נחמן מהורדנקא

רבי נחמן מהורדנקא, ה'ת"מ (1680) בקירוב, זולקובה - ב' בתמוז ה'תקכ"ה, (1765), טבריה.[1] היה דמות חשובה בדור הראשון של תנועת החסידות והתפתחותה. היה חסיד במובן הוותיק של המילה עוד בטרם נוסדה תנועת החסידות, ואשר נהיה מחשובי תלמידיו הקרובים וחברו של הבעל שם טוב, עד כדי כך שהבעש"ט כינהו כ"נאמן ביתן".[2] מקשרי חיתון של צאצאיהם מפורסם הנכד רבי נחמן מברסלב. היה דמות נודעת בקרב יהדות רוסיה בשל צדיקותו ולפיכך עליותיו לארץ ישראל עשו בקרבם רושם גדול. נודע גם בשל מסירותו לקיום מצוות פדיון שבויים. האגדה החסידית מייחסת לר' נחמן מעלות ומעשי נפלאות רבים.

נחמן מהורדנקא
Male no free image yet-he

קורות חיים

נולד בסביבות שנת ה'ת"מ בעיר זולקובה שבגליציה לפי אחת המסורות, לר' יצחק, שהיה ממשפחה המיוחסת כשישה דורות למהר"ל מפראג. כשהתבגר פנה ללמוד ב"קלויז" בעיר ברודי והתיידד עם רבי נחמן מקוסוב ורבי מנחם מנדל מבאר. עסק בתורה בפרישות ובסיגופים. אחרי נישואיו התקרב לבעל שם טוב בהשפעת גיסו רבי חיים מהורדנקא. ודרכיו בעבודת השם עברו מפנה עקב תורת הבעש"ט. לאחר פטירת אשתו הראשונה התחתן בנישואים שניים עם אחות ר' יצחק מדרובהיטש. מספרים שהשידוך שנעשה בעצתו ויוזמתו של הבעש"ט כלל סיכום בינו לר' נחמן, שהבן של רבי נחמן יתחתן עם בתה של אדל בת הבעש"ט לכשיוולדו. ולימים כך נעשה שמחה בן נחמן נישא לפיגה בת אדל ומהם נולד רבי נחמן מברסלב על שם סבו. מספרים בקרב החסידים כי אשתו השנייה של ר' נחמן מהורדנקא נפטרה חודש לאחר הלידה. גם סביב מאורע התפרסמו כמה סיפורים המלמדים על מעלתם של ר' נחמן ואשתו.[3]

העלייה הראשונה והשנייה לארץ ישראל

עלה לארץ ישראל בשנים שלפני שנת ה'ת"ק (1740), יחד עם בנו שמשון חיים, אך חזרו לחו"ל בהשפעת חלום שפירשו כרמז לעדיפות דרכו של הבעל שם טוב בעבודת ה' שלא על ידי סגפנות.

כמו כן קיימת מסורת לפיה עלה בשנית לא"י אך חזר בטרם הספיק ר' אליעזר רוקח שעלה בעקבותיו כדי לפוגשו בארץ ישראל אך לא עלתה בידו מפני ששוב יצא ר' נחמן אל הגולה. לא ידוע מידע על ר' נחמן בתקופתיו אלה בא"י.

על תקופה זו של התעוררות לעלייה לארץ ישראל ועל השפעותיהם של האישים בה בראשית צמחית תנועת החסידות כותב אברהם יערי:

"משנת ת"ק (1740) לערך עד שנת פטירתו תק"ך (1760) עלו חסידים רבים לארץ-ישראל, מרבותיו, חבריו, ותלמידיו של הבעש"ט, ומהם שעלו בהשפעתו ובעזרתו, כגון גיסו ר' אברהם גרשון מקיטוב, ר' נחמן מהורודנקה ועוד. מהם שעמדו לעלות; ואף התחילו בהכנות לעליה ויצאו לדרך, אבל לא נסתייע הדבר בידם, כגון הבעש"ט עצמו ותלמידו המובהק ר' יעקב יוסף המגיד מפולנא, שהבעש"ט מסר בידו איגרת-המלצה לגיסו שכבר ישב בארץ. כל העליות הללו היו עליות יחידים וחבורות קטנות, ובין העולים היו רבים שהיו שייכים עוד לחסידים הסגפנים שקדמו לבעש"ט, מסוג חסידי קלויז בראד, ומהם שעמדו בשני המחנות, היו תחילה בחוג החסידים הסגפנים והצטרפו לאחר מכן לחוג חסידי הבעש"ט."

