נעם סולברג

נעם סולברג (נולד ב-22 בינואר 1962) הוא שופט בבית המשפט העליון.

נעם סולברג
NOAM SOHLBERG
מדינה ישראל  ישראל
שופט בית המשפט העליון
21 בפברואר 2012
(7 שנים ו-34 שבועות)
תחת נשיא בית המשפט העליון גרוניס, נאור, חיות
שופט בית המשפט המחוזי בירושלים
20052012
(כ־7 שנים)
שופט בית משפט השלום בירושלים
19982005
(כ־7 שנים)
תפקידים בולטים

קורות חייו

סולברג נולד וגדל בחיפה ליהודית ושאול סולברג, עולים מהולנד. למד בישיבה התיכונית "יבנה" בחיפה ובישיבת ההסדר "הר עציון" באלון שבות[1]. התגייס לחיל האוויר ואת שירותו הצבאי סיים בדרגת רב-סרן. הוא בעל תואר ראשון ושני במשפטים מהאוניברסיטה העברית בירושלים, השני בהצטיינות. ב-1990 החל להתמחות אצל מנהלת המחלקה האזרחית בפרקליטות המדינה, פליאה אלבק, לאחר מכן אצל שופט בית המשפט העליון יעקב מלץ, ואצל היועץ המשפטי לממשלה יוסף חריש. שימש במשך 7 שנים עוזרם של שלושה יועצים משפטיים לממשלה: חריש בשנים 19911993, מיכאל בן יאיר בשנים 1994–1997, ואליקים רובינשטיין בשנים 1997–1998. כמו כן היה מרצה למשפטים באוניברסיטת בר-אילן.

בשנת 1998 מונה לשופט בבית משפט השלום בירושלים, ובשנת 2005 מונה לשופט בבית המשפט המחוזי בעיר. בשנת 2009 עלה שמו לראשונה כמועמד לבית המשפט העליון ולאחר שלא נתמנה למשרה זו היה מועמד למשרת היועץ המשפטי לממשלה, וגם מועמדותו זו נדחתה. ב-6 בינואר 2012 נבחר לשופט בית המשפט העליון וב-21 בפברואר באותה השנה החל לכהן בתפקיד. לפי שיטת הסניוריטי הוא צפוי לכהן כנשיא בית המשפט העליון בין אוקטובר 2028 לינואר 2032.

חיים אישיים

מתגורר באלון שבות שבגוש עציון. נשוי למאירה, ולהם חמש בנות. בתם הדס סבלה מתסמונת רט, ונפטרה בגיל 33, במרץ 2018.[2]

פסיקותיו

בהקשר של משפט מינהלי נחשב סולברג לשופט שמרן. יובל יועז כתב עליו:

מחזיק בגישה שמרנית, אנטי־אקטיביסטית. אפשר גם לומר עליו שהוא ביטחוניסט. ... שופט הגון, משפטן מצוין, בעל ניסיון רב וראייה רחבה[3].

סולברג מתרה לא אחת בעמיתיו להרכב על כך שהם מביעים עמדות שאינן נדרשות להכרעה. כך למשל, כאשר המשנה לנשיאה, חנן מלצר כתב למעלה מן הצורך שייתכן שיש חובה חוקתית לקיים שידור ציבורי, כתב[4]:

"חברי לא הסתפק בכך... וגילה דעתו, ולמצער רמז, לפגמים חוקתיים... דא עקא, שזוהי בדיוק השאלה שהונחה לפתחנו מלכתחילה, ואשר הדיון בה התייתר... טענה זו מחייבת עיון וליבון, ואין להכריע בה אגב אורחא. הוא הדין באשר לדברי חברי על אודות חובתה של המדינה לדאוג לכינונו של שידור ציבורי, והמשמעויות המעשיות הנודעות לכך... תפיסה זו – במובנה המשפטי-חוקתי – אינה מובנת מאליה, והיא מחייבת להרחיב את היריעה. חברי לא עשה כן, ואף אני לא אעשה כן. מוטב להותיר את הדברים לעת מצוא – כמקובל בפסיקתנו – אם וכאשר תהא נודעת נפקות לדברים; לא רק להלכה, אלא גם למעשה".

במקרה אחר שבו נחלקו עמיתיו בשאלת חשיבות השיקולים השונים לענישה בעבירות מין כתב[5]:

"חברי מדגיש את שיקול ההרתעה, עד כדי כך שלדבריו אין רחמים בענישתם של עברייני מין (פסקה 34); חברתי, השופטת י' וילנר, משיבה לעומתו שהרתעה אינה חזות הכל, ומייחדת דברים על חשיבות השיקום. אלא שאיננו זקוקים לחידוש ולא נדרשים לוויכוח, משום שהמחוקק אמר את דברו לגבי הבניית שיקול הדעת בענישה, באופן מפורש, מפורט, מקצועי ועדכני – בתיקון 113 לחוק העונשין".

סולברג נוהג לאזכר את המשפט העברי בפסקי הדין שלו. בחלק מהמקרים מדובר בהערת אגב לאחר שקבע את הדין על פי החוק הישראלי[6]. במקרים אחרים, השתמש סולברג במשפט העברי בגיבוש פסק דינו. לדוגמה, במסגרת סכסוך בין שכנים בבית משותף, קבע כי זיקת הנאה של זכות מעבר במקרקעין איננה חייבת להיות גורפת, וניתן להגבילה לשעות מסוימות ביממה, או לצורך שימושים מסוימים. קביעה זו היוותה חידוש פסיקתי, והשופט סולברג הסתמך גם על המשפט העברי לצורך גיבושה[7]. בערעור שנדון בבית המשפט העליון, אושרה קביעה זו הגם שתנאי המעבר שקבע צומצמו במקצת[8]. בהחלטות קצרות נוהג סולברג לנקוט בלשון קצרה לגבי דברים שנאמרו במהלך הדיון, תוך הפניה לפרוטוקול או שימוש בלשון כמו "הערתי את אשר הערתי"[9][10] או "אמרתי את אשר אמרתי"[11].

