נחשון (אוניית מעפילים)

נחשון הייתה אוניית מעפילים שארגן המוסד לעליה ב' של "ההגנה". שמה המלא של האונייה היה "נחשון – הקסטל", על שם הקרב על הקסטל שנערך על ידי חטיבת הראל של הפלמ"ח סמוך למועד יציאתה. נחשון הייתה אוניית המעפילים האחרונה שיצאה מצרפת לפני תום המנדט הבריטי בארץ ישראל.

נחשון
"נחשון"
אונית המעפילים "נחשון - הקסטל"
שם צופן תמר, קסטל
ארגון המוסד לעלייה ב'
קורות ההפלגה
מפקד האונייה יוסף אלמוג
נתוני האונייה
הושקה 1897
שם קודם Tadorne
תאריך רכישה (נחכרה)
הדחק 400 טון
הנעה פחם
מהירות 7-6 קשר
אוניית המעפילים נחשון - מסלול
מסלול ההפלגה של "נחשון"

תולדותיה

"טדורנה" – ספינת דיג

"טדורנה" (Tadorne) נבנתה בשנת 1897. נבנתה כספינת דיג עשויה ברזל, מסוג "מכמורתן" נמוכה, שני תרנים, מכונות מאחור, 46 מטר אורך, 7.5 מטר רוחב, 4 מטר שוקע; הדחק של קצת פחות מ-400 טון; הנעה באמצעות פחם; מהירות 7-6 קשר והושקה בשם Tadorne. נבנתה בשנת 1897 (או 1907[1]).

שימשה כספינת דיג באוקיינוס האטלנטי, שהפליגה למסעות ארוכים. היו בה מתקנים לאגירת מים ומחסני קירור. בעליה – צרפתי שעמד בראש קואופרטיב של דייגים.

רכש והכנה

האונייה נרכשה על ידי המוסד לעלייה ב' בלה רושל במפרץ ביסקאי, צרפת. הרכישה הייתה באמצעות מתווך צרפתי שרכש את הספינה ורשם אותה בשמו של רב החובל ווייל – יהודי צרפתי, קצין בדימוס מהצי הצרפתי. נשאה דגל צרפת שלא הוחלף. ייתכן ושירות הביון הבריטי הדליף לצרפתים, כי הספינה מיועדת להברחת נשק למחתרת בספרד, כדי למנוע את הפלגתה. ולכן נערך עליה חיפוש, נמצא אקדח והיא עוכבה. האונייה הוכנה במקום רכישתה, ואחר כך הפליגה לאורך החוף למיצר בוניפציו, בין סרדיניה לקורסיקה, לסידורים נוספים. אנשי המוסד לעליה ב' נתנו לה שמות צופן: תמר וקסטל.

לקראת הפלגת ההעפלה האונייה הייתה מצוידת בשתי סירות גומי ל-45 בני אדם כל אחת, וסירת עץ קטנה ל-14 בני אדם. הותקנו בה סידורי לינה ושירותים. העצים לבנייה הובאו ממחסני המוסד לעליה ב' במרסיי. רב החובל ו-14 הימאים לצדו היו צרפתים. מפקד האונייה היה איש הפלי"ם יוסף אלמוג, ולצדו המלווים האחרים: ישראל שינקמן - מתנדב מארצות הברית, מכונאי – משה, שליח תנועה באירופה, דרום אפריקאי במוצאו, ומיכאל גצוביץ שגויס לפלי"ם מקרב המעפילים עוד בהפלגה הראשונה.

המעפילים

כ-550 המעפילים נאספו במחנה ליד בנדול (Bandol), ממחנות שארית הפליטה בדרום צרפת, רוכזו בו מספר ימים לפני ההפלגה. היו חברי תנועות נוער ומפלגות: מפא"י, פועלי ציון, התאחדות, נוחם – 138; דרור, הנוער לאחדות העבודה, פח"ח – 138; השומר הצעיר – 102; איחוד, הנוער הציוני –67; המזרחי – 22; בית"ר – 8; שונים – 75; 346 גברים ו- 204 נשים וביניהם 13 ילדים עד גיל 13; 89 בני נוער בגיל 18. אל האונייה שעגנה בחוף בנדול, הגיעו ברגל ב-13 באפריל בשעה 23:00. הם הועברו בסירות ובחבלים לספינה, שעגנה במרחק כ- 200 מטר מן החוף.

ההפלגה

העלאה ראשונה של כ-530 מעפילים נערכה בתחילת מרץ 1948. בהסתר, באמצעות סירות גומי.

ב-13 במרץ עלתה על שרטון צפונית לאנציו. בין איטליה לקורסיקה נתקעה הספינה בלב ים עם מנוע מקולקל. פגשה את אוניית המפעילים "יחיעם" שיצאה ב-10 במרץ מפורמיה באיטליה, כשעל סיפונה 236 מעפילים.