אברהם יערי, "עליית החסידים ההמונית לא"י", מחניים, מ"ו

לאחר חזרתו ל-מז'יבוז'

בשהותו זו בגליציה שימש כגבאי בביתו של הבעל שם טוב, ואף עסק בקירוב תלמידים חדשים לדרך החסידות. היה מצוי מאד במחיצתו של הבע"שט, גם בעת פטירת הבעל שם טוב שהה במז'יבוז' וגם על אירוע זה ישנם מעשיות בקרב החסידים הנקשרים בו. בזמן שהותו שם השתוקק לעלות שוב לארץ ישראל אבל הבעש"ט שכנעו להישאר עמו כדי שילמד ממנו את תורתו, לכן עלה לארץ ישראל רק לאחר פטירות רבו. בלשון החסידים מתואר שלאחר פטירת הבעש"ט היה משתטח מעת לעת על קברו ומבקש רשות לעלות לארץ ישראל, עד אשר קיבל ממנו תשובה שבה לא רק שהרשה לו אלא אף ציווה עליו לעשות כן.

העלייה השלישית לארץ ישראל

באלול תקכ"ד, ערב ראש השנה תקכ"ה (אוקטובר 1764), עלה לארץ ישראל בשלישית, בראש שיירת עולים לצד רבי מנחם מנדל מפרמישלן, זו קבוצת העולים הראשונה המאורגנת של תלמידי הבעש"ט. שיירתם הצטרפה לספינת עולי-רגל שהייתה יוצאת מדי חודש אלול מאיסטנבול שבטורקיה לעבר נמל יפו. מאז שהה בעיר טבריה. רבים מסיעת החסידים שכבר היו בארץ שקדמו בעלייתם ובהשקפותיהם לתלמידי הבעש"ט הצטרפו לסיעתם ודרכם החסידית החדשה של אלה. עם זאת בשל המספר הקטן של העולים בעלייה זו (כ-30 איש מגליציה ועוד כמה עשרות יהודים מטורקיה ומארצות הבלקן שהצטרפו אליהם בקושטא), אין העלייה שלהם נמנית על ידי ההיסטוריונים כעלייה החסידית הראשונה, וכעליה הראשונה נחשבת עליית החסידים בשנת תקל"ז שהיקפה ומשקלה היה גדול במיוחד. טוביה פרשל סבור שיוזם העלייה היה ר' נחמן. וע"פ דברי ר' נחמן עצמו הוא קיבל את ההוראה לכך מהבעש"ט.

תיאור מפורט של עלייתם נשתמר בחיבור בשם "גלילות ארץ ישראל" על ידי חכם יהודי מגליציה, רבי שמחה מזאלוזיץ, שפגש אותם על שפך הדנובה והפליג יחד אתם באונייה לקושטא ומשם לארץ ישראל. סיפור מסעותיו הודפס על ידי חתנו, רבי שלמה מדובנא וכונה בשם "אהבת ציון".

בכ"ז בתמוז הגיעו אנשי השיירה לחופי קושטא, וכעבור חודשיים בי"ח באלול עלו על האונייה לארץ ישראל. יחד איתם היו באונייה גם עולים ועולי רגל רבים מיהודי טורקיה וארצות הבלקן. בערב ראש השנה תקכ"ה הגיעו לנמל יפו. עולי הרגל הספרדים עזבו את האונייה בדרכם לירושלים בעוד אנשי השיירה החסידים נשארו באונייה במשך החג, ורק בצום גדליה הפליגו לכיוון עכו. בשל הסערה שפקדה את הים הם הגיעו ליעדם רק כעבור תשעה ימים בי"ב בתשרי. בי"ג בתשרי עזבו את עכו ובעזרת חמורים ופרדות הגיעו לטבריה.

