ניצה בן-ארי

פרופ' ניצה בן-ארי (ילידת קהיר, 1946) היא מרצה בדימוס בחוג לצרפתית ובחוג לספרות, וראש התוכנית ללימודי תעודה בתרגום ובעריכת תרגום באוניברסיטת תל אביב, תוכנית שאותה ייסדה כדי להכשיר מתרגמים עם רקע בתורת התרגום. היא חוקרת ספרות ותרגום ומתרגמת לעברית מאנגלית, מגרמנית, מצרפתית ומאיטלקית.

ניצה בן-ארי
ענף מדעי ספרות
ארצות מגורים ישראל

ביוגרפיה

בן-ארי הייתה העורכת הראשית של הוצאת זמורה-ביתן-דביר במשך חמש שנים. כמו כן הייתה במשך שש שנים יו"ר המפעל לתרגום ספרות מופת. היא עורכת, עם פרופ' רינה בן-שחר, את הסדרה העברית שפה חיה.

מחקריה של בן-ארי מרוכזים בעיקר בסוגיות של ספרות ותרגום, וחוקרים נורמות של תרגום בשפות שונות ותרגום אידאולוגי "מגויס" ומניפולטיבי.

בן-ארי חקרה, בין היתר, את הרומן ההיסטורי היהודי שנכתב בגרמניה של המאה ה-19,ותפקידו ביצירתה של ספרות לאומית בארץ ישראל. כמו כן חקרה את תפקיד התרגום ביצירת הנורמות הפוריטניות בספרות העברית לפני ואחרי קום המדינה - משנות השלושים ועד שנות השמונים. לפי ניתוחה, המתרגמים בתקופה זו נמצאו במתח בין הצורך לחדש תרבות מודרנית לבין צרכים תרבותיים דחופים של המדינה הצעירה. מתח זה הוביל, לשיטתה, לצנזורה עצמית בתרגום ולדחיקה הצדה של כתיבה ארוטית ופמיניסטית.

ב-2008 זכתה בן-ארי בפרס טשרניחובסקי לתרגומי מופת מטעם עיריית תל אביב-יפו על מכלול יצירתה בתחום התרגום. ב-2015 זכתה בפרס שרת התרבות הגרמנית ושרת התרבות הישראלית על תרגומי פאוסט והרמן ודורותיאה לגתה.

היא נשואה לישראל סמילנסקי, בנו של ס. יזהר.

ספרים שכתבה

ספרים בולטים שתרגמה

כמו כן ערכה את "מכתבי משה דיין מכלא עכו 1941-1939", 2001 ואת ספר השי לס' יזהר בהגיעו לגיל 80.

קישורים חיצוניים

ס. יזהר - סיפור חיים

אלבר כהן

אַלבֶּר כהן (Albert Cohen;‏ 16 באוגוסט 1895 – 7 באוקטובר 1981) היה סופר שווייצרי יהודי יליד יוון, שחי בז'נבה וכתב בצרפתית. נחשב לאחד מהסופרים היהודים הבולטים בספרות האירופית במאה ה-20. כהן תיאר בספריו, בעזרת גיבוריו הרומנטיים, את התהום הפעורה בין היהדות ובין התרבות המערבית הנוצרית.

אפרים חוזר לאספסת

אפרים חוזר לאַסְפֶּסֶת הוא סיפורו הראשון של הסופר ס. יזהר, שהתפרסם בכתב העת "גליונות" ו' (חוברות יא–יב, שבט–אדר א' תרצ"ח, 1938), כשהיה הסופר בן 21. עורכו של כתב העת, יצחק למדן, היה גם זה שטבע את שמו הספרותי של יזהר סמילנסקי, אשר נקרא מאותו יום ס. יזהר ביצירותיו הבדיוניות, אך המשיך לפרסם תחת השם יזהר סמילנסקי בכתביו העיוניים.כברוב סיפוריו של יזהר, גם לסיפור זה עלילה מצומצמת, ועיקר ההתרחשות היא בתודעתם של המשתתפים, בתיאור ההווי הקיבוצי בכלל, ובעת אספת חברים בפרט. ניתן לתמצת את העלילה בשני משפטים: חבר הקיבוץ אפרים, שעובד באספסת, מגיש בקשה לעבור לעבוד בפרדס. בעיצומה של אספת חברים שדנה בבקשתו, חוזר בו אפרים מבקשתו ומודיע שהוא חוזר לעבוד באספסת.

