ניו יורק טיימס

ניו יורק טיימסאנגלית: The New York Times) הוא עיתון אמריקני, שבסיסו במנהטן, ניו יורק, הנמצא בבעלות חברת העיתונות "חברת ניו יורק טיימס". העיתון נחשב כיום לאחד העיתונים החשובים ביותר בעולם, והוא מופץ ונמכר במיליוני עותקים בארצות הברית ובמדינות רבות אחרות, באמצעות עשרות משרדים ברחבי העולם.

העיתון, הידוע בסגנון כתיבה ועריכה שמרניים למדי, מורכב משלושה חלקים עיקריים: חדשות, דעות ופנאי. לעיתון מוסף יום ראשון מיוחד, הכולל מגזינים שונים. בישראל העיתון מופץ מדי יום חול ובסופי שבוע בשיתוף עם עיתון ״הארץ״.[1]

העיתון מודפס ב-19 אתרים ברחבי ארצות הברית.

Internet-news-reader.svg ניו יורק טיימס
The New York Times
NewYorkTimes
לוגו הניו יורק טיימס
תדירות עיתון יומי
סוגה עיתון יומי
שם במקור The New York Times
עורך דין באקט
תאריך ייסוד 1851
שפה אנגלית
מערכת

בניין הניו יורק טיימס, השדרה השמינית,

מנהטן, ניו יורק, ארצות הברית
תפוצה 1,865,315
מדינה ארצות הברית  ארצות הברית
ISSN 0362-4331, 1553-8095
www.nytimes.com
New York Times 1914-07-29
העמוד הראשון של "ניו יורק טיימס" בשנת 1914

היסטוריה

העיתון נוסד ב-18 בספטמבר 1851, על ידי ג'ורג' ג'ונס והנרי ריימונד (ממייסדי סוכנות הידיעות AP). בשנת 1896 רכש אדולף אוקס את זכויותיו, ובתקופת כהונתו זכה העיתון למעמד בינלאומי גבוה, בעוד רוב העיתונים המתחרים בארצות הברית נחשבו לצהובונים. לכן קבע אוקס את סיסמתו המפורסמת של העיתון "All the News That's Fit to Print" - "כל החדשות שראויות לדפוס". (משפט זה קשה לתרגום, היות שלמילה "Fit" באנגלית שתי משמעויות, כך שמשפט זה ניתן גם לתרגם כ"כל החדשות שנכנסו לדפוס".)

The New York Times newsroom 1942
עיתונאים בחדר החדשות של ניו יורק טיימס, 1942

מאז, הצלחת העיתון אינה מוטלת בספק; העיתון זכה בשנת 1918 בפרס פוליצר בפעם הראשונה, ובסך הכל זכה 90 פעמים בפרס זה. משנת 1919 הופץ גם באירופה וזכה שם להצלחה גדולה. בשנת 1996 הושק אתר האינטרנט שלו.

לפני, בזמן ואחרי השואה, מדיניות מו"ל העיתון הייתה לצמצם, להעביר לעמודים פנימיים, ולהעלים דיווחים על השואה.[2][3]

ב-2003, אירע לעיתון משבר עיתונאי: אחד הכתבים, ג'ייסון בלייר, הואשם בהעתקות מעיתונים אחרים שאותם פרסם בשער החדשות של ה"ניו יורק טיימס". בעקבות הפרשה התפטר בלייר ופוטרו מספר עובדים, בהם העורך הראשי.

בספטמבר 2007 הודיע העיתון על פתיחת חלקים נרחבים מארכיון האינטרנט שלו לציבור הרחב בחינם. באותה שנה גם עברו משרדי ההנהלה של העיתון מבניין ניו יורק טיימס הישן בן 18 הקומות ברחוב 43 במנהטן, לגורד שחקים בן 52 קומות בשדרה השמינית.

