ניכור

ניכור הוא מצב נפשי או חברתי, של פרט או של קבוצה חברתית, החשים עצמם כ"לא שייכים", מנותקים ואדישים.

יש הטוענים כי המהפכה התעשייתית, למשל, הביאה לידי כך שאת מקום האומנים למיניהם תפסו הפועלים בקו הייצור שלא נהנו, בניגוד לקודמיהם, מתחושת הסיפוק הכרוכה באחריות על התוצאה הסופית - התוצר המוגמר. פועל המבצע עבודה שגרתית חד גונית ואינו שותף לכל שלבי הייצור יסבול, על פי קרל מרקס, מתסכול ומניכור.

מרקס לא היה הראשון להשתמש במונח, זהו מונח טכני בפילוסופיה גרמנית שעלה בכתיבתו של הייגל. בפילוסופיה הגרמנית, הניכור הוא בין הessense of human beings and existence of human beings ("ניתוק בין האנושיות לבין הקיום האנושי"). המובן של ה"אנושיות" בהקשר זה דומה למובן של "רווחה". הכוונה במשפט היא שהמצב החברתי מביא אנשים לחיות חיים שלא מממשים את עצמם, שכן הם לא חיים בהתאם למה שעושה חיים לטובים.

מרקס מנה בעבודתו ארבעה רבדים לניכור האדם העובד בחברה התעשייתית הקפיטליסטית (1844):

  • ניכור האדם מתוצר עבודתו- כאשר זה נותר בבעלות הקפיטליסט המעסיק אותו. הרעיון הוא לא רק שכל פועל מנוכר מהמוצר שהוא מייצר, אלא שתוצרי העבודה מנוכרת מהפועלים שיצרו אותה: דברים שיוצרו בידי אנשים מופיעים בחייהם בצורה שהם מנוכרים אליה ומדכאת אותם. במאה ה21, סוג הזה של ניכור מגיעה לשיאו: לאנשים אין מושג איך עובדים כמעט כל המכשירים שהם משתמשים בהם, ובמובן זה הם "זרים" לעולם הזה. הכלכלן מילטון פרידמן תפס את המשמעות של המונח בשבחו את הקפיטליזם: "אף אחד בעולם לא יודע איך לייצר את העיפרון - מספר כה רב של טכנולוגיות מעורבות בייצורו, ועדיין אנחנו לוקחים אותו כמובן מאליו". בהינתן שחלק מהאנשים מוכרחים לעבוד בשל מצבם הכלכלי ואילו אחרים מרוויחים מהמפעל הקפיטליסטי, העובד עובד בייצור של כבליו. ג'ונתן וולף לוקח את המובן הזה רחוק יותר,[דרוש מקור] ומסביר שהמערכת הכלכלית כולה הופכת לכזו שהפועל לא מבין, וממחיש זאת בעזרת הדוגמה של משבר כלכלי שנוצר מסיבה שמרבית האנשים לא מבינים. הרעיון הוא שחוסר ההבנה של המערכת הכלכלית הופך אותנו לכלים בה שלא מבינים את מקומם, ובמובן זה מנוכרים.
  • ניכור האדם מעצם פעולת הייצור, העבודה בה הוא "קונה את עולמו" על ידי העבודה המושקעת בשינוי חומר הגלם לתוצר, פעולה שבה אמור היה להגשים את עצמו. המטאפורה להבנת הנקודה הזו הוא שאנשים מרדדים את עצמם להיות למכונות ייצור. מרקס מסביר שהעובדים תחת משטר קפיטליסטי מנוכרים מהליך היצירה: במקום להשקיע מחשבה, יצירתיות, חותם אישי - הם מצייתים להוראות פשוטות. נוצר כאן אבסורד: בעוד אנשים מאופיינים ביצירתיות מטבעם ואמורים לממש את עצמם בייצור, הם שואבים את הנאתם בחיים מהפעולות שאינן חלק מהעבודה.
  • ניכור האדם מטבעו שלו, המרחק של האדם העובד במסגרת הקפיטליזם מזהותו האותנטית כאדם חופשי פיזית ורוחנית. הכוונה של מרקס היא שיש דברים באנשים שהם מה שהופכים אותנו לאנושיים ("essence of human beings"), ושאנשים לא מקיימים אותם כהלכה. הדברים האלה מחולקים לשניים. הראשון הוא ההבדל בין האדם לבין החיה במונחים של "מה אנחנו יכולים לעשות". מרקס מסביר זאת באמצעות ההבדל בין "הדבורה הטובה ביותר לאחרון הארכיטקטים": המון חיות מיצרות דברים, אך כבני אדם אנחנו יכולים לייצר יותר טוב באמצעות למידה. כך, בעוד שכדי לייצר דבש יותר טוב עליך להביא דבורים אחרות - כדי לייצר בניינים יותר טובים עליך פשוט ללמד את האנשים כיצד. תחת קפיטליזם - רבים מאיתנו לא יכולים להשכיל, וכך אנו מנוכרים מטבעינו. המובן השני הוא שאנחנו לא חייבים לייצר כל הזמן בסימן הישרדות. מרקס וכלכלנים אחרים הפרידו בין שני סוגים של חלוקת עבודה: חלוקת עבודה לפי סקטורים (דייגים, כלכלנים, סנדלרים), לעומת חלוקת עבודה בתוך מפעל. הדוגמה המפורסמת היא של אדאם סמית', שהראה שחלוקת העבודה במפעל מסמרים לעשר פעולות מכניות פשוטות ורוטיניות הגדיל מאד את התפוקה.
  • ניכור האדם מזולתו, כלומר מחבריו למעמד, ובסופו של דבר מכל אדם ומהבנת האינטרסים המשותפים והסולידריות החברתית שנכון וראוי שתשרור ביניהם. מרקס מסביר שאם חייזר היה מסתכל על האנושות מלמעלה - הוא היה רואה אנשים קמים בבוקר, הולכים לעבודה, לחניות, אך לא מבין את הקונספט של כסף. החייזר היה מתפעל משיתוף הפעולה האדיר בין בני האדם, אך החוויה האנושית עבור הפרטים בה הופכת לכזו שמסתכמת באותה הליכה לחנות ולעבודה. הניכור אם כן מתבטא בכך שאנחנו לא מבינים את חלקינו בתוך הכלכלה הגדולה.

