נחלת שבט יהודה

נחלת שבט יהודה נקבעה על ידי יהושע בן נון, לאחר סיום הכיבוש של ארץ כנען יחד עם קביעת שאר נחלות השבטים. הגבול הדרומי של הנחלה, שהוא גבול הדרומי של שבטי ישראל כולל תיאור עצמים גאוגרפיים - כמו "הימה" או "נחל מצרים", אזורים - כמו "מדבר צין" ותחומים כמו: "גבול אדום". נחלת השבט כוללת בתוכה גם את נחלת שבט שמעון. בנחלת שבט יהודה נמנו 48 ערים, המספר הגדול ביותר של ערים, אשר ניתנו לשבט אחד.

תיאור התנחלות שבט יהודה מופיע בספר יהושע ונחלק לארבעה חלקים עיקריים: בתחילה המחבר המקראי מוסר מידע על ההבטחה למתן נחלת השבט לכלב בן יפונה.[1] בהמשך מוסר הכתוב מידע על גבולות נחלת השבט,[2] מכאן עובר הכתוב לתיאור כיבוש הר חברון ודביר,[3] ולבסוף מוסר הכתוב את רשימת ערי יהודה שבתחום נחלת השבט.[4]

12 staemme israels heb
נחלות שבטי ישראל. נחלת שבט יהודה צבועה בחום בדרום מפת ההתנחלויות

ההבטחה לנחלה

ההבטחה למתן נחלה לשבט יהודה ניתנת לכלב בן יפונה.[5] פסוקים אלו משמשים כמצג לסיפור התנחלות שבט יהודה. הרעיון המרכזי העומד בבסיסם של פסוקים אלה הוא לטעת בקורא מהו השכר הבא על נאמנות לה'. כלב בן יפונה, שלא היה ישראלי במוצאו, זכה להתנחל ראשון בארץ כנען, בלא הגרלה כשאר השבטים ואף לפני אנשי שבטו. ספר יהושע מעמיד את איש שבט יהודה הנזכר לראשונה בספר, עכן בן כרמי[6] אשר חטא בחרם והוצא להורג, כנגד נאמנותו של בן שבט אחר כלב בן יפונה.[7]

גבולות נחלת שבט יהודה

יש הטוענים כי תיאור התנחלות שבט יהודה, חובר בידי מחבר שני של ספר יהושע. תיאור זה מופיע בתחילת תיאור ההתנחלות של שבטי עבר הירדן המערבי, וזאת כדי להדגיש את מעמדו הרם של שבט יהודה. נחלת השבט השתרעה מים המלח עד הים התיכון, מירושלים ועד לקדש ברנע. שטח נחלת שבט יהודה הוא הגדול ביותר מבין שטחם של שאר שבטי ישראל.[8] גבולו הדרומי של שבט יהודה זהה לכתוב המתואר כגבולה הדרומי של הארץ בספר במדבר, פרק ל"ד, פסוקים ג'-ה'. במזרח גובלים ים המלח ונהר הירדן עד ליישוב בית חגלה . מערבה לבית חגלה ממשיך הגבול הצפוני של נחלת השבט. בגבול המתאר באריכות יתר ממשיך ועולה לכיוון מעלה אדומים, משם לכיוון מזרחו של הר הזיתים, משם נפגש הגבול עם עין רוגל, במפגש עם נחל קדרון וגיא בן הינום, משם הגבול חוצה את הרי ירושלים ובכיוון מערב הר קסטל משם יורד הגבול דרך עד לים דרך נחל שורק.[9]

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ ספר יהושע, פרק י"ד, פסוקים ו'-י"ד
  2. ^ ספר יהושע, פרק א', פסוק י"ב
  3. ^ ספר יהושע, פרק ט"ו, פסוקים י"ג-כ'
  4. ^ ספר יהושע, פרק ט"ו, פסוקים כ"א-ס"ב
  5. ^ ספר יהושע, פרק י"ד, פסוקים ו'-י"ד
  6. ^ ספר יהושע, פרק ז'
  7. ^ גרשון גליל, עולם התנ"ך: יהושע, תל אביב, דוידזון עתי, 1996, עמ' 137
  8. ^ גרשון גליל, עולם התנ"ך: יהושע, תל אביב, דוידזון עתי, 1996, עמ' 140
  9. ^ שמואל אחיטוב, מקרא לישראל: יהושע, ירושלים, מאגנס, 1995, עמ' 241-240
אשקלון (עיר עתיקה)

אשקלון נמנית עם הערים הקדומות ביותר בארץ ישראל העתיקה. מקור שמה של אשקלון הוא שקל, שפעם היה שמה של העיר. העיר התקיימה בדרום-מערב העיר אשקלון של ימינו.

אשתמוע

אֶשְׁתְּמֹעַ היה יישוב מקראי שהתקיים לפחות עד המאה ה-4, ונזכר בספר יהושע. הוא שכן בדרום הר חברון, באזור שבו שוכן היום הכפר הפלסטיני א-סמוע.