פרסום הסיפור משך את תשומת לבה של הביקורת מיד עם הופעתו, ועורר עניין והפתעה בשל בשלותו וחידושיו. בשנים מאוחרות יותר התקבלה בקרב חלק מהחוקרים הדעה כי פרסום "אפרים חוזר לאספסת" פתח פרק חדש בספרות העברית; פרק הספרות הארצישראלית.

ארתור שניצלר

ארתור שניצלֶר (בגרמנית: Arthur Schnitzler; ‏15 במאי 1862 – 21 באוקטובר 1931) היה מחזאי וסופר יהודי-אוסטרי. נחשב יחד עם הוגו פון הופמנסתאל לאחד מהנציגים הבולטים של "המודרנה הספרותית של וינה".

היה רופא אף-אוזן-גרון בהכשרתו.

בן ארי

האם התכוונתם ל...

גילוי אליהו (ספר)

גילוי אליהו הוא ספרו האחרון של ס. יזהר. הספר, שיצא לאור בשנת 1999, מתמקד בחוויותיו של המספר ממלחמת יום הכיפורים, במהלך חיפושיו אחרי קרוב משפחתו – אליהו.

במהלך המלחמה התנדב יזהר, בחברת שני אנשי רוח אחרים, חיים גורי ועוזי פלד, כדי לתרום את חלקם למאמץ הכללי, ולסייע ככל יכולתם בהרמת המורל של החיילים הנלחמים. השלושה צורפו לאוגדה 252 שנלחמה בסיני, חצתה את התעלה והשתתפה בקרבות הקשים. 26 שנים לאחר המלחמה, מעלה יזהר את חוויותיו בספר.

בלשונו הציורית והמיוחדת מתאר המספר את חוויות המלחמה הקשות, את תחושות האפסות והמורא בעת הפגזות רועמות, את מהלכם של קרבות עקובים מדם ואת נפילתם ופציעתם של חיילים לצדו. לאורך כל הספר מהדהדת מעין זעקה מתמשכת על אובדן חיי אדם, על אי נחיצותה של המלחמה כפתרון לסכסוך בין אויבים, על סדר עדיפויות מעוות, לדעתו, שבו חשיבותם של שטחים קודמת לערך העליון של חיי אדם.

מצד שני, אין המספר חדל מלהתפעם מעוז רוחם של החיילים, מהקרבתם, מאחוות הלוחמים שביניהם וממעשי גבורה יוצאי דופן של רבים כבודדים. שילובם של סיפורי חיילים ממקור ראשון על האירועים שבהם השתתפו מעצים את חוויית הקריאה והאמינות של המסופר.

החוט העלילתי המקשר בין כל האירועים שבספר הוא חיפושו של המספר, הוא ס. יזהר עצמו, אחר חתנו אליהו, צנחן רב מעללים, שעקבותיו נעלמו בערפל המלחמה. המפגש הצוהל של המספר עם אליהו חותם את הספר בתחושה אופטימית שמדגישה את חשיבותו של הפרט האנושי.

הספר נתפס בעיני הביקורת כטקסט בעל מסרים אנטי-מלחמתיים ברורים.

הבושם

הבושם: סיפורו של רוצח (בגרמנית: Das Parfum: Die Geschichte eines Mörders) הוא רומן היסטורי שיצא לאור בשנת 1985, פרי עטו של הסופר פטריק זיסקינד. הרומן חוקר את חוש הריח ואת מערכת היחסים שלו עם המשמעות הרגשית שריחות יכולים לשאת. זהו סיפור על זהות, תקשורת והמוסריות של הרוח האנושית.

