נסיכות מוסקבה

נסיכות מוסקבהרוסית: Княжество московское), אשר נודעה גם בשם הנסיכות הגדולה של מוסקבהרוסית: Великое княжество Московское), הייתה ישות פוליטית רוסית בימי הביניים אשר מרכזה במוסקבה. הנסיכות והתקיימה בין השנים 1263 והפכה לממלכה בשנת 1547 בעת שלטונו של איוון האיום שהוכתר לצאר הרוסי הראשון ומאותה עת החלה תקופת רוסיה הצארית.

נסיכות מוסקבה
Княжество московское
Herb Moskovia-1 (Alex K)
סמל
נסיכות מוסקבה במהלך התרחבות עד לשנת 1525
יבשת אירופה
שפה נפוצה רוסית
עיר בירה מוסקבה
משטר מונרכיה אבסולוטית
הקמה
תאריך

1263
פירוק
תאריך

1549
ישות קודמת נסיכות ולדימיר
ישות יורשת רוסיהרוסיה הצארית
רוסיה
ערך זה הוא חלק מסדרת
היסטוריה של רוסיה

רוסיה בתקופה הטרום נוצרית

רוס של קייב

הכיבוש המונגולי

נסיכות מוסקבה

רוסיה הצארית

האימפריה הרוסית

רוסיה הסובייטית

רוסיה המודרנית

רוסיה

ייסוד הנסיכות

במאה ה-11 מוסקבה הייתה לא יותר מאשר תחנת מסחר קטנה בשולי נסיכות ולדימיר-סוזדאל, אשר שלטה על חלק נכבד של רוס של קייב אחרי התפרקותה. במחצית הראשונה של המאה ה-12 קיימות עדויות להתיישבותם של נסיכים עצמאים במוסקבה, אך רק בשנת 1263 בעת שלטונו של דניאל אלכסנדרוביץ' זכתה למעמד של נסיכות עצמאית. בעת הפלישה המונגולית לרוסיה (12361240) נשרפה מוסקבה על ידי המונגולים ששבו ובזזו אותה בשנת 1293, אך ריחוקה היחסי של מוסקבה, קשיי הגישה בגלל היערות העבותים ומשקלה הקטן בפוליטיקה הרוסית של הזמן שמרו עליה והיא הצליחה להשתקם.

מספר נהרות שחיברו אותה לים השחור, לים הבלטי ולאזור הקווקז עזרו להתפתחותה של העיר. מוסקבה נשלטה בידי שושלת נסיכים ששאפו להרחיבה ולחזקה, הנסיך הראשון של מוסקבה היה דניאיל אלכסנדרוביץ (נפטר ב-1303), בנו הצעיר של אלכסנדר נבסקי מנסיכות ולדימיר-סוזדאל. הוא החל להרחיב את הנסיכות שלו על ידי תפיסת השלטון בעיר קולומנה הסמוכה והבטיח את העברת הכתר לצאצאיו. בנו של דניאל, יורי, שלט בכל אגן נהר מוסקבה והמשיך להרחיב את גבולות הנסיכות מערבה. לאחר מכן כרת ברית עם החאן של אורדת הזהב וקיבל על עצמו את תואר נסיך ולדימיר שהיה התואר הראשי בין נסיכי רוסיה.

ביסוס הנסיכות

יורשו של יורי, הנסיך איוואן הראשון, אשר שלט בשנים 13251340, שמר על תואר הנסיך הגדול. איוואן הידק את הקשר עם המונגולים ובעזרתם גבה דמי חסות מנסיכויות אחרות באזורו. איוון השיג למוסקבה עליונות אזורית משמעותית ונודע כאיש העשיר בכל רוסיה, הוא השתמש באוצרותיו לקנות אדמות רבות לבניית כנסיות אבן מרשימות בקרמלין. ב-1327 עבר ראש הכנסייה הרוסית המטרופוליטן האורתודוקסי של רוסיה, למוסקבה, ותרם רבות להמשך שגשוגה של העיר.

יורשיו של הנסיך איוואן המשיכו בדרכו, קנו אדמות רבות שהרחיבו את שטחה ואת אוכלוסייתה של נסיכות מוסקבה, והשקיעו רבות בעיר הבירה. דבר שהביא להתנגשות בינם לבין הדוכסות הגדולה של ליטא המתרחבת. האינטרסים שלה התנגשו עם התפשטותה של מוסקבה, בעיקר סביב העיר סמולנסק. האיבה הובילה לשלושה מסעות מלחמה ליטאים שנכשלו נגד נסיכות מוסקבה ב-1368, ב-1370 וב-1372.