אזרחי

מספר פסיקות של סולברג זכו לתשומת לב בקהילה המשפטית או לתהודה ציבורית:

  • לעניין דרישת החוק שעסקה בין חברה לבין בעלי השליטה בה תאושר על ידי בעלי המניות, קבע שקולם של בעלי מניות המיעוט שהם בעלי עניין בעסקה, לא יימנה בין אם הם תומכים באישור העסקה ובין אם הם מתנגדים לה. זאת בניגוד לעמדה שהציגה רשות ניירות ערך. עם זאת, קבע סולברג כי לבעלי השליטה אין סמכות לקבוע מי הוא בעל עניין בעסקה לצורך פסילת הצבעתו, אלא בעלי המניות עצמם הם אשר צריכים להודיע אם יש להם עניין אישי[12].

הגנה עצמית

בהיותו שופט בבית המשפט המחוזי, זיכה סולברג שוטר שירה למוות בתושב מזרח ירושלים, במהלך אירוע אלים, בקבלו את טענת השוטר שחש באותו רגע בסכנת חיים[13]. בית המשפט העליון אישר את פסק הדין ברוב דעות[14].

בתחילת 2016 כתב סולברג את פסק הדין העיקרי בבית המשפט העליון שזיכה מחמת הספק, על סמך הטענה להגנה עצמית, אדם שהורשע בבית המשפט המחוזי בהריגה. הזיכוי נתקבל פה אחד[15].

ענישה

באוגוסט 2018 כתב את פסק הדין שקיבל ברוב דעות את ערעור המדינה, והכפיל עונש של תשעה חודשי מאסר שהוטל על לוחם מג"ב שהורשע בגרימת מוות ברשלנות של פלסטיני במהלך עימותים ביום הנכבה. את פסק דינו סיים סולברג במילים: "לצערנו, הנשק שניתן לדרי על מנת להציל את הנפש, שימש – בשל כוונת זדון לפצוע, ורשלנות חמורה שנלוותה לה – לשפיכות דמים. במבחן הזה כּשל דרי; עליו ליתן את הדין"[16].

משפט מנהלי

בין פסיקותיו בעניינים מנהליים:

  • בשנת 2010 קיבל עתירה לפי חוק חופש המידע שהגישו חברות גז ודלק בעניין ועדת ששינסקי, והורה למדינה למסור לעיונן את הסכם ההקלות ממס שניתן ליוסי מימן לעניין ייבוא הגז המצרי. סולברג קבע שההגבלה בפקודת מס הכנסה על מסירת מידע נוגעת רק להכנסות עבר ולא להתחייבויות המדינה לגבי שיעורי מס צופי פני עתיד[17].
  • באפריל 2010 ביטל את החלטת עיריית ירושלים להפלות לטובה את רשתות החינוך העצמאי ומעיין החינוך התורני על פני בתי ספר לא רשמיים אחרים, אף על פי שהעירייה טענה שהרשתות משתפות פעולה עם העירייה בהשגת יעדים ראויים, בקובעו שהיה על העירייה להכניס את היעדים לתוך מבחני התמיכה כדי לאפשר לכלל בתי הספר לנסות לעמוד בהם[18].
  • קיבל עתירה מינהלית של אזרחים ששילמו סכומי כסף גדולים עבור קבלת רישיונות להפעלת מונית באמצעות מתווך ('מאכער'), אולם משרד התחבורה ביטל את תוקפם לאחר שהתברר כי המתווך היה נוכל שלקח את הכסף לעצמו. בפסק דינו קבע סולברג כי אף שלמשרד התחבורה נתונה הסמכות לבטל רישיונות, הפעלתה בעניין זה נעשתה באופן בלתי מידתי ובלתי סביר, משום שלא הייתה כל הצדקה לפגוע בצורה חריפה באזרחים תמימים שנפלו בפח[19].
  • בהחלטת ביניים משנת 2011 קבע כי במצבים מסוימים ניתן לקבוע במכרז סעיף שבו מוותרים המשתתפים בו על זכותם לעתור לסעד זמני נגד המשך ניהול המכרז, עד להכרעת בית המשפט בעתירה. הוא כתב כי אף שדרך כזו אינה אהודה, והיא נראית בעייתית מבחינת זכות הגישה לערכאות, אין היא שוללת את האפשרות להגיש עתירה כסדרה ואף לקבל פיצויים לאחר מעשה, והיא עשויה להיות מידתית כשתכליתה לא 'לתקוע' קידום פרויקט רב ממדים[20].
  • דחה עתירה שהגיש אזרח ישראלי ששהה שנים רבות בחו"ל ומשרד הפנים סירב להאריך את תוקף דרכונו משום שהוא משתמט מחובת שירות צבאי. בפסק הדין דחה את הטענה כי מדיניותו של שר הפנים לעשות שימוש בסמכותו על-פי דין ולא להאריך דרכוניהם של משתמטים היא בלתי סבירה[21]
  • ב-2006 דחה תביעה של קבוצה של אישי ציבור ובראשם עוזי אורנן, שביקשה שסעיף ה"לאום" בתעודת הזהות שלהם יכלול את ההגדרה "ישראלי" במקום "יהודי". סולברג נימק את הדחייה בכך שהשאלה היא מדינית-לאומית-חברתית ואינה שפיטה[22]. הקבוצה ערערה לבית המשפט העליון בשנת 2008[23]. בית המשפט העליון דחה את הערעור בשנת 2013, אך קבע שהשאלה שפיטה[24].
  • באחד מפסקי הדין הביע עמדה מרחיבה לגבי זכות עמידה. הוא נתן לעותר ציבורי את הסעד שביקש, אף על פי שמדובר היה ככל הנראה במקרה שבו ישנו נפגע ספציפי שנמנע מלעתור, בנמקו: "אין מדובר בעתירת סרק, בעתירה שהוגשה בניגוד לרצונו של בעל העניין עצמו או בעתירה שהוגשה ללא הכנה רצינית". על נימוק זה הוסיף שכיוון שהיועץ המשפטי לממשלה הצטרף לעמדת העותרים, אין עוד לקבל טענה של היעדר זכות עמידה[18].
  • באחד מפסקי דינו, באמרת אגב ארוכה, מתח ביקורת חריפה על העסקת עובדי קבלן לצורך שמירה וניקיון בשירות הציבורי. סולברג הראה כיצד המנגנון שמחזיקה המדינה כדי לתחזק את המערך הזה, כביכול כדי לשמור על זכויותיהם של העובדים, לרבות המכרזים, הפיקוח על החברות, הזמנת דו"חות מרואי חשבון פרטיים וכו' - הוא מנגנון יקר ושמן, העולה למדינה הון רב, בעוד שעובדי הקבלן עצמם מקבלים שכר זעום ותנאיהם נפגעים[25].

