נפתלי בן-מנחם

נפתלי בן מנחםלועזית: Naftali, or Naphtali Ben Menachem, or Ben Menahem; נולד בשם נפתלי פריעד (Fried, קרי: פְרִיד; י"ג בטבת, תרע"א, 13 בינואר 1911י' באדר תשל"ד, 4 במרץ 1974) היה חוקר ספרות עברית, ביבליוגרף, ביבליופיל ואספן ספרים. פרסם מאות רשימות ביקורת על ספרים ומחבריהם, עמד בראש מפעל הביבליוגרפיה העברית במשך חמש עשרה שנה (עד ליום מותו), וכן היה חבר בהנהלת מוסד הרב קוק וחבר ההנהלה הראשונה של גנזך הציונות הדתית.

על מאמריו הראשונים חתם בשם נפתלי פריעד או פריד, על חלק אחר חתם בשם נפתלי אילון ועל חלק א. אמיתי, אך על מרבית מאמריו ועל כל ספריו חתם בשם נפתלי בן מנחם.

נפתלי בן מנחם.jpeg
נפתלי בן מנחם

חייו

נפתלי פריד, בן מנחם מנדל, נולד בשנת 1911, בכפר פוינילה דה סוב מונטה (Poienile de sub Munte, או Havasmező), שבהונגריה (כיום בשטחה של רומניה). אביו היה חתנו של הרב נפתלי הכהן שוורץ ממאד, מחבר שו"ת בית נפתלי, מחשובי רבני הונגריה. [1] בתקופת נעוריו למד בישיבות שונות, וכבר אז התבלט במידת הסקרנות והידע שלו. שתי תשובות לשאלות ששאל את רבו, רבי דוד שפרבר, התפרסמו בספרו של הרב (שאלות ותשובות אפרקסתא דעניא, חלק א').[2]

חיבורו הראשון, "שִטה תלמודית" (על ביאור בתלמוד בבלי נדרים ט, ב), נדפס בשנת תרפ"ח 1928 בירחון הבחור, כשהיה בן 17 בלבד. את החיבור כתב בעיר סיגט שבמחוז מרמורש בהונגריה (כיום בשטחה של רומניה), שעבר להתגורר בה זמן קצר לפני כן. מאוחר יותר פרסם על העיר מאמרים רבים.[3]

שהותו בסיגט לא ארכה זמן רב, כי החליט ללכת ללמוד בישיבת הרב ד"ר דוד הופמן, בפרנקפורט שבגרמניה. בביקוריו התכופים בספרייה העירונית שם פגש את פרופ' אהרן פריימאן, מי שהיה מנהל המחלקה היהודית של הספרייה.[3] תחת הדרכתו עשה את צעדיו הראשונים בתחום הביבליוגרפיה העברית.[4] משהוכיח את בקיאותו הרבה בספרים, נשלח על ידי פריימאן לרומא, לשם קִטלוג כתבי היד העבריים שבספריית הוותיקן. אולם עבודתו בוותיקן הופסקה, בין היתר, משום שנקרא לשירות צבאי בארץ מולדתו. חלק מממצאיו בספרייה זו פרסם במאמרו "הספרייה העברית בוואטיקן" בכתב העת דרכנו, תרצ"ב, ומספר שנים אחר כך גם בכתב העת סיני ובספר נפרד, מגנזי ישראל בוותיקן (תשי"ד).[3]

