ניר חפץ

ניר חפץ (נולד ב-2 ביוני 1965) הוא עורך, עיתונאי ויועץ תקשורת ישראלי.

ניר חפץ
ניר חפץ, 2001
ניר חפץ, 2001
לידה 2 ביוני 1965 (בן 54)
חיפה, ישראל
מדינה ישראל
עיסוק עורך, דובר, עיתונאי, יועץ תקשורת, יועץ אסטרטגי
מעסיק ידיעות אחרונות, מעריב, "חפץ תקשורת"
קישורים חיצוניים
פייסבוק nirhefez

ביוגרפיה

חפץ נולד בחיפה, עבר עם משפחתו בגיל 16 להרצליה ושירת בצה"ל בחיל המודיעין ממנו השתחרר בדרגת רב-סרן. ב-16 במרץ 2018, כשבועיים לאחר שחתם על הסכם עד מדינה בפרשת בזק-אלוביץ׳, פרסם ערוץ 10 תחקיר המבוסס בחלקו על חשיפתו של העיתונאי בן כספית, המתאר את סיפור מותו של רונן ילין, צוער שהשתתף באותו קורס קצינים של חפץ. בספטמבר 1984 יצאו השניים לתרגיל ניווט לילי זוגי באזור ערד-תל-שוקת. לאחר שהשניים נרדמו, נדרס ילין על ידי רכבת משא שריסקה את גופו[1]. על פי התחקיר, בשנת 1987 הגיעה למצ"ח שמועה לפיה הצוער מת מפליטת כדור במהלך מסע הניווט, וחפץ כדי להסתיר את הדבר, הציב את גופתו לרוחב פסי הרכבת. חפץ נחקר ונמצא חף מפשע.[2][3]

חפץ בעל תואר ראשון במשפטים ותואר ראשון במדע המדינה מאוניברסיטת תל אביב.[4] נשוי ואב לשניים. מתגורר ברעננה.

קריירה

את הקריירה העיתונאית החל בשנות התשעים ככתב ברשת המקומונים "ידיעות תקשורת" מקבוצת "ידיעות אחרונות", וככתב שטח במהדורת החדשות המקומית של הטלוויזיה בכבלים באזור השרון. היה עורך המקומונים "מה בפתח" החל מיוני 1996, "על השרון" ועיתון "תל אביב" החל מנובמבר 1997. בשנת 2000 מונה לעורך הראשי של כל רשת מקומוני "ידיעות תקשורת".[5] באוגוסט 2001 החליט ראש הממשלה, אריאל שרון, למנות את חפץ כמנכ"ל רשות השידור.[6] אך מליאת רשות השידור וועדה בראשות השופט בדימוס יצחק רביבי, פסלה את המינוי משום שלחפץ לא היה די ניסיון בניהול גוף תקשורתי גדול באותה עת.[7]

בשנת 2003 מונה, במקביל לתפקידו כעורך הראשי של רשת המקומונים "ידיעות תקשורת", גם לעורך אחראי על מדור הספורט ב"ידיעות אחרונות", וב-2006 התמנה לעורך המוסף "7 ימים".[8] בתקופת כהונתו זו פורסמו במוסף תחקירים עיתונאיים רבים כגון פרשיות הכספים של שר האוצר אברהם הירשזון בעמותת "מצעד החיים", חשיפת התיאום בין הבנקים הגדולים בפרשת העלאות תעריפי העמלות, עסקי האורניום החשאיים של ארקדי גאידמק בקזחסטן, אי הסדרים בפריימריז על ראשות מפלגת העבודה בין עמי איילון לאהוד ברק, המחדלים בבנק ישראל בתקופת סטנלי פישר, ניסויים בקופים בתנאים קשים במכון ויצמן ועוד.[דרוש מקור]

בשנת 2005 פרסם יחד עם העיתונאי גדי בלום את הספר "הרועה - סיפור חייו של אריאל שרון", ובשנת 2008 פירסמו את הספר "ישראל לאן - 18 שיחות עם האישים שמעצבים את פני המדינה".

ביוני 2009 עזב חפץ את "ידיעות אחרונות" ומונה לראש מערך ההסברה הלאומי במשרד ראש הממשלה,[9] תפקיד אותו מילא עד דצמבר 2010.