ב-1350 פגעה המגפה השחורה ברוסיה, בין הנפגעים היו גם בני משפחת המלוכה. יורש העצר דמיטרי דונסקוי היה בן תשע בלבד כשהוריו מתו ותואר הנסיך הגדול עבר לקרובו הרחוק דמיטרי מסוזדל. נסיך מוסקבה הצעיר הצליח לשמור על הנסיכות בזכות כריתת ברית עם הכנסייה האורתודוקסית. דמיטרי דונסקוי, כשליט וכמנהיג דתי, איחד את הנסיכויות הרוסיות בסביבתו תחת כנפי נסיכות מוסקבה. בינתיים המעצמה המונגולית התפרקה למרכיבים קטנים יותר ואורדת הזהב הייתה המדינה המונגולית שירשה את השליטה המונגולית על רוסיה. דמיטרי קרא תיגר על החאן של אורדת הזהב והביס אותו בקרב קוליקובו (1380), בכך התגבר על הסטיגמה השלילית שדבקה לנסיכות כמשתפת פעולה עם הטטרים. כאשר העביר את הכתר לבנו וסילי ב-1389, לא טרח לקבל אישור לכך מהחאן כפי שהיה נהוג עד כה.

וסילי הראשון אשר שלט בין השנים 13891425, המשיך את המדיניות העצמאית של אביו. אך לאחר ניסיון פלישה שנהדף בקושי של אורדת הזהב, נאלץ וסילי לכרות ברית בקשרי נישואין עם בתו של דוכס ליטא החזק. וסילי נמנע מעימותים עם חותנו גם כשזה האחרון סיפח אליו את סמולנסק. שנות שלטונו השקטות התאפיינו בסיפוחי שטחים מצפון וממזרח. הקשר החזק לכנסייה האורתודוקסית עזר לשמור על יציבות הנסיכות, כאשר מנזרים הממוקמים בנסיכויות שכנות שימשו למעשה כמוצבים מוסקוביטים. נסיכות מוסקבה המשיכה לשגשג גם בזכות השושלת היציבה שלה, כאשר בנסיכויות האחרות התחלפו שליטים לעיתים קרובות והן נקרעו בסכסוכים פנימיים ליחידות פוליטיות יותר ויותר קטנות.

המעבר מנסיכות מוסקבה לשלטון הצארים

מצבה היציב של השושלת התערער בימי וסילי השני יורשו של וסילי הראשון, אשר שלט בין השנים 1425 ל-1462. דודו של וסילי, יורי דמיטרייביץ', החל לטעון לשלטון ולזכות על כתר הנסיכות ("כתר מונומק" - כתר מוזהב אשר אותו חבשו כל נסיכי מוסקבה על בסיס צוואתו של דמיטרי דונסקוי). לאחר מותו של יורי טענו גם בניו לכתר והערעור על זכותו למלוך ליווה את כל תקופת שלטונו הארוכה של וסילי השני. במהלך תקופה זו הפסיד וסילי שטחים מהנסיכות במלחמה הפיאודלית הגדולה אשר נמשכה עד 1450, נשבה על ידי השליט הטטרי של חאנות קאזאן, ועיניו נעקרו ב-1446. למרות כל זאת הצליח וסילי להעביר את הכתר לבנו איוואן השלישי. בתקופתו של וסילי השני גם הכריז המטרופוליטן האורתודוקסי של מוסקבה על עצמאותה מהפטריארכיה של קונסטנטינופול (1448).

איוואן הגדול

איוואן השלישי, אשר שלט בין השנים 1462 ו-1505 איחד נסיכויות נוספות תחת שלטונו, ושם קץ למספר רב של סכסוכי קרקעות, כאשר אילץ את הנסיכויות להכיר בו ובצאצאיו כנסיכים הגדולים של כל רוסיה. איוואן ריכז לידיו סמכות מוחלטת על הצבא, המשפט ויחסי החוץ. נסיכות מוסקבה שלטה על כל האזור הרוסי האתני בשנת 1480. לאחר שאורדת הזהב חדלה להתקיים צורפו גם אדמותיה לשטח המוסקבאי. באמצעות קשרי חיתון הבטיח לעצמו איוואן שליטה על שטח גדול יותר ליורשיו, ונסיכויות נוספות ביקשו להצטרף לממלכה הגדולה.

כאשר שלט על כל חלקה העיקרי של רוסיה, אימץ לעצמו איוואן השלישי את התארים צאר ו"שליט כל רוס". והיה ידוע בקרב נתיניו בכינוי "איוואן הגדול". הוא התעמת ללא חשש עם שליט הדוכסות הגדולה של ליטא על מספר נסיכויות חצי עצמאיות מתקופת רוס של קייב. במלחמת התשה ארוכה שהסתיימה רק ב-1503 עם ליטא הצליח לדחוק את גבולו מערבה. בתקופתו נסיכות מוסקבה שילשה את שטחה.

בנו של איוואן השלישי, וסילי השלישי, המשיך את הכיבושים, אם כי בקנה מידה קטן יותר. תרומתו העיקרית הייתה המשך הצנטרליזציה של רוסיה ויצירת מוסדות שיאפשרו לה לתפקד כמדינה אחת.

תקופת הצארים החלה רשמית עם הכתרתו של בנו, איוואן הרביעי, אשר היה ידוע בעיקר בשם איוואן האיום והיה הראשון אשר הוכתר רשמית כצאר של רוסיה.

