נחלת שבט אפרים

נַחֲלַת שֵׁבֶט אֶפְרָיִם עלתה בגורל "בית יוסף" (אפרים ומנשה), לאחר שמטה בני יהודה היה השבט הראשון שקיבל נחלה מיהושע בן נון לאחר כיבוש ארץ כנען. הנחלות של בית יוסף, אפרים ומנשה, נחשבות לגדולות. שבט אפרים התנחל בתחום בין נחל ירקון לבין נהר הירדן ושבט מנשה על שני חלקיו מהים התיכון עד הגלעד והר החרמון. ברכת משה התקיימה בהם: "וּמֵרֹאשׁ, הַרְרֵי-קֶדֶם; וּמִמֶּגֶד, גִּבְעוֹת עוֹלָם (ספר דברים ל"ג, ט"ו).

12 staemme israels heb
מפת חלוקת הארץ לשבטים - נחלת שבט אפרים בצהוב בהיר - בשדרת ההרים - צפונית מירושלים

התאמת השטח לבית יוסף

עקרון חלוקת ארץ ישראל לשבטים היה היכולת הכלכלית של חבל הארץ לפרנס את האוכלוסייה אותה הוא יישא. הנחלות הגדולות של שני השבטים היו בעלי אופי ייחודי ויהושע בן נון מציין מדוע דווקא שבטים אלו מתאימים לחיות באותם האזורים. בתחומי השבטים אלה, על פני שטח רחב, עדיין יושבים עמים זרים: הַפְּרִזִּי,ְהָרְפָאִים והַכְּנַעֲנִי, אלו הם עמים חזקים שרק שבטים חזקים יכולים להתמודד עימם. כמו כן, יש בהר אפרים ובהר מנשה שטחי יערות, שאינם מאפשרים לעבד את האדמה. רק שבט חזק יכול לברא את היערות.

העובדה כי מדובר באזורים בעלי פוטנציאל כלכלי נמוך באה לידי ביטוי בדלילות האוכלוסייה בהם. בכתבי אל-עמארנה, המתארים את שמות הערים שנכבשו בארץ ישראל, לא מופיעות ערים מהר שומרון. מיעוט האוכלוסייה באזור איפשר ל"שְׁכֶם בֶּן חֲמוֹר, הַחִוִּי נְשִׂיא הָאָרֶץ " לומר לבני יעקב, בבואו לבקש את דינה לבנו: "וְהָאָרֶץ הִנֵּה רַחֲבַת-יָדַיִם, לִפְנֵיהֶם" (מקור:בראשית, ל"ד, כ"א). ואכן בני יעקב מוצאים את המרחב נוח למרעה ורועים בו את צאנם בשכם: "וַיֹּאמֶר יִשְׂרָאֵל אֶל-יוֹסֵף, הֲלוֹא אַחֶיךָ רֹעִים בִּשְׁכֶם" (שם, ל"ז, י"ב).

גם הממצאים הארכאולוגיים בסקר ארכאולוגי בשנת תשכ"ח שנערך בשומרון אחרי מלחמת ששת הימים, הראו כי מעט שרידים ארכאולוגיים התגלו מהתקופות שקדמו לתקופת התנחלות בני ישראל.

היתרון לגודל

בית יוסף אינו סבור כי די לו בנחלות הגדולות שעלו בגורלו והוא פונה בטענות כלפי יהושע בן נון: " וַיְדַבְּרוּ בְּנֵי יוֹסֵף, אֶת יְהוֹשֻׁעַ לֵאמֹר: מַדּוּעַ נָתַתָּה לִּי נַחֲלָה, גּוֹרָל אֶחָד וְחֶבֶל אֶחָד, וַאֲנִי עַם רָב, עַד אֲשֶׁר עַד כֹּה בֵּרְכַנִי ה'."

