נערן

נירן, אשר נקרא עד ליוני 2018 "נַעֲרָן", הוא התנחלות קיבוץ בבקעת הירדן, כ-10 קילומטרים צפונית לעיר יריחו, השייך למועצה אזורית בקעת הירדן. קיבוץ נערן הוא חלק מתנועת הבוגרים של המחנות העולים.

נערן
Naaran (5377948795)
גרעין נח"ל בנערן
מחוז יהודה ושומרון
מועצה אזורית ערבות הירדן
גובה ממוצע[1] ‎-182 מטר
תאריך ייסוד 1977
תנועה מיישבת התנועה הקיבוצית
סוג יישוב קיבוץ
נתוני אוכלוסייה לפי הלמ"ס לסוף 2018[1]
  - אוכלוסייה 92 תושבים
    - שינוי בגודל האוכלוסייה 0.0% בשנה עד סוף 2018
(למפת דרום השומרון רגילה)
South Shomron
 
נערן
נערן
31°58′02″N 35°27′22″E / 31.9671848256463°N 35.456009246016°E
מפת היישובים של מועצה אזורית ערבות הירדן
באדום - נערן (נירן)
בירוק - מיקום בניין המועצה
http://www.naaran.org
Naaran (5761363045)
מטע תמרים בנערן
Naaran (5343666318)
הנוף מנערן

מקור השם

קיבוץ נערן נקרא על שם יישוב מקראי בשם "נַעֲרָן", שהמשיך להתקיים כיישוב יהודי גם בתקופת המשנה והתלמוד.[2] ב-20 ביוני 2018, החליטה ועדת השמות הממשלתית לשנות שם הקיבוץ ל"נירן" ומאז, כך מופיע שמו במפות הרשמיות.

היסטוריה

ראשיתו של קיבוץ נערן בהיאחזות נח"ל אשר עלתה לראשונה על הקרקע בשנת 1971, על ידי גרעיני נח"ל של הקיבוץ המאוחד סמוך לפתחו של ואדי עוג'ה, כחצי קילומטר ממערב לכפר עוג'ה א-תחתא (במקום בו מצוי כיום היישוב ייט"ב)[3]. על אדמות שהופקעו מהווקף המוסלמי[4]. ההיאחזות התפרנסה בחורף מגידול ירקות ובמהלך כל השנים מנגריה שהכינה רהיטים כקבלן משנה של קיבוץ גבעת ברנר[5].

לכבוד הקמת ההיאחזות כתבה מירה מאיר את השיר "נח"ל נערן" (לחן: אברהם זיגמן, עיבוד: אריה לבנון; מילות השיר "נחל נערן", באתר שירונט ).

בנובמבר 1976 אוזרחה ההיאחזות כיישוב ייט"ב, על שמו של יצחק טבנקין[6].

הקיבוץ הוקם במיקומו הנוכחי, על גבעה מצפון לעוג'ה א-תחתא, באפריל 1977 על ידי גרעין של הקיבוץ המאוחד[7].

הקיבוץ התפרנס ממשקי מטעים (בננות, תמרים ומנגו), לולי הודו, מפעל ליריעות פלסטיק ומחצבה[8].

במהלך שנות השמונים, היו בקיבוץ רק 20 חברים, הוא נקלע למשבר כלכלי וחברתי חמור אשר הביא בסופו של דבר בשנת 1993 לעזיבתם של חברים רבים את הקיבוץ[9]. בשנת 1999 יושבה נערן מחדש על ידי גרעיני נח"ל בוגרי תנועת הנוער המחנות העולים[10]. הקיבוץ החדש הוא קיבוץ קבוצות משימתי (קיבוץ מחנכים) אשר מתמקד בפעילות חינוכית בתנועת הנוער "המחנות העולים", בהדרכת נוער בבקעת הירדן וברחבי הארץ[11].

תעסוקה

המשק הקיבוצי של נערן מתבסס על מטע תמרים, כרם זיתים לשמן, ענפי בית והמשק החינוכי.

