ניל ארמסטרונג

ניל אולדן אַרְמְסְטְרוֹנְגאנגלית: Neil Alden Armstrong;‏ 5 באוגוסט 1930 - 25 באוגוסט 2012) היה אסטרונאוט אמריקאי, טייס ניסוי ואחד מאנשי הצוות בנושאת מטוסים, שהתפרסם בזכות היותו האדם הראשון שצעד על אדמת הירח.

בטיסתו הראשונה לחלל היה ניל ארמסטרונג טייס במשימת ג'מיני 8 ב-1966. משימה זו הייתה הראשונה שביצעה עגינה והתחברות לעצם אחר בחלל (Agena Target Vehicle) בזמן שהייה במסלול סביב כדור הארץ והוא ביצע זאת יחד עם טייס המשנה דייוויד סקוט.

במשימתו השנייה (והאחרונה) היה מפקד משימת אפולו 11, שנחתה על הירח ב-20 ביולי 1969. ארמסטרונג היה הראשון שדרך על הירח. במעמד זה אמר את המשפט הידוע "זהו צעד קטן לְאדם, צעד גדול לאנושות". יחד עם באז אולדרין, חקר את הירח בפעילות חוץ-רכבית בת כשעתיים וחצי.

לפני היותו אסטרונאוט, שירת ארמסטרונג בנושאת מטוסים בצי האמריקאי והשתתף במלחמת קוריאה. לאחר שירותו בחיל הים הפך ארמסטרונג לטייס ניסוי בוועדה הלאומית המייעצת לאווירונאוטיקה (NACA), קודמתה של נאס"א.

ניל אולדן ארמסטרונג
Neil Alden Armstrong
Neil Armstrong pose
ניל ארמסטרונג, 1969
אסטרונאוט בשירות נאס"א ו-USAF
האדם הראשון על הירח
לידה 5 באוגוסט 1930
וואפקונטה, אוהיו
לאום ארצות הברית אמריקאי
עיסוק בעבר טייס ניסוי, טייס בצי ארצות הברית
תאריך בחירה 1962
תאריך פרישה 1971
זמן שהייה בחלל 8 ימ', 14 שע', 12 דק' ו-31 שנ'
מספר פעילות חוץ-רכבית 1 (על הירח)
זמן שהייה בפעילות חוץ-רכבית 2 שע' ו-31 דק'
ביוגרפיה בנאס"א ניל ארמסטרונג באתר נאס"א (באנגלית)
משימות
ג'מיני 8, אפולו 11
Ge08Patch orig.png Apollo 11 insignia.png
עיטורים
SpaceMOH.jpgמדליית החירות הנשיאותיתמדליית הטיסה בחלל של נאס"א

ביוגרפיה

ילדות, נעורים וראשית הקריירה

ארמסטרונג היה בנם הבכור של סטיבן קוניג ארמסטרונג וויולה לואיז אנגל. הוא נולד ב-5 באוגוסט 1930 בחדר הכניסה של בית סבו בעיירה וואפקונטה, אוהיו. שמו האמצעי, אולדן, נבחר באליטרציה, ורמיזה לשיר The Courtship of Miles Standish של המשורר הנרי וודסוורת' לונגפלו. סטיבן ארמסטרונג עבד בממשלת אוהיו ובעקבות עבודתו שינתה המשפחה את מקום מגוריה פעמים רבות, 16 מעברי בתים ברחבי אוהיו במשך 14 שנה.

ארמסטרונג החל להתעניין בטיסה עוד בילדותו. את טיסתו הראשונה חווה ב-26 ביולי 1936 (בגיל 6), על מטוס פורד טרימוטור (Ford Trimotor). בגיל 8 החל להתעניין בבנית דגמי מטוסים ובגיל 15 החל לחסוך לשיעורי טיסה. לכל שעת טיסה נדרש ארמסטרונג לעבוד כ-22 שעות וחצי כדי להרוויח 9 דולרים. בגיל 16 החל לקחת שיעורי טיסה ב-Aeronca Champion, מטוס קל בעל מנוע 65 כוחות סוס. לאחר מכן עבר למטוסי BT-13 ולבסוף למטוסי פרצ'יילד PT-19. הוא קיבל את רישיון הטיס שלו עוד בטרם למד נהיגה, ועל כן היה שב לביתו באופניו.

