נחלת שבט בנימין

נחלת שבט בנימין נקבעה בגורל, לאחר סיום הכיבוש של ארץ כנען יחד עם קביעת שאר נחלות השבטים. תיאור התיישבותו של שבט בנימין בנחלתו מופיע בספר יהושע, פרק י"ח, פסוקים י"א-כ"ח. בתחילה מופיע תיאור גבולות הנחלה,[1] ולאחר מכן מופיעה רשימת הערים בתחומי הנחלה.[2]

12 staemme israels heb
נחלות שבטי ישראל. נחלת שבט בנימין צבועה בתכלת במרכז מפת ההתנחלות השבטים

גבולות השבט

נחלת שבט בנימין נמצאת בין נחלת שבט יהודה לנחלת שבט אפרים. בדרום גובל שבט בנימין עם נחלת שבט יהודה וגבולו הצפוני נושק לשבטי אפרים ומנשה. מערבה לנחלת השבט נמצא שבט דן. גבולו המזרחי גובל עם נחלת שבט גד.

שטחחה של הנחלה משתרע מירושלים עד סביבתה של בית אל ואזורגזר עד לנהר הירדן. נחלתו של שבט של בנימין נמצאה בעיקר ממזרח לקו פרשת המים והשתרעה על שטח קטן מאד, והתקיים בו יישוב דל בתקופת ההתנחלות שמנה כשנים עשר יישובים. בימי מלכה הראשון של ממלכת ישראל שאול סופחו לנחלת השבט ערי הגבעונים לנחלת בנימין ערי הגבעונים והעיר תל א-צאפי ואזור השוכן ליד העיר רמה אשר היה שייך לנחלת שבט אפרים. לאחר כיבוש ירושלים והמלכתו של דוד על ממלכת ישראל המאוחדת, נקבע גבולה של הממלכה מדרום לבירה תוך כדי חלוקה מחדש של השטח בין שבט יהודה לשבט בנימין. בתקופת שלמה הנחלה הייתה לחלק מנציבות בנימין ובעת פילוג הממלכה סופחה הנחלה לממלכת יהודה.[3]

נחלת השבט ממוקמת במרכז הארץ. מלחמות יהושע המתוארות בספר יהושע עד תבוסת הכנענים אירעו בשטח נחלת שבט בנימין. גלגל הנמצאת בתחומי התיישבות שבט בנימין היא העיר ממנה יצא יהושע למלחמותיו ואליה חזר עם צבאו.[4]

רשימת ערי נחל שבט בנימין

רשימת ערי השבט בתחום הנחלה נחלקת לשני חלקים[5] שכל אחד מחלקי הסיפר אודות הרשימה מסתיים במספר ערי הנחלה. חלק אחד ובו רשימת ערי אזור בקעת הירדן ודרום הר אפרים, וחלקה השני של הרשימה מקיף את אזור המערב, מהעיר ירושלים עד אזור קריית יערים. חלק שלישי ובו רשימת ערים שלישית, ששכנה במרכז נחלת השבט, נשמט כנראה מנוסח המסורה ואף לא השתמר בתרגומי התנ"ך השונים..[6] יחזקאל קויפמן טוען כי הערים הרשומות החלק השני של רשימת הערים הן ערי הגבול של השבט.[7]

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ ספר יהושע, פרק י"ח, פסוקים י"א-כ'
  2. ^ ספר יהושע, פרק י"ח, פסוקים כ"א-כ"ח
  3. ^ גרשון גליל, עולם המקרא: יהושע, תל אביב, דוידזון עתי, 1993, עמ' 176
  4. ^ שמואל אחיטוב, מקרא לישראל: יהושע, ירושלים, מאגנס, 1995, עמ' 20
  5. ^ ספר יהושע, פרק י"ח, פסוקים כ"א-כ"ד וספר יהושע, פרק י"ח, פסוקים כ"ה-כ"ח
  6. ^ גרשון גליל, עולם המקרא: יהושע, תל אביב, דוידזון עתי, 1993, עמ' 177
  7. ^ יחזקאל קויפמן, ספר יהושע, ירושלים קריית ספר, 1963, עמ' 215
בחורים