בשנת 2011 מונתה ג'יל אברמסון לעורכת העיתון. במאי 2014 פוטרה אברמסון, לאחר שדרישה להעלאת שכרה הכעיסה את ממוניה. במקומה מונה דין באקט, העורך האפרו-אמריקאי הראשון של העיתון.[4]

ב-27 באפריל 2019 פרסם העיתון קריקטורה אנטישמית בה מוצג בנימין נתניהו ככלב תחש עם מגן דוד כקולר, מוביל את דונלד טראמפ שמוצג כעיוור חובש כיפה. הקריקטורה ספגה ביקורות חריפות מאוד, ובתגובה פרסם העיתון שמדובר ב"טעות בשיקול הדעת"[5] ומספר ימים לאחר מכן התנצל והודיע על הפסקת העבודה עם מפיצי הקריקטורה.[6]

משפחת אוקס-סלצברגר

Nytimes hq
בניין ההנהלה הראשית של הניו יורק טיימס בשדרה השמינית במנהטן

משפחת אוקס-סלצברגר היא הבעלים של העיתון מאז היווסדו:

ראו גם

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ גרסה מחודשת בישראל למותג 'ניו יורק טיימס' בשת"פ עם 'הארץ'
  2. ^ Max Frankel (14 בנובמבר 2001). "Turning Away From the Holocaust". The New York Times.
  3. ^ Leff, Laurel (2005). Buried by the Times : The Holocaust and America's Most Important Newspaper. New York: Cambridge University Press. ISBN 0-521-81287-9.
  4. ^ רויטרס, עורכת 'ניו יורק טיימס' פוטרה: 'דרשה העלאה', באתר ynet, 15 במאי 2014
  5. ^ איתמר אייכנר, "ניו יורק טיימס" התנצל על קריקטורת "נתניהו - כלב הנחייה של טראמפ", באתר ynet, 27 באפריל 2019.
  6. ^ אוריאל בארי, ‏ה"ניו יורק טיימס" פיטר את מפיצי הקריקטורה האנטישמית, באתר "סרוגים", 30 באפריל 2019.
2015 בארצות הברית

2015 בארצות הברית היא השנה בה חגגה ארצות הברית 239 שנה מיום היווסדה.

Chabad.org

Chabad.org (וגרסתו בעברית בית חב"ד או: he.chabad.org) הוא האתר הרשמי של חסידות חב"ד העומד תחת דוברות חב"ד המרכזית. הבסיס לאתר היה אחד מראשוני האתרים היהודיים באינטרנט ומהראשונים שהפעילו את מדור "שאל את הרב".

האתר פעיל ב-8 שפות: עברית, אנגלית, צרפתית, רוסית, ספרדית, גרמנית, פורטוגזית ואיטלקית. על פי נתוני האתר, בשנת 2012 נכנסו אליו למעלה מ-20 מיליון כתובות IP שונות. האתר מכיל כ-100,000 דפי תוכן והוא מפעיל כ-1,500 אתרים עבור בתי חב"ד בעולם.

מנהל האתר וממייסדיו הראשיים הוא מאיר שמחה קוגן.

ReCAPTCHA

reCAPTCHA היא מערכת שפותחה לראשונה באוניברסיטת קרנגי מלון, אשר מטרתה היא לסייע בהמרת טקסטים מודפסים לפורמט דיגיטלי, תוך שימוש ב-CAPTCHA (מנגנון המשמש להגנה על אתרי אינטרנט מפני בוטים). בספטמבר 2009 נרכשה reCAPTCHA על ידי גוגל. נכון לשנת 2012, הפרויקט אותו מובילה reCAPTCHA הוא המרת כל גיליונות העיתון "ניו יורק טיימס" לפורמט דיגיטלי. בנוסף, היא מסייעת לפענח מילים מספרים שנסרקו במסגרת פרויקט גוגל ספרים.

בשנת 2014 הכניסה גוגל למערכת ReCAPTCHA שיטת אימות אחרת המתבססת על אתגר זיהוי תמונות הדורש לסמן תמונות המכילות אלמנט מסוים. בנוסף פיתחה אפשרות אימות באמצעות לחיצה פשוטה על תיבת סימון "אני לא רובוט", המערכת מזהה את תנועות העכבר ולפיהן קובעת אם מדובר באדם.

בנובמבר 2018 השיקה גוגל את גרסה 3, ובה אין צורך באימות מצד הלקוח. מפעיל האתר מטמיע את המערכת באתר, והמערכת מדרגת על פי התנהגות הלקוח, מה הסבירות כי מדובר ברובוט. מפעיל האתר יכול לקבוע כי מרמת סבירות מסוימת הלקוח ייחסם או יידרש ממנו אימות נוסף.

