נסיגה והשהייה

נסיגה והשהייה היא צורת קרב צבאית שתכליתה הוא תמרון כוח צבאי לעמדה עורפית בצורה מסודרת ומאובטחת, תוך שימור מגע עם האויב ועיכוב, אך לא בלימת התקדמותו.

מרכיב הנסיגה מתמקד בשימור הכוח, ואילו מרכיב ההשהייה מתמקד בעיכוב התקדמות האויב. פעמים רבות שני המרכיבים משולבים זה בזה, ולמעשה, המשימות הצבאיות המשמשות להשגת שתי המטרות מונחות על ידי אותם כללים ועקרונות, ועל כן צורת הקרב מאחדת את הנסיגה עם ההשהייה. במהלך הנסיגה מוותר הכוח הנסוג על שטח או עמדה בה החזיק קודם לכן, על מנת לשמר את הכוח עצמו, על מנת להרוויח זמן, או על מנת לתעל את האויב. תיעול האויב יתבצע בעדיפות לשטחים נחותים בשליטה ואש בהם לכוח הנסוג יהיה יתרון על פני כוח האויב בשליטה ואש. הדבר מתבצע על ידי ביצוע מארבים של כוחות חיר/תצפיות/נ.ט/שריון ושילוב של אמצעי אש קרב/מסק"ר/נשק מדויק/ארטילרית (נקרא גם מארב ארטילרי). דוגמאות לשטחים נחותים הם מעברי מכשול צרים, שטחים נחותים טופוגרפית, שטחים גלויים מתוחמים טופוגרפית (הנקראים שטחי השמדה).

דוגמאות לנסיגות ידועות בהיסטוריה הצבאית ניתן למצוא בנסיגת כוח שכירי החרב היוונים לאחר קרב קונקסה חזרה ליוון, נסיגת הכוחות הבריטים מחופי דנקרק בתקופת מלחמת העולם השנייה, נסיגת הצבא הצארי הרוסי מזרחה לעבר מוסקבה בתקופת מלחמת נפוליאון, ונסיגת הצבא האדום הרוסי בתקופת מלחמת העולם השנייה מזרחה לעבר מוסקבה.

הצבא האדום

הצבא האדום היה הכינוי של צבא הקבע של ברית המועצות (השם המלא עד שנת 1946 הוא הצבא האדום של הפועלים והאיכרים - Рабоче-Крестьянская Красная Армия או בר"ת PKKA; אחרי 1946 נודע באופן רשמי בשם "הצבא הסובייטי"), שהיה אחד הזרועות בכוחות המזוינים של ברית המועצות. הצבא האדום נקרא כך, בגלל צבע הדגל המזוהה עם המפלגה הקומוניסטית. הצבא האדום הוקם על ידי המפלגה הקומוניסטית של ברית המועצות בהנהגת טרוצקי לאחר מהפכת אוקטובר ב-1917, בתקופת מלחמת האזרחים הרוסית, כדי להילחם בקבוצות המתנגדים הידועים כ"הצבא הלבן". הצבא האדום נלחם במלחמת האזרחים הרוסית, במלחמה הפולנית - סובייטית, במלחמת החורף, במלחמת העולם השנייה, השתתף בדיכוי המרד בהונגריה, המרד המזרח גרמני והמרד בצ'כוסלובקיה. כמו כן, השתתף הצבא האדום במלחמת אפגניסטן ובמספר מלחמות ועימותים נוספים. את הצבא ניהל מטה כללי. אחרי מלחמת העולם השנייה נקרא בשם "הצבא הסובייטי" אך המשיך להיות ידוע גם בשם "הצבא האדום".

לאחר פרוק ברית המועצות בדצמבר 1991, התפרק הצבא הסובייטי לרפובליקות השונות שקמו, כאשר רובו של הצבא הפך לצבא הרוסי במסגרת הכוחות המזוינים של הפדרציה הרוסית.

הקרב על גבעות מע'אר

הקרב על גבעות מֻע'אר (בערבית: المُغار) נערך ב-13 בנובמבר 1917 כחלק מהמערכה על סיני וארץ ישראל במלחמת העולם הראשונה. הקרב התחולל באזור גבעות מע'אר, גבעות הכורכר עליהן שכן הכפר הערבי מע'אר בין גדרה ורחובות. הקרב התנהל בין כוחות חיל המשלוח המצרי של הצבא הבריטי ובין הצבא העות'מאני הנסוג צפונה. בסיומו של הקרב הגיעו הכוחות הבריטיים לוואדי צראר והשתלטו על צומת הרכבות המרכזי לדרום ארץ ישראל ובכך לא רק שחרצו את גורל המערכה בדרום הארץ אלא ניתקו את הקשר המסילתי העות'מאני בין מישור החוף, השפלה וירושלים ובין שני הגייסות העות'מאניים הלוחמים בארץ ישראל – הארמייה ה-8 במישור החוף והשפלה והארמייה ה-7 בהרי ירושלים.