ראו גם

לקריאה נוספת

  • חנן אשל, "כגון... יריחו לנערן...", בתוך: זאב ח' ארליך (עורך), "...לפני אפרים ובנימין ומנשה...", ירושלים תשמ"ה, עמ' 88-83.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ 1.0 1.1 הנתונים לפי טבלת יישובים באתר הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, נכון לסוף שנת 2017
  2. ^ אנציקלופדיה מקראית - אוצר הידיעות על המקרא ותקופתו, הוצאת מוסד ביאליק, כרך ה', 894-895
  3. ^ יחיאל לימור, היאחזות נח"ל חדשה - לבקעה, מעריב, 18 בינואר 1971
  4. ^ עקיבא אלדראלפי דונם של אדמות ווקף בגדה הופקעו מאז 67' להקמת התנחלויות, באתר הארץ, 5 באוגוסט 2012
  5. ^ יהושע תדמור, חיים חדשים בבקעת הירדן, דבר, 18 בפברואר 1973
  6. ^ היאחזות נערן בנקעת־הירדן נהפכה ליישוב הקבע ייטב:, מעריב, 17 בנובמבר 1976
  7. ^ קבוץ נערן עלה על הקרקע בטקס הגיגי, דבר, 14 באפריל 1977
  8. ^ נערן - קיבוץ לבעלי יוזמה, מעריב, 27 במרץ 1990
  9. ^ טלי חרותי-סובר, קיבוץ מודל 2006: משק חינוכי וקהילה אקולוגית, באתר ynet, 7 ביוני 2006
  10. ^ צפריר רינתמחצבות ישראליות בשטחים מרחיבות את הכרייה, לעתים בלי אישור המינהל האזרחי, באתר הארץ, 4 בינואר 2016
  11. ^ יאיר שלגמחזירים את האדם למרכז, באתר הארץ, 5 ביוני 2008
מטע ובקעה
מטע התמרים של נערן
אל השמש

אל השמש בתרבויות ודתות קדומות ומודרניות רבות הוא ישות האחראית על השמש או על נושאים מסוימים הקשורים אליה.

במהלך ההיסטוריה, תרבויות רבות העריצו את השמש. נטייה זו הגיונית ביותר, שכן השמש הייתה (ועודנה) גורם חשוב והיוותה מסתורין גדול, ככדור התלוי באוויר שמפיק אור וחום. לכן התפתחו אגדות רבות בקשר לשמש.

אלישע

לפי המתואר בתנ"ך, אֱלִישָׁע בֶּן שָׁפָט היה נביא שפעל בממלכת ישראל במאה התשיעית לפני הספירה, בתקופת שלטונם של המלכים יורם, אחזיה, יהוא, יהואחז ויואש. הוא התפרסם כתלמידו של אליהו הנביא, כממשיך דרכו במלחמה למען אלוהי ישראל, וכעושה ניסים. אלישע שפט את ישראל ששים ושש שנים.

אלישע והדובים

סיפור אלישע והדובים הוא מקרה המתואר בספר מלכים ב' בו שיסה הנביא אלישע דובים בנערים שהקניטו אותו.

אמת מים

אַמַּת מַיִם (או אַקְוֶודוּקְט) היא תעלה מלאכותית שתפקידה להעביר מים ממקום אחד למשנהו. לעומת הפירוש המרחיב, לפיו משתמשים כיום במונח זה לכל סוג של מערכת הולכת מים (לרבות צנורות ותעלות), קיים הפירוש ההיסטורי המצומצם המייחד את השימוש בביטוי זה לתעלה המוגבהת (לפחות בחלקה) מעל פני השטח, באמצעות עמודים או מערכת קשתות. אמות המים הנודעות ביותר הן אלו שנבנו בידי הרומאים שלעיתים הגיעו לאורך של עשרות קילומטרים.

לַרוב, הכוח שמזרים את המים באמות המים הוא כוח הכבידה, לכן אמות מים נבנות בשיפוע. בתקופת האימפריה הרומית נהגו לבנות אמות מים בשיפוע יורד של סנטימטרים ספורים לכל מאה מטר, חריגה מהטווח המקובל עלולה לגרום לעצירת המים במקרה של שיפוע מתון מדי או לסדיקת הקירות על ידי המים במקרה של שיפוע תלול מדי. מכיוון שהתנאים הטופוגרפיים של השטח לא תמיד התאימו לשיפוע העדין של האמה השתמשו הרומאים בצינורות וקשתות כדי ליצור בסיס שטוח לאמה.

