נחלת שבט דן

נַחֲלַת שֵׁבֶט דָּן היא החלק מארץ ישראל שנקבע בהגרלת נחלתם של שבטי ישראל כנחלתו של שבט דן.

ההגרלה עצמה נערכה בטקס פומבי על ידי יהושע בן נון, לאחר סיום הכיבוש של ארץ כנען.

הנחלה המוצגת בספר יהושע לא עמדה בפועל לרשות שבט דן. העם האמורי, שחי בארץ כנען לא איפשר לשבט דן לנחול את עריו. וכך נאמר בספר שופטים: "וַיִּלְחֲצוּ הָאֱמֹרִי אֶת-בְּנֵי דָן, הָהָרָה: כִּי לֹא נְתָנוֹ, לָרֶדֶת לָעֵמֶק" (שופטים א', ל"ד). יהודה אליצור ויהודה קיל בספרם אטלס דעת מקרא מגדירים את הנחלה "בגדר חזון... ומעשה (ולמעשה) נאחזו (רק) בקרן זווית בחֵבֶל צרעה ואשתאול". בשירת דבורה, נטען כלפי שבט דן: "וְדָן, לָמָּה יָגוּר אֳנִיּוֹת" (שופטים ה' י"ז) – מכאן שהיה לשבט דן מוצא לים תיכון.

מרכזו של השבט היה בשפלה המרכזית, מולדתו של שמשון הגיבור אשר מתוארת כך: "וַתָּחֶל רוּחַ ה', לְפַעֲמוֹ בְּמַחֲנֵה דָן, בֵּין צָרְעָה, וּבֵין אֶשְׁתָּאֹל" (שופטים י"ג, כ"ה) – דהיינו שם היה מחנה דן. משפחת מנוח אבי שמשון הייתה בין המשפחות שגרו ב"צָרְעָה וְאֶשְׁתָּאוֹל".

עוד מספר הכתוב בספר יהושע כי הם עלו לצפון וכבשו את "לְלֶשֶׁם דָּן" (שופטים י"ט, מ"ז).

יוצא מכאן שנחלת שבט דן הייתה מורכבת מהחלקים הבאים:

  1. מחנה דן בין צרעה לבין אשתאול.
  2. גוש דן בהווה, מנחל הירקון עד נחל שורק.
  3. תל דן ליד מקורות נהר הירדן.

נחלת שבט דן המקורית היא הנחלה שזכתה לתקומה בעת חידוש היישוב היהודי בארץ ישראל. יפו הייתה הנמל המרכזי אליו הגיעו יהדות התפוצות וסביבה הוקמו ה"מושבות הראשונות", העיר העברית הראשונה תל אביב וגוש דן – המטרופולין של תל אביב.

12 staemme israels heb
מפת חלוקת הארץ לשבטים – נחלת שבט דן: בירוק כהה ליד חוף הים בדרום

תיאור הנחלה

נחלת שבט דן לפי ספר יהושע היא כדלקמן

לְמַטֵּה בְנֵי-דָן, לְמִשְׁפְּחֹתָם, יָצָא, הַגּוֹרָל הַשְּׁבִיעִי. וַיְהִי, גְּבוּל נַחֲלָתָם צָרְעָה וְאֶשְׁתָּאוֹל, וְעִיר שָׁמֶשׁ. וְשַׁעֲלַבִּין וְאַיָּלוֹן, וְיִתְלָה. וְאֵילוֹן וְתִמְנָתָה, וְעֶקְרוֹן. וְאֶלְתְּקֵה וְגִבְּתוֹן, וּבַעֲלָת. וִיהֻד וּבְנֵי-בְרַק, וְגַת-רִמּוֹן. וּמֵי הַיַּרְקוֹן, וְהָרַקּוֹן; עִם-הַגְּבוּל, מוּל יָפוֹ. וַיֵּצֵא גְבוּל-בְּנֵי-דָן, מֵהֶם; וַיַּעֲלוּ בְנֵי-דָן וַיִּלָּחֲמוּ עִם-לֶשֶׁם וַיִּלְכְּדוּ אוֹתָהּ וַיַּכּוּ אוֹתָהּ לְפִי-חֶרֶב, וַיִּרְשׁוּ אוֹתָהּ וַיֵּשְׁבוּ בָהּ, וַיִּקְרְאוּ לְלֶשֶׁם דָּן, כְּשֵׁם דָּן אֲבִיהֶם. זֹאת, נַחֲלַת מַטֵּה בְנֵי-דָן לְמִשְׁפְּחֹתָם: הֶעָרִים הָאֵלֶּה, וְחַצְרֵיהֶן.

