ניו יורק טיימס הבינלאומי

ניו יורק טיימס הבינלאומיאנגלית: International New York Times) הוא עיתון בינלאומי בשפה האנגלית. העיתון משלב את משאביו עם משאבי עיתון הניו יורק טיימס ומודפס ב-33 אתרים מסביב לעולם, ונמכר במעל ל-180 מדינות. העיתון היה חלק מחברת ניו יורק טיימס. בסיס החברה בפריז החל משנת 1887. בעבר נקרא ההראלד טריביון הבינלאומי (באנגלית: International Herald Tribune). ב-14 באוקטובר 2013 יצא העיתון בפעם האחרונה תחת השם "הראלד טריביון הבינלאומי" ושמו שונה לניו יורק טיימס הבינלאומי (באנגלית: International New York Times). בישראל העיתון מופץ בשיתוף פעולה עם עיתון "הארץ".

IHT masthead
לוגו העיתון הקודם, תחת השם הראלד טריביון הבינלאומי
Internet-news-reader.svg ניו יורק טיימס הבינלאומי
International New York Times
International New York Times 2013 logo

IHT
תדירות יומון
שם במקור הראלד טריביון הבינלאומי
פורמט ברודשיט
מו"ל סטיבן דאנבר-ג'ונסון
בעלים חברת הניו יורק טיימס
עורך מייקל הורסקס
תאריך ייסוד 1887
שפה אנגלית
מערכת פריז, צרפת
תפוצה 242,073
מדינה בינלאומי
ISSN 0294-8052
global.nytimes.com

היסטוריה

ההרלד נוסד ב-4 באוקטובר 1887, כגרסה אירופאית של הניו יורק הרלד על ידי ג'יימס גורדון בנט, ג'וניור ובסיסה בפרבר ניי-סיר-סן בפריז.

ב-1928, ההרלד הפך לעיתון הראשון המופץ באמצעות מטוסים, עותקים מוטסים ללונדון מפריז בזמן לארוחת הבוקר. הפצת העיתון הופרעה בין השנים 1940-1944, במהלך כיבושה של פריז על ידי גרמניה הנאצית.

ב-1959, ג'ון היי ויטני, איש עסקים ושגריר ארצות הברית בבריטניה, קנה את הניו יורק הרלד ואת הגרסה האירופאית. ב-1966, העיתון הניו יורקי נסגר, אבל משפחתו של וויטני שמרה על הגרסה הפריזאית באמצעות שותפויות. בדצמבר 1966, הוושינגטון פוסט הפך לבעלים שותף.

הניו יורק טיימס הפך בעלים שותף במאי 1967; העיתון שינה את שמו להרלד טריביון הבינלאומי.

ב-1974 העיתון החל לשדר בפקס את עמודי העיתון בין מדינות ופתח אתר הדפסה נוסף בלונדון וציריך ב-1977.

העיתון החל לשלוח תמונות אלקטרוניות עם עמודי העיתון להונג קונג מפריז באמצעות לווין בשנת 1980, דבר שהפך את העיתון זמין בו זמנית בשני צידי הגלובוס. זהו היה השידור הראשון מסוג זה של עיתון בשפה האנגלית.

ב-1991, הוושינגטון פוסט והניו יורק טיימס הפכו לבעלים השווים היחידים של העיתון. כיום הוא בבעלות מלאה של הניו יורק טיימס לאחר רכישת חלקה של הוושינגטון פוסט ב-30 בדצמבר 2002.

ההשתלטות סיימה 35 שנות שותפות בין שני מתחרים. הפוסט הוכרח למכור והטיימס איים לעזוב ולהקים עיתון מתחרה. כתוצאה, הפוסט נכנס להסכם לפרסום מאמרים נבחרים בגרסה האירופאית של הוול סטריט ז'ורנל.

תפוצה

העיתון מודפס ב-33 אתרים מסביב לעולם ונמכר ביותר מ-180 מדינות. בעל תפוצה של 242,200 עותקים אשר גדלה מאז 2003 אשר הייתה 233,400, אבל היא עדיין מתחת לתפוצה שהייתה ב-2001 של 263,900 עותקים[1]. לעיתון כ-335 עובדים.