על הרושם שהייתה לעליית שיירתו עוד בצאתם מהגולה ניתן ללמוד גם מהיחס המתואר כלפי ר' מנחם מנדל מפרמישלן ש"הלכו כל בני העיר לקראתו". כנראה מתוך כבוד לאישיותו ולעלייתו הקרובה לארץ הקודש.[4]

לימים יתארח נכדו רבי נחמן מברסלב בחג הסוכות, בעת ניסיונו לעלות לארץ ישראל בשנת תקנ"ט 1798, אצל נכד אחר של רבי נחמן מהורדנקא בשם רבי בנימין, שעל קברו בטבריה מצוין הכיתוב "נכד רבי נחמן מהורודנקא"[5]. מאז נהג לומר "כל מקום שאני הולך, אני הולך לארץ ישראל". וכן: "כל העניין שלי זה ארץ ישראל"; "מי שרוצה להיות יהודי, אי אפשר כי אם על ידי ארץ ישראל". הרי לפנינו מורשת משפחתית של מסירות לעלייה ודבקות בארץ ישראל.

גם מתקופתו זו לא ידוע הרבה על ר' נחמן מהורדנקא אם כי נשתמר סיפור על התנהגותו ועל אודותיו בפי תושבי טבריה, אשר פורסם על ידי הרב משה קליערס בספרו "טבור הארץ":

"ושמעתי מזקנים שבעת שישב פה היה בהצנע לכת. שאשכנזים עדיין לא ישבו אז בטבריא רק ספרדים. והם לא ידעו מגודל קדושתו, רק החזיקוהו לאדם כשר, רק אחר כך נתגלה על ידי סיבה, שבשנה אחת היתה עצירת גשמים עד מאד, וציווה הרה”צ ר”ן הנזכר, שילכו למערת ר’ חייא ובניו להתפלל שמה על הגשמים. וגם הוא הלך עמהם. וציווה להם, שיקחו עמהם בגדי חורף למחסה מזרם וממטר. והיה אז יום חם וצח כעצם השמים לטוהר, הם יצאו מן העיר לילך למערת ר’ חייא ובניו זיע”א ובגדי החורף בידם. ואז עמד בשער העיר שר ושופט העיר, וכראותו שהם הולכים ובגדי חורף בידם, צחק מהם הרבה. ירק בפניהם ואמר, שאם יחזרו להעיר ולא ירד הגשם, ירמוס את הרה”צ הנזכר תחת כפות רגליו. הם הלכו לדרכם למערת ר’ חייא ובניו, ושפכו שיחם נוכח פני ה’, והשמים נתקדרו בעבים וירד גשם שוטף עד מאד, ולולא שהיה להם בגדי החורף, לא יכלו לבוא העירה. וכאשר חזרו העירה המתין להם בשער העיר שר ושופט העיר הנזכר, ולקח את הרה”צ הנ”ל והרכיב אותו על כתפיו ונשאו עד תוך העיר, והעיר טבריא צהלה ושמחה על הגשמי רצון וברכה שירדו, וגם כי נתקדש שמו הגדול ית”ב, וכל הנכרים אמרו מי כמוך באלוקים ומי כעמך ישראל".

טבור הארץ, (טבריה תרס”ו), דף (קט)/קי עמ' א-ב).

בספר "עובד אורח", פולנאה תקמ"ח, תואר רבי נחמן כ"צדיק מפורסם בכל קצווי ארץ, הרב החסיד איש אלקים".

R nachman
הדבקת מודעות בשכונת מאה שערים לקראת ההילולה על קברו של רבי נחמן מהורדנקא בטבריה, סיוון, תש"ע

רבי נחמן נפטר בב' בתמוז ה'תקכ"ה בקירוב,[6] שנת עלייתו השנייה/שלישית לארץ, או בסמוך לה ונטמן בחלקת תלמידי הבעש"ט בבית העלמין העתיק בטבריה.

כיאה לדמות בעלת חשיבות בקרב החסידות ישנם תיאורים על עת פטירתו בשבת:"...ולמד זוהר בשעת יציאת נשמתו, ומת במנחה ויצא למנוחה".[7]

מתורותיו הנהגותיו ודברי מעלה שיוחסו לו

דברי תורה בשמו הובאו בספרים "תולדות יעקב יוסף" ו"דגל מחנה אפרים". ר' מנחם מנדל ויז'ניצר ריכז את כל דברי תורתו בקונטרס "מילי דאבות" בראש הספר "תורת חסידים ראשונים". בני ברק תשמ"א.

משפחתו

  • בנו שמחה התחתן עם פייגה בת אדל להם נולד רבי נחמן מברסלב הקרוי על שמו.
  • בנו שמשון חיים עלה עם אביו בקדם עליית החסידים לארץ ישראל והתיישב בטבריה.
  • נכד אחד כנראה בשם בנימין התיישב אף הוא בטבריה, ואצלו התארח ר' נחמן בברסלב בעת ביקורו בארץ ישראל. בבית העלמין העתיק בטבריה קיימת מצבה לר' בנימין הנושאת את הכיתוב נכד ר' נחמן מהורודנקא.