הספר תורגם ל-48 שפות ולמעלה מ-20 מיליון עותקים שלו נמכרו ברחבי העולם; בכך היה "הבושם" לאחד מרבי-המכר הגדולים ביותר בין הרומנים הגרמניים של המאה ה-20. הספר נשאר ברשימות רבי המכר במשך כתשע שנים, וזכה לשבחי הביקורת בגרמניה ומחוצה לה. תרגום לעברית, מעשה ידיה של ניצה בן-ארי, ראה אור בשנת 1988 בהוצאת מודן.

ב-2006 יצא לאקרנים הסרט הבושם: סיפורו של רוצח המבוסס על הספר, בבימויו של הבמאי הגרמני טום טיקוור .

ההוצאה לאור של אוניברסיטת תל אביב

ההוצאה לאור של אוניברסיטת תל אביב על שם חיים רובין היא הוצאת ספרים של אוניברסיטת תל אביב. ההוצאה לאור נוסדה בשנת 2001, ביוזמת רקטור האוניברסיטה, פרופ' נילי כהן.מנהל ההוצאה מאז היווסדה הוא פרופ' אביעד קליינברג. באתר האינטרנט של ההוצאה מציג פרופ' קליינברג את חזונה:

ההוצאה לאור של אוניברסיטת תל אביב על שם חיים רובין פותחת את שעריה בפני כל מה שמעורר מחשבה ודיון, כל מה שמבטא את המיטב שבהגות האנושית, כל מה שמכבד את קהל הקוראים אוהבי הספר ושוחרי הדעת.

אנו מבקשים לסייע ביצירתו ובחיזוקו של מקום מפגש שבו יצרני התרבות וצרכניה יוכלו לנהל רב-שיח. כאשר המקום הזה, 'רשות הרבים התרבותית', מתערער, נוצר נתק בין המלומדים לחברה, נתק המדלדל את חיותן של שתי הקבוצות.

ייסוד הוצאת הספרים של אוניברסיטת תל אביב הוא ביטוי לדאגה ולסולידריות חברתית, לרצונה של האוניברסיטה לחבר את מה שנפרם בתרבות הישראלית, לגשר על פערים, לפתוח ולהיפתח.ההוצאה לאור מפרסמת בעיקר ספרי עיון, מרביתם מאת חוקרים ישראלים, וכן יצירות, מתורגמות ומקוריות, מהקלאסיקה העולמית והיהודית, ובהן "פאוסט" מאת גתה (בתרגומה של ניצה בן-ארי), "דוקטור פאוסטוס" מאת כריסטופר מארלו (בתרגומו של מאיר ויזלטיר), הקוראן (בתרגומו של אורי רובין), "מורה נבוכים" מאת הרמב"ם (בתרגומו של מיכאל שורץ) סדרת שירת תור הזהב של יהדות ספרד ועוד.

במסגרת ההוצאה יוצאות לאור סדרות אחדות:

שירת תור הזהב: שירים מאת אברהם אבן עזרא, טודרוס בן יהודה אבולעפיה, יהודה אלחריזי, יהודה הלוי, ישראל נג'ארה ועוד.

דתות העולם: ספרי מבוא על אסלאם, בודהיזם, הינדואיזם, וודו, יהדות.

החומרים המרכיבים אותנו: קובצי מאמרים בעריכת אביעד קליינברג: "בטן מלאה - מבט אחר על אוכל וחברה", "לא להאמין - מבט אחר על דתיות וחילוניות", "על אהבת אם ועל מורא אב - מבט אחר על המשפחה".

המפעל לתרגום ספרות מופת

המפעל לתרגום ספרות מופת (בעבר: המפעל לתרגום ספרי מופת) הוא מוסד מימון לעידוד תרגום והוצאה לאור של מיטב הספרות הקלאסית ויצירות מיסודות התרבות העולמית לשפה העברית. המפעל מסייע בהוצאה לאור של תרגומי איכות מלשונות שונות וכן בהוצאה מחודשת של כתבים עבריים קלאסיים. המפעל נדרש כיוון שתרגום יצירה קלאסית הוא מורכב ויקר במיוחד, הוא מצריך מתרגם בעל בקיאות רבה הן בשפה ובתרבות המתורגמת והן ברבדים של שפה העברית. השאיפה היא להדפסה איכותית ומוקפדת במיוחד.

