ניפור

ניפּוּר (Nippur) הייתה עיר שוּמֶרִית קדומה, ששכנה בדרום מסופוטמיה על גדת הפרת, כ-70 ק"מ דרומית-מזרחית לבבל (כ-150 ק"מ דרומית-מזרחית לבגדד של היום, בעיראק). היא אחת מהערים העתיקות ביותר בשומר; כבר באלף ה-3 לפנה"ס נודעה כמרכז דתי ראשי, מרכז פולחן לאחד האלים החשובים בפולחן השומרי, אנליל. אשר היה שליט התבל והיה כפוף אך ורק לאל אנו אל השמים ומנהיג כל האלים באסיפות האלים. האל של העיר היה נינורתה בנו של אנליל.

Meso2mil-he
מפת מסופוטמיה, ובה ניפור, באלף ה-2 לפנה"ס
Ruins from a temple in Naffur
שרידי מקדש ניפור
Nippur fr
מפת האתר של ניפור, אותה חוצה תעלת המים שאט אנ-ניל
IncantationBowl
קערת השבעה מניפור, כתובה בארמית בבלית - שפת יהודי בבל

חשיבות העיר

ניפור לא הגיעה מעולם למנהיגות פוליטית בעולם השומרי. העולם השומרי היה מורכב ממספר ערי מדינה כאשר בתקופות שונות הגיעו חלק מהערים למנהיגות פוליטית על האזור. שליטי הערים שאבו את מקור סמכותם מאנליל ולכן הייתה חשובה לשליטי הערים אשר ידעו ששליטה בניפור תיתן להם לגיטימציה בשלטונם באזור. גם מלכי אכד ואור וכן ממלכת בבל בתקופה הכשית הדגישו את קדושת העיר, דאגו לעיר ומקדשיה. תושבי העיר נהנו מזכויות יתר, הם שוחררו משירות צבאי ומתשלום מיסים. פגיעה בתושבי העיר נחשבה לחטא.

ארכאולוגיה

ניפור נחפרה לראשונה ב-1851 על ידי סר אוסטן הנרי לייארד. חפירות בקנה מידה גדול נעשו על ידי אוניברסיטת פנסילבניה; בין השנים 18891900 נחפר האתר במשך 4 עונות חפירה. 19 עונות חפירה נוספות נערכו בין השנים 19481990 על ידי אוניברסיטת פנסילבניה בשיתוף המכון האוריינטלי של אוניברסיטת שיקגו.

העיר שכנה משני צידיה של תעלת מים שנקראה שאט אנ-נילשהייתה אחד הנתיבים העתיקים של הפרת בין הגדה הנוכחית של הנהר, ונהר החידקל. בחלק מהמקורות מזוהה תעלה זאת עם נהר כבר, המופיע במקרא.

הממצאים כללו מקדש גדול זיגוראת, המקדש נבנה על גבי פירמידה, כן נמצא ארמון. אחד הממצאים החשובים היה ארכיון המקדש, הכולל עשרות אלפי לוחות חרס בכתב יתדות (הערכה היא שנמצאו למעלה מ-40,000 לוחות ושברי לוחות). הארכיון נמצא מחוץ למקדש בערימה מרוחקת מדרום מזרח לרובע המקדש. הארכיון כלל טקסטים שומריים פולחניים וספרותיים. תעודות כלכליות אכדיות מכל התקופות. בין הממצאים, נמצא גם קודקס שכונה חוקי אור-נאמו, קודקס החוקים הקדום ביותר בעולם.

חשיבות מיוחדת נודעת לארכיון בית מורשו מן התקופה הפרסית, במאה ה-5 לפנה"ס. בית מורשו הייתה משפחה של אנשי עסקים בבליים. הארכיון התגלה ב-1893. בחלק מהתעודות הוזכרו שמות של יהודים בני גולת בבל, שישבו בניפור מאז ימי נבוכדנצר השני.

בחלק הגבוה של התל נמצאה עיר יהודית המתוארכת לתחילת התקופה הערבית. בתוך הבתים נמצאה כמות גדולה של קערות השבעה. על חלק מהקערות הופיע טקסט בארמית, אשר כלל שמות יהודיים.

