נטלי סארוט

נטלי סָארוֹט (Nathalie Sarraute; ‏18 ביולי 190019 באוקטובר 1999) הייתה סופרת צרפתיה יהודיה ממוצא רוסי.

נטלי סארוט
Nathalie Sarraute
Nathalie Sarraute (crop)

קורות חיים

סארוט נולד בשם נטליה (נטשה) צֶ'רְניַאק באיוואנובו שברוסיה למשפחה יהודית אמידה. בהיותה בת שנתיים התגרשו הוריה. היא עברה עם אמה לז'נבה ומשם לפריז. מגיל 8 היא חיה עם אביה בפריז.

נטלי למדה ספרות ומשפטים באוניברסיטת סורבון וסיימה את לימודיה בברלין. לאחר מכן למדה שנה באוניברסיטת אוקספורד. בשנת 1925 נישאה לריימונד סארוט. שנה לאחר מכן החלה לעסוק במשפט ועבדה כעורכת דין עד שנת 1941.

ספרה הראשון, "טרופיזמים", יצא לאור בשנת 1939, אך זכה להכרה רק בשנת 1957. לפני שהודפס היא שלחה העתק אל סארטר שהתרשם מהחיבורים, ואף כתב את ההקדמה לספר. בהמשך הוציאה ספרים נוספים, ביניהם "הפלנטריום", "עידן החשד", "פירות הזהב", "השימוש במילים" ו"ילדותי".

ה"רומן החדש"

סגנון כתיבתה של סארוט הוא סגנון "הרומן החדש", בדומה לאלן רוב גרייה, קלוד סימון ומרגריט דוראס. הרומן החדש יוצא כנגד המוטיבים המקובלים ברומן הריאליסטי הקלאסי של המאה ה-19, בו הסופר היה המקשר בין הספר לקורא. בכתיבתה מנסה סארוט להימנע מכך, ולמנוע מהקורא פיזור בתשומת לבו במהלך הקריאה, אלא להתמקד בעיקר ולא בפרטים שוליים. היא מותירה מקום לקורא לפרש בעצמו את הכתוב, ללא פרשנות שלה.

סארוט כתבה אחרי תקופתם של פרוסט וג'ויס, שכבר כתבו על ידי קפיצות בזמן ובמרחב. על כן, היא כתבה על דברים שטרם נמצאו דרכים לתארם במילים, כגון תנודות נפשיות שנמצאות במעבר שבין תת-ההכרה לבין ההכרה. למשל, היא משתמשת במונחים "תת שיחה" ו"תת מעשה" לתיאור אמצעי תקשורת בלתי-מילולית בין אנשים, כגון מבט, טון דיבור, שתיקה, חיוך או הרמת גבה.

ספרה "טרופיזמים"

ספרה הראשון של סארוט, "טרופיזמים", נקרא על שם הביטוי "טרופיזם", שמשמעותו נטייתו של צמח או בעל חיים להימשך לגורם חיצוני מסוים, למשל כלפי מעלה אל האור או כלפי מטה אל המים. המונח "Trope" ביוונית משמעו סיבוב. סארוט החלה לכתוב את הספר בשנת 1932 וסיימה את כתיבתו ב-1937. הוצאתו לאור לראשונה הייתה בינואר 1939, אך הוא זכה להכרה רק לאחר הדפסתו השנייה בשנת 1957. ספר זה היה אבן היסוד לצורת ספרות זו של "הרומן החדש". היצירה לא יכולה להיחשב כנובלה וגם לא רומן - ז'אן פול סארטר טען כי הסוגה הזו היא "אנטי רומן".

הספר כתוב ב–24 קטעים, כשכל קטע עומד בפני עצמו, ללא קשר כרונולוגי או נושאי ביניהם. הקטעים נראים כלליים, לפעמים יש תחושה כי לא מדובר בבני אדם. האורך המוגבל של הקטעים, 1-3 עמודים, מביא לכך שלא ניתן לוותר על שום מילה בטקסט. הספר כתוב בגוף שלישי, מלבד קטעים המהווים דיאלוגים בהם יש שימוש בגוף שני. רוב הקטעים מסתיימים בסוף מפתיע.