ענייני לשון הרע

בתקופה שבה כיהן כשופט בבית משפט השלום עסק סולברג בין היתר בתביעות לשון הרע רבות. תביעות אחדות שהוגשו נגד אמצעי תקשורת התקבלו על ידו. בשנת 2005 חייב את הוצאת עיתון "הארץ" והעיתונאי עקיבא אלדר לפצות את אריה קינג בסך 8,000 ש"ח[26]. בשנת 2008 חייב את העיתון "ידיעות אחרונות" ואחדים מאנשיו, ובהם העיתונאי מרדכי גילת, לפצות את פקידת משרד הפנים, בתיה כרמון, בסך 200,000 ש"ח[27]. סולברג הביע בפרשה זו את עמדתו כי תיאור דברים המציג רק את הצדדים השליליים ללא הבאת הסיפור השלם הוא "הצגת האמת החלקית בלבד" והוסיף: "חצי אמת גרועה לעיתים משקר, ועל פרסום חלקי שכזה לא תחול הגנת אמת הפרסום."[28] לגבי הסתפקות בהבאת תגובה ליד סיפור של לשון הרע קבע באותו עניין כי "בכתבה אמנם הובאה תגובתה... אך שיקול הדעת שהפעילו הנתבעים היה שגוי. מנוסח תגובתה... היה עליהם להיווכח בטעותם ולהימנע כליל מפרסום הפרשיה הנדונה, או למצער לשנות את נוסח הפרסום. אין זה הוגן לפרסם את סיפור המעשה, כשלפי האמת אין סיפור. בתודעתו של הקורא נותר הרושם השלילי של דברי לשון הרע שבכתבה שאינם אמת, ולנתבעים לא תעמוד הגנת אמת הפרסום."[29] לעומת זאת, קבע כי בלשון עיתונאית שיש בה גוזמה אין בהכרח פגיעה באמת הפרסום, שכן: "לא בביקורת על הסגנון העיתונאי עסקינן, סגנון שהקורא הסביר מוּדע לו, אלא בבחינת הדברים על-פי דיני לשון הרע."[30]

  • באופן דומה קבע לגבי שימוש בפרפרזה על סיסמה של חברה עסקית במדור הספורט, שהקורא מודע לכך שמדובר בפרפרזה ועל כן אין בסיס לתביעת לשון הרע[31].

בשנת 2004 דחה תביעת דיבה של ב. מיכאל כנגד עיתון "הצופה" וחנה אייזנמן בקביעה שדבריה של אייזנמן חוסים תחת ההגנה של לשון הרע שנאמרה בתגובה על לשון הרע. עם זאת, הוא הביע אי נחת מדבריה החריפים של אייזנמן ולא פסק לה הוצאות (גם מפני שהמשפט היה מהיר)[32]. בערעור הושגה פשרה על פיה הוסכם כי העיתון יפרסם הבהרה[33].

בשנת 2004, במסגרת תביעות דיבה הדדיות בין עורכי הדין יוסף ארנון ויראון פסטינגר, דחה את התביעה של ארנון כלפי פסטינגר מתוקף היות דבריו של פסטינגר הבעת דעה וחייב את ארנון ב-8,000 ש"ח והוצאות על דבריו כלפי פסטינגר[34]. בעקבות ערעור שהוגש לבית המשפט המחוזי הסכימו הצדדים לפשרה לפיה ימשכו הדדית את שתי התביעות שהגישו בבית משפט השלום[35].

בשנת 2009, בבית המשפט המחוזי, הכריע בתביעת דיבה של קצין שנודע בכינוי סרן ר' נגד אילנה דיין וטלעד, עקב תחקיר אודותיו ששודר בתוכנית "עובדה" וייחס לו מעשה של וידוא הריגה בילדה ברצועת עזה. סולברג קיבל את התביעה, וקבע כי דיין וטלעד אשמים בהוצאת לשון הרע, משום שהסיפור שהוצג לצופים על מעשיו של סרן ר' היה ערוך באופן שלא הציג את כל הצדדים בפרשה. הוטל עליהם תשלום פיצוי כספי לתובע, הקראת עיקרי הכרעת הדין בתוכנית והבהרה לצופים כי הכתבה ששודרה בשעתו העבירה מסר שגוי לגבי התובע[36]. בפברואר 2012 קיבל בית המשפט העליון את ערעורה של דיין על הפסיקה, ביטל את פסק הדין וקבע שלדיין עומדת הגנת "אמת דיברתי", שכן העובדות עליהן הושתתה התוכנית היו נכונות לשעתן[37]. ביחס לטלעד, השופטים קבעו כי הקדימון ששודר לקראת התוכנית היווה לשון הרע ופסקו שהזכיינית "טלעד" תשלם לקצין פיצוי מופחת, בגובה מאה אלף שקלים. בדיון נוסף בהרכב מורחב של תשעה שופטי בית המשפט העליון[38] הוחלט ברוב דעות לא לשנות מהתוצאה האופרטיבית של פסק הדין.