יהושע משיב כי דווקא היותם "עם רב" נותן להם את היתרון להתנחל בהרים: " וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם יְהוֹשֻׁעַ, אִם-עַם-רַב אַתָּה עֲלֵה לְךָ הַיַּעְרָה, וּבֵרֵאתָ לְךָ שָׁם, בְּאֶרֶץ הַפְּרִזִּי וְהָרְפָאִים: כִּי-אָץ לְךָ, הַר-אֶפְרָיִם." ואז מסתבר כי השבטים מבקשים דווקא שטחים חקלאיים במישור: " וַיֹּאמְרוּ בְּנֵי יוֹסֵף, לֹא-יִמָּצֵא לָנוּ הָהָר; וְרֶכֶב בַּרְזֶל, בְּכָל-הַכְּנַעֲנִי הַיֹּשֵׁב בְּאֶרֶץ-הָעֵמֶק, לַאֲשֶׁר בְּבֵית-שְׁאָן וּבְנוֹתֶיהָ, וְלַאֲשֶׁר בְּעֵמֶק יִזְרְעֶאל."

יהושע מסכם, כי בעזרת כוחם יתגברו על כך: "וַיֹּאמֶר יְהוֹשֻׁעַ אֶל-בֵּית יוֹסֵף, לְאֶפְרַיִם וְלִמְנַשֶּׁה לֵאמֹר: עַם רַב אַתָּה, וְכֹחַ גָּדוֹל לָךְ לֹא יִהְיֶה לְךָ, גּוֹרָל אֶחָד. כִּי הַר יִהְיֶה לָּךְ, כִּי יַעַר הוּא, וּבֵרֵאתוֹ, וְהָיָה לְךָ תֹּצְאֹתָיו: כִּי-תוֹרִישׁ אֶת-הַכְּנַעֲנִי, כִּי רֶכֶב בַּרְזֶל לוֹ כִּי חָזָק, הוּא (י"ז, י"ד-י"ח). מסתבר כי בשטח הרחב שניתן לשבטי בית יוסף היה עליהם להתגבר על העמים הזרים ועל היערות בהרים.

מאימתי החלה התנחלות בית יוסף

יהודה אליצור ויהודה קיל בספרם אטלס דעת מקרא מביאים את הפירוש הקדמון המיוחס לתלמיד רב סעדיה גאון בספר דברי הימים. לפיו, כיבושי שבט מנשה בעבר הירדן המזרחי, בגלעד ובבשן הן "ספורות לשעבר" - כלומר מספרים דברים מן העבר, מימי שבת בית יוסף בארץ מצרים. מכיר בן מנשה, המוכה "איש מלחמה" ולימים יקרא בית מכיר "אבי גלעד" על שם אחוזתו בעבר. משה גם לא בא בטענות לשבט מנשה שהם מבקשים להתנחל בעבר הירדן המזרחי, הוא מגביל את הטענות רק נגד שבט ראובן ושבט גד.

לפי ספר דברי הימים א' לשבט אפרים, כמו לשבט מנשה, היו נחלות בארץ ישראל לפני כיבוש הארץ. וכך נאמר: "וּבְנֵי אֶפְרַיִם, ... הֲרָגוּם, אַנְשֵׁי-גַת הַנּוֹלָדִים בָּאָרֶץ, כִּי יָרְדוּ, לָקַחַת אֶת-מִקְנֵיהֶם. "רק בִתּוֹ שֶׁאֱרָה, וַתִּבֶן אֶת-בֵּית-חוֹרוֹן הַתַּחְתּוֹן וְאֶת-הָעֶלְיוֹן, וְאֵת, אֻזֵּן שֶׁאֱרָה" (ז' ,י"ד-כ"ט). כלומר שארה בונה את ערי בית חורון והעיר השלישית "אזן שארה", אולי נשמר שמה בכפר הערבי בית סירא, שמזרחית למכבים.

תלמיד רב סעדיה גאון סבור כי צאצאי בת אפרים לא החזיקו מעמד: "כשמת יוסף ואחיו, נתחזקו הגויים ותפשו את נחלותיהם". אבל זכר הבעלות של בני יוסף על הנחלות באזורי שכם רבתי ובגלעד ובבשן נשמרו, ועל כן נתנו לו בנחלה בתקופת ההתנחלות.

תרשים הנחלה

Nachala efraim 4
אתרי ערי הגבול: בכחול

גבולות הנחלה

נחלת שבט אפרים לפי ספר יהושע היא כדלקמן:

הגבול המזרחי הוא בשיפוע המזרחי של הר שומרון, בתוואי מִיָּנוֹחָה ותַּאֲנַת שִׁלֹה, דרך עֲטָרוֹת, נַעֲרָתָה וִּירִיחוֹ, ועד נהר הירדן.