בחורים היה יישוב יהודי בתקופת המקרא. היישוב היה ממוקם מזרחית לירושלים, בנחלת שבט בנימין. היישוב נזכר במקרא מספר פעמים. הפעם הראשונה שהיישוב בחורים מוזכר היא כשפלטי בן ליש מלווה את אשתו מיכל עד בחורים כשהיא מוחזרת על ידי אבנר בן נר על פי בקשת דוד (שמואל ב, פרק ג, פסוק טו).

הפעם השנייה שהיישוב בחורים מוזכר במקרא היא כשדוד המלך עוזב את ירושלים לכיוון מזרח עקב מרד אבשלום (שמואל ב, פרק טז, פסוק ה). בבחורים נתקלים דוד ופמלייתו בשמעי בן גרא אשר מקלל ומשפיל את דוד בצורה חריפה. בחורים גם נזכרת שני פרקים לאחר מכן כמקום בו מסתתרים צדוק ואביתר בבורחם מפני אנשיו אבשלום.

ברשימת גיבורי דוד נזכר עַזְמָוֶת הַבַּרְחֻמִי (שמ"ב כג, לא) או הַבַּחֲרוּמִי (במקבילה בדה"א יא, לג), כלומר איש בחורים.

בית אל (יישוב מקראי)

בֵּית אֵל הוא תל מקראי צפונית לירושלים ובו שרידי יישוב מתקופת הברונזה ותקופת הברזל. התל ממוקם בתוך הכפר ביתין ונמצא כ-2 ק"מ דרומית-מזרחית לבית אל המודרנית.

בית חורון (עיר מקראית)

בֵּית חוֹרוֹן (גם: בֵּית חֹרוֹן) הייתה עיר מקראית בנחלת שבט אפרים בגבול נחלת שבט בנימין, אשר נזכרה במקורות, ונודעה על שני חלקיה - בית חורון תחתון ובית חורון עליון.

שמה נבע כנראה מפולחן האל המצרי-כנעני חורון (הורוס) שהתקיים במקום, בדומה ליישובים מקראיים נוספים ששמם מתחיל ב"בית".

שם העיר נשתמר עד ימינו בשם הכפרים בית עור א-תחתא (בית חורון תחתון) ובית עור אל-פוקא (בית חורון עליון). על שמה קרוי היישוב בית חורון שהוקם בסמוך לאתרה של בית חורון עליון.

העיר נודעה במקורות בשל הדרך מן השפלה לירושלים שעברה בה עוד מימי קדם, ובשנים האחרונות התגלו באזור ממצאים ארכאולוגים רבים.

גבע (יישוב מקראי)

גֶּבַע (גם: גֶבַע בִּנְיָמִן, כדי להבחינה מערים נוספות בשם "גבע" בארץ) הייתה עיר מקראית הנזכרת בתנ"ך, בנחלת שבט בנימין.

בספר יהושע, העיר נזכרת כאחת מארבע ערי נחלת שבט בנימין שניתנו לכוהנים.

העיר נזכרת במלחמה בין שאול המלך לפלשתים, המתוארת בספר שמואל א' (פרק יד) כמיקום מפקדתו של שאול, ובציון שיני הסלע "בוצץ" ו"סנה" במעברות נחל מכמש.

בישעיהו נזכרת העיר במסע סנחריב, בין מכמש ורמה.

גבע בנימין נזכרת במספר מקומות נוספים בתנ"ך, בין השאר כעיר שאסא ביצר, וכעיר שיישבו עולי בבל, אך יש הטוענים שבמקומות אלו הכוונה היא לגבעת בנימין ולא לגבע.

היישוב מזוהה עם הכפר "ג'בע" שמצפון לירושלים, הנמצא צפונית לעיירה "א-ראם", המזוהה עם רמה המקראית, ודרומית לכפר "מח'מאס", המשמר את שמה של מכמש המקראית.

