נחל זרד

נחל זָרֶד הוא נחל הנזכר בתנ"ך בתחום מואב, בתיאור מסע בני ישראל לארץ כנען.

נחל זרד זוהה בידי מספר חוקרים עם ואדי חסה הנשפך לדרום ים המלח ובהתאם שימש השם נחל זרד במאות ה-19 וה-20 לציון ואדי חסה. זיהוי אחר לנחל הוא ואדי טרפויה, נחל במזרח מואב, המתחבר לארנון מכיוון דרום מזרח, ואשר תואם את התיאור המקראי, ואת התרגומים הארמיים למקרא.

Wadi Zered
מפל הגיר בוואדי חסא, אשר זוהה בידי מספר חוקרים עם נחל זרד המקראי

נחל זרד בתנ"ך

מואב
שטחי מואב

נחל זרד נזכר לראשונה בתנ"ך בספר במדבר בתיאור הגעתם של בני ישראל לתחום מואב, בסוף נדודיהם במדבר: "וַיִּסְעוּ מֵאֹבֹת וַיַּחֲנוּ בְּעִיֵּי הָעֲבָרִים בַּמִּדְבָּר אֲשֶׁר עַל פְּנֵי מוֹאָב מִמִּזְרַח הַשָּׁמֶשׁ מִשָּׁם נָסָעוּ וַיַּחֲנוּ בְּנַחַל זָרֶד מִשָּׁם נָסָעוּ וַיַּחֲנוּ מֵעֵבֶר אַרְנוֹן אֲשֶׁר בַּמִּדְבָּר הַיֹּצֵא מִגְּבֻל הָאֱמֹרִי"[1].

בהמשך, נזכר הנחל בספר דברים: "עַתָּה קֻמוּ וְעִבְרוּ לָכֶם אֶת נַחַל זָרֶד וַנַּעֲבֹר אֶת נַחַל זָרֶד וְהַיָּמִים אֲשֶׁר הָלַכְנוּ מִקָּדֵשׁ בַּרְנֵעַ עַד אֲשֶׁר עָבַרְנוּ אֶת נַחַל זֶרֶד שְׁלֹשִׁים וּשְׁמֹנֶה שָׁנָה עַד תֹּם כָּל הַדּוֹר אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה מִקֶּרֶב הַמַּחֲנֶה כַּאֲשֶׁר נִשְׁבַּע ה' לָהֶם"[2].

לפי המקרא עברו אפוא בני ישראל במזרח מואב, עד הגיעם לנחל ארנון, שהיווה גבול האמורי. נחל זרד היה התחנה האחרונה במסעם של בני ישראל טרם הגיעם לתחום האמורי בעבר הירדן, שאותו הורשו לרשת.

בתרגום יונתן והירושלמי על נחל זרד מובאים שני תרגומים: "נחל טרוויא" ו"נחל דמרבי חלפי וגילי וסיגלי". אליעזר בן יהודה הציע להסביר את שם הנחל על פי הצמחייה הצפופה על גדותיו[3].

זיהוי

בהתאם למסופר בתורה, נחל זרד עובר ממזרח לארץ מואב. על כן, היו שזיהו את נחל זרד עם אחד היובלים המזרחיים של נחל ארנון. אלואיס מוסיל זיהה את נחל זרד בואדי אל-סולטאני, אחד היובלים הדרום מזרחיים של הארנון[4]. אחרים זיהו את נחל זרד בואדי לג'ון, יובל דרומי של הארנון[3]. זיהוי שלישי היה בואדי סעידה. החוקר יואל אליצור תומך בזיהוי נחל זרד בוואדי נח'ילה או בוואדי טרפויה, שני יובלים של נחל ארנון מדרום מזרח[5]. וואדי טרפייה מוזכר במיוחד כזיהוי טוב בגלל הדמיון בין שם הוואדי לבין התרגום ל"נחל טרוויא"[6].