לאחר שסיים בהצלחה את התיכון, החל ללמוד באוניברסיטת פרדו בשנת 1947 וסיים לימודי הנדסת אווירונאוטיקה. ארמסטרונג היה השני במשפחתו שזכה בהשכלה על-תיכונית, ולימודיו אלו התאפשרו בעזרת מלגה אשר במסגרתה התחייב לשירות בצי האמריקאי. ציוניו בפרדו היו בינוניים, ועלו רק לאחר שחזר משירותו במלחמת קוריאה. במסגרת לימודיו בפרדו הוא נפגש לראשונה עם ג'נט שירון, עמה התחתן ב-28 בינואר 1956. בנוסף, התקבל לאוניברסיטת דרום קליפורניה וקיבל שם תואר מוסמך בהנדסת תעופה וחלל.

שירות צבאי - מלחמת קוריאה

ארמסטרונג למד באוניברסיטה במסגרת תוכנית מלגות אשר במסגרתה התחייב לשירות בצי האמריקאי. הוא שירת כטייס בין 1949 ל־1952, כולל במלחמת קוריאה. לאחר תקופת אימונים ממושכת התבצעה טיסתו המבצעית הראשונה ב-5 בינואר 1951, באותה עת הטיס מטוס סילון מדגם F9F-2B. בסוף אותו חודש נשלח למלחמת קוריאה. משימתו הראשונה הייתה ליווי מטוס ביון אשר צילם תצלומי אוויר בשטח האויב. במהלך משימות אלו הפיל מטוס אויב לראשונה; הפלה זו הייתה היחידה במהלך כל קריירת הטיס שלו.

במהלך המלחמה ארמסטרונג ביצע 78 משימות וצבר 121 שעות טיסה. עבור שירותו במלחמה קיבל מספר עיטורי לוחמה: פעמיים במדליית האוויר (עבור ביצוע למעלה מ-40 גיחות קרביות) ופעמיים במדליית השירות בקוריאה. ארמסטרונג סיים את שירותו בצי בינואר 1952 בדרגת לוטננט מדרג זוטר.

טייס ניסוי

ארמסטרונג הוא בוגר קורס טייסי ניסוי שנערך בבסיס חיל האוויר האמריקני אדווארדס. במהלך שנותיו כטייס ניסוי הטיס מגוון רחב של מטוסים, ובמיוחד התפרסם כאחד הטייסים של המטוס המאויש המהיר בהיסטוריה, ה-X-15, אשר שבר גם שיאי גובה והגיע למעשה אל שולי החלל. בהיותו טייס ניסוי היה ארמסטרונג מעורב גם בפיתוח מטוס החלל של חיל האוויר האמריקאי, ה-X-20, שבוטל בסופו של דבר.

בחירתו לטייס חלל

Neil Armstrong in Gemini G-2C training suit
ארמסטרונג בחליפת חלל לפני תוכנית ג'מיני

ארמסטרונג סיפר שאינו יודע מתי התגבשה אצלו ההחלטה להיות אסטרונאוט. ארבעה או חמישה חודשים לאחר הפנייה אליו לבוא למבחני בחירת אסטרונאוטים (הקבוצה השנייה שנאס"א בחנה) הפך לנרגש ביותר. כששמע על תוכנית אפולו ובהזדמנות לחקור סביבה חדשה לחלוטין שבה אין כוח כבידה התרגשותו אף גברה.

דיק סלייטון היה אחראי על בחירת צוות המשימה וקרא לארמסטרונג ב-13 בספטמבר 1962, בתקווה שזה יתעניין להצטרף לנאס"א. ארמסטרונג נענה לבקשה ללא שום היסוס. בחירת האסטרונאוטים מתוך הקבוצה הגדולה שבאה להיבחן נעשתה בחשאיות מוחלטת במשך 3 ימים ולאחריה פורסם כי ארמסטרונג היה בין הנבחרים לשמש כאסטרונאוטים.

