נחל תרצה

נַחַל תִּרְצָהערבית: وادي‎ الفارعه - ואדי אל-פארעה) הוא הגדול בנחלים המנקזים את מזרח השומרון לבקעת הירדן וים המלח. אורכו כ-40 קילומטרים ושטח אגן הניקוז שלו הוא 300 קמ"ר. זרימתו מתמדת והוא הנחל האיתן היחיד במזרח השומרון.

הנחל מתחיל מזרחית לשכם, בבקעת בית דג'ן ונמשך צפונה, שם הוא נקרא ואדי עזמוט ואחר כך ואדי בידא. באזור עינות בידאן שעל כביש שכם-גשר אדם (כביש 57) הוא פונה מזרחה בתוך בקע טקטוני, ומשלים בנקודה זו את הקפתו של הר כביר, ומנקז באופן זה את כל מורדות ההר.

מי הנביעות הזורמים בנחל משמשים את החקלאים הפלסטינים באזור להשקיית שדותיהם שלאורך הנחל, בעיקר באזור הג'יפתליק.

קילומטרים ספורים מזרחה משם נשפך נחל תרצה לנהר הירדן. הנחל תרצה קרוי על שם העיר המקראית תרצה.

נחל תרצה
Tirza1
נחל תרצה באזור הג'יפתליק
אורך 40 ק"מ
גובה מוצא הנהר מטרים
ספיקה ממוצעת 0.43 מ"ק לשנייה
אגן הניקוז 300 קמ"ר
מוצא מזרחית לשכם, בבקעת בית דג'ן
שפך נהר הירדן
מדינות באגן הניקוז ישראל  ישראל

הידרולוגיה

הנחל מקבל מימיו מ-11 מעיינות, הספיקה השנתית הממוצעת 13.5 מיליון מטרים מעוקבים (MCM) והיא משתנה בהתאם לכמות המשקעים בין 4 ל-42 מיליון מ"ק. בנוסף זורם באפיק ביוב לא מטופל מחלקה המזרחי של שכם; זרימת הביוב בנחל מוערכת ב-3 מיליון מ"ק בשנה. באזור הנחל פועלות (נכון ל-2007) 70 בארות מים: 62 לשימוש חקלאי, 3 לשימוש ביתי ועוד 5 המשמשות את ישראל. מבארות אלו שואבים הפלסטינים בין 4.4 ל-11.5 מיליון מ"ק בשנה[1].

אתרים הסמוכים לנחל

המסלול הקדום של דרך מבוא השמש עבר בצידו הצפוני של הנחל. לאורך הנחל יש אתרים, בחלקם מתקופת ההתנחלות בימי השופטים ומימי בית שני:

  • עין באדאן - עמק פורה ובו קבוצת נביעות שופעת, אתר קידוחי מים חשוב לעיר שכם והסביבה. ככל הנראה משמרת עין באדאן בשמה את העיר בְּדָן הנזכרת במשנה ובתלמוד כמקום בו גידלו רימונים גדולים ויקרים: "...ושאר כל הרימונין אין דרכן להימנות אלא רימוני בדן על ידי שהן חביבין דרכן להימנות, שאר כל הרימונין על ידי שאין חביבין אין דרכן להימנות".[2]

מאגר תרצה

בבקעת הירדן, באזור בתרונות החוואר, מתנקז לנחל תרצה יובל המושך מים ממעיינות פריעאה. עקב כך הקימה אגודת המים של המועצה האזורית בקעת הירדן את מאגר תרצה - מערכת מאגרי מים גדולה ומשוכללת לתפיסת מי השיטפונות. מי המאגרים משמשים להשקיית שטחי החקלאות של היישובים באזור. מאגר תרצה מהווה את אחד ממאגרי המים החשובים בבקעת הירדן. יפה רזיאל כותבת כי :"מדובר בשלושה סכרים מדורגים ... העליון מבין המאגרים משמש לשיקוע הבוץ והסחף, האמצעי לשאיבה לאחר הגשם והתחתון לתיירות בלבד - כבריכת חורף. מן המאגר האמצעי שואבים את המים למאגר מלאכותי הממוקם על גבעה קרובה, ולמאגר זה מחובר צינור המים של בקעת הירדן, שנועד להשקיית גידולי השדה".[3]