אפרים

אֶפְרַיִם הוא דמות מקראית, בנו השני של יוסף. הוא נולד במצרים במהלך "שבע השנים הטובות"; אמו הייתה אסנת בת פוטיפרע. צאצאיו היו שבט אפרים.

מקור שמו של אפרים מוסבר בספר בראשית: "וְאֵת שֵם הַשֵנִי, קָרָא אֶפְרָיִם: כִי-הִפְרַנִי אֱלֹהִים, בְאֶרֶץ עָנְיִי".כשהביא יוסף את בניו אפרים ומנשה לאביו יעקב כדי שיברכם, הוא החזיק את אפרים בימינו, כדי שיעקב יחזיקו בשמאלו - ואת מנשה יברך יעקב בימינו, משום שמנשה היה הבכור. אולם יעקב שיכל את ידיו והניח את יד ימינו על אפרים בעת שברך את נכדיו: "המלאך הגואל אותי מכל רע יברך את הנערים ויקרא בהם שמי ושם אבותי אברהם ויצחק וידגו לרב בקרב הארץ". למרות מחאת יוסף, מבהיר יעקב כי הוא עושה זאת במכוון ("יָדַעְתִי בְנִי יָדַעְתִי") ומציין כי מנשה "יִהְיֶה-לְעָם" אולם "אָחִיו הַקָטֹן (אפרים) יִגְדַל מִמֶנוּ, וְזַרְעוֹ, יִהְיֶה מְלֹא-הַגוֹיִם".

לצאצאי אפרים מתייחס גם יהושע בן נון.הסיפור המופיע בדברי הימים מספר על רשימה גנאלוגית של אפרים וסותר אף את הסיפור בבראשית, על פיו נולד אפרים ליוסף במצרים, ולא התגורר בארץ כנען. ואילו על פי המסורת בדברי הימים, חי אפרים בארץ כנען, בניו נהרגים בהתקלות עם תושבי העיר גת ולאחר מותם בונה שארה בתו שלוש ערים. ייתכן כי מגמתו של סיפור זה היא להבליט את הקשר של שבט אפרים לארץ ישראל. יש הסוברים כי שבט אפרים עלה לארץ טרם התנחלות השבטים בארץ, ואחרים טוענים כי הסיפור מיוחס לתקופה שלאחר כיבוש הארץ.

ארגמן (מושב)

אַרְגָּמָן הוא התנחלות ומושב עובדים בבקעת הירדן לצד כביש 90, כ-4.5 ק"מ מצפון לגשר דאמיה.

בית הכנסת בנערן

בית הכנסת העתיק בנערן ממוקם כ-5 ק"מ צפונית ליריחו, סמוך לכפר נועימה, בגדה המזרחית של ואדי מכוך, אשר נבנה כנראה במאה ה-6, בימי יוסטיניאנוס הראשון או השני.

בקעת הירדן

בקעת הירדן היא חלק מן הבקע הסורי-אפריקני המשתרע לאורך נהר הירדן ממקורות הירדן ועד לים המלח.

הבקעה צרה וארוכה וגובלת בערבה, בהרי אדום והרי מואב שבממלכת ירדן, בגולן, בבקעת הלבנון, בגליל, בבקעת בית שאן, וביהודה והשומרון. עמק החולה וארץ כנרות הם חלקים צפוניים של בקעת הירדן.

בחלק הירדני של הבקע חיים 85,000 תושבים. בחלק שבשליטת ישראל יש כ 65,000 פלסטינים מהם 17,500 בעיר יריחו. כמו כן קיימים למעלה מ-25 יישובים קהילתיים בהם מתגוררים כ-15,000 יהודים, מהם 5,500 במועצה אזורית בקעת הירדן והיתר בעמק בית שאן ובמועצה אזורית עמק הירדן.

גלגל המזלות בבתי כנסת עתיקים

גלגל המזלות בבתי כנסת עתיקים הופיע בדרך כלל על רצפת הפסיפס של בית הכנסת.

גלגלי מזלות נמצאו בפסיפסי רצפות של שישה בתי כנסת בישראל: עוספיה, סוסיא, נערן, חמת טבריה, בית אלפא וציפורי. כולם מתקופת המשנה והתלמוד.