במרץ 2011 החל לשמש כיועץ מיוחד לנוחי דנקנר.[10] באוגוסט 2011 מונה על ידי דנקנר לעורך הראשי של העיתון "מעריב", תפקיד אותו מילא עד לרכישת העיתון בידי שלמה בן צבי בנובמבר 2012. לאחר העברת הבעלות על העיתון, פורסמו מספר תחקירים ועדויות של עיתונאים ב"מעריב" בתקופה זו, שבהן עלו טענות על התערבות של חפץ בתכני העיתון לטובת האינטרסים העסקיים של דנקנר.[11]

בין השנים 20142017 שימש כדובר ויועץ תקשורת של שרה ובנימין נתניהו.[12] במהלך הבחירות לכנסת ה-20 שימש כמנהל מטה ההסברה של הליכוד.[13]

ב-6 ביולי 2016 פורסם באתר TheMarker כי חפץ יזם הקמת ערוץ טלוויזיה ועירב ביוזמה את ארנון מילצ'ן ורופרט מרדוק.[10] ב-18 בפברואר 2018 פורסמה הקלטה של חפץ, בה הוא תוהה כיצד הגיע המידע לעיתון ומסביר לבן שיחו שמילצ'ן ומרדוק נסוגו מהיוזמה עקב הפרסום.[14]

ב-6 ביוני 2017 הודיעה קבוצת הכדורגל בית"ר ירושלים, כי שכרה את שירותיו של חפץ בייעוץ אסטרטגי לקבוצה. כחלק מכך תפקידו של חפץ יהיה לגייס חסויות ופרסומות לקבוצה.[15]

חפץ הוא יועץ בתשלום של ארבעה ארגונים וחברות מתחום הבריאות: חברת אסותא מרכזים רפואיים, איגוד חברות תיירות "המרפא", חברת "שראל" וחברת "צמל".[16]

חשדות לפלילים

ב-18 בפברואר 2018 נעצר על ידי משטרת ישראל ונחקר במסגרת חקירת פרשת בזק-אלוביץ' (הידועה כתיק 4000) בחשד לנטילת שוחד.[17] ב-5 במרץ, לאחר כשבועיים במעצר, חתם חפץ על הסכם עד מדינה בתיק זה.[18]