מבט אל נחל תרצה

View to Nachal Tirza from Har kabir 1

מבט למקורות נחל תרצה מהר כביר - מעיינות עין באדאן

View to Nachal Tirza from Har kabir2B

מרכז נחל תרצה

View to Nachal Tirza from Har kabir3

המשכו של הנחל לכיון נהר הירדן מכונה בתנ"ך "דרך מבוא השמש" - דרכה יעקב אבינו נכנס לארץ ישראל בדרכו לשכם - ברקע הר טמון

ראו גם

הערות שוליים

  1. ^ Sameer Shadeed et al, MANAGEMENT OPTIONS OF WADI FARIA BASEFLOW, Eleventh International Water Technology Conference, IWTC11 2007 Sharm El-Sheikh, Egypt
  2. ^ משנה, מסכת ערלה, פרק ג', משנה ח'; משנה, מסכת כלים, פרק י"ז, משנה ה'; תלמוד ירושלמי, מסכת ערלה, פרק ג', הלכה ד'; תלמוד בבלי, מסכת יבמות, דף פ"א, עמוד ב'; תלמוד בבלי, מסכת עבודה זרה, דף ע"ד, עמוד א'; ראו: שמעון דר וזאב ספראי (עורכים), מחקרי שומרון:קובץ מחקרים, הקיבוץ המאוחד, 1986, עמ' 148.
  3. ^ יפה רזיאל, בקעת הירדן: יש לי ארץ אחרת, באתר ynet, 31 ביולי 2006
בדן

בְּדָן היה יישוב יהודי בתקופת המשנה באזור השומרון.

היישוב נזכר במסכת עורלה במשנה בזכות רימוניו המפורסמים, לצד "אגוזי פרך", שמקומה לפי הסברה בכפר בית פוריכ, מזרחית לשכם. זאת, כאשר פירות אלו הובאו כדוגמה לדבר שבמניין, דהיינו, דברים שמפני חשיבותם היו נמכרים במספר, ולא במשקל או במידה.

"רימוני בדן" נזכרים גם במסכת כלים במשנה לעניין מעשרות, לצד "חצירי גבע", שמקומה לפי הסברה בכפר ג'בע שבשומרון: "ולמה הוזכרו רימוני בדן ... אמר רבי יוסי, לא הוזכרו רימוני בדן וחצירי גבע אלא שיהו מתעשרין ודאי בכל מקום".

כמו כן, נזכרים "רימוני בדן" בתלמוד.

בתנ"ך נזכר "בְּדָן" כאחד מצאצאיו של מנשה.

היישוב הקדום מזוהה כיום עם החורבה ואתר המעיינות עין באד'אן, צפונית מזרחית לשכם, בתחילתו של נחל תרצה.

בקעת הירדן

בקעת הירדן היא חלק מן הבקע הסורי-אפריקני המשתרע לאורך נהר הירדן ממקורות הירדן ועד לים המלח.

הבקעה צרה וארוכה וגובלת בערבה, בהרי אדום והרי מואב שבממלכת ירדן, בגולן, בבקעת הלבנון, בגליל, בבקעת בית שאן, וביהודה והשומרון. עמק החולה וארץ כנרות הם חלקים צפוניים של בקעת הירדן.

בחלק הירדני של הבקע חיים 85,000 תושבים. בחלק שבשליטת ישראל יש כ 65,000 פלסטינים מהם 17,500 בעיר יריחו. כמו כן קיימים למעלה מ-25 יישובים קהילתיים בהם מתגוררים כ-15,000 יהודים, מהם 5,500 במועצה אזורית בקעת הירדן והיתר בעמק בית שאן ובמועצה אזורית עמק הירדן.

גלגל (אתר מקראי)

גִּלְגָּל הוא אתר מקראי הנזכר 39 פעמים בתנ"ך. השם האונומטופיאי, מהשורש 'גל', נובע מהצורה המעוגלת, האופיינית למתחמי נוודים. הגלגלים היו האתרים המרכזיים לשבטי ישראל בזמן התנחלות והשופטים.

