנשיאה עד לפטירתו. בראש הוועד והאקדמיה ללשון עמד 39 שנים ולקח חלק מרכזי בחידוש השפה העברית. בעצתו קיבלה האקדמיה ללשון את ההחלטה על המשך עריכת מילונו של אליעזר בן-יהודה, אשר בחייו הספיק להוציא חמישה כרכים בלבד. בשנת 1959 השלימה המערכת את הכרך ה-16 וטור-סיני היה עורכם של הכרכים האחרונים.

עבודתו בפרשנות מילים מקראיות ספגה ביקורת רבה, ובשנת 1938 הביאה לדרישת שוחרי האוניברסיטה להדיחו מסגל האוניברסיטה.[1]

היה נשוי למלכה זילברשטיין (נטמנה לצידו בהר המנוחות) ואב לשניים. בערוב ימיו נשא לאישה את פרומה לבית אלפר, שטיפלה בו במסירות.[2] אחיינו, ז'אק טורטשינר (Jacques Torczyner), היה ממנהיגי ציוני אמריקה.

הוקרה ופרסים

בשנת תשט"ו זכה טור-סיני בפרס ישראל למדעי היהדות. זכייתו לצד יגאל ידין, אשר כיהן כרמטכ"ל, והקדיש למחקריו ארבע שנים בלבד לאחר סיום תפקידו, גררה קולות מחאה מטעמו. ב-1940 זכה בפרס ביאליק לחכמת ישראל. ב-1959 נבחר כחבר האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים. בשנת 1967 הוענק לו התואר "יקיר ירושלים". זכרו הונצח ברחוב על שמו בשכונת קריית היובל בירושלים.

כתביו

  • הלשון והספר, בעיות יסוד במדע הלשון ובמקורותיה בספרות. ראה אור בהוצאת מוסד ביאליק. 1955
  • תעודות לכיש, מכתבים מימי ירמיהו הנביא, ירושלים ת"ש.
  • פשוטו של מקרא: פירוש לסתומות שבכתבי הקודש לפי סדר הכתובים במסורת, חמישה כרכים, קריית ספר, ירושלים תשכ"ז.
  • The Book of Job a New Commentary, 1957, 1965, Kiryat Sepher, Jerusalem.
  • ספר איוב, עם פירוש חדש, מאת נ. ה. טור סיני, מהדורה חדשה ומנופה, הוצאת ראובן מס, תשל"ב (1972).

לקריאה נוספת

ספרי יובל:

  • יוסף קלוזנר (עורך), ספר טורטשינר: למלאת שישים שנה לפרופיסור ... נ"ה טורטשינר: מוגש על ידי חבורת מוקיריו ומעריציו, ירושלים: ועד הלשון העברית בארץ ישראל, תש"ז 1947.
  • לשוננו: כתב-עת לחקר הלשון העברית, כא,ג–ד (ניסן–תמוז תשי"ז): דברי ספרות ומחקר: קובץ מאמרים כתובים בידי חברי האקדמיה ללשון העברית לכבוד נשיא האקדמיה פרופ' נ"ה טור-סיני למלאות לו שבעים שנה, ירושלים: האקדמיה ללשון העברית בסיוע מוסד ביאליק, תשי"ז 1957.
  • מנחם הרן וב"צ לוריא (עורכים), ספר טור סיני: מאמרים בחקר התנ"ך, מוגש לכבוד נ"ה טור סיני למלאת לו שבעים שנה, ירושלים: קריית ספר, תש"ך 1960.