סוברים כי הקרבות שהתחוללו בין 6 לבין 16 בנובמבר 1917 – קרב מעא'ר, קרב עיון קרא ולטרון ונפילת יפו ורמלה ללא קרב – היו קרבות נסיגה והשהייה של הגייסות העות'מאניים ובעלי בריתם הגרמנים ונועדו לעכב את התקדמות חיל המשלוח הבריטי במטרה לחלץ כמה שיותר כוחות ולהסיג אותם לקו הגנה צפוני סביב ירושלים ובשטחים שמצפון לירקון. מטרה זו הושגה על ידיהם במידה רבה.

הכוחות הבריטיים המשיכו להתקדם בגזרת החוף וב-16 בנובמבר 1917 נכבשו יפו ושכונתה הצפונית תל אביב והצבא הבריטי התייצב על גדות נחל הירקון. חלק מהכוח הבריטי החל לנוע מזרחה בכיוון ירושלים ולאחר לחימה קשה באזור נבי סמואל כבש אותה ב-9 בדצמבר 1917.

השהיה

האם התכוונתם ל...

מלחמת החורף

מלחמת החורף (בפינית: Talvisota) או המלחמה הסובייטו-פינית (ברוסית: Советско-финская война) הוא הכינוי שניתן למערכה צבאית בין ברית המועצות לבין פינלנד, שהתחוללה במשך 105 ימים, מה-30 בנובמבר 1939 עד מרץ 1940. המלחמה החלה עם פלישה של כוחות הצבא האדום לתוך שטח פינלנד, והסתיימה עם הסכם השלום במוסקבה, אשר חייב את פינלנד לוותר על כעשירית משטחה ועל כחמישית מהיכולת התעשייתית שלה ולמסרם לברית המועצות בתמורה להפסקת הלחימה.

לאחר חתימת הסכם ריבנטרופ-מולוטוב ופרוץ מלחמת העולם השנייה, דרשה ברית המועצות רשימת ויתורים טריטוריאליים מפינלנד באמתלה של צורכי ביטחון. הממשלה הפינית סירבה לדרישות, מחשש לעצמאותה, ואי לכך פלשו כוחות הצבא האדום לשטחה. המנהיגות הסובייטית לא צפתה קשיים, לנוכח העדיפות המספרית והחומרית המכרעת של הצבא האדום, וההשערה הייתה כי פינלנד תיכנע במהרה. אולם הצבא הפיני הקטן יחסית, שחייליו היו מיומנים בלוחמת גרילה בתנאי חורף, ניצל את תפקודו הלקוי של הצבא האדום, והצליח לבלום את מתקפתו ולהסב לו אבידות כבדות. פינלנד החזיקה מעמד עד חודש מרץ 1940, מעבר למצופה, אז נחתם הסכם שלום בין המדינות.

במהלך המלחמה החלו צרפת ובריטניה בהכנות לקראת סיוע לפינלנד דרך צפון סקנדינביה. תוכנית זו, שכללה אף תפיסה זמנית של מכרות ושל מחצבים בנורווגיה ובשוודיה, דרבנה את גרמניה הנאצית לפלוש לנורווגיה ולדנמרק כחודש בלבד לאחר מלחמת החורף במסגרת "מבצע וסריובונג". יש סברה שהתפקוד הלקוי של הכוחות הסובייטיים במלחמת החורף השפיעו על החלטתו של אדולף היטלר לפלוש לברית המועצות, ולהוציא אל הפועל את מבצע ברברוסה בשנת 1941.

נסיגה

האם התכוונתם ל...

עיטור קוטוזוב

עיטור קוטוזוב (רוסית: Орден Кутузова) הוא עיטור צבאי של רוסיה, ולפני כן של ברית המועצות. העיטור נוסד ב-29 ביולי 1942. בהתחלה לעיטור היו שתי דרגות, דרגה שלישית נוספה בשנת 1943. העיטור הוענק על מבצעים בעלי אופי הגנתי.

העיטור קרוי על שמו של קוטוזוב, גנרל רוסי שעיקר פרסומו בא לו במלחמות נפוליון.

לפי תקנון העיטור:

לדרגה הראשונה היו זכאים מפקדי חזית וארמיות וראשי המטה שלהם על תכנון וביצוע מעולה של קרב נסיגה והשהייה של יחידות צבאיות גדולות, תוך הסבת אבדות כבדות לאויב, ביצוע התקפות נגד יעילות, שמירת הכוח של היחידות ויצירת קווי הגנה חדשים.