חופש הביטוי וחופש המידע

בהתייחס לחופש הביטוי וחופש המידע מרבה סולברג להתייחס לצורך באיזונים בין אינטרסים סותרים.

סולברג הבחין בין שימוש בדמותו של אדם בפרסומת לצורך עשיית רווחים, בו עשויה לקום עילה של עשיית עושר ולא במשפט לבין מקרה בו נעשה שימוש "בשמו, בכינויו, בתמונתו, בקולו של אדם, באישיותו או בסיפורו" לצורך חדשותי, בו "האינטרס הציבורי ... מחייב ... לסווגם כרכוש הכלל. סיווגם של סיפורים בעלי ערך חדשותי כרכוש הכלל נחוץ והכרחי לשם קיומה של תקשורת חופשית, לצורך מימוש חופש הביטוי, על מנת להבטיח זרימה חופשית של מידע כבסיס לקיומו של שיח חופשי וביקורתי בחברה תרבותית ודמוקרטית."[39]

בתחילת שנת 2001 קבע סולברג שאין להרשיע את איתמר בן גביר על שצעק "נאצי" לעבר אחמד טיבי, לאור חשיבות חופש הביטוי[40].

בדחייה פה אחד של ערעור נגד איסור על הפצתו של רומן, בנימוק שיש בו פגיעה בפרטיות[41], כתב השופט סולברג[42]: "על כפות המאזניים החוקתיות יגבר כוחו של חופש הביטוי במצב דברים של פגיעה קלה ובינונית בזכות לפרטיות, אל מול פגיעה קשה בחופש הביטוי; כוחה של הזכות לפרטיות יגבר כשהפגיעה בחופש הביטוי היא קלה או בינונית, ולעומתה הפגיעה בליבּת הפרטיות היא קשה".

בפסק דין שדחה בקשה לקבל תכתובות מדיוני ועדה מייעצת לעניין קידום שופטי בית המשפט השלום למחוזי, כתב סולברג: "שופטי השלום שבאים לפני הוועדה רשאים להניח כי פרטיותם תישמר במידה הנכונה"[43].

בדיון על חוקיות חלוקת כתב עת במסגרת תעמולת בחירות של ישראל ביתנו, בהינתן החוק האוסר הענקת מתנות, כתב סולברג בדעת הרוב[44]: "בעניין שהובא לפנינו, שבו מה שעומד לחלוקה הוא למעשה ביטוי, חלק בלתי נפרד מן המסר הפוליטי-המפלגתי-התעמולתי, מחופש הביטוי של העותרים – אין לנקוט באותה גישה דווקנית, מאיינת כל ספק ("אם יש ספק - אין ספק") לפרשנות גדרי האיסור על הענקת מתנה. אין לפסול את חלוקת הגיליון – בשל ערכו הכלכלי המסוים, שמא בוחר כלשהו יראה בו מתנה חומרית גרידא, או מפאת החשש מפני מדרון חלקלק. בכך אין משום איזון ראוי בין הערכים שעל הפרק."

במקרה בו התיר בית המשפט העליון, לבקשת עיתון הארץ, פרסום של החלטה משפטית, כתב[45]: "החיסוי עד כה היה נחוץ מחמת הסיכון הממשי לשלומם של התובעים. מנגד, הפרסום עתה הוא הכרחי. זכות הציבור לדעת, פשוטו כמשמעו. רבּוֹת התלבטנו וארוכּות דנו, בִּמגמה להשיג מִתווה שיאפשר פומביות מקסימלית עם סכנה מינימלית. ... כמו כדי ללמדנו על ההכרח שבמתן פומבי, נתגלו במהלך ההתדיינות המשפטית לפנינו עניינים שחייבו לבדוק את אופן התנהלות המשטרה והפרקליטות ..."

בדעת רוב שדחתה דרישה למידע על ארכאולוגים שפעלו ביהודה ושומרון ובקשו ששמם לא יפורסם, כתב[46]: "לא השתקה חלילה, גם לא הסתרה, כי אם איזון עדין ורגיש בין האינטרסים של הכלל והפרט מזה, לבין העניין הציבורי בגילוי המידע מזה, והכל – כמתחייב מתכליותיו והוראותיו של חוק חופש המידע."

