נחמן אוריאלי

נחמן אוריאלי (24 בפברואר 1939 - 2 באוגוסט 1986[1]) היה מנכ"ל מספר הוצאות ספרים בישראל, בהן א. לוין אפשטיין, הוצאת שקמונה, עם עובד (בה עבד מ-1973 ועד 1976) וכתר הוצאה לאור. כן הנחה תוכנית ראיונות בגלי צה"ל בשנות השבעים והיה מזכיר "התנועה לשינוי שיטת הבחירות" (לימים התנועה הדמוקרטית לשינוי (ד"ש) והיה מראשיה).

תולדות חייו

אוריאלי למד בבית ספר תיכון בחדרה יחד עם יהודה אטלס ודני קרמן (עובדה שתוביל ב-1977 ליצירת הספר "והילד הזה הוא אני").[2]

בשנת 1972 נקלעה הוצאת שקמונה החיפאית של ראובן הכט לקשיים וצברה חובות. לשם כך ביקש הכט לגייס כמנכ"ל את אוריאלי ואף קיבל את הסכמתו. אולם זמן קצר לאחר מכן קיבל אוריאלי את ראשות הוצאת עם עובד, זאת על אף שהסתייג מזיקתה להסתדרות.[3][4] בין היתר יזם אוריאלי ב-1975 את הדפסת האנציקלופדיה בריטניקה לנוער בעברית[5] כן יזם את הוצאת האנציקלופדיה "החי והצומח של ארץ ישראל" ואת הוצאת מדריך ישראל,[6] כולם מפעלי הוצאה לאור שאפתניים.

מבחינה פוליטית היה אוריאלי ליברל. הוא כיהן כמזכיר "התנועה לשינוי שיטת הבחירות", שקמה ב-1974[7] וממנה צמחה "תנועת שינוי" שהיוותה את הבסיס לתנועה הדמוקרטית לשינוי (ד"ש), שהתמודדה בבחירות לכנסת התשיעית בשנת 1977 וזכתה בשבעה מנדטים. בשנת 1982 גולל אוריאלי את תולדות המפלגה בספרו עלייתה ונפילתה של ד"ש.

לקריאה נוספת

  • נחמן אוריאלי, אמנון ברזילי עלייתה ונפילתה של ד"ש, תל אביב: רשפים, 1982

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ מידע מאתר billiongraves.com
  2. ^ יותם שווימר, בחזרה לבית המשותף עם "והילד הזה הוא אני", באתר ynet, 7 באפריל 2012
  3. ^ ארכיון הכט, מכתב למשה שמיר, 6 באוגוסט 1973
  4. ^ נחמן אוריאלי יהיה מנכ"ל "עם עובד", מעריב, 23 באוגוסט 1972
  5. ^ "עם עובד" תוציא בעברית את אנציקלופדיה בריטניקה לנוער, דבר, 12 בפברואר 1975
  6. ^ מכינים אנציקלופדיה על החי והצומח בארץ ישראל, דבר, 20 במרץ 1980
  7. ^ התנועה לשינוי שיטת הבחירות תפתח במסע החתמה על עצומה, מעריב, 10 ביוני 1974
בריטניקה לנוער

בריטניקה לנוער היא אנציקלופדיה לנוער שיצאה לאור בישראל החל משנת 1977, והתבססה על האנציקלופדיה Children's Britannica, שהחלה לצאת לאור בשנת 1960 על ידי הסניף הלונדוני של אנציקלופדיה בריטניקה בע"מ.

עורכה של Children's Britannica היה ג'ון ארמיטאג', ומרבית כותביה היו בריטים. יועצים לעריכה היו המנהל, הצוות והתלמידים של בית הספר היסודי על שם ויליאם אוסטין בלוטון, בדפורדשייר.