עם זאת, הזיהוי המקובל של נחל זרד הוא בואדי חסה, ובהתאם בתקופה המודרנית כונה ואדי חסה בשם העברי נחל זרד[7]. החוקר יוסף ברסלבי ביסס באריכות את הזיהוי הזה בין השאר על דמיון השם ערבי. בין השאר נטען שמדברים ב' משתמע שנחל זרד הפריד בין אדום למואב, עובדה התואמת את מיקומה של ואדי חסה[3]. תומכי זיהוי זה מסבירים את הפסוקים בספר במדבר ככוללים באזור ממזרח למואב גם את האזור מדרום מזרח, וכך הפסוקים תואמים את הזיהוי עם נחל זרד. תמיכה נוספת בזיהוי זה נמצאה במפת מידבא, בה מופיע כיתוב הדומה לשם זרד ליד נחל הנשפך לים המלח ממזרח.

יואל אליצור טוען שההסתמכות על מפת מידבא בטעות יסודה. לטענתו, השם המצוין על גבי הנחל הנשפך לדרום ים המלח במפת מידבא הוא "AREA" ולא "ZARED" (האותיות D ו-A דומות ביוונית, אך ברור מהמפה שמדובר ב-A). לדבריו, השם AREA הוא כנראה קיצור של שם העיר היוונית AREAPOLIS ששכנה באזור, אשר התבסס בתורו על השם המקראי וההיסטורי של אזור דרום מואב - "עָר". בנוסף, טוען אליצור שהנחל המסומן במפת מידבא הוא בכלל נחל צפוני יותר מוואדי חסא, וייתכן שמדובר בוואדי כרכ.[5]

הערות שוליים

  1. ^ ספר במדבר, פרק כ"א, פסוקים י"א-י"ד.
  2. ^ ספר דברים, פרק ב', פסוקים י"ג-י"ד.
  3. ^ 3.0 3.1 3.2 יורם צפריר, נחל זרד, אנציקלופדיה מקראית, כרך ה', עמ' 811-812
  4. ^ A. H. Van Zyl, the Moabites, Leiden, 1960, pages 47-48, 56 and 62
  5. ^ 5.0 5.1 יואל אליצור, מקום בפרשה - גאוגרפיה ומשמעות במקרא, הוצאת ידיעות אחרונות, עמ' 327-319.
  6. ^ יוסף פרוינד, כיבוש עבר הירדן, דבר, 19 בינואר 1973
  7. ^ ד"ר אנדרלינד, עבודת האדמה בסוריה בכלל ובארץ ישראל בפרט, הצבי, 2 ביולי 1886
    בין המשוטטים, דואר היום, 27 בנובמבר 1934
    "ואדי קורהי" הוא שמו של החלק המערבי של ואדי חסה.
אדום (עם)

אֱדוֹם הוא שמו של עם קדום וממלכה, ששכנה בהרי אדום שבדרום עבר הירדן (דרום מערב ירדן של ימינו). חפירות ארכאולוגיות באזור מצאו כי הייתה זו תרבות יישובית-חקלאית עשירה שהוקמה בין המאה ה-13 לפנה"ס למאה ה-11 לפנה"ס. על פי ספר בראשית, האדומים הם צאצאי עשיו, נכדו של אברהם אבינו ותאומו של יעקב אבינו.

השפה האדומית היא שפה שמית שנכחדה, נותרו מעט חותמות וכתובות, בהן כתובת אדומית מחרבת עוזה שבנגב, ונוספת מתל ח'ליפה שבאילת.בכתובות בולטים השמות התאופורים על בסיס שם האל "קוס". הדת האדומית הייתה דת אלילית שהתבססה על אלי הפריון, והאל הראשי שלה נקרא בשם קוס. כל השמות התיאופוריים מכוונים לאל זכר.

גבולות אדום המקוריים היו כגבול הרי אדום, כלומר נחל זרד בצפון, הערבה במערב, ואדי חיסמה ומפרץ אילת בדרום ומדבר ערב במזרח. בתקופות מסוימות בהיסטוריה של אדום התפשטה הממלכה אל הערבה ומעבר לה, על חלקים גדולים של הנגב.