בספרה מנסה סארוט להראות כי למילים יש משקל, ויש להן מודע ותת-מודע. יש קשר בין הנאמר למחשבה ולרגע בו המחשבה (התת-הכרתית) עולה לפני השטח, להכרה, או הופכת למעשה. הקטעים מתארים רגעים פסיכולוגיים וקווי אופי, והספר הוא רצף של פואמות פרוזאיות נפרדות המייצגות קטעים ומקרים טרופיסטיים אינדיבידואליים. הספר כתוב באופן ריאליסטי, מאחר שהוא דן ברגעים שיכולים להתרחש במציאות חייו של כל אדם, ללא פרשנות הסופרת. למרות זאת, אין תיאורי פיזיים של סביבה או אנשים. הטרופיזם חייב שותף פעיל, בין אם השותף מוחשי או הדמיון של הקורא, שהוא שותף תמידי, כך שהסופרת לא כופה את דעותיה. הדמויות אינן אחידות וללא תיאורים, וכך קל יותר להתחבר אליהן ולהזדהות עימן על פי נטיית לב הקורא ורצונו. בספר ישנן למעלה מ-24 דמויות שונות, אך סארוט מתארת בכל פרק רגע חדש וכך נוצר הרושם שבכל פרק יש דמויות חדשות. כמו כן יש בספר גם דמויות משניות, אך הן לא חשובות ורלוונטיות למהלך הסיפור, אלא חשובות לסגנון הכתיבה.

האמצעים הלשוניים בהן משתמשת סארוט בספר הם למשל חזרות על מילים שבאמצעותם היא מדגישה את רעיונותיה; סימני פיסוק רבים שיוצרים תחושת קטיעות ומעידים על חוסר ביטחון, מהירות ולחץ רגשי, כך שלא צריך לפרט את הסיטואציה והאינטנסיביות המתנהלת בין אדם לבין עצמו ובין אנשים בפגישתם; בקטעים פסטורליים הנטייה היא למשפטים ארוכים יותר ורגועים; שימוש בתיאורי טבע כדי להמחיש את החוויה הרגשית של הדמויות.

סארוט מנסה להראות בספר שהמוח האנושי חושב כל הזמן, ורוב המחשבות חולפות ללא התייחסות, אך סארוט מפנה את תשומת הלב של הקורא אל חוויות יומיומיות אשר כמו אותן מחשבות לא מייחסים להן חשיבות.

כתביה שתורגמו לעברית

קישורים חיצוניים

18 ביולי

18 ביולי הוא היום ה-199 בשנה (200 בשנה מעוברת), בשבוע ה-28 בלוח הגרגוריאני. עד לסיום השנה, נשארו עוד 166 ימים.

1900

שנת 1900 היא השנה ה-100 במאה ה-19. 1 בינואר 1900 לפי הלוח הגרגוריאני מקדים את 1 בינואר לפי הלוח היוליאני ב-12 ימים. לפי הלוח הגרגוריאני זו שנה רגילה, שאורכה 365 ימים, אך לפי הלוח היוליאני - זו שנה מעוברת, שאורכה 366 ימים, ולכן החל מ-1 במרץ 1900 הלוח הגרגוריאני מקדים את הלוח היוליאני ב-13 ימים.כל התאריכים שלהלן הם לפי הלוח הגרגוריאני.

1999

שנת 1999 היא השנה ה-99 במאה ה-20. זוהי שנה רגילה, שאורכה 365 ימים. 1 בינואר 1999 לפי הלוח הגרגוריאני מקדים את 1 בינואר לפי הלוח היוליאני ב-13 ימים. כל התאריכים שלהלן הם לפי הלוח הגרגוריאני.

19 באוקטובר

19 באוקטובר הוא היום ה-292 בשנה, (293 בשנה מעוברת), בשבוע ה-42 בלוח הגריגוריאני . עד לסיום השנה, נשארו עוד 73 ימים.

חגית בת-עדה

חגית רוטנברג, המוכרת בשם העט חגית בת-עדה, היא מתרגמת ישראלית.