שם,י"ט,מ', מ"ז

השלוחה הצפונית

לקראת סיום ספר שופטים נאמר : "בַּיָּמִים הָהֵם, אֵין מֶלֶךְ בְּיִשְׂרָאֵל; וּבַיָּמִים הָהֵם, שֵׁבֶט הַדָּנִי מְבַקֶּשׁ לוֹ נַחֲלָה לָשֶׁבֶת כִּי לֹא נָפְלָה לּוֹ עַד היּוֹם הַהוּא בְּתוֹךְ-שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל, בְּנַחֲלָה (שם,י"ח, א').

בני השבט מ"מִצָּרְעָה וּמֵאֶשְׁתָּאֹל" עלו לצפון ארץ ישראל, ל"ליש" היום דן ומגלים "מָקוֹם אֲשֶׁר אֵין שָׁם מַחְסוֹר, כָּל-דָּבָר אֲשֶׁר בָּאָרֶץ". הם כובשים את העיר "וַיָּבֹאוּ עַל-לַיִשׁ עַל עַם שֹׁקֵט וּבֹטֵחַ, וַיַּכּוּ אוֹתָם לְפִי חָרֶב וְאֶת-הָעִיר, שָׂרְפוּ בָאֵשׁ. וְאֵין מַצִּיל כִּי רְחוֹקָה הִיא מִצִּידוֹן, וְדָבָר אֵין לָהֶם עִם-אָדָם, וְהִיא, בָּעֵמֶק אֲשֶׁר לְבֵית-רְחוֹב, וַיִּבְנוּ אֶת-הָעִיר, וַיֵּשְׁבוּ בָהּ. (מקור:שם, כ"ז, כ"ח).

כך הוקמה השלוחה הצפונית של השבט.

תרשים הנחלה

Nachala dan 4
נחלת שבט דן - אתרי ערי הגבול: בכחול

גבולות הנחלה

גבולות יחזקאל

יחזקאל הנביא בתיאור הגבולות באחרית הימים מציב את נחלת שבט דן בצפון סוריה של ימינו, כפי שנאמר: "וְאֵלֶּה, שְׁמוֹת הַשְּׁבָטִים: מִקְצֵה צָפוֹנָה אֶל-יַד דֶּרֶךְ-חֶתְלֹן לְבוֹא-חֲמָת חֲצַר עֵינָן גְּבוּל דַּמֶּשֶׂק צָפוֹנָה, אֶל-יַד חֲמָת, וְהָיוּ-לוֹ פְאַת-קָדִים הַיָּם, דָּן אֶחָד. וְעַל גְּבוּל דָּן, מִפְּאַת קָדִים עַד פְּאַת יָמָּה אָשֵׁר אֶחָד (מקור:ספר יחזקאל ל"ח, א').

"מבוא חמת" מזוכרת בתור הקצה הצפוני אליו הגיעו המרגלים בימי משה, כפי שנאמר בספר במדבר: "וַיַּעֲלוּ, וַיָּתֻרוּ אֶת-הָאָרֶץ, מִמִּדְבַּר-צִן עַד רְחֹב, לְבֹא חֲמָת" (מקור:י"ד,כ"א). מכל מקום, יוצא כי הגבול העתידי למושב שבט דן הוא מהמדבר הסורי עד שפת הים. אם נקבל נהר או נחל בתור גבול, ואכן זה המצב במקרים רבים, הרי הגבול הוא נחל פרת, התואם את גבולות ההבטחה.

הרב מאלי[1] מציין כי במקביל למושבו של שבט דן ברצועת הרוחב הצפונית, יחד עמו התיישבו גם שאר השבטים שנמנו על "מחנה דן" במדבר סיני ואף הם חלקו עמו את צפון ארץ ישראל. והוא כותב: "מאד מעניין למצוא גם את (שבט) אשר וגם את (שבט) נפתלי בשתי הרצועות הצפוניות הבאות אחרי רצועת שבט דן! שלושת השבטים שהיו במחנה הצפוני במדבר, הם שלושת השבטים שלעתיד לבא נוחלים בצפון!"