שיתופי פעולה

העיתון יוצא לאור בארצות השונות, בשיתוף פעולה עם עיתונים מקומיים. העיתונים הפועלים בשיתוף פעולה עם International Herald Tribune להוצאת מהדורה מקומית הם:

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ INTERNATIONAL HERALD TRIBUNE
24 דקות

24 דקות היה חינמון יומי ישראלי שיצא לאור בין השנים 2008 ו-2009. העיתון השתייך לקבוצת ידיעות אחרונות, והוקם במטרה להתחרות בחינמונים ובראשם ישראל היום, שצברו פופולריות והחלו לפגוע בתפוצתו של עיתון האם. העיתון חולק בתחנות רכבת ישראל, בדוכני מפעל הפיס ובסניפי דואר ישראל ורשת הקפה ארומה, ועורכו היה ערן טיפנברון. לעיתון לא הייתה מערכת חדשות עצמאית, והידיעות שהתפרסמו בו התבססו ברובן על פרסומים ב-ynet ובאתר הספורט ONE, שניהם בשליטת קבוצת ידיעות אחרונות. בניגוד לטבלואידים המתחרים, אופיין 24 דקות כצהובון, שהציג כותרות גדולות ובוטות ועיצוב צבעוני והרבה לפרסם בשערו ידיעות רכילות. ביוני 2009 נסגר העיתון, לאחר שלא הצליח להתחרות בישראל היום (במחצית השנייה של 2008 זכה העיתון לחשיפה של שבעה אחוזים בלבד, לעומת 23.2 אחוזים למתחרה).

TheMarker

TheMarker (בעברית: דה מרקר) הוא עיתון יומי כלכלי ישראלי ואתר חדשות כלכלי מבית עיתון "הארץ". הוקם בידי גיא רולניק ואיתן אבריאל. החל מינואר 2008, הוא נמכר כעיתון יומי עצמאי. לעיתון גם ירחון כלכלי (הנושא את השם TheMarker Magazine) ורשת חברתית מקוונת בשם TheMarker cafe. מערכת העיתון פועלת בבניין "הארץ" בתל אביב. העורך הראשי של TheMarker הוא אלוף בן, אבי בר-אלי משמש כעורך תחתיו ועורך המגזין הוא איתן אבריאל.

אל-איתיחאד (עיתון)

אל-איתיחאד (בערבית: الاتحاد - "האיחוד"; תעתיק מדויק: אלאתחאד) הוא עיתון יומי בשפה הערבית של המפלגה הקומוניסטית הישראלית. מרבית כותביו הם חברי המפלגה, והעיתון משמש שופר לראשי המפלגה ולנציגי חד"ש בכנסת. כיום העיתון הוא היומון היחיד אשר רואה אור בשפה הערבית בישראל.

גלובס

גלובס הוא עיתון יומי כלכלי ישראלי ואתר חדשות כלכלי. הוקם בידי יצחק דוידוב והיה בראשיתו שירות מידע למנויים. העיתון המודפס מופץ במהדורות ערב בימים ראשון עד חמישי. העורכת הראשית היא נעמה סיקולר. מערכת העיתון לרבות בית הדפוס שלו ממוקמים בראשון לציון.

גלובס הוא העיתון הכלכלי הבולט הראשון בישראל.

הבקר

הַבֹּקֶר היה עיתון יומי שיצא לאור בין השנים 1934‏-1965, וייצג את השקפת עולמם של הציונים הכלליים.

היום (עיתון ישראלי)

היום היה יומון ישראלי, בטאונה של מפלגת גח"ל שהתקיים בין השנים 1965–1969.

המבשר (יומון)

הַמְבַשֵר הוא עיתון חרדי יומי המזוהה עם סיעת שלומי אמוני ישראל באגודת ישראל. העיתון יוצא לאור החל מ-14 בינואר 2009 (י"ח בטבת תשס"ט) על ידי חבר הכנסת מאיר פרוש, שהקימו עם אביו, מנחם פרוש.

הסיסמה של העיתון היא: "העיתון של היהדות הנאמנה".

מערכת העיתון שוכנת בביתר עילית. הוא נדפס בפורמט ברלינר.

ביולי 2012 החלה מערכת העיתון בהפצת העיתון היומי (בימים ראשון עד חמישי) ללא המוספים בחינם, במקביל להפצת העיתון המודפס למנויים – דבר שלא היה מקובל עד אז בעיתונות החרדית.

הצופה

הצופה היה יומון ישראלי בעל אופי דתי-לאומי שיצא לאור במשך 71 שנה, מ-1937 ועד 2008, אז התמזג עם העיתון מקור ראשון.

וסטי

וסטי (ברוסית, Вести) היה שבועון ישראלי בשפה הרוסית, מקבוצת "ידיעות אחרונות", אשר נסגר בסוף דצמבר 2018. שם העיתון הוא תרגום המילה "בשורות" לשפה הרוסית.

בהשוואה לעיתונים יומיים, "וסטי" הרבה בטקסט והמעיט בתמונות, אפילו בעמוד השער, בהתאם למנטליות המוצהרת של הקורא בשפה הרוסית. נציגויות העיתון נמצאות בכל רחבי הארץ: ירושלים, חיפה, אשדוד ובאר-שבע עם יותר ממאה עובדים. המשרד הראשי של "וסטי" נמצא ברחוב חומה ומגדל 2, תל אביב.

