נעמי סמילנסקי

נעמי סמילנסקי (27 בדצמבר 1916 - 13 במרץ 2016)[1] הייתה ציירת, תחריטאית ומאיירת ישראלית.

נעמי סמילנסקי
Noemi Smilansky
לידה 27 בדצמבר 1916
קרקוב, ממלכת גליציה, אוסטרו-הונגריה
פטירה 13 במרץ 2016 (בגיל 99)
ישראל
לאום ישראלית
תחום יצירה ציירת, תחריטאית, מאיירת

ביוגרפיה

סמילנסקי נולדה בקרקוב שבגליציה, לרחל וליעקב וולמן, בשנת 1922 עלתה לארץ ישראל.

עוד בהיותה תלמידה החלה לעזור למשפחתה במתן שעורים פרטיים. למרות מצבם הכלכלי ראו בעצמם בני משפחתה כבני תרבות, יוצאי נחלת ספר של האימפריה האוסטרו-הונגרית. כבר בילדותה בקרקוב נהגה אמה לקחת אותה לתערוכות, ובירושלים לימדה אותה לקרוא ולכתוב שירה בגרמנית, לכן נחשבה בבית הספר מוזרה ו"אחרת".

ב-1932 בהיותה בת 16 החלה ללמוד בסמינר למורים בבית הכרם, שם גם הכירה את בעלה, הסופר יזהר סמילנסקי (ס. יזהר), והשניים היו לזוג. בשנת 1933, לאחר שסיימו את לימודיהם, עבר יזהר ללמד במושבה יבניאל והיא עברה ללמד בקבוצת גבע. לאחר מכן, בשנים 1937-1941 למדה ציור ורישום אצל מרדכי ארדון ותחריט וחיתוך עץ אצל יוסף בודקן בבצלאל.

בשנת 1942 נולד בנם ישראל, בשנת 1944 נולדה בתם הלה ובשנת 1954 נולד זאב.

בשנת 1960 השתלמה ב- Central School for Arts and Crafts בלונדון ועברה השתלמויות נוספות בבוסטון ובניו יורק. בשנים 1950-1986 הייתה מורה לתולדות האמנות בבית הספר "דה שליט" ברחובות.

בשנת 1968 קיבלה מלגה מ"קרן פורד" ושהתה ארבעה חודשים בסדנה "תמרינד" בלוס אנג'לס. כשהייתה כבת שבעים, לימדה תחריט בבצלאל.

ד"ר חיים גמזו ראה בה אחת מאמני התחריט החשובים בארץ.

בראיון שראיינה אותה נרי ליבנה[2] לעתון הארץ, היא מספרת שהייתה צריכה להילחם על אמנותה. "קודם כל יש העניין של מקום. כדי לכתוב צריך שולחן וזהו, אבל לאמנות צריך מקום, לתחריטים במיוחד. צריך גם חדר חושך וצריך חומצות, שאגב הרסו לי גם את הריאות...". לשאלתה של נרי ליבנה, האם יזהר העריך ואהב את האמנות שלה, עונה סמילנסקי: "מנין לי לדעת? הוא לא אמר שום דבר רע, אז אני מניחה שכן. גם לא את הכל הראיתי לו". בסטודיו שהיה לול יצרה תחריטים בעזרת המכבש שקיבלה במתנה מנחום גוטמן ואחר כך במכבש שקנתה בעצמה.

סמילנסקי כתבה משך שנים רבות סיפורים לילדים ולמבוגרים, אך מעולם לא פרסמה אותם, מלבד הסיפור "נעילה" העוסק בהלוויית אמה, שאותו פרסמה בכתב העת פרוזה.

האוצרת עדה נעמני, בת רחובות, כתבה על העבודות של נעמי: "...את דיוקנו של הסופר ס. יזהר, עמו חלקה את חייה, ציירה פעמים אין ספור... בתקריבי הפנים ובתנוחות הביתיות ניכר הניסיון למסור עדות על יזהר, אישיות ידועה ונערצת, מתוך מבט קרוב ואינטימי מאוד, מבט על יזהר בנעלי בית... המבט הנוקב והבלתי מתפשר ביותר מצוי דווקא בפורטרטים העצמיים של נעמי, בהם היא מוסרת עצמה ללא כחל ושרק. שם נבחין קודם כל בעיניים, בנוכחותו החדה והסקרנית של המבט. זהו מבט היוצר את הקשר הראשוני בינה לבין המודל שמולה, סדרת דיוקנאות עצמיים אלו מצטרפת לגלריה גדולה ומעניינת של ציורים בהם מתבוננים ציירים בעצמם ומוסרים על כך עדות כנה ובלתי מתפשרת."