איוואן הראשון, נסיך מוסקבה

איוואן הראשון (1288–1340) (רוסית: Иван I Данилович Калита) היה נסיך ולדימיר ונסיך מוסקבה ונחשב לראשון בין נסיכי מוסקבה שהיו לשליטי רוסיה.

בשנים 1296-1297 היה נציגו של אביו, דניאל, נסיך מוסקבה, ברפובליקת נובגורוד. בשנת 1304 עמד בראש הכוחות שהגנו על העיר פריאסלאבל מפני כוחות נסיכות טבר. בשנת 1319, אחיו יורי ממוסקבה מונה כשליט נובגורוד ואיוואן קיבל את השליטה המלאה על מוסקבה.

אחד מיתרונותיו של איוואן הייתה היכולת שלו להגיע להבנות טובות עם שליטי אורדת הזהב. בשנת 1320 הוא קיבל מהחאן מינוי כשליט נסיכות מוסקבה אולם נכשל בניסיונותיו לקבל שליטה על נסיכות ולדימיר לאחר הריגת אחיו יורי. בהיותו שליט נסיכות מוסקבה הוא הצליח להעביר את מקום מושבו של ראש הכנסייה הרוסית מוולדימיר למוסקבה. זה היה אחד מהגורמים החשובים לעליית חשיבותה של האחרונה. לאור יחסיו הטובים עם חאן אורדת הזהב שטחי נסיכות מוסקבה היו מוגנים מפלישות כוחות החאן. בתקופתו נבנתה חומת מגן מעץ סביב מרכז העיר ונבנו בתים ראשונים מאבן בתוך החומות. אנשי אצולה רבים עברו למוסקבה מערים אחרות.

לאחר התקוממות עממית בטבר נגד אורדת הזהב בשנת 1327 הוא מיהר להגיע לחצר החאן ובתמיכתו ותוך שימוש בכוחות של החאן הוא הצליח לדכא את ההתקוממות. במהלך זה הוא כבש מספר ערים בנסיכות טבר והנסיך הקודם ברח לפסקוב.

איוואן השלישי

איוואן השלישי ואסילייביץ' (רוסית: Иван III Васильевич) ‏(22 בינואר 1440 - 27 באוקטובר 1505), המכונה גם איוואן הגדול - נסיך מוסקבה ושליט רוסיה מ-1462 עד מותו. נחשב ל"מלכד הארצות הרוסיות" משום שכבש שטחים רוסיים רבים, וכן הדף את פלישת פולין-ליטא ושחרר את רוסיה מעולה של אורדת הזהב. בנוסף, ידוע בשל מאמצו לשיפוץ הקרמלין ובשל פרק הזמן הארוך בו שלט על רוסיה - 43 שנים.

דגל רוסיה

דגל רוסיה הוא טריקולור בצבעי הלאומיות הכלל-סלאבית. הוא מורכב משלושה פסים אופקיים, לבן למעלה, כחול במרכז ואדום למטה.

כשפטר הגדול ביקר בהולנד בשנת 1699 כדי ללמוד בניית אוניות, הוא הבין שרוסיה זקוקה לדגל עבור הצי שלה. לכן עיצב את דגל רוסיה על בסיס דגל הנסיך ההולנדי - טריקולור עם שלושה פסים אופקיים, אך הוא בחר צבעים רוסיים עבורו. הוא בחר את צבעי סמל נסיכות מוסקבה, עליו מופיע גאורגיוס הקדוש, לבוש בשריון לבן, רוכב על סוס לבן, ולובש גלימה כחולה ואוחז במגן כחול, על רקע אדום.

דגל זה הפך לדגל הרשמי של רוסיה ב-7 במאי 1883. הצאר ניקולאי השני שינה אותו בשנת 1914, כשהוסיף את העיט של בית רומנוב על רקע צהוב בקנטון בפינה השמאלית עליונה. כשהבולשביקים תפסו את השלטון בשנת 1917, הם החליפו את הדגל. הדגל הנוכחי אומץ מחדש על ידי רוסיה ב-21 באוגוסט 1991.

דמיטרי דונסקוי

דמיטרי דונסקוי (ברוסית: Дмитрий Иванович Донской‏; 12 באוקטובר 1350 - 19 במאי 1389) היה נסיך ולדימיר ונסיך מוסקבה. בתקופתו התחזק מאוד מעמדה של נסיכות מוסקבה והושג ניצחון צבאי חשוב בקרב קוליקובו.

היסטוריה של רוסיה

ההיסטוריה של רוסיה תחילתה בימי קדם, באירופה המזרחית, והיא נמשכת עד ימינו.

המאה ה-15

המאה ה-15 היא התקופה שהחלה בשנת 1401 והסתיימה בשנת 1500 (בין התאריכים 1 בינואר 1401 ל-31 בדצמבר 1500).

במהלכה פרח הרנסאנס והשפיע על הפילוסופיה, המדע והאמנות, בפרט באיטליה. מאה זו מסמנת גם את עידן התגליות האירופי, מהפכת הדפוס, וראשיתן של תיקוני הדת הפרוטסטנטים.

