נחל עירון

נַחַל עִירוֹןערבית: وادي عارة; תעתיק: ואדי עארה) הוא נחל באזור רמות מנשה והשרון הצפוני בארץ ישראל, באורך 20 קילומטרים, הממוקם בקווי המפגש של השומרון, רמות מנשה, והשרון. הנחל הוא אחד מיובלי נחל חדרה.

ראשיתו של נחל עירון בהר אלכסנדר שליד אום אל־פחם, משם הוא יורד לכיוון דרום-מערב, במקביל לקו התחום בין רכס אום אל־פחם לקער רמות מנשה. כקילומטר ממערב לצומת משמר הגבול יוצא הנחל אל מישור השרון הצפוני, ומתחבר לנחל חדרה מדרום למושב תלמי אלעזר.

בעמק הנחל ועל גדותיו מספר גדול של יישובים. בחלקו המזרחי, ההררי, היישובים הערביים (ממזרח למערב) מושריפה, מוצמוץ, עין איברהים, אום אל פחם, ערערה, עארה וכפר קרע אום אל קוטוף, חור צקר, דאר אל חנון, אל עריאן, ביאדה, עין אבראהים וואדי אל קצב, מערבה משם, לאורך חלקו המישורי, היישובים היהודיים ברקאי, עין עירון, עין שמר, מענית, גבעת חביבה, שער מנשה ותלמי אלעזר. צמוד לאפיקו עובר כביש מספר 65, המכונה כביש ואדי עארה, המחבר בין צומת משמר הגבול לצומת מגידו, ומשמש כעורק תחבורה חשוב במדינת ישראל.

Irron
כביש ואדי עארה

היסטוריה

משחר ההיסטוריה האנושית שימש תוואי הנחל כמעבר עיקרי בין מישור החוף של ארץ ישראל לגליל. לצד ואדי מילק, שנמצא מצפון-מערב לו, הוא היה הנתיב שחיבר את דרך הים אל תוך הארץ, לכיוון סוריה ומסופוטמיה.

השם העברי "עירון" נגזר מהשם "עַרוּנַה", שהוא שמו העתיק של ואדי עארה הידוע לנו מסיפור מלחמתו של תחותמס השלישי (1458 לפנה"ס).

ידוע שכבר בימיו של פרעה תחותמס השלישי, מלך מצרים, השתמשו בנתיב זה כנתיב מעבר לצבאות ולמסחר. תחותמס עצמו השתמש במעבר זה בשנת 1458 לפנה"ס כדי להעביר את צבאו מעזה למגידו על מנת לתקוף את הקואליציה הכנענית שהתכנסה במגידו. המעבר היה ידוע כמעבר קשה, שהדרך בו צרה. מהמבנה הגאולוגי של הוואדי ברור שלא היו בו ערוצים צרים, צוקים ונקיקים, ומכאן שהקושי במעבר בו נבע מקיומו של חורש ים תיכוני סבוך, המבוסס על חברת אלון ואלה. זהו יער לא גבוה אך סבוך מאוד, והוא שגרם לכנענים להניח שאיש לא יחצה אותו. תחותמס העז להיכנס למעבר למרות אזהרות קציניו, צלח את הסבך והפתיע את הכנענים.

בעת החדשה

מוחמד עלי (שליט מצרים) כבש את ארץ-ישראל וסוריה מידי העות'מאנים, ושלט באזור זה בשנים 18311840. כיבוש הארץ הביא לשינוי דמוגרפי מהותי. איברהים פאשה (בנו של מוחמד עלי) הביא עמו עשרות אלפי מצרים, ביניהם גם פלאחים, לשם ביצוע עבודות שונות ועל מנת לקבץ סביבו נאמני שלטון. מצרִים אלה התיישבו בכפרים ובערים, בייחוד בשפלת החוף שהייתה למעשה ריקה. שכונות מצריות הוקמו ביפו בלוד וברמלה והוקמו כפרים חדשים בשפלת החוף. בוואדי ערה ודרומית לו, התיישבו מאות משפחות של מהגרים מצריים בכפרים עארה, ערערה, כפר קרע, כפר קאסם, טייבה, קלנסואה, אום אל פאחם, כפר מצר ואחרים.


עם פרוץ מלחמת העצמאות חסמו הערבים את הכביש הראשי שעבר בוואדי ערה לתנועת יהודים.