דיבון

דִּיבוֹן או דיבון גד היא עיר מואבית מקראית ואחת מתחנות בני ישראל בעת נדודיהם במדבר לאחר יציאת מצרים בדרכם לארץ ישראל. דיבון שוכנת ממזרח לים המלח, בשטחה של ממלכת ירדן של היום וכן עיר מודרנית בשם זה.

בני ישראל הגיעו לדיבון גד לאחר שחנו בעיי העברים, ומדיבון גד נסעו לעלמן דבלתימה.

דיבון מוזכרת כבירתה של מואב במצבת מישע שנתגלתה ליד העיירה הירדנית ד'יבאן (ذيبان). מן הכתובת שנכתבה בהוראתו של מלך מואב, מישע, עולה כי הוא הצליח להתנער משלטונה של ממלכת ישראל ואף הצליח להחזיר את מואב לשטחיה המקוריים.

הר שעיר

הַר שֵׂעִיר הוא הר הנזכר פעמים רבות בתנ"ך, בעיקר כמקום מושבם של בני עשו. מקובל לזהות אותו עם רכס הרי הגרניט המשתרע בין דרום ים המלח למפרץ אילת, ממזרח לבקעת הירדן, בדרום-מערב ממלכת ירדן.

הרי אדום

הרי אֱדוֹם הם הרים פוריים המצויים על רמה בדרום-מערב ירדן, ממזרח לערבה. אורך שרשרת ההרים הוא כ-170 קילומטר. הפסגה הגבוהה ביותר בהרי אדום היא הר רם, כ-40 קילומטר ממזרח לעקבה: גובהה כ-1,754 מטר מעל פני הים, והיא גם הפסגה השנייה בגובהה בירדן אחרי ג'בל אום אד-דמי. בארץ אדום גר בימי קדם העם האֲדומי, אשר לפי המסורת המקראית הוא מצאצאיו של עשיו, אחי יעקב.

רמת אדום היא רמה פוריה ועשירה במים יחסית לסביבתה, בשל גובהה הרב. ממערב מהווה הערבה את גבולה, מדרום ארץ מדין, אשר את גבולה מהווה ואדי חיסמה. ממזרח הופכת הרמה בהדרגה למדבר, ללא תוואי נוף בולט המבדיל ביניהם. מצפון, נחל זרד הנשפך לערבה הוא הגבול עם ארץ מואב. לעיתים מחולקים הרי אדום לשני אזורי משנה: החלק הצפוני, ששוכן מנחל זרד ועד לעיירה שובכ נקרא בשם ג'באל, ואילו הדרומי והגדול מביניהם, משובכ ועד לוואדי חיסמה, הוא הר שעיר הקרוי בפי הבדואים בשם ג'בל א-שערה.

הרי מואב

הרי מואב הם רכס הרים בתחום מחוז כרכ בממלכת ירדן, ממזרח לנהר הירדן, בין נחל זרד לנחל ארנון. רכס ההרים נקרא על שמה של ממלכת מואב ששכנה בה.

ואדי חסה

ואדי חסה הוא הדרומי בין שלושת הנחלים האיתנים הזורמים אל ים המלח ממזרח (שני האחרים הם ואדי זרקא-מעין ונחל ארנון - ואדי אלמג'יב). זוהה על ידי חלק מהחוקרים כנחל זרד המקראי.

חקר ים המלח

חקר ים המלח בעת החדשה החל במאה ה-18.

יהודה ליאו פיקרד

יהודה ליאו פיקרד (3 ביוני 1900 - 4 באפריל 1997), מבכירי הגאולוגים בישראל ובעל שם עולמי בחקר ההידרולוגיה. היה חתן פרס ישראל לשנת תשי"ח במדעי החיים ויקיר ירושלים. עיקר התמחותו הייתה בחקר מי תהום וחקירת אפשרויות פיתוח הנגב.