דרך המלך

דרך המלך הייתה דרך מסחר עתיקה בלבנט. הדרך החלה במצרים וחצתה את סיני, הנגב והערבה, אל עבר הירדן המזרחי. היא המשיכה צפונה לאורך קו פרשת המים של עבר הירדן המזרחי, דרך מואב והגלעד, אל רמת הגולן ודמשק, והלאה ממנה אל תדמור ואל ארם נהריים.

כיום עובר כביש 35 הירדני לאורך תוואי הדרך, וכל עריה הגדולות של ממלכת ירדן נמצאות לאורכה (מדרום לצפון): עקבה, מען (פטרה), כרכ, עמאן, זרקא ואירביד. הדרך מתחברת לדרך הים בחמת גדר. בכל הערים הללו שכנו מצודות להגנה על נוסעים ולגביית מסי מעבר.

בשל הקניונים העמוקים החורצים את הרמה הירדנית לכיוון בקעת הירדן, המעבר מערבה, לכיוון ארץ ישראל, אפשרי רק באזור הנגב והערבה, ואכן באזור זה נמצאות דרכי מסחר עתיקות לכיוון באר שבע ועזה. המעבר האפשרי היחיד מצפון לים המלח הוא בירידה אל בקעת הירדן לגשר אדם וממנו, דרך נחל תרצה, אל שכם.

דרך המלך נקראת גם המסלה ובחלקה הדרומי היא מכונה דרך מדבר אדום. שמות נוספים של הדרך הם דרך הנחושת או דרך הברונזה. היא קיבלה את השם "דרך הנחושת" משום שעברה בערבה באזור מכרות הנחושת, כגון חבל פונון, שם כרו נחושת עוד בסוף האלף השלישי לפנה"ס.

על פי המסופר בתנ"ך כאשר בני ישראל הגיעו לגבולה של ארץ אדום, פנה משה למלך אדום במילים:

גם כאשר הגיעו לארץ האמורי, פנה משה לסיחון מלכם במילים:

בהשאלה משמש הביטוי "דרך המלך" ככינוי לדרך הנכונה והישירה, בניגוד לדרכים עוקפות ועקלקלות, או ככינוי לדרך הפעולה העיקרית והמקובלת.

דרך מבוא השמש

דרך מבוא השמש היא דרך המתוארת במקרא, במסלול זריחת השמש, ממזרח למערב, מעבר הירדן לארץ ישראל. מסלולה הקדום עובר לצדו הצפוני של נחל תרצה. הוא עולה עד עין בידאן בשיפוע מתון ומשם בעלייה חדה לעיר שכם. כיום מזהים את תוואי הדרך בקירוב עם חלקו המזרחי של כביש 57. דרך מבוא השמש מתחברת בפאתי שכם עם דרך האבות, המובילה לבית אל ולירושלים.

הדרך מוזכרת במקרא פעם אחת בלבד, כמכוונת למקום בו נכרתה הברית עם עם ישראל בהר גריזים ובהר עיבל לאחר הכנסו לארץ כנען, בספר דברים:

"וְהָיָה, כִּי יְבִיאֲךָ ה' אֱלֹהֶיךָ, אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר-אַתָּה בָא שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ וְנָתַתָּה אֶת-הַבְּרָכָה עַל הַר גְּרִזִים, וְאֶת הַקְּלָלָה עַל הַר עֵיבָל. הֲלֹא הֵמָּה בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן, אַחֲרֵי דֶּרֶךְ מְבוֹא הַשֶּׁמֶשׁ, בְּאֶרֶץ הַכְּנַעֲנִי, הַיֹּשֵׁב בָּעֲרָבָה מוּל, הַגִּלְגָּל, אֵצֶל, אֵלוֹנֵי מֹרֶה" (ספר דברים, פרק י"א, פסוקים כ"ט-ל').סעיפה המזרחי של דרך זו, המוביל מעבר הירדן אל המדבר, נקרא "דֶּרֶךְ הַשְּׁכוּנֵי בָאֳהָלִים" (ספר שופטים, פרק ח', פסוק י"א).

על פי המסורת יש להניח כי כל הכניסות של האבות ושל עם ישראל לארץ ישראל היו בדרך זו.