ב-1975 יזם נחמן אוריאלי, מנכ"ל הוצאת עם עובד, את הדפסת האנציקלופדיה בעברית. "בריטניקה לנוער" יצאה לאור ב-15 כרכים על ידי חברת "אנציקלופדיות לנוער בע"מ", ותוארה על ידה כ"אנציקלופדיה בינלאומית לישראל". להבדיל ממתחרותיה (מכלל - אנציקלופדיה לנוער, יבנה - האנציקלופדיה לנוער ואנציקלופדיה אביב), שהופיעו בניקוד מלא, "בריטניקה לנוער" הופיעה ללא ניקוד (שמות הערכים נוקדו, ולעיתים נוקדו מילים מסוימות בגוף הערכים). אף שהתבססה על Children's Britannica, ערכים רבים בה, בפרט בנושאי ישראל ויהדות נכתבו במיוחד למהדורה העברית. "נוסף לכך, ניתן בערכים מסוימים פירוש ועיבוד מקורי בידי 'אנציקלופדיות לנוער בע"מ' במקום תרגום גרידא של המקור".

ערכי "בריטניקה לנוער" כללו גם תצלומים רבים, בצבע ובשחור לבן, תרשימים ומפות.

לשם הכנת המהדורה העברית הוקמה מערכת שבראשה עמד פרופ' שניאור ליפסון ממכון ויצמן למדע, וחבריה היו פרופ' יוסף גורני, הרב שמואל אבידור הכהן, הרב ח"כ מנחם הכהן, ד"ר כרמי יוגב, מנהל גימנסיה הרצליה, אל"ם (מיל.) גרשון ריבלין, פרופ' רינה שפירא ופרופ' נתן שרון. העורך הכללי היה דוד שחם. כן פעל צוות של עורכים ויועצים מדעיים, ובהם נחמיה בן אברהם - ספורט, פרופ' יהואש הירשברג - מוזיקה, ד"ר מאיר פעיל - צבא ופרופ' דרור שדה - אסטרונומיה.

העיתונאי זאב גלילי השווה בין "בריטניקה לנוער" לבין "מכלל", והתאכזב לגלות שב"בריטניקה לנוער" אין ערך על מסכת אבות. הוא הוסיף וציין כי: "המשכתי ובדקתי מה יש ומה אין בבריטניקה לעומת ה"מכלל". וזה מה שמצאתי בכמה עמודים של "מכלל", ערכים שאין בבריטניקה: אביגיל (אשת נבל הכרמלי), אבישי, אביתר, אבן ג'נאח, אבן סינה, אברהם אבינו ותקצר היריעה מלפרט. בעיקר ניכר יתרונה של "מכלל" בנושאי ארץ ישראל, תנ"ך, הלכה, תולדות עם ישראל...ההגינות מחייבת לציין כי בבריטניקה יש ערכים שאין ב"מכלל", החל ב"אבולוציה" וכלה ב"אינפלציה.".

בשנת 1993 יצא לאור כרך "עדכונים והשלמות", שהעורך הראשי שלו הוא עמנואל לוטם.

הוצאת שקמונה

הוצאת שקמונה נוסדה ב-1965 בחיפה על ידי ראובן הכט, בעלי ממגורות דגון. שם ההוצאה נקבע על שם התל הארכאולוגי "תל שקמונה" שבחיפה וביטא את אהבתו של הכט לתחום הארכאולוגיה של ארץ ישראל, בסמלילה הרשמי של ההוצאה אף נרשם שמה בכתב עברי עתיק. ההוצאה נוסדה כמוסד ללא כוונת רווח, אלא על מנת לקדם ספרים של חבריו האידאולוגיים של הכט (לאמור, התומכים בליברליזם ומאנשי הציונות הרוויזיוניסטית) שהתקשו להוציא את ספריהם לאור במדינת ישראל של אותה תקופה בה רבות מהוצאות הספרים הגדולות היו קשורות לתנועת העבודה ולהסתדרות. כן ראו אור בהוצאה, שהכט היה הגורם המרכזי בה, ספרים בנושאים הקרובים לליבו של הכט כלומר, חיפה, ארכאולוגיה והיסטוריה של ארץ ישראל. עם ייסודה של התנועה למען ארץ ישראל השלמה ביולי 1967, הפכה ההוצאה למו"ל המזוהה עם התנועה, ערכיה ואנשיה.