גבעון

גִּבְעוֹן הייתה, על-פי ספר יהושע אחת מארבע ערי החיווי בכנען: "וְעָרֵיהֶם גִּבְעוֹן וְהַכְּפִירָה, וּבְאֵרוֹת וְקִרְיַת יְעָרִים".

הכפירה

כְּפִירָה או הַכְּפִירָה היא עיר מקראית המוזכרת בספר יהושע כאחת מערי הגבעונים שהשלימו עם בני ישראל. בהמשך היא מוזכרת כאחת מערי שבט בנימין וכאחת הערים שאליה חזרו גולי בבל בימי שיבת ציון. שמה נגזר משמו של האריה, הכפיר, שהיה נפוץ בתקופת התנ"ך בארץ ישראל. מקובל לזהות את הכפירה עם תל כפירה שנמצא בסמוך ליישוב נטף בהרי ירושלים. על שם היישוב נקראים כיום נחל כפירה ועין כפירה הסמוכים לתל.

העי

הָעָי היא עיר ששכנה על הדרך בין יריחו לבית אל. על פי פרקים ז'-ח' בספר יהושע הייתה העי העיר השנייה שיהושע כבש במסעותיו לכיבוש ארץ ישראל.

הזיהוי הנפוץ ביותר במחקר המודרני לעי, הוא עם אֶ-תֵל ("התל") הסמוך לבית אל, או בסמוך לה, תחת הגרעין העתיק של הכפר דיר דיבוואן.

מגרון (יישוב מקראי)

מגרון הוא יישוב מקראי בתחומי נחלת שבט בנימין, באזור נחל מכמש בבנימין. היישוב מופיע בתנ"ך בתיאור מלחמת שאול עם פלשתים, ובמסע סנחריב לעבר ירושלים. בתיאורים המקראיים מופיע היישוב בסמיכות למקומות אחרים, דבר המקל על זיהוי מקומו המשוער.

מגרון מוזכר לראשונה בתיאור קרב היחיד של יהונתן עם מחנה פלשתים באזור נחל מכמש:

לפי מקור זה נמצא מגרון, שבו ישב שאול, מדרום לנחל מכמש וליישוב העתיק מכמש, שנמצא מצדו הצפוני של הנחל, בו ישב מחנה הפלשתים.

תיאור מסע סנחריב מצפון לדרום לכיוון ירושלים בתקופת המלך חזקיהו, מציין את מיקומו של מגרון דווקא מצפון למכמש:

יהודה אליצור הסביר את הסתירה לכאורה, באשר למיקומו של מגרון בכך שהנחלות המרוחקות של כפר קרויות על שמו, ולכן היישוב מגרון היה אומנם מצפון לנחל מכמש, אך נחלותיו הגיעו עד לדרומו, ונחלות הכפר קרויות בשם הכפר. לכן מתואר מקום שאול מדרום לנחל מכמש כ'מגרון' היות שאדמות אלו היו נחלת היישוב מגרון, אף שהיה צפונית משם, וישנם יישובים סמוכים יותר למקום, כגון מכמש. רמז לדבר זה מוצא אליצור בתיאור גאוגרפי של כפריים פלסטינים, המתארים מקום לפי הכפר שבידו הבעלות על האדמות, ולא לפי היישוב הקרוב ביותר גאוגרפית.

לפי הסבר זה, התיאור המקראי של המקום, מצפון למכמש העתיקה, מתאים לאזור הכללי בו ממוקם כיום המאחז מגרון, היושב מצפון מערב לנחל מכמש, כ-2 ק"מ מצפון למכמש העתיקה, היא הכפר הפלסטיני מכמס.

מוצא

מוצא (או מוצא תחתית) היא מושבה חקלאית לשעבר בהרי ירושלים בפאתיה המערביים של ירושלים, בסמוך לנחל שורק, בגובה ממוצע של 580 מטר מעל פני הים. כיום היא שכונה של הבירה.