לאחר מותו:

  • זאב בן-חיים, 'על פרופ' נ"ה טור-סיני ומפעליו בוועד הלשון ובאקדמיה ללשון העברית', זיכרונות האקדמיה ללשון העברית יד (תשכ"ז), 23–21.
  • זאב בן-חיים, 'נ"ה טור-סיני ז"ל', לשוננו לח (תשל"ד), 3–10.
  • עלי‫ איתן, 'פרופסור נפתלי הרץ טור סיני ז"ל', לשוננו לעם כה (תשל"ד), 35–40.
  • משה אונגרפלד, 'משנתו של הפרופ' נ. ה. טור סיני ז"ל', הדאר נג (תשל"ד), 52–53.
  • על פרופ' נ"ה טור-סיני: דברים שנאמרו לזכרו / על ידי ז' בן-חיים, מ' גושן-גוטשטיין, ג' שלום בעצרת זיכרון שהתקיימה מטעם האקדמיה הלאומית למדעים ... ביום כ"ג בכסלו תשל"ד 18 בדצמבר 1973,‫ ירושלים: המכון למדעי היהדות – האוניברסיטה העברית, תשל"ה 1975. ‬(חוברת)
  • יגאל ינאי (עורך), זיכרון לנ"ה טור-סיני, ירושלים: ר"ח הכהן, תשנ"א 1991. (לקט מאמרים לזכר טור-סיני וענייני לשון.)
  • Mayer Irwin Gruber, 'Tur-Sinai’s Job in the Jewish liturgy,' Review of Rabbinic Judaism 6,1 (2003), 87-100.

ביבליוגרפיה:

  • כתבי פרופ' נפתלי הרץ טורטשינר: רשימה ביבליוגרפית / ערוכה בידי ז' בן חיים וב' שוחטמן, בתוך ספר טורטשינר (תש"ז), עמ' 10–26.
  • כתבי פרופ' נ"ה טור-סיני (תשיז-תשיט), בתוך: ספר טור-סיני (תש"ך), עמ' א–ד.
  • כתבי פרופ’ נפתלי הרץ טור-סיני : רשימה ביבליוגרפית,‫ ירושלים: האקדמיה ללשון העברית, תשכ"ה 1965.‬
  • כתבי פרופ' נפתלי הרץ טור-סיני: רשימה ביבליוגרפית, בתוך: זיכרון לנ"ה טור-סיני (תשנ"א), עמ' 175–202.

קישורים חיצוניים

מאמרים

הערות שוליים

  1. ^ ראו על כך בכתבה הבאה: נתן אפרתיטור סיני מוחה על העלבון שעלבה בו האקדמיה וגרשם שלום מנסה לפייסו, באתר הארץ, 3 באוקטובר 2007
  2. ^ על פרומה טור-סיני - בספר זיכרון לנ"ה טור-סיני, ירושלים 1991, עמ' 168, 170
13 בנובמבר

13 בנובמבר הוא היום ה־317 בשנה בלוח הגרגוריאני (318 בשנה מעוברת). עד לסיום השנה נשארו עוד 48 ימים.

17 באוקטובר

17 באוקטובר הוא היום ה-290 בשנה (291 בשנה מעוברת). עד לסיום השנה, נשארו עוד 75 ימים.

1956 במדע

ערך מורחב – 1956הקמת אוניברסיטת תל אביב

אהרן מאיר מזי"א

אהרן מאיר מַזְיֶ"א (פלך מוהילב, האימפריה הרוסית, י"א באלול תרי"ח 1858 (כעת בלרוס) - ירושלים, ארץ ישראל המנדטורית, ד' בטבת תר"ץ 1930) היה רופא, בלשן, איש ציבור, רב מוסמך, מהנדס ופרדסן. היה רופא מושבות הברון, ממחדשי השפה העברית ונשיא ועד הלשון העברית.

אנציקלופדיה יודאיקה (אשכול)

אנציקלופדיה יודאיקה (Encyclopaedia Judaica) היא אנציקלופדיה המתמקדת בנושאי עם ישראל: יהדות, מדעי היהדות ותולדות עם ישראל שיצאה לאור בגרמנית בשנים 1928–1934, ולא הושלמה עקב עליית הנאצים לשלטון בגרמניה.

