ניצנים

נִיצָּנִים הוא קיבוץ בתחומי המועצה האזורית חוף אשקלון. בקרב על ניצנים במלחמת העצמאות נכבש הקיבוץ בידי צבא מצרים, ונכבש שוב בידי צה"ל בסוף המלחמה. לאחר המלחמה שבו רוב חבריו והקיבוץ הוקם מחדש במיקום אחר בשטח הפתוח שבחולות ניצנים.

ניצנים
HPIM2667
בית זיכרון לבנים, בתכנון האדריכל נחום זולוטוב והפסל משה שטרנשוס
מחוז הדרום
מועצה אזורית חוף אשקלון
גובה ממוצע[1] ‎35 מטר
תאריך ייסוד 1943
תנועה מיישבת העובד הציוני
סוג יישוב קיבוץ
נתוני אוכלוסייה לפי הלמ"ס לסוף 2018[1]
  - אוכלוסייה 382 תושבים
    - שינוי בגודל האוכלוסייה 1.3% בשנה עד סוף 2018
מפת היישובים של מועצה אזורית חוף אשקלון
באדום - ניצנים
בירוק - מיקום בניין המועצה
שער הברזל של בית הקברות בניצנים הישנה
שער הברזל בבית הקברות בניצנים הישנה המנציח אירועים כמו העלאת המעפילים באניה שבתאי לוז'ינסקי, פינוי הילדים במבצע תינוק, נפילת ניצנים והליכה לשבי ובניית ניצנים החדשה

הקמה

גרעין ניצנים הוקם מאיחוד של מספר קבוצות במסגרת הנוער הציוני. הקבוצה האחת, יוצאי פולין, עברו הכשרה עוד בארץ מוצאם בשנים 1938-1937. אלה עלו בשנת 1939, חלקם באופן ליגלי וחלקם כמעפילים. הקבוצה השנייה היו יוצאי רומניה ופולין, שקיבלו את חינוכם כנערים בארץ ישראל במאיר שפיה (הראשונים) ובבן שמן (האחרונים), ואת הכשרתם קיבלו בכפר רופין. קבוצה שלישית כללה צעירים שהגיעו במסגרת עליית הנוער לנהלל ועברו אחר כך לאושה. קבוצה רביעית כללה נוער תל אביבי, יחד עם יוצאי מקווה ישראל, אליהם הצטרפו צעירים מירושלים ויוצאות משק הפועלות מפתח תקווה. לאחר מספר גלגולים, חלקם הופנה בהמשך לתל יצחק, שם עברה הקבוצה הרביעית את ההכשרה, וחלקם הצטרף לשלוש הקבוצות שתוארו. בסוף שנת 1940, הקבוצות התאחדו והתארגנו להתיישבות בקבוצת הדר ליד הרצליה, שם הקימו משק עזר מגוון, התפרנסו מעבודות חוץ, למשל בפרדסי הסביבה, והמתינו להזדמנות להקים יישוב עצמאי. תוך כדי כך הצטרפו חברים נוספים. לחברי הקבוצה הוצעו שלוש נקודות התיישבות. הם בחרו באדמה באזור הכפר חמאמה, אותה רכשה קק"ל בשנת 1942 יחד עם בית ענק מוקף בגן מידי מוח'תאר הכפר, עבד רבו (כיום: בית ספר שדה שיקמים). חברי הקבוצה שמנו כ-70 חברים בחרו באתר זה עבור ניצנים, מכיוון שהייתה זמינה להתיישבות מידית, והייתה קרובה לים, ממנו קיוו להתפרנס מדיג ולהביא מעפילים. העלייה על הקרקע יצאה לפועל ב-8 בדצמבר 1943. באוגוסט 1945, הוקם יישוב הקבע. המשק כלל, בין היתר, מטעים, לול ואורווה.

הקיבוץ שכן בין העיירות הערביות איסדוד (ליד אשדוד של היום) ומג'דל (אשקלון של ימינו), על דרך הים מעזה ליפו, באזור שהיה מאוכלס בעיקר בערבים. היישוב היהודי הקרוב ביותר לניצנים היה באר טוביה, שהיה מרוחק ממנו כ-8 קילומטרים. בתוכנית החלוקה נכלל ניצנים בתחומי המדינה הערבית. באביב 1947 השתתפו תושבי ניצנים בהעלאת מעפילי אונית המעפילים "שבתאי לוז'ינסקי" לחוף בקרבת הקיבוץ[2].