קהל הקוראים לספרות כזו אינו מובטח וההכנסות ממכירתה מוגבלות, בפרט בשפה כמו עברית שמספר דובריה קטן יחסית. לכן, על מנת לעודד מו"לים להיכנס לתחום זה נדרשת, כמו במרבית ארצות העולם, תמיכה מיוחדת. כל מו"ל עברי יכול להגיש בקשה לסיוע בתרגום ספר מופת. בשנת 2005 היה תקציבו השנתי של המפעל כחצי מיליון שקלים והוא העביר להוצאת הספרים את התשלום למתרגמים (על פי רוב כ-1,000 שקלים ל-16 עמודים).

חמדת (ספר)

חמדת (באנגלית: Beloved) הוא רומן זוכה פרס פוליצר לשנת 1987, פרי עטה של הסופרת האמריקאית טוני מוריסון. הספר דן בצורה נוקבת באהבת אם, רצח ודיכוי בתקופת עבדות האפריקאים בארצות הברית ולאחר שחרור העבדים, והוא מבוסס, במידה רבה של חירות ספרותית, על חייה של השפחה מרגרט גרנר (Garner), שעל אודותיה כתבה מוריסון מאוחר יותר גם אופרה הנושאת את שמה.

בשנת 1998 עובד הרומן לסרט קולנוע באותו שם בכיכובה של אופרה וינפרי.

בסקר שערך הניו יורק טיימס בקרב סופרים ומבקרי ספרות, ואשר התפרסם במאי 2006, נבחר חמדת לרומן האמריקאי הטוב ביותר ב-25 השנים שקדמו לסקר.הספר תורגם לעברית בידי ניצה בן-ארי וראה אור בשנת 1994 בהוצאת הספריה החדשה, הקיבוץ המאוחד / ספרי סימן קריאה.

טוני מוריסון

טוני מוריסון (באנגלית: Toni Morrison; ‏18 בפברואר 1931 – 5 באוגוסט 2019) הייתה סופרת אמריקאית, זוכת פרס פוליצר לסיפורת בשנת 1988, פרס נובל לספרות לשנת 1993 והרצאת ג'פרסון לשנת 1996, ופרופסור אמריטוס באוניברסיטת פרינסטון. היא נחשבת לאחת מגדולי הספרות האמריקאית ובפרט הספרות האפרו-אמריקאית. בין הרומנים הידועים שלה נמנים "העין הכי כחולה", "שיר השירים אשר לסולומון", ו"חמדת". ב-29 במאי 2012 הוענקה לה מדליית החירות הנשיאותית.

כל אתמולינו

כל אתמולינו (באיטלקית: "Tutti i nostri ieri") הוא רומן מאת הסופרת האיטלקית נטליה גינצבורג. הספר, שיצא לאור ב-1952, הוא ספרה השלישי של גינצבורג ונחשב כאחת מיצירותיה הבולטות. חלקו הראשון של הרומן עוסק בחייהן של שתי משפחות המתגוררות בשכנות בעיר בצפון איטליה על רקע תקופת השלטון הפשיסטי של שנות ה-30 באיטליה וחלקו השני מתרחש בדרום איטליה על רקע מאורעות מלחמת העולם השנייה.

הסיפור עוקב אחרי תהליך ההתבגרות שעוברים ילדי שתי המשפחות תוך כדי התהליכים ההיסטוריים העוברים על איטליה ואירופה. החל בעיצוב השקפתם הפוליטית האנטי פשיסטית, המפגשים עם בני המין השני והתמודדות עם מוות, וכלה בהתמודדות עם הסבל והאכזריות הכרוכים במלחמה.

שם הספר לקוח מציטוט מפורסם מהמחזה מקבת' מאת ויליאם שייקספיר:

.