ראו גם

קישורים חיצוניים

אומץ

אומץ היא תכונה אנושית המגלמת את היכולת להתמודד עם פחד, כאב, סכנה, אי-ודאות או איום. ניתן לחלק את ביטויי האומץ ל"אומץ פיזי" – היכולת להתמודד עם כאב פיזי, סבל גופני וסכנת מוות ול"אומץ מוסרי" – היכולת להביע דעה לא פופולרית או להתמודד עם ביקורת, בושה, שערורייה ורפיון ידיים.

אימה

אֵימָה היא רגש חזק שאנשים חווים כאשר הם פוחדים, נבהלים, מבועתים או מזדעזעים, בעקבות סיטואציה שהם נמצאים בה. הסיטואציה יכולה לכלול שמיעת בשורה רעה, צפייה באירוע שלילי ובכל מקרה בו ההשפעה על האדם במישור הפיזי או הנפשי היא שלילית ומיידית.

כאשר אנשים חשים תחושה זו באופן טבעי בגלל אירוע מציאותי, היא לרוב שלילית. עם זאת, מקובל בעולם לגרום לרגש זה להתעורר באופן יזום על ידי מגוון פעולות ותחביבים, על-מנת להעלות את רמת האדרנלין בגוף, לחוש את הסכנה וליהנות, בלי להיות במצב מסכן חיים באמת. למשל: סרטי אימה, רכבות שדים, ספרות אימה ועוד.

ברטולט ברכט

אויגן ברטולד (ברט) פרידריך ברכט (בגרמנית: Eugen Berthold Friedrich Brecht, להאזנה (מידע • עזרה); 10 בפברואר 1898 - 14 באוגוסט 1956), ידוע כברטולט ברכט (Bertolt Brecht, להאזנה (מידע • עזרה)) היה מחזאי, במאי ותאורטיקן תיאטרון ומשורר גרמני. מהבולטים שבמתנגדי המשטר הנאצי.