בשנת 1926 הציגו נחום גולדמן ויעקב קלצקין את תוכנית האנציקלופדיה שהייתה אמורה לצאת במקביל בעברית ובגרמנית. העורך הראשי היה יעקב קלצקין ולצדו כיהנו כמזכירים ראשיים: יעקב נפתלי שמחוני ומקס סולובייצ'יק. בפרסום נמנו ארבעה עשר מדורים ועורכיה:

המזרח בימי קדם - נפתלי הרץ טור-סיני

דברי ימי ישראל עד חתימת התלמוד - יעקב נפתלי שמחוני

דברי ימי ישראל בימי הביניים והעת החדשה - יצחק משה אלבוגן ומרק וישניצר

הספרות התלמודית - יהושע גוטמן

הספרות הרבנית - ד"ר י. פריימאן

העבודה והתפילה - יצחק משה אלבוגן

הספרות ערבית והאסלאם - פרופ' נ. ווייל

פילוסופיה - יעקב קלצקין

תולדות הדתות - נפתלי הרץ טור-סיני

חקר הלשונות השמיות - נפתלי הרץ טור-סיני

הספרות העברית החדשה - מרדכי אהרנפרייז

היסטוריה חברתית וכלכלית - מרק וישניצר

שאלת ההווה בישראל - נחום גולדמן

מדעי הטבע - ד"ר פ. כהןבשנים 1928-1934 יצאה לאור בברלין, בהוצאת "אשכול" של נחום גולדמן, אנציקלופדיה יודאיקה, שנכתבה בגרמנית. עורכיה הראשיים היו יעקב קלצקין ואיסמר אלבוגן. בין הכותבים נמנו נפתלי הרץ טור-סיני, אלתר דרויאנוב, יהושע גוטמן וחיים ברודי. ד"ר שאול טשרניחובסקי ערך את מדור חכמת הטבע והרפואה. .

עשרה כרכים, מהערך Aach עד הערך Lyra, יצאו לאור עד להפסקת המיזם עקב עליית הנאצים לשלטון. כן יצאו לאור שני כרכים בעברית שנודעו כאנציקלופדית אשכול. האנציקלופדיה לוותה בתרשימים רבים, אך המפות נעדרו ממנה כמעט לגמרי.

הכרך השני בגרמנית יצא ביולי 1928 וכלל ערכים מ"אקדמיה" עד אבוסטזיה". הכרך השלישי יצא בתחילת 1929. הכרך החמישי יצא בתחילת 1930. הכרך התשיעי יצא לאור לקראת סוף 1932.

הכרך הראשון של האנציקלופדיה בעברית, בשם "אשכול - אנציקלופדיה ישראלית", יצא בשנת 1929 והכרך השני באמצע שנת 1931.

בעל המשמר תוארה האנציקלופדיה: "נסיון גדול וחשוב מכל הבחינות - ניסיון ששימש דוגמה טובה למבצעי האנציקלופדיה העברית החדשה".

אחדים מהערכים של אנציקלופדיה זו, (וכן חלק מכספי השילומים לגולדמן), שימשו בהכנת "אנציקלופדיה יודאיקה" באנגלית שיצאה לאור ב-1972.

אנציקלופדיה מקראית

אנציקלופדיה מקראית - אוצר הידיעות על המקרא ותקופתו היא אנציקלופדיה לענייני התנ"ך המבוססת על תוצאותיו של המחקר האקדמי המודרני. את האנציקלופדיה יזמו קבוצת חוקרים מן האוניברסיטה העברית, שייצגו בעיקר את האסכולה הירושלמית (השמרנית יחסית) בחקר המקרא. המערכת המייסדת של האנציקלופדיה מנתה את הפרופסורים אלעזר ליפא סוקניק ומשה דוד קאסוטו. הכרך הראשון יצא לאור עוד בחייהם של המייסדים, בשנת 1950, ומלאכת ההוצאה לאור של האנציקלופדיה נמשכה עד 1982.

