נחמה ליבוביץ

נחמה ליבוביץ (ג באלול ה'תרס"ה - ה' בניסן ה'תשנ"ז; 3 בספטמבר 1905 - 12 באפריל 1997), הייתה פרשנית ופרופסור למקרא, מורה ומחנכת, כלת פרס ישראל בתחום החינוך. עסקה בהוראת תורה נביאים וכתובים, וחידשה דרך לימוד חדשה בתנ"ך.

נחמה ליבוביץ
נחמה ליבוביץ תמונה זו מוצגת בוויקיפדיה בשימוש הוגן. נשמח להחליפה בתמונה חופשית.
נחמה ליבוביץ
תמונה זו מוצגת בוויקיפדיה בשימוש הוגן.
נשמח להחליפה בתמונה חופשית.

ילדותה ובגרותה בתפוצות

נולדה בריגה שבלטביה ב-1905, שנתיים לאחר אחיה, ישעיהו ליבוביץ (פילוסוף), לפריידה ומרדכי קלמן ליבוביץ שהיה סוחר עשיר. לאביה הייתה השפעה רבה על חייה גם בזכות אישיותו, וגם כי היה אחד ממלמדיה הבולטים בילדותה. הוא היה ציוני ודיבר עם ילדיו בעברית. ליבוביץ למדה מפי מורים פרטיים עברית ותנ"ך, עוד בטרם החלה ללמוד בבית הספר. ב-1919, בעקבות המהפכה הבולשביקית, עברה המשפחה לברלין. בברלין היא סיימה בית ספר תיכון ממשלתי ועמדה בבחינות הבגרות ב-1925. למדה באוניברסיטאות היידלברג, מרבורג, וברלין.

כבר בהיותה סטודנטית החלה ללמד בבתי ספר. היא הורתה בבית ספר יהודי עממי ובבית ספר יהודי תיכון של קהל "עדת ישראל" מיסודו של רבי עזריאל הילדסהיימר. ליבוביץ לימדה עברית ותנ"ך בעברית, בלא תיווכה של שפה מקומית, בצורה חלוצית שטרם הייתה נהוגה אז בגרמניה. באותה תקופה החלה להרצות בדידקטיקה ופרסמה מאמרים על הוראת העברית כשפה חיה. היא למדה במשך שנתיים בבית המדרש הגבוה ללימודי יהדות שבברלין, שם למדה מפי לאו בק, פרופסור גוטמן ופרופסור אלבונגן. ב-1930 קיבלה ליבוביץ תואר דוקטור מאוניברסיטת מרבורג, לאחר שכתבה עבודה על "שיטת התרגום של תרגומי המקרא לשפת היידיש בני המאה ה-15 וב-מאה ה-16", זאת בהסתמך על כתבי יד בספריות של ברלין ושל פארמה. בד בבד סיימה לימודי הוראה לבית הספר התיכון.

במהלך לימודיה נחשפה לשיטתו של מרטין בובר, הידועה בשם מילה מנחה, בחקר הסיפור התנ"כי והושפעה ממנה כי התאימה לרוח הבית בו גדלה - ניתוח המקרא מבלי להיעזר בביקורת המקרא.

ב-1930 נישאה לדודה (אחי אביה) ליפמן ליבוביץ, שהיה מבוגר ממנה ב-29 שנים.

העלייה לארץ ישראל וההוראה

בשנת 1930 עלתה לארץ ישראל יחד עם בעלה. הזוג השתקע בירושלים, בדירה בדמי מפתח בשכונת קריית משה וליבוביץ החלה ללמד בסמינר המזרחי למורות. בשנים הראשונות החלה ללמד ספרות, מקרא והיסטוריה של עם ישראל. לאחר מכן התרכזה בהוראת מתודיקה, לימוד תנ"ך ובהכשרת מורים. בסמינר המזרחי למורות לימדה עד 1955, וב-1956 נתמנתה מרצה לתנ"ך ולדידקטיקה של ספרות וחיבור באוניברסיטת בר-אילן ולימדה שם כחמש שנים לערך. היא עזבה את בר-אילן לאחר סכסוך עם פרופ' קורצווייל כיוון שהאחרון פיטר את ד"ר מאיר וייס וליבוביץ ראתה במעשה עוול הנוגד לצדק הבסיסי. ב-26 בנובמבר 1957 נתמנתה למרצה באוניברסיטת תל אביב וכעבור 11 שנה לפרופסור חבר[1]. מאותה תקופה לימדה במוסדות רבים אחרים. ב-1 בינואר 1972 יצאה לגמלאות.