הסכימה של הפסיפסים בבתי הכנסת השונים - דומה. גלגל המזלות תָחום בריבוע. במרכזו, מצויר בדרך כלל הליוס - אל השמש. המזלות עצמם מצוירים לפי הסדר המקובל, בהתאם לכיוון השעון. בארבעה קצוות הריבוע התוחם, מצוירות דמויות נשים המיצגות את ארבע התקופות המקבילות לעונות השנה, כל תקופה בפינה ליד שלושת המזלות השייכים לה.

דודו זכאי

דודו זכאי (נולד ב-10 במרץ 1949) הוא זמר וחבר קיבוץ דליה ששר משירי ארץ ישראל ושזכה לפופולריות רבה בשנות ה-70.

המטה השיתופי

מטה הקיבוצים השיתופיים (מט"ש) בתנועה הקיבוצית כולל כרבע (70) מכלל הקיבוצים בארץ, המקיימים את עקרונות היסוד הקיבוציים: שותפות בבעלות על הנכסים, שוויון בתקציבים, ערבות הדדית מלאה בין החברים והתנהלות דמוקרטית ומשתפת. המטה, בשמו הקודם "הזרם השיתופי", הוקם בכנס בקבוצת יבנה ב-6 ביולי 1999 בתגובה לתהליכי ההפרטה ומעבר לתשלום שכר בלתי שוויוני שאימצו בהדרגה רוב הקיבוצים (כ-200) ומתוך רצון לקיים את ערכי הקיבוץ המקוריים.

הקיבוצים החברים בזרם השיתופי, משתי התנועות הקיבוציות (הקיבוץ הדתי והתנועה הקיבוצית הכללית - תק"צ) מאופיינים בחלקם הגדול ביציבות כלכלית ובמנהיגות מקומית - לא שכירה - בעלת תפיסת עולם שיתופית. כמה מהם - סאסא, ברעם, משמר העמק, גן שמואל, חצרים, שדה אליהו, מעברות, יבנה ואחרים - ניצבים בצמרת הכלכלית של התנועה הקיבוצית.

מטה הקיבוצים השיתופיים פועל במסגרת כלל התנועה הקיבוצית אך מקיים פעילויות ייחודיות בתחומי סמינרים חינוכיים ורעיוניים, קורסים לניהול ופעילות תקשורתית במסגרת אתרי אינטרנט "שווים" ו"במקום" ושותפות בכתב העת "חברה".

לאחרונה הגדיר המטה את פעילותו במסגרת תנועה הקיבוצית כ"תנועה בתוך תנועה". הבדלי ההשקפות בין הקיבוץ המופרט לשיתופי מתבטאים לעיתים במחלוקות בין המטה השיתופי לבין מזכירות התנועה הקיבוצית, בנושאים פנימיים וכלליים, כגון המדיניות הקרקעית ושיוך הדירות, הקצאות לפנסיה, גובה המיסוי על הקיבוצים ותקציבי הפעילות.

במטה השיתופי חברים גם גורמים במעגל הקבוצות השיתופיות, הכולל קהילות שיתופיות-משימתיות החיות בערים; תנועות הנוער: השומר הצעיר, הנוער העובד והמחנות העולים וקיבוצים עירוניים כתמוז ומגון וקיבוצים חינוכיים כנערן, רביד, אשבל ופלך.

מייסדי המטה השיתופי היו:

תק"ם: אשבל, יטבתה, לוטן, קטורה, גבע, חצרים, יזרעאל, שדה בוקר, רביד, רביבים, צאלים, גלעד, נאות סמדר, והקיבוץ העירוני תמוז בבית שמש

הקיבוץ הארצי: משמר העמק, גן שמואל, עין השופט, נירים, ניר יצחק, ניר עוז, עברון, ברעם והקיבוץ העירוני מגוון בשדרות

הקיבוץ הדתי: עלומים, לביא, שדה אליהו, יבנה, מגדל עוזב-2004 הצטרף גם קיבוץ נערן שחודש על ידי בוגרי תנועת המחנות העולים.

הקיבוץ המאוחד

הקיבוץ המאוחד היה ארגון ארצי של קיבוצים, שנוסד בשנת 1927 והתקיים כארגון כזה עד לשנת 1980, אז התאחד עם איחוד הקבוצות והקיבוצים להקמת התנועה הקיבוצית המאוחדת (התק"ם). ערכיו העיקריים של הקיבוץ המאוחד היו הציונות והסוציאליזם.