לדרגה השנייה היו זכאים מפקדי קורפוסים, דיוויזיות וחטיבות וראשי המטה שלהם על תכנון וביצוע קרב הגנה או התקפת נגד, שבמהלכם הוסבו לאויב אבדות כבדות.

לדרגה השלישית היו זכאים מפקדי רג'מנטים, גדודים ופלוגות ולראשי מטה הרגימנט על יוזמה התקפית שכתוצאה ממנה האויב סבל אבדות כבדות בקרב או על השמדת יחידות אויב מכותרות ומעוזי ההתנגדות של האויב.במהלך מלחמת העולם השניים הוענקו 7322 עיטורי קוטוזוב (מתוכם 1594 הוענקו ליחידות צבאיות ואחד - ללמפעל לייצור טנקים בצ'ליאבינסק).

בין מקבלי העיטורים היו גם כ-100 קצינים מצבאות ארצות הברית, בריטניה, קנדה, צ'כוסלובקיה, בולגריה, יוגוסלביה ומונגוליה. ביניהם: עומר בראדלי, ארתור טדר, טרפורד לי מלורי, יומג'אגין טסדנבאל.

לאחר מלחמת העולם השנייה הוענקו עיטורי קוטוזוב בודדים בלבד:

בשנת 1956 הוענקו 6 עיטורים למפקדים בכירים שהשתתפו בדיכוי המרד ההונגרי.

בשנים 1981 -1982 הוענקו 8 עיטורים לגנרלים סובייטים על חלקם במלחמת אפגניסטן.

קרב

קרב הוא מצב של לחימה במסגרת עימות מזוין בין שני צדדים או יותר, כאשר המטרה של כל צד היא להכניע את האויב. להבדיל ממלחמה שהיא ממושכת וכוללת לעיתים זירות וחזיתות רבות, הקרב הוא ממוקד יותר, קצר יותר ומתפרס על שטח מוגבל. הקרב הוא שיאה של המלחמה, בו מגיעים הכוחות לכדי עימות פיזי והכרעה, עם זאת מלחמה אינה כוללת קרבות בלבד.

קרב קאופנס

קרב קאופנס (באנגלית: Battle of Cowpens) היה קרב במסגרת הזירה הדרומית של מלחמת העצמאות של ארצות הברית שנערך ב-17 בינואר 1781 בין כוחות הצבא הקונטיננטלי בפיקודו של דניאל מורגן לבין כוחות הצבא הבריטי בפיקודו של בנסטר טרלטון. הניצחון האמריקאי שהושג בקרב זה היווה את נקודת התפנית לכיבושה של קרוליינה הדרומית מידי האימפריה הבריטית.

תורת לחימה

תורת לחימה (בראשי תיבות: תו"ל) היא תורה מוסדרת של ארגון צבאי (לרוב צבא), העוסקת בהפעלת הכוח הצבאי שלו, חלקו או פריטים ממנו, במצב נתון.

תורת הלחימה מורכבת מכמה עקרונות המכתיבים את אופיה הכללי. עקרונות אלו מושפעים מהמצב המדיני והתרבותי של המדינה או הארגון. בין השאר, תורת לחימה של מדינות חסות מושפעת רבות מהתורה של בוני צבא מדינת החסות (לרוב - המדינה נותנת החסות). תורת הלחימה הצהלי"ת למשל, מתחלקת לפי סוגי צורות הקרב כגון - התקפה, התקדמות ורדיפה, פשיטה, מארב, הגנה, נסיגה והשהייה וכן הלאה.

לדוגמה, לסוריה הייתה במשך שנים רבות תורת לחימה שהתמקדה בהגנה לעומק, שעל פיה מוקמו כוחות גדולים בעלי הכשרה נמוכה על קו הגבול עם ישראל, וברצועות ההגנה הפנימיות יותר הוצבו כוחות בעלי הכשרה גבוהה יותר. במרכז ההגנה עמדה עיר הבירה דמשק, שעליה הגנה דיוויזיית כוחות מיוחדים. תורה זו שאבה רבות מתורת הלחימה של ברית המועצות. עם השנים (ובמיוחד, לאחר התמוטטות ברית המועצות ב-1989) הוברר לסורים שתורת לחימה זו זה שגויה בנסיבות הגאופוליטיות, ומתעלמת מההתפתחות הצבאית של מדינת ישראל, ולכן ערכה שינויים רבים בתורת הלחימה שלה.

את תורת הלחימה משלימה תורת הפעלה של כוחות או אמצעים מיוחדים.

צורות קרב בצה"ל
הגנההתקפה • התקדמות ורדיפה • נסיגה והשהייה • פשיטהמארב • (פטרול)

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.