ניצנים במלחמת העצמאות

במלחמת העצמאות, עם הכרזת המדינה ב-14 במאי 1948, פלש הצבא המצרי למדינה החדשה. תחילה נכבשה יד מרדכי ואז המשיכו המצרים להתקדם צפונה כשהם עוקפים את ניצנים ונעצרים בגשר עד הלום. אז התפנו לתקוף את ניצנים. ילדי הקיבוץ כבר פונו לפני כן ברגל לבאר טוביה. הצבא המצרי היה מצויד בטנקים ובארטילריה ונהנה מסיוע אווירי, ומולו עמדו חברי הקיבוץ ותגבורת שנשלחה אליהם כשהם מצוידים בנשק דל. לאחר שרבים מלוחמי ניצנים נהרגו בקרב, ב-7 ביוני 1948 נכנעו יתר הלוחמים לכוח המצרי ונפלו בשבי. בדף קרבי של חטיבת גבעתי תקף קצין התרבות של החטיבה, אבא קובנר, את הכניעה, וכתב: "לצאת לשבי הפולש - חרפה ומוות". בסוף אוקטובר 1948, כבש צה"ל את האזור מחדש. שלדי הלוחמים נאספו ונקברו בקבר אחים בבית הקברות בניצנים הישנה. בקרב נהרגו 33 מן המגינים, כמחציתם תושבי הקיבוץ.

לאחר המלחמה, בעקבות דרישה של חברי ניצנים, הוקמה ועדה, בראשות נחמיה ברוש, שטיהרה את אנשי ניצנים מאשמת הפקרת המשק וכניעה לאויב ללא סיבה מספקת.

ניצנים לאחר מלחמת העצמאות

לאחר מלחמת העצמאות הקיבוץ הוקם מחדש במרחק כשני ק"מ דרומית מזרחית ממקומו הקודם. הלוחמים שנפלו בשבי המצרי, הוחזקו בו במשך תשעה חודשים. חלקם עונו.[3]

באתר בו היה היישוב הישן שנפגע במלחמה הוקם ב-1949 כפר הנוער ניצנים, אשר נסגר ב-1990. לידו קיים בית ספר שדה שקמים ואתר הנצחה לניצנים הישנה. בסוף שנות ה-90 הוקם במקום היישוב הקהילתי הדתי ניצן.

בשנות השישים הוקם בקיבוץ ניצנים בית הנצחה לנופלים בקרב ניצנים במלחמת העצמאות. את בית ההנצחה תכנן האדריכל נחום זולוטוב, שאחיו בצלאל נהרג בקרב. ליד בית ההנצחה נטעו 33 ברושים לזכר הנופלים.

לאחר קום המדינה הצטרפו לקיבוץ עולים רבים מדרום אמריקה, במיוחד מארגנטינה. בקיבוץ כיום כ-100 משפחות ובסך הכל כ-450 נפש. תושבי המקום מתפרנסים, בין השאר, ממפעל "פלטכניקה" (נסגר ב-2015), רפת, פרדס של כ-3,000 דונם, בית אריזה, גידולי שדה ויחידת מחשוב.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ 1.0 1.1 הנתונים לפי טבלת יישובים באתר הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, נכון לסוף שנת 2017
  2. ^ מ. בן שחר, "שבתי לוזינסקי" ושבתי לוזינסקי ז"ל, דבר, 27 במרץ 1947
    דוד הכהן, קיבוץ ניצנים: עם ובלי קשר לפינוי, באתר ynet
  3. ^ תום שגב, המיליון השביעי: הישראלים והשואה, עמ' 458.
1948

שנת 1948 היא השנה ה-48 במאה ה-20. זוהי שנה מעוברת, שאורכה 366 ימים. 1 בינואר 1948 לפי הלוח הגרגוריאני מקדים את 1 בינואר לפי הלוח היוליאני ב-13 ימים. כל התאריכים שלהלן הם לפי הלוח הגרגוריאני.

27 באוקטובר

27 באוקטובר הוא היום ה-300 בשנה, (301 בשנה מעוברת) בשבוע ה-44 בלוח הגרגוריאני. עד לסיום השנה, נשארו עוד 65 ימים.

