נחלת שבט ראובן

נחלת שבט ראובן היא נחלת שבט ראובן כפי שהוגדרה בספר יהושע, פרק י"ג, פסוקים ט"ו-כ"ג. הכתוב מציין שנחלת השבט חולקה על ידי משה, והנחלה לא חולקה בגורל, כמו אצל שבטים אחרים. הנחלה מקיפה את חבלי הדרום של עבר הירדן של ארץ ישראל.

12 staemme israels heb
מפת הנחלות השבטים. נחלת ראובן צבועה בזהוב בצידה הימני של המפה

גבולות השבט

טו וַיִּתֵּן מֹשֶׁה לְמַטֵּה בְנֵי-רְאוּבֵן לְמִשְׁפְּחֹתָם. טז וַיְהִי לָהֶם הַגְּבוּל מֵעֲרוֹעֵר אֲשֶׁר עַל-שְׂפַת-נַחַל אַרְנוֹן וְהָעִיר אֲשֶׁר בְּתוֹךְ-הַנַּחַל וְכָל-הַמִּישֹׁר עַל-מֵידְבָא. יז חֶשְׁבּוֹן וְכָל-עָרֶיהָ אֲשֶׁר בַּמִּישֹׁר דִּיבֹן וּבָמוֹת בַּעַל וּבֵית בַּעַל מְעוֹן. יח וְיַהְצָה וּקְדֵמֹת וּמֵפָעַת. יט וְקִרְיָתַיִם וְשִׂבְמָה וְצֶרֶת הַשַּׁחַר בְּהַר הָעֵמֶק. כ וּבֵית פְּעוֹר וְאַשְׁדּוֹת הַפִּסְגָּה וּבֵית הַיְשִׁמוֹת. כא וְכֹל עָרֵי הַמִּישֹׁר וְכָל-מַמְלְכוּת סִיחוֹן מֶלֶךְ הָאֱמֹרִי אֲשֶׁר מָלַךְ בְּחֶשְׁבּוֹן אֲשֶׁר הִכָּה מֹשֶׁה אֹתוֹ וְאֶת-נְשִׂיאֵי מִדְיָן אֶת-אֱוִי וְאֶת-רֶקֶם וְאֶת-צוּר וְאֶת-חוּר וְאֶת-רֶבַע נְסִיכֵי סִיחוֹן יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ. כב וְאֶת-בִּלְעָם בֶּן-בְּעוֹר הַקּוֹסֵם הָרְגוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל בַּחֶרֶב אֶל-חַלְלֵיהֶם. כג וַיְהִי גְּבוּל בְּנֵי רְאוּבֵן הַיַּרְדֵּן וּגְבוּל זֹאת נַחֲלַת בְּנֵי-רְאוּבֵן לְמִשְׁפְּחוֹתָם הֶעָרִים וְחַצְרֵיהֶן.

יהושע יג ט"ו-כ"ג

לפי הכתוב ביהושע י"ג מקיפה הנחלה את חבליה הדרומיים של עבר הירדן. גבולה מסומן מנחל ארנון עד ואדי חיסבאן אשר נפגש עם עמון ומנהר הירדן באזור ים המלח ועד המדבר השוכן במזרח. התיאור בספר יהושע שונה מתיאורה של הנחלה המופיע בספר במדבר, פרק ל"ב, פסוקים ל"ד-ל"ה. בתיאור זה הערים ערוער, דיבון ועטרות שופן הנכללות בתיאור בנחלה ביהושע נמצאות בתחומי נחלת שבט גד. דיבון אודותיה נכתב בספר יהושע נקראת בספר במדבר דיבון גד. זאת עדות להתנחלות שבט גד בדיבון שבתחומי נחלת ראובן. שבט גד מוזכר במצבת מישע: "ואיש גד ישב בארץ עטרות מעולם". מידע זה מלמד שבנחלת השבט התיישבו שבטים נוספים. ייתכן כי תחום הנחלה המוצג בפרק הוא אזור מנהלי הכולל את נחלת ראובן שתיאור גבולה מופיע בספר במדבר.[1] יש הסוברים כי באזור התיישבו אף מואבים,[2] וזאת מערכת מנהלתית מאורגנת מימי ממלכת ישראל המאוחדת. האזור המנהלי המופיע ביהושע דומה בתיאורו לתיאור המחוז השנים עשר של ממלכת שלמה כפי שמתואר בספר מלכים א', פרק ד', פסוק י"ט.[3]