ראו גם

קישורים חיצוניים

לפורטל ארכאולוגיה של המזרח הקרוב

איסין

איסין הייתה עיר מדינה חשובה בשומר העתיקה. האתר שוכן בתל אל-בחריאת (Ishan al-Bahriyat) בדרום עיראק כ-36 ק"מ דרומית לניפור במחוז אל-קאדסיה.

העיר שכנה ליד תעלת איסיניתום, שהייתה חלק ממערכת תעלות ומעברי המים שקישרה בין הערים השונות במסופוטמיה. האלה הפטרונית של העיר היה ניתינוגה (Nintinuga) אלת הרפואה. בעיר שכן מקדש שהוקדש לאלה.

תקופת שלטונה של העיר בדרום מסופוטמיה ולאחר מכן שלטונה של לרסה, נקראת על ידי ההיסטוריונים תקופת איסין-לרסה.

אכד

אַכַּד הוא שמם של עיר, עם וארץ במסופוטמיה, בין אשור בצפון, שומר בדרום והנהרות פרת במערב וחידקל במזרח. הממלכה האכדית נוסדה בסביבות שנת 2350 לפני הספירה. הלשון האכדית (שם כולל לאשורית ולבבלית) היא שפה שמית מזרחית שנכתבה בכתב יתדות, והייתה השפה השלטת במסופוטמיה ובסוריה והשפיעה רבות על שפות שמיות אחרות כמו הארמית וכמו העברית.

העיר שלא נמצאה עד היום שכנה ככל הנראה כ-50 קילומטר דרום-מערבית לבגדאד. היא הגיעה לשיא גדולתה במאות ה-22 עד ה-18 לפני הספירה, לפני עלייתה של בבל. אכד נתנה את שמה לארשכיגל, היא אלת המוות והשאול המסופוטמית, שמופיעה באמונה השומרית והאכדית.

אלפבית ארמי

האלפבית הארמי הוא אבג'ד (אלפבת עיצורי) המשמש לכתיבת השפה הארמית (שדוברה החל מתחילת האלף הראשון לפני הספירה). הוא התפתח מן האלפבית הפיניקי והחל להיבדל ממנו לקראת המאה ה-8 לפנה"ס. כמו בסוגים אחרים של אלפבית עיצורי, כל האותיות מייצגות עיצורים, חלקן גם כאם קריאה, ואז הן מסמנות תנועות.

מבחינה היסטורית, האלפבית הארמי חשוב מכיוון שכמעט כל מערכות הכתיבה ההודיות והמזרח תיכוניות מסתמכות עליו במידה זו או אחרת. זאת בין היתר בשל היותה של הארמית לינגואה פרנקה ושפה רשמית במספר מדינות, בהן האימפריה האשורית החדשה, האימפריה הבבלית וממלכת פרס האחמנית. כתבי הקודש של היהדות והאסלאם, כמו גם כתבי קודש נוצריים וחלק מהבודהיסטיים כתובים בסוגי כתב שמוצאם מן הארמית. ייתכן שאף קיים קשר בין המשפחה הברהמית של סוגי הכתב, שבהם נעשה שימוש בהינדואיזם, בסיקהיזם ובחלק מענפי הבודהיזם לבין האלפבית הארמי.

האלפבית הארמי היה כתוב בתחילה באלפבית פיניקי ובהמשך התפתח לכתב מרובע. ישנם דוברי ארמית אשר השתמשו בעבר ואף משתמשים כיום באלפבית סורי, הדומה מאוד לאלפבית העברי.

בלשון חז"ל ובעקבותיהם אף בספרות העברית הארכאית מכונה כתב זה בשם אלפבית אשורי, חילוף זה נגרם בשל כך שבתקופת בית שני נהגו היהודים לכנות את ארם בשם "אשור", משום שבשלהי ימיה הפכה ארם למחוז אשורי (ומכאן השם המודרני סוריה). באימפריה האשורית עצמה לעומת זאת הונהגה השפה האכדית בניב הצפוני (אשורית), ומערכת הכתב הייתה כתב היתדות השומרי.