באירופה נמשכה מלחמת מאה השנים, שסימלה עבור אנגליה וצרפת את המעבר בין ימי הביניים והרנסאנס. בעקבות המלחמה השתנה מבנה הצבאות ממסגרת פיאודלית זמנית לצבאות של קבע המבוססים על שכירי חרב. המבנה הצבאי והחברתי שקם בצרפת בסיום המלחמה היווה בסיס למונרכיה האבסולוטית של שליטי בורבון במאות הבאות. באנגליה פרצה מלחמות השושנים בדרך לעיצוב ממשל ריכוזי ויעיל תחת בית טיודור המנצח.

בחצי האי האיברי הושלמה הרקונקיסטה וממלכות קסטיליה ואראגון התאחדו למדינה ספרדית אחת. גילוי העולם החדש סימן את ראשיתן של האימפריות הספרדית והפורטוגזית. באמריקה נוסדה ועלתה במאה זו האימפריה האצטקית במקסיקו.

בדרום מזרח אירופה נאבקו מדינות הבלקן בעוצמתה הגוברת והולכת של האימפריה העות'מאנית, שהביאה את הקץ על האימפריה הביזנטית לאחר יותר מאלף שנות קיום.

ברוסיה השתחררו הנסיכויות הרוסיות סופית מהכיבוש המונגולי, והתלכדו לממלכה מאוחדת סביב נסיכות מוסקבה הדומיננטית.

בעולם היהודי מזוהה המאה ה-15 יותר מכל עם גירוש קהילות ספרד ורדיפות האינקיוויזיציה.

וסילי השלישי

וסילי השלישי (רוסית: Василий III Иванович) הנסיך הגדול של מוסקבה. (1533-1479) משל בשנים 1505–1533. בנו של איוואן השלישי והנסיכה הביזנטית סופיה פלאולוג. אביו של איוואן הרביעי (האיום)

וסילי השני, נסיך מוסקבה

וסילי השני (ברוסית: Василий II Тёмный‏; 15 במרץ 1415 - 27 במרץ 1462) היה נסיך מוסקבה, ורוב תקופת שלטונו התאפיינה במאבקים פנימיים כנגד בני דודיו.

וסילי קיבל את תואר נסיך מוסקבה בגיל 10, לאחר פטירת אביו וסילי הראשון. מינויו לתפקיד היה שנוי במחלוקת מכיוון שדודיו היו בחיים ואחד מהם - יורי דמיטרייביץ', הוזכר על ידי דמיטרי דונסקוי כיורש לאחר וסילי הראשון, ולאור זאת לא הסתיר יורי את שאיפותיו. מיד לאחר מותו של וסילי הראשון נמלט יורי לגאליץ' (עיר באזור מוסקבה) והחל במשא ומתן עם אצילי מוסקבה. אף צד לא רצה להתחיל במלחמה פנימית כוללת, ובתיווך ראש הכנסייה הרוסית-אורתודוקסית, ארכיבישוף מטרופוליטני פוטי סוכם לדחות את הנושא ולקבל את הכרעת חאן אורדת הזהב. בשנת 1427 נסעו וסילי ואימו סופיה לאביה, ויטאוטאס הגדול, דוכס ליטא וביקשה את עזרתו. במצב זה התקשה יורי להתמודד על תפקיד נסיך מוסקבה ובשנת 1428 הבטיח להפסיק את המאבק.

בשנת 1430 נפטר דוכס ליטא ויטאוטאס הגדול וזמן קצר לאחר מכך נסע יורי לחצר חאן אורדת הזהב במטרה להשיג הכרעה לטובתו. מן הצד השני, נסע גם וסילי אל החאן. וסילי היה מוקף ביועצים שבראשם עמד איוואן וסוולז'סקי, אשר היה בעברו יועץ סבו ואביו. הבוררות החלה באביב 1432, ויורי דמיטרייביץ' התבסס על צוואת דמיטרי דונסקוי. טענות וסילי, בהתאם להחלטת יועציו התבססו על בקשות לשמירת המצב הקיים וכללו שבחים רבים לחאן. דברי השבח עשו את שלהם והחאן החליט שעל וסילי להמשיך למשול במוסקבה. בהיותו בחצר החאן הבטיח וסילי ליועצו הראשי, איוואן וסוולז'סקי, להתחתן עם ביתו, אך בדרכו חזרה למוסקבה הפר את הבטחתו והתארס עם בת אצולה אחרת. דמיטרי וסוולז'סקי נפגע קשה, עזב את מוסקבה ועבר לצידו של יורי.

באפריל 1433 החלו כוחותיו של יורי לנוע לכיוון מוסקבה. וסילי לא הצליח לארגן כראוי את צבאו, הפסיד בקרב ונמלט לקוסטרומה, שם נעצר. על אף בקשות יועציו, לא הרג אותו יורי, נתן לו את השלטון בעיר קולומנה ואף הרשה לו לקחת איתו לקולומנה את יועציו מאצולת מוסקבה. בהיותו בקולומנה הצליח וסילי לקבץ סביבו את רוב אצולת הנסיכות. יורי, שראה את המצב החליט לוותר על תפקיד נסיך מוסקבה וכבר באותו שנה, החזיר את כס הנסיך לוסילי וחזר לגאליץ'.