בשנת 1942 החלה במנהגה המפורסם להפיץ דפי סטנסיל של שאלות על פרשת השבוע (שנקראו בפי העם "דפים" או "גליונות"). אופיינית השאלה "מה היה קשה לרש"י?" שבה ניסתה לרדת למניעיו של הפרשן. את התשובות שלחו אליה והיא החזירה אותן עם הערות ותיקונים. ה"דפים" הללו הפכו ל"סמל מסחרי" שלה, ואנשים רבים בציבור הרחב התוודעו לנושאי פרשת השבוע הודות להם. משנת תשי"ד ואילך פירסמה ליבוביץ את ה'עיונים' שכללו, מלבד השאלות, ציטוטים מפרשנים והתייחסות אליהם. ה"דפים" וה"עיונים" תורגמו לשפות רבות והגיעו לקהילות יהודיות רבות בכל העולם, עד שבמשך הזמן קובצו ה"עיונים" בצורת חמישה ספרים המקבילים לחמשת חומשי תורה על פי נושאי פרשת השבוע.

נחמה ליבוביץ שימשה במשך שנים רבות כפרשנית תנ"ך בשידורי הרדיו של "קול ישראל".

על פועלה בחקר התנ"ך והפצתו ברבים זכתה בפרס ישראל לחינוך ב-1956.

על אף שעסקה במחקר ברמה אקדמית, נהגה להופיע רבות בציבור הרחב כמרצה עממית, וגם כפרופסור הייתה ידועה בפשטות הליכותיה ומכונה "נחמה" בפי תלמידיה, והעדיפה את התואר מורה על פני פרופסור ("מורה", כך נכתב על מצבתה). התפרסמה ב'מסעותיה' בארץ, כדי ללמד במקומות רבים ככל האפשר, ויהיו מרוחקים ומבודדים ככל שיהיו.

הידע הרחב שלה ביהדות התבסס על מגוון גדול של פרשנים מכל הדורות, החל מרש"י וכלה בפרשנים מודרניים כמו בנו יעקב. היא נצמדה לגישתם של הפרשנים המסורתיים, והתעלמה מאסכולת ביקורת המקרא (אף שהייתה בקיאה בה). מחקריה הצטיינו בעמקות רבה תוך כדי התייחסות למרכיב הספרותי של הכתוב, אך מבלי לפגוע ברוח היהדות. היא ראתה לעצמה יעוד להפיץ את ידע התנ"ך ואהבת התנ"ך לא רק בין תלמידיה אלא גם בציבור הרחב.

נחמה ליבוביץ נפטרה ללא ילדים בירושלים ביום ה' בניסן תשנ"ז (12 באפריל 1997).

הוקרה ופרסים

מספריה

  • עיונים בפרשת השבוע- סדרה שביעית (תשכ"א)
  • עיונים בספר בראשית: בעקבות פרשנינו הראשונים והאחרונים (תשכ"ו)
  • עיונים חדשים בספר שמות: בעקבות פרשנינו הראשונים והאחרונים (תש"ל)
  • עיונים בספר ויקרא: בעקבות פרשנינו הראשונים והאחרונים (תשמ"ג)
  • עיונים בספר במדבר: בעקבות פרשנינו הראשונים והאחרונים (תשנ"ו)
  • עיונים בספר דברים : בעקבות פרשנינו הראשונים והאחרונים (תשנ"ד)
  • ללמוד וללמד תנ"ך: אסופת מאמרים (תשנ"ה)
  • מדריך ללימוד פרשנים בכיתה י"ב (תשל"ב)
  • פירוש רש"י לתורה: עיונים בשיטתו (עם משה ארנד) (תש"ן)
  • לימוד פרשני התורה ודרכים להוראתם: ספר בראשית (תשל"ה)