כמו כן נחשד חפץ, במסגרת תיק 1270, כי בשנת 2015 היה שותף לניסיון למנות את השופטת הילה גרסטל למשרת היועץ המשפטי לממשלה, בתמורה לסגירת תיק פרשת המעונות.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ אורי בינדר, צעיר שנרדם על המסילה נספה מפגיעת רכבת משא, מעריב, 2 באוקטובר 1984
  2. ^ מעריב אונליין, ‏"הבנו שהוא משובש": בן כספית חושף מדוע לא פרסם את התחקיר על חפץ, באתר מעריב השבוע, 18 במרץ 2018
  3. ^ אילה חסון, התעלומה על פסי הרכבת: סודו האפל של עד המדינה ניר חפץ, באתר החדשות 13 (לשעבר ערוץ עשר), 16 במרץ 2018
    "סימני שאלה סביב מותו של צוער שניווט בקורס קצינים עם ניר חפץ", באתר כלכליסט, 16 במרץ 2018
  4. ^ רוני סופר, העיתונאי ניר חפץ ינהל את ההסברה של נתניהו, באתר ynet, 10 ביוני 2009
  5. ^ שרה ליבוביץ-דר, מנכ"ל רשות השידור? קטן עליו, באתר הארץ, 22 באוגוסט 2001
  6. ^ אביבה קרול, ‏רה"מ החליט למנות את ניר חפץ כמנכ"ל רשות השידור; נחמן שי ישאר בתפקידו כיו"ר הרשות, באתר גלובס, 16 באוגוסט 2001אביב לביאנציג המשפחה בשידור הציבורי, באתר הארץ, 19 באוגוסט 2001
  7. ^ אורי אילון, רוב במליאת רשות השידור נגד מינוי חפץ, באתר הארץ, 24 באוגוסט 2001
    אורי אילון, רשות השידור צפויה להישאר בלי מנכ"ל ביום שני, באתר הארץ, 23 במרץ 2002
  8. ^ ענת באלינטניר חפץ מונה לעורך מוסף "7 ימים", באתר הארץ, 10 במאי 2006
  9. ^ ענת קם‏, ניר חפץ מונה לראש מערך ההסברה במשרד רה"מ, באתר וואלה! NEWS‏, 10 ביוני 2009
  10. ^ 10.0 10.1 נתי טוקר"ישראל היום" בטלוויזיה? מקורבו של נתניהו בוחן הקמת ערוץ מסחרי, באתר TheMarker‏, 6 ביולי 2016
  11. ^ נתי טוקרמה עשה ב"מעריב" האיש שלוחש באוזנם של ראש הממשלה נתניהו ורעייתו, באתר TheMarker‏, 4 בפברואר 2015;
    שלמה מן, הצצה לאופן ההתנהלות של "מעריב" בתקופת העורך הראשי ניר חפץ והבעלים נוחי דנקנר, באתר העין השביעית, 27 בספטמבר 2012;
    ענת מנדל, "הון שלטון וקריסת עיתון": כך השתלט נוחי דנקנר על מעריב, באתר "מגפון", 5 בפברואר 2015
  12. ^ דובר בני הזוג נתניהו: "הציבור יקנה כל האשמה נגד שרה", באתר גלובס, 9 באפריל 2014;
    נועה פרייס‏, איש הקשר עם התקשורת והמגן האנושי של שרה הולך הביתה: ניר חפץ נפרד מלשכת נתניהו, באתר וואלה! NEWS‏, 1 באוקטובר 2017
  13. ^ גיא עזרא, ‏סערה בעקבות הקמפיין הגנוז נגד בוז'י הרצוג, באתר "סרוגים", 20 ביוני 2017
  14. ^ נתי טוקרקלטת ניר חפץ: ידיעה ב-TheMarker הרסה תוכנית להקמת ערוץ טלוויזיה חדש, באתר TheMarker‏, 18 בפברואר 2018
  15. ^ גיא בן זיו, ‏בית"ר י-ם מינתה את ניר חפץ כיועץ אסטרטגי, באתר ONE‏, 6 ביוני 2017
  16. ^ רוני לינדר-גנץ, ניר חפץ, יועצו של רה"מ ושר הבריאות נתניהו מייעץ ל-4 חברות בתחום הבריאות, באתר TheMarker‏, 14 ביולי 2015
  17. ^ נתי טוקרניר חפץ, אחד האנשים הקרובים ביותר לנתניהו, חשוד בשוחד, באתר TheMarker‏, 20 בפברואר 2018
  18. ^ זוהר שחר לוי, דרמה בחקירות נתניהו: ניר חפץ חתם על הסכם עד מדינה, באתר כלכליסט, 5 במרץ 2018
איסור פרסום

איסור פרסום הוא איסור המוטל על הציבור, ובפרט על אמצעי התקשורת, לפרסום מידע מסוים. האיסור מתנגש בעקרונות של חופש הביטוי, חופש העיתונות וזכות הציבור לדעת, ולכן הוא חל רק על מידע שפרסומו עלול לפגוע באינטרסים של הציבור, כגון פגיעה בחקירה משטרתית או פגיעה בביטחון המדינה, או מידע שפרסומו עלול לפגוע באדם מסוים, כגון פגיעה בשמו הטוב או סיכון חייו. איסור פרסום מיושם בשתי דרכים:

איסור כולל על פרסום מידע מסוג מסוים. איסור מסוג זה נקבע בחקיקה או בתקנות שהותקנו מכוחה.

איסור על פרסום מידע הנוגע לפרשה מסוימת. איסור כזה מוטל בצו איסור פרסום, שהוא צו המוצא על ידי הגורם שהוסמך לכך: בית המשפט או הצנזורה הצבאית. צו איסור פרסום נשלח עם הוצאתו למערכות העיתונים הגדולים ולאמצעי התקשורת העיקריים.

אמיר אוחנה

אמיר אוחנה (נולד ב-15 במרץ 1976, י"ג באדר ב' ה'תשל"ו) הוא שר המשפטים, חבר הקבינט המדיני-ביטחוני וחבר הכנסת מטעם הליכוד. כיהן כיושב ראש הוועדה המיוחדת של הכנסת לדיון בחוק הלאום ויו"ר ועדת המשנה לכוח אדם בצה"ל של ועדת החוץ והביטחון. עורך דין במקצועו. אוחנה הוא השר ההומוסקסואל המוצהר היחיד בתולדות מדינת ישראל.

