נירים

נִירִים הוא קיבוץ בנגב הצפוני-מערבי, המשתייך לקיבוץ הארצי. מקור שמו של הקיבוץ הוא בגדוד 'ניר' של השומר הצעיר, שחלק מגרעינו הקים את הקיבוץ. הקיבוץ נמנה עם יישובי מועצה אזורית אשכול.

נירים
Nirim-01
מחוז הדרום
מועצה אזורית אשכול
גובה ממוצע[1] ‎109 מטר
תאריך ייסוד 1949
תנועה מיישבת התנועה הקיבוצית
סוג יישוב קיבוץ
נתוני אוכלוסייה לפי הלמ"ס לסוף 2018[1]
  - אוכלוסייה 363 תושבים
    - שינוי בגודל האוכלוסייה -2.4% בשנה עד סוף 2018
מפת היישובים של מועצה אזורית אשכול
באדום - נירים
בירוק - מיקום בניין המועצה
http://www.nirim.co.il
Nirim Mayday.jpeg
כרזת אחד במאי 1948 בחדר האוכל של נירים לאחר התקפת המצרים "לא הטנק ינצח כי אם האדם"

היסטוריה

הקיבוץ הוקם על ידי גרעין ניר של השומר הצעיר שעבר הכשרה בתל עמל. הקיבוץ התארגן ביולי 1946 בראשון לציון ושלח את ראשוני חבריו לגבולות[2]. לאחר שהות של מספר חדשים במצפה גבולות יצאו חברי נירים במוצאי יום הכיפורים תש"ז, 6 באוקטובר 1946 במסגרת עליית 11 הנקודות לנגב הצפוני והתיישבו על 1600 דונם[3] במקומו הראשון של הקיבוץ, שנקרא דנגור[4]. ברוב המקורות כתוב ששם זה הוא של שייח' ערבי שקברו היה בסביבה, אך למעשה אדמות אלה נקראו על שם רוכשן, הרב שלום דנגור, רבה של העיר סואץ בשנים 19071916.

נירים במלחמת העצמאות

קרב נירים התחולל בבוקר ה־15 במאי 1948, בין חיל המשלוח המצרי (1948) שפלש לשטחה הריבוני של מדינת ישראל ארבע עשרה שעות לאחר ההכרזה על הקמתה במטרה לכבוש את הקיבוץ לבין חברי קיבוץ נירים שעל פי החלטת החלוקה נועד להיות בתחום המדינה היהודית. גם כפר דרום שב ונתקף באותו היום. בנירים היו באותה שעה 42 איש (30 חברים ו-12 חברות) שנשקם היה 14 רובים, ארבעה סטנים ומקלע אחד. במקום היה בית ביטחון מבטון ושאר המבנים היו מעץ. הלוחמים איישו את החפירות והעמדות.

בשעה 07.00 החלה הרעשת תותחים ומרגמות מכיוון רפיח וטור ממונע שכלל ארבעה טנקים קלים, מספר מכוניות משוריינות, 27 "נושאי ברן" ומספר מכוניות נושאות חיילים. בחיפוי אש נעצרו המכוניות במרחק 400 מטרים מנירים. החיילים המצרים ירדו מהרכבים ובחיפוי אש החלו להסתער לעבר הגדרות ללא סדר. המגינים נצרו את נשקם ובהגיע התוקפים למרחק 150 מטרים פתחו באש מדויקת. שיריוני המצרים נעצרו משהבחינו על גדרות המשק בשלטים הכתובים אנגלית: "זהירות! מוקשים!". בחיפוי תותחים נסוגו המצרים בהשאירם במקום 35 הרוגים[5]. בהתקפה נהרגו שבעה מחברי נירים וששה נפצעו. בלילה נהרג ממוקש חבלן מחברי המשק. למחרת המשיכו המצרים להפגיז את המקום אך לא התקיפו אותו. עמידתה של נירים במערכה הועלתה על נס[6], ובעיתונות בישראל פורסמה ההערכה שכישלון ההתקפה על נירים גרמה למצרים להימנע מלנסות לכבוש את הנגב הצפוני ובמקום זאת להתקדם ישירות על הכביש דרך עזה לכיוון אשדוד[7].