המושבה נוסדה בשנת 1894 על ידי הארגון היהודי "בני ברית" כיישוב חקלאי יהודי מבודד על הדרך מירושלים ליפו, כארבעה קילומטרים מערבית לירושלים, בסמוך לכפר הערבי קאלוניה, ששימר בשמו את היישוב הרומי "קולוניה אמאוס". החל משנת 1933, עם הקמתו של מושב העובדים מוצא עילית, שונה שם המקום מ"מוצא" ל"מוצא תחתית", ובשנת 1993 צורפה מוצא תחתית לירושלים.

מכמש

מִכְמָשׂ (גם: מִכְמָס) הייתה עיר מרכזית בנחלת שבט בנימין בתקופת המקרא ובתקופת בית שני. לפי התיאור המקראי, מכמש שכנה צפונית לגבע בנימין ובסמוך למגרון.

מצפה (עיר מקראית)

מצפָּה הייתה אחת מערי נחלת שבט בנימין. ידועה כעיר מרכזית בארץ ישראל, ואחת מערי שפיטתו של שמואל. המלכתו הפומבית של שאול התקיימה במצפה.

עגלון מלך מואב

עֶגְלוֹן הוא שמו של מלך מואב המוזכר בתנ"ך בספר שופטים, פרק ג'.

עגלון קשר ברית עם עמלק ובני עמון כדי להשתלט על שטחים בעבר הירדן המזרחי והמערבי, ואף חלקים משטחי נחלת שבט בנימין. עגלון שיעבד את בני ישראל למשך 18 שנה, עד שאהוד בן גרא הנהיג מרד נגדו, והצליח להרוג אותו בעורמה בעזרת חרב פיפיות.

על פי מקורות חז"ל עגלון מלך מואב היה אבי או סבה של רות, מכיוון שקם מכסאו כשאהוד בן גרא אמר לו "דבר אלוהים אליך המלך", ובכך כיבד את אלוהים, זכה להעמיד את בנו בכיסא המלכות ומצאצאיו היו רות המואביה ודוד המלך.

יש הטוענים כי בשמו של עגלון מסתתר לעג הקושר את שמו לבקר, וזאת מהתיאור העולה בספר שופטים כ"אִישׁ בָּרִיא מְאֹד" (ספר שופטים, פרק ג', פסוק י"ז). לשיטתם שמו מציג את דמותו בצורה אירונית וכך גם בתיאור מותו בהמשך כקורבן.

עטרות אדר

עַטְרוֹת אַדָּר (גם עטרות או עטרות הארכי) הוא יישוב המוזכר בספר יהושע בגבול בין נחלת שבט בנימין לנחלת שבט אפרים.

עלמון (עיר מקראית)

עַלְמוֹן (או עָלֶמֶת) היא עיר מקראית המוזכרת בספר יהושע ובספר דברי הימים. עלמון הייתה בנחלת שבט בנימין והוקצתה כאחת משלוש עשרה ערי הכהנים על ידי הגורל שנערך במשכן שילה.

עפרה (שבט בנימין)