הכתוב בדברי הימים א', ה'[4] מתאר את האזור בימי מלכות שאול: " י וּבִימֵי שָׁאוּל עָשׂוּ מִלְחָמָה עִם-הַהַגְרִאִים וַיִּפְּלוּ בְּיָדָם וַיֵּשְׁבוּ בְּאָהֳלֵיהֶם עַל-כָּל-פְּנֵי מִזְרָח לַגִּלְעָד.". מכתוב זה עולה כי צורת המגורים האופיינית לשבטים נודדים הייתה באוהלים. מהפסוק בדברי הימים א', ה י', והתנחלות שבט ראובן טרם הושלמה בימי שאול.[5]

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ ספר במדבר, פרק ל"ב, פסוקים ל"ד-ל"ה
  2. ^ ספר דברי הימים א', פרק ה', פסוק י'
  3. ^ גרשון גליל, עולם התנ"ך: יהושע, תל אביב, דודזון עתי, 1994,, עמ' 131
  4. ^ ספר דברי הימים א', פרק ה', פסוק י'
  5. ^ מיכאל קוכמן, עולם התנ"ך: במדבר, תל אביב, דוידזון עתי, 1997, עמ' 184
אלעלה

אֶלְעָלֵה או אֶלְעָלֵא הייתה עיר באזור מואב בעבר הירדן המזרחי. בתקופת התנחלות שבטי ישראל היא נמסרה לשבט ראובן.

בית בעל מעון

בֵית בַּעַל מְעוֹן או בֵּית מְעוֹן, הייתה עיר בסביבות מידבא, בעבר הירדן המזרחי בתקופת המקרא. על פי המסופר בתנ"ך, העיר הייתה בשליטתם לסירוגין של מואב ושבטי ישראל. חוקרי המקרא הציעו לזהות אותה עם העיר בְּעֹן.

בית הישימות

בֵּית הַיְשִׁמוֹת הייתה עיר מקראית בערבות מואב, אשר המשיכה להתקיים בתקופת בית שני, המשנה והתלמוד.

היישוב נזכר לראשונה בספר במדבר בתיאור נדודי בני ישראל במדבר, כתחנה אחרונה לפני הכניסה לארץ כנען: "וַיַּחֲנוּ עַל-הַיַּרְדֵּן מִבֵּית הַיְשִׁמֹת עַד אָבֵל הַשִּׁטִּים בְּעַרְבֹת מוֹאָב".

לאחר מכן, נזכרת העיר בספר יהושע בנחלת שבט ראובן: "וְעַד יָם הָעֲרָבָה יָם הַמֶּלַח מִזְרָחָה דֶּרֶךְ בֵּית הַיְשִׁמוֹת", וכן: "וּבֵית פְּעוֹר וְאַשְׁדּוֹת הַפִּסְגָּה וּבֵית הַיְשִׁמוֹת".

בימי המרד הגדול נזכר היישוב בצורה היוונית "איסימות" בכתבי יוסף בן מתתיהו, כאחת הערים היהודיות שנפלו בידי הרומאים בעת כיבוש עבר הירדן.

אוסביוס באונומסטיקון (תחילת המאה ה-4 לספירה) מזכיר כי העיר הייתה נושבת בתקופתו, ומציין את מיקומה - 15 ק"מ דרומית ליריחו.

בתלמוד הירושלמי צוין כי המרחק בין "בית הישימות" לבין אבל השיטים היה 12 מיל.

היישוב נזכר בסיפור מעשה בתלמוד הבבלי.

יש שזיהו את בית הישימות עם ח'רבת סוויימה, הנמצאת כארבעה ק"מ מזרחית לנהר הירדן, וכשני ק"מ צפונית-מזרחית לים המלח. באתר נמצאו שרידים החל מהתקופה הרומית, ולכן, סבורים החוקרים כי העיר המקראית שכנה בתל הנמצא כחמישה ק"מ מזרחית לחורבה (ומכונה "תל אלעט'ימה" - תל הגדולה), בו נתגלו ממצאים החל מהתקופה הכלקוליתית, ובעיקר מן התקופה הישראלית.

נראה כי מקור שם היישוב הוא במילה העברית "יְשִׁימוֹן", המתארת שטח מדברי כגון זה בו שכנה העיר.