ההתקפות על נירים חודשו בנובמבר 1948 לאחר מבצע יואב וכיתור כיס פלוג'ה, כשהמצרים ביצרו את עמדותיהם[8] וביקשו להפעיל לחץ נגדי על ישראל[9]. בדצמבר הוציאו המצרים שתי התקפות של טנקים לכיוון נירים[10][11][12].

בתקופת ההפגזות על נירים התנהלו חיי המשק מתחת לקרקע. פרט לבית הביטחון נהרסו כל המבנים. מחדר האוכל נשאר קיר ועליו סיסמה שנתלתה בחגיגות 1 במאי והייתה מאז סמל לכל הלוחמים: לא הטנק ינצח כי אם האדם. שמונת הנופלים נקברו במקום ולזכרם הוצבה אנדרטה צנועה[13]. לימים הוקמה במקום אנדרטת נירים ועליה סיפור הקרב.

לאחר המלחמה, בתחילת 1949 עבר הקיבוץ למקומו הנוכחי[13][14] ובשטחו המקורי הוקם הקיבוץ ניר יצחק. שטח הקיבוץ הוא כ-22,000 דונם.

כיום

הקיבוץ סובל יחד עם שאר יישובי עוטף עזה ממתקפות של פצצות מרגמה וקסאם. ביום ה-50 למבצע צוק איתן ברצועת עזה נהרגו רכז הביטחון של היישוב זאב עציון ותושב הקיבוץ שחר מלמד מירי פצמ"ר בעת שביצעו עבודות חשמל בקיבוץ.[15]

בשנת 1997 הוקמה בקיבוץ סדנת תחריט בשם "מכון - סדנת התחריט ע"ש זאב וולפגנג מאיר".

ראו גם

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

ביום העליה לנירים בנגב הבדואים השכנים באים לראות בבנין הנקודה החדשה , המוכתר עם מספר חברים באו לקדם -JNF012317.jpeg
ביום העלייה לנירים בנגב הבדואים השכנים באים לראות בבנין הנקודה החדשה, המוכתר עם מספר חברים באו לקדם
ביום העליה לנירים בנגב מכוניות רבות שקעו בחולות הסביבה וטרקטור הנקודה עוזר להוציאן-JNF012318.jpeg
יום העלייה לנירים בנגב מכוניות רבות שקעו בחולות הסביבה וטרקטור עוזר לחלצן

הערות שוליים

  1. ^ 1.0 1.1 הנתונים לפי טבלת יישובים באתר הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, נכון לסוף שנת 2017
  2. ^ 4 קבוצים חדשים של השומר הצעיר, משמר, 21 ביולי 1946
  3. ^ 13 נקודות חדשות ותקציביהן, הצופה, 2 בינואר 1947
  4. ^ בשלושה ראשים יצאו מגבולות, משמר, 8 באוקטובר 1946
  5. ^ בדיווח ראשוני נכתב 31: 31 מצרים נהרגו במערכה על נירים, על המשמר, 17 במאי 1948
  6. ^ ש. פינס, התקפת תותחים של המצרים על כפר דרום, על המשמר, 6 ביולי 1948
    יצחק זיו אב, הנגב עוד אינו שלנו, מעריב, 22 באפריל 1949
  7. ^ אברהם מלול, פעילות הצבא המצרי בנגב, על המשמר, 11 ביוני 1948
  8. ^ המצרים הקימו עמדות חדשות ליד נירים ובארי, על המשמר, 25 בנובמבר 1948
  9. ^ תגובה ישראלית להתנקשות המצרים באיזור עימארה נירים, דבר, 7 בדצמבר 1948
  10. ^ אחרי חיל הטנקים הובס גם חיל הרגלים המצרי, דבר, 9 בדצמבר 1948
  11. ^ נהדפה התקפת טנקים כבדה על קיבוץ נירים, על המשמר, 12 בדצמבר 1948
  12. ^ אמש נתחדשו ההתחדשויות באיזור נירים, מעריב, 23 בדצמבר 1948
  13. ^ 13.0 13.1 לא הטנק ינצח כי אם האדם, על המשמר, 16 במאי 1949
  14. ^ שבתי קפלן, קיפוד בלוע הארי, על המשמר, 21 ביוני 1949
  15. ^ גילי כהן, שירלי סיידלר, ג'קי חורי, כשעה לפני הפסקת האש: שני הרוגים ופצוע קשה מפגיעת פצמ"ר באשכול, באתר הארץ, 27 באוגוסט 2014
11 הנקודות