בעשורים שקדמו להקמת מדינת ישראל מילא הקיבוץ המאוחד תפקידים מרכזיים בהתפתחות היישוב, בהקמת התיישבות, בקליטת עלייה ובניית כוח המגן העברי בארץ ישראל.

ואדי מכוך

נַחַל מַכּוּךְ הוא הצפוני בנחלי מדבר יהודה. הנחל יורד מהר בעל חצור, ונשפך לבקעת הירדן מצפון ליריחו.

ייט"ב

יִיטַ"ב היא התנחלות ומושב שיתופי בעל מאפיינים קיבוציים בבקעת הירדן, בתחום מועצה אזורית בקעת הירדן. המושב נקרא על שמו של יצחק טבנקין (יד יצחק טבנקין), שהיה מנהיג מפלגת אחדות העבודה בשנות ה-40.

מועצה אזורית ערבות הירדן

מועצה אזורית ערבות הירדן היא מועצה אזורית במחוז יהודה ושומרון, בקעת הירדן. בעוד זהו שמה במסמכים רשמיים של הממשלה, היא נקראת מועצה אזורית בקעת הירדן במסמכים של המועצה האזורית עצמה. בתחומי המועצה 21 יישובים, ממוצע המרחקים בין יישובי המועצה הוא 18.9 ק"מ.

כל יישוביה הם התנחלויות המצויות ממזרח לקו הירוק ומעבר לגדר ההפרדה. שטח המועצה משתרע על 860 אלף דונם, ממורדות הרי השומרון ועד לנהר הירדן.

לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ"ס) נכון לסוף 2017, מתגוררים במועצה אזורית ערבות הירדן 4,900 תושבים (מקום 223 בדירוג רשויות מקומיות בישראל). האוכלוסייה גדלה בקצב גידול שנתי של ‎4.2%‏. לפי נתוני הלמ"ס נכון לסוף 2017, למועצה אזורית ערבות הירדן דירוג של 6 מתוך 10, במדד חברתי-כלכלי - אשכול לשנת 2015. אחוז הזכאים לתעודת בגרות מבין תלמידי כיתות י"ב בשנת ה'תשע"ז (2016-‏2017) היה 81.4%. השכר החודשי הממוצע של שכיר במשך שנת סוף 2016 היה 8,657 ש"ח (ממוצע ארצי: 8,913 ש"ח).בשטח המועצה האזורית ערבות הירדן אין עיר מחוז. היישוב הישראלי הגדול ביותר באזור הוא מעלה אפרים, שאינו חלק מהמועצה האזורית אלא מוגדר כמועצה מקומית עצמאית שהוקמה בצו של צה"ל. המועצה האזורית גובלת בשטח העיר הפלסטינית יריחו וסביבותיה.

נערן (יישוב קדום)

נַעֲרָן (גם: נַעֲרָה, נַעֲרָתָה ו- נעורן) היה יישוב מקראי מצפון ליריחו, שהמשיך להתקיים כיישוב יהודי בתקופת המשנה והתלמוד.

בספר יהושע נזכר היישוב בתיאור גבולות נחלת שבט אפרים: "וְיָרַד מִיָּנוֹחָה עֲטָרוֹת וְנַעֲרָתָה וּפָגַע בִּירִיחוֹ וְיָצָא הַיַּרְדֵּן".

לאחר מכן, בספר דברי הימים נזכר היישוב כגבול המזרחי של נחלת שבט אפרים: "וְלַמִּזְרָח נַעֲרָן וְלַמַּעֲרָב גֶּזֶר".

היישוב נזכר בכתבי יוסף בן מתתיהו המוסר אודות הפקעת מחצית מכסת המים של נערן לטובת שדות ארכילאיס בידי ארכלאוס בנו של הורדוס . היישוב נזכר גם באונומסטיקון של אוסביוס (תחילת המאה ה-4 לספירה), המציין אותו כ"כפר קטן של יהודים" בשם "נערה", כחמישה מילים מיריחו.

היישוב נזכר גם בתלמוד הבבלי.