הספר ראה אור בעברית ב-1990 בסדרת הספריה החדשה, בתרגומה של ניצה בן-ארי.

הסופרת בתיה גור ראתה ב"כל אתמולינו" את "הרומן העמוק והמופלא מכל יצירותיה" של גינצבורג.

מלקומיה יפהפיה

"מלקומיה יפהפייה" הוא אחד מספריו האחרונים של יזהר סמילנסקי (ס. יזהר), שיצא לאור בהוצאת זמורה-ביתן בשנת 1998.

הספר מתאר צעיר המתעתד ללכת אל אהובתו הקרויה שולה, ובמהלך כל הספר מתועדים חיזוריו הדמיוניים, תוך כדי שהוא הולך בשדה אי-שם במישור החוף של פלשתינה-א"י בשנות ה-40. גיבור הספר מדמיין או נזכר, שהוא מגדיר צמחים יחד עם אהובתו, שולה, והם מחפשים יחדיו צמח בשם "מלקומיה יפהפייה".מוטיב הגדרת הצמחים הוא מוטיב עיקרי בסיפור, ובו כולל המחבר מחווה לאנשי מחקר הבוטניקה בארץ ולספרות הקשורה בנושא:

מדובר בשלושת הבוטנאים שמרכיבים את 'חבורת זא"פ': מיכאל זהרי, אלכסנדר אייג ונעמי פיינברון.

יחד עם זאת, כולל יזהר גם ביקורת חריפה כנגד 'קיטלוג' הטבע לתוך מגדיר דיכוטומי, מתסכל וטכני.

הספר מתאר סיפור שהתרחש לכאורה בשנת 1938, תקופת המנדט הבריטי. יזהר קושר בין הכיבוש הבריטי את הארץ, לבין מקור שם הצמח מלקולמייה, וכך מעביר ביקורת על 'כובשי הארץ' לדורותיהם:

האמת הבוטנית המסתתרת מאחורי העלילה היא, שבבית הגידול המדובר קיים צמח נפוץ ששמו מרסיה יפהפייה, שהיא אנדמית למישור חוף הים התיכון בארץ ישראל. כך ששם הספר הוא שיבוש שמם של שני צמחים, וגיבור הספר עתיד להיכשל בניסיונו להגדיר את הצמח. יש כאן מעין אנלוגיה לניסיונות החיזור של הגיבור, שמסתיימים בלא כלום, מצד אחד. ואילו מצד שני, ס. יזהר כאילו יוצא כנגד הנטייה להגדרות ולמיפוי, לפרשנות ולתאוריות, במקום ליהנות מהאובייקט עצמו, בין שהוא פרח, ספר, או נערה. "מפני ששום יפה בעולם איננו בגבול היכולת של אף אחד לדעת ולא לאמור אותו בלי לאבד את הדבר שמיד חומק תמיד מאמירה." באמצעות תאורים מפורטים של התרבות הצמח ודרך האבקתו של פרח צנון הבר על ידי דבור תזזיתי, למשל, מרמז יזהר בדרך אנלוגית עקיפה על הרגשות הארוטיים שמעוררת שולה בגיבור, ואכן גם במספר. שלא כבספריו הקודמים, בהם שמר על צניעות בעניינים אלו, שופע הספר מטפורות ברורות ונועזות, השאובות מחיי החי והצומח, למשיכה ארוטית.

ס. יזהר

ס. יזהר או יזהר סמילַנסקי (27 בספטמבר 1916 - 21 באוגוסט 2006) היה סופר עברי בולט וחבר כנסת, חתן פרס ישראל לספרות יפה וחתן פרס א.מ.ת לספרות.

את שם העט ס. יזהר נתן לו המשורר והעורך יצחק למדן כשפרסם את סיפורו הראשון של יזהר, "אפרים חוזר לאספסת", בכתב העת "גליונות" בשנת 1938, ומאז חתם יזהר על יצירותיו הבדיוניות בשם ס. יזהר, ועל כתביו העיוניים בשם יזהר סמילנסקי. נהוג לזהותו כחלק מסופרי דור תש"ח, אם כי הוא עצמו התנגד לזיהוי זה.