בשנת 1972 נקלעה ההוצאה לקשיים וצברה חובות. לשם כך ביקש הכט לגייס כמנכ"ל את נחמן אוריאלי ואף קיבל את הסכמתו. אולם זמן קצר לאחר מכן קיבל אוריאלי את ראשות הוצאת עם עובד. לפיכך, העביר הכט את הניהול האדמיניסטרטיבי של ההוצאה לידי הוצאת קורן ירושלים. ב-1984 נרכשה ההוצאה על ידי כתר הוצאה לאור, אשר המשיכה להוציא במסגרת "שקמונה" מדריכי טיולים (בפרט מדריך לפיד הפופולרי מאת יוסף לפיד, שהיה מדריך הטיולים הראשון בעברית ליוצאים לחו"ל) ואלבומים בנושאי ארץ-ישראל, בהם הכרך המפואר "עמוד האש" מאת יגאל לוסין, שליוה את סדרת הטלוויזיה בשם זה.במאגרי הספרייה הלאומית מצויים 86 כותרים שראו אור בהוצאה, רובם ספרי עיון בנושאי ארץ-ישראל, היסטוריה, ארכאולוגיה, הגות ציונית ויומנים של אנשי שם בתולדות ארץ ישראל והעיר חיפה. סדרת ספרי הקריאה היחידה שראתה אור בהוצאה היא ספריו של יחיאל די-נור (ק. צטניק) פיפל, בית הבובות וסלמנדרה. בין הספרים המיוחדים שראו אור בהוצאה, הגדה של פסח "מאפלה לאורה" הכוללת בתוכה עיונים בתקומת ישראל, שנערכה על ידי הכט עצמו.

החי והצומח של ארץ ישראל

החי והצומח של ארץ ישראל – אנציקלופדיה שימושית מאוירת היא האנציקלופדיה לידיעת הטבע המקיפה ביותר שנכתבה על בעלי החיים והצומח בארץ ישראל. האנציקלופדיה נכתבה לציבור הרחב וקבעה לראשונה, בעזרת האקדמיה ללשון העברית, מאות שמות עבריים לבעלי חיים וצמחים בישראל.

התנועה הדמוקרטית לשינוי

התנועה הדמוקרטית לשינוי (ד"ש) - הייתה מפלגת מרכז שהוקמה לקראת הבחירות לכנסת התשיעית בשנת 1977.

והילד הזה הוא אני

וְהַיֶּלֶד הַזֶּה הוּא אֲנִי הוא ספר שירי ילדים של הסופר יהודה אטלס אשר ראה אור בהוצאת כתר בשנת 1977. הספר מכיל שירי ילדים קצרים המציגים את העולם מנקודת מבטו של ילד ובשפת יום-יום (בניגוד לשפה הגבוהה שהייתה נהוגה עד אז בכתיבה לילדים).

השירים מלווים באיורים מעשה ידי דני קרמן, המבוססים כולם על תבנית עמוד אחידה של חלונות בית משותף המקיפים את השיר המצוי במרכז המסגרת, כאשר בכל פעם מציצות מן חלונות דמויות או פריטים המוסיפים גוון נוסף לתוכן המילולי של השיר. את החיבור בין הטקסט של אטלס לאיוריו של קרמן הציע נחמן אוריאלי, מנכ"ל הוצאת כתר באותה עת, שלמד עם השניים באותו בית ספר תיכון.בשנת 1978 זכה הספר בפרס זאב לספרות ילדים ונוער.בעקבות הצלחתו הרבה של ספר זה (שגם תורגם לאנגלית תחת השם It's Me), באו בעקבותיו ספרים נוספים בסגנון דומה:

גם הילד הזה הוא אני (1979)

ורק אני לא (1981)

אני רוצה שפתאום (1983)

הילדה שאני אוהב (1988)ב-1979 יצא תקליט בשם "והילד הזה הוא אני", ובו מבוצעים שירים מן הספר, שהולחנו בידי אבנר קנר. לצד קנר שרים באלבום דויד ברוזה, אפי בן ישראל, מזי כהן ויואל לרנר. אטלס עצמו מקריא באלבום מספר שירים. על בסיס השירים שבספר הועלו גם סדרה בטלוויזיה והצגות, ואפילו זכה לעיבוד קונצרטי של הקאמרטה הישראלית ירושלים.