בשנים 1950–1954 הכין פיקרד את הסקר הגאולוגי של ישראל, היה חבר "הוועד לתכנון מפעל המים הארצי" (1950 - 1956) ובשנת 1967 יסד את המרכז לחקר מי תהום באוניברסיטה העברית, מרכז הקרוי היום על שמו.

ימת הלשון

ימת הלשון (שמות נוספים: אגם הלשון, ימת הירדן) הוא אגם שכיסה בעבר את בקעת הירדן והערבה. האגם השתרע מדרום הכנרת בצפון, ועד לאזור חצבה בדרום (נחל גדרון). אורכו היה כ-230 ק"מ ורוחבו המרבי כ-15 ק"מ. האגם קרוי בכינוי "לשון" על שם רובדי החוואר שהושקעו ב"לשון" ים המלח, המוגדרים כתצורה הגאולוגית - תצורת הלשון.

בתחתיתו של מצוק ההעתקים במדבר יהודה, אפשר לראות את קווי החוף הקדומים של ימת הלשון.

כיכר סדום

כיכר סדום הוא חבל ארץ גאוגרפי בצפון הערבה ומדרום לים המלח. אזור כיכר סדום הוא מקום שפכם של נחלי הנגב והרי אדום הגדולים אל ים המלח ובהם נחל הערבה, נחל צין, נחל זרד (ואדי חיסה) ואחרים. עקב ריבוי מקורות המים התפתחה מלחת סדום שהיא המלחה הגדולה בישראל. מדרום למלחת סדום במוצא שפך הנחלים, חווארי כיכר סדום, תצורת נוף של משקעי ימת הלשון הקדומה. השם כיכר סדום הינו שם שניתן לאזור מתוך המקרא המתאר את יישובי כיכר הירדן. זיהויה של צוער המקראית בדרום ים המלח, העניק לחבל את השם כיכר סדום.

בכיכר סדום הוקמו מפעלי ים המלח בשנת 1934 ובשנת 1959 הוקמה חוות הבודדים נאות הכיכר שלימים הפכה למושב נאות הכיכר.

מואב

מוֹאָב הוא שמו של חבל ארץ בעבר הירדן המזרחי, בתקופה הישראלית, המקבילה ברובה לתקופת הברזל, בשלהי האלף השני לפנה"ס - המאה ה-6 לפנה"ס. על פי המקורות, מואב נמצאה ממזרח לים המלח, בין המתלול של ים המלח לבין המדבר הערבי, נמצא בתחום ממלכת ירדן.

האזור נקרא במקורות הקדומים מהעת העתיקה, כגון המקרא והממצאים הארכאולוגיים, על שם יושביו המואבים. השם מואב בא במקרא בכמה וכמה צירופים בשמות גאוגרפיים, כגון מצפה מואב, מדבר מואב ועוד.

4 כתובות מימי רעמסס השני מזכירות את Mw-i-bw כמקום מרדני שמסרב להכיר בשליטת מצרים בכנען ויחד עם השסו מהר שעיר יצאו למעשי ביזה והתגרות במצרים, הפרעה שולח כוחות לאזור ומדכא את המרד - בכתובות של רעמסס השני מוצגים המואבים כבעלי תסרוקות זהות לאלה של הכנענים יושבי הקבע (שיער ארוך אסוף ומסודר) ולא תסרוקת פרועה "דמוית-ראסטות" כמו של השסו מתבליטים מאוחרים יותר שהכילו את השם מואב, החוקרים מתלבטים האם חל שינוי דמוגרפי במואב או שינוי באורחות חייהם של המואבים שגרם לשינוי בתיאורם האמנותי המצרי. כתובת אחרת מלוקסור מזכירות כי רעמסס ובנו הבכור קראו למצרים את "מנהיג מואב" ונזפו בו על כך שניסה לכרות ברית עם האימפריה החתית כדי שיסייעו לו לצאת מעולה של מצרים.

בכתובת מישע מופיע השם מאב, ובכתובות אשוריות מופיעים השמות: Muaba, Maab, Maaba.