תחנתו הבאה הייתה העיר טימישוארה (Timişoara) שבהונגריה (כיום ברומניה), שם פגש והתיידד עם יהודה לייב (ליפוט) פליישר, חוקרו המפורסם של אברהם אבן עזרא (ואביו של פרופ' עזרא פליישר, חוקר הפיוט והגניזה הנודע וחתן פרס ישראל לספרות יפה לשנת תשי"ט).[3] בהשפעתו של י"ל פליישר החל גם בן מנחם לחקור את אבן עזרא וספריו, ומאז ובמשך כל חייו פרסם עשרות מאמרים עליו ועל יצירתו[3] (מאמרו הראשון על אבן עזרא, "מאמר קשה ההבנה בדברי אבן עזרא", פורסם עוד בשנת תר"ץ בכתב העת מזרח ומערב, כרך ה'. בשנת תרצ"ב פרסם מאמר ביקורת על הספר שהוציא פליישר, "ספר המאורות לרבי אברהם אבן עזרא"[5]). כוונתו של בן מנחם הייתה להוציא לאור בצורה מדעית מסודרת את כל כתבי אבן עזרא ובפרט את שיריו ואת פירושו למקרא. הוא החל לאסוף כתבי יד ודפוסים ראשונים משל אבן עזרא ואף החל במלאכת ההוצאה לאור של חלק משיריו, אך מעולם לא סיים אותה.[6] בשנת תש"א הוציא לאור את ספרו הראשון, ספר הטעמים של אבן עזרא, על-פי כתבי יד שבבית הספרים הלאומי בירושלים ובספריית הוותיקן. בשנת תש"ג אסף מספר אגדות עם על אבן עזרא ופרסמן כספר. בשנת תש"י פרסם ספר נוסף על בנו של אברהם אבן עזרא, יצחק, ושיריו. בהמשך פרסם מאמרים רבים על אבן עזרא, ובשנת תש"ל הוציא לאור מהדורות צילום של שניים מספריו, עם מבואות והערות: יסוד מורא ושפה ברורה. לאחר מותו של בן מנחם כינסה אלמנתו בלהה (בסיוע יצחק רפאל ואברהם מאיר הברמן) את מרבית מאמריו ומחקריו על אבן עזרא, בספר ענייני אבן עזרא.[5]

החל משנת תרצ"ב החל לפרסם רשימות על היהודים בהונגריה. רשימתו הראשונה בנושא (וכן הרשימות הבאות) עסקה ביהודי מרמורש, ופורסמה בההד.[5]

בשנת תרצ"ו עלה בן מנחם לארץ ישראל והתגורר בירושלים. הוא החל לעבוד במערכת עיתון ההד ולפרסם מאמרי ביקורת על סופרים ועל ספרים שיצאו לאור באותו הזמן. שנה מאוחר יותר הצטרף גם למערכת הצופה, שם פרסם ידיעות ורשימות על ענייני השעה וכן מאמרי ביקורת.[6] עם זאת, לא הצטמצם במסגרות אלו בלבד ורשימותיו התפרסמו גם בכתבי עת ועיתונים אחרים, כגון, "אוצר החיים", "אוצר יהודי ספרד", "אור המזרח", "ארשת", "הדאר", "דבר", "הדרום", "חדשות אחרונות", "ידיעות אחרונות", "לשוננו", "מחניים", "המעין", "מעריב", סיני", "ספונות", "העולם", "קריית ספר", "תגים", "תלפיות", "תרביץ" ועוד.[5] בנוסף, היה פעיל בהסתדרות ישורון, חבר בוועדת הספרייה וחבר מערכת טורי ישורון ופרסם מספר מאמרים במסגרת זו.[5]

כאספן ספרים וביבליופיל לא חסך ביקורתו מהוצאות ספרים שנהגו להוציא לאור ספרים במהדורות צילום, לדבריו, כדי "להגדיל הכנסות... ולמעט בהוצאות".[7] הוא פרסם מספר רשימות בנושא ועל רשימה אחת כמעט ונתבע לדין.[8] כחלק ממלחמתו בתופעה זו, החל להוציא לאור בעצמו, בשנת תש"ל (בהוצאת תשבי), ספרים וכתבי עת עתיקים או נדירים, במהדורות צילום מהודרות, בתוספת מבואות והערות.

בן מנחם נפטר בשנת תשל"ד, במהלך ישיבת עבודה במפעל הביבליוגרפיה העברית בירושלים.[9]

עבודתו ונושאים מרכזיים במחקריו

תחומי התעניינותו של בן מנחם היו נרחבים. מחוץ למחקריו על אברהם אבן עזרא וספריו, הוא הקדיש מזמנו כאמור גם לחקר יהדות הונגריה, רבניה והספרות שנדפסה בה, וכן גם לחקר החסידות. לנושא הראשון הקדיש מאמרים רבים ואת הספר מספרות ישראל באונגאריה (=הונגריה), ולנושא השני פרסם את מגלת סתרים לרבי יצחק יהודה יחיאל ספרין ומספר מאמרים וספרים על אחדים מרבני החסידות וספריהם.[10]

בנוסף, בן מנחם כתב מספר רב של ערכים על אישים ורבנים, באנציקלופדיה לתולדות גדולי ישראל שבעריכת מ' מרגליות, בהאנציקלופדיה של הציונות הדתית שבעריכת יצחק רפאל וגאולה בת יהודה, וב-Encyclopaedia Judaica.