המקום הראשון אליו הגיע אברהם בבואו מחרן לארץ ישראל היה שכם: "וַיַּעֲבֹר אַבְרָם בָּאָרֶץ עַד מְקוֹם שְׁכֶם עַד אֵלוֹן מוֹרֶה וְהַכְּנַעֲנִי אָז בָּאָרֶץ" (בראשית, י"ב, ו'). במסלול זה הלך גם יעקב בשובו מחרן, כפי שנאמר: "וְיַעֲקֹב נָסַע סֻכֹּתָה, וַיִּבֶן לוֹ בָּיִת; וּלְמִקְנֵהוּ עָשָׂה סֻכֹּת, עַל-כֵּן קָרָא שֵׁם-הַמָּקוֹם סֻכּוֹת. וַיָּבֹא יַעֲקֹב שָׁלֵם עִיר שְׁכֶם, אֲשֶׁר בְּאֶרֶץ כְּנַעַן, בְּבֹאוֹ, מִפַּדַּן אֲרָם; וַיִּחַן, אֶת-פְּנֵי הָעִיר" (בראשית, ל"ג, י"ז-י"ט). גם כשנכנסו בני ישראל לארץ ישראל בזמן יהושע בן נון הם עברו בדרך מבוא השמש (ספר יהושע, פרק א', פסוק ד'), ככתוב בציווי לעיל.

הקרב בנחל תרצה

הקרב בנחל תרצה התקיים בשלהי מלחמת העולם הראשונה בעמק שבו עובר נחל תרצה (ואדי אל-פארעה), היורד משכם לעמק הירדן.

העמק היה דרך המוצא היחידה שנותרה לחיילי הארמיות העות'מאניות הנסוגות מהרי השומרון. ב-21 בספטמבר 1918 הפכה הדרך התלולה ל"מלכודת טופוגרפית". לתוכה נהרו החיילים הנסוגים. הנסיגה הפכה למנוסת בהלה. נתיב הבריחה היה למלכודת מוות אכזרית, שבאה מידי האוויריה הבריטית.

הר כביר

הר כביר (בערבית הר בילאל) הוא גוש הררי גדול המתנשא מצפון מזרח לשכם ומעל (מדרום) לבקעה הגדולה שיוצר נחל תרצה. בפסגה הצפון-מערבית, בגובה 792 מטר מעל פני הים, נמצאת תצפית נוף רחבה המשקיפה אל הר חרמון בצפון, הר הגלבוע במזרח והרי גלעד. מסביב להר כביר נצפים הרי השומרון; בדרום - מקרוב הרי עיבל וגריזים ובאופק הרי בנימין. בפסגה 792 ניתן לצפות בשלושה ימים: ים המלח, ים כנרת והים התיכון. ההר מכונה גם הר אברהם, על פי המסורת בבוא אברהם אל שכם ואלון מורה קיבל את ההבטחה על ארץ ישראל: "וַיַּעֲבֹר אַבְרָם בָּאָרֶץ עַד מְקוֹם שְׁכֶם עַד אֵלוֹן מוֹרֶה; וְהַכְּנַעֲנִי אָז בָּאָרֶץ. וַיֵּרָא ה' אֶל-אַבְרָם וַיֹּאמֶר: לְזַרְעֲךָ אֶתֵּן אֶת-הָאָרֶץ הַזֹּאת..." (ספר בראשית, פרק י"ב, פסוקים ו'-ז')

לאורך הרכס עוברת דרך נופית לאורך כארבעה קילומטר, בתוך שטח המוכרז שמורת טבע - שמורת הר כביר.

בשיפולים הדרומיים של ההר נמצא היישוב אלון מורה- מראשוני היישובים היהודיים בשומרון. מזרחית יותר נמצאת חוות סקאלי, המכונה גם "גבעה 792", בהתאם לגובה מעל פני הים של הפיסגה מעליו.

על פסגתו המערבית של ההר מצוי "קבר שיח' בילאל אבן רבאח", 767 מטר מעל פני הים. בפסגה שלושה מצפורים המהווים אתר הנצחה לתא"ל יוסף לונץ, מושל שכם לשעבר.

קיימת סברה כי הר כביר הוא הר גריזים המקראי.

בשיפולים הצפוניים של ההר נמצא והוגדר בשנת 1942 על ידי טוביה קושניר, מחללי מחלקת הל"ה, הפרח אירוס השומרון.