ראו גם

לקריאה נוספת

  • יהודה אליצור ויהודה קיל, אטלס דעת מקרא, הוצאת מוסד הרב קוק, ירושלים 1993
  • זכריה קלאי, נחלות שבטי ישראל, מוסד ביאליק ירושלים, 1967
  • זקוביץ יאיר ושנאן, אביגדור, לא כך כתוב בתנ"ך. תל אביב: ידיעות ספרים, 2004. עמ' 112–122.

הערות שוליים

  1. ^ אשר מביא רעיון זה במאמרו נחלת שבט דן בספר יהושע ובספר יחזקאל
אלעזר הכהן

אֶלְעָזָר - בנו השלישי של אהרן הכהן (ספר שמות, פרק ו', פסוק כ"ג) ואחיינו של משה. היה הכהן הגדול השני, אחרי מות אביו.

שני אחיו הגדולים - נדב ואביהוא - מתו ביום חנוכת המשכן, בהקריבם אש זרה לפני ה'. אחיו הקטן, איתמר, נותר עמו בחיים ושימש ככהן.

אלעזר היה גם "נשיא נשיאי הלוי" (ספר במדבר, פרק ג', פסוק ל"ב), והיה האחראי העליון על שמירת הקודש וכליו בזמן העברת המשכן בעת המסעות במדבר ובכך נחשב לאמרכל הראשון.בנו היה פינחס, שהמשיך אותו בתפקיד הכהן הגדול.

אשתאול (אתר מקראי)

אֶשְׁתָּאוֹל הייתה עיר בשפלת יהודה בתקופת המקרא.

בספר יהושע היא מוזכרת פעמיים, בראשונה, עם היישובים צרעה ואשנה, כשייכת לנחלת שבט יהודה:" זֹאת נַחֲלַת מַטֵּה בְנֵי יְהוּדָה לְמִשְׁפְּחֹתָם: ... בַּשְּׁפֵלָה אֶשְׁתָּאוֹל וְצָרְעָה וְאַשְׁנָה:"

ובשנייה, עם צרעה ועיר שמש כשוכנת בנחלת שבט דן:"לְמַטֵּה בְנֵי דָן לְמִשְׁפְּחֹתָם יָצָא הַגּוֹרָל הַשְּׁבִיעִי: וַיְהִי גְּבוּל נַחֲלָתָם צָרְעָה וְאֶשְׁתָּאוֹל וְעִיר שָׁמֶשׁ:"

וכך בדומה נאמר על שמשון בספר שופטים:"וַתָּחֶל רוּחַ ה' לְפַעֲמוֹ בְּמַחֲנֵה דָן בֵּין צָרְעָה וּבֵין אֶשְׁתָּאֹל:"

ולאחר מותו של שמשון נאמר:"וַיֵּרְדוּ אֶחָיו וְכָל בֵּית אָבִיהוּ וַיִּשְׂאוּ אֹתוֹ וַיַּעֲלוּ וַיִּקְבְּרוּ אוֹתוֹ בֵּין צָרְעָה וּבֵין אֶשְׁתָּאֹל בְּקֶבֶר מָנוֹחַ אָבִיו וְהוּא שָׁפַט אֶת יִשְׂרָאֵל עֶשְׂרִים שָׁנָה:"

על בני שבט דן קשתה ההתיישבות באשתאול, והם חיפשו אזור פנוי כך עולה מהפסוקים בספר שופטים:"בַּיָּמִים הָהֵם אֵין מֶלֶךְ בְּיִשְׂרָאֵל וּבַיָּמִים הָהֵם שֵׁבֶט הַדָּנִי מְבַקֶּשׁ לוֹ נַחֲלָה לָשֶׁבֶת כִּי לֹא נָפְלָה לּוֹ עַד הַיּוֹם הַהוּא בְּתוֹךְ שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל בְּנַחֲלָה: וַיִּשְׁלְחוּ בְנֵי דָן מִמִּשְׁפַּחְתָּם חֲמִשָּׁה אֲנָשִׁים מִקְצוֹתָם אֲנָשִׁים בְּנֵי חַיִל מִצָּרְעָה וּמֵאֶשְׁתָּאֹל לְרַגֵּל אֶת הָאָרֶץ וּלְחָקְרָהּ וַיֹּאמְרוּ אֲלֵהֶם לְכוּ חִקְרוּ אֶת הָאָרֶץ וַיָּבֹאוּ הַר אֶפְרַיִם עַד בֵּית מִיכָה וַיָּלִינוּ שָׁם:"