מעל לכל, היה בן מנחם ביבליוגרף והיה אחראי למאות רשימות העוסקות בספרים ומחבריהם; למעשה, אין ספר בתחום הביבליוגרפיה שבן מנחם לא כתב עליו מאמר ביקורת. בנוסף, חיבר עשרות רבות של רשימות ביבליוגרפיות, מהן ניתן למנות ביבליוגרפיות של רבנים ואישים מפורסמים (כגון, מנדלי מוכר ספרים - עם יהודה אריה קלוזנר, רבי משה אלמושנינו, רבי משה אלשייך, הרב שמחה אסף, דניאל גולדשמידט, רבי יששכר בער הלוי, רבי מרדכי אליעזר וועבר, רבי חיים ויטאל, ישעיהו זנה, רבי אלישע חאבילייו, אברהם יערי, רמח"ל, הרב י"ל מימון, הרב ראובן מרגליות, רבי אברהם סבע, ר"יא ספרין, ר' בנימין, י"ל פליישר, רבי יצחק אהרון רפופורט, וכן על חכמי ליטא, רבני סיגט, ורבים אחרים); של ספרים (כגון, יסוד מורא לאברהם אבן עזרא, מנורת המאור לרבי יצחק אבוהב); של מוסדות (ספרי מוסד הרב קוק); של ערים (צפת); של בתי דפוס עבריים, לרבות רשימות הספרים שנדפסו בהן (אונגוואר, טראנסילוואניה, מונקאטש, סיגט, פרסבורג, צפת ואחרות); של הגדות של פסח (פרסם 382 השלמות לספרו של אברהם יערי, ביבליוגרפיה של הגדות פסח מראשית הדפוס ועד היום, ירושלים תשכ"א); הגדות שנדפסו בירושלים; הגדות שיצאו לאור בצפון אפריקה); ושל כתבי יד (כ"י העבריים שבספריית הוותיקן; כ"י שבספריית מוסד הרב קוק; כ"י שבבית המדרש לרבנים באמריקה; כ"י מספרייתו של רבי נחום דובער פרידמן). בנוסף, הוא גם דאג להוסיף, לתקן ולעדכן רשימות ביבליוגרפיות שנתפרסמו על ידי אחרים.[5]

משנת תשי"ט עד שנת תשל"ב ערך בן מנחם יחד עם יצחק רפאל את חמשת הכרכים של ארשת: ספר שנה לחקר הספר העברי, שיצאו לאור בהוצאת מוסד הרב קוק.

הנצחתו

לאחר מותו פרסם מוסד הרב קוק כרך נוסף, כרך ו', של ארשת (בעריכת אברהם מאיר הברמן, ישראל מלמן ויצחק רפאל), שהוקדש לזכרו. בעמ' 265–316 פורסמה רשימה ביבליוגרפית של חיבורי בן מנחם, מאת שלום בן פורת ויצחק יודלוב, הכוללת 729 פריטים.

אלמנתו, בלהה בן מנחם, בסיוע מוסד הרב קוק, יצחק רפאל ואברהם מאיר הברמן, הוציאה לאור שני קובצי מחקרים שלו, הראשון ענייני אבן עזרא (תשל"ו), והשני פתחי שערים (תשל"ח).[11]