בתקופת המשנה והתלמוד נזכר המקום כיישוב יהודי אשר סבל מהתנכלות תושביה הנוכרים של יריחו הסמוכה: "צִוָּה ה' ליעקב סביביו צריו - כגון חלמיש לנוה, סוסיתא לטבריה, קסטרא לחיפה, יריחו לנוערן, לוד לאונו". גם במסורות הנוצריות נזכרו יחסי האיבה שבין נזירי דיר אל-קרנטל לבין יהודי נערן.

אולם בניגוד למקורות היהודיים, המספרים שהיהודים סבלו משכניהם הנוכרים, בספר "חיי כאריטוניוס הקדוש", שנתחבר במאה ה-6 או ה-7, מסופר על אלפידיוס (מת לפני שנת 419), הגמון המנזר בעין-דוק ליד יריחו, ש"השיב אחור את ההתקפות מלאי-קנאה רבה של העברים שישבו במקום נערן".על פי "ספר הדרשות על שם אנטיוכוס", שנתחבר בשנת 514 על ידי סופר נוצרי, מתברר כי גם במאה ה-6 הייתה בנערן קהילה יהודית. בספר מסופר על נזיר נוצרי שעזב את מנזרו על הר סיני ובהשפעת חזיונות בא "לפלשתינה לנערא ולליביאס, שהם מרכזים ליהודים...התגייר ולקח לו אשה והיה מורה בגלוי את תורת היהודים נגד האמונה הנוצרית".העיר הקדומה מזוהה כיום עם "תל ג'סר" שמצפון ליריחו, בה נתגלו שרידי בית כנסת קדום, עם רצפת פסיפס מרשימה.

בשנת 2016 הגיע לידי רשות העתיקות שטר פפירוס מן המאה השביעית לפני הספירה, בו נזכרת בכתב העברי הקדום העברת משלוח יין מנערתה לירושלים.

על שם היישוב הקדום נקרא קיבוץ נערן.

עוצבת מרכבות הברזל

עוצבת מרכבות הברזל (חטיבה 670, חטיבה 459) הייתה חטיבת שריון במילואים בצה"ל.

החטיבה הוקמה כחטיבה ממוכנת במהלך 1968, על בסיס גדוד 58 וגדוד 83 ,יחידות המילואים (גדודי החרמ"ש) של חטיבה 14, גדוד 268 (לשעבר גדוד 277, גדוד טנקי שרמן שהועבר מחטיבה 27) ויחידת סיור. במלחמת יום הכיפורים השתתפה החטיבה בפיקודו של אלוף-משנה גדעון גורדון בלחימה בחזית הסורית תחת פיקוד אוגדה 146. במהלך התארגנותה, גדוד 268 נותר כעתודה של פיקוד המרכז ופרס בבקעת נערן בבקעת הירדן והחטיבה אספה לשורותיה טנקים מיחידות שונות. לחטיבה צורף ב-11 באוקטובר גדוד 181, גדוד שריון פיקודי. במהלך הקרבות שניהלה החטיבה בדרום רמת הגולן כבשה בין היתר את המוצב הסורי ב"אל חנות". בהמשך המלחמה קיבלה אחריות על הגזרה הדרומית של רמת הגולן.

לאחר המלחמה עברה החטיבה הסבה לחטיבת שריון המפעילה טנקי צנטוריון.

קבוצות הבחירה

קבוצות הבחירה הוא שמה של תנועת הבוגרים של תנועת הנוער המחנות העולים.

בעבר הייתה זו תנועת נוער נפרדת שדגלה בחלוציות, סוציאליזם וציונות. פעילותה ההיסטורית היא היום חלק מפעילות תנועת הנוער המחנות העולים. המושג "קבוצות הבחירה" מתייחס כיום לכלל הבוגרים של תנועת המחנות העולים וקבוצות הבחירה ההיסטורית. חברי "קבוצות הבחירה של המחנות העולים" חיים בקבוצות שיתופיות במגדל העמק, בנוף הגליל, בהרצליה, בערבה הדרומית, בראשון לציון ובקיבוץ נערן ו אילת. החברים בקבוצות השיתופיות עובדים בעיקר בחינוך, בין השאר במיזמים חינוכים וחברתיים של תנועת הבוגרים ובתנועת הנוער המחנות העולים.

תנועת בוגרים

תנועות בוגרים הן קהילות של קבוצות המהוות המשך לתנועות הנוער.