משפחתה

 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
שעיה אברמוביץ' נימצוביץ'
 
 
 
 
פריידה
(לבית נימצוביץ)
 
מרדכי קלמן ליבוביץ‏‏
 
 
 
 
 
 
 
צבי ליבוביץ
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
אהרון נימצוביץ'
(רב אמן)
 
גרטה
(לבית וינטר)
 
ישעיהו ליבוביץ
 
נחמה ליבוביץ'
 
ליפמן ליבוביץ'
 
שלמה לבב
(דיפלומט)
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
יסכה ליבוביץ
(עורכת דין)
 
ד"ר מירה עופרן
(פיזיקאית)
 
פרופ' אליה ליבוביץ
(אסטרופיזיקאי)
 
ד"ר יוסי יובל
(כימאי)
 
פרופ' אלחנן ליבוביץ
(מתמטיקאי-פיזיקאי)
 
פרופ' אורי ליבוביץ
(נוירוביולוג)
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
שמאי ליבוביץ
(עורך דין)
 
פרופ' יורם יובל
(פסיכיאטר)
 

לקריאה נוספת

  • לאה אברמוביץ, סיפורי נחמה: מעשים ומעשיות לדמותה של נחמה ליבוביץ, 2015.
  • חיותה דויטש, נחמה - סיפור חייה של נחמה ליבוביץ, ידיעות ספרים, 2008.
  • פרקי נחמה: ספר זיכרון לנחמה ליבוביץ (מאמרים על דרכי עבודתה הפרשנית והחינוכית, מכתבים אישיים ומאמרים מעזבונה שטרם ראו אור), בהוצאת המחלקה לחינוך יהודי ציוני של הסוכנות היהודית לארץ ישראל, ירושלים תשס"א.
  • מרלה ל' פרנקל, תורתה של נחמה ליבוביץ: דרכה בלימוד התנך ובהוראתו, ידיעות ספרים, 2007.
  • יצחק ריינר ושמואל פירלס (עורכים), הגדת נחמה: עיונים בהגדה של פסח על-פי הגליונות והשיעורים של נחמה ליבוביץ, 2003.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ העלאות ומינויים באוניברסיטת תל אביב, מעריב, 27 במאי 1968
  2. ^ מקבלי תואר דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת בר-אילן
12 באפריל

12 באפריל הוא היום ה-102 בשנה (103 בשנה מעוברת), בשבוע ה-15 בלוח הגרגוריאני. עד לסיום השנה, נשארו עוד 263 ימים.

1997 בישראל

1997 בישראל (ה'תשנ"ז-ה'תשנ"ח) הייתה השנה בה חגגה מדינת ישראל 49 שנה מיום היווסדה.

3 בספטמבר

3 בספטמבר הוא היום ה-246 בשנה בלוח הגריגוריאני (247 בשנה מעוברת). עד לסיום השנה נשארו עוד 119 ימים.

בלאו וייס

בלאוּ-וייס (Blau Weiss; גרמנית: כחול-לבן) הייתה תנועת נוער יהודית בגרמניה.

התנועה נוסדה ב-1912, כשבראשה עמד ד"ר יוסף מרכוס, וייעדה עצמה לבניהם ובנותיהם של משפחות מתבוללות, שהיו מעוניינים בתנועת נוער כללית, אבל נדחו על ידי תנועות הנוער הלאומיות הגרמניות שסירבו לקבל יהודים לשורותיהן.

מאחר שכך, הערכים עליהם חינכה התנועה את חבריה היוו שילוב טיולים בטבע ושיבה לחיי פשטות טרום-תעשייתיים ברוח תנועת הנוער הלאומית הגרמנית, "ואנדרפוגל" (ציפורים נודדות), עם מורשת ותרבות יהודית כללית. בתחילה הוקמו אגודות בכמה ערים (הראשונות היו בברלין בהנהגת ולטר מוזס ובברסלאו בהנהגת יוסף מרכוס) ובשנת 1913 התמזגו אלה עם "עמותת הטיולים 1907" לתנועת "בלאו-וייס, אגודה לטיולי נוער יהודי בגרמניה" (Blau-Weiß, Bund für Jüdisches Jugendwandern in Deutschland). בשנת 1914, לפני פרוץ מלחמת העולם הראשונה, מנתה התנועה 900 חברים. לאחר תום המלחמה מנתה התנועה כ-3,000 חברים. בעקבות הצלחתה, הוקמה גם באוסטריה תנועה בעלת שם זהה.