ספריו וחיבוריו

  • ספר הטעמים מאת רבנו אברהם אבן עזרא, יוצא לאור בפעם הראשונה על-פי כתב-יד ירושלים שבבית הספרים הלאומי והאוניברסיטאי וכתב-יד ווטיקאן עם מבוא והערות נפתלי בן מנחם, מוסד הרב קוק, ירושלים תש"א.
  • אברהם אבן עזרא, שיחות ואגדות-עם (אסף וערך: נפתלי בן מנחם), איגוד סופרים דתיים בסיוע מוסד הרב קוק, ירושלים תש"ג.
  • מגילת סתרים מאת רבי יצחק יהודה יחיאל ספרין, יוצאת לאור בפעם הראשונה מתוך כתבי יד על ידי נפתלי בן מנחם, ירושלים: מוסד הרב קוק, תש"ד.
  • ששה חדשים באיטליה (פברואר-יולי 1873), רשמי מסע מקהילות ישראל וספריות עבריות לאברהם ברלינר, (עברית, ישראל א’ זידמן, הערות ותיקונים, נפתלי בן מנחם), מוסד הרב קוק, ירושלים תש"ה.
  • ביריה, לקט מאמרים ורשימות (בעריכת נפתלי בן מנחם), ירושלים תש"ו.
  • כתבי הרב י. ל. הכהן פישמן, רשימה ביבליוגרפית (מהדורה של שלוש מאות עותקים), ירושלים תש"ו (מהדורה שנייה בתשט"ז, תדפיס מתוך: מנחה ליהודה : מוגש לרב יהודה ליב הכהן מימון).
  • רבי משה אלמושנינו (כולל רשימה ביבליוגרפית של כתביו), ירושלים: תש"ו.
  • גוילי ספרים, ספורי מעשיות על סופרים וספרים, מוסד הרב קוק, ירושלים תש"ז.
  • זמירות של שבת, "הועדה לתורה וספרות של המועצה למען השבת", ירושלים תש"ט.
  • שירים, יצחק אבן עזרא, יוצאים לאור על פי כתבי יד וספרי דפוס, "מחברות לספרות", ירושלים תש"י.
  • כתבי רבי משה חיים לוצאטו, רשימה ביבליוגרפית של ספרי דפוס וכתבי יד, מוסד הרב קוק, ירושלים תשי"א.
  • ספר מנורת המאור לרבינו יצחק אבוהב, כולל רשימה מדויקת של שבעים ושש מהדורות הספר ותרגומיו מאת נפתלי בן-מנחם, ירושלים, תשי"ג.
  • אהרן זאב אשכולי, ספר החזיונות, רבי חיים ויטאל, "פתח דבר" והערות מאת נפתלי בן מנחם, מוסד הרב קוק, ירושלים תשי"ד.
  • מגנזי ישראל בוואטיקאן, תיאור של שלושים וחמשה כתבי יד, ירושלים: מוסד הרב קוק, תשי"ד.
  • פרקי עלייה, רשמי נסיעה לעדן (לעליית יהודי קוג'ין, מאת נפתלי בן מנחם), ירושלים תשי"ד.
  • שלוש עשרה חידות לראב"ע, מנחת שי הן לשילה ב"ר יצחק רפאל ביום שנכנס בו למצוות (נדפס בחמישים עותקים), ירושלים תשי"ד.
  • נסיעתי לטורקיה ולפרס (27.3.55-18.2.55), ירושלים תשט"ו.
  • מספרות ישראל באונגאריה, ירושלים תשי"ח.
  • ר' בנימין (יהושע רדלר-פלדמן), יום השלשים לפטירתו (המביאים לבית הדפוס: יהודה אבן שמואל [קויפמן], נפתלי בן-מנחם, שרגא קדרי), ירושלים תשי"ח.
  • חכמי ליטא : ציונים לתולדות חייהם ורשימת ספריהם, "מוסד הרב קוק", ירושלים תשי"ט[12].
  • עיונים ומחקרים, מאת ש. ח. קוק (המביא לבית הדפוס בתוספת הערות נפתלי בן מנחם), ספר א', מוסד הרב קוק, ירושלים תשי"ט.
  • הציונות באור האמונה לרב משה שמואל גלזנר (תרגם והוסיף הערות נפתלי בן מנחם), ירושלים תשכ"א.
  • עיונים במשנת הראב"ע, יעקב רייפמאן (ליקט והוסיף הערות נפתלי בן מנחם), "מחברות לספרות", ירושלים תשכ"ב.
  • מפעל הביבליוגרפיה העברית - חוברת לדוגמה, ירושלים תשכ"ג.
  • מפעל הביבליוגרפיה העברית - חוברת לדוגמה, ירושלים תשכ"ד.
  • כתבי מנדלי מוכר ספרים שבדפוס, מאת יהודה אריה קלאוזנר ונפתלי בן מנחם, הוצאת מאגנס, ירושלים תשכ"ה.
  • בשערי ספר, מוסד הרב קוק, ירושלים תשכ"ז.
  • באהלי ספר, לזכרו של אברהם יערי (תרנ"ט-תשכ"ז), הוצאת ספרים ע"ש י"ל מאגנס, ירושלים תשכ"ז (בעמ' 16-11, "חיבורי אברהם יערי, תש"ט-תשכ"ו - רשימה ביבליוגרפית" מאת נפתלי בן מנחם).
  • איגרת ביקורת על סדר ההגדה של פסח מאת יעקב רייפמאן (עם הערות ותיקונים מאת נפתלי בן מנחם), ירושלים תשכ"ט.
  • ההגדה של פסח בצפון-אפריקה : רשימה ביבליוגרפית,, "ועד העדה המערבית - חוג דוברי שפתי ישנים", ירושלים תשכ"ט.
  • יסוד מורא, מאת ר' אברהם אבן-עזרא (כולל רשימה ביבליוגרפית של דפוסי הספר, כתבי-היד והפירושים מאת נפתלי בן-מנחם), ירושלים תש"ל.
  • שפה ברורה מאת ר' אברהם אבן-עזרא (דפוס-צילום של קושטנטינה, ר"ץ, עם פתח דבר מאת נפתלי בן-מנחם), ירושלים תש"ל.
  • ספרי מוסד הרב קוק, שיצאו לאור בשנים תרצ"ז-תש"ל, מוסד הרב קוק, ירושלים תש"ל.
  • פתחי שערים - דיוקים ועיונים ביבליוגרפיים, מוסד הרב קוק, ירושלים תשל"ו (פורסם לאחר מותו).
  • ענייני אבן עזרא, מוסד הרב קוק, ירושלים תשל"ח (פורסם לאחר מותו).