מספר שירים מסדרת הספרים הולחנו על ידי מוזיקאים שונים מחוץ למסגרת האלבום. עמם נמנים השירים "אני רוצה שפתאום" בלחנו של יוני רכטר וביצועו של אריק איינשטיין ו"אולי זה מעליב" בלחנו וביצועו של מתי כספי. בתקליט צד נוסף, ובמופע "דנדינו" 1980-81.כשנועם בנו ניגן שם בס, עם עוד כ 8 בני נוער.

שם הכותר: "והילד הזה הוא אני", נלקח מהשורה האחרונה בשיר "והילד הזה הוא אני":

הספר נכתב כאשר היה יהודה אטלס בן 37, והוא נכתב במשך כשלוש שנים, בשל הרצון העז של יהודה "לשמור ולשמר את הדברים שקרו לילדים שלי".

מיכאל סטרוגוב

מיכאל סְטְרוֹגוֹב (תורגם לעברית גם כמיכאיל סטרוגוב, בצרפתית: Michel Strogoff) הוא רומן משנת 1876 מאת ז'ול ורן, אחד הספרים המצליחים ביותר שלו. לעומת רוב ספריו של ורן, הספר אינו כולל תיאורי טכנולוגיה מתקדמת האופייניים לסוגת המדע הבדיוני, אלא הוא מותחן ריגול על רקע פוליטי דמיוני של האימפריה הרוסית.

הרומן מתאר את מסעו של מיכאל סטרוגוב בשליחות הצאר אלכסנדר השני לאחיו, הדוכס הגדול, הנמצא בעיר אִירקוּטְסְק, 5,500 ק"מ מהבירה מוסקבה. סטרוגוב נשלח על רקע מזימה של החאן פֵאוֹפָּר (Feofar) מלך הטטרים לנתק את הקשר בין רוסיה האירופאית לבין סיביר. מטרת השליחות היא להזהיר את אחיו של הצאר מפני בוגד בשם אִיבָן אוֹגַרְיֶב. אוגרייב, קולונל לשעבר בצבא הרוסי, עומד להגיע לאירקוטסק, לכאורה כדי לסייע לדוכס הגדול אך מטרתו האמיתית היא להסגירו לידי המורדים הטטרים. בדרך הוא פוגש את נַדְיָה פדור, נערה מליטא הנוסעת אל אביה אשר נמצא בגלות באירקוטסק, ובשני עיתונאים, כתבי שטח, שבאו לסקר את האירועים ברוסיה עבור ציבור הקוראים שלהם בצרפת ובאנגליה.

במהלך המסע לסיביר עוברים סטרוגוב ונדיה הרפתקאות ומאבקים באיתני הטבע ובנבלים ובראשם איבן אוגרייב. הם נלקחים בשבי על ידי הטטרים, מצליחים לברוח מהשבי ומגיעים אחרי תלאות רבות לאירקוטסק, חסרי כל, ולאחר שאוגרייב כבר הגיע לעיר, מתחזה לסטרוגוב ומתכנן את הסגרת העיר לטטרים. בשיא העלילה מופיעה הפתעה דרמטית המאפשרת לגיבורים, ברגע האחרון, לגבור על הנבל ולהציל את העיר. הספר מסתיים ב"סוף טוב" - נישואיהם של סטרוגוב ונדיה.

האירועים הפוליטיים המתוארים בספר הם דמיוניים. האימפריה של רוסיה ידעה תככים ומרידות רבות, אך הטטרים לא היו איום משמעותי על שלטון הצארים ולא התקוממו נגדם במשך מאות שנים לפני כתיבת הספר וגם לאחריו. תיאורם כלוחמים אכזריים ופראיים מבוסס על תדמיתם באירופה הנוצרית, מהיותם זרים ומוסלמים. הצאר אלכסנדר השני, שאכן שלט ברוסיה בזמן פרסום הספר, ומתואר כדמות חזקה ואצילית, נרצח חמש שנים לאחר מכן בסנקט פטרבורג על ידי מהפכנים סוציאליסטיים מתנועת נרודניה ווליה.

לעומת זאת, תיאורי הגאוגרפיה של רוסיה ואמצעי התחבורה בה נחשבים לאמינים, על אף שוורן לא ביקר ברוסיה מעולם.

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.