מאז הקמתן בשנות העשרים של המאה ה-20 היו תנועות הנוער החלוציות (הנוער העובד והלומד, המחנות העולים, השומר הצעיר) נושאות הדגל החינוכי והרעיוני של החלוציות וההתיישבות, ומתוך כך שלחו את חניכיהן למסלול "הגשמה", שכלל שנת שירות, שירות בנח"ל והקמת קיבוצים ועיבוי קיבוצים קיימים.

בסוף שנות השמונים, בד בבד עם תהליכי ההפרטה בחברה הישראלית ועם התפרקותם הרעיונית והפיזית של רבים מהקיבוצים (ראו גם: תהליכי השינוי בקיבוצים), החלו נרקמות קבוצות של צעירים בוגרי תנועות נוער, שלא ראו את עתידם במסלול ההגשמה הקיים. רוב הקיבוצים חדלו להוות יעד הגשמה רלוונטי מפני שחדלו להיות מקום שמגשים את רעיונות השיתוף והשוויון. גם החברה הישראלית נזקקה פחות להקמה של עוד יישובים באזורי ספר, ויותר לחיזוק הקיים - פעילות חינוכית ערכית לצמצום הפערים ובלימת התפרקות הסולידריות החברתית.

מתוך ניתוח של המצב המדיני והחברתי, בחרו בוגרי תנועות הנוער החלוציות לעצב צורות חיים שתפניות-משימתיות אלטרנטיביות לקיבוץ, שמשימתן המרכזית תהיה שינוי פני החברה הישראלית באמצעות חינוך. כך קמו כמה עשרות קבוצות שהתאגדו במספר תנועות בוגרים, כשכל תנועת בוגרים הורכבה מבוגרי תנועת נוער אחרת. משנת 2012 הקבוצות השתפניות-משימתיות מאוחדות תחת מועצת הקבוצות והקהילות המשימתיות בישראל.

תנועות הבוגרים הקימו וחידשו מספר קיבוצים (פעמים רבות במתכונת של "קיבוץ מחנכים"), ואולם רוב הקבוצות ממוקמות כיום בקומונות עירוניות, תוך ניסיון להוות חלק מהקהילה בעיר. הקבוצות מקיימות בתוכן חיי שיתוף ושוויון והערך המרכזי המנחה אותן הוא "שוויון ערך האדם". עיקר פעילותם של חברי הקבוצות היא בתחום החינוך, בתנועות הנוער ובמסגרות בלתי פורמליות ופורמליות אחרות.

מרכזים של תנועות הבוגרים בישראל (נכון לשנת 2009):

קיבוץ רביד, קיבוץ אשבל, גבעת הקיבוצים ברחובות, קיבוץ המחנכים בראשון לציון, קיבוץ המחנכים בעכו, קיבוץ המחנכים בחיפה, ועוד קומונות אחרות של "תנועת הבוגרים" של בוגרי הנוער העובד והלומד, ושל חברי "דרור ישראל".

קיבוץ נערן, "מעגל גפן" בחיפה, קיבוץ משעול בנצרת עילית וקיבוץ ההכשרה בראשון לציון של קבוצות הבחירה של המחנות העולים.

מרכזים של בוגרי השומר הצעיר : קיבוץ פלך, קיבוץ המחנכים בגבעת חביבה, ״צפית (מוסד חינוכי) ״ במועצה אזורית יואב, מוסד חינוכי "מעלה הבשור", פנימיית "רעות" (מוכרת יותר כמוסד "הרי אפרים") וקומונות מחנכים עירוניות בחולון, חיפה, אשקלון ורחובות.

קבוצת "יובל", במקור מתנועת הבונים דרור, אך כיום בקבוצות הבחירה בנצרת עילית (כחלק מקיבוץ משעול של קבוצות הבחירה של המחנות העולים).

קהילות אמנים-מחנכים של תנועת תרבות בעפולה, ראשון לציון, נתניה, נהריה, בת-ים, טבריה, חצור הגלילית וקרית שמונה.

תנועת הבוגרים של תנועת הנוער נוע״ם קמה בבאר שבע, כשהגרעין הבוגר הראשון של התנועה (גרעין ״כוורת״), המשיך שם לחיי קהילה בוגרים.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.