11 הנקודות הן אחד-עשר יישובים אשר הוקמו במבצע התיישבות גדול בנגב הצפוני, במוצאי יום הכיפורים תש"ז י"א בתשרי, בלילה שבין ה-5 ל-6 באוקטובר 1946, ביוזמת הסוכנות היהודית. מטרת המבצע הייתה לגרום להכללת אזור הנגב בתוך גבולותיה העתידיים של המדינה היהודית. מבצע התיישבות זה נחשב לגדול מסוגו בשנים שקדמו להקמת מדינת ישראל.

אברהם אדן

אברהם אַדָן ("בְּרֶן") (5 באוקטובר 1926 – 28 בספטמבר 2012) היה מפקד גייסות השריון (גי"ש) ומפקד פיקוד הדרום. אדן שירת בפלמ"ח ובצה"ל, והיה ממניפי דגל הדיו שסימל את סופה של מלחמת העצמאות.

אורי קציר

אורי קציר (נולד ב־22 ביולי 1968 בחיפה) הוא מורה דרך, איש תקשורת ובלוגר ישראלי.

אורים

אוּרִים הוא קיבוץ במערב הנגב הצפוני, כ-9 קילומטר ממערב לאופקים. משתייך לתנועה הקיבוצית המאוחדת ולמועצה האזורית אשכול.

בארי (קיבוץ)

קיבוץ בְּאֵרִי נמצא בנגב המערבי, כ-5 קילומטר מזרחית לרצועת עזה. בארי הוקמה במוצאי יום כיפור ה'תש"ז - 1946, במסגרת 11 הנקודות. הקיבוץ נקרא על שם ברל כצנלסון, שבארי היה שמו הספרותי. הקיבוץ משתייך לתק"צ (התנועה הקיבוצית).

בית הכנסת העתיק במעון

בית הכנסת העתיק שוכן בחורבת מעון (ערבית חרבת אל-מעין) שהיא אתר ארכאולוגי השוכן ליד צומת מעון, ממזרח לקיבוץ נירים שבנגב הצפון-מערבי וכ-20 ק"מ מדרום לעזה.

במקום שכן יישוב יהודי בשם מעון המזוהה עם "מנואיס" שבמפת מידבא. היישוב הגיע לשיאו בתקופה הביזנטית במאות ה-5 וה-6, אולם למעט שרידי בית כנסת, כל שנותר ממנו הוא בור מים ושני מבנים. בית הכנסת נחשף בעת סלילת הכביש הסמוך בשנים 1957-1958. אורכו של המבנה 17 מטרים ורוחבו 15 מטרים. תקרתו הייתה עשויה קורות עץ וטין, והיו בו שלוש סטראות שביניהן הפרידו שתי שדרות ובכל אחת מהן ארבעה עמודים. באמצע המאה ה-6 נפרץ הקיר הצפון-מזרחי של מבנה בית הכנסת והותקן בו אפסיס הפונה לכיוון ירושלים.