הגבול הצפוני: מתפוח דרך נחל קנה עד הים התיכון

הגבול המערבי הוא קו העולה מבית חורון עד אזור נחל קנה -הירקון.

הגבול הדרומי נושק לנחלת שבט בנימין, וכולל את התחום שבין הערים עַטְרוֹת אַדָּר ובֵּית חוֹרֹן עֶלְיוֹן.ומבית חורון עד יריחו והירדן.

וַיְהִי גְּבוּל בְּנֵי-אֶפְרַיִם, לְמִשְׁפְּחֹתָם; וַיְהִי גְּבוּל נַחֲלָתָם, מִזְרָחָה, עַטְרוֹת אַדָּר, עַד-בֵּית חוֹרֹן עֶלְיוֹן. וְיָצָא הַגְּבוּל הַיָּמָּה, הַמִּכְמְתָת מִצָּפוֹן, וְנָסַב הַגְּבוּל מִזְרָחָה, תַּאֲנַת שִׁלֹה; וְעָבַר אוֹתוֹ, מִמִּזְרַח יָנוֹחָה. וְיָרַד מִיָּנוֹחָה, עֲטָרוֹת וְנַעֲרָתָה; וּפָגַע, בִּירִיחוֹ, וְיָצָא, הַיַּרְדֵּן. מִתַּפּוּחַ יֵלֵךְ הַגְּבוּל יָמָּה, נַחַל קָנָה, וְהָיוּ תֹצְאֹתָיו, הַיָּמָּה; זֹאת, נַחֲלַת מַטֵּה בְנֵי-אֶפְרַיִם לְמִשְׁפְּחֹתָם. וְהֶעָרִים, הַמִּבְדָּלוֹת לִבְנֵי אֶפְרַיִם, בְּתוֹךְ, נַחֲלַת בְּנֵי-מְנַשֶּׁה--כָּל-הֶעָרִים, וְחַצְרֵיהֶן

ספר יהושע, ט"ז,ה', ט'

.

ספר דברי הימים מתאר את נחלת השבט מנַעֲרָן במזרח ועד גֶּזֶר במערב[1].

הגבול הדרומי של שבט אפרים מוגדר בתור גבול "בית יוסף" ורק אחר כך הוא עובר לתאר את שאר גבולות השבט עצמו. הגורל נפל על בית יוסף ולא על שבט אפרים, כפי שאמור בספר יהושע:" וַיֵּצֵא הַגּוֹרָל לִבְנֵי יוֹסֵף, מִיַּרְדֵּן יְרִיחוֹ, לְמֵי יְרִיחוֹ, מִזְרָחָה; הַמִּדְבָּר, עֹלֶה מִירִיחוֹ בָּהָר בֵּית-אֵל. וְיָצָא מִבֵּית-אֵל, לוּזָה; וְעָבַר אֶל-גְּבוּל הָאַרְכִּי, עֲטָרוֹת. וְיָרַד-יָמָּה אֶל-גְּבוּל הַיַּפְלֵטִי, עַד גְּבוּל בֵּית-חוֹרֹן תַּחְתּוֹן-וְעַד-גָּזֶר; וְהָיוּ תֹצְאֹתָו, יָמָּה. וַיִּנְחֲלוּ בְנֵי-יוֹסֵף, מְנַשֶּׁה וְאֶפְרָיִם (ט"ז, א'-ה'). זכריה קלעי סבור כי הסיבה לכך היא שיהושע ראה את בית יוסף כחטיבה אחת[2].

ראו גם

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ ספר דברי הימים א', פרק ז', פסוק כ"ח.
  2. ^ גם בתיאור נחלת שבט בנימין הוא מציין כי נחלתם היא בין "בני (שבט) יהודה" לבין "בני (שבטי) יוסף"
בית חורון (עיר מקראית)

בֵּית חוֹרוֹן (גם: בֵּית חֹרוֹן) הייתה עיר מקראית בנחלת שבט אפרים בגבול נחלת שבט בנימין, אשר נזכרה במקורות, ונודעה על שני חלקיה - בית חורון תחתון ובית חורון עליון.