בצר (עיר מקראית)

בֶּצֶר, היא עיר מקראית, אחת מערי הלויים. שמה מוזכר שלוש פעמים בתנ"ך ובשלושתן מופיעה כבֶּצֶר בַּמִּדְבָּר.לשבט לוי לא ניתנה נחלה. בצר היא אחת מארבעים ושמונה ערים בארץ ישראל שעם ישראל נצטווה בתורה להעניק ללויים ולכהנים. בספר יהושע, פרק כ', פסוקים א'-ט', מסופר שישראל הקדישו שישה ערי מקלט: את קֶדֶש בהרי נפתלי, את שְׁכֶם בהר אפרים, ואת קִרְיַת אַרְבַּע (חברון) בנחלת שבט יהודה, בנוסף לבצר בתחומי נחלת שבט ראובן את רָאמוֹת, וגּוֹלָן, שבעבר הירדן המזרחי.

חז"ל מבארים כי "שלוש ערים הפריש יהושע בארץ כנען והיו מכוונות כנגד שלוש שבעבר הירדן כשתי שורות שבכרם, חברון ביהודה כנגד בצר במדבר, שכם בהר אפרים כנגד רמות בגלעד, קדש בגליל כנגד גולן בבשן".המשנה מבארת כי בצר שכנה במישור מידבא. יש המשערים כי בצר היא 'אום אל-עמד' שנמצאת מזרחית למידבא. בצר מוזכרת במצבת מישע . מנגד יש הסוברים כי היא העיר בצרה ששמה מוזכר ב ספר ירמיהו, פרק מ"ח, פסוק כ"ד השוכנת אף היא צפונית למידבא.מבצע בצר, במלחמת העצמאות נערך בתל אביב נקרא על שם העיר המקראית בצר ששימשה כעיר מקלט. מטרת המבצע הייתה תפיסתם של משתמטים ועריקים משירות צבאי וגיוסם המיידי לצה"ל. המבצע לא הצדיק את התקוות שתלו בו.

דיבון

דִּיבוֹן או דיבון גד היא עיר מואבית מקראית ואחת מתחנות בני ישראל בעת נדודיהם במדבר לאחר יציאת מצרים בדרכם לארץ ישראל. דיבון שוכנת ממזרח לים המלח, בשטחה של ממלכת ירדן של היום וכן עיר מודרנית בשם זה.

בני ישראל הגיעו לדיבון גד לאחר שחנו בעיי העברים, ומדיבון גד נסעו לעלמן דבלתימה.

דיבון מוזכרת כבירתה של מואב במצבת מישע שנתגלתה ליד העיירה הירדנית ד'יבאן (ذيبان). מן הכתובת שנכתבה בהוראתו של מלך מואב, מישע, עולה כי הוא הצליח להתנער משלטונה של ממלכת ישראל ואף הצליח להחזיר את מואב לשטחיה המקוריים.

הורם מלך גזר

הורם היה מלך גזר הכנענית שנזכר בספר יהושע, פרק י', פסוק ל"ג: "אז עלה, הורם מלך גזר, לעזור, את-לכיש; ויכהו יהושוע ואת-עמו, עד-בלתי השאיר-לו שריד."

חשבון (עיר)

חֶשְׁבּוֹן מוזכרת במקרא כבירתו של סיחון מלך האמורי, אשר שלט בשטח שבין נחל ארנון לבין נחל יבוק, בעבר הירדן המזרחי. בתקופות שונות הייתה תחת שלטון עמון וממלכת ישראל, כיום בממלכה ההאשמית של ירדן.

יהצה

יָהְצָה, או יַהַץ, הייתה עיר מקראית באזור השליטה של המואבים. לאחר כיבוש הארץ על ידי שבטי ישראל נכללה בנחלת שבט ראובן אך העיר נפלה בגורלם של שבט לוי ונמנית בין 48 ערי הלויים.

מידבא

מֵידְבָא (בערבית: مادبا, מַאדַבַּא) היא עיר בעלת היסטוריה רבת שנים, השוכנת במערב ירדן. העיר, הנמצאת כ-780 מטרים מעל פני הים, ממוקמת כ-9 קילומטרים מדרום למיקום המשוער של העיר הקדומה חשבון ומצפונו של נחל ארנון. משמעות השם מידבא איננה ברורה. הוצע לפרש כ"מקום מנוחה" (על פי פירוש מילים קרובות בשפות שמיות).[דרוש מקור]מידבא נודעה ואף הפכה למוקד תיירות בשל גילוי מפת מידבא, מפה יוצאת דופן מן המאה השישית לספירה שנמצאה בכנסייה ביזנטית קדומה, המתארת את ארץ ישראל בגבולותיה הרחבים.