במהלך השנתיים שלאחר הבחירה התעמק ארמסטרונג באימונים בסיסיים ותאורטיים. לאחר מכן החל לעבור סדרת אימונים בסימולטורי טיסה.

בסופו של דבר טס לחלל בשתי משימות: ג'מיני 8 ו-אפולו 11. בשתי משימות חלל אחרות הוצב בצוות הגיבוי.

תוכנית ג'מיני

ג'מיני 5

ארמסטרונג נבחר לשמש כטייס בצוות הגיבוי במשימה זו יחד עם אליוט סי. משימה זו הייתה בת 8 ימים, הארוכה ביותר עד אותה תקופה, כשצוות החללית היה גורדון קופר ופיט קונרד. המשימה, הצוות וצוות הגיבוי הוכרזו ב-8 בפברואר 1965 וההמראה התקיימה ב-21 באוגוסט 1965. במהלך ההכנות למשימה הוכנו גם ארמסטרונג וסי למשימה, למקרה שהצוות שנבחר לא יוכל למלא אותה.

ג'מיני 8

Armstrong and Scott with Hatches Open - GPN-2000-001413
החזרת "ג'מיני 8" לאחר שנחתה באוקיינוס השקט

ב-20 בספטמבר 1965 הוכרז הצוות של משימת ג'מיני 8 וארמסטרונג נבחר לשמש כטייס הראשי. כטייס המשנה נבחר דייוויד סקוט. החללית המריאה ב-16 במרץ 1966. משימה זו הייתה המסובכת ביותר שבוצעה עד אז על ידי ארצות הברית, ויעדה העיקרי היה התחברות לעצם אחר בחלל (Agena Target Vehicle) בזמן שהייה במסלול ארצי. בסך הכול תוכננה המשימה ל-75 שעות ו-55 הקפות. לאחר ההנתקות מהאג'ינה בשעה 10 בבוקר, לפי שעון מזרח ארצות הברית, ה"טיטאן 2" הוצת בשעה 11:41:02 כדי להכניס את החללית למסלול מחדש.

העגינה לרכב האג'ינה הייתה הראשונה שבה חוברו שני עצמים בחלל. העגינה הושלמה לאחר שש שעות וחצי. הקשר עם הצוות ששהה בחללית היה קטוע ואינו רציף עקב חוסר במשדרי מעקב שהוצבו על החללית.

עקב תקלה, החלה החללית ג'מיני, בעודה מחוברת אל שלב האג'ינה, להסתחרר בקצב הולך וגובר, עד כדי סכנה של אובדן חיי הצוות עקב התאוצה הגבוהה. בנוסף, כילו ניסיונות מערכת הייצוב של החללית ג'מיני את מלאי הדלק במהירות, דבר שהביא לחשש באשר ליכולתה לתמרן לקראת הכניסה לאטמוספירה. בהחלטה מהירה ניתק ארמסטרונג את חלליתו משלב האג'ינה, ובניהוג ידני הביא לנחיתת חירום מוקדמת מהצפוי ומוצלחת של החללית ג'מיני.

ג'מיני 11

זוהי המשימה האחרונה בתוכנית ג'מיני שבה נבחר ארמסטרונג לצוות הגיבוי יחד עם ויליאם אנדרס. הכרזתו להיות טייס בצוות הגיבוי הוכרזה יומיים לאחר שנחתה ג'מיני 8. ההמראה של המשימה התקיימה ב-12 בספטמבר 1966 כשצוות המשימה הוא פיט קונרד ודיק גורדון.

אפולו 11

Ap11-s69-31740
צוות אפולו 11 - מימין לשמאל: באז אולדרין, מייקל קולינס, וניל ארמסטרונג
Neil Armstrong
ארמסטרונג בתא החללית
Armstrong on Moon (As11-40-5886) (cropped)
ארמסטרונג עובד על נחתת הירח בהליכת ירח

לאחר שנבחר למפקד צוות הגיבוי של משימת אפולו 8, נבחר ארמסטרונג למפקד משימת אפולו 11 על ידי דייק סלייטון ב-23 בדצמבר 1968. בפגישה שנערכה ללא עיתונאים, סלייטון טען שרצה להחליף את באז אולדרין בג'ים לוול, אך ארמסטרונג אמר שמבחינה מקצועית הוא מסתדר ומתואם יותר טוב עם אולדרין. אמירה זו על אולדרין השפיעה על החלטת סלייטון, שבחר לבסוף את הצוות הסופי. ארמסטרונג יהיה המפקד, באז אולדרין ינהג בנחתת הירח ומייקל קולינס יהיה טייס תא הפיקוד.