ארפכשד

אַרְפַּכְשָׁד, הוא דמות בתנ"ך, בנו השלישי של שם בן נח, על פי ספר בראשית, פרק י', פסוק כ"ב וספר דברי הימים א', פרק א', פסוק י"ז. על פי ספר היובלים הוא מקורו של עם הכשדים. גם נפתלי הרץ טור-סיני מזהה אותו כאב האפונימי של עם זה.

שמות אחיו על פי פרק י': עילם, אשור, לוד וארם. על פי דברי הימים א', היו לו עוד 4 אחים: עוץ, חול, גתר ומשך. אולם על פי בראשית, 4 האחרונים היו בני ארם, אחיו של ארפכשד. בנו של ארפכשד היה שלח וע"פ תרגום השבעים וכן ספר היובליםקינן או קינם.

ארפכשד נולד שנתיים לאחר המבול (א'תרנ"ח לבריאת העולם (2103 לפנה"ס), על פי הכרונולוגיה המסורתית) וחי 438 שנים. את שֶלַח ילד בגיל 35. יוסף בן מתיתיהו מציין כי ארפכשד נולד שתים עשרה שנה לאחר המבול.השם ארפכשד מוזכר גם בספר יהודית (פרק א') כשמו של מלך מדי שנבוכדנצר ניצח. בקוראן, הוא קרוי בשם "ארפכשו".

ה'תשט"ז

ה'תשט"ז (5716) או בקיצור תשט"ז היא שנה עברית אשר החלה ביום א' בתשרי, אור ל-17 בספטמבר 1955, והסתיימה ביום כ"ט באלול, 5 בספטמבר 1956. שנה מסוג זשג, איננה מעוברת, ואורכה 355 ימים. זו שנה רביעית לשמיטה.

מדינת ישראל חגגה ביום העצמאות ה'תשט"ז 8 שנות עצמאות.

האקדמיה ללשון העברית

האקדמיה ללשון העברית (נקראת גם בקיצור: "האקדמיה ללשון" ובהקשר המתאים - "האקדמיה") היא "המוסד העליון למדע הלשון העברית" על פי חוק המוסד העליון ללשון העברית, תשי"ג-1953. האקדמיה היא ממשיכת דרכו של ועד הלשון העברית. היא פועלת לכוון את התפתחות השפה העברית, כפי שמלמדות מטרותיה המפורטות בתקנונה:

1. לעשות לכינוסו ולחקירתו של אוצר הלשון העברית לכל תקופותיה ושכבותיה;

2. לעשות לחקירת מבנה הלשון העברית, תולדותיו וגלגוליו;

3. לכוון את דרכי התפתחותה של הלשון העברית לפי טבעה, לפי צרכיה ואפשרויותיה בכל תחומי העיון והמעשה, באוצר המילים, בדקדוק, בכתב, בכתיב ובתעתיק.

שימור וטיפוח הלשון הם תופעות מודרניות, הקשורות לעליית הלאומיות וכינון מדינת לאום. ההשראה להקמת האקדמיה הגיעה ממקבילתה בצרפת, שבה הוקמה האקדמיה הצרפתית, למטרות שימור הצרפתית וטיפוחה. אך מטרות מטפחי הלשון העברית, יחידים וארגונים, במיוחד מאז שלהי המאה ה-19, הוכתבו על ידי ההיסטוריה הייחודית של העם היהודי, רובדי השפה השונים במשך התקופות, ותפוצת השפות הזרות בקרב הפזורה היהודית ברחבי העולם, ומאידך ובשל היותה של השפה העברית גורם מרכזי ברעיונות הלאומיות היהודית, הציונות ותקומת ישראל מאז תקופת העלייה הראשונה, היו המטלות שניצבו לפני "ועד הלשון העברית" ואחר כך האקדמיה ללשון העברית, גדולות ונרחבות פי כמה ממקבילותיה באומות העולם.