ארמניה

רֶפּוּבְּלִיקַת אַרְמֶנְיָה (בארמנית: Հայաստանի Հանրապետություն, האייאסטאני האנראפטותיון) היא מדינה השוכנת בדרום-קווקז באירו-אסיה, בין הים השחור והים הכספי. על-אף מיקומה הגאוגרפי, קשורה ארמניה מבחינה היסטורית ופוליטית למדינות אירופה. היא גובלת בטורקיה, בגאורגיה, באזרבייג'ן ובאיראן. בעברה היא הייתה חלק מברית המועצות והפכה למדינה עצמאית ב-21 בספטמבר 1991.

ג'ו ביידן

ג'וזף רובינט "ג'ו" ביידן הבן (באנגלית: .Joseph Robinette "Joe" Biden Jr; נולד ב-20 בנובמבר 1942) הוא פוליטיקאי אמריקאי שכיהן כסגן נשיא ארצות הברית ה-47 בשנים 2009–2017. לפני מינויו לסגן הנשיא, כיהן ביידן במשך 36 שנים (1973–2009) בסנאט של ארצות הברית כנציג מדינת דלאוור מטעם המפלגה הדמוקרטית.

ב-1969 התמנה לעורך דין ונבחר למועצת מחוז ניו קאסל ב-1970. הוא נבחר לראשונה לסנאט של ארצות הברית ב-1972, והיה הסנאטור השישי הצעיר ביותר בהיסטוריה של ארצות הברית. ביידן נבחר לבית העליון של הקונגרס שש פעמים נוספות, והיה הסנאטור שדורג במקום הרביעי בשנות הוותק שלו כאשר הוא התפטר למען תפקידו כסגן הנשיא ב-2009. במשך שנים רבות שימש ביידן כחבר בוועדת החוץ של הסנאט, ואף כיהן מספר פעמים כיושב הראש שלה. הוא התנגד למלחמת המפרץ ב-1991, אך צידד בהתערבות ארצות הברית ונאט"ו במלחמת בוסניה ב-1994 וגם בשנה שלאחר מכן. הוא הצביע בעד ההחלטה לצאת למלחמת עיראק ב-2001, אך התנגד לגידול בנוכחות הכוחות המזוינים של ארצות הברית בבגדאד ב-2007. ביידו כיהן כיושב ראש ועדת המשפט של הסנאט של ארצות הברית ועסק בנושאים הקשורים למלחמה בסמים, בריסון הפשע ובחירויות אזרחיות. ביידן הוביל את המאמצים להעברת "חוק בקרת הפשע האלים ואכיפת החוק" ואת "חוק האלימות נגד נשים". ביידן ישב בראשות ועדת המשפט במהלך הדיונים על מועמדותם השנויה במחלוקת של קלרנס תומאס ורוברט בורק לבית המשפט העליון של ארצות הברית. בבחירות לנשיאות ארצות הברית שנערכו ב-1988 וב-2008, התמודד ביידן ללא הצלחה למועמדות המפלגה הדמוקרטית לנשיאות ארצות הברית אחרי שהופעותיו היו עמומות וחסרות ברק.

ב-2008, נבחר ביידן בידי הסנאטור ברק אובמה כעמיתו למירוץ, המועמד הדמוקרטי לנשיאות ארצות הברית. לאחר שנבחר עמו כסגן הנשיא, ביידן פיקח על שימוש בתשתיות כלכליות לריסון המיתון הגדול ועזר לגבש את המדיניות האמריקאית כלפי עיראק עד לנסיגת הכוחות המזוינים האמריקאים ב-2011. יכולתו לנהל משא ומתן עם חברי המפלגה הרפובליקנית בקונגרס סייעה לממשל אובמה להעביר חקיקות שונות בהן "חוק הפיקוח על התקציב לשנת 2011" אשר פתר את משבר תקרת החוב של ארצות הברית באותה השנה ו"חוק ההקלה במס למשלם המיסים האמריקאי" מ-2012 כתגובה לצוק הפיסקלי שקרב ובא. ביידן דיווח כי הוא יעץ לנשיא אובמה לאשר את מבצע חנית נפטון אשר במסגרתו חוסל אוסאמה בן לאדן, אף על פי שחלק על המבצע עצמו. אובמה וביידן נבחרו מחדש ב-2012, והביסו את איש העסקים הרפובליקני מיט רומני ועמיתו למרוץ פול ראיין.