7 ביוני

7 ביוני הוא היום ה-158 בשנה (159 בשנה מעוברת), בשבוע ה-23 בלוח הגרגוריאני. עד לסיום השנה, נשארו עוד 207 ימים.

אבא קובנר

אַבָּא קוֹבְנֶר (ביידיש: קאָוונער; 14 במרץ 1918 – 25 בספטמבר 1987) היה משורר עברי, סופר, אמן, חבר מחתרת, מנהיג פרטיזנים ולוחמים מגטו וילנה, מראשי חבורת "הנקם", שניסתה לנקום בנאצים לאחר מלחמת העולם השנייה, קצין התרבות של "חטיבת גבעתי" במלחמת העצמאות וממקימי בית התפוצות.

באר גנים

באר גנים הוא יישוב קהילתי שהוקם בתחילת העשור השני של המאה ה-21 על ידי משרד הבינוי והשיכון עבור תושבים שפונו מחבל עזה בקיץ 2005, במסגרת תוכנית ההתנתקות. היישוב נמצא צפונית לאשקלון. אופיין המגזרי של המשפחות ביישוב הוא דתי, מלבד שני מתחמים בודדים בהם מתגוררות משפחות דתיות וחילוניות יחדיו.

שם היישוב מורכב מראשי התיבות של תשעה מיישובי חבל עזה שפונו במסגרת תוכנית ההתנתקות - בדולח, אלי סיני, רפיח ים, גדיד, גן אור, נצר חזני, נווה דקלים, ניסנית, ומורג.

היישוב בנוי בתבנית של 9 אשכולות המונים בסך הכל כ-690 מגרשים, כשבמרכז כל אשכול ממוקמים גני ילדים, בתי כנסת ומועדוני נוער. במרכז היישוב קיימים מבני הציבור המשותפים כגון מתנ"ס, אולם ספורט ובית ספר. בתחילה תוכנן היישוב לכלול 13 מתחמים הכוללים כ-1000 מגרשים, אך בסופו של דבר נבנו רק 9 מתחמים הכוללים כאמור כ-690 מגרשים. על שטחם של 4 המתחמים הנוספים מתוכננת להיבנות בעתיד שכונה של העיר אשקלון.

בניין היישוב מעוגן בתוכנית המתאר הארצית למרחב ניצנים, תמ"א 39, המהווה מסגרת תכנונית לפיתוח צפון העיר אשקלון, היישובים ניצן ובאר גנים וכן לפיתוח שמורת הטבע ניצנים, והפיכתה למוקד תיירות. בשנים 2018 ו-2019 צפוי להיבנות מחלף אשקלון צפון, דרכו תהייה הגישה לבאר גנים, במקום כביש הגישה הזמני והמסוכן הקיים. בנוסף, צפוי להיסלל כביש שיחבר את היישוב לעיר אשקלון, ויהווה הכניסה הצפונית לעיר אשקלון. בעתיד מתוכנן רצף אורבני בין באר גנים ובין אשקלון, ואף ייתכן שבאר גנים תתפקד כשכונה של העיר.

נכון לאוקטובר 2015, למעלה מ-200 משפחות כבר משתכנות ביישוב, ומשפחות רבות נוספות נמצאות בתהליכי בנייה מתקדמים. מלבד שני בתי כנסת וגני ילדים טרם נסתיימה בנייתם של מבני הציבור: מוסדות חינוך, קופת חולים, בתי כנסת, בריכה ציבורית וכן מתנ"ס קהילתי. מוסדות ציבור פועלים ממבנים זמניים.

ביישוב פועלת הישיבה התיכונית הקהילתית 'בני יששכר' וכן בית ספר יסודי 'באר גנים'.

הוצאת תושיה

הוצאת תּוּשִׁיָּה הייתה הוצאת ספרים עברית בעיר ורשה. היא נוסדה בשנת 1896 על ידי הסופר בן אביגדור (אברהם ליב שלקוביץ), חלוץ המו"לות העברית המודרנית. פעילותו המו"לית החייתה את הספרות העברית ונתנה לה מעמד בתחרות עם ספרות היידיש ברחוב היהודי במזרח אירופה. בעיתוניו, בהוצאותיו ובכתבי העת שלו טיפח וגידל דור של יוצרים עבריים, סופרים ומשוררים, שהיו מראשי המדברים בספרות העברית החדשה.