התבגרות

התבגרות היא שלב החיים בהתפתחותו של אדם, בין הילדות לבגרות.

חיבה

חיבה היא רגש חיובי של שייכות וקירבה כלפי מישהו או כלפי דבר-מה.

החיבה יכולה להתעורר בשל סיבות רבות, למשל: זהות, דמיון, מציאת חן, או קבלה מידי האחר. הרגש נחשב מינורי לעומת רגש האהבה, ולעיתים אפשר לראות בו את הניצוץ הראשון של אהבה.

מילים נרדפות לרגש זה הן אהדה וסימפתיה.

טמילים

טמילים (Tamil או Tamils או Tamilians בטמילית: தமிழர்) הם עם אסייתי שמקורו בדרום הודו ובצפון מזרח סרי לנקה. הטמילים מונים כ-75 מיליון איש, מהם למעלה מ-60 מיליון בהודו, 3 מיליון בסרי לנקה, וכמיליון במלזיה.

כ-87% מן הטמילים מחזיקים בדת ההינדואיסטית. כ-5% הם נוצרים (בעיקר קתולים) וכ-6% הם מוסלמים סונים. מיעוט זניח משתייך לדת הג'אינית.

הטמילים בסרי לנקה מתחלקים לבני האוכלוסייה הטמילית הוותיקה ולצאצאים של עובדים בכפייה במטעי תה שהובאו לאי מטאמיל נאדו במאות ה-19 וה-20 על ידי הבריטים. הגורמים המאחדים את העם הטמילי, שמעולם לא חי תחת שלטון אחד, הם מורשת תרבותית והיסטורית עתיקת יומין, וכן השפה הטמילית. היחסים בין הבריטים לטמילים היו יחסים טובים, והבריטים הכירו במיעוט הטמילי ובנו לו מוסדות חינוך.

בשנת 1948 זכתה סרי לנקה לעצמאות מהממלכה המאוחדת והפכה לדמוקרטיה סוציאליסטית. הטמילים הם מיעוט של כ-20% באוכלוסיית המדינה לעומת הרוב (כ-74%) הסינהלי. בראש הממשלה עמד אדם המשתייך לרוב הסינהלי בסרי לנקה. מדיניות הממשלה קיפחה את הטמילים, דבר שבא לידי ביטוי בבחירת השפה הסינהלית לשפה הרשמית במדינה, הגבלת מספר הטמילים בשירות הציבורי ובכניסה לאוניברסיטאות. מדיניות הזאת יצרה ניכור בין המיעוט הטמילי לרוב הסינהלי והובילה למאבק הטמילים בממשלה. מאבק זה היה מאבק להכרה בשפתם ודתם של המיעוט הטמילי.

בנוסף, מאבקם של המיעוט הטמילי עבר ממאבק למען אוטונומיה במסגרת המדינה תחת השלטון הסינהלי למאבק בדרישה להגדרה עצמית במסגרת מדינה נפרדת. המחלוקות בין המיעוט ההינדי לבין הרוב הסינהלי בנושא זה הובילו בתחילת שנות השמונים למלחמת אזרחים במדינה דמוקרטית זו. במרכז המאבק היה הארגון הטמילי "טיגריסי השחרור של טאמיל אילם" שהוקם בשנת 1976. המאבק התאפיין בריבוי התנקשויות פוליטיות ופיגועי התאבדות. ב-17 במאי 2009 הוכנע ארגון הטיגריסים הטמילים על ידי ממשלת סרי לנקה והודיע על הנחת נשקו.

במרץ 2010 הודיעה מפלגת הטיגריסים הטמילים כי הסכימה לוותר על עצמאות כללית, ולקבל שלטון עצמאי אזורי בצפון-מזרח המדינה

כמיהה

כמיהה היא תחושה סובייקטיבית של מחסור פנימי אל מול אובייקט חיצוני, וצורך עז לקבלו או להיות קרוב אליו. אל הכמיהה מתלווה פנטזיה, דימוי תודעתי, של האובייקט ה"חסר". למשל סיגריה, ידיעה, איש או אישה, מקום.