שמה נבע כנראה מפולחן האל המצרי-כנעני חורון (הורוס) שהתקיים במקום, בדומה ליישובים מקראיים נוספים ששמם מתחיל ב"בית".

שם העיר נשתמר עד ימינו בשם הכפרים בית עור א-תחתא (בית חורון תחתון) ובית עור אל-פוקא (בית חורון עליון). על שמה קרוי היישוב בית חורון שהוקם בסמוך לאתרה של בית חורון עליון.

העיר נודעה במקורות בשל הדרך מן השפלה לירושלים שעברה בה עוד מימי קדם, ובשנים האחרונות התגלו באזור ממצאים ארכאולוגים רבים.

הר אפרים

הר אפרים מוזכר במקרא מספר פעמים, אך לא ברור אם מדובר על הר יחיד, רכס הרים או אזור הררי בנחלת שבט אפרים. יש סוברים על פי האזכור במקרא "הר צמרים אשר בהר אפרים" (עליו עמד המלך אביה במלחמה מול עשרת השבטים) כי מדובר על אזור ולא על הר יחיד.

ינוח (אתר בשומרון)

יָנוֹחַ (ייתכן יָנוֹחָה) הייתה עיר מקראית ששכנה בין נחלות שבט אפרים ושבט מנשה.

העיר נזכרת בספר יהושע בתיאור גבול נחלת שבט אפרים: "וְיָצָא הַגְּבוּל הַיָּמָּה הַמִּכְמְתָת מִצָּפוֹן וְנָסַב הַגְּבוּל מִזְרָחָה תַּאֲנַת שִׁלֹה וְעָבַר אוֹתוֹ מִמִּזְרַח יָנוֹחָה וְיָרַד מִיָּנוֹחָה עֲטָרוֹת וְנַעֲרָתָה".אוסביוס באונומסטיקון (תחילת המאה ה-4 לספירה) ציין כי המקום היה נושב בתקופתו, וסמוך לעיירה עקרבה, דרומית מזרחית לשכם.

בנוסף, אפשר כי מכאן הגיע התנא אבא יוסי בר חנן איש ינוח.על סמך ההקשר המקראי והאזכור באונומסטיקון, מוצע כיום לזהות את "ינוח" עם ח'רבת יאנון שברכס איתמר, בסמוך לכפר "יאנון", ומצפון לכפר עקרבה.חורבה זו נזכרת במפת הקרן הבריטית לחקר ארץ ישראל, וסמוכה ל"ח'רבת תאנא" (העליונה והתחתונה), המזוהה עם תאנת שילה הנזכרת לצד "ינוח" בתיאור המקראי.

מכמתת

מִכְמְתָת או הַמִּכְמְתָת, היה יישוב בגבול נחלת השבטים אפרים ומנשה בתקופת המקרא. הוא מוזכר בספר יהושע:" וַיְהִי גְבוּל-מְנַשֶּׁה, מֵאָשֵׁר, הַמִּכְמְתָת, אֲשֶׁר עַל-פְּנֵי שְׁכֶם; וְהָלַךְ הַגְּבוּל אֶל-הַיָּמִין, אֶל יֹשְׁבֵי עֵין תַּפּוּחַ:"

בעת החדשה הוא זוהה בשני אתרים שונים:

בחִרבת ג'וליג'יל בסמוך לעיר שכם, בה נמצאו לאחר חפירה ארכאולוגית ממצאים מהתקופה הישראלית.

בחרבת מחנה אל-פוקא, 4 ק"מ דרומית לשכם.

נחלת שבט מנשה

נחלת שבט מנשה עלתה בגורל "בית יוסף", לאחר נחלת שבט אפרים. נחלת שבט מנשה נחשבת לגדולה שבנחלאות השבטים. לשבט מנשה שתי נחלות: האחת בעבר הירדן המזרחי והשנייה בעבר הירדן המערבי. מושב בני השבט משתרע מהים התיכון עד הגלעד והר החרמון. ברכת משה התקיימה בהם: "וּמֵרֹאשׁ, הַרְרֵי-קֶדֶם; וּמִמֶּגֶד, גִּבְעוֹת עוֹלָם".