מעפילי "נחשון" הועברו ל"יחיעם", היחיעם המשיכה בדרכה לחופי ארץ ישראל והנחשון חזרה ריקה לבנדול. לפני ההפלגה השנייה הוחלף שמה מטדרונה ל"נחשון הקסטל".

ב-14 באפריל הפליגה עם שחר. כשביקשה הספינה לצאת מהנמל, נכרך חבל סביב המדחף. לאחר כמה שעות שוחרר המדחף. מבנדול שטה האונייה לאורך החוף הצרפתי, ליד טולון (Toulon), ומשם בנתיב הרגיל לארץ ישראל.

מדיווחים צרפתיים עולה כי ב-14 באפריל נעצרה ספינת מעפילים ל-24 שעות ליד חוף לקטיאן בסביבת טולון עקב תקלה במנוע. לבסוף הפליגה ללא עזרה. ב-21 באפריל דווחה הספינה כי אזלו מי הקירור למנועים, ויש צורך ב-30 (נתון טעון אימות) טון מים. הספינה ביקשה רשות להיכנס לנמל בכרתים כדי להצטייד במים. באותו יום ניסו שלוש משחתות צרפתיות לתפוס את הספינה, שנראתה ליד טולון. תקלה נוספת במנועים גרמה להוראה להעביר את מעפילים לספינה "משמר העמק"" ("מיכל") אך הדבר לא התבצע.

עימות עם הבריטים

גילוי בריטי אירע ב-24 באפריל התקרבה משחתת בריטית, אולם לא נעצרה, והמשיכה לכרתים. ב-26 באפריל משעות אחר הצהרים, החלו שתי משחתות בריטיות ללוות את האונייה. המעפילים קבלו הוראה להתנגד עד כמה שניתן להשתלטות בריטית.

במרחק כ-30 מייל מול חוף תל אביב, התכוננו חיילים בריטים להשתלט על הספינה. עם עלייתם, נתקלו בהתנגדות, ושניים מהם הושלכו לים. בשעה 21:30, נלכדה הספינה והובלה לנמל חיפה. הבריטים השתמשו באלות כדי להתגבר על ההתנגדות, וגם התיזו מים באמצעות זרנוקים וירו פצצות גז מדמיע. וכך, לאחר מאבק אלים השתלטו עליה הכוחות הבריטים. היא נגררה לחיפה ב-28 באפריל.

עם התחלת העימות עם הבריטים נותק הקשר עם מפקדת "ההגנה" בארץ ישראל, ומכשירי הקשר של המלווים הוסלקו. נתקבלה הוראה כי על מפקד הספינה והמלווה להישאר בספינה, ועל היתר לרדת לסליק בחלק הקדמי של הספינה.

האונייה הובלה על ידי הבריטים לנמל חיפה, והמעפילים גורשו למחנות המעצר בקפריסין.

"נחשון" הייתה אוניית המעפילים האחרונה שנוסעיה גורשו על ידי הבריטים.

לאחר הקמת המדינה הפליגה חזרה לצרפת לשם מכירתה לגרוטאות.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ ראו: הלל ירקוני, ספינות מעפילים מא-ת, עמ' 179.
הזירה הימית במלחמת העצמאות

הזירה הימית במלחמת העצמאות התרחשה בים התיכון, עורק התעבורה הימי הבלעדי של מדינת ישראל עד לכיבושה של אילת בסוף המלחמה. הפעילות הקרבית בים התנהלה בשני שלבים. בשלב הראשון של העימות היה המאבק בין היישוב העברי בארץ ישראל ובין כוחות האימפריה הבריטית, סביב פתיחת שערי הארץ לאוניות המעפילים. הצד הערבי לא היה פעיל בזירה בשלב זה. לאחר עזיבת הבריטים החל השלב השני של המערכה, במהלכה תקף הצי המצרי מטרות לאורך חופי ישראל וסייע לכוח הפלישה המצרי בנגב.

יוסף אלמוג

יוסף אלמוג (25 בנובמבר 1923 - 28 במאי 2019) היה מפקד אוניית המעפילים, "נחשון" וקצין בחיל הים הישראלי בדרגת סא"ל. היה מפקדה של אניית המלחמה הראשונה אח"י אילת (א-16). יזם, הקים וניהל את מוזיאון ההעפלה וחיל הים.

מייק גל

מיכאל גל (גצוביץ') (14 בפברואר 1928 - 20 במאי 2008) היה קצין חיל הים בדרגת סגן-אלוף. כניצול שואה שכל משפחתו הושמדה. גויס לפלי"ם תוך כדי עלייתו, שירת כמפקד פלגת ספינות סער. ושימש כרב חובל לספינה שהבריחה עולים ממרוקו. וסייע למוסד בעבודת שטח באירופה. לאחר שחרורו ניהל פעילות של המועצה לשיווק פרי הדר באירופה.

נחשון

האם התכוונתם ל...

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.