לפי תאוריות פסיכולוגיות מסוימות, כמיהה נפשית עמוקה מקורה בתחושה שה"אני" אינו מרגיש שלם ללא האובייקט החיצוני.[דרוש מקור]בתנ"ך ישנה הופעה יחידאית של הרגש, שבו המשורר מתאר את כמיהתו אל האל:

"צָמְאָה לְךָ נַפְשִׁי, כָּמַהּ לְךָ בְשָׂרִי, בְּאֶרֶץ צִיָּה וְעָיֵף בְּלִי מָיִם:" (תהילים, ס"ג, ב')

לאומיות

לאומיות היא תופעה חברתית אידאולוגית, לפיה לכל עם זכות לקיים ממשל עצמי. גישה זו קשורה קשר הדוק למדינת הלאום ושאיפתה העליונה היא, בדרך-כלל, קיומה של מדינה כהגשמתו של עיקרון זה שהיא זכות להגדרה עצמית.

מיזנתרופיה

מיזנתרופיה היא חוסר אהדה, חוסר אמון או שנאה כלפי המין האנושי, או נטייה שלא לבטוח באנשים אחרים. המונח מתייחס גם לאלו אשר היגלו עצמם לבידוד חברתי בשל התחושות שלעיל.

מקורו של המונח במילים היווניות שנאה (μίσος) ואדם (άνθρωπος).

מרקסיזם

מרקסיזם היא תאוריה כלכלית-חברתית והשקפת עולם, המבוססת על הגותו של הפילוסוף קרל מרקס. תאוריה זו הייתה הראשונה במסגרת המטריאליזם הדיאלקטי ואחת מכמה תאוריות סוציאליסטיות שהתגבשו במאה ה-19. עיקרי התאוריה פורסמו בשנת 1848 על ידי קרל מרקס ופרידריך אנגלס, במניפסט הקומוניסטי. המרקסיזם מתייחס לחברה האנושית כתופעה שאינה חורגת מהחוקיות של שאר המרכיבים בטבע. התורה המרקסיסטית גורסת שאין קיום לאידאות אוניברסליות (דוגמת אמת, צדק, טוב ורע), והיא רואה בהן השתקפות של אינטרסים בלבד. המרקסיזם מתייחס בביטול לקיומם של עצמים רוחניים כלשהם, ועל כן מתנגד גם לכל גישה אמונית, תאולוגית, או מטפיזית.לפי השקפה זו, במציאות הקפיטליסטית קיים קונפליקט בין שני כוחות מרכזיים: המדכאים, הם הבורגנים בעלי אמצעי הייצור, ומעמד הפועלים המדוכא שתלוי באמצעים אלה. השקפה זו מבוססת על ההנחה המטריאליסטית שהמהות של האדם היא ייצור לשם קיום, צריכה ושליטה על הטבע. לפי גישה פילוסופית זו, הדת, הפילוסופיה, והמוסר אינן מניעות את המציאות, אלא הן השתקפות של יחסי הייצור, דהיינו היחסים המעמדיים, ובמונחים מרקסיסטיים: מבנה העל הוא השתקפות של מבנה הבסיס. המדינה, לפי מרקס, משמשת ככלי בידי הבורגנים לשימור יחסי הכוחות, והתודעה הכוזבת משמשת ככלי להרדמת תחושות ההתמרמרות של מעמד הפועלים.אלא שהבורגנות, לשיטתו של מרקס, מכילה בתוכה יסוד של הרס עצמי. מכיוון שזו מעדיפה תחרות על פני שיתוף, היא מייצרת הרבה יותר ממה שנדרש וממה שהציבור יכול לרכוש. כתוצאה מכך, נסגרים מפעלים, האבטלה גדלה ושכר הפועלים יורד, מה שמחמיר את מצב השוק. התשובה הקפיטליסטית לקושי זה היא כיבוש של שווקים חדשים, ושיכלול של אמצעי הייצור על מנת לחסוך בכוח אדם ולייצר יותר ויותר סחורות. מרקס חזה שבסוף תהליך זה מעמד הפועלים ימצא את עצמו מחוץ לתהליך הייצור, ומכאן הדרך להתפכחות מהתודעה הכוזבת ולמרד בסדר הקיים היא בלתי נמנעת.מרקס האמין שלפרולטריון, אשר סבל מעוול מתמשך, תהיה תודעה חברתית-כלכלית ולכן הוא יפעל לביטול ההיררכיה המעמדית. כמו כן, מכיוון שאין לו רכוש הוא לא ירגיש צורך להשתלט על רכוש כמו המעמד הבורגני. לפי התחזית של מרקס, ישתלט מעמד הפועלים על אמצעי הייצור, יבטל את הקניין הפרטי ויבנה חברה סוציאליסטית שאין בה מנצלים ומנוצלים.