נעלה

נַעֲלֶה היא התנחלות ויישוב עירוני חילוני באופיו בדרום-מערב שפלת השומרון, צפונית לעיר מודיעין וממזרח ליישוב ניל"י, שייך למועצה האזורית מטה בנימין. היישוב שוכן בגובה של 430 מטרים מעל לפני הים ונמצא כיום בתנופת פיתוח. היישוב נעלה שוכן בתחומי נחלת שבט אפרים המקראית.

הקמת היישוב החלה בתחילת שנות ה-80, בתכנונם של האדריכלים אברהם יסקי ויוסי סיוון, והאיכלוס הראשוני היה בספטמבר 1988 על ידי קבוצה של עובדי התעשייה האווירית שכינו את ארגונם "לביא" על שם פרויקט הלביא. בתחילה נבנו ביישוב 26 בתי קבע, ובתחילת שנות ה-90 הוצבו ביישוב כ-15 קרוואנים.

בשנת 1998 החלו פרויקטים להרחבת היישוב, שבמהלכם נבנתה שכונה חדשה, הקראוונים פונו ובמקומם נבנו בתי קבע נוספים. באמצע שנת 2008 התגוררו בנעלה 230 משפחות. בשנת 2009 החל פרויקט הרחבה נוסף "מעלה מודיעין" אשר קלט כ-105 משפחות חדשות. בסוף 2016 מנה היישוב 1,661 תושבים.

כיום ישנם ביישוב רק בתי קבע והוא מונה כ-320 משפחות. כיום נבנית שכונה חדשה, בשם "שכונת הווילות", על שם הפרויקט "הווילה בנעלה", המונה כ-100 בתים פרטיים ובתים מדורגים.

בנעלה פועלים מעונות יום, גני ילדים, בית ספר יסודי, צהרונים, ספריה, מתנ"ס, ברכת שחיה עונתית, מכולת, פיצרייה, בית קפה ופאב, מקווה טהרה, בית כנסת ואולם אירועים. לטובת גילאי התיכון עומדות הסעות מאורגנות לבתי ספר תיכון במודיעין. רבים מתושבי נעלה עובדים באזור המרכז ובירושלים.

נערן (יישוב קדום)

נַעֲרָן (גם: נַעֲרָה, נַעֲרָתָה ו- נעורן) היה יישוב מקראי מצפון ליריחו, שהמשיך להתקיים כיישוב יהודי בתקופת המשנה והתלמוד.

בספר יהושע נזכר היישוב בתיאור גבולות נחלת שבט אפרים: "וְיָרַד מִיָּנוֹחָה עֲטָרוֹת וְנַעֲרָתָה וּפָגַע בִּירִיחוֹ וְיָצָא הַיַּרְדֵּן".

לאחר מכן, בספר דברי הימים נזכר היישוב כגבול המזרחי של נחלת שבט אפרים: "וְלַמִּזְרָח נַעֲרָן וְלַמַּעֲרָב גֶּזֶר".

היישוב נזכר בכתבי יוסף בן מתתיהו המוסר אודות הפקעת מחצית מכסת המים של נערן לטובת שדות ארכילאיס בידי ארכלאוס בנו של הורדוס . היישוב נזכר גם באונומסטיקון של אוסביוס (תחילת המאה ה-4 לספירה), המציין אותו כ"כפר קטן של יהודים" בשם "נערה", כחמישה מילים מיריחו.

היישוב נזכר גם בתלמוד הבבלי.

בתקופת המשנה והתלמוד נזכר המקום כיישוב יהודי אשר סבל מהתנכלות תושביה הנוכרים של יריחו הסמוכה: "צִוָּה ה' ליעקב סביביו צריו - כגון חלמיש לנוה, סוסיתא לטבריה, קסטרא לחיפה, יריחו לנוערן, לוד לאונו". גם במסורות הנוצריות נזכרו יחסי האיבה שבין נזירי דיר אל-קרנטל לבין יהודי נערן.