לאחר המלחמה צורף אזור נחל עירון לשטחה של מדינת ישראל על-פי הסכם שביתת הנשק עם ירדן תמורת ויתור על דרום-מערב הר חברון. מדינת ישראל רצתה להשיג שליטה על מעבר עירון מפני שכביש 65 ("כביש ואדי ערה") שבו היווה ציר מרכזי ממישור החוף אל הצפון, ועל ידי כך קיוותה להשיג ביטחון ממתקפות ערביות.

סיפוח ואדי ערה שהתקיים ב־1949 הוסיף למדינת ישראל הצעירה 30 כפרים ששכנו בצד המערבי של הנחל והכביש ובהם כ-40,000 ערבים. התנאי שהוצב על ידי האומות המאוחדות להצטרפותה של ישראל אליהן, היה איחוד משפחות ערביות, שבמהלכו יהגרו ויתאזרחו ערבים מאזור השומרון אל נחל עירון. ישנן הערכות שהתווספו בדרך זו למעלה מ-10,000 ערבים. נוסף להגירה באיחוד המשפחות נוספו כ 40-50 אלף מסתננים ערבים.

בשנות ה-60 של המאה ה-20 בוצעו עבודות שיפוץ נרחבות בכביש.[1]

בדצמבר 1987, עם פרוץ האינתיפאדה הראשונה, החלו שורה של הפרות סדר והפגנות אלימות בקרב ערביי ישראל, שבמסגרתן נחסם הכביש לתנועה.

באירועי אוקטובר 2000 הפך הכביש העובר בנחל לזירת הפגנות אלימות ונחסם ברוב ימי האירועים, בין אם על ידי המפגינים בצומת אום אל-פחם ובין אם על ידי המשטרה בצומת מגידו ובצומת משמר הגבול.

במהלך השנים אירעו כמה פיגועי טרור של מחבלים פלסטינים לאורך הכביש. ב-30 במרץ 1993 נרצחו שני שוטרים בצומת תלמי אלעזר. ב-1 במרץ 2001 אירע פיגוע המונית בצומת מי עמי, שבו מחבל פוצץ מטען חבלה במונית שירות בצומת מי עמי ורצח אזרח אחד ופצע 9 אחרים. באפריל 2001 נרצח ישראלי שעצר עם מכוניתו ברמזור בצומת אום אל פחם. ב-29 בנובמבר 2001 פוצץ מחבל מתאבד את עצמו באוטובוס אגד סמוך למחנה 80 ורצח 3 מנוסעיו. ב-20 מרץ 2003 עלה מחבל מתאבד לאוטובוס אגד בצומת אום אל פחם ופוצץ את עצמו כמה דקות לאחר מכן. בפיגוע נרצחו 7 נוסעים ונפצעו 30.

ראו גם

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ הושלמה הרחבתו של כביש ואדי ערה, דבר, 17 בספטמבר 1965.
אל-אחוואט

אל-אחוואט הוא אתר ארכאולוגי מתקופת הברזל, היא "תקופת ההתנחלות" של שבטי ישראל בארץ כנען. האתר ממוקם במדרון המערבי של הרכס עליו בנוי היישוב קציר, מדרום לכביש נחל עירון (ואדי עארה) בצפון-מערב השומרון.

אל-עריאן

אַל עַרְיַאן (בערבית: العريان) הוא כפר ערבי באזור נחל עירון הנמצא בתחום המועצה האזורית מנשה. הכפר נוסד בשנת 1880 על ידי אחמד סולימאן, וצאצאיו מתגוררים בו גם כיום. משמעות השם היא "עירום", ומקורו מיוחס למראה השטח, שהיה מיוער בעבר, אחרי שעציו נכרתו כדי לשמש כדלק לרכבות.

אל-עריאן הוא יישוב מוכר מאז ינואר 1995. ההכרה הושגה בעקבות פעילות של המועצה האזורית מנשה, יחד עם עמותת הכפר, שהחלה ב-1987, ובמהלכה אף הוגשה עתירה לבג"ץ.

ברטעה

בַּרְטַּעָה (בערבית: برطعة) הוא יישוב ערבי באזור נחל עירון אשר חלקו המערבי מצוי בתחומי מדינת ישראל ותושביו הם אזרחי ישראל, בעוד חלקו המזרחי נמצא בתחומי יהודה ושומרון ותושביו הם פלסטינים.