במשך השנים לא נשאר המרקסיזם בצורתו המקורית. התשתית החשיבתית של המרקסיזם, אמנם לא בצורתו הטהורה, הוסיפה להתקיים, ומורשת המרקסיזם מתקיימת ברוב הזרמים הביקורתיים.

סיפוק

סיפוק הוא רגש הגורם לאדם הרגשה חיובית ומאשרת לאחר ביצוע מעשה ומעודדו לחזור ולעשות זאת שוב.

עיר

עִיר היא דפוס התיישבות אנושי המאופיין בצפיפות גבוהה ובריכוז גבוה של אוכלוסייה ליחידת שטח, ביחס לצורות התיישבות אחרות. התהליך הדמוגרפי בו מתרחש מעבר של אוכלוסייה מיישובים כפריים לסוגים שונים של התיישבות עירונית מכונה עיור.

פרנץ קפקא

פרנץ קפקא (Franz Kafka, שם יהודי: אנשיל [אשר]; ‏3 ביולי 1883 – 3 ביוני 1924) היה סופר יהודי יליד פראג שכתב בשפה הגרמנית ונחשב לאחד מגדולי הסופרים של המאה העשרים. בין כתביו הבולטים: הרומנים "המשפט" ו"הטירה", הנובלה "הגלגול" ואחרים. כתביו עוסקים במצבו של האדם המודרני העומד מול מערכות ביורוקרטיות רבות עוצמה, בהשפעת הטכנולוגיה על החברה וברגשות ניכור ואטימות ביחסים בין בני האדם.

כיום, בכמה שפות, נכנס לשימוש הביטוי "קפקאי" המתאר דבר מה מסובך שלא לצורך, אבסורדי, מתסכל ומדכא, ובמיוחד ביורוקרטיה בעלת מאפיינים אלה.

קבלה (רגש)

קבלה הוא מונח המתייחס למצב בו אדם חווה אירוע או מצב (לרוב אירוע בעל קונוטציות שליליות), מבלי לנסות לשנות אותו, למחות או להתרחק ממנו.

המונח נמצא בשימוש בדתות מזרחיות, דוגמת בודהיזם, וכמו כן בפסיכולוגיה מערבית. יש הטוענים כי מטרה מרכזית של דתות שונות וכן גישות פסיכולוגיות שונות היא לסייע בהתוויית הדרך לקבלה של מצב על ידי האדם, כשמדובר במצבים שאינם רצויים ואינם ניתנים לשינוי.

המילה קבלה מתארת חוסר פעולה חיצוני שמטרתו שינוי של מצב כלשהו, משמשת גם לתיאור של מצב נפשי-קוגניטיבי.

ניתן לסווג את תהליכי ההגעה לקבלה למספר קבוצות, כאשר העיקריות הן: קבלה עצמית, קבלה חברתית וקבלה של אובדן. כמו כן קיים מצב של קבלה הדורשת שינויים חיצוניים, המכונה קבלה מותנית.

על פי המודל של קובלר ורוס, קבלה היא השלב החמישי והאחרון בהתמודדות מול האובדן (לרוב מוות). ארבעת השלבים המובילים לקבלה הם הכחשה, זעם, התמקחות ודיכאון; ארבעת השלבים הראשונים הם סכמתיים ולעיתים יש דילוגים על חלקם, אך כאשר לא נצפית התקדמות בין השלבים, עולה בעייתיות ותחושת "תקיעות" של האדם בתהליך התגברותו על האובדן.