אמורי (עם)

הָאֶמוֹרִי (או אָמוּרוּ) הוא עם שמי ששכן ממערב לנהר פרת, החל מחציו השני של האלף השלישי לפנה"ס. נזכר גם במקרא כאחד מעמי כנען שנכבשו על ידי שבטי ישראל, ובהתאם למצוות מחיית שבעה עממין, נצטוו בני ישראל להכרית כל צאצא האמורי. ואילו מחוץ למקרא, השימוש במונח אמורו אינו קבוע; הוא יכול לציין שבטים שמיים מערביים, או שבטים שמיים מזרחיים, לעיתים משמש כמונח גאוגרפי מדיני המציין ממלכות שונות בסוריה ובארץ ישראל.

אנליל

אֶנְלִיל (מילולית: אדון הרוח-EN.LÍL) הוא אל הרוח, האוויר והסער במיתולוגיה השומרית. בנוסף היה גם פטרונה של העיר ניפור. אנליל, אנו ואאה (אנכי) היו שלושת האלים הראשיים בפנתאון השומרי. אנליל נקרא נסיך השמים ולידתו היא חלק מפרשת הבריאה הבבלית אנומה אליש. הוא בנם הבכור של אן וכי, השמים והארץ.

על-פי המיתולוגיה השומרית, בתחילה היו השמים מחוברים. לידתו של אנליל הפרידה ביניהם ויצרה את היבשה. מסיבה זו נקרא אנליל לעיתים בשם כּוּר גל או "ההר הגדול". אנליל היה שומר לוחות הגורל במיתולוגיה השומרית. משמעות הבעלות על לוחות הגורל היא בעצם שאנליל נחשב אל עליון. הלוחות מעניקים לו את השליטה על העולם ועל חייהם של בני האדם.

אנליל נשא לאשה את נינליל, בתולה יפהפייה וצעירה מאוד. הוריה הזהירו אותה מפני אנליל, אך הוא פיתה אותה ועיבר אותה. מהתעלסותם היה עתיד להיוולד אל הירח ננה או סין. האלים הענישו את אנליל על מעשה זה וגזרו עליו לרדת לשאול. כדי להעביר את רוע הגזרה עיבר אנליל את נינליל עוד שלוש פעמים. היא ילדה את האלים נרגל, נינזו ואנבילולו והם נשלחו לשאול במקום אנליל, נינליל וסין. פולחן אנליל ונינליל התקיים בצוותא במקדש אֶכּוּר ("בית ההר") בעיר ניפור.

אנליל הוא האל שברא את בני האדם. על פי המיתולוגיה השומרית, האלים הזוטרים מאסו בעבודה הקשה שהטילו עליהם האלים הראשיים. הם ארגנו מרד, אספו כלי נשק והקיפו את מקדש האל אנליל. אנליל התרשם מסבלם וכדי לגאול אותם, חבר לאלת הפריון בלת אילי וברא את האדם הראשון מטיט ומבשרו ודמו של אל שנבחר להיות קורבן. המטרה הייתה שהאדם יתרבה וייצור גזע אנשים שיחליפו את האלים הזוטרים בעבודה הקשה. בתקופה הבבלית יוחס תפקיד זה של אנליל לאל מרדוך.

אנליל לא רק גרם להיווצרות החיים האנושיים, אלא גם לסיומם. בפרשת אתרחסיס, סיפור המבול המסופוטמי, ובעצם המשך של סיפור בריאת האדם, מבואר מדוע בני אדם מתים ומדוע מתרגשים עליהם אסונות. על-פי סיפור זה, האלים חשבו שלאחר בריאת האדם יוכלו לנוח, אך התבדו. בני האדם פרו ורבו, ולא מתו. הם מילאו את העולם והקימו רעש ושאון רב, שהפריע את מנוחת האלים. כדי להתמודד עם הבעיה ציווה אנליל על נמטר אל המגפות לשלח בבני האדם מחלות ממחלות שונות. כך פחת מספר האנשים בעולם, הרעש הפסיק, והאלים יכלו לנוח. לאחר מכן הוא אף הורה לעצור את הגשמים ולהביא בצורת שתביא למותם של בני האדם, והוריד מבול כדי להשמיד את האנושות.

