ניסוך המים

ניסוך המים היא מצווה שהתקיימה בתקופת בית המקדש בימי חג הסוכות בבוקרו של כל יום מימי החג. המצווה התקיימה בניסוך מים בשעת הקרבת קרבן התמיד של שחר בנוסף לניסוך היין שהתקיים לאורך כל השנה בשעת הקרבת הקורבנות.

מצווה זו לא מוזכרת בתורה, אך על פי מסורת החכמים היא "הלכה למשה מסיני". חז"ל מצאו רמז לניסוך המים בפרשת פנחס בשינויי אותיות קלים בין הפסוקים הכמעט זהים לקרבנות הימים השונים של סוכות, אשר יוצרים יחדיו את הצירוף "מים".[1] בספר שמואל, מוזכר קרבן של ניסוך מים אך הוא אינו קשור לגשמים או לחג הסוכות[2][3].

Beithashoeva
שמחת בית השואבה. ציור של דפנה לבנון.

טעם המצווה

הניסוך נעשה בחג הסוכות שבו מתפללים ונידונים על המים - גשמי החורף של אותה השנה. קרבן ניסוך המים, בדומה למנחת העומר או להבאת הביכורים, הוא מעין קרבן ראשית לקראת עונת הגשמים, כמאמר התוספתא: "אמר רבי עקיבא: אמרה תורה: הבא עומר שעורים בפסח, שהוא פרק שעורין, כדי שתתברך עליך תבואה... הבא ניסוך המים בחג כדי שיתברכו עליך גשמים." (תוספתא סוכה, סוף פרק ג.)

סדר הניסוך

בכל יום מימי חג הסוכות, עם שחר, היו יוצאים הכהנים והעם לשאוב מים ממעיין השילוח בצלוחית של זהב המכילה שלושה לוגיםליטר). השאיבה נעשתה בפומביות וחגיגיות רבה, ולוותה בשירת הלויים ובכלי נגינה. לאחר השאיבה, היו מגיעים לשער המים בבית המקדש שם תקעו והריעו ותקעו בחצוצרות ובשופרות. הכהן שזכה בעבודת הניסוך, היה עולה בכבש אל מזבח העולה, ופונה לפינה המערבית-דרומית, שם היו נעשים הנסכים. הכהן היה שופך את המים מצלוחית הזהב לתוך ספל כסף המנוקב בתחתיתו, תוך כדי שפיכת יין לספל זהה, המנוקב בתחתיתו אף הוא[4]. מהספלים היו נוזלים המים והיין דרך המזבח לשיתין (חלל עמוק מתחת למזבח).

התנגדות הצדוקים

במסכת סוכה מתוארים ניסיונות של הצדוקים לשלול את מצוות ניסוך המים, אליה התנגדו כיוון שאינה נזכרת כפשוטה בתורה שבכתב אלא אך ורק במסורת הפרושית לתורה שבעל פה. מתואר אף מקרה בו כהן צדוקי ניסך את המים על רגליו במקום לתוך הספל, על מנת לבזות את המצווה. על פי המתואר, תגובת העם הייתה קשה ביותר - "רגמוהו כל העם באתרוגיהן". בשל מחלוקת זו, קבעו חז"ל כי מצוות ניסוך המים תעשה בפומביות ובחגיגיות רבה - כדי לשלול את דעתם של הצדוקים[5].

המצווה כיום

על אף שמרבית המקורות המתארים את המצווה נכתבו לאחר חורבן בית המקדש, מצווה זו לא נהגה בפועל לאחר החורבן. עם זאת, על פי הדעה המאפשרת לקיים את המצווה במקום המזבח גם בהיעדרו, התנועה לכינון המקדש הפועלת להשבת עבודת המקדש, קיימה בעבר בשנים תשמ"ט, תש"ן ותשנ"א את מצוות ניסוך המים.[6] האיסור על הכנסת תשמישי קדושה והבידוק הקפדני הנלווה להר הבית בשנים האחרונות מנעו גם נוהג זה.