אולם בניגוד למקורות היהודיים, המספרים שהיהודים סבלו משכניהם הנוכרים, בספר "חיי כאריטוניוס הקדוש", שנתחבר במאה ה-6 או ה-7, מסופר על אלפידיוס (מת לפני שנת 419), הגמון המנזר בעין-דוק ליד יריחו, ש"השיב אחור את ההתקפות מלאי-קנאה רבה של העברים שישבו במקום נערן".על פי "ספר הדרשות על שם אנטיוכוס", שנתחבר בשנת 514 על ידי סופר נוצרי, מתברר כי גם במאה ה-6 הייתה בנערן קהילה יהודית. בספר מסופר על נזיר נוצרי שעזב את מנזרו על הר סיני ובהשפעת חזיונות בא "לפלשתינה לנערא ולליביאס, שהם מרכזים ליהודים...התגייר ולקח לו אשה והיה מורה בגלוי את תורת היהודים נגד האמונה הנוצרית".העיר הקדומה מזוהה כיום עם "תל ג'סר" שמצפון ליריחו, בה נתגלו שרידי בית כנסת קדום, עם רצפת פסיפס מרשימה.

בשנת 2016 הגיע לידי רשות העתיקות שטר פפירוס מן המאה השביעית לפני הספירה, בו נזכרת בכתב העברי הקדום העברת משלוח יין מנערתה לירושלים.

על שם היישוב הקדום נקרא קיבוץ נערן.

עטרות (אפרים)

עטרות שבנחלת שבט אפרים מוזכרת פעם אחת בתנ"ך, בספר יהושע, בתיאור הגבול הצפון מזרחי של נחלת שבט אפרים.

עטרות אדר

עַטְרוֹת אַדָּר (גם עטרות או עטרות הארכי) הוא יישוב המוזכר בספר יהושע בגבול בין נחלת שבט בנימין לנחלת שבט אפרים.

פרעתון

פִּרְעָתוֹן הוא אתר מתקופת המקרא, בו נולד ונקבר השופט האחד-עשר עבדון בן הלל הפרעתוני (ספר שופטים, פרק י"ב, פסוקים י"ג-ט"ו), ובו נולד וכנראה גם נקבר אחד מגיבורי דוד, בניהו על פי ספר שמואל.פרעתון זוהתה כבר במאה ה-14 על ידי רבי אשתורי הפרחי בספרו כפתור ופרח עם הכפר הפלסטיני פרע'תה, השוכן 19 ק"מ דרומית-מערבית לשכם ו-23 ק"מ מזרחית לקלקיליה.

באתר בוצע סקר ארכאולוגי ונחשפו בו שרידי מבנים קדומים ובורות עתיקים. על פי החרסים שנמצאו בסקר זה המקום היה מיושב בתקופה הישראלית, ומן התקופה הרומית ועד התקופה העות'מאנית. ממצאים אלו מחזקים את זיהוי המקום.

כמו כן, ליד הכפר שוכן מבנה קבר המזוהה עם קברו של עבדון ושל בניהו.

לדעת זאב ספראי לא ניתן לזהות בפרע'תה את פרעתון, השוכנת לפי הכתוב ב"ארץ אפרים" (שופטים יב, טו), כיוון שהכפר נמצא מצפון לנחל קנה, ולפיכך מיקומו בנחלת שבט מנשה ולא בנחלת שבט אפרים. לדעתו יש לזהות את פרעתון עם הכפר הפלסטיני פרח'ה, השוכן 10 ק"מ ממערב ליישוב מעלה לבונה.לדעת יהודה אליצור ניתן להסביר כי גם פרעתון הייתה מן הערים שהיו לשבט אפרים בתוך גבולות נחלת שבט מנשה, כפי שכתוב "ערים האלה לאפרים בתוך ערי מנשה" (ספר יהושע, פרק י"ז, פסוק ט'), "והערים המבדלות לבני אפרים בתוך נחלת בני מנשה כל הערים וחצריהן" (ספר יהושע, פרק ט"ז, פסוק ט').הרב דוד הלל וינר טוען כי פרעתון היא כינוי לעיר המקראית גזר.

צרדה

צְרֵדָה מוזכרת בתנ"ך, כעירו של ירבעם בן נבט שהיה משבט אפרים.