אחד הוויכוחים שנוצרו לפני ואחרי המשימה היה על ההחלטה מי יהלך ראשון על הירח. אולדרין חשב שהוא זה שיהיה הראשון עקב ניסיונו בתוכנית ג'מיני, במהלכה ביצע מספר הליכות חלל בעוד שהטייס הראשי נשאר בחללית. הנימוק הנגדי לזה טען שמפקד המשימה הוא בעל האחריות הגדולה ביותר על הצלחת המשימה, ובנוסף הוא עובר אימונים רבים שיכינו אותו למשימה טוב יותר בנוסף לאימונים הרגילים. לבסוף התקבלה ההחלטה שארמסטרונג ילך ראשון על הירח ואולדרין אחריו.

המסע לירח

בזמן השיגור, קצב פעימות ליבו של ארמסטרונג עלה ל-110 פעימות בדקה, הרעש האדיר שהתקבל מהצתת הטיל כלל לא הזכיר את טיל הטיטאן 2 ה"שקט" יחסית של ג'מיני 8. השוני הנוסף בין שתי המשימות הוא שקפסולת ג'מיני 8 הייתה בעלת שני מושבים ולא היה באפשרות של שני הטייסים לקום ממושבם (ראו תמונת ג'מיני 8), קפסולת אפולו 11 הייתה הרבה יותר מרווחת ביחס לג'מיני 8. צוות אפולו 11 לא סבל מתחושה רעה במהלך המשימה, דבר שהופיע אצל צוותים קודמים בתוכנית אפולו.

המטרה העיקרית של אפולו 11 הייתה לנחות על הירח. המכ"ם תחילה לא מצא מקום נחיתה נוח, לאחר זמן מה הראה מקום נחיתה שבו יהיה טוב לנחות, אך מספר מחשבים הראו שגיאות, הראשונה שביניהן הראתה שגיאה מספר 1202, אולדרין וארמסטרונג לא הכירו את שגיאות המערכת והחלו לדאוג לגבי המצב. מצב זה הלחיץ את הצוות הרבה יותר מאשר המכ"ם שלא מצא תחילה מקום נחיתה. אפילו ניסיונו של ארמסטרונג כטייס ניסוי לא עזר ולא היה להם מושג כללי מה לעשות לגבי המצב שאליו נקלעו. לבסוף התברר שהמחשב מוציא שגיאה זו כאשר הוא עמוס בחישובים ואינו יכול לקבל אליו חישובים נוספים.

לאחר פתירת בעיית המחשב, נותר לצוות להנחית את החללית על-פני הירח. עקב הזמן הרב שאבד עקב מציאת מקום לנחיתה, נשאר לצוות זמן מועט להנחית את החללית. למעשה אם היו נוחתים 15 שניות מאוחר יותר, הדלק היה אוזל והם היו מתרסקים על אדמת הירח מגובה של 15 מטרים. לטענת ארמסטרונג, שלא היה מודאג כלל מהמצב, היה הצוות שורד את ההתרסקות. ניתוח הממצאים לאחר הנחיתה הראה כי היו להם עוד 50 שניות לנחיתה ולא 15 כפי שחשבו.

ב-20 ביולי 1969 בשעה 20:17:39, לפי השעון האוניברסלי, מילותיו הראשונות של ארמסטרונג לאחר הנחיתה: "יוסטון, כאן בסיס השלווה, העיט נחת", נאמרו למרכז הבקרה ביוסטון. אולדרין וארמסטרונג חגגו את הנחיתה בלחיצת יד בלבד, והתכוננו לצאת לאדמת הירח ולבצע את משימותיהם.