המבנה ידוע בעיקר בזכות רצפת הפסיפס הצבעונית שבו, שהשתרעה על פני אולם התווך שלו. אורכה של הרצפה עמד על 10.2 מטרים ורוחבה היה 5.4 מטרים, אך רק מחציתה המערבית השתמרה. בפסיפס נראית גפן שענפיה יוצאים מתוך אמפורה ונושאים 55 עיגולים ב-11 שורות, שבתוכם פירות ובעלי חיים. בחלקו התחתון של הפסיפס נראה טווס ובחלקו העליון מנורת שבעת קנים, שני אריות, סמלו של שבט יהודה, וכן שני עצי דקל, שופר, לולב, אתרוג וסמלים יהודיים נוספים. כתובת בארמית שרדה בחלקה והיא מציינת את מממני הפסיפס ומברכת את הקהילה כולה:

כלומר "זכורים לטוב כל בני הקהילה שעשו פסיפס זה. וכן דאישין, תומה ויהודה שתרמו סך שני דינרים". על הרצפה נמצאו מספר ממצאים נוספים ובהם מטבעות, חפצים שהיו ככל הנראה חלק מארון הקודש, קמעונות ושברי נרות חרס וזכוכית.

רצפת בית הכנסת דומה בסגנונה לרצפת פסיפס שהתגלתה בשרידי כנסייה בחירבת שלאל, כיום בגן לאומי אשכול, כתשעה ק"מ ממזרח למעון. חיילים אוסטרליים גילו את הפסיפס בחירבת שלאל במלחמת העולם הראשונה ב-17 באפריל 1917, והוא הועבר לקנברה בירת אוסטרליה, ושובץ שם באנדרטת המלחמה של אוסטרליה. על גבי הפסיפס בשלאל נמצאה הערה המתארכת את יצירתו לשנת 561 או 562 לספירה. ייתכן ששני הפסיפסים הורכבו על ידי אותו האמן בשליש השלישי של המאה ה-6.

רצפת פסיפס מעוטרת מאותה תקופה נמצאה גם בכנסייה ביזנטית ליד כיסופים. כנסייה זו כמו בית הכנסת במעון היו חלק מההתיישבות הצפופה שהתקיימה בתקופה זו, באזור שבין עזה לבאר שבע.

רצפת בית הכנסת במעון ניזוקה עם השנים, וב-2006 היא הועברה לשיקום במעבדות השימור במוזיאון רוקפלר בירושלים. בשנת 2009 הוחזרה הרצפה למקומה ומעליה הוקמה סככה. בשנת 1957 נתבקשה האמנית נעמי הנריק להכין עותק של הפסיפס עבור בית הנשיא.

בתלמוד הבבלי במסכת חולין דף צו עמוד א, מסופר על מעשה שאירע בבית הכנסת של מעון

דב הלר (אמן)

דב הלר (21 באוקטובר 1937 - 8 במרץ 2018) היה אמן ישראלי יליד רומניה.

דן צור

דן צור (1926 - 10 בדצמבר 2012) היה מתכנן נוף ישראלי, חתן פרס ישראל לאדריכלות לשנת 1998.

המטה השיתופי

מטה הקיבוצים השיתופיים (מט"ש) בתנועה הקיבוצית כולל כרבע (70) מכלל הקיבוצים בארץ, המקיימים את עקרונות היסוד הקיבוציים: שותפות בבעלות על הנכסים, שוויון בתקציבים, ערבות הדדית מלאה בין החברים והתנהלות דמוקרטית ומשתפת. המטה, בשמו הקודם "הזרם השיתופי", הוקם בכנס בקבוצת יבנה ב-6 ביולי 1999 בתגובה לתהליכי ההפרטה ומעבר לתשלום שכר בלתי שוויוני שאימצו בהדרגה רוב הקיבוצים (כ-200) ומתוך רצון לקיים את ערכי הקיבוץ המקוריים.