יונת ואלכסנדר סנד

יונת סֶנֶד (11 באוגוסט 1926 – 7 בדצמבר 2014) ואלכסנדר סֶנֶד (23 ביולי 1921 – 8 בספטמבר 2004) היו זוג סופרים ומתרגמים ישראלים. הם כתבו את כל ספריהם במשותף עד פטירתו של אלכסנדר.

יצחק צפל ישורון

יצחק צֶפֶּל ישורון (נולד ב-27 בספטמבר 1936) הוא במאי, תסריטאי ומפיק ישראלי.

עדי שורק

עדי שורק (נולדה ב-1970, נס ציונה) היא סופרת ישראלית, חוקרת ספרות יהודית ועורכת סדרת הפרוזה "ושתי" בהוצאת רסלינג. מהווה חלק ממערכת "גרנטה" בעברית.

פרשווטר

פרשווטר הוא המחזה היחיד שכתבה וירג'יניה וולף. זוהי קומדיה בשלוש מערכות שנכתבה ב-1923. בינואר 1935 שִכתבה וולף את הגרסה הגולמית שכתבה תריסר שנים קודם לכן, ופרשווטר הומחז לראשונה ובפעם היחידה במהלך חייה של המחברת, בסטודיו של אחותה, הציירת ונסה בל, בפני חברי קבוצת בלומסברי ואחרים. ארבעים ושמונה שנים מאוחר יותר, בהתכנסות צנועה באוניברסיטת ניו-יורק, הוצג 'פרשווטר' בשנית (אם כי באופן מאולתר למדי) בידי המחזאי הרומני-צרפתי אז'ן יונסקו, הסופרת היהודייה נטלי סארוט והסופר והבמאי הצרפתי אלן רוב גרייה.

החל ביום פטירתה של וולף ב-1941, ועד למות בעלה, הסופר והמו"ל לאונרד וולף ב-1969, היה 'פרשווטר' בחזקת נעדר, זיכרון עמום וקצר שנשאו עימם שמונים האורחים שנכחו בהופעה.

מספר שנים בטרם הלך לאונרד וולף לעולמו, הוא ניסה לאתר את כתב היד המקורי, אולם המחזה אותר רק ב-1969 בביתם של הזוג, מעט לאחר מותו. הוא ראה אור ב-1976, בהוצאת Harcourt Publishers.

עלילת המחזה מתרחשת בבית דימבולה לודג', שבכפר הבריטי הציורי פרשווטר, שבקצה חלקו המערבי של האי וייט. זהו ביתה של ג'וליה מרגרט קמרון הצלמת הוויקטוריאנית ודודתה מדרגה שנייה של וירג'יניה וולף. וולף, מביאה ב'פרשווטר' את רשמיה מן הדמויות הססגוניות שהקיפו את דודתה, המשורר אלפרד טניסון, המלכה ויקטוריה, השחקנית אלן טרי ועוד – ומציגה תמונה סאטירית, חדה ומפוכחת של הלך הרוח התרבותי והחברתי, כפי ששרר באליטה הרוחנית של התקופה הוויקטוריאנית.

רשימת 100 הספרים של המאה של לה מונד

רשימת 100 הספרים של המאה של לה מונד (בצרפתית: Les cent livres du siècle) היא רשימה של 100 הספרים הטובים ביותר של המאה ה-20, על פי סקר שנערך באביב 1999 על ידי הרשת הקמעונאית הצרפתית Fnac, ועל ידי העיתון הפריזאי לה מונד.

הרשימה החלה מרשימה ראשונית של 200 כותרים שנוצרו על ידי חנויות ספרים ועיתונאים. לאחר מכן 17,000 צרפתים הצביעו על הספרים על ידי מתן תשובה לשאלה, "איזה ספרים, מבין אלו שברשימה, נחרתו ברמה הרבה ביותר בזכרונך?".

ברשימה שנוצרה, בעלת 100 הספרים, נמצאים רומנים גדולים יחד עם שירה ותיאטרון, כמו גם מספר ספרים מסוגת הקומדיה.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.