ריקנות

הריקנות מתוארת כתחושה מתעתעת, מכאיבה ומעיקה מאוד של "חוסר רגש" או חוסר אפקט, חוסר תחושה או חוסר תכלית.

הגדרה נכונה יותר היא שזו משקפת מצב בו חוסר או חוסרים מסוימים בחייו של הסובל תופסים את מיקוד המחשבה והרגש שלו בצורה אובססיבית, לעיתים לא-מודעת. הריקנות לעיתים קרובות מלווה מצבים דיכאוניים, בדידות, ייאוש, או הפרעות נפשיות כגון אישיות גבולית או פוסט טראומה. היא עשויה למצוא ביטוי בסוגים שונים של פגיעה עצמית, ובמקרים קיצוניים אף בהתאבדות.

הריקנות נוטה להיות מלווה בתחושת סבל רב, ניכור, אם זמנית או נרכשת, ולעיתים גם בשנאה עצמית. אנשים הנוטים להרגיש ריקנות בדרך כלל מגיעים מרקע משפחתי בעייתי. אם בכלל היה קיים גרעין משפחתי, התעלמו מצרכיהם, החשיבו אותם כ"סוג ב'", ניתוקים היו שכיחים, או שהייתה קיימת התעללות ממשית.

תחושת ריקנות יכולה גם להיות זמנית, כתוצאה של פרידה, מוות של אדם קרוב, או שינויים משמעותיים אחרים בחייו של האדם כגון כישלון בהגשמת מטרה שהאדם התכונן אליה במשך זמן ממושך, ונתנה לו טעם לחיים, כמו למשל נשירה ממסגרת לימודית נחשקת.

הפסיכיאטר ויקטור פרנקל, הוגה שיטת הלוגותרפיה, סבר כי הריקנות היא שורש הבעיות של האדם המודרני. את הריקנות המודרנית שמאופיינת בתחושת עקרות וחוסר משמעות, והסימפטום הראשי שלה שעמום, הוא כינה בשם "ריק קיומי". לפי פרנקל שספרו המפורסם ביותר הוא "האדם מחפש משמעות", ברגע שהאדם ימלא לעצמו את הריק הפנימי שלו, וימצא משמעות לחייו בדבר שמחוצה לו, אליו יוכל להתכוון, ושלקראתו יוכל לחתור, ובו יוכל לשכוח את עצמו, הדבר יגלה את הוויתו האנושית האמיתית, ורוב הנוירוזות והבעיות שליוו אותו, תפתרנה.

במחשבה המדינית ריקנות מקושרת לעיתים לניהיליזם ואולי גם לאקזיסטנציאליזם.

בתרבות ובאמנות ניתן למצוא התייחסות לריקנות אצל אמנים כמו פרנץ קפקא, ז'אן-פול סארטר ואלבר קאמי. סרט ידוע שסוקר את הריקנות בפרוורים בארצות הברית הוא אמריקן ביוטי משנת 1999.

שירת ימי הביניים של יהדות ספרד

שירת ימי הביניים של יהדות ספרד היא שירה שנכתבה בעברית על ידי יהודים מספרד המוסלמית, אל-אנדלוס, בתקופת ח'ליפות קורדובה, פחות או יותר סביב השנים 912 עד 1031. יש המתייחסים לשירה כסוגה על פי מאפיינה הצורניים והתוכניים ולכן לא בהכרח שנכתבה במסגרת הזמנים המוזכרת, כמו כן לא הייתה מוגבלת לערי אנדלוסיה וזרחה ברחבי העולם המוסלמי, באיטליה ובצרפת. לשירים שנכתבו בתקופה זו מאפיינים כללים במבנה ובנושאים. מקובל שנושאי השירה נחלקים לשירת הקודש ולשירת החול כאשר שירת הקודש עוסקת באל ובדת וכיום מהווה חלק ממחזור התפילה בבית הכנסת ושירת החול עוסקת במגוון רחב של נושאים מחיי השגרה וההגות.