ההליכה הראשונה על הירח

לאחר הנחיתה המוצלחת, התכוננו ארמסטרונג ואולדרין לצאת לפני הקרקע של הירח. דלת החללית נפתחה וארמסטרונג ירד בסולם. ב-21 ביולי 1969 בשעה 2:56 בלילה, לפי שעון הזמן העולמי, הניח את כף רגלו השמאלית ולאחריה הימנית על הירח. אז הוא אמר את המשפט שייזכר לדורות:

זהו צעד קטן לְאדם, צעד גדול לאנושות.
.That's one small step for [a] man, one giant leap for mankind

בשל בעיות תקשורת לא נקלטה כראוי המילה "a" שבמשפט, ועל כן דומה היה שארמסטרונג אמר "לָאדם" - ביהירות והתנשאות, בניגוד לענווה שהייתה מנת חלקו ושבה דיבר גם עתה.

לאחר 15 דקות מהצעד הראשון הצטרף אליו באז אולדרין והם החלו בתהליכי מחקר שתוכננו למשימה. במהלך ההליכה על הירח הם קבעו לוח שמנציח את הנחיתה הראשונה של האנושות על הירח, ובנוסף נעצו את דגל ארצות הברית באדמת הירח.

מחקר הירח במשימת אפולו 11

המשימה הראשונה של ארמסטרונג על פני הירח הייתה איסוף דגימת קרקע, אותה ביצע באמצעות יעה המחובר לידית אחיזה ארוכה. דגימה זו הושמה בכיס חליפתו, וכונתה דגימת חירום - אם יאלצו ארמסטרונג ואולדרין להמריא חזרה מהירח, תהא זו דגימה יחידה שיביאו עמם לכדור הארץ. ארמסטרונג ואולדרין הציבו על הירח סיסמוגרף, ומראה שנועדה להחזיר קרן לייזר הנורית מכדור הארץ על מנת לאפשר מדידות מדויקות של מרחק הירח מכדור הארץ. בנוסף בוצעה לכידה של חלקיקים שמקורם מן השמש, באמצעות רדיד אלומיניום שנחשף על פני הירח והוחזר לכדור הארץ.

המשך חייו

Neil armstrong 1999
ארמסטרונג במרכז החלל קנדי ב-1999

בין 1971 ל־1979 כיהן כפרופסור להנדסת תעופה וחלל באוניברסיטת סינסינטי. מ־1980 כיהן בתפקידים בכירים במספר חברות אירוספייס, האחרונה שבהן בשנת 2000.

בין 1971 ל־1973 היה יושב ראש הוועדה המייעצת לנשיא ארצות הברית בנושא חיל השלום.

בין 1985 ל־1986 היה חבר בוועדה הלאומית לחלל, שמונתה על ידי נשיא ארצות הברית כדי להמליץ על תוכנית חלל לאומית למאה ה־21. היה גם סגן יו"ר "ועדת רוג'רס" - ועדת החקירה לבדיקת אסון הצ'לנג'ר בראשה עמד ויליאם רוג'רס.

ארמסטרונג היה נוצרי אדוק ולאחר מסעו לירח ביקר בישראל. בעת סיור בעיר העתיקה בירושלים, על המדרגות לשערי חולדה, אמר לארכאולוג מאיר בן דב, לאחר ששמע ממנו כי ישו ככל הנראה הלך עליהן: "אני הרבה יותר נרגש כשאני פוסע על המדרגות האלה מכפי שהייתי כשצעדתי על הירח".[1] בתחילת יולי 2007 ביקר ארמסטרונג בישראל כאורח של ישיר בית השקעות ונאם באירוע סגור שיזמה הקבוצה לכבודו, שנערך במרכז הירידים והקונגרסים בתל אביב.

בתחילת אוגוסט 2012 דווח כי סבל מבעיות בלבו ועבר ניתוח מעקפים.