ארמית

אֲרָמִית היא שפה שמית צפון מערבית, שמדוברת ברציפות מאז האלף הראשון לפני הספירה ועד ימינו. בעת העתיקה הייתה הארמית שפה רווחת במזרח התיכון ובמרכז אסיה, ובעיקר בארץ ישראל, בסוריה, באשור, בבבל, ובממלכת פרס. הארמית הייתה שפת הדיבור של ארץ ישראל, סוריה ומסופוטמיה.

עולי בבל בתקופת בית שני הביאו אתם לארץ ישראל את השפה הזו, שהייתה אז השפה הרווחת של האימפריה הפרסית. הארמית שימשה גם בכתבי קודש יהודיים, כגון ספר עזרא וספר דניאל בתנ"ך, המשנה (במובאות), התלמוד הבבלי, התלמוד הירושלמי, תרגום אונקלוס, תרגום יונתן וספר הזוהר.

גותים (מסופוטמיה)

הגוּתים היו עם נוודי שמקורו במערב פרס. במאה ה-23 לפנה"ס פלשו הגוּתים למסופוטמיה ושדדו אותה ואת ערי-המדינה בתדירות גבוהה עד שאותו-ח'גל שליט העיר אור גירש אותם.

גילגמש

גילגמש (במקור בילגמש 𒄑𒉈𒂵𒈩) היה, על פי רשימת המלכים השומרית, מלכהּ החמישי של העיר ארך. לפי "עלילות גילגמש", הוא היה אל למחצה.

גלות בבל

גלות בבל היא תקופה בהיסטוריה של העם היהודי המתחילה בהגליית תושבי ממלכת יהודה לממלכת בבל וחורבן ממלכת יהודה במאה השישית לפנה"ס עד תקופת שיבת ציון, שבה התהוותה הנהגה לאומית ודתית בפחוות יהודה.

הגליית תושבי יהודה לבבל התרחשה לפחות בשלושה גלים בעקבות מרידות נגד האימפריה הנאו-בבלית במזרח הקרוב הקדום: ממרד יהויקים בשנת 601 לפנה"ס, דרך מרד צדקיהו בשנת 589 לפנה"ס וניסיון ההפיכה של ישמעאל בן נתניה נגד גדליהו בן אחיקם, שמונה למושל/נציב בבלי ביהודה בשנות ה-80 של המאה השישית לפנה"ס. מסעות ההגליה התנהלו בקבוצות הומוגניות של תושבי יהודה, לאורכו של הסהר הפורה, למרחק של כ-1,500 ק"מ, ובסיומן שוכנו הגולים באזורים שונים בממלכה – העיר בבל, סביב העיר סיפר, העיר אורוכ ומרחב העיר ניפור. מעבר לצמרת המלוכה, האצולה והכהונה ששוכנה בתנאי מאסר בעיר בבל, שאר הגולים נחשבו לבני מעמד שושנו במסגרתו, תמורת שירות של מספר שנים למען הממלכה, קיבלו אדמות חכירה לפרנסתם. מסגרת זו אפשרה להם חופש תנועה, ניוד חברתי ושמירה על לכידות אתנית.

בעקבות השתלטות הפרסים על האימפריה הבבלית והצהרת כורש, החלו מספר גלי שיבת גולים לציון. קיימת מחלוקת לגבי גודל שיבת ציון, אולם ברור כי בסוף המאה השישית לפנה"ס והמאה החמישית לפנה"ס, חודש ביהודה פולחן אלוהי ישראל, הוקם בית המקדש השני (516 לפנה"ס) ונוצר מוקד תרבותי והנהגתי מחדש בפחוות יהודה הפרסית.

כיש

כיש הייתה עיר שומרית. חורבותיה נמצאו בתל אל-אוחימיר במסופוטמיה שבעיראק. מיקום העיר הוא 12 ק"מ ממזרח לבבל, ו-80 ק"מ מדרום לבגדד.