בניו של יורי לא קיבלו את החלטת אביהם, המשיכו במאבק ובקרב שנערך בשנת 1434 ניצחו את כוחותיו של וסילי. כאשר נודע שבין הכוחות שהשתתפו בקרב היו גם אנשיו של יורי ערך וסילי פשיטה על גאליץ' ושרף אותה. באביב 1434 זכה הכוח המשולב של יורי ובניו בניצחון חשוב על צבאו של וסילי, אשר נמלט לניז'ני נובגורוד והחל בהכנות לנסיעה לאורדת הזהב. כאן נודע לו שיורי דמיטרייביץ' נפטר ובנו, וסילי הפוזל החל למשול במוסקבה. אחיו של וסילי הפוזל לא תמכו בו ועברו לצידו של וסילי השני. כתוצאה מכך גורש וסילי הפוזל ממוסקבה וחתם על הסכם לפיו הבטיח שלא ימשיך בניסיונות לקבל את נסיכות מוסקבה. תקופת השלום לא ארכה זמן רב ובשנת 1435 התחדש המאבק. בקרב המכריע גברו כוחותיו של וסילי השני, וסילי הפוזל נלקח למוסקבה. בהוראתו של וסילי השני נעקרו עיניו.

בשנת 1439 החל החאן של קאזאן לפשוט על נסיכות מוסקבה, ווסילי עזב את העיר במטרה לאסוף כוחות. מוסקבה עמדה במצור של עשרה ימים ולא נכבשה. בשנת 1445 החלה מערכה חדשה בין נסיכות מוסקבה לבין חאנות קאזאן. לאחר שכבשו את ניז'ני נובגורוד, ניצחו הטטרים בקרב המכריע על נהר קמנקה והנסיך נלקח בשבי. בהמשך שולם עבור שחרור הנסיך כופר גדול במיוחד, ולצורך איסוף הכסף הוגדלו באופן משמעותי המיסים לקופת הנסיך, מה שגרם להתמרמרות בקרב האצולה. בשנת 1446 כבשן כוחות הקושרים בראשות דמיטרי שמיאקה, אחיו של וסילי הפוזל, את מוסקבה ועצרו את אימו ואשתו של הנסיך, בעוד וסילי עצמו היה באותה תקופה מחוץ לעיר. תוך מספר ימים נעצר וסילי, עיניו נעקרו וביחד עם אשתו נשלח לעיר אוגליץ'. חלק מאצילי הנסיכות עברו לתמוך בנסיך החדש - דמיטרי שמיאקה וחלק המשיכו בתמיכתם בוסילי ונאספו בליטא. בשנת 1446 שחרר דמיטרי שמיאקה את וסילי במטרה לסיים את הסכסוך. בתמורה הבטיח וסילי שלא ינסה להחזיר לעצמו את השלטון, אך רוב תומכיו דרשו ממנו להתחיל במאבק מזוין להשבתו לכס הנסיכות. לאחר שגם ראשי הכנסייה ונסיך טבר הדומיננטי הצטרפו לכוחות התומכים, החל וסילי במאבק בתמיכת כוחות שבאו מליטא. תוך פרק זמן קצר החזיר וסילי לעצמו את השלטון ודמיטרי שמיאקה חתם על חוזה שלום. היה זה שלום שברירי מאוד ובמהלך השנים 1448–1452 היו מספר אירועים אלימים ביניהם, עד שבסופו של דבר נתפס דמיטרי שמיאקה והורעל בשנת 1453. לאחר מותו המשיך וסילי את המאבק כנגד תומכיו של דמיטרי ונסיכויותיהם אוחדו עם נסיכות מוסקבה.

החל מהמחצית השנייה של שנות ה-50 של המאה ה-15 היה למעשה בנו הבכור של וסילי, איוואן השלישי, השליט לצד אביו העיוור. וסילי השני נפטר בשנת 1462 משחפת.

במהלך שנות שלטונו בוטלו רוב הנסיכויות הקטנות והתחזק מאוד השלטון המרכזי של הנסיך. התלות של נסיכות סוזדל-ניז'ני נובגורוד, רפובליקת נובגורוד, רפובליקת פסקוב בנסיכות מוסקבה התחזקה.

בשנת 1448 נבחר ראש הכנסייה הרוסית החדש. בפעם הראשונה נעשה הדבר ללא התערבות של ראש הכנסייה בקונסטנטינופול, ומאורע זה וסימן את תחילת עצמאותה של הכנסייה הרוסית.

חאנות קאזאן

חאנות קאזאן (ברוסית: Казанское ханство, בטטרית: Казан ханлыгы) ממלכה טטרית שירשה את החלקים של אורדת הזהב ונכבשה על ידי רוסיה.

החאנות השתרעה על שטחי בולגריה של הוולגה שהיו מאוכלסים על ידי הטטרים, הצ'ובשים ועמי וולגה נוספים. הדת השולטת הייתה אסלאם והאוכלוסייה שייכה את עצמה ל"אנשי קאזאן".