בהוצאת תושיה התפרסמו בעברית יצירות מקוריות ומתורגמות, ספרי מדע פופולרי, ספרי מסע וביוגרפיות. בפרט הושם דגש על חינוך ועל ספרי ילדים. עם הסדרות של "תושיה" שהתחבבו על קהל הקוראים הצעיר נמנות "ניצנים" (לילדים קטנים ובניקוד מלא), "פרחים" (לגיל הביניים) ו"ביכורים" (לבני הנעורים). כמו כן הוציא בן אביגדור בהוצאת תושיה את עיתון הילדים המצויר בעברית "עולם קטן", וחוברת בשם "פדאגוג" להורים ומורים.

בן אביגדור איתר סופרים צעירים, ובנוסף לכך שהוציא את ספריהם בהוצאה גם תמך בהם כלכלית על ידי תשלום גבוה מהמקובל. עם סופרי ההוצאה נמנים יוסף חיים ברנר, אורי ניסן גנסין, גרשון שופמן, דבורה בארון, חוה שפירא, הרש דוד נומברג, יעקב כהן, זלמן שניאור, אהרן ליבושיצקי ויצחק קצנלסון.

בשנת 1911 התמזגו בן-אביגדור ו"תושיה" לסינדיקט הוצאה לאור בשם "צֶנטרָל" (מרכז) על ידי התאגדות עם כמה מן המו"לים היידיים והעבריים הגדולים באימפריה הרוסית: הוצאת "פּרוֹגְרֵס" של יעקב לידסקי (והוצאת "השחר" של מרדכי קפלן, שהתאחדה עִמה קודם לכן), הוצאת ב' שימין והוצאת ש. שְׂרֶבֶּרְק (שרעבערק) של שלמה שרברק. בהוצאה המאוחדת, שישבה בוורשה (שבה פעלו ארבעה מחמשת השותפים), ראו אור יצירותיהם של גדולי הסופרים, ההיסטוריונים והפדגוגים העבריים והיידיים, כמו גם סדרות ספרי ילדים ונוער וכן ספרי לימוד ומקראות.

בשנת תרע"ג-1912 נוסדה במסגרת "צנטרל", ביוזמתם של בעלי "תושיה", בן אביגדור ויעקב ראמברג, חברת אחיספר להוצאת ספרות עברית. החברה-הבת הוציאה ספרים עבריים וכן את המאסף "נתיבות" ("בימה חפשית לענייני החיים והספרות"). עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה ב-1914 נפסקה פעילות ההוצאה המאוחדת.

בן-אביגדור נפטר בספטמבר 1921. שלמה שרברק, שותפו ל"צנטרל", רכש את הוצאת תושיה ושילב אותה בהוצאתו.

הקרב על גבעה 69

קרב גבעה 69 נערך במלחמת העצמאות ב-10 ביוני 1948 בין כוח של הצבא המצרי ופלוגה ב' מגדוד 51 של חטיבת גבעתי. הקרב הסתיים בכיבוש הגבעה על ידי המצרים ונסיגת הפלוגה עם אבידות קשות – 20 הרוגים, פצועים רבים ושבויים.

גבעה 69 היא אחת הגבעות ברכס ממזרח לרצועת חולות מישור החוף. שמה ניתן לה בגלל גובהה מעל פני הים. הגבעה נמצאת כקילומטר מזרחית לקיבוץ ניצנים, מזרחית לכביש החוף. בתקופת המנדט בנו הבריטים שלושה מגדלי מים כדי לספק מים למחנות הצבאיים בסביבה ולכן כונתה הגבעה גם בשם "גבעת שלושת המגדלים".

במרחק של כ-2 ק"מ צפונית-מזרחית לגבעה שכן הכפר הגדול בית דראס.

עד ל-7 ביוני 1948 הייתה הגזרה שקטה יחסית. הגבעה נתפסה מדי פעם על ידי חטיבת גבעתי על מנת להעביר אספקה לניצנים ולפנות ממנה את הילדים (מבצע תינוק). באותו יום נכבשה ניצנים על ידי חיל המשלוח המצרי והוחלט על תפיסת הגבעה באופן קבוע כדי שתשמש בסיס לכיבושה מחדש של ניצנים.