רמה (שבט אפרים)

רמה באפרים, או רמה בהר אפרים, הייתה יישוב מקראי, ועיר מרכזית, בחלק מהתקופה הישראלית. מוזכרת בתנ"ך בספר שופטים,החוקר ד"ר יואל אליצור מעלה השערה במחקריו, כי רמה אפרים היא עירם של אלקנה ובנו שמואל ואליה התכוון הפסוק:

"וַיָּמָת שְׁמוּאֵל וַיִּקָּבְצוּ כָל-יִשְׂרָאֵל וַיִּסְפְּדוּ-לוֹ, וַיִּקְבְּרֻהוּ בְּבֵיתוֹ בָּרָמָה".אליצור טוען כי "מלמדים הכתובים בפירוש על קיומה של עיר בשם "הרמה" בהר אפרים מחוץ לארץ בנימין.וכן, טוען אליצור כי רמה באפרים היא הרמתיים צופים שבארץ צוף. השם צוף ניתן לאזור רמה באפרים על שם צוף, מאבותיו של אלקנה.

רמתיים צופים

רָמָתַיִים צוֹפִים, או הרמתיים צופים, היא עיר מקראית המוזכרת בספר שמואל כעירו של אלקנה.

שארה

שֶׁאֱרָה, היא דמות מקראית, בתו של אפרים בנו של יוסף. שמה מופיע פעם אחת בתנ"ך, בספר דברי הימים. מסופר עליה כי בנתה שלוש ערים, בית חורון תחתון, בית חורון עליון ואת אוזן שארה.

המחבר המקראי מציין כי שארה היא צאצאית יחידה של אפרים, אשר ניצלה בעקבות כישלון שבט אפרים בניסיונם להיאחז באזור עמק איילון:

בתנ"ך מופיעים סיפורים רבים המייחסים בניית ערים לדמויות מקראיות אך אלו ברובם גברים. אף ייסוד עיר אינו מיוחס במקרא לאף אישה זולת שארה. קין בנה את העיר הראשונה, יהושע בן נון בנה את תמנת סרח וחיאל בית האלי אשר בנה את יריחו ובעקבות קללת יהושע מתו שני בניו, הם חלק מבוני ערים המוזכרים המקרא.יש הסוברים כי בסיפור זה, המופיע בספר דברי הימים, משובצת מסורת שנעלמה ביד עורך ובאה בסתירה לסיפור יציאת מצרים. הסיפור המופיע בדברי הימים מספר על רשימה גנאלוגית של אפרים וסותר אף את הסיפור בבראשית, על פיו נולד אפרים ליוסף במצרים, ולא התגורר בארץ כנען. ואילו על פי המסורת בדברי הימים, חי אפרים בארץ כנען, בניו נהרגים בהתקלות עם תושבי העיר גת ולאחר מותם בונה שארה שלוש ערים. ייתכן כי מגמתו של סיפור זה היא להבליט את הקשר של שבט אפרים לארץ ישראל. יש הסוברים כי שבט אפרים עלה לארץ טרם התנחלות השבטים בארץ, ואחרים טוענים כי הסיפור מיוחס לתקופה שלאחר כיבוש הארץ.

שבט אפרים

שֵׁבֶט אֶפְרַיִם הוא אחד משנים-עשר שבטי ישראל המתוארים במקרא. בני השבט נקראים "אפרתים". השבט נקרא על שם בנו השני של יוסף, אפרים.

שבט זה נודע בחשיבותו והצמיח מתוכו מספר מנהיגים מהותיים, ביניהם יהושע בן נון אשר הנהיג את העם בכיבוש הארץ וירבעם בן נבט מייסד ממלכת ישראל.

שילה (עיר מקראית)

שילה הייתה עיר ישראלית בנחלת שבט אפרים בדרום השומרון בתקופה שבין התנחלות השבטים בארץ כנען לבין הקמת ממלכת ישראל המאוחדת. בתקופה זו שימשה כמרכז הדתי-פולחני של שבטי ישראל, וכנראה אף כבירה בפועל. על-פי הממצאים הארכאולוגיים, שילה חרבה זמן מה בטרם יסד שאול את הממלכה, ואחת ההשערות היא כי כישלון שבטי ישראל להגן על בירתם היה הגורם העיקרי לכינון שלטון המלוכה, שהחליף את צורת הממשל המתוארת בספר שופטים. האתר כולל ממצאים ארכאולוגים מתקופת הברונזה התיכונה, תקופת הברונזה המאוחרת, תקופת הברזל, התקופה הרומית, התקופה הביזנטית והתקופה הערבית הקדומה.

תאנת שילה

תַּאֲנַת שִׁלֹה היה יישוב מקראי ששכן בין נחלות שבט אפרים ושבט מנשה.