האצולה המקומית הייתה של בולגרים של הוולגה, אבל החאן עצמו ושומרי הראש שלו היו ממוצא טטרי. המשפחות השולטות היו מהאצולה של אורדת הזהב. רוב שטחי החאנות היו מכוסים ביערות. המקורות הרוסים מציינים שלמרות שהשפה השולטת הייתה טטרית גם שפות אחרות היו נפוצות מאוד.

בראש המדינה עמד חאן ולידו המועצה המייעצת - הדיוואן. מבחינה מנהלית המדינה חולקה ל-5 מחוזות.

במהלך כל תקופת קיומה החאנות ניהלה מלחמות עם נסיכות מוסקבה. החאנות הוקמה על ידי אולו-מוחאמד, שהיה חאן של אורדת הזהב אך הודח. בשנת 1438 הוא הקים חאנות חדשה עם המרכז בקאזאן. בתחילת שלטונות הוא ניהל מערכה מוצלחת נגד נסיכות מוסקבה. במהלך המערכה, נסיך מוסקבה ואסילי השני נלקח בשבי ותמורתו החאן קיבל כופר גדול במיוחד. בתקופת איוואן השלישי המלחמה נמשכה בין השנים 1467–1469. במהלך המלחמה היו תהפוכות ולכל צד היו הצלחות משלו. בסתיו 1469 קאזאן נכבשה לאחר מצור ובהתאם לחוזה שלום כל ההצלחות שהיו לחאנות קאזאן במהלך שנות המלחמה נמחקו. בהמשך במשך מספר שנים היו פשיטות הדדיות והתנגשויות צבאיות באזור עיר ויאטקה. בשנת 1487 הכוחות של הרוסים כבשו את קאזאן פעם נוספת ובתמיכתם הוחלף החאן. גם בהמשך היו מלחמות בתדירות גדולה בין המדינות. בתקופת איוואן הרביעי תחילה היה ניסיון להעמיד בראשות החאנות איש משלו כאשר ניסיון זה נכשל הוא ניהל מספר מערכות ובסופו של דבר בשנת 1552 כבש את קאזאן והמדינה התפרקה תוך סיפוחה לנסיכות מוסקבה. לאחר נפילת עיר קאזאן חלקים אחרים של המדינה הצטרפו לנסיכות מוסקבה ללא קרב.

השלטון החדש הנהיג מדיניות נוקשה נגד האוכלוסייה המקומית. רוסים רבים הועברו לשטחי החאנות לצורך התיישבות.

טוכטמיש

טוכטמיש (במונגולית: Тохтамыш, נפטר ב-1405) היה החאן האחרון של אורדת הזהב המאוחדת.

יחסי אסטוניה–רוסיה

היחסים בין אסטוניה לרוסיה קיימים כבר מאות שנים, וחלק גדול מהתקופות שלטה רוסיה בליטא.

יחסי ספרד–רוסיה

היחסים בין ממלכת ספרד לבין הפדרציה הרוסית הם יחסים היסטוריים שתחילתם במהלך המאה ה-16, ואף שבוטלו לאחר מלחמת האזרחים בספרד, הם חזרו וחודשו בשנת 1953, ובשנת 1977 חזרו לקדמותם, וכיום שתי המדינות מקיימות ביניהם קשרים כלכליים, חברתיים ותרבותיים בשלל תחומים.

יחסי פולין–רוסיה

היחסים בין פולין לרוסיה קיימים כבר מאות שנים, וחלק גדול מהתקופות שלטה רוסיה בפולין. לאחר קריסת ברית המועצות השתפרו היחסים בין המדינות, אולם מאז הסיפוח הרוסי של חצי האי קרים, בין 60-80% מהפולנים מודאגים מסכסוך עתידי עם רוסיה, אשר עדיין שומרת על השליטה בקלינינגרד.

מורמנסק (מחוז)

מחוז מורמנסק (ברוסית: Мурманская область; תעתיק: מורמנסקיה אובלסט) הוא סובייקט בפדרציה הרוסית. המחוז נמצא בשטח של המחוז הפדרלי הצפון-מערבי.

המחוז גובל עם פינלנד ונורווגיה.

המחוז הוקם ב-28 במאי 1928.

המחוז נמצא בשטח של חצי האי קולה, וברובו מעבר לחוג הקוטב הצפוני. המחוז נמצא על שפת הים הלבן וים ברנץ.

מבחינה אדמיניסטרטיבית המחוז מחולק ל-6 אזורים וכ-20 אזורים עירוניים.

שטח חצי האי קולה היה במחלוקת בין נורווגיה לבין רפובליקת נובגורוד. בהתאם להסכם משנת 1326 השליטה באזור עברה לרוסים. בהמשך השטח היה חלק של נסיכות מוסקבה. לאור ריחוקה ממרכז המדינה ותנאי אקלים קשים אוכלוסיית האזור הייתה דלה. תנופת הפיתוח חלה בתחילת המאה ה-20 עם הקמת מסילת רכבת לכיוון סנקט פטרבורג והחלטה על הקמת נמל חדש באזור מורמנסק של היום.