ניל ארמסטרונג נפטר ב-25 באוגוסט 2012 כתוצאה מסיבוכים, כ-3 שבועות לאחר הניתוח שעבר. ב-13 בספטמבר נערך לו טקס אשכבה בקתדרלה הלאומית של וושינגטון במעמד מנהל נאס"א, חבריו לצוות אפולו 11 ואסטרונאוטים נוספים מתוכנית אפולו. למחרת הובל אפרו לאוקיינוס האטלנטי על סיפון אונייה של הצי האמריקני ופוזר שם.

אותות ועיטורים

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ תומאס פרידמן, מביירות לירושלים, עמ' 351.
  2. ^ https://www.ohiohistory.org/visit/museum-and-site-locator/armstrong-air-and-space
16 ביולי

16 ביולי הוא היום ה-197 בשנה (198 בשנה מעוברת), בלוח הגרגוריאני. עד לסיום השנה, נשארו עוד 168 ימים.

1930

שנת 1930 היא השנה ה-30 במאה ה-20. זוהי שנה רגילה, שאורכה 365 ימים. 1 בינואר 1930 לפי הלוח הגרגוריאני מקדים את 1 בינואר לפי הלוח היוליאני ב-13 ימים. כל התאריכים שלהלן הם לפי הלוח הגרגוריאני.

1930 בארצות הברית

1930 בארצות הברית הייתה השנה בה חגגה ארצות הברית 154 שנה מיום היווסדה.

1969

שנת 1969 היא השנה ה-69 במאה ה-20. זוהי שנה רגילה, שאורכה 365 ימים. 1 בינואר 1969 לפי הלוח הגרגוריאני מקדים את 1 בינואר לפי הלוח היוליאני ב-13 ימים. כל התאריכים שלהלן הם לפי הלוח הגרגוריאני.

1969 בארצות הברית

1969 בארצות הברית הייתה השנה בה חגגה ארצות הברית 193 שנה מיום היווסדה.

2012

שנת 2012 היא השנה ה-12 במאה ה-21. זוהי שנה מעוברת, שאורכה 366 ימים. 1 בינואר 2012 לפי הלוח הגרגוריאני מקדים את 1 בינואר לפי הלוח היוליאני ב-13 ימים. כל התאריכים שלהלן הם לפי הלוח הגרגוריאני.

2012 בארצות הברית

2012 בארצות הברית היא השנה בה חגגה ארצות הברית 236 שנה מיום היווסדה.

20 ביולי

20 ביולי הוא היום ה-201 בשנה (202 בשנה מעוברת), בשבוע ה-29 בלוח הגרגוריאני. עד לסיום השנה, נשארו עוד 164 ימים.

21 ביולי

21 ביולי הוא היום ה-202 בשנה (203 בשנה מעוברת), בשבוע ה-29 בלוח הגרגוריאני. עד לסיום השנה, נשארו עוד 163 ימים.

25 באוגוסט

25 באוגוסט הוא היום ה-237 בשנה בלוח הגרגוריאני (238 בשנה מעוברת). עד לסיום השנה נשארו עוד 128 ימים.

5 באוגוסט

5 באוגוסט הוא היום ה-217 בשנה (218 בשנה מעוברת), בשבוע ה-31 בלוח הגרגוריאני. עד לסיום השנה, נשארו עוד 148 ימים.

אפולו 11

אפולו 11 (באנגלית: Apollo 11) הייתה המשימה המאוישת השישית בתוכנית אפולו. במהלך משימה היסטורית זו, שהחלה ב-16 ביולי 1969, נחת האדם הראשון שהילך על אדמת הירח – האסטרונאוט ניל ארמסטרונג האמריקאי, ב־20 ביולי. ב־24 ביולי שבו אפולו 11 וצוותה לכדור הארץ.

באותה שעה בה שהו האסטרונאוטים על הירח, התרסקה החללית הסובייטית לונה 15 כ־852 קילומטר מאתר הנחיתה של אפולו 11.

באז אולדרין

באז אולדרין (באנגלית: Buzz Aldrin; נולד ב־20 בינואר 1930 בשם אֶדְווִין יוג'ין אַלְדְרִין הבן, Edwin Eugene Aldrin Jr.‎) הוא אסטרונאוט בתוכנית ג'מיני ובתוכנית אפולו. יחד עם ניל ארמסטרונג ומייקל קולינס, השתתף באפולו 11, בה נחת האדם לראשונה על הירח. היה האדם השני שהלך על הירח, לאחר ניל ארמסטרונג.