מיפעת

מֵיפַעַת (גם: מֵפָעַת) הייתה אחת מ-48 ערי הלויים בעבר הירדן שהשימשה גם כעיר מקלט, העיר ומגרשיה היו בתחומי בנחלת שבט ראובן.

נחלת שבט גד

המידע אודות התנחלות שבט גד מופיע בספר יהושע, פרק י"ג, פסוקים כ"ד-כ"ח. נחלת שבט גד שכנה בצד המזרחי של הירדן. שבט גד היה אחד משניים וחצי השבטים, ראובן ומנשה שנחלתם שכנה בעבר הירדן המזרחי . נחלת השבט כללה את הגלעד, באזור צפון עבר הירדן, והיא גבלה בדרומה בנחלת נחלת שבט ראובן, בצפונה בנחלת חצי המנשה, במערבה בנהר הירדן ובמזרח בבני-עמון.

ערוער (מואב)

ערוער הייתה עיר עתיקה ששכנה על גדתו הצפונית של נחל ארנון בעבר הירדן המזרחי. מכונה "ערוער אשר על שפת נחל ארנון" כדי להבדילה מהערים האחרות שנקראו בשם ערוער. מזוהה עם ח'רבת ערער, כ-5 ק"מ מזרחית דרומית לדיבון.העיר שימשה קצה גבול ממלכתו של סיחון ובהמשך קצה גבול נחלת שבט ראובן. ככל הנראה היא ערוער שנבנתה על ידי בני גד יחד עם ערים נוספות בימי משה. פרשני המקרא וחוקריו נתנו לתופעה זאת הסברים שונים. שניים מגיבורי דוד, שמע ויעיאל, באו מערוער. במפקד שערך דוד בסוף ימיו החלו הפוקדים את ספירתם ב"ערוער... אשר בתוך הנחל" ששימשה כאמור כגבול הדרומי ומשם פנו צפונה. היישוב נזכר במצבת מישע כעיר מבוצרת אשר בנה מלך מואב מישע לאחר שמרד בממלכת ישראל, לה היה משועבד. נראה שמאוחר יותר שבה לידי ישראל, אך בהמשך הוכתה על ידי חזאל מלך ארם. בתקופת יותם מלך יהודה וירבעם מלך ישראל ישב בערוער בלע בן עזז מבני שבט ראובן. יש מפרשים שלא ישב בערוער ממש אלא בסביבתה. ערוער מוזכרת בנבואת הפורענות של ירמיהו על מואב.

עתניאל בן קנז

עָתְנִיאֵל בֶּן קְנַז לפי המקרא, היה השופט הראשון ששפט את ישראל בתקופת השופטים לאחר מותו של יהושע בן נון.

צרת השחר

צֶרֶת הַשַּׁחַר, היא עיר מקראית אשר מיקומה בעבר הירדן המזרחי, העיר היא חלק מנחלת שבט ראובן. שמה מופיע פעם אחת במקרא בספר יהושע, פרק י"ג, פסוק י"ט. הכתוב מציין את מקומה ב"הַר הָעֵמֶק".

קרייתיים

קִרְיָתַיִם היא עיר מקראית בנחלת שבט ראובן, באזור מידבא שבעבר הירדן המזרחי. שמה מופיע בספר יהושע, פרק י"ג, פסוק י"ח בתחומי נחלת שבט ראובן.

קרייתיים שכנה באזור מידבא. אוסביוס מזהה אותה עם הכפר קריתה ממערב למידבא, ומזרחה לעיר נמצאים חמי קלירוהי. שמה של קרייתיים נשמר בשמה של חירבת אל קריה השוכנת מערבית למידבא. יש הסוברים כי ניתן לזהות את העיר עם קריות המוזכרת בספר ירמיהו, פרק מ"ח, פסוקים כ"ג-כ"ד ומזוהה עם ג'לול הממוקמת מזרחית למידבא. סקר ארכאולוגי שנערך באזור מלמד כי האזור בסביבות קרייתיים היה חשוב בתקופת הברונזה התיכונה והמאוחרת.

ראובן (פירושונים)

האם התכוונתם ל...

שבט ראובן

שֵׁבֶט רְאוּבֵן הוא אחד משנים-עשר שבטי ישראל המוזכרים בתנ"ך. הוא נקרא כך על שם אבי השבט, ראובן בן לאה ויעקב. ראובן היה בכור בני יעקב ובכור השבטים.

שבמה

שִׂבְמָה או שְבָם הייתה עיר בעבר הירדן המזרחי בשליטתם לסירוגין של האמורי, שבטי ישראל, ומואב, בתקופת המקרא.

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.