היישוב נזכר בספר יהושע בתיאור גבול נחלת שבט אפרים: "וְיָצָא הַגְּבוּל הַיָּמָּה הַמִּכְמְתָת מִצָּפוֹן וְנָסַב הַגְּבוּל מִזְרָחָה תַּאֲנַת שִׁלֹה וְעָבַר אוֹתוֹ מִמִּזְרַח יָנוֹחָה וְיָרַד מִיָּנוֹחָה עֲטָרוֹת וְנַעֲרָתָה".

אוסביוס, בחיבורו האונומסטיקון (תחילת המאה ה-4 לספירה), ציין את המקום בסמוך לעיירה עקרבה, דרומית מזרחית לשכם.

שמו של היישוב הקדום השתמר לפי הסברה בשתי חורבות במזרח רכס איתמר, בסמוך ל"ח'רבת יאנון" המזוהה עם "ינוח" המקראית. שמן של החורבות הוא "ח'רבת תאנא אלפוקא" (חורבת תאנא העליונה) ו"ח'רבת תאנא אלתחתא" (חורבת תאנא התחתונה). זאת, כאשר הממצא הארכאולוגי וההקשר המקראי תואם את זיהוי העיר הקדומה עם החורבה העליונה.

תל גזר

תל גזר הוא אתר ארכאולוגי וגן לאומי בישראל, השוכן לצד הצומת של דרך הים הקדומה ודרך יפו-ירושלים, בתחום מועצה אזורית גזר, בין לטרון לרמלה, ומזוהה עם העיר הכנענית העתיקה גזר. התל הוא מהחשובים שבתלי ארץ ישראל, יחד עם תלי חצור, מגידו ובאר שבע.

תמנת חרס

תִּמְנֵת חֶרֶס (או תִּמְנַת סֶרַח) הוא יישוב מקראי בהר אפרים, המתואר במקרא כמקום מגוריו וקבורתו של יהושע בן נון.

יש המזהים אותו עם הכפר הפלסטיני כיפל חארת', הממוקם כק"מ צפונית מערבית לעיר אריאל, סמוך לכביש חוצה שומרון. הוא גם מזוהה עם ח'רבת תִּבְּנֶה, שנמצאת כק"מ מערבית ליישוב נווה צוף (חלמיש).

העיר נכללה בתחום נחלת שבט אפרים וניתנה על ידי עם ישראל ליהושע בן נון, כאמור: "...וַיִּתְּנוּ בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל נַחֲלָה לִיהוֹשֻׁעַ בִּן-נוּן בְּתוֹכָם. עַל פִּי ה' נָתְנוּ לוֹ אֶת הַעִיר אֲשֶׁר שָאָל, אֶת תִּמְנַת סֶרַח בְּהַר אֶפְרָיִם, וַיִּבְנֶה אֶת הֵעִיר וַיִּשֶׁב בָּה".יהושע בן-נון התגורר בתמנת חרס עד יום מותו ואף נקבר במקום: "וַיָמָת יְהוֹשֻּעַ בִּן-נוּן...וַיִּקְבְּרוּ אוֹתוֹ בִּגְבוּל נַחֲלָתוֹ בְתִמְנַת חֶרֶס בְּהַר אֶפְרָיִם".לפי המסורת היהודית גם קברו של כלב בן יפונה ואביו של יהושע, נון נמצאים במקום, ועד היום משמשים למקום עליה לרגל.

מקור השם "תמנת סרח" הוא שיבוש שמו המקורי של המקום "תמנת חרס". לדעת חוקרי המקרא, השיבוש נבע בעיקרו מכוונת הגנאי של סופר המקרא, מפני שהשם המקורי נשמר ככל הנראה מהיישוב הכנעני שקדם לתקופתו של יהושע ורמז על פולחן השמש ("חרס" היא שמש) במקום, טרם התנחלות השבטים.

על פי מדרש בראשית רבתי (כה, יא) ופירוש רש"י ליהושע, על קברו של יהושע הועמדה תמונת שמש.

במסכת בבא בתרא "אמר ר' אלעזר: בתחלה פירותיה כחרס, ולבסוף פירותיה מסריחין". סרח שהפירות שמנים ועולים על גדותיהם כמו סרח העודף. ;

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.