החל מסוכות תשע"ה מקיימים ארגוני המקדש טקס "תרגול ניסוך המים" ובו שואבים מים מהשילוח ויוצקים אותם על דמוי מזבח ברובע היהודי בירושלים.

ראו גם

לקריאה נוספת

יוסף תבורי, מועדי ישראל בתקופת המשנה והתלמוד, הוצאת מאגנס, ירושלים ה'תשנ"ה, עמ' 198 ואילך.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ "מתניתין דרבי עקיבה, דרבי עקיבה אמר ניסוך המים דבר תורה: בשני ונסכיהם בששי ונסכיה בשביעי כמשפטם מ"ם יו"ד מ"ם: מים" (תלמוד ירושלמי, מסכת ראש השנה, פרק א', הלכה ג'). רבי עקיבא מתייחס לקורבנות שהקריבו בבית המקדש בחול המועד סוכות, תוך שהוא מסתמך על שינויי אותיות שקיימים במילים מסוימות, שבסופו של דבר יוצרים את המילה "מים" -בכל הימים כתוב "ונסכה", אך ביום השני כתוב במקום "ונסכיהם" (עם תוספת האות מ"ם), וביום השישי כתוב "ונסכיה" (עם תוספת האות יו"ד). בכל הימים כתוב "כמשפט", וביום השביעי כתוב "כמשפטם" (עם תוספת האות מ"ם). וזהו הרמז. דרשה זו מובאת גם בתלמוד בבלי, מסכת שבת, דף ק"ג, עמוד ב' בשם רבי יהודה בן בתירא.
  2. ^ שמואל א', ז', ה'; שמואל ב', כ"ג, ט"ז
  3. ^ אולם הירושלמי בסנהדרין ב,ה מביא את דעת בר קפרא שמעשה ניסוך המים של דוד בשמואל ב כג טז היה בחג, ז.א. בסוכות
  4. ^ כדי שיציאת המים והיין תסתיים יחד, נקבו של ספל היין היה רחב יותר, כי היין היה סמיך יותר מהמים, והואיל והיו מתחילים לנסך את המים והיין בבת אחת, היה נקב ספל יין רחב יותר, וכך יציאת המים הסתיימה יחד עם סיום יציאת היין.
  5. ^ אלכסנדר רופא, (ב- 'ראשית צמיחתן של הכיתות בימי בית שני', קתדרה, 49 (תשמ"ט), עמ' 14-15), מציין שתרגום השבעים על שמואל א ז ו גורס, שלא כמסורה, וישפכו מים על הארץ לפני ה', אולי כרמז להלכה הצדוקית
  6. ^ בטאון יבנה המקדש גיליון 242.
אין שמחה אלא בבשר ויין

"אין שמחה אלא בבשר ויין" הוא דין הלכתי המוזכר בתלמוד, שעניינו הוא שבימים שמצווים לשמוח בהם כגון בשלוש הרגלים, חובה להגיע לשמחה זו על ידי סיפוק צורכי הגוף והנפש של האדם.

דין זה משקף את התפיסה של היהדות, שהנאות הגוף אינן פסולות, אם הן מועלות על נס, ואפשר להשתמש בהן כדי להגיע לשמחה.

בית המקדש

בֵּית הַמִּקְדָּשׁ היה, על פי המקרא, מרכז הפולחן הדתי הקבוע של עם ישראל עד למאה הראשונה לספירה. הוא שכן בהר המוריה שבירושלים ושימש כמרכז להקרבת קורבנות, עליה לרגל ותפילה. בית המקדש היה מקום משכנו של ארון הברית, כפי שהיה המשכן לפניו. במקדש כיהנו הכהנים, כשלצדם סייעו הלויים, כאשר במרבית התקופה כיהנו בכהונה הגדולה צאצאי צדוק, הכהן הגדול בימי שלמה המלך. לצד הקרבת הקרבנות, פעל במקדש בית הדין הגדול (כינויו המאוחר: סנהדרין הגדולה), שישב בלשכת הגזית והורה הלכה לעם ישראל.בית המקדש הראשון נבנה, על פי המקרא, על ידי שלמה המלך על הר המוריה, בשנת 480 ליציאת מצרים. חז"ל תארכו זאת לשנת 2928 לבריאת העולם. במחקר נהוג לתארך את התקופה ל-930-970 לפנה"ס. על פי המסורת היהודית, בית המקדש הראשון נחרב על ידי נבוכדנאצר מלך בבל בשנת 3339 לבריאת העולם, ועל פי המחקר היה זה בשנת 586 לפנה"ס.