ברטעה הישראלית נכללת בתחומה של מועצה מקומית בסמ"ה, ומספר תושביה הוא כ-4,300. מרבית התושבים הם מוסלמים המשתייכים ברובם למשפחת כבהא.

דרך הדואר

דרך הדואר (ערבית: درب البريد) הייתה הדרך הראשית של האימפריה הממלוכית, בין בירתה קהיר לבירת הצפון, דמשק.

השלטון הממלוכי נתן חשיבות עליונה לרישות הממלכה בדרכים טובות. הדרכים שימשו להעברת ידיעות מקצווי האימפריה אל עיר הבירה, והודעות ופקודות מן הבירה אל המחוזות, וכן גייסות, בעת הצורך. בשל השימוש העיקרי שלהן לנשיאת דברי דואר, נקראו הדרכים "דרכי דואר". דרך הדואר הראשית עברה בחלקה בארץ-ישראל. הדרך הייתה כה טובה, שפרש יכול היה לעבור מקהיר לדמשק במשך ארבעה ימי רכיבה בלבד.

דרך הדואר עברה בתוואי: קהיר - עזה (בירת מחוז ארץ ישראל) - יבנה - לוד - ראש העין - נחל עירון - מגידו - בית-שאן - צמח - דמשק. סעיף נוסף של הדרך עבר דרך בירת מחוז הגליל הממלוכי, צפת.

הדרך עוקפת את מישור החוף החרוץ בערוצי נחלים ורובו באותה תקופה ביצתי. מישור החוף גם איכלס במשך התקופה ערים צלבניות. הדרך עוברת במיצרים שבין ההר לחוף (מלוד לראש העין וצפונה ובדיוק לאורך כביש 444 של ימינו) ובין הרי השומרון להר הכרמל (מגידו). תוואי הדרך עובד בנחל עירון המתון, יורד אל בית שאן, בירידה המתונה ביותר אל בקע הירדן וממשיכה לצמח, משם עולה הדרך לרמה וממשיכה עד דמשק. סעיף הדרך לצפת עולה אליה דרך רמת כורזים ויורד ממנה אל עמק הירדן דרך נבי יושע, חוצה את הירדן בגשר בנות יעקב ומתחבר לדרך לדמשק ברמה.

את הדרך יזם השולטן בייברס בשנת 1268, אך הדרך תוחזקה והוחזקה במצב מצוין עד ראשית המאה ה-16.

הפיגוע באוטובוס בוואדי ערה

הפיגוע באוטובוס בוואדי ערה (נחל עירון) היה פיגוע התאבדות שבוצע ביום רביעי, 20 במרץ 2002, באוטובוס "אגד" שהיה בדרכו בקו 823 מתל אביב לנצרת דרך עפולה, בצומת מוסמוס שבכביש 65 (נחל עירון - ואדי ערה). בפיגוע נהרגו 7 ישראלים ונפצעו 30.

ואדי מילק

ואדי מילק הוא הכינוי העממי שניתן לתוואי הדרך שחוצה את הכרמל ממערב למזרח, בתוואי נחל דליה, נחל תות ונחל יקנעם.

התוואי מתחיל במערב בין זכרון יעקב לפוריידיס בתוואי של אפיק נחל דליה, ממשיך במעלה התוואי של נחל תות יובלו של נחל דליה, דרך עין תות ומגיע לנקודה הגבוהה ביותר במחלף אליקים, שהוא חלק מקו פרשת המים בכרמל. משם, יורד התוואי בנחל יקנעם עד פיתחו לעמק יזרעאל מתחת לעיר יקנעם עילית. לאורך תוואי זה עובר כביש 67 (כביש 70 לשעבר), שהוא אחד משני הכבישים העיקריים שמחברים את מרכז הארץ עם צפונה (השני הוא כביש 65 או ואדי עארה). לצד נחל עירון, היה תוואי זה אחת ההתפצלויות של דרך הים ההיסטורית לתוך הארץ.

מקור השם ואדי מילק הוא שיבוש מימי המנדט הבריטי של השם הערבי ואדי מָליח (בערבית: מִלְח), על-שם המסלול שבו עברו שיירות הסוחרים שהובילו בארץ ישראל מלח, שהיה מיוצר בחופי עתלית ודור בתקופות קדומות, אל מחוזות המזרח דרך עמק יזרעאל והגליל התחתון אל דמשק. [דרוש מקור] על פי מפת הקרן הבריטית Wadi Milh הוא נחל רקפת, והמשכו עד לרגלי תל יקנעם (חלק מנחל יקנעם דהיום) כלומר, הוא חופף חלקית את החלק האחרון של התוואי המדובר.