היא חיה ויצרה במושב מישר, עבודותיה נמצאות באוספים ציבוריים, אוספים פרטיים ובמוזיאונים ברחבי העולם.

תערוכות נבחרות

מהספרים שאיירה

  • ס. יזהר, החורשה בגבעה, רישומים מאת נעמי וולמן, הוצאת הקיבוץ הארצי, מרחביה, 1947.
  • ס. יזהר, עלילות חומית, ציירה נעמי סמילנסקי, מוציא לאור : הוצאת הקיבוץ המאוחד, תל אביב, תשי"ח, 1957, (ספרית דרור).
  • ס. יזהר, סיפורי מישור, רישומים - נעמי סמילנסקי, הוצאת הקיבוץ המאוחד, תל אביב, תשכ"ד, 1963.
  • עזריה כהן, עלילות עזי בעל הצלקת, צירה נעמי סמילנסקי, הוצאת י' צ'צ'יק, תל אביב, תשכ"ח, 1968.
  • ס. יזהר, 7 סיפורים (בטרם יציאה, חרבת חזעה, השבוי, שירה של חצות, ערמת הדשן, הנמלט, חבקוק), רישומים - נעמי סמילנסקי, הוצאת הקיבוץ המאוחד, תל אביב, תשל"א, 1970.
  • אהרן אפלפלד, א"ב יהושע, עמליה כהנא-כרמון, עמוס עוז, יהודה עמיחי, דוד שחר, ששה מספרים : ט"ז ספורים, איורים - נעמי סמילנסקי, עריכה ומבואת - הלל ברזל, הוצאת משרד החינוך והתרבות בשיתוף יחדיו, תל אביב, תשל"ב, 1972.
  • ס. יזהר, תפו ופוזה, ציירה נעמי סמילנסקי, הוצאת ספריית הפועלים, תל אביב, תשל"ו, 1976.
  • ס. יזהר, ברגלים יחפות : ששה סיפורים לבני הנעורים, מעוטר בידי נעמי יזהר, הוצאת זמורה-ביתן, תל אביב, תשמ"ט, 1989.
  • ס. יזהר, ששה ספורי קיץ, מצוירים בידי נעמי סמילנסקי, הוצאת זמורה-ביתן, תל אביב, תש"ן, 1990.
  • ס. יזהר, אפרים חוזר לאספסת, איורים - נעמי סמילנסקי. הוצאת זמורה-ביתן, תל אביב, תשנ"א, 1991.
  • ש"י עגנון, סיפור הנרות, שנים עשר תחריטים - נעמי סמילנסקי, הוצאת גוטסמן, תל אביב, תשס"ג, 2002.

לקריאה נוספת

  • ד"ר חיים גמזו, ביקורת אמנות, בעריכת גילה בלס, מוזיאון תל אביב לאמנות, 2006
  • ד"ר חיים גמזו, נעמי סמילנסקי – תחריטים 1966-1976, מוזיאון תל אביב, 1976

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ אתר "Billiongraves"
  2. ^ נרי לבנה, היד שאוחזת בעפיפון, הארץ
13 במרץ

13 במרץ הוא היום ה-72 בשנה (73 בשנה מעוברת), בשבוע ה-11 בלוח הגרגוריאני. עד לסיום השנה, נשארו עוד 293 ימים.

1916

שנת 1916 היא השנה ה-16 במאה ה-20. זוהי שנה מעוברת, שאורכה 366 ימים. 1 בינואר 1916 לפי הלוח הגרגוריאני מקדים את 1 בינואר לפי הלוח היוליאני ב-13 ימים. כל התאריכים שלהלן הם לפי הלוח הגרגוריאני.

2016

שנת 2016 היא השנה ה-16 במאה ה-21. זוהי שנה מעוברת, שאורכה 366 ימים. 1 בינואר 2016 לפי הלוח הגרגוריאני מקדים את 1 בינואר לפי הלוח היוליאני ב-13 ימים. כל התאריכים שלהלן הם לפי הלוח הגרגוריאני.