האדם הראשון (סרט)

האדם הראשון (באנגלית: First Man) הוא סרט אמריקאי משנת 2018, אותו ביים דמיאן שאזל ובו מככב ראיין גוסלינג. העלילה עוקבת אחר סיפורו של האסטרונאוט ניל ארמסטרונג האדם הראשון שצעד על הירח, במהלך השנים 1961–1969. התסריט מבוסס על הביוגרפיה "First Man: The Life of Neil A. Armstrong" מאת ג'יימס הנסן. הסרט זכה בפרס אוסקר לאפקטים הטובים ביותר.

חליפת חלל

חליפת חלל היא מעטה הגנה חיצוני שעל אסטרונאוטים ללבוש כדי שיוכלו לעמוד בתנאים הקיצוניים השוררים בחלל: חוסר אוויר לנשימה וטמפרטורות קיצוניות.

חליפות הגנה לשימוש בגבהים עוצבו על ידי ממציאים שונים עוד בשנות השלושים. החליפה הראשונה שנעשה בה שימוש בחלל הייתה חליפת SK-1 שנלבשה על ידי יורי גגארין ב־1961. גם ארצות הברית התמודדה עם תכנון חליפת חלל משלה. תכנון חליפת החלל של תוכנית אפולו הייתה אתגר הנדסי אדיר, ודווקא חברת אופנה שהתמחתה ביצור בגדים תחתונים זכתה במכרז ליצור חליפות אלסטיות.

סיפורת

סיפורת היא מכלול של יצירות הכתובות בפרוזה (להבדיל משירה), שעלילתם אינה מציאותית אלא פרי דמיונו של הסופר (להבדיל מיצירות להן יש יסוד מבוסס מציאות, כדוגמת ביוגרפיות, היסטוריות וכיוצא בזה). הסיפורת היא נגזרת של הספרות, וכוללת כבדרך קבע רומנים, סיפורים קצרים, משלים, מעשיות, מחזות וכדומה. הסיפורת היא שיטה שהתקיימה מאז יצירת הכתב, ובאופן כלשהו גם קודם לכן, בידי מספרי סיפורים.

תאוריית הקשר על זיוף הנחיתה על הירח

תאוריית הקשר אודות זיוף הנחיתה על הירח היא אחת מתאוריות הקשר הנפוצות והידועות ביותר, ועל פיה הנחיתה על הירח לא התרחשה בפועל אלא זויפה בידי נאס"א, אולי בסיוע ה־CIA. התאוריה גורסת כי מטרת ההטעיה הייתה השגת הישג פוליטי והסברתי לארצות הברית, ובלימת התקדמותה של ברית המועצות בחלל שכן זו, לפי התאוריה, ויתרה על פרויקט הנחיתה שלה בעקבות הצלחת האמריקנים. מטרות נוספות המועלות על ידי חסידי התאוריה היו חיסכון בכסף, הענקת הצדקה לפרויקט החלל ויצירת הד תקשורתי חיובי, בזכות בימוי מהוקצע והימנעות מטעויות ומתקלות. התאוריה זכתה לפרסום רב, ובמשאל דעת קהל בארצות הברית שערך מכון גאלופ בשנת 1999 נמצא כי 6% מהנשאלים הטילו ספק בכך שהאסטרונאוטים של אפולו הילכו על הירח.תומכי תאוריית הקשר סבורים שהנחיתה של אפולו 11 ב־20 ביולי 1969, והמשימות שבאו בעקבותיה, לא התרחשו אלא בוימו על כדור הארץ, אולי באזור 51 שמראהו מזכיר את נוף הירח. בשידור הטלוויזיה של הנחיתה נשמע קולו של ניל ארמסטרונג אומר כי פני השטח מזכירים את הקרקע המדברית. תצלומים של אזור 51 שצולמו על ידי לווייני ריגול רוסיים מראים כי פני השטח דומים מאוד. התאוריה זכתה לפופולריות בזכות כמה סצינות בסרטים, שהעלו רעיונות דומים. בסרט "קפריקורן 1" (משנת 1978) מתואר ניסיון של נאס"א לביים נחיתה מאוישת על מאדים, ויש הסבורים כי סצנה קצרה בסרט "יהלומים לנצח" מסדרת ג'יימס בונד (1971), המראה סימולציה של הנחיתה על הירח, אף היא עוררה אנשים לחשוב כי הנחיתה הייתה מזויפת.[דרוש מקור] המחזאי הבריטי ראיין בונד כתב בשנת 1937 מחזה בשם "מכופפי החדשות" (The News-Benders), ובו הציג עולם עתידני שבו כל ההתפתחויות הטכנולוגיות הגדולות שהתרחשו מאז 1945 היו בעצם הדמיה, ולא התרחשו באמת. המחזה הראה בין השאר נחיתה מזויפת על הירח באמצעות דגמים.