גיא בן הינום

גֵּיא בֶן הִנֹּם (או גיא בן הנום) הוא שמו של גיא בירושלים הנזכר רבות במקרא, וכיום מזוהה כעמק הנמצא מדרום לעיר העתיקה ועיר דוד ומקיף את הר ציון. הוא מתחבר במזרח אל נחל קדרון. מתחם ממילא מהווה את קצהו השני. מקום זה הוא מקור השם גיהנום שניתן למקום שאליו, על פי האמונה, יגיעו החוטאים לאחר המוות.

דביר (עיר עתיקה)

דְּבִיר (נקראה גם קריית ספר או קריית סַנָּה) הייתה עיר כנענית חשובה ביותר מדרום לחברון, במעמד דומה לזה של חברון ולכיש. התנ"ך מספר כי העיר נכבשה בידי כוחותיו של יהושע בן נון והייתה עיר חשובה בנחלת שבט יהודה שניתנה לכוהנים.

זנוח

זָנוֹחַ הוא מושב הסמוך לבית שמש, המשתייך למועצה האזורית מטה יהודה.

המושב הוקם בשנת 1950 על ידי עולים מתימן, ובמהלך השנים עזבו רוב המייסדים, ובמקומם באו עולים מצפון אפריקה.

בעבר המושב עסק בחקלאות, ובגידול עופות, פרות וכדומה אבל בתחילת שנות ה-90 נקנו חלק מן האדמות החקלאיות המערביות של המושב, ועליהן נבנתה השכונה קריית הרמ"א - ברמת בית שמש ב'.

ב- 9 בספטמבר 1996 נחטף ונרצח חייל סיירת הנח"ל שרון אדרי, בן המושב. במושב הוקם גן ציבורי לזכרו, ומדי שנה נערך מסע אופניים לזכרו.

בתחילה נקרא המושב דֵירַבַּן ג'.

חלחול (עיר)

חלחול (בערבית: حلحول) היא עיר פלסטינית בהרי יהודה, כק"מ אחד צפונית לחברון. העיר שייכת לנפת חברון של הרשות הפלסטינית. ייתכן שמקור שמה נעוץ בכך שהמשקעים מחלחלים בקלות לתוך הסלעים עליהם בנויה העיירה.

המקום מהווה את פסגת הר חברון והפסגה הגבוהה בהרי יהודה, בגובה של 1020 מטרים מעל פני הים. משום כך, העיר חלחול הוא היישוב העירוני הגבוה ביותר בארץ-ישראל. כיום, ידועה חלחול גם בזכות מחצבות סלעים רבות הסמוכות לה.

יוטה (אתר מקראי)

יוּטָּה הוא אתר מקראי המזוהה כיום עם הכפר הפלסטיני יטא שבדרום הר חברון. יוטה מוזכר בספר יהושע כאחת הערים שניתנו ללויים. היישוב מוזכר גם בספר השמות של אוסביוס מקיסריה מהמאה ה-4: "כפר גדול מאוד של יהודים". יוטה היא הצפונית מבין שבע הערים אשר נכללו אצלו בתחום דרומא.

לבנה (עיר מקראית)

לִבְנָה הייתה עיר מקראית בשפלת יהודה, הנזכרת בתנ"ך.

העיר נזכרת תחילה בכיבושי יהושע בן נון, כעיר השוכנת בין מקדה ולכיש. כך, מובא בספר יהושע: "וַיַּעֲבֹר יְהוֹשֻׁעַ וְכָל יִשְׂרָאֵל עִמּוֹ מִמַּקֵּדָה לִבְנָה וַיִּלָּחֶם עִם לִבְנָה וַיִּתֵּן ה' גַּם אוֹתָהּ בְּיַד יִשְׂרָאֵל וְאֶת מַלְכָּהּ וַיַּכֶּהָ לְפִי חֶרֶב וְאֶת כָּל הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר בָּהּ לֹא הִשְׁאִיר בָּהּ שָׂרִיד וַיַּעַשׂ לְמַלְכָּהּ כַּאֲשֶׁר עָשָׂה לְמֶלֶךְ יְרִיחוֹ וַיַּעֲבֹר יְהוֹשֻׁעַ וְכָל יִשְׂרָאֵל עִמּוֹ מִלִּבְנָה לָכִישָׁה".

מעון (יישוב עתיק)

מעון או "מעון שביהודה" הוא יישוב קדום בדרום הר חברון. היישוב נזכר במקרא, תחילה בתיאור נחלת שבט יהודה, ולאחר מכן במעשה נבל הכרמלי. יש להבחין בין מעון זו ובין בית מעון הסמוכה לטבריה ובית בעל מעון שבמואב.

מעון שביהודה המשיכה להתקיים כיישוב יהודי לאורך תקופת בית שני, המשנה והתלמוד עד ראשית ימי הביניים. באתר המזוהה עם היישוב, ח'רבת מעין, אותרו שרידי בית כנסת קדום.