פלוגה מגדוד 53 גבעתי התבססה בגבעה. ב-9 ביוני 1948 החליפה אותה פלוגה ב' מגדוד 51. מפקד הפלוגה היה חדש ולא הספיק להכיר את אנשיו.

בליל 9-10 ביוני 1948 נעשה ניסיון לכיבוש מחדש של ניצנים. הכוח הגיע מאוחר ונתגלה על ידי המצרים. ההתקפה נכשלה והאנשים נסוגו לעבר גבעה 69. המצרים הפנו את האש לכיוון הגבעה ועלו עליה בכוח רב של חיל רגלים, טנקים, ארטילריה והפצצות מהאוויר. לנוכח הכוח העדיף של המצרים נתן מפקד הפלוגה הוראת נסיגה. החלה נסיגה מבוהלת. מערך הקשר היה מבוסס על רצים שחלקם נהרגו, ופקודת הנסיגה לא הגיעה לכולם. הכוח המצרי כבש תוך זמן קצר את הגבעה והתקדם לעבר בית דראס ובאר טוביה אך נבלם וחזר לגבעה 69.

בקרב נפלו 20 לוחמים, נפצעו רבים ואחדים נלקחו כשבויים. מפקד החטיבה, שמעון אבידן, הדיח את כל שרשרת הפיקוד של הגדוד והכניס את חיילי הגדוד לאימונים קשים לקראת הקרבות הבאים.

במבצע יואב החזירה פלוגה ב' של גדוד 51 את כבודה בכיבוש משלט הצומת הדרומי (צומת גבעתי) ותרמה על ידי כך תרומה חשובה לפריצת המצור על הנגב.

במסגרת מבצע יואב תקפה חטיבת יפתח מכיוון ניר עם לכיוון בית חאנון. מפקד החטיבה המצרית שישב מאזור יד מרדכי וצפונה החליט לסגת כדי למנוע את ניתוקו ויצירת כיס שני בנוסף לכיס פלוג'ה. כך נסוגו המצרים מכל מישור החוף הדרומי.

ב-27 באוקטובר 1948 נתפסה גבעה 69 ללא קרב.

ב-1949 נמצאו בקרבת הגבעה גופותיהם של 4 מחללי הקרבות במקום והם הובאו לקבורה בבית הקברות נחלת יצחק. ב-1950 התגלו שרידים של עוד 11 חללים וגם הם הובאו לקבורה בנחלת יצחק.

חולות ניצנים

שְׁמוּרַת חוֹלוֹת נִצָּנִים (או חולות אשדוד) הוא מתחם המשתרע על פני 30 אלף דונמים דרומית לאשדוד וצפונית לאשקלון, על חוף הים התיכון. למעט היישוב ניצן השטח כמעט ולא מיושב. החולות הוכרזו כשמורת טבע על מנת להגן על הדיונות המעטות שקיימות בארץ ישראל, ולאחר שנעשה שימוש לא יעיל בחולות למען תעשיית הבנייה בארץ. החולות בניצנים מאופיינים בקרקע הכורכר הטיפוסית למישור החוף הדרומי.

בשמורה יש מגוון צמחים ובעלי חיים הכוללים צבי מצוי ארצישראלי (מעל 100 פרטים), צב יבשה מצוי, תן זהוב, חזיר בר, שועל מצוי, ארנבות, נמיות וחוגלות.

במרחק של כקילומטר מחוף הים משתרעת שורה של בריכות מי תהום. הבריכות נוצרו כתוצאה מחפירתן של מחצבות כורכר בין שנות ה-60 לשנות ה-90, ואורכן הכולל כקילומטר אחד מצפון לדרום. החפירה בין צוקי הכורכר בגובה של כ-20 מטרים אפשרה למי התהום להציף את המחצבות, וכך נוצרו בריכות מלאכותיות שסביבן גדלים צמחים הידרופיליים.

מלבד שמורת הטבע והיישוב הדתי-לאומי ניצן שוכנים במתחם גם בסיס טירונות (בט"ר ניצנים), חוף רחצה בתשלום וכן פארק המשמש להופעות רוק.