כשים

הכשים (בכתיב אכדי: ka-aš-šu = כשו) היו עם קדום שמקורו ככל הנראה באזור הרי הזגרוס. לאחר נפילת האימפריה הבבלית הקדומה וכיבושה על ידי המלך החתי מורשיליש הראשון בתחילת המאה ה-16 לפנה"ס, השתלטה השושלת הכשית על בבל. הם שלטו על בבל קרוב ל-400 שנים עד 1155 לפנה"ס לערך, מועד בו נכבשה בבל על ידי עילם. הכשים לא היו עם שמי, ושפתם כמעט ואינה ידועה לנו. השושלת הכשית ניהלה את הממלכה בשפה האכדית, ושפתם של הכשים ידועה לנו בעיקר מניתוח השמות הפרטיים, וממספר מצומצם של מילונים כשיים-בבליים שנמצאו. בשפתם הם קראו לממלכתם כַּרדוּניַאש.

לגש (עיר)

לַגַש הייתה עיר מדינה קדומה בשומר ומאוחר יותר בבבל אשר שכנה בעמק הפרת, על גדת החידקל, בדרום מסופוטמיה. לגש (היום תל אל חיבה) ממוקמת צפונית לחיבור הנהרות הפרת והחידקל מזרחית לארך בסמוך לתעלת מים עתיקה. לגש הייתה מהערים העתיקות ביותר של שומר.

לגש נחשבת לאחת מערי המדינה המרכזיות באזור, יחד עם אור, כיש וניפור. באלף ה-3 לפני הספירה

לגש נחפרה בין השנים 1877-1901 על ידי ארנסט דה סרזק, שכיהן כקונסול צרפת באזור. בחפירות בעיר נתגלו עשרות אלפי לוחות כתב בעיקר תעודות כלכליות, רשומות המפרטות את שיטת השלטון ואופן החיים בעיר. באתר זה הנחשפה לראשונה התרבות השומרית.

במאה ה-26 לפנה"ס, לגש הפכה לגורם מדיני חשוב באזור והגיעה לשיאה בימי אאנאתום (2500 לפנ"ס לערך). המלך האחרון היה אורוקָגינה. התעצמותה של אֲרֳך, הביא לירידת כוחה של לגש. בתקופת ממלכת אכד (המאות ה 24 - 22 לפנה"ס) איבדה העיר את עצמאותה. לאחר נפילת אכד העיר התאוששה. זו התקופה של המלך גודֳאָה. העיר איבדה סופית את עצמאותה בימי השושלת השלישית של אור במאות ה-22 - 21 לפנה"ס. בין הגורמים לירידת כוחה של לגש היה תהליך המלחת הקרקע. בתעודות הכלכליות באה לידי ביטוי התופעה בירידה הדרגתית ביבולים תוך מעבר מגידול חיטה לשעורה.

מסופוטמיה

מֵסוֹפּוֹטַמְיָה (מיוונית, הֶלחֵם של המילים: מסוס (μέσος) – "בין"; פוטמיה (ποτάμια) – "נהרות") הוא האזור המשתרע בין הנהרות הגדולים הפרת והחידקל. האזור מהווה את חלקו המזרחי של הסהר הפורה. בתקופה ההלניסטית ציין השם את חלקו הצפוני של האזור בין הנהרות, האזור היה תחום מדרום באזור של בגדד של ימינו (האזור נקרא בערבית אל ג'זירה שפירושו האי). במשך הזמן התרחב הכינוי, ועתה הוא מתייחס לכל האזור שבין הפרת והחידקל. האזור הקרוי בתנ"ך ארם נהריים נמצא בין הפרת והחַבּוּר צפונית מערבית למסופוטמיה.

המונח "מסופוטמיה" משמש חוקרים גם ביחס לתקופה כרונולוגית של האנושות בה האזור שגשג תחת שלטון שמי. כל זאת בטרם כבשו הפרסים את המחוז בשנת 539 לפנה"ס ולאחר מכן בידי אלכסנדר מוקדון בשנת 332 לפנה"ס.

נגירסו

נגירסו, או גירסו, הייתה עיר שומרית קדומה ששכנה במרחק של 25 קילומטר צפון-מערבית לעיר לגש. כיום העיר נמצאת בתחומי ד'י קאר שבעיראק.