באוקטובר 2015, לאחר חודשים של השערות, הודיע ביידן שלא יתמודד למועמדות המפלגה הדמוקרטית לנשיאות ב-2016. אחת הפעולות האחרונות שביצע הנשיא אובמה בינואר 2017, הייתה הענקת מדליית החירות הנשיאותית לביידן. לאחר שסיים את כהונתו השנייה כסגן נשיא, הצטרף ביידן לסגל אוניברסיטת פנסילבניה. באפריל 2019 הודיע באופן רשמי על התמודדותו בבחירות לנשיאות ארצות הברית 2020.

ג'ון מקיין

ג'ון סידני מקיין השלישי (באנגלית: John Sidney McCain III‏; 29 באוגוסט 1936 – 25 באוגוסט 2018) היה מדינאי ופוליטיקאי אמריקאי אשר ייצג כסנאטור את מדינת אריזונה בסנאט של ארצות הברית מינואר 1987 ועד מותו. לפני כן כיהן כחבר בית הנבחרים של ארצות הברית במשך שתי תקופות כהונה. היה מועמד המפלגה הרפובליקנית לנשיאות ארצות הברית בבחירות לנשיאות ב-2008, אך הפסיד לברק אובמה.

מקיין סיים את לימודיו באקדמיה הימית של ארצות הברית ב-1958 ושירת בצי ארצות הברית, כבעל זיקה לצי מהיותו בן ונכד לאדמירלים. הוא שימש כטייס של מטוס תקיפה, ובמהלך מלחמת וייטנאם כמעט נהרג בעקבות תאונה בנושאת המטוסים פורסטל ב-1967. במהלך מבצע רעם מתגלגל, שבו הותקפה האנוי באוקטובר 1967, נפגע מטוסו, והוא נפצע קשה ונשבה בידי הצפון וייטנאמים. מקיין היה שבוי מלחמה עד 1973, ובשבי עונה וסירב לשחרורו המוקדם. הפצעים שספג במהלך המלחמה וכתוצאה מהעינויים, הותירו אותו בעל מגבלות פיזיות לכל חייו. הוא פרש מהצי כקפטן ב-1981 ועבר לאריזונה, שם פתח בקריירה פוליטית. ב-1982 נבחר לבית הנבחרים של ארצות הברית, ושירת בו במשך שתי תקופות כהונה. הוא נבחר לסנאט ב-1987, ונבחר מחדש בחמש מערכות הבחירות הבאות, שהאחרונה בהן נערכה ב-2016.

אף על פי שבדרך כלל נקט בעקרונות שמרניים, היה למקיין מוניטין באמצעי התקשורת של "רפובליקני-עצמאי", בשל נכונותו לחלוק על אידאולוגיית מפלגתו בנושאים מסוימים. לאחר שהיה מעורב בפרשת שחיתות פוליטית כאחד מ"חמישיית קיטינג" בשנות השמונים, טיהר את שמו ומיקד את מאמציו ברפורמה במימון קמפיינים פוליטיים, מה שהוביל בסופו של דבר לחקיקת "החוק הדו-מפלגתי לרפורמה במימון בחירות" (אשר נודע בשם "חוק מקיין-פיינגולד") ב-2002. מקיין נודע ברמה הלאומית בשנות התשעים בגין מאמציו לנרמול יחסי ארצות הברית-וייטנאם, ועל אמונתו כי מלחמת עיראק הייתה צריכה להסתיים בהצלחה. הוא השתייך ל"כנופיית הארבע עשר" הדו-מפלגתית, אשר מילאה תפקיד מרכזי בפתרון משברים במינוי שופטים.