חטיבת גבעתי (תש"ח)

חטיבת גבעתי (חטיבה 5) הייתה חטיבת חי"ש מובחרת שהוקמה בתל אביב, על בסיס חי"ש פרברים (נוער עובד), פלוגות ה"נחשונים" (משוחררי הצבא הבריטי) ועולים חדשים. היא הוקמה בסתיו 1947 כחטיבת חי"ש ועם הקמת צה"ל במאי 1948 צורפו אליה לוחמי אצ"ל ומגויסים ואחרי אלטלנה הצטרפו עוד רבים מאנשי האצ"ל והיא הפכה לחטיבה צה"לית. החטיבה נקראה על שם הכינוי המחתרתי של מפקדה הראשון שמעון קוך אבידן. בפברואר 1948 הוצאה החטיבה מתל אביב, על מנת לתפוס את חזית הדרום, כאשר את מקומה תפסו גדודי חטיבת קרייתי. רוב החטיבה הועברה לדרום, 200 מחייליה הועברו לחטיבת הנגב שהורכבה ברובה מחברי פלמ"ח ו-200 חיילים הועברו לירושלים על מנת לחזק את חטיבת עציוני. ערב קום המדינה מנתה החטיבה 3,229 חיילים ומפקדים. היא נחשבת כחטיבת החי"ש המצטיינת במלחמה.

במהלך מלחמת העצמאות לחמה גבעתי בכ-180 קרבות, בהם נהרגו 675 חיילים ונפצעו כ-2,000 לוחמים.

כ"ט באייר

כ"ט באייר הוא היום העשרים ותשעה בחודש השמיני

בשנה העברית, למניין החודשים מתשרי, והיום העשרים ותשעה בחודש השני

למניין החודשים מניסן. כ"ט באייר לעולם לא יחול, בלוח העברי הקבוע, בימים ראשון,

רביעי

ושישי, ועל כן הוא משתייך לקבוצת הימים הנקראת "לא אדו".

כרוב

כרוב (כרוב הגינה, Brassica oleracea capitata; מיוונית: Κραμβη, 'קְרָאמְבֶּה') הוא ירק עגול בגודל של ראש, ממשפחת המצליבים. הכרוב ניתן לאכילה כשהוא נא, מבושל, כבוש או בצורת מיץ הנסחט מן העלים. שני מיני הכרוב הנפוצים הם הכרוב הלבן והכרוב האדום, החריף יותר מהכרוב הלבן. עם זאת, קיים דיון ציבורי בנוגע לשמו של הכרוב שצבעו סגול, שכן שמו (״כרוב אדום״) אינו תואם לצבעו.

הכרוב מכיל ויטמינים רבים, במיוחד ויטמין C וויטמין K. היות שהכרוב משתמר היטב לאורך זמן, השימוש בו היה פופולרי במיוחד בתקופות החורף לפני המצאת הקירור. כך למשל מנה יומית של כרוב כבוש מנעה מחלות מימאים בתקופת ההפלגות הארוכות של ספינות המפרש. גם בסין האכילו בכרוב את מיליוני הפועלים שעמלו על הקמת החומה הסינית.

מלבד הכרוב, זנים נוספים של המין Brassica oleracea הם כרובית, ברוקולי, כרוב הקלח וכרוב ניצנים.

כרוב סיני, למרות הדמיון בשמו, שייך למין אחר (Brassica rapa) במשפחת המצליבים, כמו הלפת.

מועצה אזורית חוף אשקלון

מועצה אזורית חוף אשקלון היא מועצה אזורית במחוז הדרום ליד העיר אשקלון. שמה של המועצה הוא כשם העיר אשקלון הנמצאת בלב שטח המועצה האזורית. בראשה עומד איתמר רביבו. בניין המועצה נמצא בבת הדר.

ניצן

בבוטניקה, ניצן הוא הצטברות תאי עובר שטרם עברו תהליך של מיון.

הניצן, אשר עשוי להישאר רדום למשך זמן מה, יכול להתפתח לגבעול, ענף, עלה או פרח. רוב הניצנים, בעיקר של צמחים הגדלים באזורים קרים מוגנים על ידי עלים חיצוניים ולפעמים אף עוטים מעטפת נוספת שנראית כנוזל דביק. לרוב כאשר הניצן מתפתח העלים נושרים אך ישנם מקרים שהם מתפתחים ומעטרים את המקום בו היה הניצן. אצל פרחים למשל, הם הופכים לעלי הכותרת שלהם. במקרים בהם נושרים העלים נוצרות "צלקות" על הענף ובאמצעות צלקות אלה ניתן להעריך את גילו של כל ענף. ישנם גם מקרים בהם אין עלים המגוננים על הניצן. בדרך כלל בצמחים האלה הניצן מוגן על ידי סיבים קטנים בחלקו החיצוני.