חוות סקאלי

חוות סקאלי (גבעת פורת יוסף) היא חווה חקלאית שהוקמה בשנת תשנ"ח, 1998, על ידי יצחק סקלי כ-4 ק"מ מזרחית לאלון מורה, על רכס הר כביר, בגובה 792 מטר מעל פני הים.

החווה משקיפה צפונה אל החרמון, הרי הגליל העליון ורמת הגולן, ומזרחה אל בקעת הירדן. בימי ראות טובה ניתן לראות ממנה את ים המלח.

צפונית לחווה לאורך הרכס משתפל מדרון תלול אל נחל תרצה. הנפילה החדה של המתלול - כשמונה מאות מטרים - היא מהחריפות בישראל ויוצרת תמונת נוף ייחודית.

חמרה (מושב)

חַמְרָה היא התנחלות ומושב השייך לארגון מושבי האיחוד החקלאי ולמועצה אזורית בקעת הירדן. היישוב ממוקם במורדות השומרון, בערוץ נחל תרצה, בחלקה הצפוני של בקעת הירדן. היישוב נקרא "חמרה" בגלל תל חמרה הסמוך או בגלל גידול גפנים ליין (חמרא בארמית). בראשיתו כונה גם "עטרות" ו"עטרה".

שטח היישוב כ-3500 דונם. רוב התושבים עוסקים בגידול פרחים, כרם, פרדס ולול תרנגולי הודו.

כביש 57

כביש 57 הוא כביש רוחב ארצי המוביל מנתניה בשרון לאזור טולכרם, מערב השומרון ושכם ועד גשר אדם בבקעת הירדן. הכביש קיים באורכו המלא לפחות מתקופת המנדט הבריטי וחלקים ממנו אף ישנים יותר. מאז שנות ה-90 של המאה ה-20 הכביש מחולק למעשה לשלושה קטעים נפרדים, האחד מנתניה ועד מחלף ניצני עוז בכביש 6, השני מטולכרם ועד מחסום צה"ל בבקעות שבמזרח השומרון והשלישי משם ועד לגשר אדם. תוואי הכביש ההיסטורי שבין ניצני עוז לבין בקעות עובר דרך טולכרם ושכם ונמצא ברובו בשטחי A או B של הרשות הפלסטינית, הוא אינו מסומן עוד ככביש 57 וחלות בו מגבלות תנועה שונות.

הכביש ההיסטורי היווה אחד משלושת הכבישים שחצו את ישראל לכל רוחבה (שני הכבישים האחרים הם כביש 1 וכביש 25).

מזר

האם התכוונתם ל...

מכורה

מְכוֹרָה היא התנחלות ומושב שיתופי בבקעת הירדן העליונה השייכת לארגון יישובי האיחוד החקלאי ולמועצה אזורית בקעת הירדן.

באמצע שנת 1972 הוחלט על מיקום היאחזות נח"ל באזור כרירה, לה ניתן השם כור. אלף דונם מאדמות הכפר הפלסטיני עקרבה, הוגדרו כאדמות נפקדים והוכשרו על ידי קק"ל. באמצע נובמבר החלה פריצת דרך אל הנקודה מחמרה, וב-28 בדצמבר 1972 ניתן אישור סופי לעלות לנקודה. העלייה על הקרקע התקיימה ב-3 בינואר 1973 בלילה, על ידי גרעין של צעירי אגודת ישראל שכלל גברים בלבד. היה זה היישוב העשירי בבקעת הירדן. רחבעם זאבי החליט לתת למקום את השם נח"ל מכורה. בשנים 1973-1975 נפרץ הקטע בכביש אלון המחבר את מכורה לגיתית. באוקטובר 1974 התקיים טקס העברת ההיאחזות למבני קבע.

מכורה אוזרחה ביולי 1976 על ידי גרעין משפחות של האיחוד החקלאי. התושבים יועדו להתפרנס מגידולי שדה, ומענפי רפת ולול. בשנים הראשונות גידלו בעיקר פרחים. כן היה במושב מפעל לתיקון מנעולים. בדצמבר 1979 התמוטט גשר אבן מעל נחל תרצה והכביש בין מכורה לחמרה היה מנותק למשך חודש עד שצה"ל הניח במקום גשר ביילי.

היישוב משקיף אל עבר בקעת נחל תרצה שמצפונו, ונגיש מחלקו הצפוני של כביש אלון (כביש 508).