בשנים 2006 עד 2009 התבצעו בתוואי הכביש העובר בוואדי מילק עבודות לבניית מחלף עין תות המחבר את כביש 70 לכביש 6. כתוצאה מהקמת המחלף שונה תוואי הנסיעה בכביש 70 לכיוון מזרח והוסט דרומה.

כביש 65

כביש 65 הוא כביש בצפון ישראל, המשמש כעורק תחבורתי חשוב בין מישור החוף לגליל. הוא מוביל מדרום-מערב לצפון-מזרח, ועל כן הוא איננו כביש רוחב ואף לא כביש אורך. זהו הכביש בו נרשמו מספר שיא של דו"חות משטרה על מהירות מופרזת בין השנים 2014-2018.

כפר קרע

כַּפְר קַרע (בערבית: كفر قرع) היא מועצה מקומית ערבית במחוז חיפה בישראל. היישוב הוקם לפני קרוב ל-250 שנים [דרוש מקור]. משמעות השם "קרע" בערבית היא "דלעת". שם הכפר נבחר על ידי מקימיו על שם האזור ממנו באו, ואדי אל קרע. ב-1958, לאחר הקמת מדינת ישראל הוכרז היישוב כמועצה מקומית. כפר קרע שוכן במשולש, בקצה הדרומי של ואדי עארה (או נחל עירון). נחל ברקן (ואדי כפר קרע) תוחם אותו מצפון ונחל עירון מדרום. רוב תושביו הם מוסלמים.

כפר קרע מחזיק בשיא הארצי ביחס הרופאים למספר התושבים, העומד על 14.8 רופאים ל-1,000 תושבים.

מבצע יובל

מבצע יוֹבֵל הוא שמו של מבצע במלחמת העצמאות של חטיבת אלכסנדרוני ב-9 במאי 1948 בכפר קרע בפתח המערבי של ואדי ערה.

ב-6 במאי 1948 כבשו הערבים את חירבת אל ראס, מעל משמר העמק ותקפו את משמר העמק. מטרת המבצע הייתה למשוך את הכוחות התוקפים על ידי התקפת הסחה על כפר קרע ועל חירבת ואדי ערה החולשת על הפתח המערבי של נחל עירון.

בהתקפה השתתפו פלוגה מגדוד 31, פלוגה מגדוד 32 ופלוגה מגדוד 34 שכללה מחלקת משוריינים.

ההתקפה החלה בשעה 05.00 בהתקפה על כפר קרע. הכוח התוקף מגדוד 31 הצליח לחדור לכפר מכיוון דרום-מערב ולכבוש את חלקו המערבי אך עד מהרה משכה ההתקפה כוחות גדולים של צבא ההצלה מגדודי 'ירמוק' ו'קדסיה' ולוחמים מקומיים מכל כפרי הסביבה. מטה חטיבת אלכסנדרוני שהוקם במושב עין עירון קיבל דו"חות מהתצפיות על תגבורות ערביות המגיעות לאזור הקרב בכלי רכב שונים ובאוטובוסים.

המחלקה המשוריינת התקדמה על הכביש בתוך הואדי אך עד מהרה התברר שהמשוריינים חדירים לנשק קל ובגלל ריבוי הנפגעים בתוך המשוריינים הם נאלצו לסגת לעין עירון.

פלוגה מגדוד 32 כבשה את חירבת קרע מדרום לכביש אבל לאחר שהמשוריינים נסוגו החלו הערבים להסיט את ההתקפה לעברם והיה חשש שהם יעברו את הכביש ויחסמו את נסיגתם. פלוגת המשוריינים נאלצה לחזור לאחר שהוחלפו מקלעי השוורצלוזה הפגומים שלהם ובחיפוייה נסוגה הפלוגה.

לאחר שהתברר שההתקפה השיגה את מטרת ההסחה נתן מפקד החטיבה דן אבן הוראה לסגת. הפלוגה מגדוד 31 נסוגה לאחר שפוצצה את בתי הכפר שנכבשו על ידה.

בתחקיר שבויים התברר שהערבים חשבו שבדעת היהודים להשתלט על כל ואדי ערה וכוחות גדולים נשלחו לשם מגזרת משמר העמק.