בירת הממלכה המואבית הייתה "קיר מואב" (הידועה גם בשמה: "כֶּרַךְּ"). דת המואבים הייתה דת כנענית. האל הראשי היה כמוש, אשר נזכר בכתובת מישע ובספר ירמיהו; כמו כן סגדו המואבים לבעל פעור ולאלה ענת.

כלכלת המואבים התבססה על חקלאות, ועדויות לכך גם במקרא. בספר מלכים ב, אנו למדים כי גידלו בה אלפי כבשים. במגילת רות שם מתואר כי בעת רעב בארץ יהודה הלכו גיבורי הסיפור; נעמי, אלימלך ושני בניהם לארץ מואב, שם נותר עדיין מזון.

המואבים היו נתונים במלחמה עם הממלכות והשבטים השכנים, כמו שבטי ישראל, והעמונים.

הממצא הארכיאולגי החשוב ביותר של ממלכת מואב היא מצבת מישע שהתגלתה בדיבון ומתוארכת לאמצע המאה ה-9 לפנה"ס. בשנים האחרונות (הכתובת לא התגלתה בחפירה מסודרת. על כן מקורה וזמן המצאה אינו ברור לחלוטין) התגלתה כתובת מלכותית מואבית נוספת ובה מתפאר מלך מואב בכיבוש בני עמון, לקיחת אסירים רבים, ובניית ארמון, שער ומכרה.

מלח סדומית

מלח סדומית הוא כינוי תורני למלח שמקורו בים המלח. מלח זה מופיע בכמה הקשרים בספרות התורנית.

נחל זוהר

נַחַל זוֹהַר (בערבית: ואדי א-זוּוֶירָה) הוא נחל אכזב בדרום מדבר יהודה. הנחל זורם ממערב למזרח ונשפך לים המלח מדרום ליישוב נווה זוהר.

כביש ערד - ים המלח נסלל במקביל לנחל. כביש 90 עובר מעליו בגשר זוהר. קרוב לשפך הנחל ניצב מצד זוהר. לאחר שיטפון בנחל, מתמלא גב זוהר, גב גדול, סמוך למצד.

נחל יעלים

נַחַל יְעֵלִים במדבר יהודה, יורד מהכניסה לעיר ערד, ונשפך לים המלח, כ-5 ק"מ צפונית לנחל בוקק ולמלונות ים המלח. אורכו כ-18 ק"מ, ושטח אגן ההיקוות שלו כ-53 ק"מ. מיובליו העיקריים - נחל חתרורים ונחל מורג.

הנחל יורד בקו הגבול הגאולוגי בין רמת הקירטון שבצפון מדבר יהודה, לבין המסלע של תצורת חתרורים האופינית לדרומו. ברמת המדבר ערוצו רדוד. עם הגיעו לבמת השוליים המזרחיים של מדבר יהודה, הוא נכנס לקו העתק שכיוונו צפון-דרום. כאן הוא משנה את כיוונו, ומתחיל לזרום צפונה כ-400 מטרים, בערוץ קניוני קטן, כ-20 מטר עומקו. בסוף הקניון, נמצא המפל הגדול - כ-120 מטר גובהו, המפל יוצר פרסת מצוקים רחבה - כחצי קילומטר. עם הצניחה במפל, משתחרר הנחל מקו ההעתק, וחוזר לזרום מזרחה, בקניון שאורכו כקילומטר אחד, ועומקו כ-300 מטר, אל ים המלח.

באחד מיובליו העליונים של הנחל, חפורה מאגורה (בריכה תת-קרקעית לאגירת מי גשמים) גדולה, נפחה כ-90 מ"ק. המאגורה נקראת על שם הנחל - מאגורת יעלים.

שמו של הנחל הוא תרגום של שמו הערבי - ואדי אום-בידון.

נחל ערוגות

נַחַל עֲרוּגוֹת הוא נחל איתן המנקז נחלים רבים במרכז מדבר יהודה. אורכו כ-46 ק"מ ויובליו העליונים מתחילים ממזרח לגוש עציון והר חברון ושפכו של הנחל מצפון לעין גדי.