הניצן הוא איבר וגטטיבי בצמח, בדומה לעלה, גבעול ושורש. כלומר, איבר שאינו קשור ברבייה מינית. כל ניצן הוא גבעול בפוטנציה, אך קיימת גם התמיינות תאים לפריחה. כלומר פרח הוא גלגול של גבעול. הניצן הראשי מתפתח מן הנצרון, ולאחר מכן מתפתחים ניצנים צדדיים.

בתופעה הנקראת "שלטון הקודקוד" קודקוד הצמיחה של הניצן הראשי, מעכב את ההתפתחות הניצנים הצדדים הכי קרובים אליו. דרגת העיכוב יורדת עד שנגמרת, ככל שמתרחקים מהגבעול הראשי. בכל הצמחים התכונה קיימת - בנצר הראשוני בלבד, ישנם צמחים שבהם התכונה משתנה מזמן לזמן. כלומר קיימת פרק זמן מסוים ואז נעלמת. או לחלופין קיימת רק בענפים, או רק בגבעול הראשי ולא בצדדים. דבר זה משפיע על צורתו של הצמח.

בהשאלה, משמשת המילה לציון תחילתו של תהליך או מגמה, דוגמת "ניצני התיישבות" לציון ניסיונות התיישבות ראשוניים.

ניצן (יישוב)

ניצן (נִצָּן) הוא יישוב קהילתי השייך למועצה אזורית חוף אשקלון. היישוב נמצא בחולות ניצנים, צפונית לעיר אשקלון ודרומית לאשדוד. אוכלוסיית היישוב דתית לאומית.

עיצוב אופנה

עיצוב אופנה הוא תחום של אמנות שימושית העוסק בעיצוב ביגוד ועזרי ביגוד. העוסק בעיצוב אופנה נקרא "מעצב אופנה" או "אופנאי".

עיצוב אופנה שונה מתחום עיצוב תלבושות (למשל, בתחום הקולנוע או התיאטרון) בכך שתוצרתו מתיישנת בדרך כלל בתוך עונה אחת, או שתיים. "עונה" בתחום האופנה מוגדרת כסתיו/חורף, או אביב/קיץ. מקובל לחשוב כי עיצוב אופנה החל במאה ה-19 כאשר צ'ארלס פרדריק וורת' תפר תווית יצרן על בגדים אותם עיצב ויצר. בעוד שכל סוגי הלבוש לכל אורך ההיסטוריה נחקרים על ידי אנשי אקדמיה בתחום עיצוב התלבושות, רק בגדים שנוצרו לאחר 1858 הם לבוש שנכנס לגדר עיצוב אופנה.

רבים ממעצבי האופנה מעצבים לבוש ועזרי לבוש לצריכה כללית, חלקם מכונים "מעצבי-עילית" ועושים מלאכתם בהזמנת לקוחות פרטיים. מעצבי-עילית אחרים מוכרים את תוצרתם רק בחנויות אופנה בודדות או במחלקות אופנה עילית. רוב מעצבי האופנה עובדים עבור חברות בתעשיית הביגוד ומעצבים בגדי גברים, נשים וילדים לצורכי שיווק המוני. יצירות הנושאות את תוויות היצרן של מעצבי אופנה מפורסמים, למשל קלווין קליין או ראלף לורן, הן בדרך כלל תוצרת עבודתם של צוותי מעצבים, או מעצבים בודדים העובדים תחת הנחיית המעצב הראשי.

ענף

ענף הוא חלק מצמח כמו שיח או עץ. הענף הראשי יכול להתפצל לענפים קטנים יותר, אשר יכולים להתפצל גם הם.

הענף של העץ יוצא מהגזע, שהוא החלק של העץ המופיע מעל לפני האדמה. הענפים של העץ מרכיבים את הצמרת שלו.

על הענף יכולים לצמוח עלים, שהם איברים המשמשים בעיקר לקליטת אור בתהליך הפוטוסינתזה.

כמו כן, מהענף יכולים לצמוח גם ניצנים, אשר מהם יפרחו פרחים ויבשילו פרות. איסוף הפרות מהענפים מכונה קטיף. קטיף של זיתים מכונה מסיק.