מקיין הצטרף לבחירות המקדימות למועמדות הנשיאותית מטעם המפלגה הרפובליקנית לקראת הבחירות לנשיאות ארצות הברית 2000, אך הפסיד למושל טקסס ג'ורג' ווקר בוש. הוא זכה במועמדות המפלגה הרפובליקנית לנשיאות ב-2008 לאחר שיבה מהמדבר הפוליטי, אך הפסיד בבחירות הכלליות. לאחר הבחירות החל לאמץ דעות ועמדות שמרניות יותר ויותר, והתנגד במידה רבה לפעולותיו השונות של ממשל אובמה, בעיקר בכל הנוגע למדיניות חוץ. ב-2015 מונה ליושב ראש ועדת הכוחות המזוינים של הסנאט. שנה לאחר מכן סירב לתמוך במועמד הרפובליקני לנשיאות דונלד טראמפ. לאחר שאובחן כחולה גליובלסטומה מולטיפורמה ב-2017, הפחית את מעורבותו בפוליטיקה בכלל ובסנאט בפרט בשל טיפוליו הרפואיים. המחלה הכריעה את מקיין בשלהי אוגוסט 2018. ארון קבורתו הוצב ברוטונדה של הקפיטול, וטקס אשכבתו הלאומי שודר מהקתדרלה הלאומית של וושינגטון.

ג'ורג' הרברט ווקר בוש

ג'ורג' הרברט ווקר בוש (באנגלית: George Herbert Walker Bush;‏ 12 ביוני 1924 – 30 בנובמבר 2018) היה פוליטיקאי אמריקאי שכיהן כנשיאהּ ה-41 של ארצות הברית מ-1989 עד 1993 וכסגן ה-43 של נשיא ארצות הברית מ-1981 עד 1989.

בוש נולד במילטון שבמסצ'וסטס. בעקבות המתקפה על פרל הארבור ב-1941, דחה בוש את לימודיו באוניברסיטה, התגייס לצי ארצות הברית ביום הולדתו ה-18, והפך לטייס הקרב הצעיר ביותר ששירת אז בצי (לפני יום הולדתו ה-19). הוא שירת בצי עד תום מלחמת העולם השנייה, ולאחר מכן החל ללמוד באוניברסיטת ייל. לאחר שסיים את לימודיו ב-1948, עבר עם משפחתו למערב טקסס והיה מעורב בעסקי נפט, וכך הפך למיליונר בגיל 40. בוש היה מעורב בפוליטיקה זמן קצר לאחר הקמת חברת הנפט שלו, וב-1966 כחבר המפלגה הרפובליקנית זכה בבחירות לבית הנבחרים של ארצות הברית. ב-1971 מינה אותו הנשיא ריצ'רד ניקסון לשגריר ארצות הברית באומות המאוחדות, ובשנת 1973 התמנה ליושב ראש הוועדה הרפובליקנית הלאומית. בשנה שלאחר מכן מינה אותו הנשיא ג'רלד פורד לשגריר ארצות הברית בסין ובהמשך למנהל סוכנות הביון המרכזית. ב-1980 ניסה להתמודד בבחירות לנשיאות, אך הובס בפריימריז של המפלגה הרפובליקנית בידי רונלד רייגן. רייגן בחר בבוש כעמיתו למרוץ, וכאשר זכו השניים בבחירות התמנה לסגן נשיא ארצות הברית. כסגן נשיא היה בוש אחראי למספר שטחי פעולה בתחום הפנים, כמו דה-רגולציה ותוכנית המלחמה בסמים, וקיים מספר ניכר של ביקורים בארצות חוץ.

בשנת 1988 ניהל בוש מסע בחירות מוצלח והביס בבחירות לנשיאות את יריבו הדמוקרטי מייקל דוקאקיס. מדיניות החוץ בתקופת נשיאותו של בוש ידעה אירועים היסטוריים רבים: הפלישה האמריקאית לפנמה, מלחמת המפרץ, נפילת חומת ברלין, ונפילת מסך הברזל. בוש חתם על הסכם הסחר החופשי של צפון אמריקה, אשר יצר גוש סחר בין ארצות הברית, קנדה ומקסיקו (ההסכם אושרר רק לאחר שפרש מתפקידו). בוש זכה במהלך מלחמת המפרץ לפופולריות רבה, שנחלשה בגלל המיתון הכלכלי, הגרעון התקציבי, והפשיעה בערים. בשנת 1990 העלה את שיעורי המסים, למרות העובדה שהבטיח לציבור שלא יעשה זאת. הפרת ההבטחה הרחיקה ממנו שמרנים רבים, ובבחירות שנערכו בשנת 1992 הפסיד את הנשיאות, לאחר תקופת כהונה אחת, לביל קלינטון.