כ-70 שנה לאחר חורבן הבית הראשון, נבנה בית המקדש השני על ידי עולי בבל ובראשם זרובבל בראשית שיבת ציון, בעקבות הצהרת כורש. המלך הורדוס (19 לפנה"ס) שיפץ והרחיב את המקדש באופן יסודי. בית המקדש השני נחרב בעקבות המרד הגדול של היהודים ברומאים, על ידי טיטוס, בנו של אספסיאנוס קיסר, בשנת 3830 לבריאת העולם, היינו שנת 70 לספירה.

בן ארזה

בן ארזה (או בן ארזא) היה הממונה על הצלצל והמנצח על נגינת הלויים בבית המקדש השני, מחמישה עשר הממונים הקבועים שהיו בבית המקדש.

בריכת השילוח

בְּרֵכַת הַשִּׁילוֹחַ (הַשִּׁלֹחַ) היא בריכה בקצה הדרומי של עיר דוד, העיר העתיקה בירושלים. היא נמצאת בסמוך לאפיק נחל קדרון, מעט צפונית למפגש הקדרון עם גיא בן הנום, ומי הגיחון זורמים אליה דרך נקבת השילוח. בעקבות החפירות שנערכו מאז שנת 2004 ואילך, נחשפה בריכת השילוח של ימי בית שני. עד החפירות מקובל היה לזהות את בריכת השילוח מעט צפונית יותר, במקום בו נמצאת בריכה מן התקופה הביזנטית ("הבריכה הביזנטית"). גודל הבריכה בימי הבית השני הגיע ככל הנראה לכ-3 דונם. בסמוך לבריכה נתגלה ריצוף עשוי לוחות אבן, של רחוב הרודיאני רחב ידיים שהוביל מהבריכה צפונה לאורך הגיא המרכזי לעבר הר הבית ובית המקדש. החופרים מניחים שבריכה זו בנויה על שרידיה של בריכת השילוח הקדומה מימי הבית הראשון שאליה היטה חזקיהו המלך את מי הגיחון.

גיחון

מעיין הגִיחוֹן (בערבית:عين أم الدّرج, תעתיק: עין אום א-דרג') הנקרא גם מעיין השילוח, הוא מעיין טבעי הנובע באפיק נחל קדרון שבישראל, בגובה 636 מטר מעל פני הים.

הגיחון הוא מעיין חשוב ביותר בעיר ירושלים, וכנראה היה מהגורמים הראשיים לייסוד יישוב במעלה הגבעה המתרוממת מעליו - הגרעין של ירושלים הקדומה. ספיקתו של המעין היא כ-600,000 מ"ק לשנה בממוצע רב שנתי, מהגדולים במעיינות הרי יהודה.

המעיין נקרא בשם 'גיחון' כנראה בשל היותו מעיין פועם, כלומר שמימיו מגיחים בפעימות וגיחות קצובות. הסיבה לכך היא מבנה אגן הניקוז התת-קרקעי שלו, המורכב מכיסי מים, המתמלאים עד גדותיהם מחלחול, ואז "נשפכים" אל פתח הנביעה. התיעוד האחרון של פעימות המעיין מובא אצל לואי ונסאן בשנת 1909, שכתב כי המעיין פועם למשך כ-15 דקות כל שעתיים - שלוש. כיום המעין הפסיק לפעום, כנראה בעקבות הפעילות האורבנית באגן ההיקוות של המעיין, או בעקבות תזוזות גאולוגיות ששינו את מבנה אגן הניקוז שלו.