רק ב-1922 אימצה התנועה פלטפורמה ציונית, ועודדה את חבריה להכשיר עצמם בעבודה חקלאית או מקצועית כהכנה לעלייה לארץ ישראל. באמצע שנות ה-20 של המאה ה-20 התארגנו במסגרת הבלאו וייס קבוצות נוער דתיות, בהם השתתפו גם נחמה ליבוביץ וישעיהו ליבוביץ. בתנועה היו פעילים גם פרנץ קאהן ויעקב אדלשטיין.

בסוף שנות ה-20 הוקמו סניפים של התנועה גם בצ'כוסלובקיה ובהונגריה, אשר נקראו "תכלת לבן".

בהתחלה הייתה פעילות התנועה משותפת לבנים ולבנות, עם ההתרחבות לקהילות שמרניות יותר, שם הייתה התנגדות לפעילות מעורבת, הוקמה תנועת בת לנשים שבראשה עמדה הדוויג גרוסמן.

בוגרי התנועה היו שותפים להקמת קיבוצים אחדים, בהם חברי קבוצת ביברכה שהצטרפו למקימי שריד באביב 1927 ובית זרע.

התנועה ניסתה להקים יישוב בארץ ישראל, בשנים 1925-1926, והניסיון כשל, ולאחר מכן הפסיקה התנועה את פעילותה. היא פורקה סופית ב-1929, עוד לפני עליית היטלר לשלטון.. רעיונות התנועה שימשו מודל לאורו הקימו בוגרי התנועה ארגוני נוער אחרים בגרמניה בשנות ה-20.

בערד קיימת אכסניית נוער המנציחה את שמה, ובלא קשר לתנועה, מועדוני ספורט רבים בגרמניה כיום נקראים בשם זה (בהתאמה לצבעי התלבושת של שחקני הקבוצה).

ג' באלול

ג' באלול הוא היום השלישי בחודש השנים עשר

בשנה העברית, למניין החודשים מתשרי, והוא החודש השישי

למניין החודשים מניסן.

דן (דמות מקראית)

דָּן, דמות מקראית, בנו של יעקב מבלהה שפחת רחל, וצאצאיו היוו את שבט דן.

דעת (אתר אינטרנט)

דעת הוא אתר אינטרנט עברי שעיקרו טקסטים בתחומי היהדות והרוח שלוקטו ממקורות מודפסים מגוונים.

ה' בניסן

ה' בניסן הוא היום החמישי בחודש השביעי

בשנה העברית, למניין החודשים מתשרי, והוא החודש הראשון

למניין החודשים מניסן.

ה'תשט"ז

ה'תשט"ז (5716) או בקיצור תשט"ז היא שנה עברית אשר החלה ביום א' בתשרי, אור ל-17 בספטמבר 1955, והסתיימה ביום כ"ט באלול, 5 בספטמבר 1956. שנה מסוג זשג, איננה מעוברת, ואורכה 355 ימים. זו שנה רביעית לשמיטה.

מדינת ישראל חגגה ביום העצמאות ה'תשט"ז 8 שנות עצמאות.

חיותה דויטש

חיותה דויטש (נולדה ב-17 בספטמבר 1960 בתל אביב) היא סופרת ועורכת ישראלית.

חלומות פרעה

סיפורם של שני חלומות פרעה מופיע בפרק מ"א של ספר בראשית. לפי הסיפור, חלם פרעה שני חלומות רצופים, שאת פתרונם נתן לו יוסף: שבע שנות שובע יגיעו לעולם, ולאחריהם שבע שנות רעב. בעקבות הפתרון הזדרז יוסף והציע לפרעה לאגור מזון בזמן השובע כדי שהארץ תוכל לשרוד בזמן הרעב. פרעה התפעל מהפתרון ומההצעה המעשית שבעקבותיו, ומינה את יוסף על ביצוע משימת אגירת המזון. יוסף ביצע בהצלחה את המשימה ואגר אוצרות מזון רבים, שאותם מכר לאחר מכן ליושבי מצרים.