לקריאה נוספת

  • נפתלי בן מנחם, פתחי שערים, מוסד הרב קוק, ירושלים, תשל"ו-1976. הקדמה מאת א"מ הברמן, עמ' 9 - 10.
  • נפתלי בן מנחם, ענייני אבן עזרא, מוסד הרב קוק, ירושלים, תשל"ח-1978. דברי הקדמה מאת א"מ הברמן.
  • יצחק רפאל, ארשת, ספר שנה לחקר הספר העברי, כרך ו' (עורכים: אברהם מאיר הברמן, ישראל מלמן ויצחק רפאל). ירושלים, תשמ"א. דברים על בן מנחם נכתבו בתוך הכריכה הפנימית ובדברי הפתיחה של העורכים.
  • שלום בן פורת ויצחק יודלוב, חיבורי נפתלי בן מנחם, ארשת, ספר שנה לחקר הספר העברי, כרך ו' (עורכים: אברהם מאיר הברמן, ישראל מלמן ויצחק רפאל). ירושלים, תשמ"א, עמ' 265 - 316.

קישורים חיצוניים

עליו ועל ספריו

ספריו

ממאמריו

בכתב העת טורי ישורון

במקומות נוספים

ערכים אנציקלופדיים

הערות שוליים

  1. ^ קול אריה, קליינווארדין, ת"ש. כאן נזכרים האב ובניו
  2. ^ התשובות בסימנים קכ"ג ו-קכ"ה. ראו א"מ הברמן, נפתלי בן מנחם איש הספר, מסכת סופרים וספרות, ירושלים: ראובן מס, תשל"ז, עמ' בעמ' 98.
  3. ^ 3.0 3.1 3.2 3.3 3.4 א"מ הברמן, נפתלי בן מנחם איש הספר, עמ' 99.
  4. ^ אברהם יערי, במאמרו "לקוטי בתר לקוטי" (קריית ספר ח, תרצ"א), כתב כי פריימאן מסר 13 הגדות (שהיו חסרות ברשימת המילואים שפרסם יערי לרשימת ההגדות של ויענר (וִינֶר), בקריית ספר תר"ץ) למר נ. פריד (שמו של בן מנחם באותם ימים), כדי שיעתיק אותם עבורו.
  5. ^ 5.0 5.1 5.2 5.3 5.4 5.5 שלום בן פורת ויצחק יודלוב, "חיבורי נפתלי בן מנחם", ארשת: ספר שנה לחקר הספר העברי, כרך ו' (עורכים: אברהם מאיר הברמן, ישראל מהלמן ויצחק רפאל), ירושלים תשמ"א, עמ' 265–316.
  6. ^ 6.0 6.1 א"מ הברמן, נפתלי בן מנחם איש הספר, עמ' 100.
  7. ^ בן מנחם, "גווילי ספרים", בשערי ספר, עמ' 182–184 (פורסם לראשונה בפנים אל פנים, 67, י"ט מנחם-אב תש"ך, 12 באוגוסט 1960).
  8. ^ בן מנחם, "הפקרות רבה", בשערי ספר, עמ' 25–27. ראו גם "הערה", שם, עמ' 263.
  9. ^ א"מ הברמן, נפתלי בן מנחם איש הספר, עמ' 103.
  10. ^ יצחק רפאל, ארשת, ספר שנה לחקר הספר העברי, כרך ו' (עורכים: אברהם מאיר הברמן, ישראל מלמן ויצחק רפאל). ירושלים תשמ"א, בתוך הכריכה הפנימית.
  11. ^ דברי הקדמה מאת א"מ הברמן לקבצים ענייני אבן עזרא ופתחי שערים.
  12. ^ חלק מתוך יהדות ליטא : תמונות וציונים, שיצא גם כתדפיס נפרד. החיבור הכולל יצא ב"מוסד הרב קוק" באותה שנה ובו תמונות וציונים מיהדות ליטא שאסף יעקב דוד קמזון עם כיתובים של קמזון, אברהם גולדראט ופנחס פלאי, ושלושה חיבורים על יהדות ליטא: "ליטא מכורתי" של אברהם קריב, "יהדות ליטא העצמאית בזריחתה ובשקיעתה" של רפאל חסמן ו‫"חכמי ליטא: ציונים לתולדות חייהם ורשימת ספריהם". יש להבדיל מהספר "יהדות ליטא" (בעריכת רפאל חסמן ונתן גורן ואחרים) על תולדות יהדות ליטא מהמאה ה-15 עד השואה, שהוא בן ארבעה כרכים מחולקים כל אחד לספר אישים וספר יישובים, ויצא לאור בהוצאת "עם הספר" ו"איגוד יוצא ליטא בישראל", תל אביב תש"ך-תשמ"ד.
אברהם יערי