לקריאה נוספת

  • הרב יצחק אלפסי, אנציקלופדיה לחסידות, ירושלים, תשס"ד ח"ג, עמ' תנ"ח.
  • מילי דאבות, דברי תורתו ותולדותיו, בני ברק, תשמ"ב.
  • מבועי הנחל קובץ לתורה וחסידות, גיליון 59 תשרי תשמ"ג, עמ' כג-כט, ובספרות המצוינת שם.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ אין ידוע בוודאות שנת פטירתו ברם ישנם כמה דעות ונימוקים מתי נפטר ראו הערותיו של טוביה פרשל - עליית החסידים לארץ ישראל, בתוך החסידות וציון הוצאת מוסד הרב קוק והוצאת מוריה ניו יורק תשכ”ג, עמוד כד-לח). שם בהערת שוליים ט"ז
  2. ^ בתואר זה מזכירו הבעש"ט במכתב הגניזה החרסונית, מכתב קל"ג.
  3. ^ []
  4. ^ ח' שטימן כ"ץ, ראשיתן של עליות החסידים, יד בן צבי, עמ' 11 (התיאורים מתוך ספר "שבחי הבעל טוב")
  5. ^ יצחק אלפסי, "אנציקלופדיה לחסידות",ירושלים, תשס"ד, ח"ג, ע' תנ"ח.
  6. ^ ראו הערה מספר 1
  7. ^ שבחי הבעש”ט יט, א-ב.
אהבת ציון

האם התכוונתם ל...

אלעזר רוקח (רב)

רבי אלעזר רוֹקֵחַ (תמ"ה, 1685-כ"ז בתשרי תק"ב, 1741; מכונה גם המעשה רוקח על שם ספרו המפורסם (אין להתבלבל בינו לבין רבי אלעזר מוורמייזא, בעל "ספר הרקח", מחסידי אשכנז של ימי הביניים). היה רב בקהילות ראקוב, טרנוב, ברודי, אמשטרדם וצפת, ואבי משפחת רוקח שבין צאצאיה נמנים אדמו"רי חסידות בעלזא ואישים ידועים רבים. נולד בקרקוב שבגליציה לרב שמואל שמלקה. בשנת תק"א (1740) עלה לארץ ישראל והתיישב בצפת, ובה נפטר.

ב' בתמוז

ב' בתמוז הוא היום השני בחודש העשירי

בשנה העברית, למניין החודשים מתשרי, והיום השני בחודש הרביעי

למניין החודשים מניסן. ב' בתמוז לעולם לא יחול, בלוח העברי הקבוע, בימים ראשון,

שלישי

וחמישי, ועל כן הוא משתייך לקבוצת הימים הנקראת "לא אגה".

בית הקברות היהודי העתיק בטבריה

בית הקברות היהודי העתיק בטבריה הוא בית קברות יהודי ישן, הנמצא בטבריה. בית הקברות ממוקם על המדרון המערבי של הר ברניקי בסמוך לכנרת ובמבואותיה הדרומיים של טבריה.

ה'תקכ"ד

ה'תקכ"ד (5524) או בקיצור תקכ"ד היא שנה עברית אשר החלה ביום א' בתשרי, אור ל-8 בספטמבר 1763, והסתיימה ביום כ"ט באלול, 26 בספטמבר 1764. שנה מסוג השג, היא מעוברת, ואורכה 385 ימים. זו שנה ראשונה לשמיטה.

הבעל שם טוב

רבי ישראל בן אליעזר, הידוע כבעל שם טוב (בר"ת: בעש"ט; בין ת"נ ל-ת"ס, 1690 ל-1700 – ו' בסיוון ה'תק"ך, 21 במאי 1760) הוא אבי תנועת החסידות.

הורודנקה

הורודנקה (באוקראינית: Городенка; בפולנית: Horodenka; ביידיש: האראדענקע) היא עיר במחוז איוונו-פרנקיבסק שבמערב אוקראינה, בה התקיימה עד השואה קהילה יהודית גדולה.