קישורים חיצוניים

מאמריו באתר דעת

הערות שוליים

  1. ^ ישיבת הר עציון וקהילת אלון שבות משתתפים בשמחתו של השופט נועם סולברג עם מינויו לבית משפט העליון, באתר ישיבת הר עציון
  2. ^ עוזי ברוך, בתו של השופט סולברג הלכה לעולמה, באתר ערוץ 7, 16 במרץ 2018
  3. ^ יובל יועז, משגב, תעזוב את סולברג, באתר הארץ, 30 בינואר 2017
  4. ^ בג"ץ 2996/17 ארגון העיתונאים בישראל - הסתדרות העובדים הכללית החדשה נ' ראש הממשלה, ניתן ב-23 בינואר 2019
  5. ^ ע"פ 4802/18 פלוני נ' מדינת ישראל, ניתן ב-29 בינואר 2019
  6. ^
    שגיאות פרמטריות בתבנית:פס"ד עליון

    פרמטרי חובה [ עותר, משיב ] חסרים
    ע"פ 6331/11 , סעיף 39

    שגיאות פרמטריות בתבנית:פס"ד עליון

    פרמטרי חובה [ עותר, משיב ] חסרים
    ע"א 5131/10 , פסק הדין של השופט סולברג
  7. ^ ת"א (י-ם) 7120/05 דנן נ' נובק, 4 בפברואר 2007
  8. ^
    שגיאות פרמטריות בתבנית:פס"ד עליון

    פרמטרי חובה [ עותר, משיב ] חסרים
    ע"א 2741/07
  9. ^
    שגיאות פרמטריות בתבנית:פס"ד עליון

    פרמטרי חובה [ עותר, משיב ] חסרים
    בש"פ 8211/16
  10. ^
    שגיאות פרמטריות בתבנית:פס"ד עליון

    פרמטרי חובה [ עותר, משיב ] חסרים
    בש"פ 7097/16

    שגיאות פרמטריות בתבנית:פס"ד עליון

    פרמטרי חובה [ עותר, משיב ] חסרים
    בש"פ 7031/16

    שגיאות פרמטריות בתבנית:פס"ד עליון

    פרמטרי חובה [ עותר, משיב ] חסרים
    בש"פ 4950/16
  11. ^
    שגיאות פרמטריות בתבנית:פס"ד עליון

    פרמטרי חובה [ עותר, משיב ] חסרים
    בש"פ 4919/16
  12. ^ ה"פ (י-ם) 7236-05-11 גולדפון בע"מ נ' ב' יאיר, 11.8.11
  13. ^ פ (י-ם) 2005/06 מדינת ישראל נגד שמואל יחזקאל
  14. ^ ע"פ 6392/07 מדינת ישראל נ' שמואל יחזקאל, ניתן ב-30 באפריל 2008
  15. ^
    שגיאות פרמטריות בתבנית:פס"ד עליון

    פרמטרי חובה [ עותר, משיב ] חסרים
    ע"פ 4784/13
  16. ^ יאיר אלטמן, ‏הוחמר עונשו של לוחם שגרם למות פלשתיני, באתר ישראל היום, 19 באוגוסט 2018
    ע"פ 4497/18 מדינת ישראל נ' בן דרי, ניתן ב-19 באוגוסט 2018
  17. ^ עת"ם (י-ם) 29451-08-10, דלק נ' מרחב מנ"פ
  18. ^ 18.0 18.1 עת"ם 1754/09, המרכז לפלורליזם יהודי נ' מועצת עיריית ירושלים
  19. ^ עת"ם (י-ם) 250/06 שמחה רותם נ' שר התחבורה, 5.6.08
  20. ^ עת"ם (י-ם) 51671-02-11 מ.א.ה מנרב אלקטרה הדרכה בע"מ נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 10.4.2011)
  21. ^ עפרה אידלמן, בית המשפט פסק: ניתן לשלול דרכון מישראלי שהשתמט משירות צבאי, באתר הארץ, 1 ביולי 2009.
    עת"ם (י-ם) 9050/08 יניב דוד הראל נגד שר הפנים, ניתן ב-25.6.2009.
  22. ^ ה"פ (ירושלים) 6092/07
  23. ^ הערעור לבית המשפט העליון (הוגש ב 12.10.08), אתר אני ישראלי
  24. ^ ע"א 8573/08 עוזי אורנן ואח' נ' משרד הפנים ואח', פסק דין מיום 2.10.2013
  25. ^ עת"ם (י-ם) 210/10 מוקד יסעור נ' מדינת ישראל, ניתן ב-9 ביוני 2010, באתר "נבו"
  26. ^ א (י-ם) 6112/03 אריה קינג נגד הוצאת עיתון הארץ בע"מ ועקיבא אלדר
  27. ^ א (י-ם) 3438/03 בתיה כרמון נגד ידיעות אחרונות
  28. ^ א (י-ם) 3438/03 בתיה כרמון נגד ידיעות אחרונות, סעיף 49
  29. ^ א (י-ם) 3438/03 בתיה כרמון נגד ידיעות אחרונות, סעיף 53
  30. ^ א (י-ם) 3438/03 בתיה כרמון נגד ידיעות אחרונות, סעיף 68
  31. ^ ת"א (ירושלים) 23028/00 סאסי בונה לי בית בע"מ ואח' נגד רשת שוקן ואח'
  32. ^ א 008515/03 (השלום ירושלים) בריזון נ' עיתון הצופה ואח`
  33. ^ באתר nrg
  34. ^ יוסף ארנון, עו"ד נגד יראון פסטינגר, עו"ד, א 5665/02
  35. ^ נועם שרביט, נדחו תביעות הדיבה ההדדיות של עורכי הדין ארנון ופסטינגר, באתר News1 מחלקה ראשונה‏, 21 בינואר 2005
  36. ^ ת"א (י-ם) 8206/06 סרן ר' נ' ד"ר אילנה דיין, ניתן ב-7.12.2009.
  37. ^ ע"א 751/10 פלוני נ' ד"ר אילנה דיין-אורבך וטלעד אולפני ירושלים בע"מ, ניתן ב-8 בפברואר 2012
  38. ^
    שגיאות פרמטריות בתבנית:פס"ד עליון