סיפור חלום

סיפור חלום (בגרמנית: Traumnovelle) הוא נובלה מאת ארתור שניצלר. הנובלה התפרסמה תחילה בהמשכים בשנת 1925 במגזין הנשים הברלינאי "די דאמה", וראתה אור כספר בשנת 1926 בהוצאת פישר בברלין. לנובלה מאפיינים פסיכולוגיים מובהקים, בהם ממלא החלום תפקיד מרכזי. הנובלה זכתה להתייחסות נרחבת מאת ידידו ובן-עירו של שניצלר, זיגמונד פרויד.

בשנת 1999 עיבד אותה הבמאי סטנלי קובריק לסרט "עיניים עצומות לרווחה" בכיכובם של ניקול קידמן וטום קרוז.

בשנת 2008 תורגמה הנובלה לראשונה לעברית על ידי ניצה בן-ארי ואורי בן ארי ויצאה אור בהוצאת גוונים. לספר מצורף מכתב של זיגמונד פרויד לארתור שניצלר.

פרס טשרניחובסקי

פרס טשרניחובסקי לתרגום מופת הוא פרס המוענק על ידי עיריית תל אביב-יפו. הפרס נקרא על שם המשורר שאול טשרניחובסקי, בהתאם להחלטת מועצת העיר משנת 1942. טשרניחובסקי השתתף בניסוח תקנון הפרס ואף נכח בחלוקתו הראשונה בשנת תש"ג-1943.

הפרס מחולק לשניים: פרס אחד לתרגום מופת בשטח הספרות יפה, והפרס האחר לתרגום מהספרות המדעית.

בעקבות רפורמה בחלוקת הפרסים העירוניים של העירייה, הפרס מחולק מדי שנתיים.

ציד הסנרק

ציד הסנרק (מסכת ייסורים בשמונה צירים) (באנגלית: (The Hunting of the Snark (An Agony in 8 Fits) היא בלדה מאת לואיס קרול, הארוכה ביותר מבין הבלדות שלו, בה מסופר על קבוצת הרפתקנים שיוצאים לצוד סנרק - יצור אגדי שטבעו לא ברור. זוהי אחת מיצירות האיגיון החשובות ביותר.

ב"ציד הסנרק" רמיזות לשיר הקצר ג'ברווקי מתוך מבעד למראה ומה אליס מצאה שם (במיוחד היצורים והלחמי המילים המופיעים בספר), אבל היצירה, שפורסמה ב-1876 בהוצאת מקמילן, עומדת בפני עצמה.את הפואמה מלווים תחריטים של הנרי הולידי, שצייר תוך קשר צמוד עם קרול שפסק כיצד לצייר - כך לדוגמה הוא פסל ציור בו הופיע הסנרק, משום שאין לפגוע ביכולת הקורא לעצב את הברייה הבדוייה כמיטב דמיונו.

קוצר רוחו של הלב

קוצר רוחו של הלב (בגרמנית: Ungeduld des Herzens) הוא רומן מאת הסופר האוסטרי היהודי שטפן צווייג, הנמנה עם קאנון יצירות המופת של הספרות הגרמנית.

הספר יצא לאור בשנת 1939 בהוצאת ס. פישר, והוא ספרו הארוך ביותר של צווייג.

בשנת 1946 עובד לסרט על ידי הבמאי הבריטי מוריס אלביי, תחת כותרת תרגומו האנגלי, "Beware of Pity" - "היזהרו מרחמים".

הספר תורגם לעברית על ידי ניצה בן-ארי ויצא לאור בהוצאת זמורה ביתן בשנת 1986, ובמהדורה מחודשת בשנת 2007.

רונית ידעיה

רונית ידעיה (נולדה ב-13 באוקטובר 1952) היא סופרת ישראלית.

שרון פרמינגר

שרון פּרֶמינגֶר היא מתרגמת מאנגלית ומצרפתית לעברית, ועורכת לשון בשפה העברית.

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.