נוזי

נוזי היא עיר עתיקה בעיראק, כ-15 ק"מ דרומית מערבית לכירכוכ, ממזרח לחידקל. נוזי הייתה עיר חשובה בממלכת מיתני - ממלכה של שבטים חוריים בצפון מסופוטמיה.

בחפירות שנערכו בנוזי בשנים 1925–1931 נתגלו בה ארכיונים של תעודות כתובות בכתב יתדות על גבי לוחות חרס, מן המאות ה-15 וה-14 לפני הספירה. תעודות אלו מכילות חוקים רבים בנושאי שלטון, כלכלה, חברה ומשפחה. תעודות אלו, המוכרות כתעודות נוזי, הן בעלות השלכה רבה על חקר חיי החברה והמשפט בארצות המקרא. בין חוקים אלו, ישנן מקבילות רבות לחוקים המוזכרים במקרא. בהן: אימוץ עבד לבן אם האדון חסר בנים, והמנהג בו אשה שלא ילדה ילד נותנת את שפחתה לבעלה לאשה.

בתוך 20 תעודות מופיע אזכור של החבירו.

סיפר (עיר)

סִיפָּר הייתה עיר עתיקה במסופוטמיה ששכנה על הגדה המזרחית של נהר הפרת. שרידי העיר נמצאים בתל אבו חבה (Tell Abu Habbah) כ-60 ק"מ מצפון לעיר בבל ו-30 ק"מ מדרום מזרח לעיר בגדאד.

קינת ניפור

קינת ניפור היא קינה משוּמֶר המבכה את חורבנה של ניפּוּר, עיר עתיקה במסופוטמיה שהייתה עיר בעלת חשיבות דתית בתרבות השומרית. הקינה מתארת את שיקומה של העיר לאחר החורבן.

הקינה שייכת לסוגה ייחודית בספרות השומרית - סוגת הקינות על ערי קודש ומקדשים. קינות אלו מבכות את חורבנן של ערים מרכזיות בשומר עם נפילתה של הממלכה המפוארת אשר נשלטה על ידי השושלת השלישית של אוּר בסוף האלף השלישי לפנה"ס. הקינה כתובה בכתב יתדות על לוחות טין שנמצאו בחפירות ארכאולוגיות באזור דרום מסופוטמיה. בקינה 323 שורות המחזיקות שנים עשר בתים הקרויים בשומרית "כּירוּגוּ" (kirugu).

שומר

ארץ שוּמֶר השתרעה על רובו של אזור הנמצא בדרום מסופוטמיה אשר בדרום עיראק המודרנית. לדעת החוקרים, התרבות השומרית היא אחת התרבויות הראשונות בתולדות האנושות. לפי ההנחה המקובלת, ראשיתה של תרבות זו בסביבות שנת 3500 לפנה"ס. שומר הייתה מחולקת בין ערי-מדינה שנלחמו באופן תדיר זו עם זו.

לתרבות זו מיוחסות כל ההתחלות של ציוויליזציה מתקדמת שעתידות היו לשמש כבסיס לתרבות המערב: המצאת הגלגל, כתב היתדות, מדע, בתי משפט ועוד. תרבות זאת זוהתה לראשונה בשנת 1869 על ידי הצרפתי ז'יל אופרט שחקר לוחות בכתב יתדות. הוא קרא לתרבות שומר.

שורופק

שוּרוּפָּק או שורופג (בשומרית: "מקום הריפוי"; תעתיק נוסף בעברית שורופךּ) הייתה עיר שומרית עתיקה. שרידי העיר נמצאו באתר הארכאולוגי תל פארה (Tall Fa'rah) השוכן 35 ק"מ דרומית לעיר השומרית ניפור בעיראק, על גדות נהר הפרת במחוז אל-קאדסיה של היום, כ-175 ק"מ דרומית-מזרחית לבגדאד.

לפי רשימת המלכים השומרית, שורופק הייתה העיר האחרונה ששלטה על שומר לפני בוא המבול. האלה של העיר הייתה נינליל (Ninlil), שנקראה גם סוד, אלת התבואה והאוויר ובת זוגו של אנליל.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.