נחל קדם

נַחַל קֶדֶם הוא מהקטנים בנחלי מדבר יהודה, מבחינת אורכו, כ-7 ק"מ, ומבחינת שטח אגן ההיקוות שלו כ-12 קמ"ר.

הנחל מתחיל את דרכו מצפון לרוג'ום א-נאקה, בעמק מדרום לראס א-שוקאף, ונשפך לים המלח כ-6 ק"מ מצפון לעין גדי. עד לבמת השוליים המזרחיים של מדבר יהודה הנחל רדוד והוא מתחתר בקירטון. עם הכניסה לבמת השוליים, הנחל מתחתר לעומק בערוץ גירני, ונוצרה לאורכו שורה של גבים קטנים, ולאחריהם המפל הגדול. גובהו של המפל כ-330 מטר, הוא הגבוה במפלי הארץ. המפל בנוי שתי מדרגות, וביניהן גומחה בקיר. בבסיס המפל מצוי גב גדול, אבל כיום הוא סתום בסחף. המפל יוצר פרסת מצוקים - מעין מפרץ במצוק ההעתקים, ברוחב של יותר מקילומטר. הנחל ממשיך לרדת בסדרה של מפלים נוספים (20, 8, 50 ו-30 מטר) אל חוף ים המלח. ערוצו התחתון של הנחל משופע במספר רב של מאובני אקסוגירה.

בנחל מצויים שני פרטים בוטניים נדירים: אלה אטלנטית באפיק העליון של הנחל, גובהה כ-6 מטרים, והיקפה כמטר אחד. במדבר יהודה ישנם רק שני עצי אלה אטלנטית. מעל המפל הגדול צומח עץ תאנה, היחיד במדבר יהודה, מחוץ לנאות מדבר.

שמו הערבי של נחל קדם הוא 'ואדי א-שוקאף', ומשמעותו 'נחל המצוקים'.

נחל קדרון

נַחַל קִדְרוֹן (בערבית ואדי אַ-נַאר) הוא נחל במדבר יהודה היורד מאזור העיר העתיקה בירושלים ונשפך לים המלח סמוך ליישוב אבנת מדרום לנחל קומראן ומצפון לנחל דרגה. אורכו של הנחל כ-34 ק"מ, ושטח אגן ההיקוות שלו כ-115 קמ"ר.

נחל קידרון כיום הוא אחד הנחלים המזוהמים בישראל. סיבת הזיהום היא שפכים, בעיקר של מזרח ירושלים, המוזרמים אל הנחל ללא טיהור או אחרי טיהור חלקי בלבד.[דרוש מקור]

נחל קנה (מדבר יהודה)

נַחַל קָנֶה (בערבית: ואדי אלעֻ'וֵיר שמשמעותו העמק הקטן), זורם בשוליו המזרחיים של מדבר יהודה צפוני. שמו של הנחל ניתן לו על שם צמחי קנה מצוי הצומחים סביב עינות קנה בסמוך לשפך הנחל.

הנחל מתחיל כ-3.5 ק"מ מצפון-מערב למצוקי דרגות והוא יורד לכיוון מצוק ההעתקים, בדרכו עובר ומתחתר בסלע הקירטון הרך ובסלעי הגיר והדולומיט של המצוק, ונשפך לים המלח.

באזור המעבר בין רמת מדבר יהודה ומצוק העתקים, עובר בנחל שביל המחבר את מצוקי דרגות עם השביל הקדום שבין בקעת הורקניה וחורבת קומראן.

צוער (עיר מקראית)

צוֹעַר (מוכרת גם בשם הרומאי Zoara) היא עיר הנזכרת במקרא כעיר היחידה מערי כיכר הירדן ששרדה במהפכת סדום ועמורה, ונזכרת במקורות רבים לאורך תקופות ההיסטוריה.

מיקומה המשוער הוא קילומטרים אחדים מדרום-מערב לעיירה הירדנית א-צאפי, לחופו הדרום מזרחי של ים המלח. אם כי מהמקרא עולה שהיא שכנה לצפון ים המלח.

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.