מסעו של אברהם לארץ כנען

מסעו של אברהם לארץ כנען הוא סיפור המופיע בספר בראשית, פרק י"ב, פסוקים א'-ט' בפרשת לך לך. סיפור זה מתאר את מסעו של אברהם לארץ כנען בליווית בני משפחתו. אברהם יוצא לכנען בצו אלוהים אל ארץ בלתי נודעת. הציווי ליציאת אברהם לכיוון כנען אל ארץ לא נודעת הוא הניסיון הראשון שעמד בו אברהם. זהו אחד מעשרת הניסיונות בהם עמד אברהם מיום יציאתו את חרן. אברהם מציית לדברי ה' ועוזב את ארצו, חרן ויוצא אל ארץ כנען, והכתוב מוסיף שאליו מצטרפים, שרה, לוט בן אחיו "ורְכוּשָׁם אֲשֶׁר רָכָשׁוּ וְאֶת-הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר-עָשׂוּ בְחָרָן". זאת הוא עושה בגיל 75. בצידו של ציווי זה ניתנות על ידי ה' ברכות. ה' מבטיח שיעשה מאברהם גוי גדול ויברך את שמו שיהיה גדול. הארץ אליו יגיע אברהם מובטחת לצאצאיו. עוד מוסיף ה' שאת מברכיו של אברהם יברך ואת הפוגעים בו יקלל. אברהם היה בן שבעים וחמש בעת צאתו מחרן. בכנען עובר אברהם ממקום למקום, ובכך מסמל את כיבושה של הארץ.

מרבורג

מרבורג (גרמנית: Marburg) היא עיר אוניברסיטאית במדינת הסן בגרמניה, על הנהר לאהן, והעיר הראשית במחוז מרבורג-בידנקופף. אוכלוסייתה מונה 78,701 נפש. למרבורג "זכויות עיר" מאז 1140 והיא משמשת כיום כמרכז אזורי במרכז מדינת הסה, אך בעבר הייתה בירת האזור. מקור שם העיר מן המונח ל"טירת גבול המחוז" - שבין השטחים שתחת נסיכי תורינגיה לאלה שתחת ארכיבישוף מיינץ.

מרבורג ממוקמת בחצי הדרך בין פרנקפורט לקאסל, כ-77 ק"מ מכל אחת מן הערים. העיר האוניברסיטאית גיסן נמצאת כ-27 ק"מ דרומית למרבורג. מרבורג עצמה משתרעת כ-9 ק"מ מצפון לדרום וכ-6 ק"מ ממזרח למערב. ממזרח לה נמצאים הרי הלאהן (Lahnbergen) וממערב לה, "רכס מרבורג" (Marburger Rücken).

מרבורג התפתחה בצומת שבין שתי דרכים חשובות בימי הביניים: זאת שבין קלן לפראג (ממערב למזרח) ובין הים הצפוני לאלפים ומשם לאיטליה (מצפון לדרום). במאה ה-9 או ה-10 נבנתה במקום טירה ונגבו מיסים מן העוברים בדרכים אלו. המשפחה השלטת, שושלת גיזו, הוחלפה אחר כך בשליטי תורינגיה, ששלטו על העיר מוורטבורג שליד אייזנך. בימי הביניים התיישבה בעיר אליזבת מתורינגיה, שהייתה אלמנתו הצעירה של שליט תורינגיה ועסקה בצדקה באינטנסיביות - דבר אשר הקנה לה מאוחר יותר מעמד של קדושה בנצרות. לה מוקדשת "כנסיית אליזבת הקדושה, אחד מן האתרים החשובים במרבורג. אתרים נוספים ראויים לציון הם העיר העתיקה ("אוברשטאט", Oberstadt) וטירת מרבורג. אתר נוסף הוא האוניברסיטה.