אברהם יערי (שם משפחתו הקודם: ואלד; כ"ט באב ה'תרנ"ט, 5 באוגוסט 1899 – כ"ט בתשרי ה'תשכ"ז, 13 באוקטובר 1966) היה ביבליוגרף, חוקר הספר העברי, תולדות היישוב ותולדות יהודי המזרח.

אוצר יהודי ספרד

אוצר יהודי ספרד היה כתב עת מדעי על יהדות חצי האי האיברי: ספרד ופורטוגל, ובכלל זה על תור הזהב בספרד ועל צאצאי המגורשים לאחר הגירושים והמרות הדת בספרד בשנת 1492 ובפורטוגל. הוא ראה אור בירושלים משנת תשי"ט 1959 עד שנת תש"ל 1970. שנים עשר גיליונות בצורת כרך ראו אור בכותר.

גיליונות "אוצר יהודי ספרד" כללו את "דבר העורך", חלק ראשון ובו מאמרים היסטוריים בסוגה מחקרית-אקדמית, חלק שני "בשולי המחקר והספרות" - ביקורת מחקרים וספרים, ובחלקו האחרון תעודות, דברי זכרונות וספרות יפה.

השתתפו בכתיבת מאמרים ב"אוצר יהודי ספרד": יצחק בן-צבי, אליעזר רפאל מלאכי, דוד צבי בנעט, נחמיה אלוני, אברהם מאיר הברמן, נתן ביסטריצקי, אברהם אלמליח, נפתלי בן מנחם, דניאל גולדשמידט, יהודה רצהבי, יצחק רפאל מולכו, אשר שימש כעורך, שמעון מרכוס, ב' ארדיטי, שמואל סעדי הלוי, פנינה נוה, יהויקים פונט קוסו, חוסי לאקאלה סאלינאס, מרים נוביץ, יוסף נחמה, פסח תמנליס, ישראל לוין, משה אטיאש, שרגא אברמסון ודב ירדן.

אליהו לוינזון

רבי אליהו לוינזון (בכתיב מיושן: לעווינזאהן; נודע בכינויו רֶבּ אֶלִינְקֶה קְרַטִינְגֶר; סוכות ה'תקפ"ב, 1821 - י"ח באייר ה'תרמ"ח, 29 באפריל 1888) היה רב, בנקאי ושתדלן. איש תנועת המוסר, ממנהיגי יהדות רוסיה החרדית במאה ה-19.

אשר ניסן לויטן

הרב אשר ניסן לויטן (כ"א בתמוז תרל"ט, 1879 - ט"ו בסיוון תשט"ז, 1956) היה רב וראש ישיבה בשאוול, ולאחר מכן רב ואב"ד בברונקס, מראשי "אגודת הרבנים" בארצות הברית.

בן מנחם

האם התכוונתם ל...

בתי ורשה (ירושלים)

בתי ורשה (נקראת גם נחלת יעקב) היא שכונה חרדית בשולי מאה שערים, סמוך לכיכר השבת. השכונה מורכבת משני טורי בתים דו-קומתיים מקבילים הנמתחים במקביל לרחוב מאה שערים בין רחוב שטראוס לרחוב "חיי אדם".