נסיכות ולדימיר

נסיכות ולדימיר (ברוסית: княжество Владимирское) הנסיכות הרוסית שלאחר התפרקות רוס של קייב הייתה הנסיכות החזקה ממחצית המאה ה-12 ועד למחצית השנייה של המאה ה-14.

הנסיכות הייתה ממוקמת בצפון-מזרח רוסיה באזורי נהרות וולגה וקליאזמה. העיר הראשונה שהוקמה באזור הייתה רוסטוב. כבר בשנת 911 היא מוזכרת כעיר משמעותית שבשליטת אולג. בשולי המאה ה-9 השטח היה בשליטת נסיכות רוסטוב. לאחר הקמת העיר ולדימיר על ידי ולדימיר השני חשיבותה של עיר זו גדלה בהדרגה. לאחר התפרקות רוס של קייב, הנסיכות הפכה להיות נסיכות עצמאית. בשנת 1125 הנסיך יורי דולגורוקי העביר את בירת הנסיכות לסוזדל. בשנת 1155 בחר בנו אנדרי בוגולובסקי את ולדימיר כבירת הנסיכות. בשנת 1169 הוא כבש את קייב, אך לא עבר לעיר והשאיר את ולדימיר כבירתו. היסטוריונים של המאה ה-17-19 פירשו מהלך זה כהעברת השליטה המרכזית מקייב לולדימיר. באופן מעשי היה הליך זה ממושך והסתיים סופית רק במחצית המאה ה-13. אנדרי בוגולובסקי אכן השקיע רבות בהרחבת העיר ובבניית כנסיות חדשות ומפוארות. בתקופתו החלה הנסיכות להיות המרכז של העם הרוסי וגרעין של המדינה העתידית.

עם פטירתו היה מאבק ירושה שבסופו קיבל אחיו וסבולוד הקן הגדול את השליטה על הנסיכות ושלט בה תקופה ממושכת מאוד מ-1176 עד ל-1212. תקופה זו הייתה תקופת הזהר של הנסיכות. רוב נסיכי רוסיה הכירו בעליונותו. החל משנת 1231 עברה גם נובגורוד לשליטת נסיכי ולדימיר והם שלטו בה במשך כמאה שנים.

לאחר מלחמות עם נסיכות קייב והדוכסות הגדולה של ליטא לקראת שנת מחצית המאה ה-13 גם נסיכות סמולנסק עברה להיות תחת השפעתם של נסיכי ולדימיר.

בתחילת 1238 החלה פלישת המונגולים לרוסיה. אזור צפון מזרח רוסיה סבל קשה מפלישת המונגולים. במהלך זה נכבשו 14 ערים. כוחות הנסיכות נחלו תבוסה בקרב קולומנה ובכיבוש העיר ולדימיר משפחתו של הנסיך נהרגה. הוא עצמו נהרג זמן קצר לאחר מכך, ב-4 במרץ 1238 במהלך הקרב על נהר סיט. הנסיך החדש נסע לבירת אורדת הזהב ושם קיבל הכרה כנסיך הראשי של הרוסים. מעשית, זה היה הכרה בכך שנסיכות מהווה הנסיכות הראשית של רוסיה אך נמצאת תחת שליטת אורדת הזהב. החל ממועד זה כל נסיך ולדימיר קיבל אישרור למינויו מחאן אורדת הזהב וזאת טרם כניסתו לתפקיד.

בשנת 1262 נהרגו גובי מיסים מטעם האורדה. הנסיך ולדימיר, אלכסנדר נבסקי הצליח למנוע פלישה חדשה, אך בדרך חזרה לנסיכות נפטר. עם פטירתו בנסיכות החל תהליך של התפרקות לכ-15 נסיכויות זוטרות (גליץ' גורודץ, דמיטרוב, קוסטרומה, מוסקבה, פריאסלאבל, רוסטוב, סטרודוב, סוזדל, טבר, אוגליץ', יורייב ויארוסלאבל). החאן של אורדת הזהב היה ממנה אחד מהנסיכים לנסיך ולדימיר, למרות שמעשית הוא לא ישב בעיר החל מתקופת הנסיך יארוסלאב השלישי. הנסיכים נלחמו אחד עם השני וגם פנו לחאן אורדת הזהב לקבלת עזרה ותמיכה.

למרות שחשיבות עיר ולדימיר לקראת סוף המאה ה-13 הייתה בירידה, בשנת 1299 ראש הכנסייה הרוסית עבר לעיר זו. אומנם זה לא היה לזמן ארוך, כבר בשנת 1326 הוא עבר למוסקבה. זה יהיה אחד הסימנים לעלייה של חשיבות מוסקבה כמרכז רוסיה והעברה הדרגתית של סממני השלטון לעיר זו.