משנת 1993 מכהן כנשיא האקדמיה הפרופסור משה בר-אשר. חברים בה כ-35 חברים, ובנוסף אליהם ישנם גם חברים יועצים וחברי כבוד.

כל אדם רשאי להגיש שאלה או בירור בקשר לשפה העברית לאקדמיה ולקבל מהאקדמיה תשובה רשמית.

בחודש ינואר 2015 חנכה האקדמיה את "אתר המבקרים לשפה העברית באינטרנט" ואת "יום הלשון העברי" לכבוד יום הולדתו של אליעזר בן יהודה.

הקונגרס העולמי למדעי היהדות

הקונגרס העולמי למדעי היהדות הוא כנס בינלאומי במדעי היהדות, אשר מארגן האיגוד העולמי למדעי היהדות. הקונגרס הראשון התקיים בקיץ 1947. הקונגרס השני התקיים בקיץ 1957 ומאז הוא מתקיים אחת לארבע שנים, בקמפוס הר הצופים של האוניברסיטה העברית בירושלים. הרעיון המקורי של קונגרס עולמי בתחום מדעי היהדות הועלה בשנות העשרים על ידי הרב פרופ' משה שור.

הרץ (פירושונים)

הֶרְץ (גרמנית: Hertz או Herz; לעיתים נהגה הָארְץ) הוא שם משפחה ושם פרטי גרמני נפוץ שפירושו לב.

האם התכוונתם ל...

ועד הלשון העברית

ועד הלשון העברית היה ארגון שנוסד בידי אליעזר בן יהודה וליווה את תחיית הלשון העברית בארץ ישראל. בשנים 1920-1922 נקרא "מדרש הלשון". לימים הפך הארגון לאקדמיה ללשון העברית.

זאב בן-חיים

זאב בן-חיים (28 בדצמבר 1907 - 6 באוגוסט 2013) היה מחשובי הבלשנים העבריים, חתן פרס ישראל, חבר האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים ולשעבר נשיא האקדמיה ללשון העברית.

חידת שמשון

חידת שמשון היא חידה המופיעה בתנ"ך כחלק מסיפור עלילותיו של שמשון. את החידה חד שמשון במשתה חתונתו לשלושים אורחיו הפלשתים, בזה הלשון: "מֵהָאֹכֵל יָצָא מַאֲכָל וּמֵעַז יָצָא מָתוֹק" (ספר שופטים, פרק י"ד, פסוק י"ד). החידה מבוססת על חוויה פרטית של שמשון, שהרג אריה וכעבור זמן מצא בגווייתו דבורים ודבש. זהו גם פתרונה של החידה: "מַה מָּתוֹק מִדְּבַשׁ וּמֶה עַז מֵאֲרִי?" (ספר שופטים, פרק י"ד, פסוק י"ח) האריה הוא האוכל העז והדבש הוא המאכל המתוק. הפלשתים, שלא יכלו לנחש את פתרון החידה, סחטו אותו באיומים מאשתו, ששכנעה את שמשון לגלותו לה.

בעת החדשה פנו חוקרי מקרא רבים לעסוק במחזור סיפורי שמשון על מרכיביו השונים, ובהם חידת שמשון. חלק מהחוקרים ניסו לשחזר את הרקע והמשמעות המקורית של החידה ושל מרכיבים אחרים בסיפור, מתוך הנחה שסיפור החידה הוא שילוב של מסורות עצמאיות; חוקרים אלה הציעו פתרונות שונים לחידה, שאינם קשורים בהכרח לפתרון המוצע בטקסט המקראי. חוקרים אחרים התעניינו בחידה ובסיפור כפי שהם, כיצירה ספרותית.

החלק השני של החידה, "מעז יצא מתוק", התקבל בעברית החדשה במשמעות שונה מההקשר המקראי, כביטוי המתייחס לרעה שגרמה לטובה.