הקיבוצים החברים בזרם השיתופי, משתי התנועות הקיבוציות (הקיבוץ הדתי והתנועה הקיבוצית הכללית - תק"צ) מאופיינים בחלקם הגדול ביציבות כלכלית ובמנהיגות מקומית - לא שכירה - בעלת תפיסת עולם שיתופית. כמה מהם - סאסא, ברעם, משמר העמק, גן שמואל, חצרים, שדה אליהו, מעברות, יבנה ואחרים - ניצבים בצמרת הכלכלית של התנועה הקיבוצית.

מטה הקיבוצים השיתופיים פועל במסגרת כלל התנועה הקיבוצית אך מקיים פעילויות ייחודיות בתחומי סמינרים חינוכיים ורעיוניים, קורסים לניהול ופעילות תקשורתית במסגרת אתרי אינטרנט "שווים" ו"במקום" ושותפות בכתב העת "חברה".

לאחרונה הגדיר המטה את פעילותו במסגרת תנועה הקיבוצית כ"תנועה בתוך תנועה". הבדלי ההשקפות בין הקיבוץ המופרט לשיתופי מתבטאים לעיתים במחלוקות בין המטה השיתופי לבין מזכירות התנועה הקיבוצית, בנושאים פנימיים וכלליים, כגון המדיניות הקרקעית ושיוך הדירות, הקצאות לפנסיה, גובה המיסוי על הקיבוצים ותקציבי הפעילות.

במטה השיתופי חברים גם גורמים במעגל הקבוצות השיתופיות, הכולל קהילות שיתופיות-משימתיות החיות בערים; תנועות הנוער: השומר הצעיר, הנוער העובד והמחנות העולים וקיבוצים עירוניים כתמוז ומגון וקיבוצים חינוכיים כנערן, רביד, אשבל ופלך.

מייסדי המטה השיתופי היו:

תק"ם: אשבל, יטבתה, לוטן, קטורה, גבע, חצרים, יזרעאל, שדה בוקר, רביד, רביבים, צאלים, גלעד, נאות סמדר, והקיבוץ העירוני תמוז בבית שמש

הקיבוץ הארצי: משמר העמק, גן שמואל, עין השופט, נירים, ניר יצחק, ניר עוז, עברון, ברעם והקיבוץ העירוני מגוון בשדרות

הקיבוץ הדתי: עלומים, לביא, שדה אליהו, יבנה, מגדל עוזב-2004 הצטרף גם קיבוץ נערן שחודש על ידי בוגרי תנועת המחנות העולים.

חטיבת הנגב

חטיבת הנגב (במקור חטיבה 12) היא חטיבת מילואים פעילה בצה"ל. הייתה אחת משלוש חטיבות הפלמ"ח ("יפתח" – בצפון, "הראל" – במרכז, "הנגב" – בדרום).

בעת הקמתה התבססה על שלושה גדודים: הגדוד השני בפיקודו של משה נצר שאזור הנגב הצפוני היה תחת אחריותו, הגדוד השביעי במרכז והגדוד השמיני בפיקודו של חיים בר-לב שהיה אחראי על הנגב הדרומי, מאזור נירים במערב ועד לנבטים במזרח. לפני כיבוש באר שבע נוסף לחטיבה גדוד משוריינים, גדוד 9, בפיקודו של ישראל כרמי. החטיבה לחמה באזור הנגב והשתתפה במבצעים אחדים. חטיבת הנגב השתתפה במלחמות ישראל, ממלחמת העצמאות ועד למבצע עופרת יצוקה.

כפר הנוער נירים

כפר הנוער הטיפולי-אתגרי נירים הקרוי על שמו של לוחם שייטת 13, רס"ל ניר קריצ'מן, נמצא בבוסתן הגליל במקום בו שכן בעבר "כפר הנוער חופים" (פילדלפיה) של הסוכנות היהודית. מבני הכפר, מבני בית הספר ושטחי הנוי שוכנים לשפת הים ומשתרעים על שטח של 170 דונם.