בוש עזב את הפוליטיקה בשנת 1993. בשנת 1997 נפתחו הספרייה והמוזיאון הנשיאותיים הקרויים על שמו, והוא פעל לעיתים קרובות עם ביל קלינטון בפעילויות הומניטריות שונות. עם ניצחון בנו ג'ורג' ווקר בוש בבחירות לנשיאות ב-2000 היו השניים לאב והבן השניים במספר שכיהנו כנשיאים (הראשונים היו ג'ון אדמס וג'ון קווינסי אדמס). בן נוסף של משפחת בוש, ג'ב בוש, כיהן כמושל פלורידה ה-43 (1999–2007) והתמודד למועמדות המפלגה הרפובליקנית לנשיאות ארצות הברית בבחירות לנשיאות ב-2016.

הילרי קלינטון

הילרי דיאן רודהם קלינטון (באנגלית: Hillary Diane Rodham Clinton להאזנה (מידע • עזרה); נולדה ב-26 באוקטובר 1947) היא מדינאית אמריקאית שכיהנה כחברת הסנאט של ארצות הברית מטעם מדינת ניו יורק (2009-2001) ואחר כך כמזכירת המדינה של ארצות הברית (2013-2009) בממשלו של הנשיא ברק אובמה. טרם היבחרה לתפקידים ציבוריים, הייתה הגברת הראשונה של ארצות הברית (1993-2001) במהלך תקופת כהונתו של בעלה, ביל קלינטון, כנשיא ארצות הברית. בבחירות לנשיאות שנערכו ב-2016 הייתה מועמדת המפלגה הדמוקרטית ובכך הייתה לאישה הראשונה שהועמדה לנשיאות מטעם מפלגה גדולה בארצות הברית.

קלינטון נולדה בשיקגו שבאילינוי וגדלה בפארק רידג'. היא סיימה את לימודיה במכללת ולסלי ב-1969 והשלימה תואר דוקטור מבית הספר למשפטים באוניברסיטת ייל ב-1973. לאחר ששימשה כיועצת משפטית בקונגרס, היא עברה לארקנסו ונישאה לביל קלינטון ב-1975. שנתיים לאחר מכן ייסדה את "הארגון לילדים ומשפחות בארקנסו". היא התמנתה ליושבת הראש הראשונה של התאגיד לסיוע משפטי (Legal Services Corporation) ב-1978 ושנה לאחר מכן נהפכה לשותפה הראשונה במשרד עורכי הדין "רוז", ממשרדי עורכי הדין הוותיקים ביותר בארצות הברית. כגברת הראשונה של ארקנסו, הובילה כח משימה שהמלצותיו סייעו להחלת רפורמה בבתי הספר הציבוריים של ארקנסו.

עם היבחרו של בעלה לנשיאות נהייתה לגברת הראשונה של ארצות הברית. בבית הלבן קלינטון הנהיגה מאבק לשוויון מגדרי ולרפורמה במערכת הבריאות. יחסיה האישיים עם ביל היו תחת עין ציבורית ועלו על שרטון בעקבות פרשת מוניקה לווינסקי, אשר הובילה אותה להצהיר הצהרה שאיששה את מחויבותה לנישואין. בשנת 2000 נבחרה קלינטון לייצג את מדינת ניו יורק בסנאט של ארצות - האישה הראשונה בתפקיד זה. היא נבחרה מחדש לסנאט ב-2006. היא התמודדה בבחירות המקדימות לנשיאות ארצות הברית ב-2008 ולמעשה זכתה במספר הרב ביותר של צירים מכל מועמדת קודמת, אך איבדה את המועמדות הדמוקרטית לסנאטור ברק אובמה.

במהלך כהונתה כמזכירת המדינה של ארצות הברית בממשלו של אובמה, מ-2009 עד 2013, הובילה את התקיפה הצבאית הבינלאומית בלוב כתגובה לאביב הערבי. היא סייעה לארגן את הבידוד הדיפלומטי ואת הטלת הסנקציות הבינלאומיות על איראן במאמץ לכפות עליה את צמצום תוכנית הגרעין שלה, שבסופו של דבר הביאו להסכם המעצמות על תוכנית הגרעין האיראנית ב-2015. קלינטון מצאה עצמה מזכירת המדינה בתקופה בה נרשמה התדרדרות משמעותית ביחסי ארצות הברית-ישראל, בין היתר בעקבות היחסים העכורים בין ראש הממשלה בנימין נתניהו והנשיא אובמה, וכן בגין היותה מי שהניחה את היסודות להסכים הגרעין, שזכה להתנגדות מוחלטת בקרב הממשלה הישראלית.