ולאחר שחקרו את הארץ, העתיקו לבסוף את מקום מושבם לצפונה:" וַיִּסְעוּ מִשָּׁם מִמִּשְׁפַּחַת הַדָּנִי מִצָּרְעָה וּמֵאֶשְׁתָּאֹל שֵׁשׁ מֵאוֹת אִישׁ חָגוּר כְּלֵי מִלְחָמָה:"

במאה ה-20 הציעו חוקרים לזהותה באֶשְוַע מצפון לערתוף, בסמוך לצרעה; באתר נערכו חפירות ארכאולוגיות ונמצאו בו ממצאים, כגון חרסים, מתקופת הברונזה ומתקופת הברזל. חוקרים הציעו לזהות את אשתאול גם בערתוף.

בשנת 1949, לאחר מלחמת העצמאות הוקם על ידי עולים מתימן מושב בשם אשתאול, מצפון לבית שמש ושייך למועצה אזורית מטה יהודה.

בני ברק (יישוב עתיק)

העיר בני ברק הקדומה, שעל שמה קרויה העיר בני ברק הנוכחית, החלה כיישוב פלשתי בתקופת הברזל ובימי בית ראשון. בימי בית שני ובתקופת המשנה והתלמוד התקיימה העיר כיישוב יהודי.

העיר נזכרת לראשונה בספר יהושע בתיאור ערי נחלת שבט דן, לצד העיר יהוד: "לְמַטֵּה בְנֵי דָן לְמִשְׁפְּחֹתָם יָצָא הַגּוֹרָל הַשְׁבִיעִי וַיְהִי גְּבוּל נַחֲלָתָם צָרעה וְאֶשְׁתָּאוֹל וְעִיר שָׁמֶשׁ וְשַׁעֲלַבִּין וְאַיָּלוֹן וְיִתְלָה וְאֵילוֹן וְתִמְנָתָה וְעֶקְרוֹן וְאֶלְתְּקֵה וְגִבְּתוֹן וּבַעֲלָת וִיהֻד וּבְנֵי-בְרַק וְגַת-רִמּוֹן וּמֵי הַיַּרְקוֹן וְהָרַקּוֹן עִם-הַגְּבוּל מוּל יָפוֹ".

במנסרת סנחריב, המתארת את מסע סנחריב לארץ ישראל בסוף המאה השמינית לפני הספירה, ואת המצור שערך על חזקיהו בירושלים, נזכר כיבוש העיר "בני ברקה" לצד הערים יפו, אזור ובית דגון.

בתקופת בית שני הייתה בני ברק עיר יהודית, ולאחר המרד הגדול התקיימה בה ישיבתו של התנא רבי עקיבא: "צדק צדק תרדף - הלך אחר חכמים לישיבה, אחר רבי אליעזר ללוד, אחר רבן יוחנן בן זכאי לברור חיל, אחר רבי יהושע לפקיעין, אחר רבן גמליאל ליבנא, אחר רבי עקיבא לבני ברק, אחר רבי מתיא לרומי, אחר רבי חנניא בן תרדיון לסיכני, אחר רבי יוסי לציפורי".

בהגדה של פסח נזכרת קריאת סיפור יציאת מצרים בבני ברק: "מַעֲשֶׂה בְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר וְרַבִּי יְהוֹשֻעַ וְרַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה וְרַבְּי עֲקִיבָא וְרַבִּי טַרְפוֹן שֶהָיוּ מְסֻבִּין בִּבְנֵי בְרַק, וְהָיוּ מְסַפְּרִים בִּיצִיאַת מִצְרַיִם כָּל אוֹתוֹ הַלַּיְלָה עַד שֶׁבָּאוּ תַלְמִידֵיהֶם וְאָמְרוּ לָהֶם: רַבּוֹתֵינוּ, הִגִּיעַ זְמַן קְרִיאַת שְׁמַע שֶׁל שַׁחֲרִית". מעשה זה מונצח בשמו של מחלף מסובים, הסמוך לתלה העתיק של העיר, תל בני ברק, בשטחו של פארק אריאל שרון.

ישיבתו של רבי עקיבא בעיר הביאה אליה מספר חכמים, ובמדרש נזכר כי "חנניה בן חכיני ורבי שמעון בן יוחאי הלכו ללמד תורה אצל רבי עקיבה בבני ברק ועשו שם שלש עשרה שנה".