שיריהם של משוררי ספרד זכו ללחנים רבים בכל תפוצות ישראל לאורך השנים וגם בתקופה המודרנית. ייחודה של שירה זו, שחוברה על ידי מי שעברית לא הייתה שפת אמם אלא בגדר לשון קודש ותפילה ובשגרתם דיברו ופעלו בערבית, כמו כן שורשיה הצורניים בשירה הערבית ואילו נושאיה ומושאיה מן ההווי של אותם משוררים כיהודים החיים בגולה. כמו כן שירת ספרד העברית לא פרחה על לוח חלק אלא נטועה בהתפתחות כלכלית ותרבותית שראשיתה במיסוד ישיבות התלמוד באנדלוסיה ואיתה העלאה תקדימית על הכתב של מחקר השפה העברית, ייסוד הדקדוק העברי, ולמשורריה תפיסה אסתטית שהייתה ריאקציונרית באופייה לשירה העברית שקדמה להם, המכונה גם שירת הפיוט הארצישראלי בעוד זה דגל בלשון חז"ל השטופה דרש ואלגוריה על חשבון הדיוק הלשוני והצורני, השירה החדשה ביקשה לשוב ליסודות העברית במקרא, אם כי לא מתוך ניכור להשפעה זרה ואף ניתן למצוא דוגמאות לשזירת השפה הערבית בשירה העברית לכדי שירה מעורבת, ייתכן מתוך תפיסה לשונית שלשפות אלה קירבה או מקור משותף (ראו אברהם אבן עזרא).

שכול

שְׁכוֹל הוא מצב של אבל בו נמצא מי שיַלדוֹ מת. תחושה זו נחשבת קשה יותר מתחושת אבלות של אדם קרוב אחר, כגון בן משפחה או חבר, מכיוון שמקובל לחשוב שהאהבה הגדולה בעולם היא אהבת הורה לילדיו, ומותם בטרם עת הוא בלתי טבעי. אף שבדרך כלל מדובר בתגובה הרגשית, הרי שהדיון בשכול כולל גם היבטים פיזיים, קוגניטיביים, חברתיים ופילוסופיים. הורים שאיבדו את ילדיהם מכונים הורים שַׁכּוּלים.

תיאטרון אפי

התיאטרון האפי הונהג על ידי המחזאי הגרמני ברטולט ברכט בתחילת המאה ה-20. השם אפי נגזר מהמילה הלועזית אפוס. התיאטרון האפי הוא תיאטרון סיפורי-לירי המבקש לשמש בסיס לדיון פוליטי.

הסוגה פרחה בגרמניה בתקופה שבין רפובליקת ויימאר לשלטון הנאצי ומטרתו של ברכט הייתה להביא את הצופה למודעות חברתית שתוליד בקרבו את הצורך בשינוי.

תסמונת הניכור ההורי

ניכור הורי (באנגלית: Parental Alienation) היא תופעה בה ילד מתנכר לאחד מהוריו, כאשר אין צידוק לכך, ועל רקע של פרידה בין בני זוג. המונח נטבע ב-1985 על ידי פרופ' ריצ'רד גארדנר (Richard A. Gardner) מארצות הברית, ומגדיר מצב שבו ילדים מגיעים לנתק מהורה אחד (הורה מנוכר), תוך תהליך של הסתה ושטיפת מוח של ההורה השני (הורה מנכר). התופעה ידועה ומקבלת הד במאמרים ומחקרים אקדמיים עדכניים, כמו על ידי מערכת המשפט, וגם מוכרת כתסמונת בקרב אנשי מקצוע בתחומי הפסיכולוגיה והמשפט.מאז, התפתח המחקר בתחום וניתן למצוא תיקוף לתופעה אצל כותבים וחוקרים עדכניים רבים למשל ד"ר ריצ'רד וורשאק (Richard A. Warshak). ד"ר איימי ג'יי. אל. בייקר (Dr Amy J.L. Baker), ד"ר קרייג צ'יילדרס, ברברה פידלר, ניקולאס באלה, ד"ר קארן וודאל ועוד רבים.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.