חבריו של ניר, רובם קציני ולוחמי שייטת 13, הקימו ב-2003 עמותה בשם "עמותת נירים" המפעילה את הכפר ואת התוכניות החינוכיות שבו בשיתוף פעולה עם אגף שח"ר והמינהל לחינוך התיישבותי במשרד החינוך, משרד הרווחה והאגף הביטחוני-חברתי במשרד הביטחון. כפר הנוער נירים הוא מסגרת פנימייתית לנוער בסיכון, והוא מפוקח על ידי רשות חסות הנוער.

בכפר שוהים כ-105 חניכים וחניכות המוגדרים כנוער בסיכון, בגילאי 14–15. הם שוהים בכפר במסגרת מסלול של 3–4 שנים. החניכים לומדים בבית ספר תיכון שהוקם בכפר, בכיתות קטנות ועם תוכנית לימודים המותאמת אישית לכל אחד. הם נדרשים להיבחן בבגרות עיונית-מדעית מלאה ומעודדים אותם לשרת שירות משמעותי בצה"ל, ולבטא מעורבות חברתית. זאת במטרה להביא להשתלבות בני הנוער בחברה הנורמטיבית בישראל, כאזרחים שווים ותורמים.

ייחודו של הכפר בגישה האתגרית המאפיינת את פעילותו למען השגת מטרה זו, על פי רעיונות המודל של טיפול באמצעות שטח ושילוב שיטות כמו שיטת הסמכות השלמה.החניכים משתתפים בין השאר בטיולים נודדים, ניווטים, סדרות בסגנון הישרדות, סנפלינג ופעילות ים (כגון שיט מפרשיות, קיאקים, סירות מנוע ועוד) המבוצעת בבסיסי חיל הים.

חניכי הכפר זוכים בהישגים משמעותיים: 65% מהם בעלי זכאות לתעודת בגרות (הממוצע הארצי הוא 64%, ובקרב בני נוער בסיכון הממוצע נמוך מ-10%); 98% מתגייסים לצה"ל, חלקם במסלול קרבי ופיקוד (הממוצע הארצי הוא כ-70%, ובקרב נוער בסיכון נמוך מ-40%); 20% מבוגרי המחזורים האחרונים התנדבו לשנת שירות קדם צבאית; ו-22% מבוגרי המחזורים הראשונים לומדים במוסדות להשכלה גבוהה.

בית הספר נירים זכה ב-2012 במקום השני בפרס החינוך הארצי. עמותת נירים המפעילה את הכפר היא אחד מארבעה ארגונים שקיבלו ב-2012 את תו "מידות" לאפקטיביות בהצטיינות.

מועצה אזורית אשכול

מועצה אזורית אשכול היא מועצה אזורית בישראל. מועצה אזורית אשכול משתרעת מקיבוץ בארי בצפון ועד חולות עגור בדרום, מנחל הבשור במזרח ועד רצועת עזה והגבול הבינלאומי עם מצרים במערב.

שטח המועצה הוא כ־1,000 קמ"ר, מתוכו 284 קמ"ר קרקע חקלאית מעובדת.

מרגוט קלאוזנר

מַרְגוֹט קלאוזנר (Margot Klausner;‏ 2 בנובמבר 1905 – 12 בנובמבר 1975 הרצליה) הייתה ממקדמי התיאטרון והקולנוע בישראל. היא ייסדה את האגודה הישראלית לפאראפסיכולוגיה והייתה מחלוצי תרבות העידן החדש בישראל.

נול

נוּל הוא מכשיר לאריגה, שיכול להיות ידני או ממוכן. הוא משמש לאריגת בד, כשעליו מתוחים חוטי השתי כדי להקל בשזירת חוטי הערב.