נראה שהיישוב היהודי בעיר המשיך להתקיים לאורך תקופת התלמוד, שכן בתלמוד הבבלי נזכרת העיר בהקשרים שונים: "מעשה במרחץ של בני ברק שפקקו נקביו", וכן: "מעשה בבני ברק באחד שמכר בנכסי אביו ומת", וכן: "מבני בניו של המן למדו תורה בבני ברק", וכן: "רמי בר יחזקאל איקלע לבני ברק".

שרידי העיר נמצאים בתל בני ברק - אתר ארכאולוגי הנמצא בתחומי פארק אריאל שרון.

גבתון (עיר מקראית)

גִּבְּתוֹן הייתה עיר מקראית בנחלת שבט דן אשר ניתנה ללויים. העיר נזכרת בספר מלכים א', פרק ט"ו, פסוק כ"ז, כעיר פלישתית בה הכה בעשא משבט יששכר את נדב בן ירבעם מלך ישראל.

גת רימון (נחלת דן)

גת רימון הייתה עיר לויים בנחלת שבט דן.

גת רימון מוזכרת בנחלת דן על פי הפסוקים בספר יהושע:

"לְמַטֵּה בְנֵי-דָן לְמִשְׁפְּחֹתָם יָצָא הַגּוֹרָל הַשְּׁבִיעִי. וַיְהִי גְּבוּל נַחֲלָתָם צָרְעָה וְאֶשְׁתָּאוֹל וְעִיר שָׁמֶשׁ. וְשַׁעֲלַבִּין וְאַיָּלוֹן וְיִתְלָה. וְאֵילוֹן וְתִמְנָתָה וְעֶקְרוֹן. וְאֶלְתְּקֵה וְגִבְּתוֹן וּבַעֲלָת. וִיהֻד וּבְנֵי-בְרַק וְגַת-רִמּוֹן".

בהמשך, מוזכרת גת רימון ברשימת ערי הלויים:

"וממטה-דן--את-אלתקא, ואת-מגרשיה; את-גיבתון, ואת-מגרשיה. את-איילון, ואת-מגרשיה, את-גת-רימון ואת-מגרשיה: ערים, ארבע.".

יש המזהים את גת רימון עם העיר גת (במצרית: כנת) המוזכרת ברשימת תחותמס השלישי בסמיכות ליפו, לוד, אונו ואפק. יש הסוברים שהיא מוזכרת בשם Gamteti במכתבי אל-עמרנה.

החוקר הקתולי, האב פליקס-מארי אבל, זיהה את גת רימון בתל אבו זיתון שבפרדס כץ. בנימין מזר שלל זיהוי זה בגלל שתל אבו זיתון הוא קטן מידי, לטענתו, ועל כן הציע לזהות את גת רימון בתל נפוליאון. בייאר הציע לזהות את גת רימון באזור סלמה. החופרים בתל אבו זיתון בסוף 1957, אשר מצאו בו ממצאים מימי שבי ציון המעידים על התיישבות במקום, הביעו תמיכה בזיהוי תל אבו זיתון כגת רימון. אולם שאלת מיקומו של גת רימון לא הוכרעה.

הורם מלך גזר

הורם היה מלך גזר הכנענית שנזכר בספר יהושע, פרק י', פסוק ל"ג: "אז עלה, הורם מלך גזר, לעזור, את-לכיש; ויכהו יהושוע ואת-עמו, עד-בלתי השאיר-לו שריד."

הרקון

הרקון הוא גבול נחלת שבט דן בתקופת המקרא, עיר או נחל ושם רחוב.

הרקון מוזכר במקורות בספר יהושע, פרק י"ט, פסוק מ"ו, וּמֵי הַיַּרְקוֹן וְהָרַקּוֹן, עִם הַגְּבוּל מוּל יָפוֹ, כשם של עיר או נחל בגבול נחלת שבט דן בקרבת גדות נחל הירקון., כשם של עיר או נחל בגבול נחלת שבט דן בקרבת גדות נחל הירקון..

כיום הרקון הוא שם של רחוב משותף בשכונת נווה נאמן שבהוד השרון ומושב עדנים שבשטח מועצה אזורית דרום השרון. ורחוב נוסף קרוי הרקון ליד הבורסה ליהלומים בעיר רמת גן.