עָפְרָה היא עיר מקראית בנחלת שבט בנימין שמקובל לזהותה עם הכפר טייבה שנמצא כקילומטר אחד דרומית מהר בעל חצור.חוקרי המקרא התמודדו עם הקושי בהתאמת הפסוקים בספר יהושע לממצאים הגאוגרפים ולזיהויה של עפרה עם טייבה. מצד אחד, על פי תיאור הגבול בספר יהושע עבר קו הגבול בין בנימין לאפרים מיריחו לבית אל שנמצאות שתיהן מדרום לטייבה, ומאידך, מופיעה עפרה ברשימת ערי בנימין שנחלתו הייתה הדרומית מבין שני השבטים. היו שטענו כי רשימת הערים היא מזמן מאוחר יותר ואכן אין התאמה בין שני התיאורים. אחרים הסבירו כי קו הגבול לא הלך בקו ישר מיריחו לבית אל, אלא הקיף את עפרה וכלל אותה בתחומי נחלת שבט בנימין. פרופ' יהודה אליצור פירש את הפסוקים על פי הסבר זה, וטען כי הגבול לא הקיף את עפרה באופן שרירותי, אלא הוא נמשך מיריחו להר בעל חצור, שנמצא צפונית לעפרה, וממנו לבית אל, וזאת משום שההר הבולט משמש נקודת גבול גאוגרפית-טבעית וקצהו של החבל שנקרא "הר בית אל".עפרה נזכרת מאוחר יותר כאזור הקרב שנערך בין פלשתים ובני ישראל בהנהגתו של שאול המלך. ייתכן שזוהי העיר הנזכרת בפרשת אמנון ותמר בשם "אפרים" ובמלחמת אביה בן רחבעם בירבעם בן נבט בשם "עפרין".עפרה הייתה מיושבת כל ימי בית שני. היא מוזכרת כאחת הערים שהיו בשליטת שמעון החשמונאי. על פי יוסף בן מתתיהו, אספסיאנוס כבש אותה בדרכו מקיסרין לירושלים. מסורת נוצרית ביקר בה ישו עם תלמידיו.

בימי הביניים, עדיין נקרא בערבית 'עפרא' וגאוגרף מוסלמי במאה ה-13 מזכירה.ב-1975 הוקם יישוב בשם עפרה מערבית לכפר הפלסטיני טייבה.

קאסר אל-יהוד

קאסר אל-יהוד (בערבית: قصر اليهود, תעתיק מדויק: קצר אליהוד; מילולית: "ארמון היהודים") הוא המקום שבו, על פי המסורת היהודית[דרוש מקור], חצו בני ישראל את נהר הירדן בכניסתם לארץ כנען. בבית עברה השוכנת מול קאסר אל-יהוד, על הגדה המזרחית של נהר הירדן, הטביל, על פי המסורת הנוצרית, יוחנן המטביל את ישו ואת מאמיניו, ואתר הטבילה נחשב כשלישי בקדושתו בעולם הנוצרי, לאחר כנסיית המולד בבית לחם וכנסיית הקבר הקדוש בירושלים. עוד מקובל לזהות באתר את המקום בו נפרד אליהו מאלישע ועלה במרכבות האש השמיימה.

קאסר אל-יהוד שוכן בחלקו הדרומי של נהר הירדן, 10 ק"מ מזרחית ליריחו ודרומית לגשר אלנבי. השם "קאסר אל-יהוד" הוא אחד השמות שניתנו לכנסיית יוחנן המטביל שבאתר, על שום צורתה המפוארת, אך הוא משמש את המתחם כולו. המתחם משתרע על פני שטח של 329 דונם השייכים לכנסייה היוונית אורתודוקסית.

רמה (שבט בנימין)

רָמָה היא עיר מקראית המוזכרת ברשימת ערי שבט בנימין בספר יהושע .

שבט בנימין

שבט בנימין הוא אחד משנים-עשר שבטי ישראל המוזכרים בתנ"ך והוא מצאצאי האם הרביעית, רחל.

בן לשבט בנימין נקרא "יְמיני" בלשון המקרא, ובריבוי: "בני ימיני" או "בני בנימין".

תל יריחו

תל יריחו ידוע גם בשם תל א-סולטאן הוא התל המרכזי בעיר יריחו. גובהו המרבי של התל מעל סביבתו הוא 21.5 מטר ושטחו 40 דונם. בכמה מקומות הגיעו החופרים עד סלע האם, והחופרים הגיעו למסקנה שהתל כולו נוצר מריבוד של הריסות יישובים, ובמקורו היישוב הראשון נבנה בשטח מישורי שנבחר ליד מי מעיין.החופרים המרכזיים בתל היו צ'ארלס וורן, ארנסט זלין וקרל ואצינגר (1907–1909), ג'ון גרסטנג (1930–1936) וקתלין קניון (1952–1958).

תל יריחו מתייחד בתקופת ההתיישבות הארוכה בו. התל משמש אתר מפתח לתקופות רבות בארכאולוגיה של ארץ ישראל.

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.