בשנת 1363 דמיטרי דונסקוי, נסיך מוסקבה לקח על עצמו תואר נסיך ולדימיר ללא קבלת אישור מאורדת הזהב. החל ממועד זה עברה למעשה נסיכות ולדימיר לשליטת נסיכות מוסקבה.

קרב קוליקובו

קרב קוליקובו, שנערך ב-8 בספטמבר 1380, היה נקודת מפנה בעימות בין הרוסים לבין אורדת הזהב. הקרב התרחש בשדה ליד נהר דון במחוז טולה. במקום הוקמה כנסייה לזכר הנופלים.

הצבא המאוחד של הנסיכויות הרוסיות בהנהגת הנסיך הגדול של ולדימיר ומוסקבה דמיטרי (בהמשך קיבל תואר "דמיטרי על דון") לחם נגד צבא טטרי שאנשיו היו רבים באופן משמעותי מצבאו. לטטרים היו תומכים גם בין הרוסים (נסיכות ריאזן) והליטאים, אך הם איחרו לקרב. יש לציין כי מניין ההרוגים מצדה של אורדת הזהב מבוסס על מקורות רוסיים וייתכן שהוא מוגזם.

ניצחון הרוסים בקרב מסמל נקודה חשובה במאבק הרוסים נגד שליטת אורדת הזהב בנסיכויות הרוסיות. שליטה זו הסתיימה כ-100 שנים לאחר הקרב.

היסטוריונים בני המאה ה-19 ציינו כי הרוסים הגיעו לקרב כנציגים של הנסיכויות השונות ועזבו אותו כאומה מאוחדת[דרוש מקור].

רובל

רוּבְּל (ברוסית: рубль) הוא שמו של ההילך החוקי במספר מדינות. השם רובל שימש לראשונה כשם המטבע של נסיכות מוסקבה, שהפכה לאימפריה הרוסית, ולאחר מכן התגלגלה לברית המועצות.

לאחר התפרקות ברית המועצות הפך השם "רובל" לשמם של מספר מטבעות של מדינות המשתייכות לחבר המדינות, וכך נקראים עד היום הרובל הרוסי, הרובל הבלארוסי והרובל הטרנסדנייסטרי. לרוב מוזכר הרובל בהקשר הרובל הרוסי. בעבר השתמשו גם טג'יקיסטן, גאורגיה, לטביה, אזרבייג'ן וארמניה ברובל כהילך חוקי.

רובל אחד מתחלק למאה קוֹפֶּיְקות (ביחיד קוֹפֶּיְקָה, ברוסית: Копейка).

רוסיה הצארית

רוסיה הצארית (ברוסית: Царство Русское או Российское царство‏) הוא הכינוי הרשמי של הישות הפוליטית ברוסיה בין עלייתו לשלטון ב-1547 של איוואן הרביעי, הראשון שכינה עצמו "צאר" ועד להכרזתו של פיוטר הגדול על הקמת האימפריה הרוסית ב-1721.

בתקופת קיומה של רוסיה הצארית, היא כונתה בדרך כלל במערב אירופה "מוסקוביה" (Московия), כפי שכונתה גם נסיכות מוסקבה באופן לא פורמלי. הכינוי "רוסיה הצארית" הוא חלוקה שעשו היסטוריונים מודרניים, אף שגם לאחר הפיכתה של רוסיה הצארית ל"אימפריה הרוסית" התקראו השליטים "צאר" ולפיכך יש לעיתים גם הטועים לחשוב כי "רוסיה הצארית" הוא כינוי לרוסיה שבתקופה זו עד למהפכת פברואר (1917).

משנת 1551 ועד שנת 1700 רוסיה גדלה ב-35,000 קמ"ר בשנה. בתקופה זו השלטון עבר משושלת רוריק לשושלת רומנוב, רוסיה יצאה למלחמות נגד פולין וליטא, כבשה את סיביר וכוחה העולה כמעצמה אירופית הלך וגדל עם עלייתו לשלטון של פיוטר הגדול בשנת 1682. לאחר הניצחון על השוודים במלחמת הצפון, פיוטר הכריז על עצמו קיסר והמדינה החלה להתקרא "האימפריה הרוסית" (Российская Империя) החל משנת 1721.

שושלת רוריק

בית רוריק או שושלת רוריק הייתה השושלת הראשונה של הנסיכויות הטרום-רוסיות (כולל נסיכות מוסקבה), אשר הפכו מאוחר יותר לרוסיה המודרנית. נציגי השושלת שלטו בשתי תקופות שלטון 862-1598 ו-1610-1612 בשטחים שהיום הם רוסיה האירופית וחלקים מאוקראינה ובלארוס. מוצאו של מייסד השושלת שנוי במחלוקת, הגרסאות נחלקות בין מוצא מדנמרק על פי ההיפותיזה הנורמניסטית לבין מוצא סלאבי מערבי מאזור מזרח גרמניה על פי ההיפותיזה האובודריטית. הנחה נוספת גורסת כי מוצאו היה פיני שהגיע ככל הנראה משוודיה, גרסה זאת צברה פופולריות בעיקר פרויקט חקר הדנ"א של שושלת רוריק שנערך לאחרונה.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.