יפו

יפו (להאזנה (מידע • עזרה), בערבית: يَافَا, "יאפא") היא עיר נמל עתיקה בארץ ישראל, לחוף הים התיכון. יפו התקיימה כעיר עצמאית במשך אלפי שנים עד שאוחדה ב-1949 עם תל אביב, והיא מהווה מאז את אחד מרובעי תל אביב-יפו.

בזמן מסעי הצלב הייתה יפו מחוז בממלכת ירושלים הצלבנית. מאז ועד המאה העשרים שימשה העיר כנמל ראשי וחשוב בארץ ישראל. הקמת תל אביב בסמוך, והשימוש בנמלים אחרים, הביאו לכך שהנמל, ירד מגדולתו. בימי המנדט הייתה העיר מרכז חשוב לאוכלוסייה הערבית-פלסטינית. במלחמת העצמאות כבשו את העיר כוחות האצ"ל וההגנה: כתשעים אחוזים מתושביה הערבים נמלטו, ועולים חדשים יהודים התיישבו במקום. בשנים האחרונות גדל אחוז התושבים הערביים מכלל תושבי יפו.

יתלה

יִתְלָה הייתה עיר מקראית בנחלת שבט דן, הנזכרת פעם אחת בתנ"ך.

העיר נזכרת בספר יהושע בתיאור ערי נחלת שבט דן בשפלת יהודה: "לְמַטֵּה בְנֵי דָן לְמִשְׁפְּחֹתָם יָצָא הַגּוֹרָל הַשְּׁבִיעִי, וַיְהִי גְּבוּל נַחֲלָתָם צָרְעָה וְאֶשְׁתָּאוֹל וְעִיר שָׁמֶשׁ וְשַׁעֲלַבִּין וְאַיָּלוֹן וְיִתְלָה".יש המזהים את העיר עם "ח'רבת בית תול", כשני ק"מ צפונית מערבית לנווה אילן, על שלוחת הר הרוח, בשל הדמיון בשם ובשל הסמיכות היחסית לתל איילון ולתל שעלבים. מנגד יש המזהים את יתלה על פי כתב יד ותיקנוס B שם נכתב SILTHA, עם ח'רבת שלתא היא תל שילת אשר נמצאת ליד המושב שילת.על סמך זיהוי זה, נתנה ועדת השמות הממשלתית את השם "נחל יתלה" לנחל היוצא מאזור הר הרוח.

בחורבה שרידי מבנים קדומים, ובהם גם אבן מיל רומית.

נחל הירקון

נַחַל הַיַּרְקוֹן (בערבית: אבו בוטרוס - أبو بطرس באפיקו העליון, ואל-עוג'ה - العوجا (הפתלתל) במורדו) הוא הנחל הגדול ביותר במערכת נחלי החוף של ארץ ישראל.

נחלת שבט אשר

נַחֲלַת שֵׁבֶט אָשֵׁר, היא החלק מארץ ישראל, שנקבע בהגרלת נחלתם של שבטי ישראל כנחלתו של שבט אשר. הנחלה ממוקמת בצפון-מערב ארץ ישראל לאורך חופו של הים התיכון. הנחלה עלתה בגורל החמישי. ספר יהושע, פרק י"ט, פסוקים כ"ד-ל"א.

המקרא מתאר את גבול שבט אשר, מקטעי גבולות ומרשימות ערים, אשר חלק מהן, ערי גבול אשר מציינות את גבול השבט. בתחום נחלת שבט אשר עמק עכו, צפונית לכרמל ונקודתו הצפונית ביותר בעיר צידון. גבולו המזרחי של השבט אינו מוגדר, אך יש המשערים כי הוא ממשיך בגבול הגליל המערבי בקו כבול - קנה. תחום גבולו נתחם בגבול נחלת שבט זבולון. בתחום נחלת אשר נכללות ערי הכנעני: עכו, צידון, אחלב אכזיב, חלבה, אפק ורחוב. שבט אשר לא הגיע להתגבשות הנחלה כגוש אחיד. היאחזותו הייתה בקרקעות הפנויים בין ערי הכנענים ככתוב בספר שופטים א', ל"ב: "וַיֵּשֶׁב הָאָשֵׁרִי בְּקֶרֶב הַכְּנַעֲנִי יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ כִּי לֹא הוֹרִישׁוֹ."