אוניברסיטת מרבורג היא אחת האוניברסיטאות העתיקות בגרמניה (נוסדה ב-1527) והאוניברסיטה העתיקה ביותר בעולם שהוקמה כאוניברסיטה "פרוטסטנטית". בין היתר למדו בה האחים גרים, ג'ורדנו ברונו, אריך אוארבך, פרנץ מלדה, נחמה ליבוביץ, האנס גאורג גדמר, וילהלם רפקה, יוליוס ולהאוזן, בוריס פסטרנק, חתן פרס נובל אמיל אדולף פון בהרינג, חוסה אורטגה אי גאסט, אוטו האן, אלפרד וגנר, מרטין היידגר, הרמן כהן ואחרים.

ב-1967 אירעה בעיר התפרצות של מגפה. הנגיף שבודד נקרא "נגיף מרבורג".

עזרא (תנועת נוער)

עזרא - תנועת הנוער התורני לאומי הראשונה בישראל היא תנועת נוער דתית לאומית, הרביעית בגודלה מבין תנועות הנוער הציוניות במדינת ישראל. לתנועה כ-20,000 פעילים הפרוסים בכלמעלה מ-65 מוקדי פעילות בישראל. במהלך הוועידה הי"ז של התנועה הוחלט על שינוי שמה של התנועה מ"חרדית לאומית" ל"תורנית-לאומית". כיום (2019) מזכ"ל התנועה הוא שאול דה מלאך.

פירוש רש"י לתורה

פירוש רש"י לתורה הוא הפירוש הנודע ביותר לתורה. נכתב על ידי רבי שלמה יצחקי (רש"י) במאה ה-11, כחלק מפירושו הכולל לתנ"ך, הכולל פירוש כמעט לכל התנ"ך. כשני שלישים מפירוש רש"י למקרא מבוסס על מדרשי חז"ל, ועיקר מלאכתו הייתה בסינון דברים המתאימים לפשוטו של מקרא או המוסיפים תוספות נחוצות, ובניסוחם בדרך תמציתית.

פרשני המקרא

פרשנות המקרא שלאחר חז"ל נחלקת לשתי תקופות עיקריות - פרשנות ימי הביניים, שראשיתה אצל רס"ג, מנחם ודונש בסוף האלף הראשון לספירת הנוצרים וסיומה אצל רלב"ג בתחילת המאה ה-14. מאז, במשך תקופה של כמעט 400 שנה לא נכתבו כמעט ספרי פרשנות, ומה שנכתב היה ברובו פרשנות על רש"י או על הערות המסורה.

יצירת הפרשנות לתנ"ך התחדשה בתחילת המאה ה-17 עם פירוש אור החיים, והתגברה בעקבות תנועת ההשכלה והתגובות השונות לה. מאז הקמת מדינת ישראל התגבר מאוד העיסוק בתנ"ך, יצאו לאור מספר כתבי עת על התנ"ך (למשל, מגדים) ונכתבו פירושים רבים על התנ"ך ועיונים בו ובפרשניו, כדוגמת עיוניה של נחמה ליבוביץ והמפעל הגדול של "דעת מקרא".

רש"י

רבי שלמה בן רבי יצחק ירחי הצרפתי (רש"י: רבי שלמה יצחקי; 1040 בקירוב – 13 ביולי

1105, כ"ט בתמוז ד'תתס"ה) היה תלמיד חכם צרפתי נודע. נחשב לגדול מפרשי התנ"ך והתלמוד, וכונה בשם "פרשנדתא" (פרשן דתא - פרשן הדת).

שפרה ופועה

שפרה ופועה הן שתי מיילדות, שסיפורן מופיע בתחילת ספר שמות. סיפורן הוא מהסיפורים הבודדים המספרים את סיפורן של מיילדות במקרא.

שרה

שָׂרָה, במקור שָׂרָי, המכונה במסורת היהודית שרה אמנו, היא דמות מקראית שהייתה אשת אברהם והראשונה מבין ארבע האמהות, ולפי המדרש והתלמוד גם נביאה. סיפורה מופיע בתורה בספר בראשית פרקים י"א עד כ"ג.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.