יש מגוון של נולים, נולים שעומדים על השולחן או על רגליים כלשהן, נולים שעומדים על הרצפה. חלקם מופעלים בעזרת פדלים שעליהם דורך האורג, ובעזרתם מרים את בתי הנירים. חלקם מופעלים רק בידיים. חוטי השתי מושחלים לתוך נירים, שתלויים על בתי הנירים. לנולים יכולים להיות החל משני בתי נירים ועד למעלה מ-30. ככל שיש יותר בתי נירים, כך ניתן לארוג דוגמאות יותר מורכבות.

עין השלושה

עין השלושה (עֵין הַשְּלֹשָה) הוא קיבוץ מתחדש השייך לתק"ם הנוער הציוני. הקיבוץ נמצא בצפון-מערב הנגב והוא שייך למועצה אזורית אשכול.

הקיבוץ הוקם ב-1950 על ידי בני גרעין של הנוער הציוני מאמריקה הלטינית.

שם הקיבוץ הוא לזכר שלושה מחברי הגרעין המייסד שנפלו במלחמת העצמאות.

קרב נירים

קרב נירים התחולל בבוקר ה־15 במאי 1948, בין חיל המשלוח המצרי (1948) שפלש לשטחה הריבוני של מדינת ישראל ארבע עשרה שעות לאחר ההכרזה על הקמתה במטרה לכבוש את הקיבוץ לבין חברי קיבוץ נירים שעל פי החלטת החלוקה נועד להיות בתחום המדינה היהודית.

שאול גבעולי

שאול גבעולי (נולד ב-15 בפברואר 1926) היה תת-אלוף בצה"ל וניצב במשטרת ישראל, כיהן כקצין חינוך ראשי בצבא ובמשטרה ומפקד המשמר האזרחי. כיהן כמנכ"ל המועצה לשלום ולביטחון.

שייטת 13

שייטת 13 היא יחידת הקומנדו הימי של חיל הים הישראלי. בסיס הקבע של היחידה הוא בסיס עתלית, והיא כפופה ישירות למפקד חיל הים. מפקד השייטת הוא קצין ים בדרגת אלוף-משנה.

נוסף על סוגי הלוחמה האופייניים לקומנדו ימי, בפרט פעולות המצריכות נחיתה מהים, פעולות חבלה בכלי שיט והשתלטות על כלי שיט, מאומנים לוחמי היחידה בפאסט-רופ (השתלשלות בחבלים ממסוקי סער) ובכל צורות לוחמת היבשה. השייטת מפעילה צלפים ומשתתפת בלחימה יבשתית טיפוסית ללוחמי חיל רגלים (כך למשל, בזמן האינתיפאדה השנייה השתתפו לוחמי השייטת במספר רב של פשיטות, פעולות ומבצעי מעצר בשטחי יהודה ושומרון כנגד פעילי טרור). בעשורים האחרונים המוניטין של שייטת 13 עלה באופן ניכר וכיום היא נחשבת לאחת מיחידות הקומנדו הטובות ביותר בצה"ל, ולאחת מיחידות הכוחות המיוחדים הטובות בעולם. נכון ל-2019 זכתה היחידה ב-6 ציונים לשבח מטעם הרמטכ"ל.

היחידה משתתפת באימונים משותפים עם יחידות מקבילות מצבאות זרים, כמו אריות הים של צי ארצות הברית (Navy Seals) וה-SBS הבריטית.

מוטו היחידה: "כעטלף המגיח בעלטה, כלהב המבתר בדומיה, כרימון המנפץ ברעם" חובר בידי פסיכולוג השייטת, ד"ר בני שליט.

שלום דנגור

הרב שלום דנגור (1832, בגדאד — 1916, סואץ) היה דיין בעיראק ורב העיר סואץ שבמצרים, רוכש אדמות קיבוץ נירים.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.