קלינטון התמודדה בשנית לנשיאות ב-2016. היא קיבלה את מרב הקולות בבחירות המקדימות תוך שהיא גוברת על הסנאטור העצמאי ברני סנדרס, ואחר כך נבחרה באורח רשמי כמועמדת מפלגתה לנשיאות ב-28 ביולי כשעמיתה למרוץ היה הסנאטור טים קיין מוירג'יניה. היא האישה הראשונה שהייתה מועמדותה לנשיאות מטעם אחת המפלגות הגדולות בארצות הברית. מערכת הבחירות הכלליות נחשבת לאחת מהשנויות במחלוקת בארצות הברית, בגלל התערבות רוסיה בבחירות וחשיפת עשרות אלפי אי-מיילים בענייני עבודה ובהם מיילים מסווגים וסודיים רבים ששלחה דרך תיבת הדואר הפרטי שלה. היא הפסידה בבחירות הכלליות ליריבה הרפובליקני, דונלד טראמפ, על אף שזכתה ברוב קולות המצביעים - למעלה מ-65 מיליון קולות, כמות הקולות הגדולה ביותר שסחף מועמד לנשיאות לאחר אובמה, בשני ניצחונותיו. מתנגדיה האשימו אותה בקשרים אסורים של הון-שלטון ובניתוק מהעם האמריקאי, ואילו תומכיה רואים בה אייקון פמיניסטי ומי שתרמה תרומה חשובה לניפוץ תקרת הזכוכית.

וושינגטון פוסט

וושינגטון פוסט (באנגלית: The Washington Post) הוא עיתון יומי אמריקני רב תפוצה והשפעה, החמישי בתפוצתו בארצות הברית.

העיתון נוסד בשנת 1877, יוצא לאור בוושינגטון הבירה והוא הגדול והוותיק בעיתוני העיר. כפועל יוצא ממיקום מערכתו, הוא מתמחה בפוליטיקה אמריקנית.

העיתון זכה בעשרות פרסי פוליצר ופרסים יוקרתיים רבים אחרים. תפוצתו עמדה בשנת 2011 על 507,465 עותקים ביום חול ו-846,019 עותקים בסופי שבוע.

בניגוד לעיתונים גדולים אחרים כמו "ניו יורק טיימס" ו"וול סטריט ג'ורנל", העיתון לא מפיץ את עותקיו מחוץ לחוף המזרחי.

וינסנט קנבי

וינסנט קנבי (באנגלית: Vincent Canby; ‏27 ביולי 1924 - 15 בספטמבר 2000) היה מבקר קולנוע אמריקאי.

חוש הריח

חוש הריח הוא היכולת להבחין בכימיקלים נדיפים באוויר. החוש קיים בקרב בעלי חיים שחיים מעל המים, ובמים בקרב בעלי חיים החיים בתוך המים. בעלי חוליות חשים בריח באפיתל הרחה המצוי באף, ומעבדים אותו במערכת ההרחה.

טליבאן

טליבאן (בפשטו: طالبان - "תלמידים") הוא ארגון פוליטי-צבאי מוסלמי ששלט באפגניסטן בין השנים 1995–2001. החל את דרכו באמצע שנות התשעים, כתנועת סטודנטים פשטונים שהתנגדה לשחיתות באפגניסטן. משתפס הטליבאן את השלטון בהפיכה צבאית, הוא הנהיג במדינה משטר הלכה אסלאמי נוקשה. משטר הטליבאן נפל במלחמת אפגניסטן השנייה, שעה שאפגניסטן נכבשה על ידי הצבא האמריקני. עם זאת פעילי התנועה עדיין מבצעים פעולות טרור נגד המשטר והחיילים האמריקנים המוצבים באפגניסטן וחלק מפעיליהם נמצא באזורים שונים בפקיסטן.