בנימין נתניהו

בנימין (בּיבּי) נתניהו (להאזנה (מידע • עזרה); נולד ב-21 באוקטובר 1949, כ"ח בתשרי ה'תש"י) הוא ראש ממשלת ישראל, שר הבריאות ושר הרווחה.

בין השנים 1984–1988, טרם הצטרפותו למפלגת הליכוד ובחירתו כחבר הכנסת השתים עשרה, היה נתניהו שגריר ישראל באו"ם. לאחר מכן כיהן כראש ממשלה במשך ארבע כהונות, המחולקות לשתי תקופות: הראשונה, בראשות ממשלת ישראל העשרים ושבע, בין השנים 1996–1999; והשנייה, שהחלה ב-2009, בראשות ממשלת ישראל השלושים ושתיים, ונמשכת עד היום (2019). הוא ראש הממשלה הישראלי שכיהן במשך התקופה הארוכה ביותר בתפקיד זה. כיהן גם כשר האוצר וכשר החוץ, וכן כראש האופוזיציה. בין השנים 1993–1999 כיהן כיושב ראש מפלגת הליכוד, תפקיד שחזר למלא החל מדצמבר 2005.

במהלך כהונתו בראש הממשלה יצאה ישראל למבצעי עמוד ענן וצוק איתן ברצועת עזה, והתמודדה עם גל הטרור הפלסטיני בשנים 2015–2016. עם זאת, מספר הנרצחים בפיגועי טרור בתקופתו נמוך בהשוואה לראשי הממשלה שקדמו לו. ישראל, ונתניהו אישית, הקדישו מאמץ רב לסיכול תוכנית הגרעין האיראנית, ונערכו תקיפות רבות, בעיקר של חיל האוויר הישראלי, במסגרת סכסוך ישראל–איראן–חזבאללה בסוריה. בתקופת כהונתו הכירה ארצות הברית בירושלים כבירת ישראל ובריבונות ישראל על רמת הגולן, והעבירה את שגרירותה לירושלים.

וואלה! NEWS

וואלה! NEWS (עד אפריל 2015 פעל תחת השם "וואלה!",) הוא אתר חדשות ישראלי, המופעל על ידי חברת "וואלה! תקשורת" מקבוצת בזק. על פי דירוג של חברת "אלכסה", הבודקת תעבורה באינטרנט, "וואלה! NEWS" הוא השמיני במקומו ברשימת אתרי האינטרנט הנצפים ביותר בישראל.

חפץ

האם התכוונתם ל...

ידיעות תקשורת

ידיעות תקשורת הוא המו"ל של המקומונים של קבוצת "ידיעות אחרונות".

יסמין לוי (עיתונאית)

יסמין לוי (נולדה ב-25 במרץ 1975) היא אשת תקשורת העוסקת בתרבות האינטרנט, עיתונאית וסופרת ישראלית.

ליאור שליין

ליאור מרדכי שְלַיין (נולד ב-1 ביולי 1978) הוא סאטיריקן ומנחה טלוויזיה ישראלי, זוכה חמישה פרסי אקדמיה לטלוויזיה, ואביר איכות השלטון מטעם התנועה לאיכות השלטון משנת 2016.

מעריב

מעריב היה עיתון יומי ישראלי שיצא לאור בישראל מה-15 בפברואר 1948 ועד ל-אפריל 2014. העיתון נוסד על ידי קבוצת עיתונאים, בראשות עזריאל קרליבך, שפרשו מ"ידיעות אחרונות". בשנות ה-50 וה-60 של המאה ה-20 היה העיתון הנפוץ בישראל, אך לאחר מכן הפך לשני בתפוצתו בין העיתונים הנמכרים בישראל, לאחר "ידיעות אחרונות". עד שנות ה-90 של אותה מאה הוא נשלט על ידי חברה בבעלות העיתונאים, אך מאז עברה החברה לשליטתם של משקיעים, והיה עד לשנת 2012 בבעלותה של "מעריב החזקות בע"מ", הנסחרת בבורסה לניירות ערך בתל אביב.