מעלה עקרבים

מעלה עקרבים הוא דרך תלולה ומפותלת ,בנגב המזרחי, מדרום למכתש הקטן, בקטע המרכזי של כביש 227. המעלה שימש עורק תחבורה עיקרי בין באר שבע לאילת מאז סלילת הכביש במקום ב-1927 ועד 1954, אז נסלל כביש מעלה העצמאות (כביש 40). בראש המעלה ניצבת אנדרטה בצורת צריח (סמל חיל ההנדסה הישראלי) שהוקמה לזכר מבצע ערבה, בו חיל ההנדסה סלל את הכביש ב-1950. מעל לאנדרטה, בראש המצפה, נמצא לוח זיכרון לזכר הנרצחים בטבח מעלה עקרבים שאירע ב-17 במרץ 1954.

מרשה

מָרֵשָׁה (נכתב גם מָרֵאשָׁה) הוא אתר ארכאולוגי בשפלת יהודה. שטחו של תל מרשה הוא כ-24 דונם בלבד, אך סביבו נפרשים שרידים במרחב של כ-400 דונם המכונים "העיר התחתית". התל נחפר לראשונה בשנת 1889 על ידי שני ארכאולוגים בריטים, פרדריק ג'ונס בליס ורוברט מקאליסטר, מטעם הקרן לחקירות ארץ ישראל (Palestine Exploration Fund). עיקר הממצאים מרוכזים כיום במוזיאון לארכאולוגיה של איסטנבול שבטורקיה. ביוני 2014 הכריז ארגון אונסק"ו על מרשה ועל בית גוברין הסמוכה כאתר מורשת עולמית.

עדולם

עֲדֻלָּם הייתה עיר מקראית מרכזית בשפלת יהודה, בנחלת שבט יהודה. מיקומה המשוער הוא בתל המצוי דרומית למושב אדרת, על גבעה ברום 439 מטר מעל פני הים.

עין גדי (יישוב עתיק)

עֵין גֶּדִי היה יישוב עתיק ומרכזי לחופו המערבי של ים המלח, הנזכר רבות בתנ"ך, בכתבי יוסף בן מתתיהו, בכתבי חז"ל ובמקורות נוצריים קדומים, ואשר שמו השתמר עד העת החדשה (עין ג'די).

אזור עין גדי היה מיושב בתקופות שונות, ובתחום הגן הלאומי שבמקום ישנם שרידי מקדש מהתקופה הכלקוליתית. בנוסף, אותרו שרידים המעידים על רצף של מעל 1,300 שנה של התיישבות יהודית באזור, החל מהמאה ה-7 לפנה"ס ועד המאה ה-6 לספירה. בגן הלאומי נכלל גם אתר בית הכנסת העתיק בעין גדי, בית כנסת מן המאה השישית עם רצפת פסיפס מהמרשימות בארץ ישראל.

עמק רפאים

עמק רפאים הוא תא שטח גאוגרפי בדרום ירושלים, המשתפל לעבר ערוץ נחל רפאים, אחד מיובליו של נחל שורק. כיום מהווה אזור העמק חלק מן המבנה האורבני של העיר, ומאוכלס בשכונות מגורים אחדות.

צרעה (אתר מקראי)

צָרְעָה היה יישוב בשפלת יהודה. מוזכרת במקרא, ובתקופה הישראלית שכנה בנחלת שבט יהודה ובגבול שבט דן. צרעה ידועה בתור אזור מולדתו של השופט המקראי שמשון. שמה השתמר בשם הכפר הערבי סרעא, שחרב במלחמת העצמאות. קיבוץ צרעה הסמוך נושא את שם האתר המקראי.

קריית יערים (עיר מקראית)

קריית יערים המקראית הייתה עיר בשם קריית בעל או בעלה ולאחר מכן חלק מנחלת יהודה בשם קריית יערים, העיר נקראה ככל הנראה על שם היערות, שהיו בסביבתה.

מיקום העיר מזוהה עם הכפר אבו גוש ממערב לירושלים שנקרא בעבר קריית אל ענב. ממערב לאתר ההיסטורי הוקם יישוב חדש בשם קריית יערים (טלז סטון).

שבט יהודה

שבט יהודה הוא אחד משנים עשר שבטי ישראל המוזכרים בתנ"ך.

על פי התיאור המקראי, השבט נקרא על שם יהודה, בנו הרביעי של יעקב, אשר כל בני השבט הם צאצאיו.

"שבט יהודה" הוא שבט מרכזי בסיפור המקראי.

שוכה

שֹוֹכֹה (גם: שוכו/שכה במקרא, וסוכו בלשון חז"ל) הוא שמן של מספר ערים בארץ ישראל הנזכרות בתנ"ך, בספרות חז"ל ובמקורות נוספים, לרבות מקורות ארכאולוגיים.

תל לכיש

תל לכיש הוא תל חשוב בשפלת יהודה, גובל בנחל לכיש. שמו בערבית - תל אֶ דֻוֵיר. שטחו כ־124 דונם, והוא זוהה על ידי החוקר האמריקאי ויליאם אולברייט בשנת 1926. בשנת 1994 הוכרז כגן לאומי.

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.