דוד לייב זילברשטיין

רבי דוד יהודה לייב זילברשטיין (ה'תק"פ, 1820 - ה'תרמ"ד, 1884) היה רב ופוסק הלכה הונגרי. מחבר ספר ההלכה שבילי דוד על ה"שולחן ערוך".

דניאל גולדשמידט

ארנסט דניאל גולדשמידט (בלועזית: Ernst Daniel Goldschmidt;‏ כ"ב בכסלו תרנ"ו, 9 בדצמבר 1895 – ו' בטבת תשל"ג, 10 בדצמבר 1972) היה חוקר ופרשן תפילה ופיוט; הגיה, ערך והוציא לאור מהדורות ביקורתיות ומדעיות של סידורים ומחזורי תפילה, לפי מנהגי הקהילות והעדות השונות. חיבר את הספר "הגדה של פסח, מקורותיה ותולדותיה במשך הדורות" והיה אחד המגיהים של תנ"ך קורן.

חיים מיכל

חיים (היימן) יוסף מיכל (בלועזית: Heimann Joseph Michael; כ' בניסן תקנ"ב, 12 באפריל 1792 - ט"ז בסיון תר"ו, 10 ביוני 1846) היה ביבליוגרף, ביבליופיל ואספן של כתבי יד עבריים.

יהודה לייב פישמן מימון

הרב יהודה לייב הכהן פישמן מימון (11 בדצמבר 1875 – 10 ביולי 1962; י"ג בכסלו תרל"ו – ט' בתמוז תשכ"ב) היה ממקימי תנועת המזרחי, חבר מנהלת העם, מחותמי מגילת העצמאות, שר הדתות הראשון של מדינת ישראל וחתן פרס ישראל לספרות תורנית.

יהודה מודרן

רבי יהודה מודרֶן (או מודרין; ח' בטבת ה'תק"פ, 26 בדצמבר 1819 - ד' בחשוון ה'תרנ"ד, 14 באוקטובר 1893) היה למדן וראש ישיבה הונגרי מגדולי תלמידי החת"ם סופר ומחבר הספרים "זיכרון שמואל" ו"פרי העץ". התפרסם בעיקר בשל הגהותיו והערותיו בשולי הספר קונטרס הספיקות של סב אשתו.

יהודה רובינשטיין (ביבליוגרף)

יהודה רובינשטיין (תרנ"ט, קרקוב – א' בסיוון תשל"ג, ניו יורק), היה ביבליוגרף עברי, חוקר תולדות חכמי ישראל, ביוגרף, סופר ועורך ספרים.

יצחק אייזיק ספרין

רבי יצחק אייזיק יהודה יחיאל ספרין (כ"ה בשבט תקס"ו, 1806 - י' באייר תרל"ד, 1874) היה האדמו"ר השני בשושלת חסידות קומרנה.

מביא לבית הדפוס

המביא לבית הדפוס (מלבה"ד) הוא מונח עברי לתפקיד שהגדרתו איננה מתוחמת ותלויה במקום ובתרבות אך ניתן לכנותו "מתווך בין העולם האינטלקטואלי לעולם המעש". תפקידי המביא לבית הדפוס התגבשו עם המצאת הדפוס עוד לפני שהוגדרו ותוחמו באופן מובהק תפקידי המוציא לאור, בעל בית הדפוס, העורך הספרותי והמגיה. באופן כללי, המביא לבית הדפוס יוזם הדפסת ספר ומכין אותו לדפוס על ידי ליקוט כתבי יד, בדיקתם מבחינה טכנית (שלמוּת, אפשרות טכנית להדפיסם), הגהה שלהם ומציאת מוציא לאור ובית דפוס שיסכימו להוצאתם. חשיבותם הייחודית של מביאים לבית הדפוס בספרות העברית נבעה מכך שחלק גדול מן הדפוס העברי התרכז בפרסום חוזר של טקסטים ישנים, לעיתים עם פירוש או תרגום או הוצאת מהדורות חדשות ואיכותיות יותר, מפעל שריכז מספר שותפים לעשייה והצריך יזם שיוציאם לפועל, יגייס תמיכה כספית ויתאם בין גורמים שונים. תחום פעילות נוסף של הבאה לבית הדפוס היה עריכת קבצים, בהם הודפסו יחדיו מספר חיבורים (בין שראו אור לפני כן בדפוס ובין שראו אור לראשונה), פעולה שהעניקה ממד של ליקוט ופרשנות משווה, בהציבה זה לצד זה טקסטים שונים. פעילות חשובה וייחודית נוספת הייתה הצלתם של כתבי יד על ידי הבאתם לדפוס בטרם יאבדו; גם לפעילות זו נופך של ברירה וקביעה מה יכחד ומה יישמר לעתיד.