    פרמטרי חובה [ עותר, משיב ] חסרים
    דנ"א 2121/12
  39. ^ א (י-ם) 8206/06 סרן ר' נ' ד"ר אילנה דיין, ניתן ב-7.12.2009., סעיף 194
  40. ^ ת"פ (ירושלים) 1463/99, מדינת ישראל נגד נעם פדרמן ואח'
  41. ^ א 3213/09 פלונית נ' פלוני, ניתן ב-11 באוקטובר 2011
  42. ^ ע"א 8954/11 פלוני נ' פלונית, ניתן ב-24 באפריל 2014
  43. ^ עע"ם 414/18 התנועה למשילות ודמוקרטיה נ' הממונה על יישום חוק חופש המידע בהנהלת בתי המשפט, ניתן ב-13 בדצמבר 2018
  44. ^ בג"ץ 979/15 מפלגת ישראל ביתינו נ' יו"ר ועדת הבחירות המרכזית לכנסת ה-20, ניתן ב-25 בפברואר 2015, סעיף 35
  45. ^ ע"א 4244/12 הוצאת עיתון הארץ בע"מ נ' תת-ניצב אפרים ברכה, ניתן ב-19 בפברואר 2014, סעיף 35
  46. ^ עע"מ 10014/16 יש דין - ארגון מתנדבים לזכויות אדם נ' המינהל האזרחי איו"ש, ניתן ב-16 במאי 2019, סעיף 35
אורי משגב

אוּרִי מִשְׂגַּב (נולד ב-15 באפריל 1974) הוא עיתונאי, פובליציסט, מרצה, מורה ובמאי ישראלי.

אילנה דיין

אילנה דיין-אורבך (נולדה ב-8 במאי 1964) היא עיתונאית, שדרנית, ותחקירנית ישראלית, בעלת תואר דוקטור במשפטים. פעילותה העיתונאית הבולטת היא תוכנית התחקירים "עובדה" בעריכתה, אותה היא מובילה מאז 1993.

אלימות מילולית

אלימות מילולית או בריונות מילולית היא אמירה שלילית הנאמרת לקורבן (או על הקורבן), לעיתים תוך מניעת אפשרות של הקורבן לתגובה כלשהי.

בית המשפט העליון

בית המשפט העליון הוא המוסד השיפוטי הגבוה ביותר של מדינת ישראל. תפקידיו העיקריים של בית המשפט העליון הם דיון בערעורים על פסיקות שניתנו בבית המשפט המחוזי, ודיון כבית המשפט הגבוה לצדק כערכאה ראשונה.

בבית המשפט העליון מכהנים 15 שופטים, הנבחרים על ידי הוועדה לבחירת שופטים. כהונת שופט בבית המשפט העליון נמשכת עד פרישתו בגיל 70, אלא אם חדל לכהן קודם לכן. נשיאת בית המשפט העליון כיום היא השופטת אסתר חיות. מספר התיקים בהם דנים שופטי העליון נע בין 9,500 ל-11,500 מדי שנה לערך.משכנו של בית המשפט העליון בירושלים. תחום שיפוטו הוא כל שטח מדינת ישראל. בנוסף הוא מוסמך לדון בחלק מהעניינים הפליליים והאזרחיים (בעיקר של אזרחים ישראלים) הקשורים לשטחי יהודה ושומרון שבהחזקתה (במסגרת ערעור על פסקי דין של בתי משפט מחוזיים), וכן בפעולות המדינה בשטחים אלה.

חוק יסוד: השפיטה קובע, כי פסיקת בית המשפט העליון יוצרת תקדים מחייב לכל בית משפט בישראל, זולת בית המשפט העליון עצמו.

גיורא איילנד

גיורא איילנד (נולד ב-22 באפריל 1952 במושב כפר הס) שירת בצה"ל בדרגת אלוף כראש אגף המבצעים וראש אגף התכנון. בשנים 2004–2006 עמד בראש המועצה לביטחון לאומי. כיהן כמנכ"ל גבעות עולם חיפושי נפט עד 2015.

התנצלות

התנצלות היא פעולה של גורם כלשהו שפגע בגורם אחר, ובה הפוגע מודה באשמה, מביע חרטה, ומבקש את סליחתו של הנפגע.

התנצלות נעשית לעיתים באופן אישי, בין הפוגע לנפגע, ולעיתים היא נעשית בפומבי, כחלק מתיקון העוול שנעשה.

לעיתים באה ההתנצלות ביוזמתו של הפוגע, המתחרט על מעשיו, ולעיתים הוא עושה זאת לאחר שהנפגע דרש זאת ממנו.

ברברה קלרמן מאוניברסיטת הרווארד מנתה את מאפייניה של ההתנצלות המושלמת:

הודאה בטעות או במעשה העוול

קבלת אחריות

הבעת חרטה

הבטחה כי הפגיעה לא תחזור על עצמה

עיתוי נכון

זה נהנה וזה לא חסר

"זה נהנה וזה לא חסר" הוא ביטוי המתאר מצב שבו אדם המוותר לזולתו אינו מפסיד דבר, אך בכך מאפשר לו ליהנות מתועלת הוויתור. הביטוי מתבסס על הסוגיה התלמודית שבה נקבע כי "זה נהנה וזה לא חסר - פטור". משמעות הכלל היא שבית דין יכול לכפות על אדם לוותר על תביעתו הכספית במקרה שלא נגרם נזק לתובע. הכלל רלוונטי אך ורק לאחר מעשה, ואם התובע במפורש סירב לוותר לפני התקרית כלל זה לא מספק הגנה לנתבע.

חילוט

חילוט הוא עיקול או החרמה של נכסים בידי המדינה או גוף הפועל מטעמה. בדרך כלל מדובר בנכס שמקורו בעבירה פלילית (כגון גניבה או הלבנת הון) או בנכס שסייע לביצוע פשע או פעולות טרור (כגון כלי רכב שהסיע מחבל מתאבד). ישנן מדינות שמשתמשות במינוח "עיקול" (שמשמעותו בישראל שונה מחילוט) או "החרמה" במקום "חילוט".