גשם

גֶּשֶׁם הוא משקע הנופל מהשמים כטיפות מים זעירות. גשם נוצר מהתעבות אדי מים לטיפות מים מיקרוסקופיות ולאחר מכן התלכדותן לטיפות גדולות יותר, הכבדות מספיק כדי ליפול ארצה. הגשם ממלא תפקיד חשוב במחזור המים, שבו לחות מתאדה מן האוקיינוסים ומן הימים, מתעבה ויוצרת עננים, נופלת חזרה לכדור הארץ כמשקעים, ולבסוף חוזרת לאוקיינוסים ולימים דרך נהרות ונחלים, ומתחילה את המחזור מחדש. לגשם תפקיד חשוב בסוגים רבים של מערכות אקולוגיות, כמו גם לתחנות הידרואלקטריות ולהשקיית צמחייה.

זריעה (מקוואות)

בהלכות מקווה, זריעה היא אחת מהדרכים בהם מכשירים מים שאובים לטבילה, על ידי חיבורם למי גשמים שבמקווה שיש בו ארבעים סאה מי גשמים.

חגי ישראל ומועדיו

חגי ישראל ומועדיו הם כלל החגים והמועדים היהודיים הקיימים. זמנם של החגים והמועדים נקבע על פי הלוח העברי. תחת הגדרה זאת נכנסים ימים רבים: חלקם מהתורה, חלקם נקבעו על ידי חז"ל וחלקם נוספו במשך השנים. ניתן לסווג את החגים והמועדים למספר סוגים: קיימים חגים שהם ימי שמחה, ומועדים שהם ימי צום ותענית, ימי אבל וזיכרון וימים של חשבון נפש.

מקורו של המונח בתקופה המקראית; המילה "חג" מבטאת הקרבת קרבן חגיגה בימים שאותם קבעה התורה, ולעיתים התורה מכנה את הקרבן בשם המקוצר "חג". מקורה של המילה חג הוא מלחוג, בעלייה לרגל היו חגים בבית המקדש. הערבית משמרת מונח זה במילה חאג' - עלייה לרגל. במקרא מצוינים שלושה חגים והם המועדים לעלייה לרגל: פסח, שבועות וסוכות.

במשנה ובתלמוד מובאים דיונים והלכות על רוב החגים. רוב מוחלט של דינים אלה מובאים בסדר מועד.

מים

מים הם תרכובת כימית המהווה בסיס לכל צורות החיים המוכרות, כולל האדם, המים נחשבים לאחד מקבוצות אבות המזון החשובים ביותר לצריכה. מולקולת מים מורכבת משני אטומים של מימן ומאטום של חמצן. הנוסחה הכימית של המים היא H2O או בסימון (aq).

התכונות הכימיות של המים מאפשרות להם להיות ממס אוניברסלי למרבית התרכובות בטבע, ובהתאם לכך המים בטבע הם תמיסה העשויה ממים טהורים שבהם מומסים מינרלים שונים. מים מזוקקים, (H2O), הם תרכובת טהורה של מים הקיימת בתנאי מעבדה.

מסכת סוכה

מַסֶּכֶת סֻכָּה היא המסכת השישית בסדר מועד, במסכת זו חמישה פרקים אשר עוסקים בארבע מצוות הנוהגות בחג סוכות.

שני הפרקים הראשונים במסכת עוסקים בדיני עשיית הסוכה ומצוות הישיבה בה. בפרק השלישי דנים בהלכות ארבעת המינים. בפרק הרביעי ממשיכים לדון בהלכות אלה בנוסף למצוות הערבה למזבח ומצוות ניסוך המים. הפרק החמישי מתאר את שמחת בית השואבה במקדש, וכן מוסיף פרטים על קרבנות מוספי החג ועוד עניינים מסדרי המקדש.

בתלמוד בבלי בדפוס וילנא יש למסכת זו 55 דפים ובכתב יד מינכן יש למסכת זו 17 עמודים.

מצוות ערבה במקדש

מצוות ערבה במקדש היא מצווה להביא ענפי ערבה לבית המקדש בכל יום מימי חול המועד של סוכות (מלבד שבת), להציב אותם בפינות המזבח ולהקיף אותו תוך אמירת הושענות. מדי יום הייתה מתקיימת הקפה אחת וביום השביעי והאחרון לחג, הנקרא כיום הושענא רבה בשל מצווה זו, היו מקיפים שבע פעמים. המצווה נזכרת במשנה במסכת סוכה.