היישוב הישן

היישוב הישן הוא מונח המתייחס לחברה היהודית הוותיקה בארץ ישראל, אשר צמיחתה התגברה שוב ברבע האחרון של המאה ה-18 ובמשך המאה ה-19 במהלך התקופה העות'מאנית. ההיסטוריוגרפיה הישראלית מתקפת את קיומה עד שנות מלחמת העולם הראשונה, וחלקים ממנה עד שנת תש"ח (1948). הכינוי "יישוב ישן" נטבע בשלהי המאה ה-19. כמו כן, הכינוי משמש עד היום בחברה החרדית, הבא לתאר את הפלג החרדי מצאצאי היישוב הישן, הייחודי בלבושו ובמנהגיו.

בראשית שנות השמונים של המאה ה-19 החלה תקופה חדשה בדברי ימי היישוב, כאשר החל גל העלייה הראשונה בשנת תרמ"ב (1881), והתגברה צמיחתו של "היישוב היהודי החדש". בספרות המחקר מתוארת התרחבותו של היישוב היהודי בארץ על ידי שתי החברות; תחילתו ברוב "הישן" והוותיק, אשר אליו הצטרפו העולים החדשים יוצרי "החדש", והמשכו בצמיחה משותפת, תוך כדי עימות ויצירה הדדית של שתי הקהילות גם יחד.

העליות בשנים 1700–1881

בגלי העליות לארץ ישראל מראשית המאה ה-18 ועד הרבע האחרון של המאה ה-19 עלו מעת לעת אלפי עולים, שתרמו לגידולו והתפתחותו של כלל היישוב היהודי בארץ ישראל באותן שנים. העולים ביססו וחיזקו את קיומו הרעוע היישוב היהודי והחלו ביוזמות חדשות. ממחצית המאה ה-19 ניכרו תמורות רבות ביישוב היהודי; בסיועם של ארגונים יהודים בתפוצות ובארץ ישראל, ובשל התערבותן והשפעתן הגוברת של המעצמות הזרות.

בשנת תרמ"ב 1881, כאשר החל גל העלייה הראשונה, נאמד היישוב היהודי כ-26,000 נפש על אף האסונות והפגעים הקשים שפקדו את היישוב ואת הארץ במהלך תקופה זו.

חסידות אוסטרהא

חסידות אוסטרהא הייתה חסידות ווהלינית (כיום אוקראינה). אבי השושלת היה רבי יעקב יוסף מאוסטראה המכונה "רבי ייב"י".

טבריה

טְבֶרְיָה (בערבית: طبريا - טַבָּרִיַא) היא עיר במחוז הצפון בישראל, בגליל התחתון ובבקעת כינרות. טבריה שוכנת לחופה המערבי של הכנרת והיא העיר היחידה הממוקמת לחופי אגם זה. מספר תושביה מוערך ב-2016 בכ-43,100. שטח השיפוט שלה הוא כיום 15,392 דונם.

העיר נוסדה בשנת 20 לספירה על ידי הורדוס אנטיפס ונקראה על שמו של הקיסר הרומי טיבריוס. על פי הברית החדשה, לאחר הקמת העיר פעל ישו באזור צפון הכנרת, ועל כן בנצרות נחשב האזור לקדוש. בטבריה ובסביבותיה קמו כנסיות רבות, והעיר הפכה למרכז לצליינות. בהיסטוריה היהודית, טבריה נחשבת לאחת מארבע ערי הקודש, ביחד עם ירושלים, חברון וצפת, שבהן התרכזה מרבית האוכלוסייה היהודית בארץ ישראל מסוף ימי הביניים ועד המאה ה-19.

בין המאה ה-2 למאה ה-10 הייתה בטבריה אוכלוסייה יהודית גדולה ומפותחת, מרכז לכל יהודי ארץ ישראל. גדולי ישראל פעלו בעיר ונקברו בתחומיה, ובהם רבן יוחנן בן זכאי, רבי עקיבא והשל"ה הקדוש, וכמו כן הועלו לטבריה עצמותיו של הרמב"ם, שנפטר במצרים, ונקבר בטבריה לפי צוואתו. קברים אלו מהווים היום מוקדי עלייה לרגל. בתקופת מסעות הצלב שימשה טבריה בירת נסיכות הגליל הצלבנית. לאחר קרב קרני חיטין בשנת 1187 חרבה העיר, ובתקופה הממלוכית ובתחילת התקופה העות'מאנית הייתה אך כפר קטן. במהלך המאה ה-18 ביצר שליט הגליל, דאהר אל-עומר, את חומות טבריה, ובשנת 1740 הזמין את הרב חיים אבולעפיה לגור בעיר (ראו: חצר היהודים בטבריה). בשנים שלאחר מכן הפכה לעיר בעלת רוב יהודי, ומרכז חשוב ליישוב היהודי. במלחמת העצמאות נכבשה טבריה על ידי כוחות "ההגנה", והאוכלוסייה הערבית פונתה על ידי הבריטים.