הענפים של העץ יכולים לשמש ציפורים כמקום בטוח ומוגן לבנייה של קן.

כמו כן, הם יכולים לשמש גם לתלייה של נדנדה עבור פעילות ספורט ופנאי.

צביונים

צְּבִיּוֹנִים (שם מדעי: Cephalophinae) הם תת-משפחה במשפחת הפריים. גודלם של הצביונים קטן עד בינוני, והם חיים באפריקה באזורים הדרומיים למדבר הסהרה. הצביונים הם חיות ביישניות וחמקניות. מרביתם שוכני יערות, וגם המינים השוכנים באזורים פתוחים יותר נעלמים במהירות בין סבכי השיחים.

גבם מקושת מעט, ורגליהם הקדמיות קצרות מעט מרגליהם האחוריות. הם ניזונים לרוב מעשבים גבוהים, והם אוכלים עלים, נבטים, זרעים, פירות, ניצנים וקליפות. מסיבה זו הם פעמים רבות עוקבים אחר להקות ציפורים או קופים על מנת להשתמש בפירות שהם השאירו אחריהם. לעיתים הם מעשירים את תזונתם בבשר, לרוב חרקים ופגרים. לפעמים הם אף לוכדים מכרסמים או ציפורים קטנות. חלקם אף ניזונים מנמלים.

קוסמולוגיה

קוֹסְמוֹלוֹגְיָה (מיוונית: κοσμολογία "קוסמוס"=יקום, "לוגיה"=תורה) היא ענף של אסטרופיזיקה שמטרתו לחקור את המקור והאבולוציה של היקום, מהמפץ הגדול ועד היום ואילך.

פירוש משמעותי יותר למילה "קוסמולוגיה" מבוסס על העובדה שהיא נגזרת מהמילה היוונית - kosmeo, שמשמעותה "סדר" או "ארגון". היוונים האמינו שאפשר להבין את העולם, וכי הוא ראוי לארגון ולסדר אנליטיים. הם הבחינו בדפוסים הקיימים ביקום ושאפו לארגן ולסדר אותם.

האדם עסק בשאלות של מהות היקום ומקומו בו כבר משחר ההיסטוריה, אך התשובות אותן יכול היה לקבל היו מבוססות בימי קדם על מיתוסים, אגדות עם ואלמנטים דתיים ומטאפיזיים. ניצנים של קוסמולוגיה מדעית נראו בפילוסופיה היוונית, אך לרשות היוונים לא עמד ציוד מתאים כדי להוכיח את התאוריות שלהם. עם זאת, אריסטרכוס מסמוס, אריסטו ותלמי הציגו תאוריות קוסמולוגיות חשובות והתאוריה הגאוצנטרית של תלמי אומצה כהסבר המקובל לתנועת גרמי השמיים עד אשר ניקולאוס קופרניקוס, טיכו ברהה, יוהאנס קפלר וגלילאו גליליי החליפוה במאה ה-16 בתאוריה ההליוצנטרית למרות התנכלות מצד הכנסייה הקתולית.

את התאוריה ההליוצנטרית, שהארץ מקיפה את השמש ולא להפך, הגה לראשונה במאה ה-5 לפנה"ס פילולאוס איש קרוטון, תלמיד האסכולה הפיתגוראית. במאה ה-4 לפנה"ס הסתמך על הרעיון של פילולאוס הרקלידס איש פונטוס, אשר חבריו חשבו אותו למשוגע בעקבות הפרדוקס שיצר בתאוריה שלו. את התמונה המלאה והמדויקת באופן מעורר התפעלות של התאוריה ההליוצנטרית הגה וגיבש הפילוסוף היווני אריסטרכוס מסאמוס במאה ה-3 לפנה"ס ועליה ניתן ללמוד מתיעוד שכתב עליו ארכימדס: "הוא (אריסטרכוס) שיער שכוכבי השבת והשמש עומדים בלי נוע, שהארץ נישאת מסביב לשמש על היקף של מעגל".

במאה העשרים התפתחה הקוסמולוגיה כמדע לגיטימי.

שקמים

בית ספר שדה שקמים של החברה להגנת הטבע בישראל, ממוקם ליד היישוב ניצן, וקיבוץ ניצנים, במישור החוף הדרומי של מדינת ישראל.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.