בשנותיו האחרונות עבר העיתון לפורמט טבלואיד עם תמונות צבע רבות וכותרות גדולות, המאפיין את ז'אנר העיתונות הפופולרית בעולם. כדי למשוך קהל קוראים גדול, הוא מאופיין בסגנון כתיבה קליל ותמציתי בעברית מדוברת ועוסק במגוון נושאים, מפוליטיקה וכלכלה עד בידור ורכילות.

באפריל 2014 נמכר העיתון לקבוצת "ג'רוזלם פוסט" שבשליטת אלי עזור, שאיחד אותו עם השבועון סוף שבוע, ושינה את שמו ל"מעריב השבוע". מהדורת סוף השבוע של העיתון, החל מ-2 במאי 2014 מוזגה עם השבועון "סופהשבוע", והמהדורה המשולבת מופיעה תחת השם "מעריב סופהשבוע".

נדב איל

נדב אשר איל (נולד ב-6 במרץ 1979) הוא עיתונאי ישראלי, ועורך חדשות החוץ בחדשות 13.

עד מדינה

עד מדינה, המכונה לעיתים גם "עד המלך", הוא חשוד, נאשם, או מורשע בפלילים, המעיד מטעם התביעה נגד עמיתיו או שותפיו לעבירה בעקבות הסכם שערך עם הפרקליטות.

החלטת אדם להפוך לעד מדינה עשויה להיות כתוצאה מרגש אשמה או חרטה, אך לעיתים קרובות יותר החלטה כזו מתקבלת בתגובה להצעה נדיבה של התביעה, כגון: הגשת כתב אישום רק על עבירה פחותה, הסדר טיעון נדיב, הסכמה על מאסר בתנאים נוחים מהרגיל, וכדומה. בתביעות פליליות שבהן נידונות עבירות קשות, שסכנתן לציבור רבה, ומנגד קיים קושי באיתור עדים, כגון משפטי חשודים בפשע מאורגן, יש וההצעה להפוך לעד מדינה מלווה בהסכם חסינות מפני תביעה והצטרפות לתוכנית להגנת עדים, אף אם עד המדינה מודה בביצוע מעשי עבירה.

עמית סגל

עמית יצחק סגל (נולד בי"ז בניסן ה'תשמ"ב – 10 באפריל 1982) הוא עיתונאי, איש רדיו וטלוויזיה ישראלי. משמש כפרשן הפוליטי של חברת החדשות, מגיש בכאן רשת ב' ובעל טור פוליטי בעיתון "ידיעות אחרונות".

עמרי מניב

עמרי מניב (נולד ב-15 ביולי 1983) הוא עיתונאי ישראלי המשמש כיום בתפקיד ראש דסק התחקירים וכתב חינוך בחדשות 13.

רותי סיני

רותי סיני היא עיתונאית ישראלית.

שרה נתניהו

שרה נתניהו (נולדה בכ"ב בחשוון ה'תשי"ט, 5 בנובמבר 1958) היא רעיית ראש ממשלת ישראל, בנימין נתניהו, ופסיכולוגית חינוכית בעיריית ירושלים.

תוכנית ההתנתקות

תוכנית ההתנתקות היא תוכנית שבוצעה על ידי ממשלת ישראל בקיץ 2005 ובמהלכה פינתה ישראל באופן חד צדדי את תושבי ההתנחלויות מרצועת עזה, וכוחות צה"ל נסוגו ממנה באופן מוחלט לגבולות המדויקים של הקו הירוק באזור זה.

במקביל פינתה הממשלה ארבע התנחלויות מבודדות בצפון השומרון, מבלי לשנות את החלוקה הפנימית לאזורים ביהודה ושומרון (אזור A, אזור B ואזור C) או את הגדרת השליטה בהם. את התוכנית יזם והוביל ראש ממשלת ישראל, אריאל שרון. בחבל עזה חיו ערב ההתנתקות כ-8,600 יהודים.