כיום נחשבת טבריה למרכז תיירות חשוב, המתבסס הן על קרבתה לכנרת, והן על קדושתה הדתית ליהדות ולנצרות. העיר משמשת גם מרכז תעשייתי ומסחרי אזורי.

מאיר מרגליות

רבי מאיר מרגליות (לעיתים: מרגלית; ~ה'תס"ז (בערך) - י' באייר ה'תק"נ, 1790), היה מראשוני רבני תנועת החסידות ורבה של אוסטרוה, תלמיד הבעל שם טוב. נודע על שם ספרו ה"מאיר נתיבים".

מנחם מנדל מפרמישלן

רבי מנחם מנדל מפרמישלן (תפ"ח? - תקל"א/תקל"ז), היה מתלמידי הבעל שם טוב. עמד בראש שיירת העולים לארץ ישראל בשנת תקכ"ד (1764) יחד עם חברו רבי נחמן מהורדנקא.

נחמן מברסלב

רבי נחמן מברסלב (א' בניסן ה'תקל"ב, 4 באפריל 1772 – י"ח בתשרי ה'תקע"א, 16 באוקטובר 1810) היה אדמו"ר בדור הרביעי של תנועת החסידות ומייסד חסידות ברסלב. הוא היה מורה רוחני מקורי שהדגיש את המכשלות הרבות בדרך לדעת האל ואת חשיבות השמחה, הפשטות והתמימות. הרבה למחות על מה שראה כהתמסדות ואובדן הדרך של החסידות ונקלע למחלוקות קשות עם אדמו"רים אחרים, עקב המקוריות והשונות בדרך שייסד, וכן סביב טענתו שהוא לבדו "צדיק האמת" ושישנם אדמו״רים שהם ״מפורסמים של שקר״.

תלמידו הבולט ביותר, רבי נתן מנמירוב, חיבר על פי דברי תורתו את ליקוטי מוהר"ן, וספרי יסוד אחרים של חסידות ברסלב. רבי נחמן לא מינה לו יורש, וחסידות ברסלב הוסיפה לתפקד כתנועה עם מורים הבקיאים בתורתו ולא כחצר בראשות שושלת אדמו"רים. בימי חייו עורר סערה והתנגדות עזה, וחסידות ברסלב הייתה קבוצה קטנה ונרדפת עד שזכתה להתעניינות ותחייה במחצית השנייה של המאה ה-20. חסידיה מונים כיום עשרות אלפים, החלוקים לקהילות רבות, רבים מהם חוזרים בתשובה.

עליית החסידים

עליית החסידים או עליית תלמידי הבעל שם טוב היא גלי עליית החסידים לארץ ישראל בקבוצות וביחידים משנת ה'תק"ז (1747) ביניהם רבים הקשורים לרבי ישראל בעל שם טוב. את עלייה זו מציינת במיוחד שיירה המונית שבאה בשנת ה'תקל"ז (1777) והתיישבה בגליל, הייתה השיירה המשמעותית הראשונה של חסידים שהגיעה לארץ והגדולה מבין הקבוצות שהגיעו באותה תקופה.

השיירה הונהגה בראשות רבי מנחם מנדל מוויטבסק ורבי אברהם מקליסק תלמידיו של המגיד ממזריטש ממשיכו של הבעש"ט ומנתה כ-300 איש שהיוו כ-5 אחוזים מכלל היהודים בארץ ישראל באותו הזמן. רוב רובם של העולים בעלייה זו לא היו חסידים, אלא כאלו שהצטרפו לקבוצה החסידית בדרך לארץ. בזכות עלייה זו והתשתית שיצרה חוזקו קהילות יהודיות שונות בארץ והתחזקו קשרים בין יהודי אשכנז החסידים לבין חכמי הנסתר תלמידי קבלת האר"י הספרדיים.

רב נחמן (פירושונים)

האם התכוונתם ל...

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.