ניו יורק טיימס הבינלאומי

ניו יורק טיימס הבינלאומי (באנגלית: International New York Times) הוא עיתון בינלאומי בשפה האנגלית. העיתון משלב את משאביו עם משאבי עיתון הניו יורק טיימס ומודפס ב-33 אתרים מסביב לעולם, ונמכר במעל ל-180 מדינות. העיתון היה חלק מחברת ניו יורק טיימס. בסיס החברה בפריז החל משנת 1887. בעבר נקרא ההראלד טריביון הבינלאומי (באנגלית: International Herald Tribune). ב-14 באוקטובר 2013 יצא העיתון בפעם האחרונה תחת השם "הראלד טריביון הבינלאומי" ושמו שונה לניו יורק טיימס הבינלאומי (באנגלית: International New York Times). בישראל העיתון מופץ בשיתוף פעולה עם עיתון "הארץ".

פול קרוגמן

פול רובין קרוגמן (באנגלית: Paul Robin Krugman; נולד ב-28 בפברואר 1953) הוא כלכלן יהודי-אמריקאי, חתן פרס נובל לכלכלה לשנת 2008. קרוגמן הוא פרופסור לכלכלה באוניברסיטת פרינסטון ובעל טור בעיתון ניו יורק טיימס.

רוזי המסמררת

רוזי המְסַמְרֶרֶת (או רוזי הממסמרת, באנגלית: Rosie the Riveter) היא אייקון תרבותי פמיניסטי אמריקאי מתקופת מלחמת העולם השנייה. היא מייצגת את הנשים שתרמו למאמץ המלחמה כפועלות בתעשיית הנשק, בתפקידים שנחשבו עד אז לגבריים.

רונן ברגמן

רונן ברגמן (נולד ב-16 ביוני 1972) הוא עיתונאי וסופר ישראלי שעוסק בנושאי ביטחון לאומי בעיתונות המודפסת, בטלוויזיה ובספרי עיון. בעל דוקטורט בהיסטוריה מאוניברסיטת קיימברידג'.

רעב המוני

רעב המוני הוא מחסור במזון שפוקד אוכלוסייה נרחבת, תוך כדי הבאת רבים לידי רעב, תת-תזונה ומגיפות לרוב עד כדי העמדתם בסכנת מוות.

רעב הנובע מפגעי טבע ניתן למניעה באמצעות התפתחות טכנולוגית וחברתית. עם זאת, וחרף ההתקדמות הטכנולוגית העצומה בעולם המודרני, מקומות מסוימים בעולם חשופים עדיין לרעב המוני, כתוצאה מפגעי טבע, ובפרט בצורת או ארבה וכן כתוצאה ממלחמה. האומדן האחרון בנוגע למספר האנשים בעולם הסובלים מתת-תזונה עמד על 923 מיליון בני-אדם, רובם באפריקה ודרום-מזרח אסיה. בימי הביניים היה הרעב נפוץ באירופה. המדינה הראשונה באירופה שהצליחה להגיע להתפתחות טכנולוגית המונעת רעב המוני היא הולנד, שלאחרונה פקד אותה רעב בימי שלום בתחילת המאה ה-17.

רעב המוני נזכר בספרות חז"ל כעונש על חטאים שונים, כמו אי נתינת צדקה.

שמואל רוזנר

שמואל רוזנר הוא עיתונאי, חוקר, עמית בכיר במכון למדיניות העם היהודי, עורך ספרי העיון בהוצאת כנרת זמורה-ביתן דביר, ובעל טור בעיתונים "ניו יורק טיימס", "ג'ואיש ג'ורנל" ו"מעריב".

תומאס פרידמן

תומאס לורן פרידמן (באנגלית: Thomas Lauren Friedman; נולד ב-20 ביולי 1953) הוא עיתונאי, בעל טור וסופר יהודי אמריקאי. זוכה פרס פוליצר שלוש פעמים. משנת 1995 כותב את טור הדעה בענייני חוץ בעיתון "הניו יורק טיימס".

פרידמן נחשב לליברל מתון, ותומך במודרניזציה של העולם הערבי ובגלובליזציה. ספריו ומאמריו עוסקים ביחסים בינלאומיים, בסחר בינלאומי, בגלובליזציה, ובסוגיות סביבתיות.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.