חדשות (עיתון)

חדשות היה עיתון יומי שיצא לאור בישראל בין השנים 1984–1993.

חדשות ישראל

חדשות ישראל (Israel Nachrichten) היה עיתון יומי ישראלי בשפה הגרמנית. מערכת העיתון היה בתל אביב. העיתון הופץ בישראל, בגרמניה, באוסטריה ובשווייץ.

את העיתון ייסד זיגפריד בלומנטל, עולה מברלין, תחת השם Blumenthals Neueste Nachrichten ("החדשות האחרונות של בלומנטל"), בשנת 1935.

בשנות החמישים של המאה העשרים העיתון היה אחד הנפוצים בישראל, תחת השם "ידיעות חדשות".

בצוות כותביו נמנו מקס ברוד וארנולד צווייג. אז הופיעו בישראל בסך הכל שבעה עיתונים בשפה הגרמנית.

בשל הזדקנות אוכלוסיית העולים מגרמניה והתחרות עם אתרי האינטרנט בשפה הגרמנית, מספר המנויים ב-2007 הצטמצם ל-1,500 בלבד.

משנות ה-60 ועד אמצע שנות ה-90 היה העיתון בבעלות "החברה המאוחדת לפרסומים והדפסות" - חברה בשליטת מפא"י וממשיכתה מפלגת העבודה, שהוציאה לאור עיתונים בשלל שפות. בהמשך נמכר העיתון לג'ורג' אדרי, שסיפר "ב'חדשות ישראל' הגרמני עזר לי סטף ורטהיימר, שכל שבוע קנה מודעה ב–7,000 שקל".בין השנים 1975 ו-2007 ערכה את העיתון אליס שוורץ-גרדוס. במותה בגיל 91 בשנת 2007 הייתה גרדוס עורכת העיתון המבוגרת ביותר בעולם. החל מ-2007 ערכה את העיתון הלגה מילר-גנצמאווה.

בעקבות קשיים פיננסיים העיתון נסגר בינואר 2011 ופועל כרגע במתכונת אינטרנטית בלבד.

חרות (עיתון)

חֵרוּת היה שמם של ביטאונים ועיתונים אחדים, שהוציאו לאור אנשי התנועה הרוויזיוניסטית, חברי אצ"ל ותנועת החרות.

ישראלי (עיתון)

ישראלי היה חינמון ישראלי יומי בתפוצה ארצית שיצא לאור בשנים 2006–2007. עיתון זה היה החינמון הראשון שהופץ מדי יום בתפוצה ארצית בישראל.

כלכליסט

כלכליסט הוא יומון כלכלי ישראלי ואתר חדשות כלכלי מבית "ידיעות אחרונות".

המו"ל והעורך הראשי של העיתון והאתר הוא יואל אסתרון. עורכת העיתון היא גלית חמי, ועורך האתר הוא גבי קסלר. העיתון מופץ במשך חמישה ימים בשבוע. מערכת העיתון שכנה מיום הקמתו ברמת החייל בתל אביב, ובתחילת 2016 עברה לבית "ידיעות אחרונות" בראשון לציון.

למרחב

למרחב היה ביטאונה של מפלגת אחדות העבודה - פועלי ציון ויצא לאור בין השנים 1954 עד 1971. עורכי העיתון היו ישראל אבן נור, משה כרמל, אברהם תרשיש ודוד פדהצור אך הרוח החיה, קובע הקו האידאולוגי וכותב רוב המאמרים הפרוגרמטיים בעיתון היה ישראל גלילי.

מעריב השבוע

מעריב השבוע הוא עיתון אקטואליה ישראלי יומי. בראשיתו הוקם כשבועון סוף שבוע בלבד בשם "סופהשבוע". במאי 2014, לאחר איחוד העיתון עם "מעריב" הוא הפך לעיתון יומי ומותג מחדש בשם "מעריב השבוע", לו מהדורה חינמית מקוצרת בשם מעריב הבוקר, ומהדורת סוף שבוע בשם "מעריב סופהשבוע". עורכי העיתון הם דורון כהן וגולן בר יוסף.

על המשמר

על המשמר היה ביטאונה של תנועת "השומר הצעיר", שהופיע בין השנים 1943–1995.

קול העם

"קול העם" היה עיתון יומי עברי של המפלגה הקומוניסטית של פלשתינה ושל ממשיכתה, המפלגה הקומוניסטית הישראלית (מק"י), שיצא לאור בין השנים 1937 עד 1975. פסק הדין בעתירה שהגיש העיתון כנגד סגירתו, הידוע כ-"בג"ץ קול העם" (1953) מהווה את אחד מן הניסוחים החשובים להגנה על חופש הביטוי בישראל.

שערים

שערים היה עיתונה היומי של מפלגת פועלי אגודת ישראל.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.