ניתן לשייך את המביאים לבית הדפוס לשלוש קבוצות: אישים העוסקים בתחום מבחינה מקצועית ואידאולוגית ומומחים בעולם ההפקה, גיוס ההון וההוצאה לאור; אישים בעלי עניין בספר או במחבר מסוים, שאין בכוחו או ברצונו להוציא את ספרו לאור (או שאיננו עוד בין החיים), ופעילים בהוצאתו של ספר זה או מחבר זה בלבד ובני משפחה ויורשים של מחברים, הנוטלים אחריות על עיזבונם.

לעיתים הוסיף המביא לבית הדפוס הקדמה משלו לספר ובה תיאר את תולדות ההפקה, מאמציו להוציא את הספר והתנצלות אם נפלו שגיאות הגהה (בדומה ל"הסכמה" בראש ספרים תורניים). הקדמות אלה מספקות מידע רב לגבי תפקידיו המגוונים של המביא לבית הדפוס והיקף תרומתם של אישים מסוימים.

שימוש נוסף בהגדרה "מביא לבית הדפוס" מתקיים בכתבים פסאודואפיגרפיים (ספרים חדשים המיוחסים למחבר קדום) שבהם מסתתר המחבר האמיתי תחת הכינוי "מביא לבית הדפוס", ולעיתים אף מפרט כיצד התגלגלו לידיו כביכול מגילות עתיקות, שהוא רק מביאן לדפוס.

מוסד הרב קוק

מוסד הרב קוק הוא מוסד הוצאה לאור, הממוקם בכניסה לעיר ירושלים בשכונת קריית משה.

המוסד הוקם בשנת 1936 על ידי הרב יהודה לייב מימון, ממנהיגי המזרחי ולימים שר הדתות הראשון של מדינת ישראל.

מפעל הביבליוגרפיה העברית

מפעל הביבליוגרפיה העברית הוא גוף שיעודו עריכת ביבליוגרפיה של הדפוס היהודי.

המפעל רושם ומתאר כל הספרים שהודפסו באות עברית בלשון העברית ובלשונות היהודים (יידיש, לאדינו, ערבית-יהודית וכו') למן ראשון ספרי הערש העבריים בשנת ה'רל"ה 1475 לערך, עד לשנת ה'תש"ך 1960. מסד הנתונים הביבליוגרפי נבנה על בסיס אוספי הספרייה הלאומית ואוספים אחרים בארץ ובעולם.

הביבליוגרפיה מונה למעלה מ-141,000 רשומות ביבליוגרפיות ו-15,000 ביוגרפיות, והיא כוללת: ספרים, כתבי עת ודפים בודדים (אפמרה). כל פרסום נבדק על ידי עובדי המיזם, ותיאור הספרים רחב מאוד ומקיף יותר מאשר תאורם בקטלוג הספרייה הלאומית וכולל, לדוגמה: הסכמות לספרים, הקדמות שחוברו על ידי מחברים אחרים וכדומה.

נכון ל-2011 רשם המפעל ותיאר קרוב ל-90% ממצאי הספרים היהודי העולמי והוא מקוון באתר הספרייה הלאומית.

משומד

משומד הוא מי שהמיר את דתו מהיהדות לדת אחרת. במרוצת הדורות, בעקבות הצנזורה הנוצרית על ספרי הקודש היהודיים, הומר הכינוי "משומד", שהובן על ידי הנוצרים כגנאי לנצרות, ותחתיו נכתב בכל מקום "מומר", במובן של המרת דת. המילה "משומד" קשורה לשורש ש.מ.ד ולהשמדה. יש שטענו כי היא צורת "שפעל" של הפועל "עמד" או "אמד" במשמעות של טבילה או צלילה (בדומה למילה "אמודאי"), ומקורה בארמית של ארץ-ישראל.

שמעון ברנשטיין

שמעון גרשון ברנשטיין (אנגלית: Simon Gershon Bernstein;‏ 15 באוגוסט 1884, לטביה - 19 בדצמבר 1962, ניו יורק) היה חוקר ספרות ושירת ימי הביניים, סופר, עורך ופעיל ציוני.

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.