לחטיבת אלכסנדרוני היו במהלך הלחימה 10 הרוגים ופצועים רבים.

מחלף עירון

מחלף עירון הוא מחלף הממוקם מזרחית לקיבוץ ברקאי ומפגיש את כביש 6 (חוצה ישראל) וכביש 65 (כביש נחל עירון. בערבית: ואדי עארה). המחלף נקרא על שם העמק הנמצא על גדותיו של נחל עירון. הוא נפתח לתנועה בשנת 2004 עם חנוכת הקטע המרכזי בכביש 6.

מעלה עירון

מַעֲלֶה עִירוֹן (בערבית: طلعة عارة טַלְעַת עַארַה) היא מועצה מקומית במחוז חיפה בישראל.

מעלה עירון נוצרה כרשות מקומית משותפת עבור הכפרים מוּסמוּס, זלַפה, מוּשֵׁיירִפה, סאלם ובַיָאדָה, הנמצאים בנחל עירון. היא הוכרזה כמועצה מקומית בשנת 1996. למועצה החדשה שטח שיפוט של 3,048.5 דונם.

סקר הר מנשה

סקר הר מנשה ("סקר השומרון") הוא סקר ארכאולוגי שנערך על ידי הארכאולוג פרופסור אדם זרטל מאוניברסיטת חיפה באזורים החופפים לנחלה המקראית של שבט מנשה בהר המרכזי. הסקר החל בשנת 1978.

במהלך שלושים שנות הסקר, נתגלו כ-1,530 אתרים מכל התקופות, וכ-450 מהם תוארכו לתקופת הברזל א' 1000 לפנה"ס - 1250 לפנה"ס, היא תקופת ההתנחלות וגיבוש עם ישראל בארץ ישראל.

קרוב ל-90% מן האתרים שנתגלו בסקר לא היו ידועים קודם. מן הסקר מצטיירת מפה ארכאולוגית והיסטורית חדשה של ארץ ישראל התנ"כית. עורך הסקר, זרטל, טוען כי לאור ממצאיו מתחזקת תקפותו של הסיפור המקראי - יציאת מצרים, הנדודים במדבר, הכניסה לכנען דרך עבר הירדן היא תקופת ההתנחלות, התגבשות העם, והכיבוש, וזאת בניגוד לדעת חוקרים אחרים הסבורים כי תהליך ההתנחלות והתגבשות עם ישראל בארץ ישראל התחולל בשונה מן המתואר בספר יהושע, וכי אין לסיפור כיבוש הארץ המקראי הוכחות בממצאים הארכאולוגיים שנמצאו עד כה ובמקורות היסטוריים חיצוניים.

בסקר נמצאו אתרים בולטים הקשורים לתקופת ההתנחלות של שבטי ישראל בארץ כנען:

אתר המזבח בהר עיבל. המקרא מציין כי שם התרחש טקס הברכה והקללה בעת כניסת שבטי ישראל לארץ כנען (ספר דברים, פרק כ"ז, ספר יהושע, פרק ח').

מערכת של שישה אתרי פולחן מסוג הגילגלים בבקעת הירדן ובמזרח גב ההר.

נרבתא - עיר מחוז של אחד מנציבי שלמה המלך ועיר מימי בית שני עם מערכת מצור רומית.

אל-אחוואט - שרידי עיר מבוצרת ליד נחל עירון, שהסקר משייך לשבט השרדנה מגויי הים שמוצאם מסרדיניה. האתר מזוהה עם חרושת הגויים משירת דבורה הנביאה.הסקר מיועד לכלול שישה כרכים בעברית (לפי אזורי משנה), מהם פורסמו חמישה, וכן שני כרכים באנגלית.

עארה

עארה (בערבית: عارة) הוא כפר ערבי מוסלמי בעמק נחל עירון, בצדו הצפוני של כביש 65, בין כפר קרע לערערה. משנת 1985 הכפר הוא חלק מהמועצה המקומית ערערה.מקור השם כנראה בתל הסמוך ליישוב, המזוהה עם מקום בשם "עירון" המופיע בכתובת מצרית קדומה; שמו הערבי של נחל עירון הוא כשם הכפר – "ואדי עארה".