פינוי האזרחים הושלם בתוך שמונה ימים וצה"ל השלים את פינויו מרצועת עזה ב-11 בספטמבר 2005. למחרת היום נערכו ברצועה ובהתנחלויות החרבות שבה חגיגות פלסטיניות המוניות ורוב בתי הכנסת שננטשו הושחתו ונשרפו. בצפון השומרון הסתיימה התוכנית בפינוי מחנה דותן על ידי צה"ל ב־22 בספטמבר. עם סיום ביצוע התוכנית החל תהליך ארוך של שיקום המפונים, אשר טרם הסתיים (נכון ל-2019).

תוכנית ההתנתקות הייתה שנויה במחלוקת עזה, ועמדה בניגוד להצהרותיו של שרון בטרם היבחרו. הוא העמידה למשאל בין מתפקדי הליכוד, אשר דחו את התוכנית, אולם שרון המשיך ביישומה. הוא סירב להצעה להעמיד את התוכנית למשאל עם אולם סקרים שהתפרסמו הצביעו על תמיכת רוב הציבור בהתנתקות. לאחר מאבק ממושך בממשלה ובכנסת אושר החוק ליישום התוכנית בקריאה שלישית ב-16 בפברואר 2005 ברוב של 59 תומכים מול 40 מתנגדים ו-5 נמנעים. הטיפול במפוני ההתנתקות לקה במחדלים רבים, וועדת החקירה הממלכתית שקמה בעקבות כך קבעה כי הממשלה כשלה כישלון חמור בטיפולה במפונים, וכי ההתנתקות גרמה לפגיעה גדולה בזכויות האדם של המפונים.

תזה (מגזין)

תזה הוא מגזין סטודנטים בהוצאת חברת נ.כ.ס - חברת בת של אגודת הסטודנטים של אוניברסיטת תל אביב.

תיק 1270

תיק 1270 (מכונה בתקשורת גם פרשת גרסטל או פרשת חפץ-גרסטל) הוא חקירה פלילית שניהלה יחידת להב 433 של משטרת ישראל, אשר נחשפה במהלך פברואר 2018. על פי החשד שנחקר בתיק, ניר חפץ, יועצו של ראש הממשלה בנימין נתניהו, פעל עם יועץ התקשורת אלי קמיר להביא למינויה של השופטת הילה גרסטל למשרת היועץ המשפטי לממשלה, בתמורה לסגירת תיק מעונות ראש הממשלה, שבו נחשדה בין היתר אשת ראש הממשלה שרה נתניהו. בינואר 2019 נסגר התיק מחוסר תשתית ראייתית לביצוע עבירות.

תיק 4000

תיק 4000 (או פרשת בזק-אלוביץ' או פרשת בזק-וואלה; שמו הרשמי של התיק: מעבר לאופק) היא חקירה פלילית שניהלה יחידת להב 433 של משטרת ישראל, בשיתוף עם רשות ניירות ערך, החל מיוני 2017. הפרשה, הכוללת שלוש תת-פרשות, נוגעת להתנהלות של גורמים בכירים בחברות "בזק", "yes", "וואלה! NEWS" ו"חלל תקשורת" ושל עובדי מדינה שפעלו מתוקף תפקידם מול חברת "בזק".ב-2 בדצמבר 2018 פרסמה המשטרה את עמדתה ועמדת רשות ניירות ערך, לפיה התגבשה תשתית ראייתית לביצוע עבירות שונות, ובראשן שוחד, נגד חשודים אחדים ובהם ראש הממשלה בנימין נתניהו, רעייתו שרה נתניהו, בעל השליטה בחברת "בזק" שאול אלוביץ' ומנכ"לית "בזק" סטלה הנדלר. נתניהו הכחיש הן את הטענות לשוחד והן את הטענות להטבות שהעניק בתמורה לו.

בפברואר 2019 הודיע היועץ המשפטי לממשלה כי החליט לשקול העמדה לדין של נתניהו, בכפוף לשימוע, באשמת שוחד, מרמה והפרת אמונים, ושל בני הזוג שאול ואיריס אלוביץ', בעבירות שוחד, שיבוש מהלכי משפט והדחה בחקירה.

עורכי העיתון מעריב
עזריאל קרליבךאריה דיסנצ'יקשלום רוזנפלדשמואל שניצר • עידו דיסנצ'יק • דב יודקובסקידן מרגליתעופר נמרודייעקב ארזאמנון דנקנררותי יובל ודורון גלעזריואב צוראבי משולם • ניר חפץ • שלמה בן-צבי

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.