נסכים (קורבן)

נסכים הם קורבן מנחה מיין וסולת בלולה בשמן שהוקרבו בבית המקדש לצד קורבן עולה או שלמים. המילה "נסכים" משמשת לעיתים ליין בלבד ולעיתים כשם קיבוצי ליין עם מנחת הסולת והשמן.

סוכות

סֻכּוֹת הוא חג מקראי הנחוג במשך שבעה ימים, בין ט"ו לכ"א בתשרי. יום החג הראשון הוא יום טוב, ואחריו שישה ימי חול המועד. לסוכות מספר רב יחסית של מצוות ומנהגים ייחודיים: מצוות ישיבה בסוכה בכל ימי החג, נטילת ארבעת המינים, מצוות הקהל המתקיימת בחג סוכות פעם בשבע שנים, ומנהגים לזכר מצוות שהתקיימו בבית המקדש כהלכה למשה מסיני.

סוכות הוא החג השלישי מבין שלוש הרגלים המופיעים בתורה, שבהם היו בני ישראל עולים לרגל לירושלים בזמן שבית המקדש היה קיים. החג נקרא גם חג האסיף (אחרי שני הרגלים הקודמים: חג האביב וחג הקציר). סוכות הוא החג היחיד ביהדות שאין לו מאפייני אוכל משלו, אם כי מקובל להרבות בו באכילת פירות שנשתבחה בהן הארץ.

בסיום חג הסוכות, בכ"ב בתשרי, נחוג שמיני עצרת, שהוא חג נפרד העומד בפני עצמו, והמצוות המיוחדות של חג הסוכות (הסוכה, נטילת לולב וכו') אינן חלות בו. בארץ ישראל חל במקביל ליום שמיני עצרת גם חג מדרבנן בשם שמחת תורה, שאף הוא נפרד משני החגים הקודמים. לאחר שמיני עצרת, בכ"ג בתשרי מצוין יום אסרו חג.

סילואן

סילְוָאן (בערבית: سلوان) או כפר השילוח היא שכונה בדרום-מזרח ירושלים, על שלוחה היורדת מהר הזיתים דרומה, ומשני צדי נחל קדרון בסמיכות לאזור שמכונה "האגן הקדוש".

השכונה גובלת בחומות העיר העתיקה ובשולי הר הזיתים מצפון, בהר ציון ובאבו תור (א-ת'ורי) מדרום מערב ובג'בל מוכבר מדרום. הגבול המזרחי של השכונה, עם אזור ראס אל-עמוד, הוא גבול שאינו מוגדר באופן חד משמעי. סילוואן מורכבת ממספר שכונות-מישנה: סילוואן אל-ווסטא (התיכונה), ואדי חילווה, אל-בוסתן ובטן אל-הווא. בתי השכונה בנויים בצפיפות על מדרון תלול.

השטח היה בעבר כפר נפרד משטחה של ירושלים, אבל סופח בהדרגה לתחום שיפוטה המוניציפלי לאורך תקופות שונות. שטח הכפר נכבש על ידי ירדן ב-1948 ועל ידי ישראל ב-1967.

נכון לשנת 2012, אוכלוסיית סילוואן מונה כ-19,000 איש. רובם הגדול ערבים, וכן למעלה מ-500 יהודים. על פי נתוני עיריית ירושלים, ב-2017 האוכלוסייה מנתה 19,771 איש.

שואבה (פירושונים)

האם התכוונתם ל...

שירת הלויים

שירת הלויים היא אחת מהמצוות שהיו מוטלות על הלויים בזמן שבית המקדש היה קיים. זמן השירה היה בעיקר בעת הקרבת קרבן התמיד, אך היו זמנים נוספים שהיו משוררים בהם כגון בעת ניסוך היין, וניסוך המים בשעת הבאת ביכורים, ועוד.