במפקד האוכלוסין של 1931 היו בכפר 673 תושבים, ו-115 בתים נושבים. בשנת 1940 תואר הכפר על ידי מבקר יהודי:

"כפר שכן ובן חורג לערערה. עוד לפני המאורעות עברו עליו התפתחות עשירה. נרכשו שני טרקטורים לעיבוד רוב אדמותיו (בבעלותם ש‬ל שנים מאנשי הכפר‭ .(‬ מים מופקים על ידי משאבות מבארות המקום. עתה בונים טחנת קמח גדולה, שתשמש את כל הסביבה הקרובה. תהליך של קאפיטליזציה עובר על הכפר. רבים השטחים האינטנסיביים: עצי־פרי, טומבק וירקות. מקורות המים העומדים לרשות הכפר מנבאים לו עתידות."לפי מפקד 1976 היו בכפר כ-2,000 אנשים. על פי נתוני שנת 2004, התגוררו בכפר כ-4,600 איש, כולם מוסלמים.

עין אל-סהלה

עין אל-סהלה (בערבית: عين السهلة ) הוא כפר ערבי אשר נמצא באזור נחל עירון. הכפר שייך החל משנת 1996 למועצה המקומית בסמ"ה.

בכפר בית ספר יסודי ועל יסודי, 3 קופות חולים, נקודת דואר, שני מסגדים, שני גני חובה. תחנה לבריאות המשפחה שפעלה בכפר פעמיים בשבוע נסגרה בסוף 2015, במסגרת צמצום מספר התחנות.

עין עירון

עין עירון הוא מושב באזור הצפון בוואדי ערה השייך למועצה אזורית מנשה.

המושב הוקם בשנת 1934, על ידי קבוצת תושבים אשר עלו לארץ ישראל בימי העלייה השנייה. שמו של המושב ניתן לו עקב מיקומו הצופה על נחל עירון הסמוך. בשנת 1939 נמנו ביישוב 174 תושבים ב-54 משקים.

בסמוך למושב נמצא האתר הארכאולוגי תל אסור ושמורת עין ארובות.

רכס אמיר

רכס אמיר הוא קמר, רכס הרים המהווה את חלקו הדרום-מזרחי של הכרמל בצפון-מערב השומרון.

פסגתו של הרכס היא הר אלכסנדר, שגובהו 527 מטרים. בפסגת הר אלכסנדר ניצב קברו של שייח' איסכנדר, ובסמוך לו מכל מים עבור השכונות הגבוהות של אום אל פאחם. הנוף מהפסגה מוסתר כיום על ידי הבנייה הגבוהה בעיר.

אום אל פאחם היא היישוב המרכזי ברכס אמיר, בו פזורים גם יישובים נוספים כמו מי עמי, אל-עריאן, קציר, עין אל-סהלה, ערערה.

גבולו של רכס אמיר הוא בצפון בכביש נחל עירון, בדרום אגן נחל חדרה ובדרום-מזרח אזור עמק דותן.

רמות מנשה

רָמות מְנַשֶּׁה (נקרא בעבר "רמת מנשה") הוא חבל ארץ בדרום הכרמל, בין רכס הכרמל לרכס אמיר (הרי אום אל פחם). אזור רמות מנשה הוא החלק הקעור והנמוך מבין שלושתם. הגובה הממוצע הוא כ-250 מטר מעל פני הים ופסגותיו הגבוהות מתנשאות לגובה של כ-400 מטר. צורתו של רמות מנשה היא מעוין והוא נתחם על ידי עמק יזרעאל בצפון מזרח, נחל תות, נחל יקנעם (ואדי מילק) בצפון מערב - מפריד בין רמות מנשה להר הכרמל, נחל עירון (ואדי ערה) בדרום מזרח - מפריד בין רמות מנשה לרכס אמיר, ובקעת הנדיב בדרום מערב.

שמורת עין ארובות

שְׁמוּרַת עֵין אֲרֻבּוֹת היא שמורת טבע באזור השרון הצפוני, במוצא נחל עירון אל המישור, ממזרח למושב עין עירון. מדרום-מערב לשמורה נמצא תל אסור. השמורה המשתרעת על שטח של 17.2 דונם הוכרזה ב-14 בספטמבר 1989. מקור שמה באחד מניסיונות הזיהוי של תל אסור עם אֲרֻבּות המקראית, מקום מושבו של נציב המחוז השלישי של שלמה (מלכים א, ד, י). מטרת הקמת השמורה הייתה לשמר בית גידול לח האופייני לאזור רמות מנשה, ושימור בית הגידול של טריטון הפסים, דו-חי ממשפחת הסלמנדריים הנמצא בסכנת הכחדה בישראל והוא חיה מוגנת.