לוח גזר

לוח גזר הוא לוח אבן גיר (מידותיו 11.1X7.2 ס"מ) המתוארך למאה העשירית לפני הספירה שנמצא בשנת 1908 בתל גזר על ידי הבריטי רוברט מקאליסטר. לאחר גילויו נלקח על ידי הטורקים למוזיאון לארכאולוגיה של איסטנבול.

לשוננו

לשוננו הוא כתב עת מדעי לחקר הלשון העברית והתחומים הסמוכים לה. הוא יוצא לאור על ידי האקדמיה ללשון העברית.

כתב העת יצא לראשונה בשנת 1929 על ידי ועד הלשון העברית (הגוף שקדם לאקדמיה ללשון העברית). עורכו הראשון היה ד"ר אברהם צפרוני. מטרתו עם ייסודו הייתה לשמש במה "לחקירות הלשון והסגנון על ידי בלשנים מומחים, המבקשים דרכים לשכלול לשוננו ושיפורה" (מתוך ההקדמה לכרך הראשון).

כתב העת נוסד בשעה שהלשון העברית עדיין נלחמה על מקומה ועל עיצובה, וחלק מהמאמרים בו הוקדשו להצעות שינוי ותיקון עניינים הנוגעים לשימוש היומיומי בשפה. בכרך הראשון, למשל, פורסמה רשימת חידושי לשון עבור שמות צמחים ומחלותיהם, וכן הועלתה ההצעה (שלא נתקבלה) לסמן את הדגש החזק באמצעות סימן הדגש הערבי, כדי להבחינו מן הדגש הקל.

עם הזמן שינה "לשוננו" את סגנונו והפך לכתב עת מדעי, המשמש במה למחקרים אקדמיים. לשם פרסום מאמרים בעלי אופי עממי יותר הקימה האקדמיה כתב עת אחר בשם לשוננו לעם (שמו הנוכחי: "העברית"), הנחשב ל"אח הקטן" של "לשוננו".

המאמרים המתפרסמים ב"לשוננו" עוסקים בלשון העברית על כל רבדיה (לשון מקרא, לשון חז"ל, לשון ימי הביניים, עברית ישראלית), וכן בלשונות שמיות קרובות (בעיקר הארמית לניביה). לכתב העת יש נטייה מסוימת לכיוון הפילולוגיה הקלאסית בשונה מהבלשנות התאורטית. כל המאמרים עוברים שיפוט לפני פרסומם.

עורכי כתב העת לפי סדרם הכרונולוגי:

אברהם צפרוני (תרפ"ט-תרצ"ד),

נפתלי הרץ טור-סיני (תרצ"ד-תשי"ד),

זאב בן-חיים (תשט"ו-תשכ"ה),

יחזקאל קוטשר (תשכ"ו-תשל"ו),

שרגא אברמסון (תשל"ג-תש"ם),

יהושע בלאו (תשמ"א-תשנ"ט),

משה בר אשר (החל משנת תשנ"ט).מבין כתבי העת האקדמיים העוסקים בלשון העברית (כגון: מחקרים בלשון, מסורות, בלשנות עברית, חלקת לשון, ועוד) זוכה "לשוננו" ליוקרה רבה ביותר, בישראל ומחוצה לה.

מכתבי לכיש

מכתבי לכיש או חרסי לכיש הם עשרים ושניים אוסטרקונים – חרסים ועליהם כתובות דיו בכתב עברי קדום – אשר רובם נתגלו בחפירות שנוהלו על ידי הארכאולוג הבריטי ג'יימס לסלי סטרקי בתל לכיש בשנת 1935; חרסים 19, 20 ו-21 נתגלו בשנת 1938; חרס 22 נתגלה בשנת 1966.