רוב התושבים עוסקים בחקלאות וביוזמות עסקיות.

משואה (מושב)

מַשּׂוּאָה היא התנחלות ומושב שיתופי השייך לארגון יישובי העובד הציוני ונמצא בתחום מועצה אזורית בקעת הירדן.

היישוב נמצא בבקעת נחל תרצה סמוך למפגשו עם בקעת הירדן.

משטרת הג'יפתליק

משטרת הג'יפתלק (ג'יפטליק, ג'יפתליך, ג'פתלך) הוא מבנה אבן הנמצא בשפך של נחל תרצה (נחל פרעה) שבבקעת הירדן (כ-2 ק"מ מצומת אדם שעל כביש 90 ובקרבת מושב משואה). חלק מהמבנה הוקם עוד בתקופת השלטון העות'מאני בארץ ושימש כבית ממשל (סראיה). בתקופת שלטון המנדט הבריטי הוא הורחב כדי לשמש תחנת משטרה (כחלק ממערך מצודות טגארט שהוקם בגבולות הארץ). בתקופת השלטון הישראלי בבקעה היה המבנה חלק ממחנה צבאי עד שננטש. הוגדר כאתר מורשת מטעם המועצה לשימור אתרי מורשת בישראל.

עלייה לרגל

עלייה לרגל או צליינות (בארמית צלי - מתפלל) היא פעולה מקובלת בדתות רבות, בה יוצאים המאמינים במסע למקום קדוש על פי דתם על מנת לטהר את עצמם או למלא אחר מצווה.

פארעה אל-ג'יפתליק

פארעה אל-ג'יפתליק (בערבית: فارعة الجفتلك, תעתיק מדויק: פארעה אלג'פתליכּ) היא עיירה פלסטינית בעמק נחל תרצה שבבקעת הירדן (אזור הג'יפתליק), בקרבת ההתנחלויות ארגמן ומשואה. היישוב מוכר גם בשם המקוצר "אל-גיפתליק". לפי נתוני הלשכה הפלסטינית המרכזית לסטטיסטיקה, מנתה העיירה כ-4,701 נפש באמצע שנת 2016.

פרעה (פירושונים)

האם התכוונתם ל...

רכס טמון

רכס טמון (נקרא גם 'הטמון') הוא רכס פסגות בקמר המזרחי של השומרון, הנמצא בין בקעת נחל תרצה לבקעת הבקיעה. כיוון הרכס הכללי הוא דרום-מזרח לצפון-מערב, בדומה לרוב רכסי השומרון. ייחודו של רכס טמון הוא בנטיות הגאולוגיות החריפות המאפיינות אותו, כתוצאה מפעילות טקטונית חזקה, והוא מורכב משברים, הורסטים וגראבנים רבים.

רכס טמון הוא הצר ביותר בכל השרשרת המקוטעת של ההרים מהגלבוע עד אזור מעלה החמישה ונס הרים שבמבואות ירושלים, הכוללת את הר כביר, הר גדיר ורכס טמון.

שמו נובע מהיותו הרכס הנמוך ביותר מבין רכסי מזרח השומרון ועקב כך טמון בין הר כביר להר גדיר.

רכס טמון מתנשא מעל בקעותיו במתלול חריף לאורך כששה וחצי קילומטרים (מנ.ג.431 במערב ועד נ.ג. 274 במזרח). בחלק מהמקומות ניתן לצפות מהפסגה אל הנוף דרומה וצפונה מנקודה אחת, ומתקבל מראה מרהיב של מזרח השומרון מלוא העין. חלק זה של הרכס תלול מאד, ומגיע לנפילת גובה של כ-500 מטרים צפונה אל תוך בקעת טמון, וכ-600 מטרים דרומה אל תוך בקעת נחל תרצה.

עקב ייחודיות הנופית והגאולוגית של הרכס שטח של כ-18,485 דונם ממנו אושר כשמורת טבע בצו אלוף, אך כיום חלקי השמורה אשר נמצאים בשליטת הרשות הפלסטינית אינם מנוהלים כשמורת טבע וסובלים מבנייה בלתי חוקית של אנשי הכפר טמון.

תרצה (פירושונים)

האם התכוונתם ל...

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.