מיקום נחלת אשר יצר קושי כי היא נמצאה בדרומה של פיניקיה. פיניקיה לא הייתה בשליטת ישראל אלא רק בתקופתו של דוד ובתחילת מלכות בנו שלמה, אשר נתן אותה לחירם מלך צור. שמואל אחיטוב טוען כי ניתן לשער שלפני המחבר המקראי היה מסמך מימי הממלכה המאוחדת, אשר בו תיאור הנציבות התשיעית בממלכת שלמה, וזאת בדומה לכתוב המתאר את נחלת שבט דן (ספר יהושע, פרק י"ט, פסוקים מ'-מ"ח) ולכן אין הכתוב מוסר מידע על גבול בין נחלות אשר וזבולון וזאת כי שני השבטים היו מאוחדים.

עתניאל בן קנז

עָתְנִיאֵל בֶּן קְנַז לפי המקרא, היה השופט הראשון ששפט את ישראל בתקופת השופטים לאחר מותו של יהושע בן נון.

צרעה (אתר מקראי)

צָרְעָה היה יישוב בשפלת יהודה. מוזכרת במקרא, ובתקופה הישראלית שכנה בנחלת שבט יהודה ובגבול שבט דן. צרעה ידועה בתור אזור מולדתו של השופט המקראי שמשון. שמה השתמר בשם הכפר הערבי סרעא, שחרב במלחמת העצמאות. קיבוץ צרעה הסמוך נושא את שם האתר המקראי.

שבט דן

שֵׁבֶט דָּן הוא אחד משנים-עשר שבטי ישראל המוזכרים בתנ"ך. השבט נקרא על שם דן, בנו החמישי של יעקב, בנה בכורה של בלהה, שפחתה של רחל.

שבט יששכר

שבט יששכר (מבטאים יִשָּׂכָר) הוא אחד משנים-עשר שבטי ישראל המוזכרים בתנ"ך.

הוא נקרא על שם אבי השבט יששכר בנה החמישי של לאה ובן תשיעי ליעקב.

תל איילון

תל איילון הוא תל ארכאולוגי בגובה של 280 מטרים מעל פני הים, השוכן במזרחו של פארק קנדה, כ-1,200 מטרים דרומית-מערבית למבוא חורון. התל מזוהה עם העיר הקדומה איילון אשר העניקה את שמה לעמק איילון ולנחל איילון.

תל בני ברק

תל בני ברק הוא אתר ארכאולוגי הנמצא בתחומי פארק אריאל שרון ובו שרידי העיר בני ברק המקראית והתלמודית.

תל דן

תֵּל דָּן (ערבית تل القاضي - "תל אל-קאדי", "תל השופט") הוא תל הנמצא כחצי קילומטר מצפון לקיבוץ דן, בתחומה של שמורת טבע תל דן בעמק החולה. גובהו 204 מטרים מעל פני הים, שטחו כ-200 דונם וצורתו כשל אליפסה בקוטר של 400 עד 500 מטרים. התל מזוהה עם העיר דן המוזכרת במקרא, ומספר אתרים בו נחפרו והעלו ממצאים ארכאולוגיים רבים וייחודיים מתקופות שונות.

תל רקית

תל רֶקִּית הוא הגבוה בתיליו של רכס הכורכר הצפון מערבי של תל אביב-יפו ומתנשא לגובה 30 מטר מעל קו החוף, צפונית לחוף תל ברוך.

בתל נמצאו שרידים של מחנות פרהיסטוריים משלהי התקופה הפלאוליתית העליונה וכן מהתרבות הכבארית של תחילת התקופה האפיפלאוליתית.בזמן מלחמת העולם הראשונה הציב הצבא העות'מאני מוצב ארטילריה על ראש התל כדי לעצור את התקדמות הבריטים שנעצרו מדרום לנחל הירקון. התל נכבש לבסוף בקרבות צליחת מעברות הירקון. בראש התל שכן בסיס צה"ל.

במפת הקרן לחקר ארץ ישראל מופיע התל בשם "Tell er Rekkeit" ופירושו "תל החוף"; שם נוסף הוא "el Hndabeh". ייתכן שמקור השם רקית הוא בשם "רקון" שמופיע בספר יהושע כגבול בין נחלת שבט דן עם שבט מנשה: "וּמֵי הַיַּרְקוֹן וְהָרַקּוֹן, עִם הַגְּבוּל מוּל יָפוֹ" (ספר יהושע, פרק י"ט, פסוק מ"ו).

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.