הראשונים לפרסם את תאוריית הקשר היו ביל קייסינג (Bill Kaysing) בספרו "מעולם לא הגענו לירח" משנת 1974, וראלף רנה, שפרסם ספר פופולרי בשם "נאס"א שיטתה באמריקה" (באנגלית: NASA Mooned America, כאשר המילה Mooned פירושה "לשטות" ומתייחסת במקביל לירח).

תוכנית החלל הסובייטית

בבוקר 4 באוקטובר 1957 הפתיעה ברית המועצות את שאר העולם עם שיגורו של הלוויין הראשון בעולם - ה"ספוטניק 1". השנים הראשונות של המרוץ לחלל התאפיינו ברצף הישגים של ברית המועצות: הלוויין הראשון בחלל, בעל החיים הראשון בחלל, חלליות לא-מאוישות ראשונות לירח, למאדים ולנוגה, האדם הראשון בחלל - יורי גגארין, ריחוף ראשון של אדם מחוץ לחללית (אלכסיי ליאונוב) ועוד. שיגורים אלו לחלל נערכו מבסיס

קוסמודרום בייקונור שבקזחסטן בדרומה של ברית-המועצות.

במהלך שנות ה-60 הייתה ברית המועצות במירוץ חלל צמוד עם ארצות הברית, ששיאו היה נחיתתם של ניל ארמסטרונג ובאז אולדרין על הירח, בחללית "אפולו 11" ב-20 ביולי 1969. ברית המועצות עצמה התכוונה להנחית קוסמונאוטים על הירח, אולם גורמים שונים, ניהוליים, כספיים וטכנולוגיים, מנעו ממנה השגת מטרה זו.

לאחר הנחיתה המאוישת על הירח, הפנתה ברית המועצות את מאמציה בתחום החלל לפעילות מאוישת לזמן ארוך במסלול נמוך סביב כדור הארץ. במסגרת מאמצים אלה, נבנו על ידי הרוסים שמונה תחנות חלל שונות, ושוגרו למסלול סביב כדור הארץ. במהלך השנים שהו בתחנות החלל הסובייטיות כ-200 בני אדם, החל ברוסים, דרך קוסמונאוטים אורחים ממדינות הגוש הקומוניסטי וכלה בביקורים של אסטרונאוטים אמריקניים על סיפון תחנת החלל הרוסית "מיר".

בעוד האמריקנים מתמקדים במעבורת החלל, שכללו הרוסים עוד ועוד את יכולותיהם בפיתוח חלליות חד-פעמיות מאוישות מדגמי סויוז, הנישאות על טילים הנקראים אף הם "סויוז". בשלושה מרכזי שיגור שהעיקרי בהם הוא קוסמודרום בייקונור שבקזחסטן, והאחרים הם קוסמודרום פלסצק שבצפון רוסיה וקוסמודרום סבובודני שבסיביר, משגרים הרוסים לוויינים לכל דורש. כך למשל שוגר הלוויין הישראלי עמוס 2 בשנת 2003.

החלליות מדגם סויוז משמשות כאמצעי העיקרי להובלת נוסעים לתחנת החלל הבינלאומית, בייחוד בתקופה שבה קורקעו המעבורות האמריקניות בעקבות אסון הקולומביה.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.