בישראל מוקנית לבתי המשפט סמכות להורות על חילוט מכוחם של מספר חוקים ובהם:

פקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) [נוסח חדש], תשכ"ט-1969

פקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], תשל"ג-1973

חוק איסור הלבנת הון, תש"ס-2000

חוק חילוט רווחים מפרסומים שעניינם עבירות, תשס"ה-2005מטרת החילוט היא הקטנת התועלת שמפיק העבריין מדבר העבירה וכיסוי נזק שנגרם במהלך ביצוע העבירה.

מאחר שבדרך כלל חלק משמעותי מנכסי העבריין הם נכסי מקרקעין, עשויה המדינה להידרש להמציא לבית המשפט שומת מקרקעין לצורך הערכת הפדיון הכספי צפוי ממכירת הרכוש והניהול הליכי החילוט. שומות אלה נערכות על ידי השמאי הממשלתי במשרד המשפטים.

שופט בית המשפט העליון, נעם סולברג הרחיב בעניין החילוט:

חשיבות רבה נודעת להליך החילוט, על רקע תכליתו. החילוט נועד למנוע מצב בו חוטא יֵצא נשכר, להוציא בִּלעוֹ הבלתי-חוקי של אדם מפיו, לשלול את התמריץ לביצוע עבירות, ולהרתיע. החילוט נועד גם לחסום ניסיון של עבריינים 'לערבב' בין התחומים – רכוש 'פלילי' ברכוש 'תמים', ובכך 'להלבין' כספי פשיעה עד שלא יִוודע כי באו בקִרבּה של מערכת כספים לגיטימית.

לחילוט נודעת גם תכלית מעין-עונשית, כדי שידע העבריין הכלכלי אל-נכון כי הסיכון המקסימלי הצפוי לו, אינו רק החלטה שיפוטית המאלצת אותו להיפרד מפירות שהפיק מביצוע העבירה, אלא כי הוא נתון בסיכון של פגיעה כלכלית בעקבות ביצוע העבירה באמצעות כלי החילוט שהמחוקק העניק לרשויות האכיפה. אין לאפשר לעבריינים להבריח נכסיהם לקרובי משפחתם ולמכריהם כדי להימנע ממימוש החילוט.

לחילוט נודעת חשיבות רבה מן ההיבט הנורמטיבי. החילוט מעביר מסר לעבריין ולחברה בכללותה, לפיו העבירות שביצע העבריין הן חמורות, וכי המדינה איננה סובלנית כלפי התנהגויות שכאלה. המסר ההרתעתי מועבר, בין היתר, לסביבתו של העבריין, הנוכחת לראות ולהבין כי מהעבריין נשלל הרווח שהפיק מפעילותו העבריינית. הרווח שנשלל איננו רק הרכוש 'המוכתם' בעבירה, אלא גם כל רכוש אחר של העבריין עד לשווי הרכוש ש'הוכתם' ואף, במצבים מסוימים, רכוש שהעביר העבריין לצד שלישי. אמירה נורמטיבית זו חשובה כשלעצמה, ומהווה אמצעי רב עוצמה במסגרת המלחמה בפשיעה. לעיתים, המסר הנורמטיבי שמועבר באמצעות הליך החילוט חזק עוד יותר מן המסר המועבר באמצעות ההליך הפלילי לעצמו.

משעה שסכומי כסף שמקורם בעבירה 'עורבבו' עם כספים כשרים, שמקורם בפעולות לגיטימיות, נטמעו זה בזה והתמזגו זה לתוך זה, לא ניתן עוד להבחין בין הכסף ה'נקי' לבין הכסף ה'מלוכלך', ומתחייבת מסקנה לפיה סכום הכסף כולו מהווה רכוש אסור אשר ניתן לחלטו.

יוסף חריש

יוסף חריש (15 בספטמבר 1923 - 6 בנובמבר 2013) היה היועץ המשפטי השמיני לממשלה, שופט וסגן נשיא בית המשפט המחוזי בתל אביב.

משפטים (כתב עת)

משפטים הוא כתב העת העברי העיקרי שמפרסמת הפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית בירושלים. הגיליון המודפס של כתב העת יוצא לאור שלוש פעמים בשנה, ולצדו מתפרסמים באופן שוטף מאמרים בכתב העת האינטרנטי "משפטים על אתר".

כתב העת "משפטים" הוא כתב עת משפטי מהוותיקים בישראל, המתנהל במתכונת ייחודית המבוססת על היותו סטודנטיאלי לגמרי, מתכונת המבדילה אותו משאר כתבי העת המשפטיים המתפרסמים בישראל. הן העורכים והן חברי המערכת של כתב העת הם סטודנטים מצטיינים הלומדים בפקולטה, האחראים על כל היבטי המערכת, מההחלטה האקדמית אילו מאמרים ראויים לפרסום ועד להבאתם לדפוס. מודל זה הוא המודל המאפיין את כתבי העת באוניברסיטאות הגדולות בארצות הברית.

המאמרים המוגשים למערכת כתב העת עוברים הליך שיפוט על ידי הסטודנטים החברים במערכת, וכן הליך של ביקורת עמיתים על ידי איש אקדמיה המצוי בתחום בו נכתב המאמר. אם מאמר עובר את שלב השיפוט הראשוני, עובר המאמר עריכה מהותית שתפקידה לבחון את המאמר לעומקו, ולהציע לכותב הצעות לשיפורו. לבסוף, המאמר מובא לפרסום במהדורה האינטרנטית או במהדורה המודפסת.

נדב העצני

נדב העצני הוא עורך דין, פובליציסט ועיתונאי ישראלי.