נפתלי הרץ טור-סיני (טורטשינר) פיענח את הכתובות בשנת 1935 ו-1938, ופרסם אותן בספרים באנגלית ובעברית. גם הגאולוג והפוליטיקאי בני בגין הוציא ספר ובו הצעותיו לפענוח התעודות.

עונג שבת (אגודה)

עונג שבת היה יוזמה של חיים נחמן ביאליק למפגשים של הציבור ביישוב עם אנשי רוח, שנערכו מדי שבת בתל אביב, ובהם ניתנו הרצאות בקשת רחבה של תחומי דעת, בהם תנ"ך, תלמוד, היסטוריה, פילוסופיה, גאוגרפיה, בוטניקה ועוד. מפגשים אלה החלו בתחילת 1927 והמשיכו להתקיים עשרות שנים לאחר מותו של ביאליק. לאור הצלחת המפגשים בתל אביב נוסדו מפגשים דומים ברחבי ארץ ישראל וגם בקהילות יהודיות בתפוצות.

את המניע ליוזמה זו הציג הסופר הלל בבלי בדברים שאמר לו ביאליק:

בלי שבת אנו אומה בזויה ושפלה, ואף לא אומה. יש לרומם את ערך השבת בתוכנו, כאן ובכל מקום, ובייחוד בעיני הדור הצעיר; ולא – נבול ניבול. לא תהיה לנו תקומה. ... יש בדעתי לעשות משהו – להקים חברה או מוסד לשם חיזוק השבת. כך נקרא למוסד 'חיזוק שבת' או 'עונג שבת'. יתכנסו אנשים ביום השבת, יתעסקו בצוותא בדברי תורה וחכמה, ולא ידירו גם הנאה מאכילה ושתייה, וממילא יתחזק כוח השבת בלבבם על ידי עונג שבת.בדצמבר 1926 נוסדה אגודת "עונג שבת", וכעבור חודש, בשבת פרשת יתרו, חנך ביאליק את מפגשי "עונג שבת" בקונסרבטוריון שולמית. לאחר שהייתה אכסניה זו צרה מלהכיל את כל המבקשים להשתתף בה, עברו המפגשים לאולם של גימנסיה הרצליה, שבו היה מקום ל-500 איש. במאי 1929 נחנך אולם "אוהל שם", שבו 1,200 מקומות, כמשכנו הקבוע של מפעל "עונג שבת". גם אולם גדול זה לא הספיק לכל המבקשים להשתתף במפגשים אלה.

ביאליק הנחה את המפגשים ונשא דברי סיכום בסוף כל הרצאה. מפעם לפעם אף הרצה בעצמו. עם המרצים במפגשי "עונג שבת" נמנו הרב פרופ' שמחה אסף, הסופר יהודה בורלא, פרופ' ש"ד גויטיין, ד"ר משה גליקסון, אפרים הראובני, ד"ר חיים הררי, פרופ' נפתלי הרץ טור-סיני (טורצ'ינר), יוסף מיוחס, פרופ' עקיבא ארנסט סימון, פרופ' גרשם שלום, פרופ' משה זילברג ועוד. קדמה להרצאות שירה בציבור בהנחיית מנשה רבינא, פורדהאוז בן ציסי ושלמה רביץ.

לאור הצלחת המפגשים בתל אביב נוסדו מפגשים דומים ברחבי ארץ ישראל וגם בקהילות יהודיות בתפוצות.

פרס ביאליק

פרס ביאליק לספרות יפה ולחכמת ישראל הוא פרס ספרותי המוענק ליוצרים בתחום ספרות יפה וחכמת ישראל, על ידי עיריית תל אביב-יפו. הפרס מוענק בהתאם להחלטת מועצת העיר, החל משנת 1933 במלאת 60 שנה למשורר חיים נחמן ביאליק. הפרס נוצר לשם מתן כבוד והוקרה לביאליק, אשר מיום עלותו לארץ, בחר בתל אביב כמקום יצירתו והשפיע רבות על חייה התרבותיים.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.