27 בדצמבר

27 בדצמבר הוא היום ה־361 בשנה (362 בשנה מעוברת). עד לסיום השנה, נשארו עוד 4 ימים.

אריה קילמניק

אריה (אריק) קילמניק (נולד ב-1 במרץ 1935) הוא אמן ישראלי, מייסד סדנת ההדפס ירושלים.

גבי בן זנו

גַּבִּי בֵּן זָנוֹ (נולד ב-11 ביולי 1943) הוא אמן ישראלי שהחל ליצור בשנות ה-70 של המאה העשרים. הנושאים הבולטים ביצירתו מתחילים בצורות גאומטריות מופשטות המאופיינות במינימליזם צורני, עבור דרך ייצוגי הגוף האנושי במגוון הופעותיו; החל בעירום נשי, גולגולות אדם כאלגוריות לוואניטאס וממנטו מורי, ובין אם אלה סצנות אהבה אירוטיות. חלק ניכר של יצירתו המאוחרת של בן זנו עוסק בסוג טבע דומם ומתמקד בעיקר בפרחים. יצירתו של בן זנו מייצגת את המרחב המטאפיזי בין אהבה למוות ואת המתח האקזיסטנציאלי בין שכל לרגש בין תשוקה ליופי, בין הרציונלי לכאוטי.

הלל ברזל

הלל ברזל (נולד ב-9 במאי 1925) הוא חוקר ספרות ישראלי, כיהן כפרופסור לספרות עם ישראל ולספרות משווה באוניברסיטת בר-אילן.

חניתה בן ז'נו

חניתה בן ז'נו (ילידת 1938) לימדה במסגרות שונות והעמידה דורות של תלמידי אמנות שמלווים אותה עד היום כיוצרת בדרכה האמנותית. חניתה היא אמנית רב-תחומית, שאינה משויכת לאסכולה זו או אחרת באמנות הישראלית. היא עובדת בשפה אישית ומקורית ומבין הראשונות בארץ שיצרה אמנות פמיניסטית במוצהר, במבחר אמצעים וחומרים לא מקובלים - שבחלקם מזוהים עם עמלנות נשית סיזיפית. בעבודותיה, שהן בגדר דיאלוג מתמשך בין האישי והפרטי לבין החברתי והציבורי, היא שואבת מהאוטוביוגרפיה שלה ומעובדת היותה אישה, ומתייחסת בדרכה הייחודית לעובדה שגדלה בצלו של אביה, אהרון בירנפלד, מראשוני הצלמים של תל אביב. במהלך השנים פיתחה שפה אמנותית ייחודית, שמקורה בחיפוש ובאיתור דימויים הלקוחים מחייה בבית הוריה, מהמדיום של הצילום ומתחושותיה ותובנותיה כאישה. במסגרת התעסקותה זו ליקטה דימויים וצילומים נשכחים, והפגישה את הצילום הדוקומנטרי של אביה עם ציוריה שלה, ובכך יצרה מתח בין דורי, בין עבר להווה, בין חזון למציאות ובין הטכניקות השונות לבין עצמן.

נחום איתן

נחום איתן (איתין) (1902 - 25 ביוני 1976), חלוץ ענף תעשיית גלופות ההדפסה (צינקוגרפיות) בתל אביב, מרוכשי השבועון "העולם הזה" בשנות החמישים, והמו"ל והעורך האחראי של הדו-שבועון "כלנוע". היה מצנט (תומך אמנותי) לציירים ישראלים רבים.

ס. יזהר

ס. יזהר או יזהר סמילַנסקי (27 בספטמבר 1916 - 21 באוגוסט 2006) היה סופר עברי בולט וחבר כנסת, חתן פרס ישראל לספרות יפה וחתן פרס א.מ.ת לספרות.

את שם העט ס. יזהר נתן לו המשורר והעורך יצחק למדן כשפרסם את סיפורו הראשון של יזהר, "אפרים חוזר לאספסת", בכתב העת "גליונות" בשנת 1938, ומאז חתם יזהר על יצירותיו הבדיוניות בשם ס. יזהר, ועל כתביו העיוניים בשם יזהר סמילנסקי. נהוג לזהותו כחלק מסופרי דור תש"ח, אם כי הוא עצמו התנגד לזיהוי זה.

רינה קופר

רינה קופר (1935 – אוקטובר 1993) הייתה אמנית רב תחומית.

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.