נשיא בית המשפט העליון

נשיא בית המשפט העליון הוא שופט משופטי בית המשפט העליון בישראל, העומד בראש בית המשפט העליון, ומתוקף כך יש לו השפעה רבה על מערכת בתי המשפט בישראל בכללה.

נשיאת בית המשפט העליון הנוכחית היא אסתר חיות, שהושבעה ב-26 באוקטובר 2017.

סולברג

האם התכוונתם ל...

סלים ג'ובראן

סלים ג'ובראן (בערבית: سليم جبران; נולד ב-4 באוגוסט 1947) כיהן כשופט בית המשפט העליון ויושב ראש ועדת הבחירות המרכזית לכנסת ה-20, והאזרח הערבי הראשון בישראל המכהן במשרות אלו במינוי של קבע (קדם לו במינוי זמני, בבית המשפט העליון, השופט עבד א-רחמן זועבי). החל מיוני 2017 ועד לפרישתו לגמלאות באוגוסט 2017 כיהן כמשנה לנשיאת בית המשפט העליון.

עובדה (תוכנית טלוויזיה)

"עובדה" היא תוכנית תחקירים אקטואלית, בהנחייתה של אילנה דיין ובבימויו של גלעד טוקטלי, ששודרה שנים רבות בערוץ 2. החל מנובמבר 2017 משודרת ב"קשת 12".

התוכנית היא היחידה ששודרה בערוץ 2 ברצף מאז הקמת הערוץ המסחרי ב-1993. במסגרתה משודרות כתבות תחקיר, כתבות דיוקן וחשיפות שונות של תופעות חברתיות ישראליות, הונאות ושחיתויות ותחקירי אקטואליה. התוכנית שודרה עד שנת 2005 בזכיינית "טלעד", למעט עונה אחת ששודרה במסגרת חברת החדשות. ב-2005 פג הזיכיון של טלעד והתוכנית עברה ל"שידורי קשת". לאחר פיצול ערוץ 2, העונה ה-24 משודרת בקשת 12 החל מ-9 בנובמבר 2017.

עובדה זכתה בפרס תוכנית האקטואליה או התחקירים הטובה ביותר בטקס פרסי האקדמיה הישראלית לקולנוע וטלוויזיה לשנת 2009, לשנת 2013 ולשנת 2017.

עורך דין

עורך דין (בראשי תיבות: עו"ד) הוא אדם המורשה לעסוק בעריכת דין ובמתן ייעוץ משפטי, לאחר שלמד משפטים.

באנגליה (ובמדינות אחרות בהן שיטת המשפט שאובה מהמשפט האנגלי, כגון אוסטרליה) מקובלת הפרדה בין עורך דין המופיע בבית המשפט (barrister) ובין עורך דין העוסק בכל פעילות משפטית אחרת (solicitor). הפרדה זו אינה נהוגה בישראל, וכל עורך דין רשאי לעסוק בשני סוגי הפעילות. למרות ההבחנה, בישראל עורך דין המופיע בבית המשפט ומייצג את לקוחותיו שוטח את טענותיו או תביעותיו ומבקש מבית המשפט להכריע בסוגיה. הופעה בבית המשפט מוגדרת "ליטיגציה", אם בתחום האזרחי, הפלילי, או המנהלי.

בקרב עורכי הדין מקובלת התמחות לתחומים ספציפיים של המשפט, כגון דיני עבודה, דיני מיסים, משפט מסחרי, משפט פלילי וכו'. משרד גדול לעריכת דין מעסיק לעיתים עורכי דין בעלי מגוון התמחויות, כדי לספק קשת שלמה של שירותים ללקוחותיו; עם זאת, ישנם משרדים גדולים המתמחים בתחום מסוים.

עקיבא אלדר

עקיבא אלדר (נולד ב-27 בנובמבר 1945) הוא עיתונאי ופובליציסט ישראלי. בעברו כתב אלדר בעיתון "הארץ" והיה חבר עבר בהנהלת מערכת העיתון. כיום הוא בעל טור באתר "אל-מוניטור".

עשיית עושר ולא במשפט

עשיית עושר ולא במשפט, או עשיית עושר, הוא שם כללי למספר עילות תביעה משפטיות שלא נופלות במסגרת דיני החוזים, דיני הנזיקין או מערכת דינים אחרת של המשפט האזרחי.

עשיית עושר ולא במשפט, משמעותה שצד אחד מתעשר על חשבון הצד האחר, כשהדבר לא מגיע לו. הדוגמה הקלאסית היא טעות בחישוב, אשר בעקבותיה יש צד אחד אשר מתעשר, אבל יש גם צד אחר אשר מפסיד.

דיני "עשיית עושר" הם ענף משפטי, שעומד בין דיני החיובים לבין דיני הקניין. דיני עשיית עושר בישראל מעוגנים בחוק עשיית עושר ולא במשפט, התשל"ט-1979.

קלמן ליבסקינד

קלמן ליבסקינד (נולד ב-2 במאי 1970) הוא עיתונאי חוקר, פובליציסט ואיש תקשורת ישראלי. בעל טור שבועי בעיתון "מעריב סופהשבוע" ותוכניות אקטואליה יומיות בכאן ב' ובכאן 11.

שופטי בית המשפט העליון
נשיאת בית המשפט העליון: אסתר חיות
המשנה לנשיאה: חנן מלצר

ניל הנדלעוזי פוגלמןיצחק עמית • נעם סולברג • דפנה ברק-ארזמני מזוזענת ברוןג'ורג' קראדוד מינץיוסף אלרוןיעל וילנרעופר גרוסקופףאלכס שטיין

Emblem of Israel.svg
ראו גם: שופטי בית המשפט העליון בדימוס

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.