בשמורה שני מעיינות עונתיים המתייבשים בסוף הקיץ. סביב המעיינות צמחייה אופיינית לבתי גידול לחים, כגון עצי תאנה, אגמון, פטל קדוש ועוד. בתקופת המנדט הוקמו סביב המעיינות קירות שיצרו שתי בריכות. בתוך הבריכות גדלה צמחייה אופיינית לנוף מים, כגון גרגיר הנחלים עדשת מים ועוד. במשך השנים חלה ירידה במגוון המינים המאפיינים בתי גידול לחים ובמקומם כוסתה השמורה בכיסוי צפוף של פטל.

בעבר היה המעיין אחד ממקורות המים של נחל חדרה, אליו זרמו דרך נחל עירון. בתקופת המנדט שפע המעיין 1-0.6 מיליון קוב מים בשנה, בין השנים 1967-1949 נמדדה שפיעת מים של כ-0.5 מיליון קוב בשנה. כיום נשאבים מי המעיינות ואינם זורמים עוד לנחל.בשנים האחרונות שוקם מעיין עין ארובות לזכרו של איציק דורי, חבר קיבוץ מצר אשר נהרג בפיגוע בקיבוץ בשנת 2002. במקום הוצבה אנדרטה לזכרו.

הגישה לשמורה היא בדרכי עפר ממושב עין עירון. בעבר הייתה גם גישה מצומת משמר הגבול בכביש 65, אך גישה זו נחסמה על ידי חקלאי שמעבד את החלקה הסמוכה.

תל אסור

תֵּל אֵסוּר (בערבית: תַל אַסַווִיר, "תל הפנינים"), הוא אתר ארכאולוגי בוואדי ערה במוצא נחל עירון בסמוך לדרך הים, ליד כפר פינס כ-10 ק"מ מצפון לעיר חדרה וכקילומטר ממזרח למושב עין עירון. שטחו כ-40 דונם והוא מתנשא לגובה של 7–11 מטר מעל פני הים. התל שוכן מצפון לעין ארובות.

התל נחפר לראשונה בין השנים 2001–2003 על ידי משלחת חפירות מטעם סקר הר מנשה בראשותו של פרופ' אדם זרטל מהחוג לארכאולוגיה באוניברסיטת חיפה, כחלק מסקר שנעשה לגילוי שרידי ההתיישבות של "גויי הים הצפוניים". באתר הסמוך, אל-אחוואט, נחשפה עיר בצורה המיוחסת לגויי הים הצפוניים שהגיעו לארץ יחד עם הפלשתים ושבטים אחרים.מטרת הסקר הייתה לבדוק את גבולות ההתיישבות של גויי הים הצפוניים במישור החוף. עם תחילת החפירות, בשנת 2001, נתגלתה חומת עיר מרשימה מתקופת האבות (תקופת הברונזה התיכונה; 1750-2000 לפנה"ס). בעונת החפירות של 2002, נתברר כי מדובר בחומה בגובה של 3.5 מטר ובבסיסה ריצוף מרשים, ששימש רחוב או תשתית לסוללה.באתר נתגלתה גם מערכת ביצור עשויה אבן. כל מערכות הביצור מתקופה זו שנמצאו במישור החוף היו בנויות לבני טין, ורק זו בתל אסור בנויה אבן. מערכות ביצור כאלה ידועות רק בצפון סוריה ואנטוליה.בשטח אחר של החפירה נמצאו קירות של מבנים פרטיים. פרט לכלי החרס הרבים, נתגלה גם חותם גליל מטיפוס סורי עליו דמות, אולי אל יושב על כס ומתפללים סביבו. לידם יש חיה מקרינה.במסגרת החפירות נמצאו ממצאים ארכאולוגים בעיקר מתקופת הברונזה התיכונה. בשנת 2010 התל החל להיחפר במסגרת פרויקט חדש בראשותו של ד"ר שי בר מאוניברסיטת חיפה וממשיך להיחפר במסגרת פרויקט זה עד ימינו. במהלך החפירות המחודשות נמצאו ממצאים מתקופת הברונזה התיכונה, הברונזה המאוחרת, הברזל וההלניסטית.

בתל נתגלו עדויות לניצני העירוניות בשכבות מתקופת הברונזה הקדומה 1 ב'.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.