השירה הייתה נעשית בפה, בליווי שלושה כלי שיר, נבל כינור וצלצל. מלבד שנים עשר יום בשנה שבו היו לויים שרים את ההלל בפיהם בליווי חלילים.

לכל אחד מימי השבוע נתקן שיר מיוחד, אשר נתקן לו אשר היה שייך במקצת לאותן הדברים שנבראו באותו היום בששת ימי בראשית. וכן בימי שבת ומועדים היה שיר מיוחד המתאים לאותו היום. כיום תקנו לומר בסיום תפילת שחרית את אותו השיר שהיו נוהגים לומר בבית המקדש - שיר של יום, זכר לשירת הלויים.

שמחת בית השואבה

שמחת בית השוֹאֵבָה היא מנהג יהודי עתיק שהתקיים בימי חג הסוכות לקראת שאיבת המים למצוות ניסוך המים בבית המקדש. במשך כל השנה היו מנסכים יין על המזבח עם הקרבת הקורבנות, ובשבעת ימי חג הסוכות בלבד היו מנסכים מים בנוסף. בימי חול המועד נלוו לניסוך המים שורה של טקסים שמחים במיוחד שנקראו "שמחת בית השואבה". הם נמשכו כל הלילה והסתיימו בשאיבת המים ממעיין השילוח וניסוכם על המזבח עם בוקר.

מקור מצוות ניסוך המים בהלכה למשה מסיני, אם כי יש לה רמז במקרא. הטעם שנתנו חז"ל לניסוך המים בסוכות הוא קיומו של החג בתחילת עונת הגשמים, בזמן שבו נידונים כל הגשמים של השנה החדשה.

שמיני עצרת

שמיני עצרת הוא חג מקראי החל בכ"ב בתשרי, למחרת היום השביעי והאחרון של חג הסוכות. הוא מתקיים אמנם בסמיכות לסוכות, אך נחשב כחג נפרד. שמיני עצרת הוא יום טוב ומצווה מהתורה לשבות בו ממלאכה, מלבד מלאכת אוכל נפש.

בארץ ישראל חל באותו יום גם חג שמחת תורה, וזהו השם הפופולרי והמוכר יותר ליום זה, אולם אין מדובר באותו החג; שמיני עצרת הוא חג מקראי, ואילו שמחת תורה נקבע רק בימי הגאונים. בארצות חו"ל, שבהן נהוג יום טוב שני של גלויות בחגים דאורייתא, ההבחנה בין החגים ברורה: היום שלאחר חג הסוכות (כ"ב בתשרי) הוא שמיני עצרת, וביום טוב השני שנוסף לו למחרת חוגגים את שמחת תורה.

שערי המקדש

שערי המקדש הם השערים שנבנו בכניסה למתחם בית המקדש. בבית ראשון שערים אלו כוללים את שלושה עשר שערי העזרה ואת שער הכניסה לעזרת הנשים.

סוכות
מהלך החג יום טוב ראשוןחול המועדהושענא רבהשמיני עצרת/שמחת תורה
Sukkah in Ein HaNatziv
סוכה אכילה בסוכהשינה בסוכהברכת לישב בסוכהאושפיזיןמצטער פטור מן הסוכהתשבו כעין תדורומעמידדופן עקומה
ארבעת המינים אתרוג, לולב, הדס וערבההלכות ארבעת המיניםקוישיקלך
מנהגים פיוטי הושענותהקפותחיבוט ערבהשמחת בית השואבה
מצוות הנוהגות
בזמן בית המקדש
מצוות ערבה במקדשהושענות • ניסוך המים • שמחת בית השואבההקהלשמחת הרגלים
שמיני עצרת ושמחת תורה תפילת הגשםוזאת הברכהדגל שמחת תורההקפות בשמחת תורההקפות שניות
תפילות ופיוטים פיוטי הגשם (יפתח ארץ לישע · זכור אב · שפעת רביבים) • מפי אלסוכה ולולב לעם סגולה
שונות שמחת הרגליםמסכת סוכהשלומית בונה סוכהסהרנה
חגי ישראל ומועדיושלוש הרגלים

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.